הוציאה ממסגר נפשי
קרן הראל
'מַשְׂכִּיל לְדָוִד בִּֽהְיוֹתוֹ בַמְּעָרָה תְפִלָּֽה. קוֹלִי אֶל־יְהֹוָה אֶזְעָק קוֹלִי אֶל־יְהֹוָה אֶתְחַנָּֽן. אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּֽיד. בְּהִתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי וְאַתָּה יָדַעְתָּ נְֽתִיבָתִי בְּאֹֽרַח־זוּ אֲהַלֵּךְ טָמְנוּ פַח לִֽי. הַבֵּיט יָמִין וּרְאֵה וְאֵֽין־לִי מַכִּיר אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִֽׁי. זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ יְהֹוָה אָמַרְתִּי אַתָּה מַחְסִי חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּֽים. הַקְשִׁיבָה אֶֽל־רִנָּתִי כִּֽי־דַלּוֹתִי־מְאֹד הַצִּילֵנִי מֵרֹדְפַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּֽנִּי. הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי לְהוֹדוֹת אֶת־שְׁמֶךָ בִּי יַכְתִּרוּ צַדִּיקִים כִּי תִגְמֹל עָלָֽי'. (תהלים קמב)
'מִזְמוֹר לְדָוִד יְהֹוָה שְׁמַע תְּפִלָּתִי הַאֲזִינָה אֶל־תַּחֲנוּנַי בֶּאֱמֻנָֽתְךָ עֲנֵנִי בְּצִדְקָתֶֽךָ. וְאַל־תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת־עַבְדֶּךָ כִּי לֹֽא־יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כׇל־חָֽי. כִּי רָדַף אוֹיֵב נַפְשִׁי דִּכָּא לָאָרֶץ חַיָּתִי הוֹשִׁבַנִי בְמַחֲשַׁכִּים כְּמֵתֵי עוֹלָֽם. וַתִּתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי בְּתוֹכִי יִשְׁתּוֹמֵם לִבִּֽי. זָכַרְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם הָגִיתִי בְכׇל־פׇּעֳלֶךָ בְּֽמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ אֲשׂוֹחֵֽחַ. פֵּרַשְׂתִּי יָדַי אֵלֶיךָ נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ־עֲיֵפָה לְךָ סֶֽלָה. מַהֵר עֲנֵנִי יְהֹוָה כָּלְתָה רוּחִי אַל־תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי וְנִמְשַׁלְתִּי עִם־יֹרְדֵי בֽוֹר. הַשְׁמִיעֵנִי בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּֽי־בְךָ בָטָחְתִּי הוֹדִיעֵנִי דֶּֽרֶךְ־זוּ אֵלֵךְ כִּי־אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי נַפְשִֽׁי. הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי יְהֹוָה אֵלֶיךָ כִסִּֽתִי. לַמְּדֵנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ כִּֽי־אַתָּה אֱלוֹהָי רוּחֲךָ טוֹבָה תַּנְחֵנִי בְּאֶרֶץ מִישֽׁוֹר. לְמַעַן־שִׁמְךָ יְהֹוָה תְּחַיֵּנִי בְּצִדְקָתְךָ תּוֹצִיא מִצָּרָה נַפְשִֽׁי. וּֽבְחַסְדְּךָ תַּצְמִית אֹיְבָי וְֽהַאֲבַדְתָּ כׇּל־צֹרְרֵי נַפְשִׁי כִּי אֲנִי עַבְדֶּֽךָ'. (תהלים קמג)
מעשה בעלמה אחת שנכנסה למערה וביקשה לומר תפילה.
אמרו לה מלאכי השרת: בפני מי תאמרי תפילה?
אמרה: בפני הקדוש ברוך הוא.
תמהו: וכי מי מודיעך שישמע תפילתךְ?
אמרה: והלוא נאמר 'ה' שמע תפילתי האזינה אל תחנוני' (תהלים קמג, א).
שחקו לה: והרי בלשון בקשה נאמר, ומי מודיעך שישמע תפילתךְ? אמרה: ואם אומר לו 'פרשתי ידי אליך נפשי כארץ עייפה' (שם, קמג, ו) – לא ישמע?
הקשו ואמרו: הרי בכל יום ויום עומדים בני האדם פורשים לפניו בכי ותחנונים, ומדוע ישמע תפילתךְ?
התחזקה ואמרה: ואיך יחזיר פניו ממני בקוראי אליו 'הביט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי' (שם, קמב, ה)?
אם רוצה להסתיר פניו, אומר לו 'אל תסתר פניך ממני' (שם, קמג, ז).
אם רוצה להמעיט עצמו ממני, אומר לו 'אתה מחסי חלקי בארץ החיים' (שם, קמב, ו).
אם רוצה להכניעני, אומר לו 'כי אתה אלוהי רוחך טובה תנחני בארץ מישור (שם, קמג, י).
ואם לא יענה לכל אלו, אין לי אלא לכנוס נפשי בתוכי ולצעוק 'הוציאה ממסגר נפשי' (שם, קמב, ח).
ולא הכירו בצערה.
השתוממה וצווחה בקולה: הכך תגמול עליי?!
בשעה זו התעטפה בה רוחה. פרשה ידיה וזעקה לבה לשמים – ופרחה נשמתה.
יצאה בת-קול ואמרה: נתקבלה תפילתך לפני הקדוש ברוך.
ויש אומרים שבאותה שעה השיב לה, ושבה נפשה.