א. צדקה מי שקבל לעשות צדקה וחסד משפיעין עליו מלמעלה ע"י השכינה אדני שמנהגת העולם שנא' אדני מעון אתה היית לנו בדור ודור וז"ש פתוח תפתח את ידך את יוד"ך כי מא' עד ט' עולה מ"ה ויו"ד כ' הם ס"ה כמנין אדני. הרב סמיכת חכמים משם המקובלים דף טו"ב.
ב. צפרה היתה תאומתו של הבל שלקח קין ועתה יתרו הטוב שבקין נתן צפרה למשה שהוא הבל וצפרה תאומה יתירה שלקחה ממנו. האר"י ז"ל. וכן צפרה גי' למשה. ואפשר עוד לרמוז כי צפורה מלא גימ' משה הבל עם הכולל:
ג. צפרה נקברה במערת המכפלה עם משה רבינו ע"ה אצל אבות העולם ס' התמונה הביאו ילקוט ראובני פ' הברכה על פ' ויקבור אותו בגיא מול בית פעור ע"ש. ובאיכה רבתי בפתיחות אמרו שאמר הקב"ה לירמיה הע"ה בחרבן שיקרא למשה רבינו ע"ה וא"ל איני יודע היכן משה קבור וא"ל לך על שפת הירדן וקרא בן עמרם וכו' ועיין באסתר רבתי בפ' אם על המלך טוב יכתב וכו' ע"ש. אמנם בזהר הקדוש סוף פ' ויחי דף ר"ן ע"ב אמרו כיון דעאל יעקב למערתא וכו' כדין אשתלים מערתא ועד יומא לא קבילת מערתא בר נש אחרא ולא יקבל ונשמתין דזכאן אעברן מקמייהו בבי מערתא וכו' ע"ש ועיין במערכת תי"ו אות כ"ט:
ד. צדקה אמרו רז"ל דעיקר הצדקה עם תלמיד חכם. ושמעתי טעם לזה עם הדין דהבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים. והת"ח גמירי דאהדורי אפתחא לא מהדר ומתביישים וא"כ צריך לזונם בכבוד ושאר עניים ישאלו על הפתחים ע"כ שמעתי ואפשר דזה טעם מ"ש ביומא אליכם אישים אלו ת"ח שדומים לנשים כלומר דומים לנשים דמתביישות וה"נ ת"ח אהדורי אפתחא לא מהדר ובזה הם דומים לנשים ולכן הצדקה עם הת"ח היא העולה שמתביישים כנשים ודינא הוא הבנות יזונו:
ה. צדקה הנותן צדקה גורם יחוד קבה"ו כמ"ש רבינו האר"י ז"ל ואפשר לרמוז כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' בגלל גימ' אדני. הדבר רמז לזיווג ע"ד ראוה מדברת הזה רומז לקב"ה ע"ד זה אלי ואנוהו שם רמז כי בצדקה מיחד קב"ה ושכינתיה וע"כ יברכך ה"א:
ו. צדקה מי שהוא רגיל לעשות צדקה תדיר ופעם אחת נמנע לעשות. מקטרגים עליו כמו שמצינו באברהם אע"ה שהפליא לעשות חסדים גדולים וביום הגמל את יצחק שעשה משתה קטרג עליו דעשה משתה גדול ולא הקריב אפי' תור וגוזל לה' כמו שאמרו רז"ל וכתיב אל ישוב דך נכלם והוא ר"ת אדני וס"ת גימ' אמן עם הכולל שהוא גימ' הוי"ה אדני כי ע"י הצדקה עושה יחוד שלם:
ז. צדקה המפייס לעני מתברך בי"א ברכות והנותן צדקה מתברך בו' ברכות כמ"ש פ"ק דבתרא וא"כ עושה צדקה ומפייס לעני מתברך בטו"ב ברכות וזה רמז כי בגלל הדבר הז"ה, הזה גי' טו"ב. ויש לרמוז שמתברך בו' ברכות נגד ו' שהוא מיחד הו' עם צדקה שהיא ה' והמפייס כנגד ו"ה מתברך בי"א ברכות כמספר ו"ה ושניהם מספר טו"ב שהוא יסוד ועיקר הצדקה עם ת"ח שרומזים לנצח הוד רמז שמיחד נה"י עם מ':
ח. צדקה צריך לעשות ביותר בתשרי וכמ"ש הרמב"ם דבעשרת ימי תשובה מרבים בצדקות. והדין נותן כי השב צריך לעשות צדקה וכמ"ש רבינו אפרים ושביה בצדקה ויש כמה טעמים דצדקה מכפרת על המזיד כמשז"ל בילקוט ריש פ' שופטים. ועוד דמהצדקה מורה שיש לנו דין בנים כמ"ש פ"ק דבתרא. והתשובה היא מדין בנים דאב שמחל על כבודו כבודו מחול. וזה טעם דהגוים אין להם תשובה וגם הצדקה שעושים חטאת הוא להם. ואחר ימי התשובה בא חג הסוכות שהוא כלו המשכת החסדים והוא זמן עשות חסד. וכבר רבינו אפרים ז"ל רמז בפ' צדק צדק תרדוף למען תחיה וירש"ת אותיות תשרי שיש לעשות צדקה בתשרי עכ"ד. ואפשר לרמוז דבעשרת ימי תשובה אפיק ב' ימי ר"ה ושבת ויה"כ נשארו ו' ימים שיש לעשות צדקה במתן דמי"ם וזה רמז וירשת ו' תשרי שבהם יש לעשות צדקה בכסף. הגם דבר"ה ושבת יש לעשות שיתן משלחנו לעני וכיוצא מ"מ בכסף לא אפשר על הרוב אלא בו' ימים:
ט. צדקה צריך שיעשה מממונו שלא יהיה בו גזל ועושק וכמ"ש בזהר הק' ואפילו אם יש לו חובות צריך שיפרע חובותיו כמ"ש בס' חסידים. וזה רמז דרך צחות בפרוע פרעות בישראל שפורע חובותיו אז בהתנדב עם כמש"ל מערכת פ"א אות ז"ך ע"ש וזה פשט הפ' בצדקה תכונני רחקי מעושק אימתי תכונן עם הצדקה כשתרחק מעושק. והצדקה היא מממונך נקי ובר אז בצדקה תכונני:
י. צנעא כתיב והצנע לכת עם ה' אלהיך וכמ"ש פ' החליל אפי' הלויית כלה ומת שהם בפרהסיא צריך צנעא כ"ש דברים אחרים ובזהר ח"א דף ס"ד ע"ב אמרו כל מילוי דבר נש בסתימו ברכאן שריין עליה. באתגליא אתר דבי דינא שריא עליה ורע עין שליט עליה ובדף ר"ב ע"א אמרו מה דאיהו סתים ברכה שריא עלוי כיון דאתגלי אתיהיב דוכתא לאתר אחרא לשלטאה עלוי:
יא. צדקה אם עשה צדקה ממעות שגזל ואח"כ פרע לנגזל או פייסו ומחל לו יש לצדד דהצדקה שעשה נחשבת לו למצוה. אבל לא יעשה כן לתת צדקה כי אם ממעות שלו שהם באו לו בהתר ועיין בקונטרס אהבת דוד דף פ"א ע"א:
יב. צפורן לפעמים נולד על הצפורן שרטוטין חיורין והוא סימן טוב או אתגזר גזרה וניצול לקוטי גורי האר"י ז"ל והרמ"ע ז"ל כ"י:
יג. צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה כמשז"ל ואפשר שהטעם ע"ד מ"ש רז"ל ע"פ חשבתי דרכי שהיה אומר דהע"ה למחר אני הולך לטייל לראות דירה נאה וכיוצא והטעם להטעות ליצה"ר שלא יקטרג עליו וכן הצדיקים אומרים מעט כדי שהיצה"ר לא יקטרג וימנעהו מלעשות לכן אומרים מעט ובזה שמח היצה"ר לומר הרי זה שהיה נדיב הוא עצמו נעשה כילי חזו גברא עשיר גדול והוא אומר לעשות עם עני חשוב או ת"ח מעט מזער ואח"כ תכף יעשה הרבה כמעט בלי מחשבה וזוהי המצאת הצדיקים לומר מעט ולעשות הרבה א"נ אפשר משום דאיכא למיחש דמשום כסופא הוא דעבד להכי אומר מעט ועושה הרבה דכיון שהוא מוסיף היא טובה תוכח"ת כי בלב שלם עושה ולא משום כסופא כמתבאר מסוגית ב"מ דף כ"ב ע"ש וכמ"ש בדרושים בס"ד:
יד. צדקה כתבו המפרשים דכדי שלא תהיה הצדקה עם אדם שאינו הגון זאת העצה היעוצה שיתן צדקה להרבה עניים כי בין כלם יהיה ודאי הגון וז"ש פזר נתן לאביונים רבים ודאי צדקתו עומדת לעד כי בכללם ודאי יהיה הגון ואני הדל כתבתי בדרושים דר' יצחק דאמר פ"ק דבתרא דממציא לו מעות לעשות צדקה חולק וסבר דכל שעושה צדקה והוא מכוין למצוה הגם שיהיו בני אדם שאינם מהוגנים היא רצויה ויחשבה לו צדקה דקי"ל כר"מ דישראל בכל אופן נקראים בנים והצדקה שעושה עמהם היא העולה:
טו. צאן לבן היו נשמות ישראל וטרח יעקב עד שמשך כל כח לבן אצלו. ולבן היה רוצה להחזיר ליעקב ליקח הצאן ופתהו לתת לו עושר ואם ח"ו היה חוזר נאבד העולם. הרב נזר הקדש פ' ויצא:
טז. צאן אלו ישראל כדכתיב ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ואפשר לרמוז צאני רמוז היחוד צא גי' הוי"ה אדני נ' ן' שערי בינה י' רמז לאבא אדם אתם אותיות אמת בסוד מ"ש רשב"י ע"ה בסוד ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וא"ש ההי"ב:
טו"ב. ציון גימ' יוסף ובהכי ניחא משז"ל שכל מה שאירע ליוסף אירע לציון כמ"ש בתנחומא סוף פ' ויגש וכן באגדתא דבראשית ועיין לעיל מערכת י' אות כ"ד:
ח"י. צבאות אמרו רז"ל פ"ק דברכות דעד שלא באת חנה לא היה מי שקרא לה' ית' צבאות. ואני הצעיר בנחל שורק הפטרת ר"ה כתבתי בעניותי במ"ש רבינו האר"י ז"ל דמזמן שנגע בירך יעקב נסתמה הנבואה עד שבא שמואל ותקן וחזרה הנבואה ולכן קראוהו רבן של נביאים וחנה התפללה שיותן לה שמואל ואמרה אם ראה תראה וכו' ע"ש באורך ומשו"ה חנה אמרה ה' צבאות דשם צבאות הוא רומז לנצח הוד ומשם יניקת הנביאים והיא זכתה לשמואל ע"ש באורך ואפשר כי שר עשו נגע בירך ומשו"ה שמואל גימ' עשו עם הכולל לרמוז שהוא שלט בשר עשו וחטף הירך ממנו ואפשר רמז ושמואל בקראי שמו קוראים אל ה' והוא יענם דזכרון שמו ירמוז להכנעת עשו ששמואל תקן הירך ובזכות זה קוראים אל ה' ויענם כי זכירת שמו סגי להגביר הרחמים ודוק:
יט. צפרנים הנה מבחי' הצפרנים היו הלבושים של אדה"ר בהיותו בג"ע הארץ לשמרו מהחיצונים ובהתפשט מהם נשאר ערום ונחבא מפני המזיקין והחיצונים והצפרנים הם שרש הקליפה אלא שהיא זכה בתכלית הזכות והיא יונקת ממקום בקיעת הבשר שבחוץ האצבע כי משם צמיחת הצפורן ומה שהוא כנגד הבשר הוא בתכלית הזכות אבל מה שעודף מהצפרנים ויוצא לחוץ מכנגד הבשר של האצבע זה צריך לחתכם כי שם נתלין החיצונים ויונקים בתכלית וז"ש בזהר הקדוש לא ליבעי לאינש לרבאה אינון טופרין וכו' ולכן ענשו של המגדל צפרנים קשה מאד ס' ערכי הכנויים להרמ"ז ז"ל ע"ש באורך.
כ. צרפית מסוד שרה ולכן ברכה מצויה בביתה ס' ערכי הכנויים הנז' ורבינו בחיי פ' פנחס כ' דאליהו נשתטח על בן הצרפית שהיה בן גויה ונראה דקאי בשיטת רבינו מהר"א ממיץ ז"ל כאשר כתבתי בפתח עינים ביבמות דף ס' ומ"ש דהצרפית היתה גויה כעת לא מצאתי ברז"ל דעת זה ומרז"ל בירושלמי מס' סוכה אמרו שהיה הבן יונה בן אמיתי ומ"ש בפתח עינים דישוב הרב מש"ל למהר"א ממיץ אינו עולה יפה לרבינו בחיי ז"ל במ"א פירשתי שיחותי בס"ד וכאן אין מקום להאריך:
כא. צלפחד הוא שרש חמשה גבורות שהן ה' בנותיו וכו' והיה להם חלק בארץ ישראל כי גם שהם גבורות מ"מ אחוזות בזכר ומחלה ונועה הם ב' בלתי ממותקות והג' אחרות הם נמתקות. שם בערכי הכנויים ע"ש באורך:
כב. צלפחד המקושש לשם שמים נתכוון שהיו אומרים ישראל כיון שנגזר עליהם שלא ליכנס לארץ ממעשה מרגלים שוב אינם מחוייבים במצות עמד וחילל השבת כדי שיהרג ויראו אחרים תוספות בתרא דף קי"ט משם מדרש. ובשו"ת עבודת הגרשוני סי' תשעים הקשה דהא אמרינן גדולה עבירה לשמה ואמאי נהרג ותירץ הרב דכונת המקושש לקדש שם שמים וליהרג להורות דצריך לקיים המצות וכן עשו עכ"ד ועמ"ש הרב מהרש"א בחידושי אגדות דכיון דמקושש כונתו לשם שמים הו"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה ועמ"ש אני הדל בקונט' ראש דוד ריש פ' פנחס ופני דוד פ' שלח בס"ד:
כג. צלפחד כיון דדכר שמיה דצלפחד קב"ה דכתיב כן בנות צלפחד דוברות אתידע דהא אתכפר חוביה. זהר הקדוש ריש פרשת שלח דף זק"ן ע"א. ואתיא כי הא דאמרי בש"ס פ' חלק דא"ל אליהו זכור לטוב לריב"ל דבמה שהזכיר שם אביו אבטח לאבוי לעלמא דאתי ע"ש ופירש"י ועאכ"ו מה שהזכיר הקב"ה כביכול צלפחד:
כד. צלפחד אמרו בשבת דף ק"ן ת"ר מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרצה בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה ונזכר ששבת היה ונמנע אותו חסיד ולא גדרה ונעשה לו נס ועלתה בו צלף וממנה היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. והחסיד הזה היה צלפחד שחילל שבת והוא היה המקושש ונתקן על ידי החסיד הזה ובא לידי נסיון ונתגבר על יצרו ושמר את השבת ומקודם מת על חילול שבת ועתה עי"ז היה לו פרנסתו שלא יהא עני חשוב כמת ואילן צלף רמוז בשמו צלפחד. ילקוט ראובני פ' שלח משם ס' עמק המלך ע"ש באורך:
כה. צלפחד הוא מקושש וכתיב ויקריבו אותו המוצאים אותו מקושש עצים ויניחוהו במשמר ומזה הקשה הרב שבות יעקב ח"א סימן י"ד על תשובת רב שרירא גאון הביאה מרן בב"י א"ח סימן רס"ג דאין מכניסין לבית הסהר בשבת וכו' ע"ש ונעלם מהרב ז"ל מ"ש רבינו בחיי ויקריבו אותו ליל מוצאי שבת ועוד כתבתי בעניותי בזה בקונטרס ברית עולם דף קי"ד ודף קט"ו בס"ד:
כו. ציצית מקיים מצות ציצית כאלו קיים כל התורה וכן כל הכופר בע"ז כאלו קיים כל התורה כלה וכל המשמר שבת כאלו קיים כל התורה כולה ונכתבו בזה אחר זה פסיקתא:
כז. ציצית מציל מעינא בישא דכחות הטומאה ילקוט ראובני פ' שלח בשם האר"י ז"ל:
כח. ציצית כשהאדם מתעטף בציצית ויוצא מפתח ביתו הקב"ה שמח ומלאך המשחית זז משם וניצול האדם מכל נזק ומכל משחית. אמר ר' נהוראי אסהדנא עלי מאן דנפיק מתרע ביתיה בציצית ותפילין ברישא אזדמנת שם שכינתא ותרין מלאכין ומלוין יתיה לבי כנישתא ומברכין ליה וחד מקטרגא אזיל אבתריה ועל כרחיה עני אמן שם בשם הזהר הקדוש:
כט. ציצית עולה ת"ר וח' חוטין וה' קשרים הם תרי"ג כ"כ רש"י ז"ל בפי' החומש וכתב עליו הרמב"ן ז"ל בס' המצות בריש שרש א' ואיני יודע אם אגדה היא ע"ש וק"ק דהרי איתיה במדבר רבה ותנחומא פ' קרח ופסיקתא פ' שלח. ומה שתמה הרמב"ן דציצת חסר י' ק"ק דהרי בפסיקתא נרגשו מזה ואמרו דכתיב לציצית ול' השלימה חשבון ג' ציצית וכ"כ הטור סימן כ"ד. וכ"כ התוספות במנחות דף ל"ט אלא שכתבו כן מדנפשייהו ועיין ברכי יוסף סי' כ"ד. ואפשר דנרמזו ג' פעמים תרי"ג בג' ציצית כנגד מחשבה דבור ומעשה ובג' שהיא כנגד המעשה כתוב ל' להשלים ג' פעמים תרי"ג דהכל לפי רוב המעשה והמחשבה והדבור הם תלויות עד המעשה. ורמז זה באות ל'. שאם לא באו לידו איזה מצות לקיימה ע"י למד דרומז ללימוד יכול לקיימה ע"ד שאמרו כל העוסק בתורת עולה וכו' וכמו שכתבו ז"ל ועיין לקמן אות ל"ח:
ל. ציצית הקב"ה הלביש לאדה"ר ציצית שנא' ויתפרו עלה תאנה. ילקוט ראובני בשם המדרש.
ל"א. ציצית טעם כלאים בציצית ובגדי כהונה כי ע"י מצות ציצית יש הפרה לקליפת כלאים. שם בשם הרב הרמ"ע ז"ל בעשרה מאמרות:
לב. ציצית ח' חוטין לזכור מצות ועבירות התלויות בח' אברים. עין. פה. ושט. אזנים. אף. ידים. רגלים. אות ברית. וכלם תלוים בלב שם. בשם ס' ציוני ויותר נראה לאפוקי ושט ולעיולי לב ועיין בס' חרדים:
לג. ציצית ח' חוטין שניתנה לנו המצוה בזכות ישרא"ל יצחק יעקב שרה רבקה רחל אברהם לאה. שם בשם כנפי יונה.
לד. צירוף יחזקאל הע"ה אמר היו לי בית ישראל כלם נחשת ובדיל וברזל ועופרת בתוך כור סיגים כסף היו והיתה הכונה על הצרוף שנעשה מהם במצרים כטעם אימה חשכה גדולה נופלת עליו. ושם הסיגים כסף היו שהובררו להיות כלם ממלכת כהנים וגוי קדוש. והפלא מאותיות סיגים שהן מתחלפות בא"ת ב"ש ומצטרפות רחמים בסוד כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים וגדול כבודו כמאמר הזהר גבי זהב התנופה דאתפשטותא דכספא טב לעולם והזהב לא כן. אח"כ אמר יען היות כלכם לסיגים שחזרו לעלבון ראשון של אותה עיסה גזם ופירש שהם צריכים בירור אחר אלא שהוא ישתנה מן הראשון למעליותא בג' דברים הא' כי תחלה היה במצרים ארץ נכריה מלאה גלולים והאחרון יהיה בירושלם ארץ אשר אלהינו דורש אותה תמיד. והב' כי זה האחרון יהיה קבוצת כסף ונחשת וברזל ועופרת ובדיל אל תוך כור הנה תחלה לא היה שם כסף כי חסרה מהם תורת חסד ואע"פ שהיתה לשבט לוי ישיבה במצרים לא זכו בה כל ישראל יחד באותו פרק ועוד מעמד הר סיני חביב לן. שנתחדשה בו ההלכה מפי הגבורה לקהל חקה אחת לדורותם לברית עולם יותר מתורתן של ראשונים שהיתה מסורה ליחידים לשעתן הבוחרים בתורה לרצונם כמי שאינו מצווה ועושה ולא זכו אליה אלא ע"י מלאך אדם מרזיא"ל. שם [מ]יופיא"ל. אברהם מצדקיא"ל. יצחק מרפא"ל אחר שריפא אותו מחולשת העקידה. יעקב מפליא"ל. יוסף מגבריא"ל. משה קודם מראות הסנה ממט"ט. ואמרו כי אולי אליהו למד ממלתיא"ל. ואולי פנחס למד ממנו גם הוא לפני המעמד הנבחר כי אח"כ כתיב לא בשמים היא. ואמר כי זה הברור האחרון יהיה כהתוך כסף בתוך כור כי אפילו פושעי ישראל אחרי שעמדו רגליהם על הר סיני הם או מזלם ואמרו עם הקהל נעשה ונשמע כסף הם אלא שצריכים צירוף והדברים מגיעים לחבלי משיחנו ולמלחמת גוג ומגוג. ההבדל הג' אחרון חביב הוא ונפלא שלא נהיה צריכים עוד צירוף אחר לעולם אלא כהתוך כסף בתוך כור ככה ישאר מזה הברור כסף נקי בתכלית השלמות. הוא שאמר המלך החכם הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי. הגו באתב"ש צרף אמר כי אין כאן מין בשאינו מינו אלא שהכסף הזה טעון צרוף מן הסיגים שחברו לו במקרה בין הגליות ולסוף יצא לצורף כלי כהנים לוים ישראלים כלה זרע אמת הרמ"ע ז"ל במאמר הרקיעים כ"י בסופו:
לה. צפנת פענח. אפשר שה' שם בפיו שם זה להורות שנתעבר בו נפש יצחק אע"ה כמ"ש הרב עיר בנימין משם האר"י ז"ל. וזה רמוז בשם צפנת פענח צפון יצחק כי פענח גי' יצחק אע"ה:
לו. צדק צדק תרדוף אפשר דרך הלציי במה שאמרו שהנותן מהרה חשוב ב' צדקות וז"ש צדק צדק יהיה חשוב שני צדקות במה שתרדוף שתתן לעני מהרה למען תחיה:
לז. צדקה שקולה ככל המצות כמ"ש פ"ק דבתרא דכתיב והעמדנו עלינו מצות לתת וכו' ואפשר לרמוז בתיבת מצות. דצ' הוא רומז לצדקה ושאר אותיות מות והצ' מפריד מות כמש"ה וצדקה תציל ממות. ובירושלמי קורא לצדקה מצוון כמ"ש הוה מפליג מצוון וכיוצא ורמוז בתיבת מצות דצ' הרומז לצדקה מפרדת מות שלא תבא. ויש לומר בסגנון אחר דצ' של מצות הוא רמז שהצדקה הוא ליחד קב"ה ושכינתיה שהם שמות הקדש הוי"ה אדני שהם כמספר צ' עם הכולל ובזה ניצול מהמות הרמוז ביתר אותיות מצות כדאמרן:
וזה הרמז עצמו יתכן בכל מצות שבכל המצות יכוין ליחד קבה"ו שהם שמות הקדש הוי"ה אדני כמספר צ' של מצות עם הכולל ובזה ניצול מן מות שהם יתר אותיות מצות כדכתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ודוק.
לח. ציצית כתב רש"י סוף שלח כי ציצית גימט' ת"ר וח' חוטים וה' קשרים הם תרי"ג וז"ש וזכרתם את כל מצות ה' ע"ש וכבר כתבתי לעיל אות כ"ט דהרמב"ן ז"ל בס' המצות בריש שרש א' כתב ואיני יודע אם אגדה היא וכו' ע"ש וק' דהא איתא במדבר רבה ובתנחומא פ' קרח ופסיקתא פ' שלח. ובפי' התורה כתב הרמב"ן ולא הבינותי דצצית כתוב חסר וכו' וגם זה תמוה דבפסיקתא אמרו דל' לציצית משלים והביאו הסמ"ג בשם מדרש ובמרדכי ריש ה' ציצית כתוב שרבינו יהודה הקשה זה ותירץ כי ל' לציצית משלמת ועוד כיון דקרינן ציצית אין משיבין על המדרש. וק"ק דבמדרש העירו בזה וניחא להו כשינויא קמא וכמ"ש אני עני בבר"י ומחב"ר סי' כ"ד ע"ש. ועתה אבא העי"ר כי רבינו האר"י זצ"ל כתב דתיבת צפונה גימט' רל"ב הגם דכתיב צפנה בלי ו' וכ"כ בס' כנפי יונה במדות הדרשא. ואתי כתירוץ שני של המרדכי וק' דא"כ למה הוצרכו במדרש לתרץ דל' משלמת וי"ל דהיכא דאיכא לישב הא עדיף מלומר דאזיל בתר קריאה וחשבינן כאלו כתיב י' ועמ"ש לעיל דרך רמז בזה:
לט. צדקה מהפכת מדת הדין למדת רחמים כמ"ש רז"ל ואגב אומר דיש הפרש בנס הנעשה לצדיק דאם הוא במדת רחמים. אותו הנס נעשה לצדיק ההוא דוקא אבל הנס שנעשה מסיבה כי בזכות הצדיק נהפך מדת הדין למדת רחמים הנס ההוא מועיל גם לאחרים דכיון דמדה"ד היא רחמים ירבה השפע והיתה הרוחה. וזה אפשר שהוא כונת הכתוב וה' פקד את שרה וכו' ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי וכתב רש"י ז"ל מדרש אגדה הרבה עקרות נפקדו עמה הרבה חולים נתרפאו בו ביום הרבה תפלות נענו עמה ורב שחוק היה בעולם עכ"ל והטעם דאלים זכות אברהם אע"ה ושרה אע"ה דמדת הדין נהפך לרחמים וז"ש וה' פקד את שרה ואמרו רז"ל דכי כתיב וה' ר"ל הוא ובית דינו דגם מדת הדין נהפך לרחמים. וז"ש צחוק עשה לי אלהים כלו' מדת הדין נעשה רחמים ולכן הרבה עקרות נפקדו הרבה חולים נתרפאו וכו' דמדה"ד נעשית רחמים וכל השומע יצחק לי בשבילי דמדה"ד נהפך לרחמים:
וזה טעם שהצדקה מקרבת הגאולה דע"י הצדקה מתהפכת מדת הדין למדת רחמים וכפי רוב הצדקה כן ירבה הרחמים ובא לציון גואל. ואפשר דרך הלציי שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי וכו' הכונה שמרו משפט ר"ל מדת הדין תסתר ויהיה רחמים וכי תימא במה נזכה לזה לז"א ועשו צדקה כי בזה נשמר המשפט ולא ירצה לפעול כמדתו כי מדה"ד מתהפכת לרחמים. וזכ"ה אשרי שומרי משפט כלומר מצניעין ומסלקין מדה"ד וזה על ידי עושה צדקה בכל עת ודו"ק:
מ. צדקה תרומם גוי נדבה שהביאו ישראל למשכן תנחומא דף קי"א. ואפשר במ"ש המפרשים דע"י המשכן נודע שכונתם בעגל לא היה לעע"ז אלא לאמצעי וזהו תרומם גוי ואפשר רמז וחסד לאומים חטאת במ"ש הרב יערות דבש דהמן נתן עשרת אלפים כסף לצדקה וכבר הקדים ה' שיתנו ישראל שקלים לנדבת המשכן לאדנים וז"ש חסד לאומים חטאת הצדקה שעשה המן חטאת ר"ת חטאו טמון אותו תלו וזהו שאמרה רוח הקדש הכסף נתון לך העץ נתון לך על כן ירים ראש מרדכי וכל ישראל עמו:
מא. צפורה קראה שם בנה גרשום כ"כ רבינו אפרים. ואפשר במשז"ל שהתנה משה רבינו ע"ה עם יתרו שהבן הא' יהיה לע"ז וכתבו המפרשים דסמך משה רבינו ע"ה על צדקת צפורה שהיא לא תתרצה. ולזה היא קראה שם הבן הראשון כלומר שאין לבעלה רשות ומה שנתרצה היה בע"כ וזהו כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ואני איני מתרצה: