וירעו לנו מצרים ולאבותינו ונצעק אל ד׳ וישמע קולנו.
כי איתא במשגה דאבות פ״א מ״ג אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע״מ לק״פ אלא וכו׳ שלא ע״מ לק״פ. ע״פ פשוט נראה דרק צדיקים הכי גדולים זוכים לזה להשליך ממנו את רצונו לטוב לו בעוה״ז ובג"ע, ויעבוד רק לשם ד׳ שלא ע״מ לק״פ, וכל איש, מי הוא אשר יאמר שאינו רוצה בטובתו לא בעוה״ז ולא בג״ע, וממילא א׳׳א שלא תבא בקרבו לפעמים איזה יראת העונש להתרחק מעבירה או מהרהור עבירה בשביל יראה זו, וכן קשה שלא יבא לו לפעמים רצון והתעוררות בקרבו להוסיף בתורה ומצוות כדי שיזכה ע״י לעוה"׳ב.
אבל רש"י במס׳ ע״ז י״ט מפרש ע"מ שלא לק״פ, יהי לבך עמו לומר אפילו אין סופי לקבל שכר אוהב אני את בוראי וחפץ במצותיו עכ״ל, ולפי׳ הזה אדרבה כל איש ישראל שהוא בכלל עובד ד׳, עבודתו שלא ע׳׳מ לק״פ, כי אפילו שרוצה הוא שיטיב לו ד', מ״מ אינו עובד בתנאי ח"ו רק כשיטיב לו, וכל איש אפילו אם ידע שלא יקבל שכר ג״כ הי׳ עובד ד', ואפילו האיש שבעבודתו מרגיש רק יראה מעונש ותשוקה לקבל שכר, זהו רק שאדם קרוב אצל עצמו ומרגיש את עצמו, יראתו מעונש, ותשוקתו לשכר ולטוב לו, אבל באמת אפילו אם לא יהי׳ לו שכר ג״כ יעבוד.
אבל האיש המשתוקק לעלות יותר בעבודה ולהתקשר יותר בד', צריך להקטין את הרגשת עצמותו, ולהרגיל א"ע שכל עבודתו תהי׳ לשם ד', שגם לא ירגיש את יראתו בשביל עצמו ולא כדי שיקבל שכר רק גם הרגשותיו לעבודה תהיינה לשם ד', ותלוי׳ זאת במדה שמקטין את האנכיות שלו. וכל אחד לפי מצבו יכול להרגיל זאת בקרבו, ואם לא על תמיד עכ"פ לשעות ולימים יכול לעבוד ולהרגיל א״ע בעבודה טהורה זו. ועיקר עבודה זו היא ע״י התורה בלימוד בפה ועשי', שע״י העשי׳ בגוף וע״י הלימוד שהוא ג״כ עשיית הגוף כמ״ש הגמרא (סנהדרין ס"ה ע״ב) עקימת שפתיו הוי מעשה, נעשה הגוף תורה, שירגיש את צרכי התורה ועבודה לא פחות מצרכיותיו, ולא שירגיש מקודם א״ע, והתורה ועבודה בשביל עצמו.
ובזה אפשר להבין הסמיכות אל תהיו וכו׳ אלא היו וכו׳ שלא ע״מ לק״פ, ויהי׳ מורא שמים עליכם, מה ענין מורא שמים לזה, אבל איתא בגמרא שבת פ״ח, מ״ד משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה וכו׳ בתחילה יראה וכו׳ מלמד שהתנה הקב״ה עם מעשה בראשית וכו׳ וצריכים להבין למה הארץ לבדה יראה ולא גם השמים, דהא אילו לא קבלו ישראל את התורה גם השמים היו חוזרים לתוהו ובוהו כי גם הם נבראו וגם עליהם הי׳ התנאי אם יקבלו ישראל את התורה, אבל כיון שיראה כזו יראת עצמה היא, שלא ליאבד, לכן רק הארץ יראה אותה, משא״כ השמים שדבר ד׳ עבר על ידיהם, כי משמים השמעת, נזדככו שלא לירא יראת עצמה זו רק יראת ד׳ טהורה, וזה היו כעבדים וכו׳ שלא ע״מ לק״פ, ובאמת כל איש ישראל עובד שלא ע״מ לק״פ כפרש״י רק שמרגיש את עצמו ואת יראת עצמו מקודם, לכן מסיימת המשנה ויהי מורא שמים עליכם, לא מורא של הארץ רק שמים, והוא מפני שדבר ד׳ עבר ע״י, וזה גם לכם העצה שתעסקו בלימוד התורה ועשיתה, וע״י שהתורה תעבור בכם גם אתם תזדככו, שתהא לכם יראת שמים שלא ע"מ לק״פ לכן כשעת צרה ליעקב הגם שעי״ז העונות. מתכפרים, מ״מ דא עקא מה שהאיש מתרגל יותר להרגיש א״ע, כי בכל היום שקוע בעצמו זה כואב לו וזה חסר לו, כי האם אפשר שיכו לו להאיש ולא ירגיש כאב גופו, וע״י שבכל היום יש לו לדאוג על חייו התלויים לו מנגד, ועל כאביו ויסוריו הקשים נשקע שוב בהרגשת עצמו ועבודתו היא עבודה במצב נמוך שוב בשבילו.
ובזה מובן הא דאמר ר״א הקפר שנזיר נקרא חוטא מפני שציער עצמו מן היין שעפ״פ ק״ל אם חטא הוא למה כתבה התורה דין הנזיד בכלל, כי אילו לא כתבה לא הי׳ שום איש מדיר עצמו בנזיר ולא הי׳ חוטא, אבל לעולם מעלה עולה מן הצער שמצטער שעי״ז מרחיק עצמו מיצה״ר כמו שסיפר הנזיר לשמעון הצדיק (נדרים ט׳ ע״ב), ועונותיו מתכפרים, ומ״מ כשהעונוות מתכפרין ע"י צער ישראל גם פגם וחטא בדבר [ועיין תוס׳ ד״ה אלא בב״ק צ״א ע״ב] כנ״ל, מפני שהעצמות שלו עולה בו בע״כ.
והנה כדי לעורר במרום רחמים על ישראל ולהמתיק את הדינין, צריכין לעורר בקרבנו רחמנות על ישראל זולתו, לא לבד שצריכין ליתן כל מה שיכולים ליתן להם, רק הרחמנות בעצמה שמעוררין בקרבנו על ישראל פועלת במרום. צריכים שלא להתרגל בצרות ישראל, כלומר ריבוי הצרות לא יטשטשו בקרבנו ולא יכהו את הרחמנות על ישראל, אדרבה צדיך הלב כמעט להיות נמוג ח"ו מצרות מרות כאלו, וכשמעוררים הרחמנות בקרבנו על ישראל פועלים בזה א׳ שתפילתנו בעד ישראל תהי׳ יותר בלב ונפש, והב׳ כנודע מספ״ק שישנן לפעמים שכבר גזרו במרום ישועה על ישראל, ושוהה לבוא מפני שהיא למעלה ואינה יכולה לירד לעוה״ז ולהתלבש בדברים גופניים, לכן כשהאיש לא בדעתו לבד יודע שצריכים לתמוך את ישראל זולתו, רק גם בכל עצמותו מרחם עליו, עי״ז תפילתו מועלת להמשיך את הישועה גם לעוה״ז וגם לצרכים גופניים, כיון שגם הוא גם בעצמותו היינו במדותיו ולבו שהן ג"כ בגופו מרחם.
וזהו הענין שאיתא בגמרא מגילה י״ד ע״ב שלכן בעת שהי׳ יאשי׳ המלך בצרה שלח לחולדה הנביאה, אף שגם ירמי׳ הנביא הי׳ בדור הזה, מפני שהנשים רחמניות הן, היינו מפני שגם בגופן רחמניות יותר מן האנשים לבן יותר מהרה את הישועה גם לעוה״ז וכ״כ גדול כחם וזכותם של הנשים צדקניות עד שבמדרש רות סוף פרשה ז׳ איתא עה״פ ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך ד׳ וגו׳ אר"ח מברכותיהן של נשים לא נתקעקע ביצתו של דוד בימי עתליהו עכ״ל, כמה גדולה מלכות בית דוד ומ״מ רק ע״י ברכות נשים צדקניות נתקיימה, א׳ מפני שאיתא בזוה״ק שכל נשים צדקניות מבח׳ מלכות היא שהיא בחי׳ כנס"י אשת חיל עטרת בעלה, לכן מלכות בית דוד שהיא בחי׳ ספירת מלכות ע״י ברכות הנשים צדקניות נתקיימה, והב׳ כנ״ל מפני שרחמניות הם [וזה היותם באותיות רח״ם ח׳סד ר'חמים [היינו תפארת] מ׳לכות, כנודע שכאשר גבורה משפיע למלכות דין נעשה בעולם, וכאשר חסד משפיע אז נתגלה חסד, וכיון שהנשים צדקניות בחי׳ מלכות והן רחמניות נעשה הצרוף רח״ם כנ״ל ונתגלה רחמים].
ותמת שם מרים ולפי׳ רש״י הרי זה כאילו נכתב על פי ד', כי מלכות פה כמ״ש בפתח אלי׳, וכן פרש״י למה נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה, מה קרבנות מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת, ולמה נסמכה דוקא לכפרה של פרה ולא לשאר קרבנות המכפרות כגון חטאת אשם וכו׳ אבל טעם הפרה היא, תבא אמו ותקנח כמ״ש רש״י, וצ״ל וכי הפרה אמה של העגל הלז היתה, ובפרט שהרבה פרות עשו כמ״ש במשנה, אבל להנ״ל הרמז שלכך נסמכה מיתת מרים לפרה מפני שנשים רחמניות, והיתה כאם גם למי שאינו בנה וגם בפטירתה עומדת במרום כאם רחמני׳ ומעוררת רחמים בעד כל ישראל, גם למי שאינו בנה, כמו שהפרה מקנחת ומכפרת להעגל אע״פ שאינו בנה.
וירעו לנו המצרים ולאבותינו ופרש"י שהאבות מצטערים בקבר בצרות ישראל, ונצעק אל ד׳ וישמע קולנו, וכו׳ לא קול של ישראל בלבד, רק גם האבות צעקו עמנו, ולמה, מפני שגם הם מצטערים עמנו, בלא רחמנות על ישראל קשה להתפלל בעדם וקשה שתפעל התפילה, ורק ע״י וירעו וכו׳ ולאבותינו שגם הם מצטערים לכן גם הם צעקו עמנו ואת קול האבות במרום עם קולנו שמע ד׳ והושיענו.
ותמת שם מרים ולפי׳ רש״י הרי זה כאילו נכתב על פי ד', כי מלכות פה כמ״ש בפתח אלי׳, וכן פרש״י למה נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה, מה קרבנות מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת, ולמה נסמכה דוקא לכפרה של פרה ולא לשאר קרבנות המכפרות כגון חטאת אשם וכו׳ אבל טעם הפרה היא, תבא אמו ותקנח כמ״ש רש״י, וצ״ל וכי הפרה אמה של העגל הלז היתה, ובפרט שהרבה פרות עשו כמ״ש במשנה, אבל להנ״ל הרמז שלכך נסמכה מיתת מרים לפרה מפני שנשים רחמניות, והיתה כאם גם למי שאינו בנה וגם בפטירתה עומדת במרום כאם רחמני׳ ומעוררת רחמים בעד כל ישראל, גם למי שאינו בנה, כמו שהפרה מקנחת ומכפרת להעגל אע״פ שאינו בנה.
וירעו לנו המצרים ולאבותינו ופרש"י שהאבות מצטערים בקבר בצרות ישראל, ונצעק אל ד׳ וישמע קולנו, וכו׳ לא קול של ישראל בלבד, רק גם האבות צעקו עמנו, ולמה, מפני שגם הם מצטערים עמנו, בלא רחמנות על ישראל קשה להתפלל בעדם וקשה שתפעל התפילה, ורק ע״י וירעו וכו׳ ולאבותינו שגם הם מצטערים לכן גם הם צעקו עמנו ואת קול האבות במרום עם קולנו שמע ד׳ והושיענו.