ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות ויגש אותם אליו ויחבק להם וינשק להם וכו' וישם את אפרים לפני מנשה והקשה האוה"ח ויחבק אותם וינשק אותם היה ראוי לומר ופירש הוא ז"ל כי לצד שכבדו עיניו מזוקן היה מחבק שלא במקום החיבוק ומנשק שלא במקום הנישוק ולזה אמר להם ולא אמר אותם ע"כ דבריו וי"ל לפע"ד בדרך רמז בענין הזה מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח ע"פ הקדמת הספרים הקדושים של הכהן הגדול ועיני ישראל הם הצדיקים שהם עיני הדור ע"ש שמשגיחים ומסתכלים תמיד בכל פעולותן של אותו הדור שלא יעשו ח"ו שום עולה ופרצה ואם רואה הצדיק במעשיהם איזה עול אזי מוכיחים נגד פניהם להחזירם למוטב ע"כ: וזה י"ל שמרומז כאן בפסוק ועיני ישראל היינו הצדיקים וחכמים שהם עיני ישראל כבדו מזוקן היינו שכבדו מלהסתכל בפעולות ישראל והיינו מזוקן ר"ל מחמת שמעשיהם הרעים נתיישן מאוד והורגלו בהם כ"כ עד שנדמה להם כהיתר ולכך א"א כלל להוכיח אותם על מעשיהם כי בעיניו אין עושה שום רע ח"ו רק הוא צדיק גמור אע"פ שעושה כל הרעות לא נחשב בלל בעיניו זה לדבר רע רק מחמת הרגל נעשה טבע ולכך לא יוכל לראות היינו א"א לסבול ולהכיל ולראות במעשיהם מגודל השברון לב שרואים שהעם מתפרצים כ"כ ובעיניהם אין עושים שום רע חלילה רק כולם צדיקי' גמורי' וא"א להוכיח אותם ואעפ"כ ויגש אותם אליו היינו שאע"פ שקש' לצדיק מאוד מעשיה' הרעים עכ"ז הוא מקרב אותם אליו בחושבו ועמך כולם צדיקי' אפי' פושעי ישראל מלאים מצות כרימון ויחבק להם הוא ג"כ לשון קירוב שחובקו בזרועותיו והיינו שהוא מקרב לרוצים להתקרב אל הצדיק בכל מיני קורבה וחיבה ועוד יותר מזה וינשק להם היינו דביקות וזיווג רוחא ברוחא ולרמז זה ג"כ נכון שלא אמר אותם כתירו' האוה"ח היינו שבאמת לא יוכל להיות הקירוב במקום הקירוב מחמת האמת שאינו נהנה מפעולותיה' ובפרט שא"א להיות זיווג ודביקות רוחא ברוחא כראוי כי איך יקושר נפש צדיק בנפש עשות רע שהם שני הפכיים עכ"ז קירבם רק שלא היה הקירוב במקום הראוי והאמיתי כאשר אם יטיבו מעשיהם וישם את אפרים לפני מנשה כי שני בחינות אלו אפרים ומנשה יש בישראל מנשה ע"ש כי נשני אלקים וכו' היינו לשון שכחה ששוכחים בה' הנכבד והנורא במעשיהם הרעים ואפרים הוא לשון פרה ורבה היינו שעכ"ז הם מלאים מצות וכו' והוא שרימז הפסוק שהצדיק מקרב מאוד אפי' את כל הרשעים והוא משים אותו בחי' הטוב של אפרים שבהם לעיקר וראש לפני בחי' הרע שבהם שהוא מנשה כי מנשה הבכור היינו דבאמ' מנשה היינו הבחי' הרע שבהם הוא העיקר ומתגבר יותר בהם מ"מ הצדיק מלמד זכות על ישראל כנ"ל וי"ל שהוא ג"כ טעם כי מנשה הבכור היינו שזה אמרו' הצדיק מה שהם שוכחים בה' הוא בראשונה ובהתחלה ואח"כ נזכרי' בה' ומתחרטי' מאוד על מעשיה' ומקבלים עלעצמם שיטיבו שוב מעשיהם כי זה דרך הצדיק ללמד תמיד זכות על ישראל עם קדוש ולקרבם בשתי ידים באהבה וחיבה ישמע חכם ויוס' לקח במוסר השכל הזה הנוהג תמיד ובפרט בדורותינו כי תורת ה' תמימ' עומדת לעד: “Now Israel’s eyes were dim with age; he could not see. So [Joseph] brought them close to him, and he kissed them and embraced them.” (Gen. 48:10)...“The eyes of Israel” these are the righteous who are the eyes of the generation since they constantly watch over and observe the activities of each generation so that they not do any transgression or fence breaking, God forbid. And if the righteous one sees any transgression in what they do then s/he berates them in person in order to return them to the better way even against their will. Therefore it can be said that what is hinted at in this verse “and the eyes of Israel”, these are the righteous and the wise who are the eyes of Israel, “became dim (lit. heavy) with age”, which means that they tired of looking at the activities of Israel. “With age” means because their evil actions became old (familiar) and they became accustomed to them so much until they appeared as permitted. Therefore it became altogether impossible to reprimand them for their actions since in their eyes they were not doing anything wrong, God forbid, but believed themselves to be completely righteous. Even though they are doing all these evil things they never thought of them as anything evil because of the habits which had become natural. Therefore, “he could not see,” which means he couldn’t look, he couldn’t suffer, couldn’t contain and watch their actions because of the great heartbreak of seeing the people so unrestrained and yet in their own eyes not doing anything wrong, God forbid, but rather believing themselves to be altogether righteous. Therefore, it is impossible to reproach them. Nevertheless, “he brought them close to him,”which means that even though their behavior is hard for the tzaddik, nevertheless s/he brings them close by thinking “and your people are altogether righteous,” even the sinners of Israel are full of mitzvot like a pomegranate (is full of seeds). “And he embraced them” is also a language of bringing close, that they are hugged with the arms. This means that s/he brings close those who want to be close to the tzaddik with all manner of invitation and love. Even more than this, “he kissed them,” which means a clinging and closeness (lit. a pairing or lovemaking) of spirit to spirit.…
ויברך את יוסף וכו' האלקים הרועה אותי וכו' בכאן תמוה כל המפרשים שלא נזכר כלל בפסוק יוס' רק יברך את הנערים וי"ל שיש בזה רמז על יוס' דהנה ידוע אע"פ שבוודאי הש"י ב"ה וב"ש הוא הזן ומפרנס לכל מקרני ראמים ועד ביצי כינים מ"מ הכל הפעיל ה' שיהיה בדרך הטבע שיש עילה וסיבה מהיכן כ"א מתפרנס כ"א לפי סיבתו ועסקיו לא חד מן הרווחת הסחורה ולאחד מן מתנות בני אדם היא הסיבה אשר על ידה מתפרנס ובאמת הש"י הוא סיבות כל הסיבות ומ"מ נעשה ע"י הטבע והנה הטבע והסיבה שזן את יעקב בעת ההוא היה ע"י יוס' וזה י"ל שמרומז בדברי יעקב אלו האלקי' היינו מספ' הטבע אותו הטבע הרועה אותי כתרגומו דזן יתי ואמר מעודי ועד היום הזה שכלל שני עניינים אחד כפשוטו על הש"י ב"ה ואחד על יוס' ע"ז קאי ועד היו' הזה שבעת ההוא הוא היה הסבה לזון אותו וכו' יברך את הנערים היינו שיבורך עם הנערים והבן: ..
יברך את הנערים ויקרא בהם שמי וכו' וידגו לרוב בקרב האר' יש להבין בכוונת דברי קדשו שתלה וידגו לרוב בקריאת בהם שמו והיינו ויקרא לשון המשכה כמו מי שקורא לחבירו בשמו הוא מושך אותו אצלו והוא שאמר שיתמשך בהם שמי שהוא יעקב ויעקב הוא מדת אמת שהוא קיים לעולם ואינו נפסק כלל רק תמיד פרה ורבה יותר ויותר ואין בו שום שליטת עין הרע כלל שיפסוק ח"ו כמאמר הזוהר קושטא קאי ולכך ממילא וידגו לרוב בקרב האר' שלא יהיה בהם שום הפסק לעול' רק יפרו וירבו תמיד יותר ויותר וק"ל:
שכל את ידיו כי מנשה הבכור וכו' ויאמר לא כן אבי ידעתי בני ידעתי גם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו: י"ל בזה בדרך רמז מה שחנני ה' ברחמיו ובר"ח כי יעקב ויוסף כחדא חשבינן ושניהם היו בדרגא חדא דרגא דצדיק וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף ולכך כמו שאירע ליעקב שנטל הבכורה מראובן ונתנה ליוס' כך ניטל הבכורה מן מנשה וניתן לאפרים גם כי באמת לא היה מנשה מן טפה ראשונה כי ויפוזו זרועי ידיו ודרשו חז"ל שיצאו יוד טיפות ונצוצות מן אצבעות ידיו וזה י"ל הרמז בפסוק שכל את ידיו היינו שלכך השיב יד ימינו על ראש אפרים ולא על יד מנשה הבכור כי השכיל בידיו של יוס' וזהו שכל את ידיו והיינו שיצאו י' טיפות ע"י אצבעות ידיו ונמצא מנשה אינו הבכור ויאמר יוס' לא כן אבי היינו ע"פ התורה שהוא כן מספר ע' שע' אנפין לאורייתא ומדין התורה אינו כן שאפ"ה מנשה הבכור והוא שאמר וימאן אביו היינו שמרמז אל מעשה דאשת פוטיפר שכתוב שם וימאן יוס' היה ע"י דמות דיוקנו של אביו כידוע מאמרם ז"ל ושם היה מה שהיה ויפוזו זרועי ידיו מן הי' טיפות שיצאו מקשרי אצבעותיו ולכך מנשה אינו ראשית אונך ויאמר ידעתי בני היינו שאתה בני ובחי' א' עמי ממש ולכך כמו שאירע לי עם בני כך אירע לך שניטל הבכורה ממנשה וניתן לאפרי' או י"ל ידעתי לשון יחוד היינו בשעה שידעתי ביחוד הראשון שלי היה בדעתי בני היינו על רחל שאתה הראשון ממנה ולכך ניתנה לך הבכורה וכמו שאירע לי כך אירע לך כנ"ל גם הוא יגדל היינו כי הבכורה הגדולה ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו ולכך לו ראוי הבכורה והבן:
ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך וי"ל בזה בדרך רמז כי ידוע שני יחודים יש שאנו אומרם בבל יום והיינו שמע ישראל וכו' ובשכמל"ו שהוא ג"פ רזא דיחודא כדאיתא בזוה"ק ושניהם מתייחדים ע"י מי שהוא בבחי' צדיק והנה יוסף היה בחי' צדיק ובחי' דכר שהוא משפיע ושאר שבטים היו בחי' נוקבא וזה י"ל שרימז לו יעקב אבינו ואני נתתי לך שכם ר"ת שם כבוד מלכותו שהוא רזא דיחודא אחד הוא יחוד השני שמע ישראל ה' אחד וזהו על אחיך שהוא היה בחי' דכר והם בחי' נוקבא והמש"י:
אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ותרגומו בצלותי ובבעותי יש להבין החילוק בין צלותא ובעות' צלותא היינו תפלה כפשוטו ובעות' י"ל פירושו רצון כמו מאי בעית טפי היינו ע"ד רצון יראיו יעשה שפעמים השם יתברך עושה רצון הצדיק בלא תפלה והמשכיל יבין:
הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם. י"ל ע"ד אוקירו לנשייכו כדי שתתעתרו ושמעתי בזה רמז נשייכו כשנופל ממדריגתו ושוכח בה' אוקירו אותו המדריגה ויתן אל לבו שהוא כדי שתתעתרו היינו ירידה זו צורך עליה הוא כדי לעלות אל מדריגה יותר וזהו בחי' מנשה ואפרים מנשה היינו לשון שכחה שהוא כשנופל לקטנות ואפרים הוא לשון פרה ורבה היינו בחי' גדלות וזהו שאמר הכתוב אחיו הקטן יגדל ממנו דייקא היינו מן בחי' מנשה שהוא קטנות עולה למדריגה יותר גדולה ממה שהיה כבר וזהו הקבצו ושמעו בני יעקב היינו כשאתם במדריגת קטנות ועקב ושפלות ושמעו היינו שתבינו זה שהוא כדי ושמעו אל ישראל אביכם היינו שע"י מדריגת תחתונות תוכל לבוא למדריגות יותר גדולה והמשכיל יבין:
שמעון ולוי אחים כלי חמם מכרותיהם בסודם אל תבוא נפשי וגו' אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל. כבר ביארתי בשם אא"ז זללה"ה כי המחשבות זרות הבאים לאדם כי מתאוה הניצוץ הקדוש שבתוך אותיות המחשבות זרות לתיקון ולהעלותו לשורשו ולתקנו וכל המ"ז בעולמות העליונים האותיות הם אורות צחות אלא שירדו למעמקים ונתלבשו בלבושים צואים כמו שביאר אא"ז זללה"ה והסירה את שמלת שביה מעליה וכו' שלא ליקח אותם בלבושין המגואלין רק יראה להסיר ולהפריד מהם הלבושים הצואים ואז יאירו כשחר אורם וזה י"ל שמרומז בפסוק שמעון הוא אותיות שם עון ולוי היינו דבר הדבוק לה' הם אחים היינו האותיות השם של העון הוא בחינה אחת ואחת עם דברים הדבקים בה' היינו קודם ירידת האותיות אלו שנצטרפו בעון המחשבות זרות היו ממש ניצוצות הקדושים ואורות קדושות התלוים באותיות כמו שאר כל אותיות התורה והתפילה אלא שירדו למעמקים וזהו כלי חמס מכרותיהם היינו ע"י מעשים רעים גורם שנמסרו האותיות ח"ו לחיצונים ונעשה צירוף של עון וחטא לכן בסודם היינו בתענוגים הגשמיים אל תבוא נפשי רק אחלקם ביעקב היינו איש המוני שהוא בחי' יעקב צריך לשבר המ"ז בכל מה דאפשר אחלקם הוא לשון חלק היינו שיחלק ויפריד עצמו לגמרי מהם ואפיצם לשון נפוץ גלימא בישראל היינו אותם שהם בעלי תורה ועבודה בחי' ישראל הוא יתבונן בהם איך להעלות הניצוצין קדישין שבתוכם ממעמקים כמו איזה חכם הלומד מכל אדם וזהו ואפיצם היינו שיראה לנפץ ולשבר ולהסיר מעליו האבק והפסולת ליפותה ולהעלות לשורשן והבן:
יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד. י"ל בזה לפע"ד בדרך רמז אשר חנני ה' ברחמיו וברו"ח שכאן מרומז ענין הלומד תורה לשמה ולא לשום קיבול שכר רק זה הוא שכרו מכל עמלו שזיכה אותו הש"י שלומד תורתו באמת לשמה ואינו צריך עוד לשכר יותר וזהו הרמז יששכר היינו יש שכר שכבר יש לו שכר מה שזכה למדריגה זו וחשוב הוא בעיניו יותר מכל השכר שבעולם ואז יכול ע"י אור תורתו לבטל כל הגזירות רעות ח"ו וזהו חמר מספר רמ"ח מצות עשה של התורה גרם ראשי תיבות גזירות רעות מבטלת ע"י התורה רובץ בין המשפתים היינו ע"י ששגורה תורתו ותפילתו בפיו ובשפתיו בזה הוא מבטל כל הגזירות רעות ר"ל על דרך אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקובל וכו' וירא מנוחה כי טוב היינו שרואה ומסתכל שזה כל המנוחה והמרגוע כי טוב היינו תורה כמו שכתוב כי לקח טוב וגו' ואת הארץ כי נעמה היינו אין שום דבר נעים רק ללמוד התורה באמת שהוא ארץ כמו שכתוב אמת מארץ תצמח ויט שכמ"ו מספר שס"ה ע"ה היינו שס"ה לא תעשה הוא נוטה מעליהם שלא לעשות אותם ושלא לעבור ח"ו על אחד מהם ואז ויהי למס מספר סמא"ל עם הכולל עובד היינו היצר הרע בעצמו מסייעו לעבודת ה' על דרך ומצאת את לבבו נאמן לפניך שהיצר הרע כורת עמו ברית: או י"ל ע"ד כי לחמנו הם ואיתא בזוה"ק שהרשעים מסייעין ומכינים מזון ולחם לאינון דמשתדלין באורייתא והוא שמרמז ויהי למס היינו הס"ם וסייעתו עובד היינו שהוא עבד לו ומכין לו מזון וכל צורכו לאותו שמשתדל באורייתא והבן:
או י"ל יששכר חמור גרם וגו'. והנה רבו בזה המפרשים אף על פי כן שבעים פנים לתורה דהנה ידוע בתורה הקדושה יש רמ"ח מצות עשה כנגד רמ"ח איברים שבאדם כל מצוה מיוחדת לאבר אחד וכשאדם מקיים המצות ומשבר כל עצמותיו ואיבריו לקבל עליו עול תורה ומצות לעבוד בהם את השים נעשה מלך על כל אבריו וכל אבר שמשבר ומכניע אותו לעבודתו יתברך נעשה מלך ושליט על אבר ההוא והנה ידוע שחמשה איברים אינם ברשותו של אדם היינו עינים אזנים וכו' אינם ברשותו להטותם לעבודת ה' ולכך מצד הדין א"א להשיג זה להיות מושל על ה' אברים אלו כי אינו תלוי ברצונו וחפצו רק רמ"ג אברים אבל אברהם אבינו ע"ה מחמת שהיה מדתו מדת החסד והאהבה שהיה עובד את ה' מאהבה ולא לקבלת שכר נתעורר עליו ג"כ חסדו של הקב"ה לעשות לו חסד חנם והמליכו על רמ"ח אברים אע"פ שלא נתעורר בפעולתו באברי' אלו כנ"ל כי הש"י משלם מדה כנגד מדה וזהו שבתחלה היה נקרא אברם מספר רמ"ג היינו שלא זכה עדיין למלוך על ה' אברים הנ"ל ואח"כ זכה ונקר' אברהם בתוספת ה' מספר רמ"ח להורות שהמליכו הקב"ה על ה' אברים הנ"ל ג"כ וזה י"ל פירוש הפסוק דהנה ידוע יששכר היה מטה שכמו לסבול עול תורה ומצות כי יש שכר וכשמו שמורה יש שכר שזה שעשה המצוה זה עצמו היה שכרו בעיניו ולא לשום תשלום שכר אחר נוסף ע"ז רק כבר יש שכר שזכה לעשות מצו' בוראו ית' אז יזכה לחמר גרם היינו שנעש' מבחי' גרם מספר רמ"ג תיבת חמר מספר רמ"ח והיינו שיתעורר עליו מדת החסד מהש"י ג"כ לעשות עמו חסד חנם שימליכוהו על רמ"ח אבריו כמו בחינת אברהם שניתוסי' לו ה' ונשתנה ממספר רמ"ג למספר רמ"ח כנ"ל והבן:
מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך י"ל הרמז בזה לפי ענ"ד אשר חנני ה' ברחמיו ובר"ח ע"פ דאיתא במסשת קדושין ראית מימיך חיה ועוף וכו' ומתפרנסין שלא בצער ומה אלו וכו' אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי נמצא ע"י שאדם הולך בדרך טוב וישר בוודאי יש לו פרנסה טובה כי חסרון פרנסה הוא רק ע"י רעות מעשיו כנ"ל וזה י"ל שמרמז בפסוק מאשר היינו ע"י שמאשר את מעשיו והולך בדרכי ישרים שמנה לחמו יש לו פרנסה טובה ושפע רב טוב והוא יתן מעדני מלך הוא ואו הנוספת היינו שיש עוד פעולה דבר נסתר בזה כי ידוע שבכל יום צריך להתפלל על פרנסה ועי"ז ממשיך פרנסה להשכינה כביכול וזהו ישראל מפרנסין לאביהם שבשמי' וזהו ג"כ לה' הישועה על עמך ברכתך סלה היינו כשעל עמך שפע ברכתך מזה נמשך לה' הישועה כי בוודאי בתחלה נתמלא לעילא בקוב"ה ומשם בא לנשמתן של ישראל וזה י"ל שמרמז והוא היינו לשון נסתר ר"ל שיש עוד פעולה אמיתת ונסתר בדבר שיתן מעדני מלך היינו שנותן שפע לבחי' מלכות והבן גם יש בזה סוד מאיזה מקום בא הפרנסה והוא סוד שארה כסותה וכו' שארה היינו פרנסה והוא מספר "נותן לחם לכל בשר והוא מספר שם אב"ג ית"ץ כמבואר בכתבי האר"י זללה"ה והוא חסד שבבינה ע"ש וזהו מאשר שמנה לחמו לחם וא"ו והוא יתן מעדני מלך משם נותן אל המלכות כנ"ל והבן אח"ז למדתי בזוה"ק וכמעט הוא מפורש שם רוב דברים הללו:
נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר י"ל בזה בדרך רמז אשר חנני ה' ברחמיו ובר"ח כי ידוע מאא"ז זללה"ה נ"ע כי צדיקיא אינון שלוחי דמטרוניתא להודיע להקב"ה כביכול עסקיה וצרכיה ולהתפלל עליה וזה י"ל נפתלי היינו הצדיק נקרא בשם נפתלי לשון חיבור ע"ש שהוא מחובר ודבוק לה' אילה שלוחה היינו שהוא שליח מן השכינה הנקראת אילת השחר הנותן אמרי שפר היינו שנותן אמרים ומתפלל על השכינה הנקרא שפר כידוע ליו"ח או י"ל שקאי על הקב"ה שהוא נקרא תפארת ישראל והיינו שנותן אמרים להש"י ב"ה עבור השכינה כביכול והבן ה' יראנו נפלאות מתורתו להבין אמרי שפר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך והוא כי אמר לי כי סוד כל התורה כולה בסוד מנשה ואפרים ומנשה הוא סוד הקו ואפרים הוא בסוד הנקודה והוא בדרך ציור כזה | . סוד קו פשוט וסוד נקודה וכמדומה לי שהקו הוא מימין והנקודה משמאל וה' יאיר עיני בתורתו הקדושה אמן סוד מנשה ואפרי' הוא ע"ד המשל שאמר אא"ז נ"ע זללה"ה על פסוק בא יבוא ברנה וכו':
בן פורת יוסף בן פורת עלי עין ע"ד הידוע כשמסתכל בדמות פניו של צדיק מזה בא הארה לנשמת המסתכל בו וההיפוך בדמות אדם אסור להסתכל בדמות אדם רשע וזה י"ל בן פורת עלי היינו שיש עליה עין היינו לאותו עין שמסתכל בו בנות היינו נשמות של ישראל צעדה דוחקים עצמם לילך ולצעוד ולהסתכל בו: וזהו עלי שור היינו מפני שיש להם עליה מן ההבטה והסתכלות בדמות אור פניו הקדוש והבן:
ויחנטו הרופאים את ישראל י"ל בזה דהנה הצדיקי' הם הרופאים שמרפאים נפשות ישראל ועושים אותם כבריה חדשה שנתחדש לו אור חדש שלא היה לו מעוצם ונעשה כקטן שנולד: והוא שמרמז ויחנטו כמו התאנה חנטה פגיה היינו הרופאים את ישראל היינו הצדיקים שמרפאים את ישראל רפואות הנפש ועושים אותם כבריה חדשה שמצמיח אור שלהם מחדש וזהו ג"כ וימלאו לו ארבעים יום היינו בחינת יצירת הוולד שנעשה כקטן שטלד ע"י התחדשות אור תורה הבא לו ע"י הצדיקים והבן:
ויאמר אליהם יוסף אל תיראו התחת אלקים אני וכו' ותרגומו ארי דחלא דה' אנא וצריך להבין כוונת דברי התרגום האלו שאין לו שום ביאור ובפרשה ויצא אצל יעקב שאמר התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן שם פירש התרגום דברים אחרים המני את בעיא הלא מן קדם ה' את בעיא וכאן שינה התרגום בפירושו וצריך להבין זה: וי"ל לפע"ד אשר חנני ה' ברחמיו וברו"ח ע"ד שאמרתי על פסוק והייתם לי סגולה מכל העמים ופיר"שי אוצר חביב והנה ידוע שאין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד: וי"ל כאן ע"ד וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך והוא שאמר והייתם לי סגולה היינו אוצר חביב שלי שהוא יראת שמים שיריאים ממנו אתם תהיו זה האוצר היינו שכולם יראו ממך כמ"ש וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך וזהו סגולה מכל העמים. וזה י"ל ג"כ פירוש התרגום כשראה יוסף שהיו יריאים ממנו אמר להם אל תיראו יראה חיצוניות גשמיות ממנו כי בוודאי איני יכול לעשות לכם דבר מבלעדי ה' רק התחת אלקים אני היינו ארי דחלא דה' אנא היינו מה שאתם יראים ממנו הוא מחמת שאני זכיתי להאוצר של יראת ה' ולכך אתם יריאים ממני אבל באמת ממני בעצמי אין אתם צריכים לירא שא"א לעשות לכם דבר מבלעדי ה' כמו שאתם חשבתם לרעה ואלקים חשבה לטובה אך מה שאתם יראים ממני הוא כי אני נעשיתי האוצר של יראת שמים שיראים מהש"י אני זכיתי לזה וזהו ארי דחלא דה' אנא מה שיראים מן ה' אנא היינו אני נעשיתי זה שיראים ממני כי שם ה' נקרא עלי והבן:
סליק פרשה ויחי וסליקא לה ספר בראשית