לפנים בישראל כי מלך ה׳ צבאות בהר ציון וירושלים היתה תהלה בארץ יערה על נביאינו וחכמינו רוח ממרום. רוח חכמה ובינה. לבוא עד תכונת אמרת ה׳ צרופה לגלות מצפוניה לחפור מטמוניה ולמשול במכמניה לא יערכם זהב וזכוכית מרגניתא דלית בה טימי. וכל בית ישראל כולו עיניהם בנאמני ארץ סנהדרי גדולה עמודי הקבלה משען לחם ומשען מים להגיד להם פירוש תורה שבכתב אשר זולתו החקים והמשפטים והתורות כדברי הספר החתום ואין פותר אותם. ובימים ההם ובעת ההיא אין קטטה בבתי מדרשינו ואין מלחמה בישיבותינו ואין צוחה ברחובותינו רק אמת ומשפט שלום. כי חכמי ישראל הקדושים והנאמנים יעידון כולם כאחד לכל שואל על טמא טמא ועל טהור טהור. ויהי כן מיום השמיע ה׳ את הוד קולו על הר סיני בקולות וברקים וענן כבד ונשמע את קול ה׳ אומר אנכי ולא יהיה לך. עד אשר פרחה צרעת צדוק ובייחוס בימי בית שני תלמידים חולקים על רבם עבדים המתפרצים אשר פרקו מעליהם עול מלכות שמים תורה שבע״פ ופשתה הננע בקירות בית ישראל צרעת ממארת היא כי הטילו מום בקדושים שלומי אמוני ישראל חכמינו ז״ל. אז יחלק העם ישראל לאגודות אגודות. אז חרב פתחו רשעים לטבוח ישרי דרך. ואיש כי יכה כל נפש אדם צדיק וישר שפעת גמו״לים יכסוהו בקול רנה ותודה. אז יגורו מלחמות הפרושים נגד הצדוקים להקהל ולעמוד על נפשם ליום קרב ומלחמה כי אמרו שנאה תעורר מדנים ונסבו עלינו והכריתו את שמנו מן הארץ. ואף כי אחרי אשר הצדוקים מלאו כל ארץ ישראל חללים גברה יד הפרושים עליהם עכ״ז עדיין לחלוחית שלהם קיימת עד אשר גלה יקרנו ונוטל כבוד מבית חיינו אז ספו תמו גם הם מבלהות הפיזור והטלטול וימעטו וישוחו ורוח עברה ויבערם כמוץ יסוער מגורן ולא נודע מקומם איה:
זאת נחמות עבדי ה׳ בגלותם המר והנמהר רב ועצום ממנו אשר כולם כאחד שומעים לקול מוריהם חכמי המשנה והש״ס עמודי הקבלה צנהרו׳ הזהב לוחות הברית כרובים סובבים בכנפי עדתם וקבלתם ותכונתם וזכותם על עם ה׳ למען לא ימעדו אשוריו ח״ו מעוצר רעה ויגון הצרות בתכנותם הטפות ותקיפות יום ביום די לא שלו. וירבו הימים ויהי כשבע מאות שנה אחר אשר הוסיף ה׳ שנית ידו לענות את שאר עמו בשנת ד׳ אלפים תק״ב קמו המורדים והפושעים ההוללים והנהלולים ענן ושאול בנו שתו בשמים פיהם, הפרו ברית עולם תורה שבע״פ אשר חכמים יגידו ויאמרו לא היו דברים מעולם כי הכל הבל ויטילו אורח סכלותם ורשעתם על פני כל הארץ ויפילו וידיחו אנשים רקים ופוחזים יושבי קרנות ׳חצבי דקיסמא כל מום בם. ולולי קמו עליהם הגאונים והרבנים המאורות הגדולים והריקו חרבותם על עצמותם להשמידם ולהכחידם מעל נחלת ישראל שרפו כל מו״עדי אל בארץ, ואף גם זאת בעונותינו שרבו יצאו ממנו מה שיצאו והצליח מעשה שטן אבדה האמונה ונכרתה מפי קצת מאנשי ישראל כי הנה אלה רשמים פרצו פרץ בעו״ה, וחכמי הדורות הבאים אחר הגאונים (לא) נתאפקו ליטול מקל להכות על קדקדם להחזיר להם תשובה יען העלו על לבם את מש״נה התורה הזאת אל תען כסיל כאולתו שבקיה לרויא דמנפשיה נפיל. ובין דא לדא רבו המחלוקת ויעצמו התלאות וידל ישראל מאוד נודד הוא ללחם איה ועל פת לחם יפ״סע גבר חכם בעוז בשוקים וברחובות לבקש טרף לביתו כי עוללים שאלו לחם פורש אין, ויצעק בקול גדול לאמר איה דגן ויין עגמה נפשי לאגורת כסף וככר לחם בקשתיו ולא מצאתיו ואין מנחם ואין מרחם לעני כי יעטוף ואין קומץ מלא קומצו מסלתו ומשמנו אל עני ונכה רוח החרד אל דבר ד׳׳ על כן תפוג תורה היתה כאלמנה מונחת בקרן זוית דורש אין לה. כי מי חכם ויבן אלה נבון וידעם ולא יאמר לנפשו למה נמות מזי רעב ולחומי רשף הלא טוב לנו ללכת אל עיר מושב הממלאים בתיהם כסף כי שם צוה ה׳ את הברכה ממגד תבואות שמש. ואם יד חרוצים העשיר ותצבר כסף כעפר והכסף יענה את הכל. הבה נתחכמה לו אולי יחנן ה׳ צבאות ונשבע לחם ונהיה טובים. ובכן חסדם יעזובו מקור מים חיים וילכו להבל כסף אש״ם וכסף חט״אות ולא שתו על לבם לאמר מה עשינו כי יש לכסף מו״צא לעומת שבא כן ילך. על זאת תאבל הארץ כל פנים קבצו פארור כי העו״שר יהולל חכם ואין רואה ואין יודע ואין מבין דברי אלהים חיים ה׳ צבאות אלהינו אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה העניים והאביונים ובביתם אין לחם ואין שמלה. ונוסף על זה שבר על שבר כי קמו עמדו הרבות אנשים חטאים חכמים בעיניהם אשר לא ראו מאורות ההורה מימיהם וישימו כסלם בשכלם וקלשונם בלשונם ויאמרו שפתינו אתנו מי אדון לנו מה לנו עם מחלוקת תנאים ואמוראים ומה לנו עם הויות דרב ושמואל ואביי ורבא והלא זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל ברה כחמה מאירת עינים אין עיף ואין כושל בה כי ספר תורת האלהים מפורש בשום שכל והבין במקרא ולא ידעו ולא יבינו כי לולי קבלת חז״ל כשלנו בצהרים כנשף:
ואם האמת אתם שאין לנו אלא מה שכתוב בתורה הלא הם יורני יאמרו לי למה דוד המלך החסיד והקדוש לפני ה׳ ישפוך שיחו לאמר. הורני ה׳ דרך חקיך. הבינני ואצרה תורתך. הבינני ואלמדה מצותיך. עבדך אני הבינני ואדעה עדותיך. וכי לא היה יודע לקרוא בתורה, והלא כל שבחומש תנוקות של בית רבן לומדין אותו אפילו בעל פה בד׳ וה׳ שנים. עוד כתיב שבעת ימים תאכל מצות. וכתיב ששת ימים תאכל מצות. היאך יתקיימו ב׳ כתובים הללו. וכן כתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי וכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם ולענין הספורים כתיב במעמד בין הבתרים ועבדום וענו אותם ת׳ שנה וכתיב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. כתיב ועשו להם ציצית. וכתיב גדילים תעשה לך, ולא ידענו לא אומר ולא צורת הציצית. כתיב אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, ואם הדבר כפשוטו לא היו רשאין לצאת מפתח ביתם בשבת. וכתיב וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת אם כן יצאו לטייל ומצאו אותו ועברו על מצות אל יצא איש ממקומו וגו׳ ואעפ״כ לא מצינו שנענשו. הן אלה אחת מני אלף ממה שכתוב בתורה שאי אפשר להבין בלי פירוש. ועל אלו וכיוצא בהן בקש דוד למדני חקיך. הבינני ואדעה עדותיך:
ואם אמור יאמר המכחיש והן לו יהי כדבריך שקצת מצות צריכות ביאור ואפילו תימא כולן אחת לאחת. מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לקיים ולאשר שמה שפירשו חכמי המשנה והתלמוד הוא הוא מה שקבל משה מסיני, אף אני אשיב אמריו לו כי זהו מגמת ועיקר החיבור הזה ועל זה הענין דוקא יוסבו כל גלגלי מופתיו טענותיו וראיותיו ובכן לך קורא ובוא בחדריו ותראה כי שמה הרוח ללכת לא יסבו בלכתן. ואם עדיין ישוב ויאמר שגם כל מה שהורונו חז״ל הוא מקובל איכה יועם זהב הקבלה בלבול המחלוקות, תשובתו בצדו שאין מחלוקת נוגע בעיקר הדין אלא בפירושו. ועל פי שנים עדים יקום דבר הרמב״ם והראב״ד ז״ל. הראשון בהקדמת פירוש המשנה תראנו משם. והשני בהקדמת ספר הקבלה וז״ל:
זה ס׳ הקבלה כתבנוהו. להודיע לתלמידים כי כל דברי רז״ל חכמי המשנה והגמרא כולם מקובלים חכם גדול וצדיק מפי חכם גדול וצדיק ראש ישיבה וסיעתו מפי ראש ישיבה וסיעתו מאנשי כנסת הגדולה שקבלו מהנביאים ז״ל ולעולם חכמי הגמרא וכל שכן חכמי המשנה אפילו דבר קטן לא אמרו מלבן חוץ מן התקנות שתקנו בהסכמת כולם כדי לעשות סיג לתורה. ואם לחשך אדם שיש בו ריח אפיקורסית לומר מפני שנחלקו בכמה מקומות לכך אני מסופק בדבריהם. אף אתה הקהה את שיניו והודיעהו שהוא ממרא עפ״י ב״ד ושלא נחלקו רז״ל לעולם בעיקר מצוה אלא בתולדותיה. ששמעו עיקרה מרבותיהם ולא שאלום על תולדותיה מפני שלא שמשו כל צרכן כיוצא בו לא נחלקו אם מדליקין נר בשבת אם לא. על מה נחלקו במה מדליקין ובמה אין מדליקין, ולא נחלקו אם חובה לקרות ק״ש ערבית ושחרית או לא ועל מה נחלקו מאימתי קורין את שמע בערבית ומאימתי קורין את שמע בשחרית וכן לכל דבריהם עכ״ל:
ועתה שמענה ואתה דע לך שכל מה שאני כותב בספר אינו אלא פירוש הרמב״ם והראב״ד בענין הזה כי שני המאורות הגדולים האלה אשר לבן כפתחו של אולם די להם בראשי פרקים ולכן דבריהם מועטים וענייניהם מרובים אבל אני אהה לי כי בימים האלו ובזמן הזה אשר חטאתינו מנעו הטוב ממנו ״ואין טוב אלא תורה״ צריכין אנו לדברים ולעניינים מרובים ולביאור רחב וכולי האי ואולי יספיק לשום מחסום בפי הדוברים סרה על רז״ל עמודי האמת והקבלה ולכן אמרתי הנה באתי במגלת ספר להוכיח במישור בטענות שכליות בראיות אמתיות ובמופתים גדולים שרז״ל אמת ודבריהם אמת. ולפעמים הבאתי ראיות מפסוקים לפי פשטן להכריח למכחישים אל דרך האמונה והקבלה כמו שנאמר עת לעשות לה׳ הפרו תורתך אף שלא נעלם ממנו שחז״ל פירשום בענין אחר:
וקראתי בשם הספר הזה בישראל מטה דן, כוזרי חלק שני. מטה דן כי הוא מטה עוז ודין להכות על קדקד הקראים תלמידי ענן ושאול לדון אותם במלקות ברצועת האמת והסברא, למען ידעו ויבינו כי שוא עמלו חכמיהם ומפרשיהם להבין דברי אלהים חיים מסברתם הרעועה בלי עזר וסיוע האמת המקובלת ממרע״ה ועד היום והיום והעתיד בכלל כי לח תשכח מפי זרענו:
עוד קראתיו מטה דן לפי שתיבת ד״ן כוללת שמי וכינויי דוד ניטו:
כוזרי חלק שני לפי שהרב ר׳ יהודה הלוי זצוק״ל כל מגמתו בספר הכוזרי שלו הוא להוכיח אמתת תורה שבכתב בפרט ועל תורה שבע״פ לא דיבר אלא דרך כלל. ובכן מיניה ומיני תתברר אמתת שתיהן ויסתתמו טענות מכחישיהן ואף כי הוא ז״ל מגדולי חכמי ספרד היה וכביר מצאה ידו בכל חכמות אלהיות ואנושיות ואנכי הדל באלפי. עם כל זה לא משכתי את ידי מהמלאכה הזאת מלאכת שמים כי בטחתי בסייעתא דרחמנא דליבא בעי ובעמודי האמת המקובלת שהם הרהיבוני לקנא קנאת ה׳ צבאות ותורתו הטהורה והתמימה וחכמי ישראל הקדושים והנאמנים להודיע ולהודע שכל מה שהורונו והודיעונו אינו אלא מה שלמדו מרבותם ורבותם מרבותם עד משה בסיני. חוץ מהסייגות והתקנות שלהם אשר הם עצמם ז״ל כתבו בכמה וכמה דוכתי הא דאורייתא והא דרבנן. מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא:
ולפי שיש מחלוקת על מלך כוזר הראשון ועל מלכותו שזה אומר בכה וזה אומר בכה.
יש אומרים שהרב המחבר המציא בדעתו מלך ומלכות אשר לא היה ולא נברא. וי״א שמעשה שהיה כך היה ככתוב בספר כדי שלא לאפושי במחלוקת על הכוזרי שלי אני מודיע נאמנה לכל קורא בספרי שלא נהיה כדברים האלה כי מלבי אני בודאם יען מימי לא ראיתי לא מלכות כוזר ולא מלך כוזרי אלא שדרכתי אחרי עקבות הרב ר׳ יהודה הלוי זצוק״ל לקיים מה שנאמר למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמור. וחברתי ספרי כספרו דרך שאלה ותשובה אף כי אני אני המדבר כי רב חיל הסגנון הזה לתקוע חוזק הטענות ותוקף הראיות וכח המופתים בלב הקורא יותר מאיזה דרך וסגנון אחר למען ידע כל שער עמי כי חכמת רז״ל היא חכמתנו ובינתנו וזולתה לא נדע מה נעשה בקיום התורה. וחלקתי הספר הזה לחמשה ויכוחים:
הויכוח הראשון אני מוכיח מן המקרא. שהיתה לישראל תורה שבע״פ בימי הנביאים מחברי המקרא:
בשני אודיע נאמנה שאי אפשר שחז״ל בדו מלבם פירוש התורה והמצות:
בשלישי שמחלוקת חז״ל אינן על העיקרים המקובלים אלא על פירוש קצתם:
ברביעי שהיו בקיאים בכל החכמות והיתרון הגדול שיש להם על הפלוסופים אפי׳ במחלוקות:
בחמישי תגלה ותראה עוד אממתם מסוד העיבור. ואגב גררא אני משיב קושיות עצומות שמעוררים עלינו:
והנני מפיל תחנתי לפני כל המרביצים תורה בכל נפוצות יהודה וישראל שקודם שישנו לתלמידים פירוש המשנה. או הגמרא שילמדו אותם שלשה ויכוחים הראשונים של ספר הזה ויפרשו אותם באר היטב כי לכן כתבתים בלשון צח ונקל. ובכן כשיכנסו בחדרי המשנה והגמרא לא יפוג לבם בראותם שקלא וטריא והויות דאביי ורבא כי מקדם קדמתה יכירו וידעו שאלו ואלו דברי אלהים חיים:
ואל אלהים ה׳ בוחן לבות וכליות הוא יודע וישראל הוא ידע כי לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא עשיתי יען כל יודעי ומכירי לפנים מימי חרפי עד היום הזה אשר נזרקה בי שיבה יעידון יגידון כי מעולם לא גבה לבי ולא רמו עיני אלא לכבוד ה׳ ותורתו וחכמי ישראל. עלה בדעתי לחזק ולאמץ אמונת בני עמנו ברז״ל בטענות ובראיות שכליות המתיישבות על הלב למען יהיה תפוחי זהב במשכיות כסף:
סוף דבר אני משתחוה בפישוט ידים ורגלים לפני האדון ה׳ אלהי ישראל ואתחנן אליו בכל לבבי ובכל נפשי יזכני ויחייני לעשות ספרים אחרים כאשר עם לבבי לכבודו ולכבוד תורתו הקדושה והתמימה עד אשר יקים את דברו אשר דבר עלינו ומלאה הארץ דעה את ה׳ בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב אכי״ר.