כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו וראית בשביה אשת יפת תאר כו' והבאתה אל תוך ביתך וכו' ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים וכו' והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה וכו' הנה כבר דקדקנו על ביאור הכתובים לפי פשוטם ועוד יש להשים לב על מאמרם ז"ל לא דיברה תורה אלא כנגד יצ"הר שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור וזה קשה להבין כי הלא כל צבאות ה' עם בני ישראל היוצאים למלחמה היו כולם צדיקים וקדושי עליונים מנוקים מכל סיג עין ואשמה עד שאמרו חז"ל שאם הקדים תפילה של ראש לשל יד עבירה הוא בידו וחוזר עליה מעירכי המלחמה מזה נראה כי לא נמצא בם שום שמץ דבר אשמה גם בקל שבקלות ואיך יעלה על הדעת שנצטרך לצדיקים כאלו להתיר להם אשת יפ"ת מדאגה מדבר פן יקחנה באיסור ויעשה תועבה כזו גם אמרו ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים גם על זה ראוי לשום לב כי על פשוטו יקשה מה נעשה לה אם ייטב בעיניה לבא בקהל ה' ושכחה עמה ובית אביה ואין נפשה שוקקה אליהם שתבכה על זה הגם אם נפרשו שתשיב בתשובה על אשר עשתה בגיותה בבית אביה ותבכה על זה עם כל זאת יקשה איך יצדק צווי על דבר שתלוי בטבע האדם וברכות לבו ולא כל אדם יכול לבכות אף אם ירצה בכך גם אמרו ושלחתה לנפשה שפירושו שישלחנה ברצונה ראוי להבין לאין ישלחנה שמא היא לא תחפוץ בשילוחין כי יישר בעיניה להיות בישראל וע"כ יראה לבאר הכתובים על דרך עבידת האדם לבוראו ית"ש ודרכי התשובה ולימוד התור' ובכרטות בימים הקדושים האלה מר"ח אלול ואילך שנפתחים בו השערי תשובה יותר מכל השנה והם ימי רצון וראוי לכל משכיל להתעורר בהם מתרדמות שנת העצלות ולפקוח עינים עוורות ולהכין לקראת אלהינו והנה האדם מעת שננער לצאת ממעי אמו ניתן בו יצ"הר והוא מוטבע בטבע החומריות ובכל משך ימי קטנותו טבעו משכו להשתעשעי בהבלי זמן ותאוות החומריות וגם אח"כ בהיותו בן י"ג שנה שאז ניתן בו היצ"ט מ"מ כבר הטבע נטבע ללכת אחר ההבל ותאוות המדומות ומעט מן המעט אשר יתעוררו אז בכל לבבם לבקש את ה' ולהשליך אחרי גיוום מעשי הנעורים ורוב סיג בני אדם הגם אם תבא בלבם אז חשקות וחפיצה לעסוק בדברי תורה בכל זה עוד לא יבוקשו התכלית האמיתי להתדבק ע"י התורה באור העליון אכן יהיה לימודם להשיג ע"י לימודם כבוד המדומה להתכבד בעיני בני אדם ולהגדיל בפניהם גם להשיג עי"ז תאוותם וחמדתם אל הממין ולעשותה קרדום לחפור בה ואח"כ כאשר יגיע לימי עשרים וכ"ד שנה אז המבקשים את ה' כל אחד לפי ערכו מתעורר בלבו לשוב ממבוכות שכיות חמדת הזמן לידע ולהבין כי לא זו הדרך אשר יעשה אותו האדם להתהלך בו ולא זה התכלית המכוון בעסק התורה והכל לפי מה שהוא אדם זה מקדים וזה מאחר לשום על לבו והאיש הנבוב אשר רוח ה' נוססה בו ולבבו יבין ושב ראוי לו לפשפש ולחפש על מחשבותיו הקודמות בעסק התורה אשר היו ממולאים מבקשת הכבוד ותפארת לו מן האדם והנאות כוזבות ולתת כבוד לה' ולשכינתו הקדושה אשר שולחה בפשעינו בגלותינו ולזכך חומריותו ולהלחם עם יצרו המסיתו ומדיחו לעסוק בתורה עבור הנאות גשמיות ובקשת השררה ורדיפת הכבוד ולהתנחם בכל לבבו על ראשית עסקו בתורה שהיתה על כוונה זו ונתן בזה אחיזה להחיצונים והגם שתחילת עסק התורה וראשית תבואתה אין באפשרי שתהיה על הכוונה הנאותה כמו שאמרו על ביאור קושיות התיקונים שבמקום אחד אמרו חכמינו ז"ל אין בור ירא חטא ובמקום אחר אמרו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכו'. וביארנו הענין כי בתחילת כניסת האדם אל עסק התורה והוא עדיין נעיר וריק ממנה אז אי אפשר לו שיקדים יראת חטאו כי עוד בל למד ליראה את השם מפני זה הותר לו בתחילת הכניסה לדרכי התורה לעסוק גם שלא לשמה ומתוך שלא לשמה יבא לשמה והמאור שבה תחזירתו למוטב ועל אותה השעה אמרו אין בור ירא חטא אכן אחרי אשר כבר למד ובא לכנוס בחדרי תורה ולהשתעשעי בפנינים ושתשתמר בחדרו בטנו ושתתקיים תורתו על אמיתה אז צריך שתקדם יראת חטא שהי' לימודו לתכלית האמיתי להדבק בה' ושלא יקוה לבני אדם לשום הנאה ותאוה גשמיות ואם לא כן נוח לו שלא ילמדנה כלל משיבלה כל ימיו בלימוד כזה להשיג ע"י לימודו חמדות הכזובות להשתמש בתגא דאורייתא וזה אמרו כי תצא למלחמה על אויבך הוא מלחמתו עם יצרו המסיתו לתאוות הגשמיות ולימוד התורה בשביל רדיפת כבוד אז ונתנו ה' אלהיך בידך הכתוב מבטיחך שתוכל לנצחו באם לא תרף מזה ושבית שביו ביאורו שתראה במלחמתך שתשבה אתה מאתו את שביו ששבה ממך הוא ראשית עסקך בתורה שהי' על כונה בלי נאותה ונעשק בידי החיצונים ואח"כ מורה הכתוב סדר הכניסה להמתחיל לכנוס לשביל התורה איך יהי' ואמר וראית בשביו אשת יפת תאר וחשקתה בה ולקחת לך לאשה ביאורו שהתורה נקראת אשה כמבוא' בהרבה כתובים גם היא מרמז לשכינה הקדושה שנקראת אשת חיל ואורייתא וקוב"ה וישראל חד וביאורו שאז כשיבא לאדם איזה התעוררות מיצ"ט לעסוק בתורה אשר בשבי' בין החיצונים אז בראשית לימודך הגם שתחשוק בה מצד הנאתך הלתוב מתירך שתקחנה לך לאשה ומתוך שלא לשמה יבא לשמה אמנם אח"כ והבאתה אל תוך ביתך ביאורו באם שתרצה שתכנוס התורה בחדרי לבך ושתתקיים חכמתך אז וגלחה את ראשה פי' שתגלח את ראשית עסק תורתך ולשוב בתשובה על ראשיתו שהי' להשיג כבוד ותאוות המדומות ועשתה את צפרני' ביאורו עשי' הוא לשון גידול גם לפי פשוטו ופי' שתגדל אצלך הצפורנים שהם מרמזים למותרות וחיצוניות התורה שנתהוה ע"י עסק שלא לשמה ותראה לשוב על זה בכל לבבך ובכל מאדך בכדי להסיר את שמלת שביה מעליה היא קליפיות ולבושי התורה ואז וישבה בביתך שיתישב בלבך ותתקיים בידך ובכתה את אביה ואת אמה הנה המחשבה נקראת אב ואם כנודע ופירושו שתבכה ותשוב בתשובה שלימה מעומקא דלבא על המחשבות הקודמות אשר היו בעסק התורה להשיג קניני העו"הז ירח ימים רומז לחודש אלול אשר בו נפתחים שערי תשובה וזמן תשובה לכל היא לכל הבא להוציא ממסגר נפשו ולמשול על יצרו וא"כ אמר והי' אם לא חפצת בה ביאורו שבאם ח"ו אין לך שום חפיצה בה שתהי' לתכלית המכוון האמיתי רק לרדיפת הכבוד והבלי הזמן אז ושלחתה לנפשה ביאורו שטוב הי' לך שלא תלמדנה כלל משתלמדנה כל ימיך רק עבור הנאות העו"הז והשגות הממון וזהו ומכור לא תמכרנה בכסף שטוב לך שתשלחנה מאתך משתמכרנה בכסף והנאות ממון והבן.
א"י ע"ד הנ"ל כי תצא למלחמה וכו' ושבית שביו וראית בשביה וכו' והבאתה אל תוך ביתך וגלחה וכו' והסירה וכו' והי' אם לא חפצת בה ושלחת לנפשה וכו'. הנה כל מפורשי התורה הרבו לדקדק בהמשך כתובים האלו יעויין בדבריהם וקצת מדקדוקי הכתובי' הם כנ"ל ועוד רבו הדקדוקי' א' אמרו ושבית שביו מלת שביו מיותר גם מן הראוי לומר שביך גם אמרו וראית בשביה אשת יפ"ת יקשה לפי פשוטו שלשון זה מורה שאם תחשוק בה אחר שנשבית אז מותרת אכן באם תחשוק בה קודם זה אסורה גם אחר שישבנה וזה לא מצינו גם לפי פשוטו יקשה המשך הכתובים כי מקודם אמר וחשקת בה ולקחת לך לאשה ואח"כ ובעלתה והיתה לך לאשה משמעתו שקודם זה עוד לא היתה אשתו גם אמרו וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה צריך טעם למה וחז"ל נתנו טעם כדי שתתגנה בעיניו. אמנם הרבה פנים לתורה גם צריך הבנה על אמרו ובכתה את אביה וכו' מה נעשה לה אם לא ירע לה על עזבה אביה ואמה ולא תתעצב על זה כי ייטב לה בואה בקהל ה' גם יש לחקור על מלת כי שאמרו חז"ל שמשמש בארבע לשונות ובאיזה לשון משמש כאן והנה כבר קדמוני מפרשי התורה אשר פתרו הכתובים שמורים על מלחמת האדם עם יצרו ועל הימים הבאים לקראתינו ימים הנוראים ואולם פרטי תכסיסי מלחמת היצר נבוכו בהם רבים מבני עמינו מהם אשר חשבו להכניעו בתעניותם אשר ענו את נפשם אכן לא זו הדרך אשר יכניע בה היצר כי אף על אלה פקח עיניו להבאים בברית אתו ונלכדו בפח אשר טמן כי גנב את לבבם בחשבם כי עלו במעלות ע"י תעניותם ובאמת נסוגו אחור והרבה אוילים אשר ילאו לעמוד בקשוי מלחמת יצרם בראותם כי כל אשר ייגעו לבקש תחבולות להכניעו כמו כן גם הוא יתחזק נגדם יותר וע"כ יחשבו כילא יוכלולו ומפני זה נרפים המה לעבודת בוראם ואף כי יבלבל מחשבותם בכל תורתם ותפלתם לא ישיגו לב לעמוד בפרץ ולקנות כלי קרב לעמוד על נפשם ולהתחזק בחק התורה והעבודה התמה אשר פרץ בהם פרצות וזה לא יתכן לעשות כן כי מלחמה זו חובה על כל באי עולם להלחם בכל עוז ועוד זאת ידעו בני עמינו כי עיקר מלחמת היצר היא על התפלה כי גם אם ירבה האדם לעסוק בתורה ומצות ולגמול חסד בגופו וממונו ולהחזיק יד עני ואביון על כל זה לא ישים היצר את כל תוקף מלחמתו מפני אשר בזה עוד לא יסתלק מכל וכל (וימצא מקום לתפוש אותם בלבותם בפניות ולחשוב מחשבות) אכן באם איש ישראלי יעמוד לשפוך שיח נוכח פני ה' ומקבל עליו עול מלכות שמים ואמרי פיו יביעו ממקור לבבו בלי תערובות סיג מחשבה הפוסלת וילהיב לבבו לנועם ה' עד שיהי' קרוב להתפשטות הגשמיות כמבואר בש"ע א"ח ויתר ספרי קודש הנה על זה יוציא היצר כל עוזו להלחם ולבלבלו כי זה יגע עדיו להכניעו יותר מכל המצות וע"כ יראה האדם להתגבר בזה ואם יראה כי כבד ממנו הדבר להתפלל תפלה כזו ישוב בתשובה שלימה על חטאת נעוריו ויתעצב אל לבו על מעלו אשר מעל למרות בה' ועי"ז יסיר מסך המבדיל בינו לבין אלקיו ואז יוכל לחזות בנועם דרך התפלה והאדם אשר זאת מגמת עבודתו יפקחו עיני שכלו להשיג אח"כ מהות התורה לשמה ולעשות המצות לפעלם בלתי לה' לבדו ויהא תוהא על הראשונות אשר עסק בתורה ובמצות שלא לשמה ויגמור בלבבו מאז והלאה להחזיק במעוז התורה והעבודה בכל נפשו ומאודו ואז יבין דרכי המצות על בורים וע"כ ראוי לאדם הבא להלחם מלחמת חובה זו להכניע היצר שיקדם פניו להתפלל תפלתו זכה וצלולה כנזכר כי היא ראשית אונו ביום קרב ומלחמה. וזהו אמרו כי תצא למלחמה מלת כי יש לפתרו בלשון אלא שהוא מד' לשונות של כי וביאורו שאי אתה רשאי להפטר ממנה אלא תצא למלחמה ואז ונתנו ה' אלהיך בידך ואחר כן מורה לנו הכתוב מהות כלי המלחמה. והוא ושבית שביו מלת שבי"ו השי"ן מרמז על הג' אבות כידוע ובי"ו עולים בגימט' י"ח כנגד הי"ח ברכות שבתפילה פי' שתקח אומנת אבותיך בידך שהיא התפילה שתיקנו הם. עוד נוכל לומר כי שבי"ו בגימטריא שי"ח שפירושו תפילה כמו שפירש בזו"הק על פסוק וכל שיח השדה טרם יהי' בארץ ובאם תעשה כן. אז וראית בשביה אשת יפת תאר רומז להתורה כמו שקראה שלמה המלך ע"ה אשת נעורים ויעלת חן וביאורו שאז יפקחו עיניך וראית שהתורה היא בשבי' אצלך מפני אשר עסקך בה שלא לשמה ואז וחשקתה בה ולקחת לך לאשה שילמוד מכאן ואילך לשמה ומאהבה. ואח"כ והבאתה אל תוך ביתך כי' שתביאה אותה לעומק חדרי לבך. וגלחה את ראשה פי' שתגלח את ראשיתה אשר הי' העסק שלא לשמה ועשתה את צפרני' מלת ועשתה דרשו חז"ל לשון תיקון וצפרנים רומזים להמותרות פי' שתתקן את המותרות שנתת יד להחיצונים להתאחז בתורתך ועי"ז והסירה את שמלת שבי' מעליה שתוציאנה מגולתה ואז וישבה בביתך שתתישב על לבך. ובכתה את אביה ואת אמה רומז להשכל כנודע מספרים הקדושים ומהזו"הק שהשכל נקרא בשם אב ואם וירח ימים כבר רמזו בזה המפרשים על חידש אלול שאז תבכה ותתחרט על השכל אשר הי' לך עד כה הבלתי שלם כראוי כי יאורו עיניך ותרגיש בעוותתך ואח"כ אומר הכתוב והי' אם לא חפצת בה פי' שעדיין לא נפקחו עיניך ועוד אין לך חיך לטעום מתק התורה לשמה. אז עכ"פ ושלחתה לנפשה שלא תהי' עוד בשביה אצלך ומכור לא תמכרנה בכסף שלא תעשנה קרדום לחפור בה לא תתעמר בה פי' רש"י לא תשתמש בה. ויראה שרומז בזה ג"כ על מאמר חז"ל ודאשתמש בתגא חלף. תחת אשר עניתה פי' כי עד היום הי' עסקך שלא לשמה והבן.
בזה הדיבור נפל איזה ט"ס
לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים וכו' השב תשיבם לאחיך ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך כו' והשבתו לו יש לתת לב על אמרו נדחים ולא אמר אבודים גם אמרו ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו יקשה על פשוטו מאין יודע כלל שהוא של ישראל הלא אפשר שנאבד מעכו"ם. האמת כי לפי דעת חז"ל מתפרש בעיר שרובה ישראל. אמנם יש לרמוז בזה עצה לעבדות ה' כי עיקר ויסוד עבדות השם הוא לעשות המצות בדחילא ורחימא ובתשוקה רבה ואולם ראוי לעובד ה' לשקול בפלס מאזני שכלו את דרך חבירו ואהבתו ויראתו האם דרכו דרך ישרה או לא ובאם יראה בעיניו ולבבו יבין את מהות דרך רעהו כי ידרוך בנתיב עקלתון יתרחק מדרך ההוא ולא יאמר הלא מצווים אנו לדון כל אדם לכף זכות וא"כ אחרי כי אגמור בדעתי כי חבירו טעמו ונימוקו עמו באורחותיו אעשה כן גם אני לא יעשה כן רק יחשוב אולי חבירי העושה אלה רוח אחרת עמו ודרכו נסתרה ממני. אבל איש אשר לא ידע אותו איש ההוא וטובו ראוי שירחק ממנו עד קצה אחרון אכן לא יוכיח לאדם מומו על פניו לריב ולהתווכח אתו אם לא ידעו מלפנים שיקבל תוכחתו רק יצפון הדבר בלבו כי אולי אף אם יאמר לו לא ישמע אליו (וכמו שאמרו חז"ל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו' עיי"ש) עד אשר יתן חבירך אל לבו לקחת עצה ממך אז תסקל לפניו המסילה ותודיעהו דרך ישרה שיבור האדם ודרכי אהבת ה' ויראתו ואולם אם תדע בחבירך כי יקשיב לדבריך ויקבל ממך באם תודיעהו כי הוא תועה בדרך אז חובה עליך להודיעו איזה הדרך ישכון אור העבודה וזהו רמז באמרו לא תראה שור אחיך רומז ליראת ה' שהוא מבחי' שמאל ופני השור משמאל. או שיו רומז לאהבה ונמיכות רוח כשה הזה שהוא בשפלות רוח ונמשכים זה אחר זה היינו שאם תראה אהבתו ויראתו נדחים מדרך הישר השב תשיבם לאחיך שתודיעהו דרך ה' ותשיב לו האהבה והיראה ע"י שתלמדהו אכן באם לא קרוב אליך פי' שאינו מתקרב לך ולא ידעתו פי' שאינך יודעו מלפניו האם יקבל ממך וישמע לשכל מילך אז ואספתו אל תוך ביתך שתצפין הדבר אתך והי' עמך עד דרוש אחיך אותו פי' עד שיעלה בלבו לקחת עצה ממך אז והשבות לו והבן.
כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים וכו' שלח תשלח את האם וכו' יש לדקדק על אמרו בדרך שהרי גם בבית חייב לשלח באינו מזומן והוא מורד בו. ולפחות אם בא למעט בית שהוא סתמו מזומן הי' לו לומר בשדה וגם יתר דיקדוקי הכתוב הנם על ספר תיקונים ועוד לאלקי מילין. ויראה לרמוז בזה ענין גדול בעבודת הש"ית. כי הנה ידוע אשר בחודש אלול היא עת התעוררות תשובה לכל אדם יותר מכל השנה לשקול אורחותיו בפלס מאזני שכלו ולתקן את אשר עוות כי בימים האלו נפתחים השערי תשובה והי"ג מכילין דרחמי ומתנוצצים השמות הקדושים קס"א ס"ג העולים למנין דרך כמו שאמרנו בשבת הקדום והוא רמוז בכתוב הנותן בים 'ד'ר'ך אשר צריך לכוין זה הפסוק בר"ח אלול כנ"ל והנה ראינו בדורות שלפנינו טרם נתפשט בעולם נוגה אור דרך הבעש"ט זצוק"ל אשר בעת הזאת מר"ח אלול ואילך כל איש אשר נגע יראת ה' בלבבו והי' ירא וחרד מאימת הימים הנוראים הממשמשים ובאים היו נסגרים חדר בחדר להתבודד בלי חברת האדם בבתי כנסיות או בביתם ומהם אשר התענו תעניתים ועשו סיגופים ופרישות מבני אדם. אמנם הגם כי רחמנא לבא בעי וכל מעשה אשר יהי' כוונת עושהו בלתי לה' לבדו הוא טוב לפני אלהים. ואולם לא זו הדרך העיקרי בעבודת הש"ית רק העיקר והיתד שהכל תלוי בו ותוכן דרכי התשובה הנכונה המצא תמצא ע"י אהבת מבירים ודיבוק חבירים והתקרבות לצדיקי הדור וע"י זה יבא לתכלית ההכנעה כי יראה עבודת חביריו וגודל תבערת יקוד לבבם והתלהבותם לעבודת הבורא ב"ה ועי"ז ילמד לעשות גם הוא כמותם ויכיר עוותתו וישיב בתשובה שלימה והגם כי ידמה בנפשו אשר בעת התבודדתו יעורר לבבו יותר לשוב בתשובה ולהדבק בה' מאשר יהי' בחברת אוהבים וחבירים מקשיבים כי ע"י חברת בני אדם יפרד מדבוקתו עכ"ז יותר ראוי ונכון להחזיק במעוז אהבת חבירים ולקרב אותם לדרך ה' כי עי"ז יוכל להמשיך הארה לאורך ימים ע"י מה שמקרבם לעבודת הבורא ובהתבודדות אינו פועל כ"א לשעתו והנה ידוע בתיקונים כי השכינה הקדושה נקראת קן ציפור והוא כי ציפור רומז לנשמות ישראל ובכל מקום אשר יוודעו יחד נשמות בני ישראל לעבוד ה' הן לתורה והן לתפילה השכינה שרויה ביניהם ומסתופפת עליהם כאם על בנים וזה אמרו כי יקרא קן צפור לפניך בדרך פי' כשתראה השראת השכינה ע"י התוועדות חבירים מקשיבים לעבודת הבורא ב"ה כאשר יוועדו נשמות עם בני ישראל לשוב בתשובה וזו אמרו בדרך רומז לעולם התשובה כידוע מאמר הכתוב הנותן בים דרך בכל עץ או על הארץ הן אם הם גדולי ערך ע"ד היש בה עץ הן אם הם במדריגה שלמטה מזה אפרוחים או ביצים הן אם הם בבחי' אפרוחים שכבר התחילו כנפיהם לגדל או שעדיין הם בבחי' ביצים דלית להון גדפין והאם רובצת על האפרוחים וכו' רומז לאימא עילאה שהוא עולם התשובה אז לא תקח האם על בנים שתרצה להתבודד ולפרוש עצמך מן הבנים ולקחת האם לבדה שהוא לעשות תשובה לעצמך בלי התחברות הבנים לא תעשה כן רק שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך פי' הגם שתצטרך לשלוח את האם ולהפסיק מעט מדביקותך ומדרכי תשובתך אשר היית יכול לעשות בעת התבודדותך בלי חברת בני אדם אעפי"כ שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח שמוטב שתפסיק מתשובתך והבנים תקח לך ותקרבם לעבודת הבורא ותתאחד אתם למען ייטב לך והארכת ימים שהארה אשר תקבל ע"י התקרבות ודיבוק חבירים יהיו לאורך ימים ולא תפסוק מהרה.
א"י כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרוחים או ביצים והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים לפי הפשט יש לדקדק אמרו אפרוחים או ביצים ואחר כך אמר לא תקח האם על הבנים ששם בנים בלתי מתואר על ביצים אמנם ידוע כי לכל מצוה יש לה סודות נעלמים הרבה מאוד נוסף על פשוטן וכבר האיר עינינו בזה התנא רשב"י ז"ל בכמי רזי תורה הנרמזים בזה ועפ"י דרכו למדנו שרמז לנו הכתוב דרך סלולה לאנשים המשוטטים לבקש דבר ה' בין צדיקי הדור כי ענין זה נחלק בין מבקשיו ויש אשר מבקשו להלהיב לבבו לתורה ומהם לתפילה או למצות אמנם אין זה עיקר המבוקש ושמעתי מצדיק אחד שאמר אני בקשתי את ה' ומצאתי את ה' ופירש הדבר שצריך שיחפש בכל לב לבא על אמיתת מציאותי לידע דאיהו עקרא ושרשא דכולי עלמין וממלא כל עלמין ולית אתר פנוי' מני' וכל המבקש זאת לעולם לא יאמר לעבודתו די כי כל אשר יוסיף ידע נאמנה אשר לא השיג עדיין כלל ולא ירום לבבו אפילו מקטן שבקטנים ובכל יום יוסף אימץ בעבודתו אמנם למבוקש הזה אין ראוי לאדם להשים פניו אל הצדיק לבדו בלי אמצעי כי לא יוכל להדבק בו לאמר אורח צדיקים כאור נוגה בנסתרו ונראית פשוטה בגלוי' גם איך יוכל להתאחז בו והוא רחוק ממנו הגבה למעלה ורב הדרך ביניהם ואף כי אור שכינתו יתברך חופף כל היום על הצדיק ההוא האיש ההוא לא ישיג זה כי לא יבין דרכו והעצה בזה לאחוז תחילה בענפי הצדיק השותים מימיו והצועדים באורחותיו ומזה יעלה במעלות להשיג דרך הצדיק בעצמו ולהדבק באור העליון וזה שאמר כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך מבואר בתיקונים שהשכינה הקדושה נקראת קן ציפור ואמר שאתה המבקש ה' כשיקרא לפניך השראת אור שכינתו בכל עץ פי' על הצדיק (ע"ד היש בה עץ) או על הארץ הוא מי שהוא למטה במדריגה מהצדיק אפרוחים הם נטיעים מגודלים בנעוריהם החוסים תחת כנפי הצדיק כאפרוח תחת כנפי אמו או ביצים הם הצעירים לימים יותר מהם כערך ביצה לנגד אפרוח והאם רובצת היא השכינה הקדושה החופפות עליהם ומרחפת על בנים גם ירמוז אל הצדיק אשר שאר ישוב בניו המדריכים בדרך ישרה נקראים צאצאיו ותולדותיו והוא חוסה עליהם בכנפיו לא תקח האם על בנים פי' לא תקח לחלקך את הצדיק לבדו תחילה שהוא על הבנים כי לא תדע נתיבו בלי אמצעי אפס שלח תשלח את האם הוא הצדיק ולא תדמה להדבק אליו בתחילת בקשתך רק ואת הבנים תקח לך ומהם יודע לך דרך הצדיק עצמו כי הם יודעים אורחותיו איך נמצא ה' אליו בבקשתו אותו למען ייטב לך וכו'.
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו הענין הוא בדרך רמז אבל אין המקרא יוצא מידי פשוטה שהיא מצות מעקה היא מצות עשה אבל התורה הקדושה מרמז על האדם כאדם ב"ו המרמז על חבירו באצבע ומחוי לי' במחוג כן כביכול מרמז התורה על האדם להבין ברמז ומסתמא שייך הרמז על הפשוטה הגם שאין אנו יודעים האיך שייך הרמז זה מכוון על הפשוטה של זה והנה כבר כתבני כמה פעמים שהשי"ת ב"ה עשה השתלשלות העולמות עד העולם הזה השפל בכמה צימצומים ומסכים המבדילים בפני אדם ובפני הקדושה ועשה השי"ת בכיון כדי שיהיה בחירה ורצון ושכר ועונש עי"ז ואיש הישראלי מחויב לשבור כל המסיכים המבדילים ולהכניע הגוף אל הנשמה שהנשמה תאיר בהגוף ובכל המסכים שיהיו כולם מאירים באור הבהיר והגוף יאיר כהנשמה ועל ידי מה יוכל זאת ע"י התורה בדו"ר ומצות ומעשים טובים בלהב אש אזי מאיר לארץ ולהגופניות ולכל המסכים שיאירו ע"י אור התורה וע"י אור השבת שמאיר באור גדול ומאיר מכח הקדושה כל המסכים שיאירו ג"כ ולא יהיו מסכים כלל אלא אדרבא המסיכים יאירו לו ודרך המסכים יהי' יוכל לעבור דרך שם ולדבק א"ע בע"ס עד א"ס ב"ה שאין סוף ב"ה האציל אור הראשון מני' וב"י עד שבכביכול אין חילוק רק שזה עילה וזה עליל והשתלשל עוד אורות דהיינו ע"ס הקדושות בהשתלשלת עד שהשתלשל עוה"ז השפל החומריי והאדם הצדיק מאיר כל הדברים החומריים והעבים עד שמאירין ומדבק באור החוזר מלמטה למעלה עד אור אין סוף ב"ה וזה שרמזו בחז"ל אור שברא הקב"ה ביום הראשון אדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו דהיינו כנ"ל מסוף העולם דהיינו מסוף החומריות והעביות מאיר עד סופו דהיינו סופו למעלה למעלה עד א"ס ב"ה והנה העיקר הכל הוא ע"י היראה אמיתית שיהיה נרתע ברתת וזיע ופחד מפני השי"ת באמת הגם שנדמה לו שהוא עובד ה' באמת ידע בעצמו שאינו כלום שעדיין לא בא אל אמיתת עבדות השם ב"ה וכל עת שישיג יותר השגה ירגוש יותר מתיקות ויותר יראה בחכמה ודעת יתירה וירגיש שזה היראה שהיה לו מקודם וכן האהבה שהיה לו מקודם אינו נחשב לכלום ומבשרי אחזה אלקי כשהאדם רואה איזה דבר יפה מראה ותואר נראה לו יפה ואוהב את הדבר הזה וסובר שאין למעלה הימנו ואח"כ כשרואה דבר היותר יפה בתואר ומראה וכן בטעמים מבין שזה שלפניו כלא נחשב נגד זה ומתחילה הי' סבור על הדבר הזה שאין למעלה ממנו כן בעבדות הבורא יתברך ישכיל ויבין בכל פעם יותר ויותר ע"כ ידע באמת שעבדות שלו אינו כלום נגד מה שחייב לעבודת הבורא המתוקה בתכלית המתיקה והנחמד מכל מיני חמודות שבעולם והוא עדיין אינו משיג כלום ואינו יודע מה עבדות השם וכשהוא עושה כך תמיד ויש לו יראה גדולה בעבדות השם שאינו יוצא בעבדות כזה שהיא כלא ואפם ואופס נגד העבדות שמחויב לבורא כל ואינו בדמיונות להיות העבדות שלו טוב בעיניו שיוצא בזה העבודה וסובר שיש לו יראה ואהבה זה האיש שהוא בבחינה זאת הוא מייחד האדנו"ת בהוי"ה ומיחד הכל ומאיר הכל עד אור אין סוף ב"ה כנ"ל וידוע שהאותיות והתיבות נקראים בתים כדאיתא בספר יצירה שני אבנים בונות שני בתים כו'. ואיתא בראשי"ת בי"ת ראשי"ת וראשית הוא חכמה בחכמה יבנה בית. ואדם כזה כנ"ל הוא עושה צרופים טובים מחמת שיש לו יראה אמיתית שעדיין לא יצא בעבדות שלו ואין לו כלום יראה ואהבה אזי ראשית חכמה יראת ה' והוא מאיר הבתים מכח צרופי התיבות והאותיות שלו והנה האדם המשכיל יוכל להבין שעבדות שלו אינו כלום מכח שרואה בעצמו שנופל כמה פעמים ממדריגתו ואם הי' עובד ה' באמת לאמיתו לא הי' נופל ממנו ומוכח שלא הי' עדיין באמת עד שזוכה למדת היראה באמת לאמיתו אז הוא מתחיל להיות עובד ה' ונקרא זאת התלהבות בדרך ה' וזה השער לה' צדיקים יבואו בו ואז שוב אינו נופל מזה ואז מתחיל להיות הולך מכאן ואילך בעבודת הש"ית ומייחד אדנו"ת בהוי"ה ומאיר הכל מסוף העולם ועד סופו עד אור א"ס ב"ה ומשם בארה הפסוק שלפנינו כי תבנה בית חדש דהיינו שתעשה צרופים הנקראים בתים כנ"ל ועשית מעקה לגגך פי' כי מעקה עם הכולל גימטריא יראה גג"ך גימטריא הוי"ה שהוא גימטריא כ"ו וזה ועשית מעק"ה לגג"ך שתיחד יראה שהוא היכל ושער שהוא אדנ"י לייחד לגג"ך שהוא הוי"ה ואהבה ליחד הכל הוי"ה באדנ"י כנ"ל. ולא תשים דמים בביתך פי' שלא תשים אצלך דמיונות שתהי' סובר שעשית הבתים באהבה ויראה כראוי והבחינה הוא על זה כי יפול הנופל ממנו שתראה שכמה פעמים נופל ממדריגתו מוכח שלא הי' באמת עדיין עד שמייגע עצמו לידע באמת שאינו עושה כלום ובא ליראה האמיתית כנ"ל ומייחד אדנ"י בהוי"ה ומאיר מסוף העולם ועד סופו כנ"ל ודו"ק.
לא תחרוש בשור ובחמור יחדו. הענין הוא בדרך רמז שיש בני אדם שעובדין הש"ית בתורה ותפילה אבל אינם רוצים לשבור הגופניות שלו לעבודת הש"ית זה דרך לא טוב רק שצריך האדם לשבר הגופניות וחומריות שלו לעבודת הש"ית וזה ידוע ששור הוא ממדריגה גבוה שהוא מלשון ראי' (כמו אשורנו ולא קרוב) בעולמות העליונים ובאורות העליונים. וצדיקים נקראים שור כמו שמצינו ביוסף הצדיק שנקרא שור וחמור הוא לשון חומריות המרמז על הגוף וזהו פי' לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו ופי' שלח תעבוד עבודת הש"ית בנשמה וחומריות יחד. דהיינו מבלתי ישבר מתחילה עביות חומריות שלו זה אינו כלום רק שצריך לשבר מתחלה כל החומריות שלו.
או יאמר כי ידוע שיוסף הצדיק נקרא שור. וחמור רומז על משיח בן דוד כאמור עני ורוכב על החמור וזהו לא תחרוש פי' לשון שתיקה (כמו ואתם תחרישון) שצריך שלא ישתוק מלהתפלל ולעשות מעשים טובים. בשור רומז למשיח בן יוסף. ובחמור רומז למשיח בן דוד וכאמור להתפלל שיבואו במהרה השני משיחין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד ב"ב אמן.
גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה. הדיקדוק מה הלשון אשר תכסה הא כסות שמכסים בו בלילה פטור מציצית הול"ל אשר תלבש כמש"ה מקודם לא תלבש כו' ומה בה הול"ל בו. אמנם הענין הוא כך דהנה כתיב וה' בהיכל קדשו ה"ס כו' שהשם אדנ"י הוא היכל להשם הוי"ה ב"ה. והנה האדם מחויב לעשות הכל בדחילא ורחימא ולדבק א"ע עד א"ס ב"ה כאשר הארכנו מזה כמה פעמים לעיל עד שיאיר מלמעלה למטה הגדלות משם הוי"ה ברוך הוא עד למטה בשם אדנות ויהי' ה' בהיכל קדשו דהיינו שיאיר ארבע אותיות הוי"ה בארבע אותיות אדנ"י ויהי' יחוד וממילא יומשך מלמעלה כל החסדים ורחמים גמורים על כנסת ישראל ומשם בארה הפסוק גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך דהיינו שיאיר גדלות שם הוי' ב"ה ע"ד וה' בהיכל קדשו שהוא ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה שהוא כיסוי והעלם לשם הוי"ה ב"ה ולזה כתיב בה הרמוז לשם אדנ"י שהיא לשון נקבה ודו"ק והבן.
א"י גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה הנה יקשה אמרו גדילים תעשה ולא אמר ציצית תעשה לך כמש"ה ועשו להם ציצית. עוד אמרו כנפות כסותך ולא אמר לבושך או בגדך כמו שאמר הכתוב על כנפי בגדיהם עוד אשר תכסה בה מיותר קצת לפי הפשט ויראה שנרמז בזה ענין נפלא כי השם ברא עולמו לכבודו להללו ולשבחו ולספר הודו ולא נבראת שום רגע אשר תהי' עת פנאי מבלי עבודתו יתברך. וכל מעשה האדם בספר נכתבין ועתידין ליתן דין וחשבון על כל מעשיהם. אמנם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. לזה קדמה התשובה לעולם לשוב אליו יתברך בכל לב ותשובה נקראת אימא עילאה ואמר ע"ז הגאון הקדוש קדוש ישראל ואורו אב"ד דק"ק נשחיז נבג"מ על זה למה שנקראת כן מפני שכמו שהתינוק הקטן יחבא תחת כנף בגד אמו להסתר מגערת המאיים עליו כמו כן השב בתשובה הוא מתכסה בה מהמקטריגין עליו במעלו אשר מעל וינצל מן העונש ונקראת ג"כ בשם אהי"ה שהוא אהי"ה עבד ה' וסר למשמעתו מעתה כמו שפי' בזה צדיקי העולם וזה פי' מלת אהי' שרצונו להיות מכאן ואילך ומתואר גם כן בשם הר"ת עולם שאדם השב הוא מכוסה ונעלם מן המקטריגין כתינוק במעי אמו והרת לשון הריון וידוע כי שם אהי' הוא נקרא לבוש המקיף העולמות וההויות ומכסה אותן ושמות המילואים של שם הוי' ב"ה מתואר בשם גדלות דמוחין ומגמתינו בתפילת ר"ה להמשיך גדלות דמוחין מהד' מילואים של הוי' ב"ה אל הד' מילואים של שם אהי' ולהמתיק הגבורות בשרשן והשם קס"א במילוי יודין הוא כפול ויש גם בשם אהי' ארבע מילואים ומפני ששם אהי' הוא אור המקיף ולבושי ההויות נקראים הד' אותיות ד' כנפות מלשון כנפים מפני שהן מכסין בכנפיהם את ההויות. וזהו גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה שתמשוך גדלות דמוחין לתוך שם אהי' שנקרא ארבע כנפות כנזכר כדי להמתיק הגבורות. וזהו אשר תכסה בה שאתה מתכסה בו מן המקטריגין בעת שובך אל ה' כמו שנתבאר כנ"ל.
א"י גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה ראוי להתבונן על שנוי הלשון ממה שנאמ' למעלה ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם ולמה לא נאמר גם כאן ציצית תעשה לך גם למה לא אמר על כנפות בגדיך גם אשר תכסה בה משמעותו מורה על אותו שמכסה בו על משכבו בלילות והלא כסות לילה פטור מציצת כהובא לעיל. ויראה לרמוז בזה כי ע"פ מאמר דוד המע"ה אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וגם זה צריך ביאור ויובן ע"ד מאמר חז"ל במס' ר"ה ב"ה אומרים ורב חסד מטה כלפי חסד היכי עביד ר' אלעזר אומר כובש ר' יוסי בר"ח אומר נושא תנא דבי ר' ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה ויש להבין באגדה זו מהו כובש ונושא ומהו ענינו גם על מאמרם מעביר ראשון ראשון פרש"י שהקב"ה מעביר עון הראשון מהעוונות וקשה לפי"ז כיון שאינו מעביר רק אחד מהו ראשון ראשון ויתבאר ע"פ מאמר חז"ל. מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה מחשבה רעה אין הקדוש ב"ה מצרפה למעשה ובארנו הענין כי הנה כל איש ישראלי אשר נגע יראת ה' בלבו להיות מעובדי השם וחושבי שמו ראוי לו להתגבר כארי בעת התעוררתו משינתו והושב לידו הפקדון מאשר בידו נפש כל חי לבל יתגרה בשינה רק יעמוד לשרת בקודש הן בתורה הן בשירות ותשבחות ולשפוך שית כמים לבו נוכח פני השם וכן. ראינו לאדומו"ר הרב הקדוש רשכב"ה מו"ה אלימלך זצוק"ל כי תיכף בעת שניער משינתו ואז בקול רעש גדול הי' מדבר אל לבו ואומר על נפשו אוי לך כי כלה הזמן בשינתך. אמנם לא כל העתים שוות בבני אדם כי פעם אשר נפש האדם חשקה לעמוד מיד בפעם הראשון שנינער משינתו ונפשו משתוקקת לזה. אמנם מאפיסת כחו מוכרח לישן עוד ופעם מפני מניעה אחרת בל יוכל לעמוד על משמרתו לעבודת הקודש ואף גם בעת שיקום ונפשו אותה לעשות מלאכתו מלאכת הקודש קל חיש מהר לפעמים אין גופו נקי עדיין ומן ההכרח להכין עצמו שעה או שתים טרם יוכל לקחת הספר ולדבר דבר מדברים העומדים ברומו של עולם וזמנין דאיתרמי שיעבור הזמן עד אחר עלות השחר ולא יכול לעשות מאומה ועם כל זאת בראשית מחשבתו רחש לבו דבר טוב לעבוד השם ובעודו על משכבו זאת היתה מגמתו ולא עלתה בידו ובוחן לבות וכליות הכל גלוי לפניו ואין נסתר מנגד עיניו ואינו מקפח שכרו על פרי מחשבותיו הטובות מראשית ראשיתם אף שלא יצאו מכח אל הפועל ואין צריך לומר על כוונתו הרצויה ומחשבתו הטובה אשר היתה בעת עשית המצוה ולימוד התורה. וח"ו להיפוך במחשבה רעה הקב"ה מעבירה מתחילתה וראשיתה אשר היתה בוערת בלבו איזה זמן קודם עשיתה כמאמר הנביא הוי חורשי און ופועלי רע על משכבותם וכו' וכן מסלק המחשבה של שעת עשיה ונשאר העון קל בערך וזהו מאמר ר"א כובש שהש"י ברחמיו מצרף כל מחשבת המצוה ולימוד התורה מתחילת עלותה על לב העושה עד גמר העשי' ואפילו אותן שלא באו לידי מעשה ועי"ז הזכות נעשה גדול בערך ומכריע הכף מאזנים ולהיפך כן הוא מאמר ר' יוסי ב"ח לענין העיונות שנושא עון פי' שנושא ומסלק מחשבת העון מתחילתו ועד סופו ועי"ז הוא קטן וקל הערך וזהו גם כן מאמר תנא דבי ר' ישמעאל מעביר ראשון ראשון ביאורו שהשי"ת מעביר שני עניני ראשון שהם המחשבה שקודם למעשה בשעת העשי' המוציאה את המעשה מכח אל הפועל וגם ראשית המחשבה בתחילת עלותה על לבו איזה זמן קודם המעשה ועוד יש לפרש האגדה בדרך רמז ע"פ מאמר הכתוב תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגינו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב וביאור הכתוב כי הנה הש"י ברא עולמו להטיב לברואיו מחסדיו הגדולים ע"י שיכירו כח מלכותו ואלקותו אמנם מפני שלהתפשטות עצמיות אלהותו אין סוף ושיעור וקצבה ולית מחשבה תפיסא בו' כלל לזה צימצם אורו בצימצומים והאציל הספי' עד ספי' המלכות ומפני שבריאות העולם הזה היתה בבחירה ורצון לאדם להטות עצמו לאיזה דרך שירצה אם דרך החיים או ח"ו להפכו לזה נקבע מדת הדין והנהגת המשפט במדת מלכות לשפוט תבל בצדק כפום עובדיהון דבני נשא בכדי שיתיראו ממדת הדין וייטיבון מעלליהם וכל הנהגת העולם הכל ע"י ספי' המלכות המקבלת שפע דרך הספירות וזה רמז הכתוב בראשית ברא אלקים בראשית אותיות בתשרי שרומז שבעת בריאת העולם בתשרי נברא אז בהנהגת כסא הדין שרומז אליו שם אלקים כידוע ומרצון העליון אינו יוסד שום בחינת דין ולכן בכל תשרי שהשנה מתחדשות לטובת הכנ"י וכשהמלכות מקבלת דרך המדות וע"י צימצומים הנה כל צימצום הוא בבחי' דין ולכן המלכות שמים מתעלה אז לקבל השפע שלא ע"י המדות ולזה אמרו חז"ל דמיכסי בי' סיהרא ומסתקלת אז לעולם המתשבה לבחי' הרת עולם ולזה אנו תוקעים בשופר שהוא קול פשוט מעולם המחשבה וזהו מאמר הכתוב תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגינו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב (ודרשו חז"ל שהחודש מתכסה בי' ) ופי' הכתוב שלזה נתקע בשופר בכדי שירד החוק והשפעה לישראל לבדם ( מלשון ואכלו את חוקם ) והמשפט תהי' בבחי' יעקב שמדת אברהם הגם שהיא מדת חסד מ"מ הרי המשיך חסד גם על ישמעאל (וכמאמר הכתוב לו ישמעאל יחי' וכו' ) משא"כ מדת יעקב שהיא מדת רחמים רק על ישראל לבדם שהם לבדם צאצאי מעיו וכמו שאמרו חז"ל מכאן לבעל הקורה שיכנס בעובי הקורה והנה כל אורות הספירות והצימצומים הם אותיות הקדושים. וכמו שתרגום ירושלמי בראשית ברא וכו' בחוכמתא ברא קוב"ה ואמרו חז"ל באורייתא ברא קוב"ה עלמא. ומבואר בתיקונים שהאותיות הם נפש העולמות והנקודות הם הרוח. וטעמים הם נשמות העולמות לפי שעל ידי הטעמים מתנהג כוונת התיבה והענין וכן חיצוניות העולמות מתנהג ע"י הפנימיות ונשמת העולמות ולזה כל מגמתינו בר"ה בתפילה ותקיעות שופר להמשיך פנימיות העולמות אל אורות החיצוניות מהעולמות בכדי שיתנוצצו ג"כ ויתמלאו לבל יהי בהם שום פגימה ויתבטלו החיצונים ואמנם הכל תלוי בתשובה וכשישראל עושין תשובה שלימה מעומקא דלבא כראוי אז הם נכנסין לעולם המחשבה שהוא עולם התשובה ונכסין מן המקטריגים ואז כל העולמות מתעלים על ידם מתתא לעילא ועי"ז מתנוצץ אור נשמת העולמות אל חיצוניות העולמות וממשיכין הגדלות דמוחין אליהם ועי"ז מתבטלין כל הדינין ולכן אנו עושים שני ימים ר"ה מן הדין מפני שאין בנו כח להעלות העולמות כראוי ביום אחד וזה נקרא גדולות העולמות. וח"ו כשאין עושין כן נשארים העולמות בבחי' קטנות וזה רמז ר' יוסי בר"ח במאמר נושא ביאורו שע"י תשובת בני ישראל ומחשיבותיהם הטובות הם מתנשאים לעולם התשובה ומקשרין הגבורות בשרשם ומעלין כל העולמות ועי"ז הם נכסין מכל המקטריגים ועי"ז הם ממשיכין ג"כ מעילא לתתא אור נשמת העולמות אל החיצוניות העולמות והכלים ומתקנים כל פגימתן ועי"ז אין מקום להחיצונים ומקטריגין להאחז וזהו כובש שהם כובשין ומורידין שפע אור נשמת העולמות אל הכלים ונמשכין על ידי זה חסדים על הכנ"י וזהו אשרי נשוי פשע כסוי חטאה שאשרי שאדם העושה תשובה מעולה שמעלה ע"י ומקשר הגבורות בשרשן ונכסה בעולם התשובה שהיא בחי' הרת עולם מכל המקטריגים על חטאיו והנה ידוע שענין ההמתקה הנעשית ע"י שופר ותפילת ר"ה הוא לשלוב מדות האבות שהם אברהם יצחק ויעקב דוד ולכלול מדת יצחק בין אברהם ויעקב ועי"ז נמתקין הגבורות ונמשכין חסדים על הכנ"י שיתדונו ברחמיו בארבעה פרקים שהעולם נידון שהם ראש השנה ויו"הכ וסוכות והו"ר וזה אמרו גדילים תעשה לך על ארבע וכו' גדילים לשון גדלות רומז שתראה להמשיך גדלות דמוחין אל הכלים והחיצוניות העולמות על ארבע פי' בשביל ארבע רומז לארבעה פרקים שיתדונו בהם ברחמים וזה תעשה ע"י כנפות כסותך אשר תכסה בה רומז לתשובה אמא עלאה שנכסה בה מן המקטריגין. גם ירמוז בלשון גדילים שפירושו לשון קליעה ושילוב וביאורו שתקלע ותשלב מדות הארבעה אבות לכלול הגבורות בהחסדים וזהו ג"כ ע"י תשובה ותקיעת השופ' שעולין לעולם המחשבה ונכסין על ידן מהמקטריגין.
ואם בשדה ימצא האיש את הנערה המארשה והחזיק בה האיש ושכב עמה וכו' כי ימצא איש נערה בתולה אשר לא ארשה ותפשה ושכב עמה ונמצאו ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמישים כסף ולו תהי' לאשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו הענין הוא כך בדרך רמז כי יש בני אדם מה שרואים את הצדיקים עושים הם עושים אחריהם ואין משברים את לבם לב האבן שיהי' לב בשר ונרפא כתיב בי' זה אינו כלום שאינם מייחדים כלום ואינם פועלים כלום במעשיהם אם לא שברו הקליפות מעליהם ולשבור את לבם על שנים עשר קרעים באמת ובתמים ולעשות הכל בהשכל ובחכמה ובדעת וביראה ופחד ורתת וזיע לא מצות אנשים מלומדה שסוברים שזה הוא היראה שעושי' סיגופים ותענית ולבם עדיין בתוקפו בקליפותיו וחיצונותיו והוא עושה הכל בע"כ ובמלחמה זה אינו כלום וכלא ואפס ואופס הוא בעבודתו ובתפלתו ובתורתו עד שיבא לזה לשבור את לבו באמת ולהזדעזע מפני הש"י בתכלית היראה ופחד ומופת לזה שתשובה כזה בתענית וסיגופים לא זה הוא עיקר והתכלית התשובה והראי' לזה שהתשובה מז' דברים שקדמו לעולם וזה ידוע ג"כ להטועמים מעץ החיים שבתחילה הי' רצון ומהרצון נעשה חקיקה ומהחקיקה נשתלשל עד למטה עד עולם העשי' והנה התשובה הוא מהחקיקה שהוא הרבה מדריגות קודם עולם המעשה והאיך אשפר שזה הוא התשובה בתענית וסיגופים שהוא בעולם המעשה אלא בוודאי שעיקר התשובה בלב נשבר ונדכה זה הוא העיקר התשובה בחכמה ובבינה להבין גדולת יוצרינו ובוראינו בחכמה ובדעת והשכיל ולשבור לבו בקרבו וזה הי' קודם לעולם ודי למבין (והתעניות והסיגופים הן רק תפל ומכשירין שיבא ע"י כך ללב נשבר ונדכה כידוע ליודעים) ואם האדם עושה תשובה כך בבינת הלב כנ"ל אזי בא בחמישים שערי תשובה הם שערי בינה ומשפיע משם כל טוב וממתיק הדינים בשורשם כידוע וגם כשעושה תשובה כך בבחינת הלב ובשכלות הלב ומכיר גדולת הב"ה במוחין גדולים ומשבר לבו בקרבו אזי יש לו קיום לתשובה הזאת אצלו לעולם ויראת ה' טהורה עומדת לעד ושוב אינו נופל ממנו משא"כ כשעושה דוגמת המעשה שעשה איזה צדיק על דבר מצות אנשים מלומדה והצדיק עושה ואת העובדא בחכמה ובבינה ובדעת והוא אינו יודע לאיזה כיון ומכשירין שעשה הצדיק זאת הנהגה וזאת התענית והסיגוף אזי אין אצלו תמיד ובבא רוח מצוי' ומכ"ש רוח סערה אז נשאר ערום וערי' ואין לו שום יראה ואהבה ושבע תועבות בלבו ודי למבין. ומשם בארה הפסוקים שלפנינו ואם בשדה ימצא האיש את הנערה המארשה פי' (ע"ד תורה צוה לנו משה מורשה שתורה נקראת נערה) והחזיק בה האיש ושכב עמה פי' שהחזיק בנערה המאורסה לאיש פי' שהצדיק עשה זה הדבר ואירס אותה לעצמו בדעה ובינה והשכל ואדם אחר החזיק בה ועשה דרך אנשים מלומדה ג"כ בלא לב נשבר ולב טהור והחזיק בנערה המאורסה לאיש אזי כתיב אחריו העונש חלילה וקאמר הפסוק אחריו כי ימצא איש נערה בתולה אשר לא אורשה ותפשה ושכב עמה בתולה היא ר"ח אלול כידוע שדרך רוב בני אדם לעשות תשובה שלימה פי' שאין עושה דרך מצות אנשים מלומדה רק שעושה דרך לעצמו ולפי בחינתו ושכלו וזה נערה בתולה שהיא מחדש מה שלא עשה אחר עושה אחריו רק הוא בעצמו שכב עמה ונתייחד בה קאמר הכתוב אחריו ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמישים כסף דהיינו שהוא משפיע בעולם התשובה שהוא חמישים שערי בינה וכסף הוא (מלשון נכסף נכספת לשון חמדה שהוא עולם התענוג כידוע ) ולו תהי' לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו שהוא קיים אצלו לאורך ימים על דרך יראת ה' טהורה עומדת לעד כנ"ל ודו"ק.
כי תצא מחנה על אויבך ונשמרת מכל דבר רע. כי יהי' בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה וכו' ויתד תהיה לך על אזנך וכו' הנה חז"ל דרשו על פסוק זה מפני מה אצבעותיו של אדם משופות כיתידות שאם ישמע האדם דבר שאינו הגון ישים אצבעו לתוך אזנו וכן דרשו שמפני זה נבראת אלי' לאוזן שאם ישמע וכו' יכוף האלי' לתוכה ועדיין צריך ביאור למה נסמך פסוק זה לפסוקים שלפניו. ויראה לבאר בזה כי הנה כל איש אשר נפקחו עיני שכלו מעורון סכלות הזמן ומלא את ידו לערוך מלחמה וקרב למול יצרו ולטהר רעיוניו ולבו לעבודת הבורא ולקדש ולטהר גופו ואבריו לבל יגע בהם ערל וטמא מסטרא דמסאבא צריך לשמור ברית הלשון המכווין כנגד ברית המעור ולנצור לשונו מרע ולשים מחסום לפיו לבל ידבר דבר הנוגע ללשון הרע ואבק לה"ר ולבל ישא שמע שוא מכל דבר הנדבר בין אנשים כי ח"ו בזה הוא נותן כח לסטרא דמסאבא לטמאות בהירהורים רעים ובמקרה לילה ולפגום ברית המעור והעצה היעוצה להנצל מזה הוא לבל יהי' צייתן ולהוט לשמוע רוב דברים וישים עצמו כחרש לא ישמע זולת דברי תורה ודברים הנדברים במועצות ודעת איכה יוכל לעבוד ה' בדו"ר ובסוד אחר אל תבוא נפשו לשמוע דברים הנאמרים בחשאי ואז בנקל יוכל לתת מעצור לרוחו מדברי נרגן ממיעוט ידיעתו בדברים הנוגעים מזה לזה וזה אמרו כי תצא מחנה על אויבך להלחם מלחמת ונצוח יצרך. אז ונשמרת מכל דבר רע ר"ל דבורים רעים ורכילות כי יהי' בך וכו' "כי זה פי' לשון דבא ונתינת טעם שלזה תצטרך להשמר ביותר מזה כי אם לא תעשה כן יהי' בך איש אשר לא יהי' טהור וכו' שתתן ח"ו כח לס"א להתגרות בך ולטמאות אותך ולזה אמר בסמוך שהעצה לזה ויתד תהי' לך על אזנך וכו' שטוב שתתן אצבעך לתוך אזניך לבל תדע מדברים הנדברים שיהי' בהם ל"הר אם תגלן אח"ז וק"ל.
כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החונה ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך וכו' יראה לפרש המשך הכתובים המלמדים טועים בינה ודעת בעבודת השי"ת לאשר נמצאים קצת אנשים ממבקשי ה' שכאשר מתחיל האור להתנוצץ עליהם ולהלהיב לבבם לעבודתו יתברך יבקשו גדולות לנפשם להופיע עליהם אור השראת השכינה גם יש אנשים קראם החובות הלבבות בעלי משכנות כי יבקשו משכון בשכר פעולתם שיהיה להם די מחסורם ומה נעים מאמר אדומו"ר רשכב"ה מרנא ורבנא אלימלך נבג"מ במשנת וכבר אמר אנא השם פי' שצריך זמן רב וימים כבירים להעתיר בכל לב ולאמר אנא השם עד שישמע קולו ותתקבל תפילתו לרצון ומי האיש קדוש אשר הופיע עליו השי"ת רוח קדשו אינה אלא מתנת חנם באהבתו ובחמלתו על עמו לנהלם על ידו כמאמר הכתוב ונתתי משכני בתוככם שזה מתנה היא מאתו יתברך לבניו ועבדיו להשרות שכינתו עמם בגלותם ובכל צרתם לו צר כביכול ולשון משכני הוא לשון משכון וערבון שהשכינה ממושכנת לעמו עד עת קץ אשר יקבץ נידחינו ויפדה אותנו עמו בכביכול ומי שחננו השי"ת איזה השגת אור שכינתו יתברך יראה שיעלה מעלה מעלה כי כל עבודתינו להעלות השכינה וליחדה עם דודה ולא ישאר מטה מטה וזה פי' הפסוק כי תשה ברעך לשון משיאין משואות ופירושו כשילהיב ויבעיר לבבך בדביקות אורו יתברך לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו פי' שלא תבקש לך השראת השכינה הממושכנת לנו טרם ינתן לך גם בא לרמוז מה שאמר החו"ה שלא תבקש ערבק בשכר פעולתך רק בחוץ תעמוד שכל שעה תדע אשר עדיין לא התחלת לכנס כלל והאיש אשר אתה נושה בו הוא ע"ד שאמר אדומו"ר רשכב"ה רבינו אלימלך נשמתו בג"מ ע"פ מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה שהוא לשון שואל ילוה שהקב"ה לוה דבר זה מעמך שכל המדות הם שייכים בהקב"ה חוץ מיראה וזהו והאיש זה הקב"ה אשר אתה ירושה בו יוציא אליך את העבוט היא השראת השכינה הקדושה ואם איש עני הוא מבואר בתיקונים שבכביכול בימי הגלות יתואר כן ולא תשכב בעבוטו פי' שלא תשאר מושכב עם אור החופף עליך אמנם תראה להעלות שכינה הקדושה ליחדא עם קוב"ה וזהו השב תשיב לו את העבוט ופי' כבוא השמש כשיתחיל לזרוח עליך אורו יתברך וזהו ייחוד העליון המרומז במה שאמר ושכב בשלמתו וכנ"ל.
בגמרא דף י"ח בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון וכו' אמר רב"ב ארי' וכולן נסקרין בסקירה אחת הנה יקשה קצת מה השמיעינו בזה שנסקרין כאתת כי אין זה דבר חדש לנגד כבודו יתברך אשר במאמרו ברא בריותיו כולם ויוצר עין הלא יביט גם לפי הפשט היה צריך לומר בסקירה אחד לשון זכר שהוא נופל על הלשון ויראה שהתנא רמז לנו עצה ותושיה לעבדות השי"ת והורה דרך תשובה הנכונה כי כבר היה לעולמים אנשי חיל אשר נגע יראת ה' בלבבם להקיץ מתנומתם ולישר אורחותם ועשו סיגופים והרבו לענות נפשותיהם למרק חטאתיהם ולהכין עצמם לקראת אלקינו אכן עדיין אין זה תשובה העיקריות ובעז"ה בדירות אלו שלח לנו עבדיו הצדיקים אשר פתחו הדרך לפנינו להורות כי תשובה העיקרית היא ליחד לבביני באהבת חבירים ולהסתכל ביתרון זולתו מעבדות השי"ת ומידיעת בוראן ושלא לראות חסרונו ח"ו ולהרחיק נרגן מפריד המעורר מדנים ולהתגבר עליו ובפרט בדורות אלו אשר כל מגמת היצ"הר לאחוז בזה וצריך זהירות וזריזות גדול להלחם נגדי ודבר זה היותר צריך בימים האלה הקדושים והנוראים הבאים עלינו לטובה אשר הם עת משפט לאלקי יעקב וצריכים אנו לרחמים לצדקינו במשפט הגם שאנו בטוחים בחסדו הגדול אשר הוא מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה ולזה הוכן למשפט החודש הזה כמ"שכ הר"ן ז"ל שאף שבניסן נברא הוקבע יום הדין בתשרי להיותו ימי רצון אשר נתרצה הקב"ה למשה רבינו ע"ה ואותו הרצון מתעורר עלינו בעת הזאת בכל שנה ושנה עם כל זאת הוא זמן המשפט וצריך להתעורר לתשובה שלימה יותר ויותר מכל השנה ועיקר התשובה להתאחד עם כל אחד ואחד באהבה ובלב אחד לעבוד השי"ת ולהטות שכם אחד ועי"ז מתעורר עולם התשובה ועולם הרחמים ועולם הרצון וזה רמז באמרו וכולן נסקרין בסקירה אחת פי' שצריך להתדבק ולהתקשר זה לזה ושנהיו נסגרין זה לתוך זה בלב כל אחד וזה רמוז במלת אחת שנהיו לאגודה אחת לעבוד השי"ת בכל לב וזהו שאמר אחת ולא אמר אחד לרמוז שמתעורר עולם התשובה ה' וכנרמז במשנת וכך היה מונה אחת ואחת עיי"ש.