ויפול על צוארי בנימין אחיו וכר׳ ובנימין בכה על צואריו, ופרש״י שעל המקדשות שעתידים להיות בחלקיהם וליחרב בכו, ונבין נא הא גם באחיו כתיב ויבך עליהם ולא פרש״י שעל חורבן המקדשות בכה, אבל במס׳ ר״ה (דף כ״ח) על מצוות לאו ליהנות נתנו פירש״י אלא לעול על צואריהם נתנו, וזה הרמז שבכו על עול המצוות הסר בשעת חורבן.
על כל איש ישראל יש עול בצוארו, שכזאת וכזאת מוכרח הוא לעשות בתורה ומצוות בכל יום, גם מחשבותיו ודיבוריו יהיו בקדושה ואפילו בשעה שיש לו מניעות ג״כ מתחזק בשביל העול שבצוארו, משא״כ כשבאה עת חורבן שהצרות מתגברות מאוד, וכל קודש מישראל נחרב ח״ו אז לא רק מה שאין נותנים להם לעשות אינם עושים, רק בכלל העול סר מעליהם ח״ו מגודל הצער והשברון, וע״ז בכו זה ע״ז על צואריהם [חוסר העול] שבשעת החורבן, לכן באחיו שלא כתיב שנפלו על צואריהם לא פירש רש״י שבכו על החורבן.
וזה הרמז גם הלאה ביוסף שנפל על צוארו של יעקב, ויעקב לא נפל על צוארו של יוסף ופרש״י שקרא ק״ש ונודעת הקושיא בספרי כ״ק אא״מ הה״ק זצוק״ל למה דוקא בשעה זו קרא ק״ש, ולמה לא קרא יוסף ק״ש אז, ולהנ״ל כיון שגם כאן כתיב ויפול על צוארו מרמז ג״כ להנ״ל שיוסף בכה על העול שבצואר, היינו שישראל באים עתה לגלות מצרים, ואיד יקיימו עול המצוות אשר בצוארם, והראה לו יעקב אבינו ק״ש, פשוט במס"נ, וגם כי איתא בספה״ק מאור ושמש שהאיש שאומר בבוקר ק״ש כתיקונה, אז עבודתו את ד׳ שבכל היום עולה כתיקונה.
וזה הרמז גם הלאה ביוסף שנפל על צוארו של יעקב, ויעקב לא נפל על צוארו של יוסף ופרש״י שקרא ק״ש ונודעת הקושיא בספרי כ״ק אא״מ הה״ק זצוק״ל למה דוקא בשעה זו קרא ק״ש, ולמה לא קרא יוסף ק״ש אז, ולהנ״ל כיון שגם כאן כתיב ויפול על צוארו מרמז ג״כ להנ״ל שיוסף בכה על העול שבצואר, היינו שישראל באים עתה לגלות מצרים, ואיד יקיימו עול המצוות אשר בצוארם, והראה לו יעקב אבינו ק״ש, פשוט במס"נ, וגם כי איתא בספה״ק מאור ושמש שהאיש שאומר בבוקר ק״ש כתיקונה, אז עבודתו את ד׳ שבכל היום עולה כתיקונה.