שובה ישראל עד ד׳ אלקיך וכו׳ קחו עמכם דברים.
להבין מעט הא שפתח הפסוק בלשון יחיד שובה וכו׳ אלקיך, ומסיים בלשון רבים קחו עמכם, וכן בתשובת הקב״ה ארפא משובתם וכו׳ בלשון רבים, כי שב אפי ממנו, לשון יחיד.
כי איתא בגמרא חולין דף ז׳ ברפב״י כשהלך לפדיון שבוים שאמר לגנאי נהרא חלוק לי מימך, א״ל אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק עושה וכו׳ ואני ודאי עושה, א״ל אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם, חלק לי׳ וכו' אר״י כמה נפיש האי גברא כמשה ושתין רבורן, שע״פ פשוט צ״ל ומה התשובה על דברי הנהר, הלא לכאורה טענה חזקה טען אתה וכו׳ ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק וכו', ועיין מהרש״א ז״ל שמדייק בזה, וחוץ מדבריו ז״ל אפ״ל כיון שרפב״י הלך בשביל ישראל כי הלך לפדיון שבוים, ולהציל נפש הוא ית׳ מבטל כביכול את רצונו, ואפילו על ספק פקוח נפש צריכים לחלל את השבת, (יומא דף פז) לכן אפילו אם גם הנהר הולך לעשות רצון קונו ואפילו הוא ודאי ושל רפב״י ספק גם על ספק להציל נפש מישראל הי' צריך הנהר לבטל את מעשיו, ולחלוק, כי לא עדיפים מעשיו לעשות רצון קונו מרצון ד׳ בשמירת שבת, ואפילו הכי מחללים גם על ספק. For in the Gemara, Chullin 7a, it is found that when Rabbi Pinchas ben Yair went to redeem captives, he said to the Ganai [River], "River, part your water for me." So it said to him, "You are going to perform the will of your Maker and I am going to perform the will of my Maker. It is uncertain whether you will do [it successfully]. But I will certainly do [it successfully]. He said to it, "If you do not part, I will decree upon you that water will never flow through you." The river parted for him, etc. Rav Yosef said, "How great is this man, like Moshe and the six hundred thousand." And what is this answer to the words of the river? Did it not, at first glance, make a strong claim - "You, etc. and I am going to perform the will of my Maker. It is uncertain whether you, etc." And see Maharsha, may his memory be blessed, who is precise about this. But besides his words, may his memory be blessed, it is possible to say that since Rabbi Pinchas ben Yair was going for the sake of the Jewish people, as he was going to redeem captives and to save a life, He, may He be blessed, negates, as it were, His will. This is so even with a doubt that one will save a life, we need to desecrate the Shabbat (Yoma 87). Hence even if the river is going to do the will of its Maker, and even if it certain, and that of Rabbi Pinchas be Yair is a doubt - even for a doubt about saving the life of a Jew, the river should have negated its actions and parted. For its actions to do the will of its Maker are not any better than the will of God about keeping the Shabbat. And nevertheless, we violate it even for a doubt [about saving a life].
ואפשר הא שאנו מתפללים בסליחות, תורה הקדושה התחנני בבקשה, חוץ מן הפשוט, התפילה היא שכיון שהוא ית׳ מקיים את כל התורה, יקיים גם את דין התורה הזה, כי כמה גדולה היא נפש מישראל עד שע״פ דין התורה גם על ספק פקוח נפש צריכין לבטל דיני תורה, ועתה חלק גדול מישראל כ״כ בצרה וסכנה ר״ל, וזה תורה הק׳ התחנני שכך דין תורה להציל ישראל. And it is possible that, that which we pray in the penitential prayers, "O holy Torah, pray pleadingly," that prayer - besides its straightforward meaning - is that since He, may He be blessed, observes the entire Torah, He should also observe this law of the Torah. For how great is the life of a Jew, to the point that according to the law of the Torah, even if there is a doubt that a life can be saved, we need to negate the laws of the Torah. And now a great portion of the Jews are in such great distress and danger, God forbid! And this is [the meaning of], "O holy Torah, pray." As this is the law of the Torah, to save the Jewish people!
נחזור להנ״ל כי צריכים לדעת מה מסיים ר״י כמה נפיש האי גברא כמשה ושתין רבוון, הא לכאורה הוא דבר פשוט, כיון שלצרכו בלבד נקרע הנהר כמו בקי״ס למשה וכל ישראל, אבל בכלל יש לדקדק, דעל קי״ס איתא בגמרא עה״פ וישב הים לאתנו לתנאו הראשון וכו', ועיין בתוי"ט על אבות פ״ה עה״מ עשרה דברים נבראו בע"ש וכו׳ בשם הרמב״ם ז״ל שלכן אמרה הגמרא שהתנה עם הים בשעת הבריאה כדי שלא תהא השתנות ברצונו ודעתו ית', רק מאז ראה הוא ית׳ שיצטרך לקרוע את הים ע״ש, ולפי״ז גם על נהר גינאי ע״כ התנה ד׳ שיחלוק מימיו, וא״כ למה טען נגד רפב״י ולא רצה לחלוק הא ידע שהתנה ד׳ עמו.
ואפשר שזה הי׳ טענתו של הנהר, שחשב שרק כל הכלל ישראל חשובים ויקרים לפניו ית׳ ולא היחיד, וכמו שעם הים התנה ד׳ שלפני מש״ר וס"ר יקרע, כן גם הוא רק כשיבואו לפניו כל ישראל יחלוק, ולפני היחיד אינו צריך לבטל את הליכתו שהולך לעשות רצון קונו, אבל כנ"ל טעות הוא, כי גם בשביל ספק נפש אחת מישראל צריכים לחלל השבת, וזה שמסיים ר״י כמה נפיש האי גברא כמשה וס"ר, היינו שזה הי׳ ויכוחם, ובזה נצחו רפב״י שהאי גברא נפש אחת מישראל ומכש״כ איזה נפשות יקרים הם לפניו ית׳ לא הכלל כלו לבד.
והענין הוא פשוט גם לדעתנו הקטנה כי כיון שישראל נטריקון יש ששים רבוא אותיות לתורה, יש ששים רבוא אנשים לישראל, וכשחסרה גם אות אחת, כל ספר התורה פסול, ונודע משערי אורה עה׳׳פ פקודי ד׳ שהתורה נארגת כולה, על שם הוי׳ אם בנוטריקון גמטריאות וכו', לכן כשחייו איש אחד נחסר נפסלה התורה ונוגע הפגם בשמו ית׳ שהתורה נארגת עליו, ואפשר זה הרמז שאנו מתפללים לא לנו ד׳ לא לנו, כי לשמך תן כבוד, כי כשתעשה לנו, אז אפשר תעשה רק בשביל הכלל ישראל, לכן לא לנו ד׳ כלומר לא לנו לשון רבים בשביל הרבים לבד, רק לשמך תן כבוד, ואז בשביל שמך גם למען היחיד תעשה שלא יהא פגם בשמך.
והנה כמו שאנו מתחננים ומבקשים מד׳ שגם על הפרט יחוס ואת כל איש ישראלי יציל ויושיע, כן גם צריך כל איש פרטי מאתנו לשוב בתשובה, ולא לסמוך עצמו על הכלל לומר שהכלל ישראל טובים ושבים אל ד', וחוץ מזה, הלא לכל אחד ישנם חסרונות לעצמו ומדות נפגמות לעצמן שצריך לתקנן, ולא רק משום תיקון הפגמים, רק איתא בע״ח שע״ג פ״ב שאין צדיק דומה לחבירו ואין ברי׳ דומה לחברתה, וכשאיש ישראלי עובד ד׳ מתגלה מכ״א אור וקדושה, מה שאין מתגלה מחבירו, ואפילו עתה בשעת הצרה והריסת ישראל יכול להיות שיתגלה מהם מה שלא הי׳ מתגלה מהם בשעת הרווחה, וכמו שכבר אמרנו עה״ג ברכות (דף ג׳) בר״י ששמע ב״ק בחורבה, ולמה לא שמע עד עתה, דהא אלי׳ אמר לו שבכ״י כשישראל נכנסין וכו׳ ואמרנו שאפשר מפני שהי׳ בחורבה מחורבות ירושלים והי׳ לבו נשבר בקרבו יותר, שמע יותר הב״ק, לכן הגם שאח״כ מדבר הנביא אל הרבים מ״מ מתחיל שובה ישראל בלשון יחיד שגם היחיד ישוב אל ד׳ כ״א כפי פרטיות עצמותו, וכן גם תשובת ד׳ ארפא משובתם לשון רבים ומסיים כי שב אפי ממנו גם את היחיד אציל ואושיע.
אמרנו בשב״ק אצל הקידוש. חשבתי שבצרות כאלו כשיבא ר״ה אז תפילות ישראל תהיינה ברעש ושפיכת הלב כזרם מים, אבל הן בטוחים אנו בד' שפעלו התפילות, מ׳׳מ את אשר ראו עינינו, אז קודם המלחמה יותר רעשו והתלהבו, גם ביותר שפיכת הלב התפללו תפילות ר״ה מאשר שנה זו, פשוט הוא מפני חולשת הגוף שאין כח לישראל, אבל מ״מ גם חוץ מזה רואים שבכלל גם הר״ה וגם השבת תשובה אינו בהיראה וההתלהבות כמו מאז, [עתה בשעה שאני כותב זה אוכל להוסיף שגם אנשים אחרים אמרו לי כן], ואיזה סיבות ישנן לזה, א׳ כי דוד המלך אמר ביום קראתי ותענני תרהיבני בנפשי עוז, כשאיש ישראל מתפלל ונענה בתפילתו אז מתחזק ומתלהב אח״כ בשאר תפילותיו, משא״כ כשרואים שמתפללים, ולא די שלא נענים רק עוד הצרות יותר מתרבות ר״ל נופל לב האדם ואינו מתעורר בתפילותיו, סיבה ב׳ היא כמו שכבר דיברנו (בפ׳ שופטים שנת תש״א) שלכל דבר גם לאמונה וגם לשמחה צריכים איש שהוא יאמין והוא ישמח, משא״כ כשכל האיש נרצץ ונרמס, אין מי שישמח.
וזה הדבר גם בענין התעוררות בתפילה, איש הישראלי עתה נופל שוכב ונרמס ואין מי שיתעורר בתפילה, אבל דוד המלך אמר ממעמקים קראתיך ד', לא מעומק אחד בלבד רק גם ממעמקים ב׳ עמקים, שאף שלאחר נפילתי בעומק הראשון קראתיך, ולא בלבד שלא נענתי ולא נושעתי, רק עוד נפלתי לעומק ב', עומק בתוך עומק מ״מ הנני מתחזק ושוב קורא אותך.
וזה הדבר גם בענין התעוררות בתפילה, איש הישראלי עתה נופל שוכב ונרמס ואין מי שיתעורר בתפילה, אבל דוד המלך אמר ממעמקים קראתיך ד', לא מעומק אחד בלבד רק גם ממעמקים ב׳ עמקים, שאף שלאחר נפילתי בעומק הראשון קראתיך, ולא בלבד שלא נענתי ולא נושעתי, רק עוד נפלתי לעומק ב', עומק בתוך עומק מ״מ הנני מתחזק ושוב קורא אותך.