ויאמר לא אשלחך כ״א ברכתני וכו'. ונבין נא למה היה צריך יעקב אבינו ששרו של עשו יברכו הלא כבר ברכו ד', ומה שאל לו המלאך מה שמך האם לא ידע את שמו.
אבל מעשה אבות סימן לבנים, ואחר שנפגש עם המלאך ויאבק עמו, וגם נגע בכף ירכו, ורצה המלאך ללכת, אמר יעקב האם כזאת יארע לבני שאחר שיסבלו צרות ופגעים תהא זאת ישועתם מה שלא יכלו שונאיהם להם, ולא נפלו בידיהם, ומעתה ישובו אל מצבם שהיו קודם שסבלו, לא כן רק לא אשלחך כי אם ברכתני, שאחרי היסורים יושיעם ד׳ בישועה, לא רק שיתפטרו מצרותיהם בלבד.
והנה נודע ששרו של עשו הוא הסמא״ל ולעתיד תתרחק המ׳ ממנו שהוא בחי׳ מות ובלע המות לנצח וישארו בו אותיות סא״ל בגימטריא הוי׳ אדנ', ויהי׳ מלאך קדוש בין שרי מעלה, לכן אחר שיעקב אבינו נתאבק עמו ותיקן את חלקו בהשר והכינו לגאולה העתידה כבר נתקדש המלאך וביקש כבר טובת ישראל, אמר לו מה שמך, ויאמר יעקב, השיב לו המלאך הנה השם יעקב הוא שידו אוחזת בעקב עשו וכל הישועות שלו עד עתה באו אחד שעשו דש אותו בעקבו, ונתפטר מעקביים שהי׳ דש אותו, וע״ז אתה מתפלל גם להלאה שאחר הצרה תבא הישועה, אבל די לך בזה ומעתה שמך ישראל, שהישועות תבאנה לך בראש ושרית.
ועוד רמז המלאך לו, כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, שרית מלשון שר, מקודם שרית ואח״כ ותוכל, גם קודם ותוכל, גם כשהיו צרותיך רבות מאוד, ג״כ שרית לא נפל רוחך בקרבך רק גם אז היית בקרבך שר.
ועוד רמז המלאך לו, כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, שרית מלשון שר, מקודם שרית ואח״כ ותוכל, גם קודם ותוכל, גם כשהיו צרותיך רבות מאוד, ג״כ שרית לא נפל רוחך בקרבך רק גם אז היית בקרבך שר.