וירא בלק את כל אשר עשה ישראל סבא לאמורי עם עשו כששלח לו לעשו עם לבן גרתי שהוא היה בלעם בגלגול שלא הוסיפו לו רק ס' של סטן על מספר שמו הראשון ועיקר תיקונו של יעקב לתקן השכינה שיהיה שורה על ישראל ז"ש לו ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה האי קרא ברזא דחכמתא יעקב אמר (בראשית לב) עם לבן גרתי ואחר עד עתה ר"ל שתיקן (תהלים קיט) עת לעשות לי"י השכינה נקראת עת ולבתר דקבילת דכורא אתקריאת עתה בה' בסוד נער נערה ליל לילה מבואר בזוהר פ' בא ז"ש בלק עתה לכה נא ארה לי את העם הזה ובזוהר מפרש ועתה לכה נא ארה לי על מלת כה שצוה ישראל סבא לעשו כה תאמרון לאדוני לעשו שהי' אצלינו חופפת על ראשינו תמיד או על סוד אדני ז"ש לעשו (בראשית לג) יעבור נ"א אדני לפני עבדו כי (שמות לד) ילך אדני בקרבנו וכשישראל בגלות נפרד שם של אדני בסוד (שם ד) שלח נ"א בי"ד תשלח ז"ש האר"י ז"ל שיבואו אותיות נ"א ויתחברו עם אותיות י"ד ז"ש יעקב (בראשית לה) הצילני נ"א מי"ד אחי כי י"ד עשו גורמת כי י"ד על כ"ס י"ה שאין השם שלם ז"ש בלק לכה נ"א ארה לי בזוהר אולי אוכל נכה (שם מד) ידבר נ"א עבדך דבר שהוא הוא המתקן אותיות נ"א עם אותיות י"ד שאמר יוסף לפני זה (שם) האיש אשר נמצא הגביע בידו על סוד י"ד של שם אדני והשיב יהודה אני הוא המנגן בי"ד כי דוד סוד (שמות יז) יד על כס י"ה לכן היה בדוד י"ד מן אברהם ז"ש כי עצום הוא ממנו ר"ל מצותיו ותוקפיה של יד הוא בא ממנו כי דוד בא מן בלק מן עגלון ארה לי מלת לי מורה זיווג הקב"ה עם ישראל (תהלים קך) אל י"י בצרתה ל"י קראתי שיזכיר הקב"ה קידושין של שם עשה למען קדושתך אות למ"ד הוא (משלי יח) מגדל עז שם י"י מגדל הפורח באויר תמונת כ"ו שהוא שם י"י והוא אוה גדולה מכל כ"ב אותיות מורה על הקב"ה י' קטן מכל אותיות (דברים ז) כי אתם המעט הרי שבמלת ל"י מורה זיווג הקב"ה עם ישראל (תהלים כב) ואתה קדוש י"ושב תהלות ישראל ל"כה ארה לי על סוד (בראשית לג) כי יש ל"י כל (שם לב) ויהי ל"י שור וחמור עם תיבת לי נכנעו כל תרין סטרין לפני ישראל כי בזה (שמות יט) והייתם לי סגלה מכל העמים ר"ל קידושין צריכין ידים מוכיחות הרי את מקודשת לי והקב"ה קידש ישראל בתיבת לי (ויקרא כה) כי לי בני ישראל עבדים במדרש כל מקום שיאמר לי קיים לעולם ז"ש (שמות כה) ויקחו לי תרומה ר"ל בתיבת לי נעשים ישראל קודש לי"י בשעת עגל אמר הקב"ה (שם לב) ועתה הניחה לי שיבטל הקידושין שלהם ומזה למד משה לשבר הלוחות ובטל הקידושין שלהם לולי זה לא היה תקוה לישראל כי היו נידונין כאשת איש ועתה נידונו כפנויה דוד המלך אמר (תהלים כב) כל רואי ילעיגו לי על אינון קידושין (הושע ב) וארשתיך לי באמונה ז"ש בלק לכה ארה לי את העם הזה שמאחר שעם העם הזה יש קידושין עם הקב"ה אולי אוכל לנכות ולבטל הקידושין שלהם לכן נתן בלעם עצה בענין זנות לבטל זיווג הקב"ה עם ישראל ולילך אחר הזנות ולפי דברי הזוהר ע"פ כי ידעתו את אשר תברך מבורך על השכינה הנקראת את (שם לד) אברכה את י"י בכל עת ע"ש ז"ש לכה נא ארה לי את העם הזה ר"ל מדת את היא עם ישראל אולי אוכל נכה וע"פ הזוהר פר' בשלח קודם פ' המן ע"ש ת"ח לא בעי קב"ה למיהב אורייתא לישראל עד דקריבו בהדיה ובמה קריבו בהדיה בגלוי רשימא דא א"ר יהודה לא קריבו ישראל לטורא דסיני עד דאעלו בחולקא דצדיק וזכו ביה מנ"ל (שמות יט) ביום הזה באו מדבר סיני ביום הזה דייקא ז"ש (ישעיה כה) ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה וכשמכרו ישראל ליוסף הצדיק אתמר (בראשית לז) נסעו מז"ה אח"כ בא משה (שמות יג) ויקח את עצמות יוסף וזה לך האות על ברית קודש שבזה זכו לתורה אח"כ כמ"ש (שם ג) בהוציאך וגו' תעבדון על ההר הזה כשחטאו בעגל נעשו כל ישראל ערלים אמרו (שם לב) כי זה משה האיש (הושע ו) והמה כאדם עברו ברית וכשיצאו ממצרים (שמות יב) והיה הדם לכם לאות אמרו (שם טו) זה אלי ואנוהו ז"ש בלק ארה לי את העם הז"ה דעאלו בברית קדושה שנקרא זה לכן בירך אותם כי מראש צורים על אברהם קדמאה לברית מי מנה עפר יעקב על הערלה שטומנין בעפר ובזה הן עם לבדד ישכון שיש להם חותם המלך לכן נתן בלעם עצה לפגום בברית קודש אמר בלק לכה ארה אר"ה מלשון כמלא אורה וסלו שהיה מלקט עשבין למעבד ביה חרשין והשיב בלעם מה אקוב לא קבה אל שהקב"ה מבטל הכשפים וכ"ת הלא (סנהדרין כ) נקראין כשפים שמכחישין פמליא של מעלה לז"א כי מראש צורים אראנו ר"ל דנפיש זכותייהו הן מצד זכות אבות מראש צורים הן בצד עצמם הן עם לבדד ישכון וכתירצו שם בגמרא על ר' חנינא דנפיש זכותיה שאני וע"ז במסורה ג"פ תחיה (שמות כג) מכשפה לא תחיה והטעם שלא תחיה כל נשמה לפני הכישוף אין כל בריה יכולה לעמוד אבל (קהלת ז) והחכמה תחיה בעליה זכות התורה עומד לפני הכישוף בלק אמר הנה עם יצא ממצרים כשיצאו משם היו באחדות לכן אמר יצא בלשון יחיד אבל עתה והנה כיסה אתעין הארץ שהם (בלשון) רבים בלק שהיה שונא את ישראל וידע שעבר (זכרי' י) בים צרה ופסל מיכה היה עמהם ריבוי אמר הנה עם יצא ממצרים שמיד נעשו ריבוי כשיצאו משם לא אמר והנה מיד רק כשעבר בים צרה עמהם ז"ש (במדבר לא) הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם ר"ל אומה מיוחדת אל אחד בראם ומאמינים באחדות כשעוברים בברית נעשו בלשון רבים פרעה אמר (שמות א) הן עם בני ישראל רב אע"פ שהם רבים הן יחידים ז"ש (שם) הבה נתחכמה לו פן ירבה שלא יהיו ישראל מיוחדין ולא יאמינו באל אחד ובלעם שהיה באותו עצה שלח אחריו בלק ויגר מואב מפני העם כי רב הוא ר"ל אע"פ שהם רב אינם רק איש א' ז"ש הו"א וע"ז השיב בלעם לכה ארה לי יעקב נגד התחלה חומרית ולכה זועמ' ישראל התחלה צוריית נגד התחלה חומרית א' מראש צורים אראנו שהם מיוחדים (ישעי' נא) צור חוצבתם וגו' אל אברהם אביכם וגו' כי אחד קראתיו ומגבעות אשורנו שרה הוא גדרה עצמה מן הערוה וגדרו כל הנשים אחריה אחת היתה ופרסם הכתוב ועל התחלת צירית אמר הן עם כמו שאותיות הן הם מיוחדין בא"ט ב"ח כן הם אחד ז"ש (מלאכי ב) הן אל אחד בראנו על צורה (שם) אב א' לכולנו חומר (שם) מדוע נבגד איש באחיו בגמרא (מעיל' יז) ענין ר' ראובן בן אצטרבילי שגזרו ג' גזירו' שבת מילה נידה שהם דבקות השם נצחיות אחדות מצד שבת דבקות א' הן עם לבדד ישכון בשבת ועל מילה א' מי מנה עפר יעקב ועל נידה שסופרת ז' ימי נקיים ז"ש ומספר רובע ישראל אע"פ שיש להם מספר שמספרין ז' ימי נקיים אפ"ה הם מתרבין לפי שיעקב כל ענינו בבית לבן כשהיה בן צ"א א"ל הקב"ה (בראשית, לא) צ"א מן בית לבן לרמוז על סוד יחוד שם אדני הויה סוד אמ"ן לכן כשנולד יוסף אז כשהיה יעקב בן צ"א לימד ליוסף (שם לז) ב"ן זקוני"ם הו"א לו ס"ת אמ"ן (כי קטן בא לעו"הב משעה שיענה אמן) מלמטה למעלה כשראה בלק מה שעשה ישראל סבא לאמורי שנולד יוסף שהוא סוד אמן (ישעי' כו) צדיק שומר אמונים ובזה נולד שטנו של עשו ועז"א (בראשית לב) הצילני נ"א מ"יד א"חי ר"ת אמ"ן (אשרי ולמה רגשו חד הוא ולכן מזמור אשרי האיש הוא מזמור קי"ב):
מזמור קי"א על משה שהוא סוד מסוה אלף איק כלול מג' עולמות בסוד נר"ן משה רבינו כלול מכל תרי"ג מצות (תהלים קיב) אשרי איש (במדבר יב) והאיש משה עניו (תהלים קיב) ירא את י"י כלול מן מצות לא העשה שהם מצד היראה ג"כ מן רמ"ח מצות עשה ז"ש (שם במצותיו חפץ מאוד (שם) גבור בארץ יהיה זרעו לע"ל בארץ ישראל (ד"ה א כג) ובני רחביה רבו למעלה (תהלים קיב) דור ישרים יבורך שהוא (דברים לג) ויתא ראשי עם דור המדבר ובניו נקראו בני מושיעים כמ"ש ת"י ע"פ (שמות לד) נגד כל עמך אעשה נפלאות (תהלים קיב) הון ועושר שנתעשר מן פסל לך על סוד השפע שיורד בכל עולמות מן משה ז"ש (שם) וצדקתו עומדת לעד הנהיג ישראל במדבר (שם) זרח בחושך אור לישרים כי כל מקום שהלכו קנו קדושה והוציאו ניצוצות (שמות י) ולכל ישראל היה אור באותו מקום שישבו ז"ש (שם) במושבותם (תהלים קיב) משמועה רעה שאמר פרעה (שמות י) ראו כי רעה נגד פניכם כי נכון לבו בטוח בי"י לילך אחריו (ירמיה ב) במדבר בארץ לא זרועה גם כששמע יהושע את העם ברעה הוא לא שמע והטעם כמבואר בזוהר דרגיה דמשה דעגלא אבל אנפוי דיהושע סיהרא לכן ראה ברעה ז"ש נכון לבו בטוח בי"י:
וירא בלק את כל אשר עשה ישראל סבא לאמורי הוא עשו כשביקש עשו שיהיו שותפין יחד (בראשית לג) נסעה ונלכה לנגדך והסיב לו יעקב (שם לב) עם לבן גרתי (שם) והכבשים הפריד יעקב שלא יתערבו החיצונים בקדושה וכל עניינו שם שלא (שם) שתם על צאן לבן כי הקשורים דמקשרי קישרא דמהמנותא הם ליעקב והעטופים הם ללבן וכן בקש על הדורות (שם לב) וריוח תשימו בין עדר לעדר בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה ז"ש (שם לג) יעבר נא אדוני לפני עבדו בפני עצמו ואני אתנהלה לאטי מרכבה בפני עצמו (שם לב) ויקרא שם המקום ההוא מחנים שלא להתערב זה בזה כל אחד מחנה בפני עצמה ומבואר בכנפי יונה כשישראל הם זוכים אז יבאו ויאירו בהם ש"ע נהורין ומלבוש של חש"מל מכסה עניהם שאין רשות לחיצונים ליגע בהם ולכן נקרא ח"ש בזמן הארת הקדושה ועתים כשחשו יש שליטה בחיצונים אז נקרא מ"ל (תהלים לז) כחציר מהרה ימ"לו. והנה בשעת תפילת י"ח שהמשכנו הארת הקדושה ואז כדי שלא ישלטו החיצונים באותה ההארה אז אנו מסיימין המברך את עמו ישראל בשלו"ם שהוא אותיות מלבו"ש דהיינו חש"מל שקרא יעקב (בראשית לב) שם המקום פני"אל שהוא סוד אור פניאל והנה בשבת כסוי הזה הוא כעין סוכה עלייהו דישראל לכן מתפללין ופרוס עלינו סכת שלומך מזה היה מתיירא בלק ויגר מואב מפני העם כ"י ר"ב הוא בגי' ע"ב ס'. מ"ה ב"ן בהארת אלו ד' שמות בד' עולמו' בסוד (תהלי' כט) י"י יבר"ך שהוא ג"כ בגימטריא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן (שם) י"ברך א"ת ע"מו ב"שלום ר"ת א'ב'י'ע שבכל א' מד' עולמות יש זה הכיסוי ובשעה שקבלו תורה במדבר סיני זכו לאותו מלבוש ז"ש (שם) י"י עוז לעמו יתן כשנתן הקב"ה התורה לישראל אז זכו לשע"ח נהורין ושל עולם עשיה הוא עב יותר מכלם כי שם עיקר אחיזת החיצונים ז"ש מואב עתה ילחכו הקהל הזה את כל ס ביבותינו כ"לחוך ה"שור ר"ת סכ"ה שהקב"ה פורס סכת שלומו עלייהו דישראל ז"ש הן עם יצא ממצרים שהקב"ה נתן מסך מבדיל ביניהם לבינינו וכיסה את עין הארץ וחבקוק ג) כסה שמים הודו עי"ן האר"ץ בגימטריא תו"ך שהם תו"ך ואיהו חוץ לכן הביאו אל קרית חוצות והנה כשראה בלק באיצטגנונא קצת העדה שעתה וישב ממנו שבי נוטל זיהרא עלאה מנהוןואין עתה עת רצון לישראל לית ח"ש להו רק הם בחלק מ"ל לכן אמר והוא יושב עתה בחלק מ"ל מן חשמ"ל לכן עתה לכה נא בבקשה לא תדחה השעה שהיא עומדת ולפי שבלעם בא מן רע של הבל בסוד ה"נה ב"רך ל"קחתי שגרם ש"ע נהורין כמה דאת אמר (בראשית ד) וישע י"י אל הבל ואל מנחתו ובקליפה לקבל זה (ישעיה נ) ע"ש יאכלם (שבת קנז) מי שיש בו (משלי יד) ר"קב ע"צמות ק"נאה וכמ"ש כנפי יונה על סוד תולע שאוכל בשר המת שבקליפ' הוא פני שו"ר קדמא' לניזיקין ובקדושה עול"ת תמיד שהוא שם אבגית"ץ בגימטריא תולע ושקוצי"ת בגי' תולע"ת שני שנ' ונתן הכהן סוד נעוץ סופה בתחלתה כי חשבון ונת"ן הוא שם ראשון תולעת הוא שם אחרון והוא רזא דמ"ב על כן אמר בלק ילחכו סביבותינו כלחוך השו"ר שהוא השו"ר שמרחיקין ממנו בניסן ותשרי לכן הקריבו מ"ב קרבנות לקבל שם של מ"ב ועל בלעם שנתקנא בהו אתמר (משלי י) שם רשעים ירקב כי נעשו ממנו נחשים ועקרבים וירא ישראל שוכן לשבטיו וראה שהקב"ה חופה עליהם רוח אלקים ואתמר עלייהו (שבת) ועצמותיהם יגרם בעצמות של רב אחא שלא היה בהם קנאה וכן היה להם לדור המדבר שלא שלטה בהם רימה בפרקי דר"א ועל בלעם נאמר שת"ם העי"ן שגרם ב"פ ש"ע ש"ע מסיטרא אחרא כמ"ש יוסף (בראשית מז) והאדמה לא תש"ם ובשעת חורבן (איכה ג) גם כי אזעק ואשוע שת"ם תפלתי שנכנסין שת"ם קליפות במקום (ישעי' יא) שעש"ע יונק על חור פ"תן היא הקליפה עליה דבלעם אתמר (שם ו) השמ"ן ל"ב הע"ם היפך באתוון הנשמ"ה בלע"ם הזה שנתלבשה בהם נשמתו של בלעם הרשע כי כל מי שיש לו ג' דברים הללו הוא מתלמידיו של בלעם הרשע סימנם ויתיצב מלאך י"י לשט"ן לו שכל מי שיש לו ג' מידות אלו נפש שפילה עין טובה רוח נמוכה הוא מתלמידיו של א"א ולפי שלא היו לו ג' סימנים אלו לכן היה לו לשטן (שם) ועיניו השע על ש"ע של סיטרא אחרא נענש שנעשה שת"ם העין (שם) ואזניו הכבד שגם בלעם פגם באודני' הוה ותרווייהו בההוא רשע שפגם בכולהו:
ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל על ערב רב שהם אינם עומדין בתפקידו של הקב"ה כלחו"ך השור כמו שהטעו ישראל בענין עשיית העגל מזה היה מתיירא מואב ועוד אחרת היו מתייראי' שראו מה שעשו ישראל לאמורי שעמון ומואב טהרו בסיחון לכן היו מתייראים מואב ואמרו לפניו מאחר שבלק בן צפור מלך למואב בעת ההוא ובלק הוא ממדין ולא מעמון ומואב מש"ה הם נחשבים לעם אחד והטעם שלקחו בלק למלך לפי שמואב הוא משמאל ובלק הוא מימין שהיו ב' סטרין ביחד ובאו לכלול ימינא בשמאלא תרין סטרין בסטר' אחרא לפי שמואב הוא פני שמאל מאביהן לוט שהלך לשמאל תמן פני שור לכן אמרו עתה ילחכו כלחוך השור לכן לקחו בלק שהוא מימין מסיטרא דחמור ונעשה מלך למואב בעת ההוא לכן שלח בלק אחר בלעם כי ח בלעם הוא לבן מסיטרא דחמור ימין הלך למלוך בארץ אדום שמאל לשתף ב' סטרין יחד לכן אמר נעשה שותפות ביחד ולפי זה (תהלים קכ) אויה לי כי גרתי משך על בלק ומואב (שם) שכנתי עם אהלי קדר על בלעם ואפשר ע"ד (שם) אני שלום מי שרוצה לדבר שלום רק כשהוא פותח בשלום לפני בעל ריבו הוא חושב והוא רואה שהוא נכנע לפניו ואז מתחיל הוא במלחמה וכן מואב הוא לעולם שונאים זה את זה רק שעתה עבור ישראל משל לשני כלבים וכו' עשו שלום ועכ"פ הראה מואב את עצמו שהוא אינו ירא בפני ישראל להודיע למדין שהם חזקים ואין להם שום מורא בפניהם רק עתה ילחכו הקהל סביבותינו אם אין אנו מתיראים בפניהם כלל רק על סביבותינו ולפי שראה בלק את כל אשר עשה יעקב לעשו שכל עניינו היה על אתחברותא דסטרא אחרא לכן לקח סיר וחפר בנוקב' דתהומא רבא והוצרך אח"כ דוד להעלות (סוכה נג) ט"ו מעלות עם ט"ו שיר המעלות וזה סוד שראה יעקב גם כן אתחברותא בה בשעה שהיה בבית לבן וחיבר ט"ו שיר המעלות לבטל עינא בישא דא בתחלת חיבורו ט"ו מזמורים על ט"ו מעלות כל א' כלול מאה רמז רשע זה (תהלים קכ) ב"צרתה ל"י ק"ראתי ר"ת בל"ק גם (שם) ה"צילה נ"פשי מ"שפת ר"ת ה"מן שנתכווין להוריד פ"ר דינים וכן הם נתחברו לזה או לפי שבלק היה מבני בניו של יתרו שהוא (שופטים ד) חבר הקני נפרד מקין ובלק נשאר בקנא דמסאבותא רע של קין ובלעם הוא מן רע של הבל כמ"ש לקמן ה"נה ב"רך ל"קחתי אתחברו תרין אילין בעיטא חדא וע"פ הזוהר שדרש על שמות של רשעים הללו שאמר בלק עמלק נלחם עם ישראל לפי שראה שמו עם לקה והנה שמי בא לקה ושמו של בלעם בל עם לית עמא ולית רעיא שמא דילן גרים והקב"ה חשב ובלבל שמם לקח בל מן בלק בל מן בלעם ונעשו בלבל עמק בלבל עומקא דמחשבה דלהון דלא ישלטון בעלמא כוונת העמק הזה שבלבל אותם היינו מ"ש ר' שמעון אלעזר יאות אמרת אבל ההוא רשע אמר דור הפלגה אשתדלו ולא יכולו דחסר מיניהו פומא דלישניהון איתבלבל וכו' הרי שכוונתו שאותו עמק של בקעת שנער בלבל אותם דעבדו שותפא בפומא ובעובדא ועז"א בלק ועתה לכה נא ארה לי ר"ל שיש לי קסם בעובדא ולית אנא חסר רק הדיבור אולי אוכל אני בעצמי ספק אם יועילו מעשי אבל עתה כשתבא נוכל בוודאי ולכן אמר בלעם להקב"ה בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי קבה כי באמת בקש בלק מכל עם מילולא שהוא קבה מלשון (ויקרא כד) ונוקב שם י"י בדיבור והקב"ה השיב לבלעם לא תלך עמהם להיות לכם שותפות בתרין סטרין דהיינו שאתה קבה ובלק ארה לכן לא תלך עמהם שיהיה ב' סטרין ביחד לא תאור את העם ובלק חשב שלכך לא בא בלעם לפי שהוא תלה עובדין בידיה ולא ביד בלעם ובאמת גם במעשה היה לו לכן אמר וכל אשר תדבר אעשה כי גם המעשה יהיה נקרא על שמי ולכה קבה. או ענין עמק שבלבל אותםשראו שישראל חטאו בג' ענינים סימנם עמ"ק ע"גל מרגלים ק"רח ז"ש בלק הן עם יצא ממצרים ועשו עגל מה אלו ע"ז אף אלו ע"ז ועל מרגלים אמר וכיסה את עין הארץ שגידפו וחירפו באומרם כי חזק הוא ממנו כביכול אפי' בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם (זכרי' ד) עיני י"י המה משוטטים בכל הארץ והם כיסו וכפרו בעיק' בהקב"ה שהוא עין הארץ ועל קרח שעד היום (דברים ח) לא נפקו שמש וירח עד דמחו בהו גירא שהם ענין הדינים שיורדים לעולם מן מעשה קרח ז"ש והוא יושב ממולי שראה במשקופא דחכמתא קרח יושב בגיהנם שמה מואב ושריה (יחזקאל לב) שמה אדום ומלכיה גם הוא יושב שם ממול היכלא ואותו עמק בלבל אותם שבא לקלל את ישראל ז"ש בלק ועתה לכה נא אין ועתה אלא תשובה כמ"ש רבינו ז"ל ע"פ (בראשית ג) ועתה פן ישלח ידו שאד"הר עשה תשובה כמ"ש (דברים י) ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך והטעם שמלת ועתה מורה תשובה כמ"ש ר"א לתלמידיו (שבת קנג) שוב יום א' לפני מיתתך שנמצא כל ימיו בתשובה לכן נקרא ועתה ברגע א' יש קונה עולמו בתשובה ולפי שהיה בלק מתיירא שמא יעשו ישראל תשובה לכן אמר ועתה ר"ל שיכולים לעשות תשובה ע"כ לכה נא אין וא אלא עתה עכשיו מיד תבא ולא תדחה כי השתא קיימא שעתא ואפשר שה"ק הן עם יצא ממצרים וא"ת מי הוא זה שמלא לבו לקלל בניו של מלך (הושע יא) אנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי לז"א שהרי הקב"ה מסכים לזה שהרי עד הנה היו יושבים תחת ענני כבוד ז"ש וכסה את עין הארץ תחת ענני כבוד ועתה יושב ממולי שנסתלקו ענני כבוד הרי שהקב"ה רוצה בקללתן ועז"א וירא בלק את כל אשר עשה ישראל לאמורי שהוא עשו הוא עמלק כמ"ש (במדב' כא) וישמע הכנעני מלך ערד (ר"ה ג) שהיה עמלק שינה כסות ולשון ובא עליהם ואז נסתלקו העננים בשעת מיתתו של אהרן (במדבר כא) וישב ממני שבי אותו אור שהיה להם מכל שרי מעלה נסתלק בשעת עשיית העגל ונשאר עוד קצת אור אצלם והוא שבי שלהם (תהלים סח) שבית שבי לקחת מתנות באדם ואותו שבי נטל עמלק ואפ"ה אח"ז (במדבר כא) ויקרא שם המקום ההוא חרמ"ה בטעם (שמות יז) מחה אמח' את זכר עמלק בגי' ר"ב החוב"ל שהו' גר"ן האטד סמא"ל מסט"ן עם תלת גוליירין דיליה שהיו במדבר (דברים ח) נ"חש ש"רף ע"קרב (עמוס א) ע"ברתו ש"מרה נ"צח שעשו הבאיק בזה עם יעקב ע"כ שלח אחר בלעם שכל עניינו לבטל קין הבל כמו שבלעם היה מן בל של הבל כן היה בלק רק שהיה לו ג"כ ק" של קין רק שנשתיירו ג' אתוון י"ן ה' שהוא סוד אדנ"י י"ן מן אדני בדכורא ה' בנוקבא בלעם עשה עניינו על שני חדשים (קהלת ז) גם א"ת זה לעומת זה עשה אלקים א"ת הגוים יש להם ב' חדשים ת"מוז א"ב ז"ש (אסתר ג) הרצים יצאו דחופים וגו' והעיר שושן נבוכה וישראל יש להם ב' חדשים א"לול ת"שרי הרצים יצאו דחופים (שם ה) והעיר שושן צהלה ושמחה לכן שלח הקדוש ברוך הוא מלאך והעמידו בג' מקומות שהרתה לו שכבר הקב"ה מאריך אפו וגבה דיליה ונגד ג' עבירות אלו יהיה ג' גליוה פעם ראשון עמד המלאך בדרך ותעמוד בשדה כי (מיכה ג) ציון שדה תחרש ופעם ב' על גלות שני גדר מזה וגדר מזה (שם) וירושלים עיין תהיה ופעם ג' על אריכות זה הגלות ויעמוד במקום צר שאין לנטות ימין ושמאל שישראל מכל צד אין להם מנוחה לא מימין ולא משמאל לכן אמר בבלעם וילך שפ"י שראה בלעם (עמוס ב) ש"לשה פ"שעי י"שראל והם עתה ש"מיטת פ"חד י"צחק לכן הביא מ"ב קרבנות ש"לשה פ' עמים י"ד שהם ג' ידות (תהלים מה) חגור חרבך על ירך גבור חזקה גדולה רמה ג' פעמים י"ד בגי' מ"ב מסטרא דגבור"ה בגימטריא ארי"ה שרצה לנכות והקב"ה (שם קטז) שומר פ"תאים י"י ועשה מזה ג' גליות שהם (ירמי' נ) ש"ה פ"זורה י"שראל שחלק העונש על ג' חלקים ש"מר פ"תחי י"שראל ש"די פ"תח י"מין ש"לשה פ"תחי י"שראל הן הן ג' צורות של ה' ו'ו'ו די דו בגימטריא מ"ב ונתהפך הענין ש"לשה פ"עמים י"ברך (ישעיה מ) שא"ו מרום עיניכם ש"ערים א"רבעים ו"שנים ומזה הטעם העמיד בלק לבלעם על ג' מקומות ובכל פעם שבירך הוא מעין אותו עין שרצה לקלל אותם הפעם הראשון אמר מן ארם ינחני בלק לכה ארה לי יעקב הם הערב רב שעשו עגל ולכה זועמה ישראל על כלל ישראל מה אק"ב להוריד עליהם ק"ג דינים מסטרא דדינא עבור עגל שעשו בשעת מנחה ברזא חדא לא קבה אל כי א"ל הוא מעשר מן י"ש שהוא נחלק לג' פעמים ק"ג א' נוצר חסד הב' מצד הדין הג' מצד רחמים כדדריש ההוא רביא בפ' תרומה ע"פ (משלי ו) ותורה אור ע"ש והנה אף בשעה שהיו ראוין לקללם בשעה שעשו עגל לא קבה א"ל רק אמר למשה (שמות לב) הניחה לי וכי תופס היה בו אלא נתן לו מקום להתפלל בעדם והנה שם אל ושם י"י הם עומדים לפני שם של אלקים כי בטל יחיד במיעוטו ומה אזעום אף בשעה שהיו ראוים לא זעם י"י רק אמר (בראשית מט) ארור אפם:
הנה כסה א"ת עי"ן הארץ על תרין סטרין עש"ו ישמעא"ל בגימטריא הכי הוי כי ראה בלק מה שעשה ישראל סבא לאמורי שלקח שכ"ם אחד מיד אמורי בחרבו שהוא ק"ש ובקשתו הפלה ובזה עושה אדם נחת רוח ליוצרו בתרין יחודין בק"ש מוסר עצמו על קדושת שמו ובתפלה מוסר עצמו למיתה ולכן כל זמן שלא היה יוסף אצל יעקב לא נפל על פניו וכשבא יעקב אל יוסף אמר (בראשית מו) אמותה הפעם עתה יכול אני לפול על פני ולמסור למיתה בנפילת אפים כי אין נופלין אלא במקום ס"ת כמ"ש (שמואל ב כג) נפלה נ"א נ"פילת א"פים (שם) ביד י"י אין י"ד אלא מקום י"י ס"ת ויוסף הוא סוד ס"ת שבארון בסוד (בראשית נ) ויישם בארון במצרים ולכן אז כשבא יוסף ליעקב קרא אז ק"ש ואחר כך התפלל ויפל על פניו ג"כ הרי נתקיימו שניהם ביוםאחד כמאמר הקב"ה לאד"הר (שם ב) ביום אכלך ממנו אז מוכרח אתה להעלות ניצוצות הנידחות ממאנין תבירין שראה יעקב שיש שבר במצרים סוד מאנין תבירין מות תמות תרין בקש"תי סוד קש"ת ק"ש ת"פלה ובזה הם עושי' (תהלים קמט) נקמה בגוים ומקשרים כל נכבדי האומות בחבלי ברזל ואוסרים שרים שלמעלה בזיקים ואותו שכם אחד נתן יעקב ליוסף יתר מעל אחיו שהוא שטנו של עשו ז"ש (בראשית מח) אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי דהיינו חרב שלו פיפיו' להמשיך אל (תלי' קמט) רוממות א"ל בגרונם תרין פיות דהיינו ק"ש ותפלה או חר"ב מורה על יחוד ק"ש שמוסר עצמו למות בידם על נפילת אפים שהוא ביד שמאל נפלה נא ביד י"י ודבר זה ראה בלק אשר עשה ישראל לאמורי ויגר מאוד מפני העם כי ר"ב הוא שראה ארונו של יוסף הולך לפניהם לפני ארון שכינה ז"ש עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור ויעקב בירך את יוסף (בראשית מט) בן פרת עלי עי"ן (שם מו) ויוסף ישית ידו על עיניך ז"ש וכיסה את עי"ן הארץ שהם ב' סטרין אלו עשו ישמעאל שהם כלל ע' אומות וכיסה את עי"ן הארץ על ע' של כתנות אור שעשה אד"הר מאלפין עיינין ור' חייא (מגילה כד) קורא לעיינין אלפין ועשה מע' א' כמו אברהם שאמר (בראשית יח) אנכי עפר ואפר שעשה מע' א' ז"ש כי מראש צורים אראנו שבימיו כשהיה בן מ"ח והכיר כל מ"ח צורות נפלגה הארץ לע' שרים והוא נפל לחלקו של הקב"ה (יחזקאל לג) אחד היה אברהם ז"ש כי מראש צורים זה אברהם אראנו ממנו באה החלוקה גם כשבא אברהם וגדר ערוה כל ישראל גדרו בשבילו גם שרה גדרו כל הנשים ממנה כמ"ש ע"פ (שיר ד) גן נעול זכרים (שם) גן נעול נקיבות מי מנה עפר יעקב על שהכריתו ערלה ומתישין כח הזנות והוא נתן להם עצה על זנות עז"א תמות נפשי מות ישרים (תהלים קיב) זרח בחושך אור לישרים שהוא על (בראשית ג) כתנות עור של אד"הר שעשויה אור באלף עז"א תמות נפשי מות ישרים על מיתות של אבות העולם אברהם מסר עצמו לאש ויצחק לחרב ויעקב עם מלאך לכן בא מלאך כנגדו וחרבו שלופה בידו שאתה רוצה לעקור אומה המוסרת עצמו למיתה על קדושת השם:
בילקוט ע"פ (מיכה ו) מה הלאתיך דריש ענין ק"ש אין הקדוש ברוך הוא מבקש וכו' ע"ש וקשה מה ענין זה לענין בלעם אבל לדידי ניחא שרצה לבטל ק"ש ותפלה לכן הראה לו בג' מקומות נגד ג' תפלות שחרית הראה לו אברהם מנחה יצחק ערבית יעקב. ודם חללים ישתה כי אוחז (תהלי' קמט) חרב פיפיות בידו ומכה מכה של חלל לפי שבחללים של ק"ש יש ס' חללים (שם סח) בפרש שד"י מלכים בה ש"שים ד"בוקים י"פריד שהוא נותן ריוח בין הדבקים שעושה חלל וכבר בארנו שרשע בקש לעקור מהם קריאת שמע כ"ה אתוון וכנגד זה ארז"ל (סנהדרין קה) שכלם נהפכו לקללה חוץ מן א' שרצה לעקור ב"כנ מישראל מה טובו אהליך יעקב שהוא סוד תרין זיווגים אלו ק"ש י"ה תפלה ו"ה ללמד בני יהודה קש"ת שזה כתובה על ספר הישר כמ"ש תמות נפשי מות ישרים אמר בלעם מה אקוב לא קבה אל שכבר מידת אברהם הוא אל גם אברהם גרם לברר ולזכך כל הגרים שמסוף העולם עד ביאת המשיח כי אברהם גייר אנשים ושרה נשים כמ"ש (בראשית יב) הנפש אשר עשו בחרן לא על גרים שבזמן ההוא מדבר רק על כל באי עולם כי (שם יז) אב המון גוים הוא וכן היא לא נקראת בלשון יחיד שר"י רק (שם) שרה שמה כי הוא (איכה א) שרתי במדינות על כל הגוים קאמר (בראשית כא) גרש האמה הזאת שגרמה שכיתת וביטל הקליפה מן העולם והוא את"ן של בלעם שנרמזין בתיבת את"ן שבא מן אברהם ת"רח נ"חור וכבר בישר הקב"ה את אברהם (שם טו) ואתה תבא אל אבותיך בשלום על גלגול איוב ונרמז במלת תב"א והקב"ה רמז לשטן כשבא לקטרג על איוב (איוב א) ויבא גם השטן בתוכם ויאמר י"י אל השטן מאין תב"א ת"רח ב"גלגול א"יוב והשיב השטן משוט בארץ ומתהלך בה שהלך כל הארץ ולא מצא כאברהם שכתוב גבי' (בראשית יז) התהלך לפני והיה תמים אז השיב הקב"ה (איוב א) השמת לבך אל עבדי איוב ועל ישמעאל השיב (בראשי' טו) תקבר בשיבה טובה שיעשה ישמעאל תשובה אבל למרק עונו בא באתונו של בלעם לפי שבא על חמותו ועל זכרים לכן תלחץ רג"ל בלעם אל הקיר מי שבא על הזכור יתענה רג"ל תעניות לפי שפגם בב' ריעים דלעילא שהם ע"ב קס"א וז"ש כי מראש צורים אראנו שהוא אברהם שגייר כל הגרים ומגבעות אמהות מי מנה עפר יעקב הברכה אשר בירך הקב"ה ליעקב (בראשית כח) והיה זרעך כעפר הארץ שיברך כל הענפים ויעשו פרי למעלה כדין צמיחה שחוזר לעלות כגנה זרועיה תצמיח כן מידתו של יעקב (תהלים פה) אמ"ת מארץ תצמח וצדק הם גירי צדק משמים נשקף ומספר רובע ישראל שהקב"ה מספר רביעותיהן שלא תלך לבטלה כל זרע שנזרע בקדושה שהקב"ה מקבץ (שם קמז) נדחי ישראל הם ניצוצות הנידחות ולסוף ימים מצרף הקב"ה מחשבה למעשה ונברא מאותו זרע (ישעי' ו) זרע קודש מצבתה ולפי שאברהם ושרה הם בנין אב לכל ת"ח בזיווגן שזרעם נכון לפניהם לכן פתח באברהם ושרה ואח"כ על מספר רובע של כל ישראל ולפי שרשע זה נלקה ברגל בחטא זה ע"כ בקש על עצמו ותהי אחריתי כמוהו:
במדרש אולי אוכל נכה בו שלא בקש בלק רק לנכות א' מחלק כ"ד מישראל ו"ק מאין למד המדרש כן ונראה שהקשה לו קושיות ה' יתירה ועתה לכה לך מבע"ל בלא ה' אלא שנתכווין לנכות כ"ה מנין כ"ה אלף שהוא א' מכ"ד חלקים מס' רבוא של ישראל וטעם שרצה לנכות מנין כה לפי שהוציא הקב"ה לאברהם החוצה צא מאצטגנונא שלך והגביהו למעלה מן המערכה שאין המערכה שולטת עליהם וזה ראה בלק מזה שעשה לאמורי שהעמיד החמהשהוא מלך של עולם הגלגלים כמלך בגדוד בין הכוכבים המסבבין מזה הצד ש'צ'ם מזה הצד נכ"ל חמה באמצע ויגר מואב מאוד כי רב הוא על השמש קאי שהנה נצחו את המאור הגדול שהוא רב על כל משפטי כוכבים ז"ש לו וכיסה את עי"ן הארץ על העמדת השמש שנברא להאיר על הארץ ומשנה הטבע וכל זה בא להם מצד ברכת (בראשית טו) כה יהיה זרעך ועתה לכ"ה נא ארה לי לעקור האי כ"ה מאתרה ברכת כה יהיה זרעך ואם לא אוכל לעקור כלו אולי אוכל נכה בו פורתא ובלעם השיב כי מראש צורים אראנו על אברהם שדורך על במות המערכה ויש להם מערכה בפני עצמה הן עם לבדד ישכון (קהלת ז) גם את זה לעומת זה כמו שי"ב מזלות הן כן י"ב שבטים (דברים לב) יצב גבולות עמים למספר בני ישראל מי מנה וגו' ומספר רובע על דגלים דלעילא לקבל ד' תקופות השנה שבכל הקופה יש ג' חדשים כן בכל דגל ג' שבטים ד' פעמים קה"ל נחלק ישרא"ל. או נאמר שם באברהם (בראשית טו) ויוצא אותו החוצה שהוציא אותו מן חוצות לכן הביאו קרית חוצות כי ישראל הם תוך והם חוץ בלק ובלעם תרווייהו מן ב"ל של הב"ל (תהלים עג) ספו תמו מן בלהו"ת הות (שם י) ומרמה תחת לשונו וע"ז (ישעיה מו) כרע בל קרס נבו בא משה ונקבר בהר נבו (דברים נד) לא ידע איש רע בליעל את קבורתו שם כי הוא פוער פיו (ישעיה ה) לבלי חק וכשראה קברו של משה שנקבר בהר נבו הוא קורס וכרע נפל לנוקבא דתהומא רבא:
ותלחץ רגל בלעם. לפי ששקר אין לו רגלים גם רצה לגרום ולעקור כ"ה מישראל (עמוס א) ועברתו שמרה נצח לבטל (שמות יט) והר סיני עש"ן כולו שהיו מאירים בישראל ש"ע נ"הורין והלך להביא לו ג' גוליירין בישין בזה גורם שהודי (דניאל י) נהפך עלי למשחית ונעשה דוה וקיים עלמא אחד סמכא שהוא הוד ובזה היה אביקת מלא"ך אדו"ם שהוא סמא"ל עם י"א קיטרין דיליה דכליל להו בלע"ם והיה יעקב צולע אחד כרעא לכן מדה במדה לא בטלה ותלחץ רגל בלעם אל הקיר שעתה נעשה הוא צולע על אותו ירך כי נתלבש בלעם בשר של אדום שהוא עולה עמו דהיינו סמא"ל עם י"א קיטרין וכן מל"אך אדו"ם וזה סוד לדעתי ויחר אף אלקים כי הולך הוא ויתיצב מלאך לשטן לו ר"ל שהקב"ה חרה אפו כי הולך הוא על מלאך סמא"ל אתמר בכל מקום גבי אברהם (בראשית יח) והוא יושב פתח האוהל וכה"א (שם) ולשרה בן שהיה מסטרא דנוקבא והוצרך אח"כ לעקידה שיהיה בנו של אברהם ולפי שאז שולט גדי בבית בסוד (שמות כג) לא תבשל גדי בחלב אמו לכן גרם ההיא ישיבה שימשל גדי בקליפה ולכן רומז במדרש ישראל שחטאו גדי מן העדר על ההוא עניינא אי' לכן בא בצק לבטל עקדה לעת עתה וכן גבי עשו אי' וגם הוא זה סמאל שהוצרך לדבר טוב על ישראל ז"ש ויתיצב מלאך י"י כי זה המלאך י"י לו לשטן והוא רוכב שרצה הרשע הזה שיהיה הוא לשטן:
ויך את האתון במקל. בזוהר בדינא תקיפא (קהלת ז) כי העוש"ק יהול"ל חכ"ם ס"ת מק"ל (בראשית לב) כי במקלי עברתי את הירדן או שרצה לקלל את יעקב שהיה מתפאר את עצמו במקלי עברתי את היר"דן משם יורד דין על ישראל ויעקב נטל מקלו שהיא התורה ע"ד מ"ש במדרש רבה פ' קדושים ע"פ (משלי ג) עץ חיים היא למחזיקים בה משל למלך שאמר לבנו צא לפרקמטי' אמר לי' אבא מתיירא אני בדרך מהליסטים ובים מפני אפורטון מה עשה אביו נטל מקל וחקקו ונתן בו קמיע ונתנה לבנו ואמר לו יהיה המקל הזה בידך ואי אתה מתיירא משום בריה כך אמר הקב"ה לישראל עסקו בהורה ואין אתם מתיראים משום אומה (הושעד) עמי בעצו ישאל על התורה (שם) ומקלו יגיד לו ענין הנמשל (תהלים קמז) מגיד דבריו ליעקב כי באותו מקל עבר הירדן ועתה ויך בלעם את האתון ספ"ר ב"פ מק"ל כי סייף וספר ירדו כרוכין מן השמים לו יש חרב בידי במקל התעורר עליהם אחוריים של שם מ"ה יו"ד יו"ד ה"א יו"ד ה"א וא"ו יו"ד ה"א וא"ו ה"א בגי' ק"ל ושם של מ"ב לכן הקריב מ"ב קרבנות (או ה' גבורות הם ה' הויות בניקוד אלקים) ז"ש (מיכה ו) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב על שם של מ"ה שהוא בזעיר נגד יעקב ז"ש לכה ארה לי יעקב מ"ה אקוב ר"ל שם מ"ה לא קבה א"ל כי הארת אריך נתפשט בזעיר שהוא ג' יודין משם של ס"ג וא' בגי' א"ל הם משפיעין ביעקב שהיא זעיר ומה אזעום לא זעם י"י כי שם של י"י הוא רחמים גמורים לא מניח דין להתעורר באחוריים ונותן טעם לזה א' ה"ן ע"ם כלבי"א יקום כשעונים אמ"ן אז הארת א"ל בעולם ועל מי שעושה עצמו אלם אתמר (תהלים פג) מל"א פניה"ם קלו"ן כי בלעם יניקתו מן נופל וגלוי עינים שהם סוד עז"א עזא"ל בני' קלו"ן כי כמו ששם של י"י בהכאה עולה קו"ף כדא' ר' עקיבא קוף זה הקב"ה כן בלעם זה קוף בפני אדם אות של סטרא אחרא דאחז בהו בלק עם ב"ל של הב"ל ק' של ק"ין ז"ש ויקר אלקים אל בלעם שקירב אותיו' ק"ר ושקר אין לו רגלי' לכן ותלחץ רגל בלעם אל הקי"ר (שם קיב) שיניו יחרוק על יסודא דקשוט ז"ש (שם סח) נ"ורא א"לקי' מ"קדשיך ר"ת א"מן כשעונין ישראל אמן אזי (שם) אל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם כי אל במילוי הפני"ם וסי' א'"ל מלא רחמים. מאן י"י לתתי להלוך עמכם לא אמר לא אבה י"י לתתי רמז שרצה בלק לסלק הארת פנים של אל שבא בעניית אמן יחוד ב' שמהן. וז"ש וירא בלק אשר עשה לאמורי שמיחוד שני שמהן זכו זה (במדבר כא) כי אש יצא מחשבו"ן בגי' ש"ם הוי"ה (שם) להבה מקרית סיחו"ן בגי' קל"ד שם של אדנ"י ולפי שבלעם כבר אסף אותו מ' שעיקר שמו בלע בן בעור לכן אמר בלק ועתה לכה נ"א לסלק תרין אתוון אילין ג"כ שהם נ"א מן אמ"ן מא"ן י"י לרמוז שאין הקב"ה רוצה שאמלא אות אמן ז"שבברכות (דף י) ובע"ז (דף ד) מ"ט לא רכבת אסוסיא א"ל ברטיבא שדאי ליה וכו' הענין כי תרין סטרין (יחזקאל כג) אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם ופנחס נקרא ע"ש שפנה חמורים סוסים תרווייהו כחד וז"ס מכס שנתנו מהם מכס לי"י לכן שאלו מדין מ"ט לקחת לך קליפת חמור ולא לקחת קליפת סוס והשיב ברטיבא שדאי ליה ר"ל סו"ס הוא סוד עו"ן בחשבון שהוא סוד סמאל שנקרא סוס ז"ש ברטיבא שדאי ליה שהם רוחותיו של סמאל רטיב"א בגי' מלא"ך סמא"ל כמ"ש (שיר א) לסוסתי ברכבי פרעה דאוזיף סמאל (שמות יד) שש מאות רכב בחור שהיו מן אדום ואח"כ כל רכב מצרים רכ"ב הכי הוי ואח"כ הוצרך הוא לרכוב על החמור עד שבא לקיבליה פנחס מתנגדו של בלעם שהיה לו חן של יוסף ויקח רומח בידו ונהפך החמו"ר (תהלים עח) והוא רחו"ם יכפר עון שעומד ג"כ לקבל עון בנו בעור בלעם הוליד אביו בעור והיה בנו ונחלק לשנים יוחני וממרא ב' פלגי דגופא לקיבליה הלביש פנחס מתנגדו של בלעם תרין נשמתן של נדב ואביהוא שהיו ג"כ תרין פלגי דגופא וידקור אה שניהם אינון נופל שהוא עזא וגלוי עינים שהוא עזאל על תרין אילין א' נ"אם ש"ומע א"מרי א"ל נרמז בראשי אתוון נ"שר ש"ור א"ריה א"דם וכבר חבש אברהם חמורו (בראשית כב) ויקח א"ת ש"ני נ"עריו א"תו נ"אם ש"ומע א"מרי א"ל הוא עזאל שנחתם בשם אל ויודע דעת עליון שהוא עזא הנקשר בשלשלת ויודע דעת מי שהוא עליון ממנו ומן חטא עגל ויקח מידם נעשו תרין פלגי דגופא נדב ואביהו ושם מתו (שמות לב) כשלשת אלפי איש הם תרין רוחין אילין שהלך בלעם לאתר דהוו תמן ואתלבש בהו ז"ס ושני נעריו עמו והם ג"כ סוד א"ת וה"ב תרין מצורעין דהוי מהלכין בסוף מחנה ישראל שהם סוד שנים אנשים מרגלים בלק ידע שכל ענינו של בלעם שהיו שני נעריו עמו כדאיתא בזוהר שלקח רוחות של שני בניו שהם יו"חני ממ"רא שנפלו בעגל עלייהו אתמר כשלשת אלפי איש (שם ז) וישלכו א"יש מט"הו בגי' יוח"ני וממ"רא שאחזו ברגל גאוה ועשו רגל עגל והם בקליפה תהו"מא בתיקונים חומי"אל תאו"מיאל ז"ס ותלחץ רגל בלעם אל הקיר ולפי שכל הכשפים עומד לקבליהון יוס"ף הצדי"ק בגי' שס"ה לכן אמרו עבדי פרעה שהם יונס וימברוס (שם י) עד מתי יהיה זה לנו למוקש ז"ה דייקא שהוא יוסף הצדיק לנו דייקא כי יוסף ביטל כל השס"ה ז"ש כלחוך השור על יוסף הצדיק לקבל י"וחני ו"ממרא ג"כ בגי' שס"ה ז"ס ארה לי את העם הז"ה דייקא אולי אוכל נכה בו חדא ידא תקיפא כי עיקר חטא העגל היה על שלקח אהרן מידם (משלי יא) י"ד לי"ד לא ינקה רע לפי שהם בנוי דקי"ן אחיו מן ב"ל של ה"בל שהיא רע שלו ומשה מן ה' של הבל ז"ש ועתה לכה נא ארה לי בה' לך מבע"ל אבל רמז על נשמתו שהוא מן ה' של הבל ובמד"ר (שמות ג) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה בה' יתירה אם אין אתה גואלם וכו':
בלעם אמר ה"נה בירך ל"קחתי רמז על ניצוצו מן הב"ל (ישעי' מו) כרע בל קרס נבו (משלי טו) שפתי חכמים יזרו דעת ול"ב כסילים לא כן דע"ת זה משה בגי' בכ"ל בית"י נאמן והוא יודע דעת עליון יניקת ער"ב ר"ב שמחזא"י עזא"ל ולפי דרך שכתבתי שרצה בלק להעביר שפע רצון היורד מג' רגלים ז"ש ועתה לכה ארה לי בה' על סוד מועדים שיניקתם מן סוד א"לה מ"ועדי י"י ר"ת אמ"י (שיר א) בני אמי נחרו בי לכן השיב המלאך זה שלש רגלים שאתה רוצה לעקור בה אומה שחוגגת שלש רגלים בשנה כי (שמות טז) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך ז"ש (מיכה ו) עמי זכר נא מה יעץ בלק ר"ל שעצתו היתה על סוד ראיה של זכורך כן עמ"י זכו"ר נ"א מ"ה ס"ת ירא"ה שלמדו רז"ל בג"ש ז"ש בלעם מה אקב לא קבה אל בו נרמזין ג' פרקים אלו חג אסיף זה סוכות חג קציר זה פסח חודש אביב וחג ביכורים שבאלו הזמנים שהם רואים פני האדון י"י צבאות לא קבה אל:
הענין האתון שמיד מת אחר דיבורו כמ"ש רז"ל על ואותה החיתי וכן דג של יונה שנברא במעשה בראשית תנאי התנה הקב"ה מששת ימי בראשית לבלוע את יונה ומיד כשעשה מצוה זו שנברא בשבילו מת הדג כמ"ש מן הדגה שבזה ניכר שלא נברא רק לזה דהרי מיד כשעשה שליחותו חזר והלך לו וכן האדם (קהלת ה) מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל וזה סוד בועז עם רות שמיד למחרתו מת בתוך חופתם (מלאכי ג) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עוב"ד אלקים מיד שנברא נסתלק בועז שהוא סוד אלקים כי בועז בא בסיבות זה לתקן ולהביא אותו זרע שמזריע בסוד (בראשית לח) ולא יסף עוד לדעתה כדלעיל שאותן הטיפין לא אבדו לבטלה וכן הנהו טיפין שבעל לאשת חבר הקיני חלילה שהלכה לאיבוד והקב"ה מעיד עליה (שופטים ד) ותכסהו בשמיכה ר"ל שמי כה מעיד עליה לדעתי סוד גדול מסודות התורה שמאלו הז' בעילות שבעל אותו רשע כדדריש ר"י משום רשב"י ביבמות פרק מצות חליצה (דף קג) בעד החלון נשקפה שכוונה שלא יאבד סיסרא שלשלת יוחסין שהיו גנוז בתוכו טיפין קדישין שש הנה תועבות י"י לא נזכרה בשירה לשבח רק השלישית (שם) שכב שהוא דרך כבוד כדאשכחן גבי אם הבנים (בראשית ל) וישכב עמה בלילה הוא וכה"א בכאן שכב למר כדאית ליה כדאיתא במדרש. (ר"ע לית ליה זכות אבות). ע"פ (שם) כי שכר שכרתיך שכר השתא שכרתיך לבתר זמנא ולפי דברי הרקנטי וציוני שהביאו ענין (שם מט) יששכר חמור גרם ואפרש:
במדרש רות ר' יודא דהוי קמיה ר' סימאי בן עזרי' שאמר לו (תהלים כה) סוד י"י ליריאיו עשרה. סבי קטולי מלכות א"ל פנחס יהוא אליהו א"ל ר"ע לית לי' זכות אבות אמר (ד"ה א יב) ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים וגו' הנה אפשר שחלקו בזה המחלוקת אם נתעלה מענין זה של פנחס כדברי האר"י ז"ל וכשם שאליהו הוא יסוד תורה שבע"פ בסוד (שמות ד) הוא יהיה לך לפה לכך נתעלה אח"כ במחשבה ר"ע והיה מיסוד תורה שבע"פ דכולהו תלמידייהו הוו וכולהו אליבא דר"ע ולכן דברים ששמע משה רבינו עליו השלום כללים נגלו לר"ע שהוא מחצב תורה שבע"פ והעמידו הקב"ה בדור החורבן להגין על התורה ועל העולים שלא תשתכח ור' עזרי' השיב (תהלים קה) א"ל ת"געו ב"משיחי זה דעת שלישית שהיה משיח בן יוסף בדורו ו"בנביאי ר"ת אבו"ת אע"פ שאין לו זכות אבות מצד אב מ"מ אמת ויציב מ"ש רז"ל שמבני בניו של סיסרא למדו תורה ברבים הוא ר"ע (שופטים ה) ותיבב השכינה על איחור הצירוף (שם) מדוע בושש רכבו לבא שהטעינה אותו רשע צירוף מרובה ברוב זוהמא שהטיל בה תחלה וסוף חכמות שרותיה תעננה הם סוד (תהלים סח) עלמות תופפות (שופטים ה) אף היא תשיב אמריה לה הלא ימצאו יחלקו שלל כתב בעל ע"מ להפשיט בגדים צואים בצירוף אחר צירוף רחם חד רחמתים תרי הא תלת לראש (איוב ג) גבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו על אלה נאמר (שופטים ה) כן יאבדו כל אויבך י"י ועל ר"ע וחביריו אתמר (שם) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו בא מן מעשה פנחס שלקח רמ"ח בידו שדקר את שניהם רחם ירחמהו עושהו והוא (ירמיה לא) ילד שעשועים אשר המו מעי עליו (שם) הבן יקיר לי על משיח בן אפרים (שם) א"ם י"לד ש"עשועים הוא ר"ת אי"ש אשר עליו אמר ליעל (שופטים ד) היש פה איש ואמרת אין עמנו אל כתב ברמז לזה מחליפין הה' בא' ואני אומר שכן עולה י"ש פ"ה כמנין (בראשית מט) אבי"ר יעק"ב שהוא בהיפוך אתוון רב"י עקיבא בא' (תהלים צז) או"ר זרו"ע לצדי"ק ולישר"י ל"ב שמח"ה מבואר הוא בה' שהוא בגימ' מ"טה מ"שה (ירמיה כג) פטי"ש יפוצץ סלע ונדמה בדברי חכמים לטרסק"ל שהוא חשבון מלאכ"י רחמי"ם אשר עליהם ממונה מטטרו"ן חנו"ך עם הכולל כולא ברזא חדא ולפי שהוא מיסוד תורה שבע"פ כתוב בה' וסוף ימיו עלה בפלא העליון מהארתו בה' וזכה לאלף (קהלת ז) אדם אחד מאלף מצאתי שזכה לאלף כי יחודא עלאה הוא באלף עיין פרשת וישלח על סוד כך עלה על יחוד זה (ויספק בלק כפיו ופנחס זכה לזה שנעשה כהן בסוד נשיאות כפי"ם) (שם) ואשה בכל אלה לא מצאתי שזכה להשתדל עושר מן ההוא סטרא ולא מצא מן ישראל בידה שאבד והוצרך להחזיר מריש הגזול לבעליו הדרן לשמעתין שג' היו מזוהמין וג' מזה הצד והזיכוך באמצע ועז"א דבורה וגו': במדרש ג' הם שלא שלטו בשלוותן שש שעות אדם ישראל סיסרא אדם א' (בראשית ב) ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו שלא היה שש שעות בשלוותו גם ישראל שחזרו לזוהמת הנחש בעגל הפרידו בין שש לשבע וגרמו פרודא גם סיסרא (שופטים ה) מדוע באו שש רכבו שהשכינה על (משלי ו) שש אלו אשר שנא י"י צעקה והשלישית באה באש וצרפו ובחנו ז"ס (שופטים ה) ידה ליתד תשלחנה יד שמאל לצרף ולזכך (משלי לא) ידיה שלחה בכישור זו יעל שלא הרגתו בכלי זיין משום לא תלבש אבל ידה ליתד שהכל תלוי בו אשר עליו תלוי (שיר ד) כל שלטי הגבורים אלף המגן תלוי מפיו כמ"ש אדם א' מאלף מצאתי ובויקרא רבה ג' לא שלט. בהם יצ"הר הקב"ה חתם שמו עליהם יוסף פלטי יעל יוסף (תהלים פא) עדות ביהוסף שמו פלטי שהוסיף לו הקב"ה וקרא פלטיאל אל מעיד עליו שלא שלט בו יצ"הר ולכן פנחס כשקנא ב' קנאות א' בשיטים ואחד בהר הכרמל הוסיפו לו ב' שמהן א"ל יהו"ה נביא כי (שם קיח) אל י"י ויאר לנו ומעיד עליו על שני הזמנים אלו האף שנוכל לומר כדכתיבנא בחבורא קדמאה על שקנא בע"ז (דברים לב) הם קנאוני בלא א"ל נתנו לו שם א"ל ועל שקינא בזנות הוסיפו לו שם י"ה אבל לפי זה המדרש תרווייהו איתנהו על מעשה שיטים כמו שהוסיפו לו לפלטי אל וליוסף יה"ו והוא קשר בתרין שמהן אלו וכך יעל (ויקרא רבה פ"ג) שמיכה ארשב"ל חזרנו על כל המקומות ולא מצאנו שיהיה דבר נקרא שמיכה אבל אמר הקב"ה שמי מעיד עליה שלא נגע בה אותו רשע וריש לקיש תלמיד ר"י הוה והרי ר"י מעיד על בוצינא קדישא שבעל אותו רשע ז' בעילות אבל הקב"ה מעיד על צדקתה של (שופטים ה) מנשים באוהל תברך שגדולה עבירה לשמה מאחר שהוא באה ממצוה שלא לשמה מאחר שאבינו הראשון חטא בשש שעות שבעל בעילת מצוה ביום ובשעת תגבורת הדין גרם בפחזיתו בריאת המזיקין כהרף עין בין השמשות ולא המתין שש שעות כד"א (בראשית ב) ולא יתבוששו זה גרם (שם ג) והנחש היה ערום שהוליד את ערלתו זה קין את פריו אח"כ הבל ועץ הדעת טוב ורע החליף רע בטוב וטוב ברע וז"ס תרין סטרין אילין עמ"ל ואו"ן בגימ' קי"ן והב"ל וזה גרם גלות מצרים ופרעה שהם מרע של קין שהוליד תאומתו של הבל ויהי לו לאם למשה והנשמה באה לקין בעצמו שהוא (שופטים ד) וחבר הקיני נפרד מקין אשר עליו אמרה חוה (בראשית ד) קניתי איש את י"י שראתה זיכוכו וליבונו אז (שמות ב) ויתן את ציפור"ה בתו למשה כן הדר לו להחזיר אבידה לבעליו פרעה ורכבו חזרו וניערו בחילו עם שליש מלבד תוספת אשר נתן הקב"ה לשר שלום מתנה בסוד (שם יד) ושלישים על כלו שזה היה בימי סיסר"א ברזא דחכמתא בסוד לדעתי (שם י) ל"מען ש"יתי אותותי אלה בקרבו ממש בר"ת אש"ל שהוא סיסר"א ואז הוצרך אח"כ להיות סיבוב זה ע"י הצדיקת ההוא שהיא מבני בניה של, אשת חבר הקיני ואותו הזיכוך הוצרך להיות על יסוד תורה שבע"פ שיצאת ממנו כמו שהוצרך להיות פנחס ג"כ יסוד תורה שבע"פ מבנותפוטיאל שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז ז"ס שאמרה דבורה (שופטים ה) מקול מחצצים בין משאבים שם יתנו צדקת י"י ומה הוא הצדקה (שם) צדקת פרזונו בישראל על שפיזר את ישראל מבין א"הע כי ניצוצות טהורות של ישראל נתפזרו בין אבני חצוץ הן הן טיפה משלש טיפות שסימנ' (שיר ה) דודי חמ"ק עבר נפשי יצאה בדברו ח"צץ מ"ר ק"בעת (איכה ג) ויגרס בחצץ שיני על ש' של תפילין על (דברים כח) שם י"י נקרא עליך אלו תפילין שבראש שיסרקו במסריקות של ברזל כשבאו במקום תפילין והנה רזא עלאה איכא הכא שג' הרים אלו הר סיני למטה ליתן בו תורה הר תבור לעשות בו ניסים של סיסרא להשיר דבורה שהיא נעשית עתה אם בישראל ומרומזת במלת שמיכ"ה שהוא סוד (בראשית ד) ואל קין ואל מנחתו לא ש"עה בגי' צפ"רה למ"שה רזא חדא שהוא חשבון חד ולפי שמרים הנביאה לקחה התוף בידה לא שרתה היא ביום ההיא ועתה ותשר דבורה ועליה אמרה רחל (בראשית ל) נפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי ג"ם י"כולתי זיווג ד"בורה וב"רק והר הכרמל בא אליהו ג"כ שהוא יסוד תורה שבע"פ ולפי דרז"ל שרמז הקב"ה ש'מי עליה מעיד כ"ה רזא על שיצאת נשמתו של ר' עקיבא בא' ויחוד כ"ה אתוון דיחודא וז"ס ותכסהו בזה היחוד שלזה נגע בה להוציא (ירמיה טו) יקר מזולל כפ"י תהיה ר"ל מאחר שבא לייסד תורה שבע"פ וכבר דרז"ל (תהלים קלט) ולי מה יקרו רעיך אל על ר' עקיבא שדברים שלא נגלו למשה מסיני נגלו לר' עקיבא והוציאו חז"ל זה מלשון יקר שהוא נדרש (במגילה טז) ע"ז (אסתר ח) שמחה וששון ויקר זה תפילין וכשהגיע למקום תפילין זעק זעקה גדולה כי שם מקום לתקן קלקול הבל ורות שתפס המדינית לפני משה וכל ישראל. וכשם שלא מצא משה זיווגו (קהלת ז) אשה בכל אלה לא מצאתי על משה שהוא (שם) אדם אחד מאלף ולא מצא זיווגו רק ממדין כן (נדרים) לא מצא הוא זיווגו רק בין החוחים אחר שנתגיירה גם לפי זה אמרה דבורה (שופטים ה) רוכבי אתונות צחורות יושבי על מדין קרי ביה על מדין בת יתרו מי היתר לך וע"ז היתה התשועה ע"י יעל (שם) מג"ן אם יראה ורומח בארבעים אלף יהי רעוא לפני רעוא דרעוון שיהיו אמרי לרצון:
מלאך י"י אשר עמד בדרך לשטן לו וא' כי ירט הדרך לנגדי וארז"ל במדרש יר"ט ב"את ב"ש מ"גן והענין שיש מרז"ל שאומרים שזה המלאך היה מלאכו של אברהם מיכאל וי"א יצחק שהוא גבריאל וי"א נוריאל יעקב ושלשתן איתנהו ביה כי פנחס נתלבש בג' גוונין אלו ומרומזין בתיבת פנחס פ"ן יח"ס י"רק ח"וור ס"ומק ובר"מ מפרש פ"ני ח"ס שהן תרין אורזילי בא' חט"ף מ' של מות ובשני חטף ו' של מות והם תרין גוונין חוור ירק קאים בדינא ונתלבש ביצחק הרי ג' גוונין אלו מרומזין בר"ת א"ם י"ראה ו"רומח אי"ו א"ברהם י"צחק ו"יעקב. ויקח רמח בידו ועשה נקמת השם ע"י רמ"ח תיבין של ק"ש וחטף מ' שהיתה עלייהו דישראל מלאה דם טאס (שם) מים שאל חלב נתנה ואמר היש פה איש בסוד והנה איש מבני ישראל בא לכן באו אז מ' אלף מישראל לבטל מ' של מות כאשר עמדה בימי פנחס עלייהו ונרמז ג"כ ביחוד של אש"ל זה אברהם אבינו נטע אש"ל וחבר ספר יצירה בסוד (בראשית יב) הנפש אשר עשו בחרן כההיא דרבינא ורב אושעיא (סנהדרין סה) בכל ערב שבת עסקו בספר יצירה ואיברי עגלא תלתא (משלי לא) ותורת חסד על לשונה ואח"כ בא ר' עקיבא וסדר את משנת ספר יצירה סוד תורה שבע"פ לכן אמר ואתבריר בא"של זה בימי סיסרא וכן (מלאכי ג) הנה א"נכי ש"ולח ל"כם ג"כ ראשי אתוון נרמז א"של זה שנטע אברהם קדמאה לגיורין וכל יומא דהוה בחרן היה מברר ניצוצות טהורות של גרים עד ביאת המשיח ועל זה אשל נטע מבאר שבע (משלי כד) שבע יפול צדיק וקם (הושע ו) ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו ולפי דברי הקדמונים (ד"ה א יב) ומבני יששכר יודעי בינ"ה לעתים בסוד אל"ף בינה כי זכה לאותו יחוד וע"כ אמרו (ביומא דף כז) לא מצינו צורבא מרבנן דאורי אלא מלוי או מיששכר כי אלו השנים המה מיסוד תורה שבע"פ פינחס הוא אליהו (שמות ד) הוא יהי' לך לפה שהי' משבט לוי או ר"ע שהיה משבט יששכר: וכן אמרינן בעירובין (דף קב) אר' יוחנן כל אשה שתובעת את בעלה לדבר מצוה יוצאים בנים ממנה כיששכר והנה לאה יצאת לקראת יעקב (בראשית ל) וישכב עמה בלילה הוא וכן בכאן ועל הצדקת אשר נשתבחת יותר מאמהות שלנו יצאת לקראתו (שופטי' ד) סורה אדוני סורה אלי אל תירא ויסר אליה ג"פ לשון סורה על הניצוץ שידעה הצדקת להוציא (ירמי' טו) יקר מזולל וז"ס (שופטים ה) ותכסהו בשמיכ"ה שידע' שיצא ממנה מי שמיחד כ"ה שערים עליונים ז"ס (שם) ויפול כל מחנה סיסרא לפי חרב לא נשאר עד אח"ד ר"ל שלא נשאר סיסרא באותו הבריחה עד שהוציא אח"ד שיצאת נשמתו באחד ז"ס (שם) וירד סיסרא מעל המרכבה וינס ברגליו שאותו הניסה שברח היתה הכוונה שבין (שם) רגליה כרע נפל לכן אמר עוד פעם אחרת (שם ד) וסיסרא נס ברגליו אל אהל יעל חלילה להאמין שיהיה אות א' שפת יתר בדברי נביאים ק"ו תיבה שלימה אבל רזא דא אתי לאשמעינן (שם) ויאמר אליה השקיני מעט מים כי צמתי חסר א' כתיב כי בשביל אותו חסרון א"לף שהשלים (קהלת ז) אדם א' מאלף בסוף ימיו (שופטים ד) ותפתח את נאד החלב בכאן האלף יתירה כי השלים חקו בא' ותשקהו ותכסהו בזה ועז"א (שם) ה"יש פ"ה בגי' רב"י ע"קיבא בא' י"ש פ"ה וה' היא שימושית גם רמז יש פה שהוא סוד תורה שבע"פ כמ"ש גבי פנחס שהוא אליהו הוא יהיה לך לפ"ה (שם) היש פ"ה איש לדברי האר"י ז"ל והנה איש מבני ישראל ותרוויהו איתנהו כי ק"ל אלו ואלו דא"ח כי נוכל לומר שהיה כלול מכולהו כמו שפנחס הוא אליהו ומדיינין עליו (בראשית רבה פ' עא)מאיז' שבט הוא קצתן אומרים משבט גד וקצתן אומרי' משבט בנימין וקצתן אומרים שהוא פנחס כהן משבט לוי והוא בעצמו א' רבותי לכו ובקשו בד"ה ותמצאו שאני מבני בניה של רחל מבנימין וכולהו אמת וקשוט שיש לכל אלו השבטים חלק בו וכן אני אומר על הקרח הזה שאמר עליו בן עזאי כל חכמי וכו' ומפרש בס' ע"מ שלכבוד גדול (בכורות נז) כיון את חמיו כי נשא את בתו כדאמר (בכתובות דף סג) בבת כלבא שבוע כעובדא דאמא כן עובדא דברתא וכמ"ש התוס' ע"ש סוף מאמר חיקור דין ועל אותו ראש שכתב הרב שם על (תהלים קי) מחץ ראש שראש של עשו מונח בעיטפוי דיצחק בתוך הקדושה אע"פ שחושים בן דן מחה בקולפא וכן גבי סיסרא נאמר (שופטים ה) מחצה ראשו. ולולי דמסתפינא אמינא שהיה הולך מדחי אל דחי כידוע מי שאינו משמר בריתו מחצר חקלא מן דומם אל צומח מן צומח אל חי בלתי מדבר ולכן רמזו חז"ל בתיבת (משלי ל) זרזיר מתנים אף שחשבו אותם בעילות כמנין זרזי"ר לכן בא בחבורה מן זרזר שלא לחנם הלך אצל עורב אלא מפני שהוא מינו ומן העוף הזה הלך לבהמה (שם) או תיש ומלך אלקום עמו שהיה בעזרו עד שהעמידו ממיץ החלב ז"ס שכתוב מיד פסוק (שם) כי מיץ חלב יוציא חמאה כי מים שאל חלב נתנה ומן אותו חלב יצא לנו חמאה והוציא יקר מזולל שהתחלת החיצונים הוא אף כאשר מצינו שהיא הקופץ בראש דברי הנחש ז"ס (שם) ומיץ אף יוציא דם וכן המן פתח באף וכן מבני בניו של המן היה שמעיה אבטליון. רב שמואל בר שילא מסנחרב ומבני בניו של נירון קיסר הוא ר' מאיר מ'יץ א"פים י"וציא רי"ב אל תכניסו תלמידי ר' מאיר לכאן כי קנטרנין הם בהלכה ולית לך מילה דלא איתרמיז באורייתא וע"ז אמר פני זה (שם) שממית בידים תתפש והיא בהיכלי המלך שגם הקליפה תתפש בידיה מצירוף לצירוף עד שהיא באה ב"כ בהיכל המלך והכלל שבאותו הדור חזרו (שם כד) ועלה כלו קמשונים כושן רשעתיים עושה שתי רשעיות בימי יעקב ובימי משה שהוא בלעם הוא לבן גם מבלק היה עגלון מלך מואב גם סיסרא היה אז חרשת הגוים להיו' ערב על אוכלסין הראשוני' להנה סוד (שופטים ה) ידה לית"ד תשלחנה בגימ' זרז"ר לתקן אותו זרז"ר רע ירוע כי ערב זר על מקבל גרים רעה אחר רעה תבא עד שיצרוף ויזוקק גם לערבא שנעשה נחל קישון ערב קבלן ז"ש נחל קדומים ולתוקעי עצמו בדבר הלכה שפלפול גדול היה בא מהלכה שנשכחה מכל ישראל אף ממשה עד שקם בעד הרומח שפסקו קריינא דאגרתא ליהוי פרוונקא וזכה להיות פרוונקא כל ימי עולם ז"ש (תהלים קו) ויעמוד פנחס ויפלל הוא פסק הדין לעצמו ותקע עצמו לדבר הלכה אבל (משלי יא) רע ירוע רעה אחר רעה הוצרכו לזכך לצרף (תהלים לד) רבות רעות צדיק עד שבא על עומד (שם) ומכולם יצילנו י"י אבל (שם) תמותת רשע רעה א' והכל עושה הקב"ה (שם) פודה י"י את נפש עבדיו והוא נפשו של ר"ע גם עליו נחלקו מי הוא כן על יונה בן אמיתי שהוא משיח בן יוסף "ב'ס'א'ר (ובמדרש פ' ויחי) הדין א' יונה מן זבולון (בראשית מט) וירכתו על צידון הדין א' משל אשר והדין א' שהוא בן הצרפית וגויה היתה ובפרקי ר"א הגדול ותוספת בפ' המקבל שהוא משיח בן יוסף וכולהו קשוט והכי נמי דכוותה:
הדרן לנידון דידן שבספר אמר (תהלים לו) מה יקר חסדך אלקים על ר"ע כי הוא הוציא (ירמי' טו) יקר מזולל בגימטרי' סוד תורה שבע"פ (משלי ל) ואם זמות יד לפ"ה שבזה עשתה בית יד לתורה שבע"פ (שופטים ה) ידה ל"יתד תשלחנה מנין ה"אבות כ"ד ספרי"ם (תהלים לו) מקו"ר חיי"ם כולא חד לכן מיד אחר הפסוק (שם) מה יקר חסדך הנדרש על ר"ע (שם קלט) מה יקרו רעיך אמר (שם לו) משוך חסדך ליודעך עמך מקור חיים באורך נראה אור (שם צז) אור זרוע לצדיק (שם לו) אל תבואני רג"ל גאוה ותלחץ האתון רג"ל בלעם אל הקיר רוכבי אתונות על אשר לחצו לישראל בחזקה בחרופין ובגידופין לכן נלקה מן השמים שלחמו הכוכבים רזא עלאה כי כל משנה אליבא דר"ע כי הוא בגי' משנ"ה:
ב"א ל"עקור ע"טרת מ"טטרון שמתפלותיהן של ישראל עושה עטרות והוא רצה לבטל מאה ברכות מה שתיקן דוד שיצא מבלק שהיא רות המואביה בתו של עגלון זה שאמר בלק ארה לי דייקא שיקלל את עצמו כי עצום הוא ממני ר"ל עצמותי של ישראל שהוא מלך דוד בא ממנו לפי שדוד נקרא ארי' לכן אמר אר"ה ל"י בהיפוך אותיות לארי"ה דחמא לארי' תקיפא דנפיק מיניה ורצה לנכות לידא חדא שכן דוד (שמואל א טז) מוגן בידו אמר בגמ' (שם ב כג) נאם הגבר הוקם על תיקן דוד מאה ברכות כמנין ע"ל וזה נרמז בשם בלעם תמן ע"ל נשתיירו אתוון מ"ב נוטריקון מ"אה ב"רכות ע"לה לבטל מ"אה ב"רכות ע"לה ל"הקריב מ"ב לזה אמר ואדע מ"ה יוסיף ה' דבר עמי מכאן הודה כסיל בפיו שישראל יתברכו מה טובו אוהלך יעקב על בתי כנסיות שנרמז במלת (דברים י) מ"ה אל תקרי מה אלא מאה וכן אמר מה אקב לא קבה אל ובמלת אקב נרמז ג' ענינים שהן (איוב לו) אל כביר לא ימאס ר"ל שצריך להתפלל ברבים ואז שם של אל מתפשט בעולם בסוד (תהלים פג) אלהים נצב בעדת אל עדה שלמה נקראת עדה עשרה. והנה א'ק'ב' הוא א"מן יהא שמיה רבא ק"דושה ב"רכו אלו השלשה צריך לומר בעדת אל שהיא חושבן עשרה ועליו נאמר לא תקב אל הן אל כביר לא ימאס הן עם לבד"ד ישכון שהוא מנין בד"ד שהם עשרה מדריגות נוטריקון ב"א ל בטל ע"שרה מ"דריגות גם אמר בלק לכה נא בה' על ע' שרים של מטטרו"ן שהם נחלקין לה' ידות שכן ה' פעמים י"ד עולה ע' ממנו היה מתיירא מואב שאמר כי רב הוא על מטטרון שהוא כלול מכל ע' שרים כמו שמשה הוא למטה במדריגת מ"טטרון ש"ר ה"פנים שכן נוטריקון מ'ש'ה כדאיתא ברעיא מהימנא בפ' פנחס שלא היה אדם מעולם שהיה כלולמכל מדריגות כמו משה דאיתרשם בשמא וכמו שמטטרו"ן הוא (קהלת ז) אדם אחד מאלף שכן מטטרון שר הפנים גי' אלף חסר א' ועליו אמר (איוב לג) אם יש עליו מלאך מליץ אחד מן אלף שהוא מטטרו"ן בגימטרי' ש"ר צבאו"ת כן ג"כ בסיטרא אחרא היתה יניקת בלעם מר"ב חוב"ל ש"ל עש"ו לכן שלח אחר בלעם והוא באומות העולם לקבל משה וכן היתה עניינו ענין עם שכב"ת זר"ע שהוא ג"כ בגימטריא אלף חסר אחד שהיה עניינו עם אלף יאורים חסר א' כמבואר בפ' וארא ולכן אמר בלק לכה נא ארה לי מלשון יאורים גבי משה אתמר (איוב כח) בצורת יאורים בקע וכל יקר ראתה עינו ובמלת צורת נרמז בו כל כוחות של בלעם שכן מילוי בלע"ם בגימטריא צור"ת ועליו קאמר ואתן צורת של יאורים שהם אלף חסר חד הרי בק"ע והכניע אותם משה. בבלעם כתיב ויקר והוא חסר א' אבל במשה וכל יקר ראתה עינו אבל בבלעם כתיב שתום העין:
והנה מזמור שיר המעלות שאמר יעקב כשראה ענין אתחברותא של בלק ובלעם שהוא כענין שותפת כל סמא"ל וסיעתו ברקיע בעיטא חדא על ישראל וכמו שעשו כל עניניו שעשה עם יעקב הוא באתחברותא של סמאל ברקיע וכמו שאמר יעקב אותו מזמור כשקיבל את הברכות מיצחק אביו שאז בא סמאל עם עשו ויעקב בא עם מיכאל שר הגדול שהוא שר של ישראל ע"ז אמר וירא בלק אה כל אשר עשה ישראל סבא הוא יעקב לאמורי הוא עשו כשלקח יעקב הברכות אז נכנס מיכאל עמו על זה אמר ויגר מואב מאו"ד על שם (בראשית כז) ויחרד יצחק חרדה גדולה מאוד כי רב הוא על השר הגדול מיכאל שהוא רב על כל מלאכי ולכן שלח אחר בלעם שהוא יודע דעת עליון שהוא רב החובל רבן של מחבלי כרמים על כן אמר לכה נא ארה לי על מיכאל שהוא פני ארי' מן הימין ולפי שגבריאל הוא מהשמאל פני שור היה מתיירא מן גבריאל שנעשה לו לאויב בשעה שאמר אוי לך מואב שיצא שלהבותא דאשא מן גבריאל שהוא פני שור לכן אמר עליו ילחכו את סביבותינו כלחוך השור ר"ל כמו שהחריב גבריאל בשלהבותא דיליה את מואב כן ילחוך את כולם ועליו קאמר והוא יושב ממולי והו"א יוש"ב גימטרי' מלא"ך גבריא"ל עם הכולל ואם חסר ו' היא בגי' חכ"ם הרזי"ם ובוא"ו של והוא גימטרי' מיטטרו"ן בי' ממולי מלא בגימ' בן ירד והנה על גבריאל אמר והוא אותו מלאך שהוא יושב ממולי להכריתני ואמר אוי לך מואב שיצתה אש שהוא גבריאל ועתה ו' מוסיף שאני מתיירא שע"י מלאך גבריאל יקח את שלו מתחת ידו ולכן אר"ה ל"י בגימטריא גבריא"ל (משלי יח) פי כסיל מחתה לו שכן מלאך ה' שעמד לשטן לו היה גבריאל ויש"ם דב"ר בפי"ו ס"ת רמ"ו עולה גבריא"ל ויש אומרים שהיה מיכאל כנרמז במלת אר"ה ל"י שהוא פני ארי' וממנו היה מתיירא בצק ויגר מואב ויג"ר בגימ' מיכא"ל כה"ן גדו"ל וכן כי ירט הדרך נגדי יר"ט בגי' מיכא"ל כה"ג ובדרך הפשט אמר ט המלאך שהוא רוצה לעקור אומה שחוגגת ג' רגלים ונמצא בזה (איכה א) דרכי ציון יהי' אבילות והדרכים מבקשים תפקידם ומתרעמין על זה שרצה לקלקל הדרכים לכן ירט הדרך לנגדי ואיכא מ"ד שזה המלאך היה מלאכו של יעקב שהוא נוריאל והוא נרמז במלת נ"א אר"ה ל"י שהוא בגימטרי' נוריא"ל ושלשתן אמת שזה המלאך היה כלול מג' נשמות של אברהם יצחק ויעקב ונרמז במלת יר"ט כמ"ש במדרש רבה ותנחומא יר"ט בא"ת ב"ש מג"ן שהוא מורה על ג' מלאכים שהם מג' אבות מיכאל הוא מלאך של אברהם גבריאל מלאך של יצחק נוריאל של יעקב והראה המלאך בג' מקומות סימני אבות הראה לו מתחילה לקבל אברהם ותלך בשדה לקבל אברהם אח"כ יצחק במשעל הכרמים ואח"כ יעקב הוא מקום צר שהוא הממוצע בין שני אוהלים ונחלתו בלי מצרים ואין לנטות לימין או לשמאל מה שאין כן אברהם נוטה לימין ויצחק לשמאל אבל יעקב קו האמצעי עולה למעלה למעלה ועליו קאמר בלעם כי מראש צורים אראנו שהוא ראה המלאך שהיה כלול מג' אבות שנקראים צורים ולפי שבלעם הלך עם תרין בנין דיליה שהם יונס ויומברוס כדמתרגום יונתן בן עזיאל ע"פ ושני נעריו עמו שהם תרין בנין דיליה והוא מבואר בזו הפ' שבלעם היה יודע היכן הרוחות של בניו שמתו ונהרגו אחר עשיית עגל ועליהם קאמר (שמות לב) כשלשת אלפי איש והקשה בזוהר והלא כמה חושבנין רברבין הוה ידע אבל על יונס ויומברס קאמר שהיו חשובין כג' אלפי איש ועליהם אתמר בשעת יציאת מצרים (שם יד) ושלישים על כולו שהן תלת דרגין לקבל ג' דרגין של קדושה שהם ויסע ויבא ויט ג' רתיכין של אבות שהם לקבל מג"ן מ"יכאל ג"בריאל נ"וריאל ובקליפה משחית א"ף ח"מה מ"ים א"חרונים ח"ובה לכן לקח בלעם שני נעריו עמו שיהי ג"כ תלת דרגין ולכן מתורץ גבי אברהם אמר (בראשית כב) שני נעריו אתו בא' ובבלעם אמר ושני נעריו עמו בע' וסי' כשמו כן הוא ר"ל בלעם כותבין אותו בע' אתמר גבי עמו בע' אברהם כותבין בא' אתמר גבי אתו בא' והסוד לפי שאברהם עשה מע' של (שם ג) כתנות עור א' אבל בלעם (משלי טז) ונרגן מפריד אלוף והגביר כח ע' קליפות והנה אברהם הוא בקדושה נרמזו אצלו ד' חיות הקודש א"ת ש"ני נ"עריו א"תו תסתכל בראשי אתוון תמצא א"דם ש"ור נ"שר ארי' אבל בבלעם ש"ני נ"עריו ע"מו ר"ת ע"שן ש"רף ע"קרב נ"חש (עמוס א) ע"ברתו ש"מרה נ"צח והוא סוד (משלי ל) תחת שלש רגזה ארץ ע"בד ש"פחה נ"בל ר"ל (שם) תחת עבד כי ימלוך (שם) ושפחה כי תירש גבירתה (שם) ונבל כי ישבע לחם ושלשתם נרמזין בבלעם שנתלבש בעבד שהוא סמא"ל שכן בלע"ם בגימ' סמא"ל עם י"א קיטרין שלו שהם המן עם י' בניו גם נתלבש בבת זוגו שהיא אשת זנונים ועליה רמז בלק באומרו ועתה בו' הנוסף לקבל חיילותיה של לילי"ת שהיא רוכבת על ת"פ מחנות מנין וע"תה לכה נא ארה לי עלמדת כה שהיא גבירתה ורצה שתבא השפחה ותירש גבירתה ומתחילה אמר כלחוך השור על סמאל שהוא קדמאה לד' אבות נזיקין כדאי' בזוהר בזו הפ' על פסוק(זכריה ג) יגער ה' בך השטן וגו' תרין גערות אלו חד לדומה וחד לשר של גיהנם שהוא מתלבש בצורת שור עיין שם ותחת נבל הוא בלעם שהוא גלגולא של נבל כי ישבע לחם שדרשו עליו (משלי כג) אל תלחם את לחם רע עין שהוא בלעם איש רע בליע"ל בגי' בלע"ם שהיה שתום העין ונמצא שג' שרגזה עליהם ארץ שלשתן מרומזין בר"ת ש"ני נ"עריו ע"מו שבזה נתלבש בג' דרגין של נחש שרף עקרב ולכן עמד מלאך י"י כנגדו שהוא היה נשמתא של פנחס שנתלבש ג"כ בקשת שהם ג' גוונין שהם לקבליה זה לעומת זה כי כמו שנתלבש הוא בתרין רוחין של בניו חד מימין וחד משמאל והוא באמצע לכן נקרא (שם כח) אי"ש ר"ע עי"ן שהוא בלעם שנרמזין לסוף תיבות ש"רף ע"קרב נ"חש ובמלת אי"ש יש בו נוטריקון א"מצע י"מין ש"מאל עליו קאמר גבי יוסף (שם כ) מים עמוקים עצה בלב אי"ש מים הוא מורה על מים אחרונים חובה שהיתה שם יניקתו של בלעם ועליהם אמר בלק הנה מ"נעך י"י מכבוד ר"ת מי"ם אבל הוא סבר שבלעם הוא מים ראשונים שהם מצוה מסיטרא דקדושה אבל עתה ראה בלק שהוא מן מים אחרונים חובת אינון ובאתר דחובא אינון שריין ואין מכבדין במים אחרונים על זה אמר בלק אמרתי שאתה וכל הענין שלך הוא בקדושה ומים ראשונים מכבדין בהם ואמרתי כבד אכבדך אבל עתה רואה אני שגם אתה מסטרא אחרא מן מים אחרונים ובזה מנעך י"י מכבוד שאין מכבדין באותו מים וכמו שאמר ר' עקיבא (חגיגה טז) כשהגיעו לאבני שיש טהור מכלל דאיכא טמא נוטריקון (ישעיה כד) ש"איה י"וכת ש"ער (שם יג) ש'עירים י'רקדו ש'ם עמוקים על שם עמק הלב של בלעם ובלב איש זה בלעם שהיתה יניקתו מן בל של הבל ועליו קאמר (משלי כח) נבהל להון איש רע עין זה בלעם שהלך למדין ליקח שכר עצתו שעל ידו נהרגו כ"ד אלף (שם) ולא ידע כי חסר יבואנו כמ"ש בפ' חלק גמלא בעי קרנא אודנא דהוה ליה גזיזא מיניה זה שאמר ולא ידע כי חסר יבואנו שנחסר מן העולם והכתוב רמז שמכח זה זכה פנחס ונעשה כהן כי לא נתכהן פנחס אלא עד שהרג לזמרי נמצא שמן עצת בלעם (ר"ל שהכתוב הוא חסד בד' שהוא מדת כהן):
הנה בבית ראשון סילק בו חטא העגל בבית שני סילק חטא מרגלים והוא כמ"ש לא איש אל כ"ב הוא על דרך שאמר משה כשהתפלל על מרגלים (במדבר יד) והמתה אותם כאיש אחד ר"ל כמו שאר שאר בשר ודם שצריך לעשות מיד נקמה משני טעמים האחד שמא ימות הב' שמא למחר לא יהיה לו יכולת לעשות נקמה אבל אתה ה' ארך אפים תאריך אפך בהם והשיב הקב"ה (שם) סלחתי כדבריך כי ב' טעמים אלו לא שייכים אצלו כמו בבשר ודם כמ"ש (ירמיה י) וי"י אלהים אמת הוא אלקים חיים ומלך עולם אמר שני שמות אלו כנגד שני ענינים אלו וה"פ אלהים הקדוש ברוך הוא שנקראה' זה אלהים הבטחתו הוא אמת כי בשר ודם מתיירא שמא ימות לכן נקרא על שם של ה' שהוא מורה שהוא היה הוה ויהיה לז"א אלהים חיים שהוא חי לעד כנגד שם של אלהים שב"ו מתיירא שמא למחר לא יהי' לו ממשלה או שיהיה במקום שלא יהיה לו שם ממשלה לזה אמר הקב"ה אינו כן שהוא מלך עולם על כל העולם וזה מורה ע"ש של אלהים שהוא בעל יכולת לעשות גם בכאן כנגד ב' דברים אלו השיב בלעם שכבר סילק הקב"ה עון המרגלים לחורבן בית שני ואמר לא איש אל שאין צריך הקב"ה לעשות כמו איש ב"ו שהוא מכזב וכמו בן אדם שהוא מתחרט כי בן אדם שצריך להתחרט משני טעמים האחד שמא ימות למחר על זה אמר ההוא אמר ולא יעשה ר"ל ההוא בשר ודם אומר דבר ולא יכול לעשות לפי שימות ואינו מקיים גם בדיבור מלשון (בראשית מב) דבר אדוני הארץ אתנו קשות שיש לו יכולת היום ומחר בא ואין לו יכולת ז"ש ולא יקימנו שאינו יכול לקיים מחמת חסרון ממשלתו אבל הקב"ה אינו כן ולכן סילק הקב"ה והאריך עון מרגלים על חורבן בית שני ולא הביט און ביעקב עתה רק לאחר זמן ולא ראה עמל בישראל בעת הזאת שרצה בלק לקללם עבור חטא שלהם ואינו כן וראייה לדבר שאין להם חטא שהרי ה' אלהיו עמו וכמו שאמרו בפרק במה אשה (שבת נו) כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה דכתיב (שמואל א יח) וה' עמו אפשר שדוד חטא וה' עמו וחטא בא על ידו והנה בירך אותם ג' פעמים שכן ג' פעמים ברכ"ה בגימטרי' תרוע"ה ז"ש ותרועת מלך בו וכן קללה שרצה בלעם לקללם בג' אותיות ברגע כמימריה שכתב התוספות (ברכות ו) שרצה לומר כל"ם והקב"ה היפך הקללה לברכה ונעשה מל"ך בג' פעמים בירך אותם שהוא בגי' תרועה ז"ש ותרועת מלך בו ובפעם ג' אמר כנגד חטא קרח שהוא יושב בגיהנם כנגד זה אמר מה טובו אוהליך יעקב וקחשיב ששה מדריגות כנגד שש מעלות לכסא והם ששה היסודות שית דרגין לנשמתן לגן עדן סוד ששה היכלות בסוד בראשי"ת ב"רא ש"ית דרגין דנשמה ולכן יעקוב מלא בו' על ו' דרגין אילין:
מי מנה עפר יעקב. שבדקן בעגל כסוטות (שמות לב) וישק את בני ישראל וכן אפר פרה כפרה על עגל תבא אמו ותקנח בנה ומספר רובע ישראל דגלים (ב"ק צ) מאן דאמר רחמנא וותרן יוותרין בני מעוהי לז"א כי הקב"ה שומר העון לכ"ד דורות הן עם לבדד ישכון שהוא על חורבן (איכה א) איכה ישבה בדד. וכנגד מרגלים שא' הקב"ה (במדבר יד) ואולם חי אני וימלא כבודי את כל הארץ שהוא ע"ד שאמר משה והמתה אותם כאיש א' וכי איש אתה שמוכרח למות כי מתירא שמא למחר לא יוכל לנקום כי מחר בא ואיננו גם אין בו יכולת לנקום עז"א אלקים חיים ומלך עולם לז"א לא איש אל שמוכרח האיש לכזב כי לא יוכל למלאותמשאלות לבו גם לא אדם הוא ויתנחם כי ההוא אמר ר"ל איש ואדם אומר ולא יעשה כי מחר בא ואיננו ודבר יום זה דבר עמהם קשות והיא מושל ומחר בא ולא יקימנה אין יכולת ושלטון בידו לקיים מאמרו אבל י"י אלקים אמת. ונגד בני קרח אמר מה טובו אוהליך יעקב אף שקרח יושב בשער גיהנם אבל מה טובו אוהליך יעקב שהם יושבים כנחלים עלי מים כן הם יושבים במעין גנים באר מים חיים וגו' וחושב ו' מיני גן שיש לצדיקים בעולם הבא:
וע"ז הדרך מאמר בזוהר פר' בחוקותי (מיכה ו) עמי זכר נא מה יעץ. ג' מקומות של אבות הראה לו המלאך יר"ט ב"את ב"ש מג"ן בתפלת שחרית יבא ארי' שהוא מיכאל ומקבל צלותהון של ישראל במנחה במשעול הכרמים גדר מזה ומזה גבריאל מקבל ויבא שור ז"ס (תהלים קד) יצא אדם לפעל"ו בגימ' אר"יה לעבודת"ו בגי' ז"ה שו"ר עדי ערב פעם ג' נוריאל בערבות פני נשר וכשלא זוכין ישראל אזי סימן חנ"ך לנער במקום שור חמור במקום נשר נ"ץ במקום ארי' כ"לב ג' מקומות שנראה המלאך לאתון הראה לבלעם מעלת ישראל שהם ג' דרגין מג' עולמות בריאה יצירה עשיה בפ"א הראה לו נפש מעשיה ותט השדה תמן הקליפות יש להם אחיזה מתרין צדדין הא' שהם מרובין הב' שהם מעורבין בפעם שני הראה לו רוח שהוא כלול מן יצירה שם הקליפות מחצה על מחצה פעם הג' הראה לו נשמת מקום בריאה תמן עולם שכולו טוב מקום צר שאין דרך לנטות ימין ושמאל שאין להם אחיזה כלל:
וירא בלק את כל אשר עשה ישראל לאמורי. שהעמיד משה חמה והוא בהשגחה אלקי זה חמא במשקופי דחכמתא ויגר מואב מפני העם שרואין שאין הכשפים עושין לישראל כלום כי רב הוא כמה רב גובריה כמ"ש ר חנינא (סנהדרין סו) נפיש זכותיה או א' שראה בלק מעלתו של משה שהוא רב של כל ישראל מכח ר"ב דלעילא שהוא מטט"רון רבו של כל מלאכים דלעילא ז"ש מואב אל מדין עתה ילחכו את כל סביבותינו שהוא סטרא דילהון כלחוך השור שהוא יוסף בכור שור שנקרא ג"כ ר"ב כמו שאמר יעקב (בראשית מה) רב עוד יוסף בני חי כי יוסף רוכב במרכבת המשנה (שם מא) רק הכסא אגדל ממך הוא עולם הכסא ולכן כשאמר יעקב לעשו (שם לג) חננ"י אלקים על סוד, חנו"ך והשיב עשו (שם) יש לי ר"ב אחי שגם לי יש רב החובל כי תרין אילין דא לקבל דא מט"ט בקדושה סמאל בקליפה ז"ש וירא בלק בן צפור אותו הויכוח שעשה ישראל סבא לאמורי שכל עצמו שעבד בבית לבן להביא יוסף לעולם שהוא שטנו של עשו לכן (שם ל) כאשר ילדה רחל את יוסף א' שלחני נא כי עתה נולד שטנו שכן יוסף הוא נער למטה לקבל נער דלעילא והנה עיקר דירתו בבית לבן להביא ב' כרובים שהוא יוסף ובנימין יוסף לקבל מטטרון בנימין לקבל סנדלפון זה מנעל וזה סנדל מ"ס שבלוחות גם פרעה ראה את משה וא' (שמות א) הן עם בני ישראל ר"ב ועצום ממנו שיש להם רב שהוא יוסף השביר ב"ר ועתה יבא משה שלקח (שם יג) עצמות יוסף שהוא עצום ממנו (שם א) ויאמר אל עמו בזוהר שר שלהם או בלעם לכן ע' של עמו עקומה כי בלעם הוא שתום העין והוא נתן עצה (בראשית לו) ושם עירו דין הבה נתחכמה לו על מושיען של ישראל שהוא משה פן ירבה שיבואו שני כרובים אלו משה ויוסף ונוסף גם הוא על שונאינו שיבא הוא ויוסף ועלה מן הארץ שגם ארונו של יוסף עלה מן היאור שמשה העלה עצמותיו מן המים כשראה בלק מה שעשה ישראל סבא לאמורי בענין רב שלהם לכן ויגר מואב כי ר"ב הוא שיש לישראל ר"ב הוא מש"ה כדמות מ"טטרון ש"ר ה"פנים לעילא לכן עתה ילחכו את סביבותינו כלחוך השו"ר הוא יוסף ושלח אחר בלעם כי הוא ר"ב החובל יודע דעת עליון מ נהגי ארבין שהוא במספר (ארבעים) כי גם הוא הולך ושני נעריו עמו הם תרין כרובין דיליה בקליפה לקבל תרין נערים של ישראל ז"ש בלק כי עצום הוא ממנו והוא המתחיל בקלקלה ז"ש הן עם יצא ממצרים אותו עם שקשרת בשלשלהון:
מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. א' שיהיו הישראל בעצמן המספר והם מגידים המספר וכן ביקש משה (דברים לג) ויהי מתיו מספר ר"ל יהיו הם בעצמן המספר מה מספר אין לו סוף כן ישראל לא יהיה להם קץ לכן היו כל ישראל למעלה מס' רבוא ז"ש רובע ישראל שנחלקו על ארבע דגלים הם בעצמם דומין למספר ומי מנה אותם כשם שאין מנין למספר כן אין מנין להם וכה"א (הושע ב) והיה מספר בני ישראל כחול וגו' מי מנה עפר יעקב על סוד אפרו של יצחק שצבור ע"ג המזבח ז"ש מה אקב מסטרא דיצחק שם של אלקים לא קבה א"ל חסד של אברהם כי מרא"ש צורי"ם הוא אברהם שגבר מד"הד ועקד את יצחק על הר המוריה וראה מעלתן של ישראל שהם חשבונם ומנינם כמנין ראשי תיבות של י' ספירות כח"ב גג"ת נהי"ם מנין מרא"ש ז"ס כי מראש ר"ל מנין מראש אראנו לישראל:
בזוהר פ' משפטים יוסף ובנימין תרין נערים הם שהם תרין כרובין לקבל מט"ט וסנד"ל לקבל תרין נערים של בלעם כי מן יוסף בא משיח בן יוסף ומן בנימין אליהו שהוא פנחס שבאו ג"כ אליו תרין נשמתין ערטילאין של נדב ואביהוא ז"א ועתה לכה נ"א ארה לי על נ"דב א ביהוא לכן הלך בלעם ולקח שני נעריו עמו שהם יונוס ויומברוס לקבל ב' בנין של אהרן שהרי הם נענשו על מה שלקח אהרן מידם כמ"ש בזוהר לכן אמר שהביאו זקני מדין קסמים בידם והוא היה המלאך י"י שעמד לשטן אית דאמרי אברהם ואית דאמרי יצחק ואית דאמרי יעקב ושלשתן היו כי יר"ט הדרך לנגדי בא"ת ב"ש מג"ן מ"יכאל ג"בריאל נ"וריאל וכן בלעם ושנינעריו עמו היו לו ג' קליפות ש"רף נ"חש ע"קרב ר"ת של ש"ני נ"עריו ע"מו וכן פנחס נתלבש בג' גוונין אילין. או שראה בלק מה שעשה ישראל לאמורי שהוא עשו שהשיב לו (בראשית לב) עם לבן גרתי ואחר עד עת"ה נרמזין ג' גליות במלת עת"ה ילחכו סביבותינו כלחוך השור שהוא משיח בן יוסף והוא רוצה לעקור הגאולה אחרונה כי ראה שדרך כוכב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב ז"ש ועתה לכה נא אר"ה לי ארי' תקיפא נפיק מינאי ורצה לנכות חדא ידא על סוד משיח כי עצום הוא על משיח ממני פרידה טובה יוצאת ממני ובלעם נתעלה אז יותר מן יעקב ואמר אראנו ולא עתה ר"ל הן אני שהתפאר עצמי אנכי אקרה כה שהוא סוד שמ"ע ע"ול מ"לכות ש"מים. גם עמ"ק בלבל ע"ול מ"לכותא ק"דישא שרצה להעביר האי עול מישראל לכן רצה לנכות חדא ידא דוד (שמואל ב כג) הוקם על:
ארז"ל בקשו חכמים לקבוע פ' בלעם בק"ש רק מפני טורח ציבור לא קבעו הענין וירא בלק את כל אשר עשה ישראל סבא לאמורי שהוא עשו שאינו יכול לנצח ק"ש איש אשר עמו רק ב"קש ק"ריאת ש"מע לכן שלח יעקב לעשו (בראשית לב) כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב ב"פ כה על (שמות ב ויפן כ"ה וכ"ה כ"ה אתוון דיחודא שחרית כ"ה ערבית ולכן מלאך שמעש"אל שהוא עורך מלחמה נגדו וז"ש (בראשית לב) ויאב"ק אי"ש עמו ס"ת ק"ש ולא יכול לו עד עלות השחר ק"ש של שחר לכן כשבא יוסף שהוא שטנו של עשו ליעקב ארז"ל שהיה יעקב קורא ק"ש שבזה מבטל הוא סטרא דעשו לכן השתחווה ז' פעמים כההוא עובדא דרב אחא בר יעקב תנינא דז' רישין שבכל פעם שקרא ק"ש נתר רישא חד לכן ארז"ל (דברים ט) שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן שבזכות שמע ישראל הם עוברים את הירדן וכשראה בלק מעלת כ"ה אתוון דיחודא לכן אמר ועתה לכ"ה נא ארה לי שמקשה בזוהר לך הל"ל אלא לכ"ה שכל ענינו למיעקר האי כ"ה שהם כ"ה שערים העליונים לכן א' בלעם ב"פ התיצב כ"ה על עולתיך ואנכי אקרה כ"ה ב"פ לקבל שחרית וערבית ולפי שעיקר היחוד בפרשה ראשונה שהם מ"ב תיבין לכן הקריב בלעם מ"ב קרבנות ולדעתי ז"ס שארז"ל מאימתי קורין ק"ש של שחרית משיכיר בין חמור לערוד בין זאב לכלב בין תכלת לכרתי הענין להכיר בין קליפת בלעם שהוא מימין חמור ובין עוג מלך הבשן שנקרא ערוד בין הערודים בזוהר גם בין בלעם בעמלק שנקרא מלך ערד כי ענין בלעם ועמלק הוא כענין משה ויעקב עמלק כנגד יעקב מלבר בלעם נגד משה מלגו וסי' (תהלים קד) השם עבי"ם רכובו שבקדושה הוא י"ם י"עקב מ"שה ובקליפה ע"ב ע"מלק ב"לעם ע"ב הענן ונבוכדנצר א' (ישעיה יד) אעלה על במתי ע"ב בקליפה אדמה לעליון כי יודע דעת עליון (שם ס) כעב תעופנה ע"ב קטנה ככף האיש זה חילוק בין חמור לערוד מלגאו ולחוץ בין זאב לכלב ישראל נמשלו לזאב (בראשית מט) בנימין זאב יטרף ובלעם לכלב כדלעיל וכן בין תכלת שדומה לכסא הכבוד לכרתי הם א"הע שנכרתים מן הקדושה ולכן כשבא פנחס לקבל סטרא אחרא וידקור את שניהם הם שני נעריו של בלעם שהיתה יניקתו מהם והן הן (שם ט) שני אחים שבחוץ שהגיד והמשיך אותם חם אבי כנען כשראה ערות אביו מאותם שני נערים (יהושע ב) מרגלים חר"ש שהוא סוד ח"מור ש"ור שכן התחלת חמור פותח בח' ומסיים בר' וכן שור פותח בש' ומסיים בר' הרי חר"ש מורה על ב' סטרין אלו רק נשארו אתוון מ"ו ו' הרי מנין כל"ב שדולג מבין שני קליפות אלו (תהלים סח) אמר י"י מבשן אשיב אשיב ממצולות י"ם כי בקדושה לקבל זה י"עקב מ"שה ז"ש וידקור את שניהם ברמ"ח שבידו בסוד רמ"ח של ק"ש ולכן בפסוק (שם קו) ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה ה' תיבין ובכל תיבה ה' אותיות לקבל כ"ה אתוון דיחודא שהם כ"ה שערים העליונים ויש בו סוד גדול לדעתי בשור ויספוק בלק את כפיו לפי שרצו אלו הרשעים לבטל מישראל את סוד ק"ש ותפלה וכמ"ש הן עם כלביא יקום הפלת שחרית שאז זמן קימה וכארי יתנשא במנחה שאז צריך להיות זהיר יותר גבור כארי לבטל מלאכתם ולעשות מלאכת שמים (שם קב) תפלה לעני כי יעטוף שמאחר עסקיו וכה"א (שם קמא) היכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי שמבטל ממלאכתו ולעשות מלאכת שמים תפלה לעני כי יעטוף מנחת ערב לא ישכב עד יאכל טרף תפלת ערבית ודם חללים ישתה ק"ש שעל המטה שאוחז (תהלים קמט) חרב פיפיות בידו להרוג על חלליהם כמו שהרגו בלעם בן בעור שנתהוו ממנו מזיקים כמבואר בספרא דאשמדאי והוא מדה כנגד מדה ביקש לבטל מהם ק"ש שאוחזים ישראל חרב פיפיות ושותים דם חללים ח"לל חר"ב לכן הרגו אותם בחרב על חלליהם ומתוך דברי הרשע אנו רואים שהיה בדעתו לבטל מישראל אלו הד' עניינים כנגד זה בירך ד' ברכות שיגיע לישראל מאלו הד' עניינים כשאמר מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך שהוא על שם ב"כנ כנגד תפלת שחרית כנחלים נטיו שאז בקר אור (קהלת א) כל הנחלים הולכים אל הים כי אידלי יומא (בראשית מד) בוקר אור והאנשים שלחו המה וחמוריהם איוב לח) ויריעו כל בני אלקים בתפלת המנחה כגנות עלי נהר בתפלת ערבית כאהלים נטע י"י בק"ש שעל המטה כארזים עלי מים. והנה במסירת אדם בשעת ק"ש למיתה עושה יחוד לעילא בסוד כ"ף פשוטה וכ"ף כפופה וז"ס (מנחות כט) כ"ך עלה במחשבה כדדריש האר"י ז"ל לכן כשראה בלק שלא נתקיימה מחשבתו ויספוק את כפיו (תהלים ט) בפועל כפיו נוקש רשע (שם כד) מי יעלה בהר י"י על מסירת נפשו למיתה (שם) ומי יקום במקום קדשו על מסירת קידוש השם לעילא אם הוא מתקן ב' כפות (שם קכח) יגיע כפיך כי תאכל:
כתבו האחרונים סי' של בדיקה בריאה כשהוא נקב ך' פשוטה אזי הוא כשירה כ' כפופה טריפה והענין כי ך' פשוטה הוא במקום החיים ה' עילאה בינה לכן היתה הבהמה חיה וכשירה אבל כשהיא כף כפופה הוא עלמא דמותא (משלי ה) רגליה יורדת מות לכן טריפה ז"ש יגיע כף ך' כי תאכל אז אתה אוכל בסוד (שיר ה) אכלו רעים שהא זיווג עליון אז (תהלים קכח) אשריך וטוב לך בעו"הב מה ראה מואב ליטול עצה ממדין שהיו מכשפים גדולים יותר ממדין שהרי הם נתאחזו בשמאל ומדין מימין כמ"ש בזוהר שבלק בן ציפור חמא במשקופא דחכמתא יותר מכלם ראה מנהיגם של אלו במדין נתגדל כי חמא בלק תוקפיה דמשה כי רב הוא על משה וישראל נוצחין שלא כמנהג העולם שעשה ישראל לאמורי שהעמידו החמה וראה שמשה פני חמה ז"ש כי רב הוא משה הוא (בראשית א) המאור הגדול ולפי (ר"ה כא) שבישראל לא קם אבל בא"הע קם כי כמו שמשה כלל כל ישראל כן היה בלעם כלל כל שבעים אומות זה שתום העין על ע' אומות ולפי שיוסף הוא (בראשית מט) בן פורת עלי עין ז"ש עתה ילחכו כל סביבותינו כלחוך השור הוא יוסף שהוא פורת עלי עין לכן שלח אחר בלעם שתום העין שגם הוא כלל של ע' ניצוצות טמאות כמו שיוסף היה במצרים ז"ש (שמות א) ויאמר אל עמו ע' עקומה ולקט כסף הם סוד ניצוצות טהורות שעלו עמו מנין ר"ב מן רפ"ח ניצוצין ז"ש (שם יב) גם ערב ר"ב עלה אתם ז"ש ויגר מואב מפני העם כי ר"ב הוא שהעלו ר"ב ניצוצות עמהם ונשאר מנין אלהי"ם (שם יט) ומשה עלה אל אלהי"ם לתקן עוד פ"ו ניצוצות הן עם יצא ממצרים ערב ר"ב על ר"ב ניצוצות שהעלו אתם. ויג"ר בגימט' מיכא"ל כה"ן גדו"ל שהוא המקרב רחוקים ומוציא (ירמיה טו) יקר מזולל וכסה את עי"ן האר"ץ בגי' ש"ם אלקי"ם שלא יעלו יותר כי מנין אלהי"ם היה להם עוד לעלות או רמז קא רמיז שמנצחין במדבר שלא כדרך העולם כי על ג' חלקים נחלק העולם על ג' שמות (תהלים נ) אל אלקים י"י במדבר שם של אלהים מושל והם. עשו ממדבר ישוב וכיסה ע"ין ה"ארץ שהוא ש"ם א"לקים ולפי שראה הוא בי"ת דו"ד שגם הוא בגימטרי' עי"ן האר"ץ לכן רצה לנכות חדא ידא תקיפא מן בית דוד שלא יבא לעולם. גם על בית המקדש שהיה דמות אריה והיה בגבול מואב רות המואביה (רות ב) השבה עם נעמי משדה מואב כמ"ש בפ' שלפניה אשר בשדה מואב ע"ש ז"ש כי עצום הוא ממנו מה. אקוב עם שם של אלקים לא קבה א"ל כי ישראל אין כוחם אלא בפיהם (תהלים קמט) רוממות אל שעשו ממדבר ישוב (שם) בגרונם שממשיכין חסד אל בחרב פיפיות תרין פיות תורה ותפלה גם בידם בג"ח לכן עמד המלאך בג' מקומות והראה לו שאתה רוצה לעקור אומה שעומדת על ג' רגלים שהעולם עומד עליהם ת' ע' ג"ח:
או אמר מה אקוב מה יעשה הקב"ה לשמו הגדול שקשר מפתח קטן בשלשלת גדול שהוא שם אל שהוא בסוף ישראל רצה ב"לק ב"ן צ"יפור להוריד פ"ר פ"ר דינים שהכניע אותם אברהם בשעת עקידה (בראשית כב) ק"ח נ"א א"ת בגימטריא כפל פ"ר פ"ר שבאותו שעה נעקדו כל ד' עולמות באצילות מדת החסד עקדה גבורה בבריאה פני אריה את פני השור ביצירה מיכאל את גבריאל בעשייה את מאדים לכן שלח בלק עתה ילחכו את כל סביבותינו שהם על סטרין דלהון שכבר יהיה עקוד פני שו"ר ז"ש כלחוך השור. ועתה לכ"ה לך מבע"ל שרצה לעקור זכות עקידה נלכה עד כ"ה (שם) ונשתחוה ונשובה אליכם מיכאל שיהיה הוא גובר לכן אמר ועתה לכה נא אר"ה ל"י בגימטריא גבריא"ל שהוא משמאל ורצה לנכות חדא ארי"ה תקיפא שלא ינצח את השור שהוא משמאל כאשר עשה אברהם ז"ש הנה עם יצא ממצרים וכיסה את עי"ן האר"ץ בגי' ש"ם אלהי"ם שמבטל זה השם ומאחר שרצה לבטל עקידה שהשכים אברהם בבוקר ולקח שני נעריו אתו לכן השכים הרשע הזה עם שני נעריו והמלאך השיבו רשע כבר קדמך אברהם בשעת עקידה וזה המלאך היה מלאך של עקידה ואית מאן דאמר מיכאל כי יר"ט בגימטרי' מיכא"ל כה"ן גדו"ל והרשע השיב חטאתי שבזה היה רשע ערום כי נודע כשאומרים חטאתי אין רשות למלאך לעשות דבר ז"ש דוד (שמואל ב יב) חטאתי לה' והשיבו (שם) גם י"י העביר חטאתך לא תמות וזה המלאך היה חסד רק לשטן לו היה כי אוי להם לרשעים שמהפכין וכו' והרשע השיב ועתה אם רע בעיניך אשוב' ודרז"ל שכן דרכך הוא אומר דבר והמלאך מחזיר בעקדה עשה ג"כ כך הקב"ה אמר קח נא והמלאך השיב אל תשלח ידך לדידי ניחא שזה היה הכל ענין עקידה ואית מאן דיימא מלאך עקידה היה אוריאל והכא ג"כ בא זה המלאך לפי שרצה לנכות חדא ידא דארי' ור' עמנואל פירש שמלאך היה הקטיגור בעצמו שנעשה סניגור וזה שאמר אח"ר הדברים שהוא אל אחר והוא הוא היה בעצמו שנעשה מליץ יושר ז"ש (בראשית כב) עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה שהודה ולא בוש ע"ז וע"פ דרכו גם בכאן לא אבה י"י לשמוע אל בלעם וישם דב"ר בפיו קבע מסמ"ר בפיו מ"לאך ס"מאל מ"לאך ר"ע (דברים כג) ויהפוך י"י לך את הקללה שמלאך אכזרי נעשה מלאך רחמן ונעשה עתה ברכה וז"ס (חבקוק ג) לפניו ילך דב"ר עליה אתמר (ישעיה נח) ודבר דבר כל מה שאדם מדבר למטה מביא דב"ר שהוא הממונ' דב"ר י"י בזה כי מרא"ש בגי' פלג"ש אליפ"ז שהיא תמנ"ע כפל דינים פ"ר פ"ר ובלק שלח לבלעם אל נא תמנ"ע מהלוך אלי (דברים כה) א"ם ב"ן הכו"ת הרש"ע (תהלים יט) תורת י"י תמימה מ"שיבת נ"פש ע"דות גם בגי' לילי"ת שהיא נוקבא קליפת ישמעאל (כמ"ש א"ה בזמירות בסוד (בראשי' ו) ר"ק ר"ע כל היו"ם):
לא הביט און ביעקב. שאין בי"ב שבטים אותיות ח"ט מן כ"ב אתוון ובספר יצירה בפי' ראב"ד מבואר שאילו ב' אותיות הם שני חושים המליך ח' קשר לו כתר וצר בו סרטן בעולם ורגל שמאל בנפשותמוז בשנה כל אלו נאצל מאות ח' (שמות א) כי חיות הנה ובריה זו גדילה במים ויש מים טובים ורעים של שמחה דמעתה מאירה עינים ושל בכיה מכהה עינים ז"ש (יחזקאל ח) נשים יושבות מבכות את התמוז ולו רגל שמאל בנפש שהולך באחרונה לכן לחץ רגל בלעם אל הקיר כשהיה עולה על ההוא משעול שכתב בס' קול בוכים ע"פ (איכה א) כל רודפיה השיגוה בין המצרים ורבקה שאוהבת את יעקב אומרת (בראשית כז) קצתי בחיי מפני בנות ח"ת שהוא ח"ודש ת"מוז כי (משלי כא) ומחתה לפועלי און ובי"ז שבו עשו העגל המליך אות ט' וקשר לו כתר וצר בו אריה בעולם ואב בשנה וכוליא ימין בנפש (ועיין בס"י בפ"ה) ולכן נשרף ב"ה כי הוא גבורה ובו נתבטלת עצת נצח ישראל שהוא כוליא ימין אילו ב' חדשים הם ב' אותיות ח"ט לכן כשהביט בלעם שאין אותן ב' אותיות בישראל בזה לא ראה עמל בישראל כי י"י אלקיו עמו ואותן ב' חדשים לקח עשו לעצמו בחילוק החדשים כי ניסן מסטרא דאברהם ת' אייר יצחק ו' יעקב סיון ז' וכן היה ראוי עשו ליקח חודש אלול רק שישראל זכו ליטול אותו חודש עמו ותרועת מלך בו שאותו החודש תוקעין ומבלבלין אותו ובה כוליא שמאל תאוה מתגברת בהן כי מזלו בתולה לכן חטא בו דוד בבת שבע באלול היה מעשה דבת שבע ד"פ קורין ק"ש ביום ועל אלו הד' פעמים אמר בלעם הן עם כלביא יקום זה ק"ש של ר' יהודה הנשיא קודם פ' תמיד שהוא סמוך לזריחה וכארי יתנשא זה ק"ש בברכותיה שאז יבא אריה דלעילא בשעה שמסיימין אהבה רבה בסוד בוחר ב"עמו י"שראל ב"אהבה בוח"ר בגימטרי' רי"ו ארי"ה ר"ת בי"ב בא"ת ב"ש (איוב כח) (ב"צורת י"אורים ב"קע) שמ"ש (שופטים ה) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו והוא סוד גדול ז"ש כארי יתנשא ק"ש של ערבית לא ישכב עד כי יאכל טרף וק"ש שעל המטה ודם חללים ישתה עיין בחיבורא קדמאה פר' נשא ספר תורת נתן:
ר"שע י"ראה ו"כעס. ר"ת רי"ו של סטרא אחרא בסוד (שמות יד) ויקח שש מאות רכב כשלוקחין ו' שהוא שש מן אות רכ"ב שהוא בגימטרי' מלא"ך סמא"ל כשלוקחין ו' ממנו נשאר בחו"ר שהוא רי"ו דסטרא אחרא שרשע הזה בלעם ראה (ירמיה ד) אריה מסבכו ר"ל סב"ך אותיות שניות עג"ל וישת אל המדבר פניו כדמתרגם ת"א ורצה בלק לנכות חדא ידא דארי' מסיטרא דקדושה גם ירא"ה אותיות ארי"ה שרשע בלק ראה אריה ועל אותו אריה כעס אבל (תהלים קיב) רשע יראה וכע"ס שיניו יחרוק על יוס"ף ששלח לו בלק ילחכו סביבותינו כלחוך השור שהוא יוסף שהיה עומד נגד כל הניחוש ז"ש כי נחש וגו' ועליו אמר וירא ישראל וגו' על שבט יוסף שרצה ליתן עין הרע וזכותו של יוסף הגין שתהיה על ישראל רוח אלקים לכן בא פנחס שיש לו חן יוסף (שם קו) ויעמוד פנחס ויפל"ל בגימטריא יוס"ף שהוא בגימ' קנא"ה ובזה נתלבש מטתו שלום ה' פעמים א"ל ז"ש מה אקב לא קבה אל ו' פעמים הוי"ה יוס"ף ועשו יש לו ו' לבסוף בא יוסף שטנו של עשו ולוקח ממנו עקב הקדושה שלו מן רזא דשמא קדישא שהוא ו' והעגל נעשית ע"י עלה שור באו שש וכשלוקחין שש מן עשו שהוא סוד ו' נשאר (ישעיה נ) ע"ש יאכלם ונתקנא הרשע על ש"ע נהורין יראה על ע"ין שיניו על שן כי עבד יוצא בשן ועין ועז"א טול קיסם מבין שיניך קורה מבין ע"יניך על ש"ע נהורין שראה ונתקנא עלייהו דישראל (תהלים קיב) סמוך לבו שהוא נתאבק עם סמך של סמאל במלחמת עמלק (שם) עד אשר יראה בצריו לכן אמר ליהושע שיחלוש כח של עמלק למטה והוא קשר קישרא לעיל נגד ס"ם בעצמו ז"ש (שם) עד אשר יראה בצריו לכן כששלח למלחמת מדין פנחס כשא"ל הקב"ה אחר תאסף אל עמך שתלה מיתתו בנקמה זו משמועה רעה לא יירא רק נכון לבו בטוח בי"י אזי ג"כ שלח לפנחס לנקום נקמת מדיינים והוא נקמת בני ישראל אבל משה נשאר בביתו לתת נקמת י"י במדין שר של מדין (שם) פיזר נתן לאביונים כמ"ש (דברים לג) צדקת י"י עשה גם גרם גליות שפיזרן בין א"הע קרנו על. (שמות לד) קרן אור פנים שלו. במדרש רשע יראה וכעס זש"ה (ישעיה נז) והרשעים כים נגרש את מוצא ישראל נמשלה לחול שנאמר (הושע ב) והיה מספר בני ישראל כחול ונמשלו א"הע לים שנאמר (ישעיה יז) הוי המון עמים רבים כהמות ימים והם מתיעצים על ישראל והקב"ה מתיש כחם וגבורתם אמר ישעי' והרשעים כים נגרש הגל הראשון וכו' היה לו לשני ללמוד מן הראשון כן פרעה בא ונתגרה על ישראל והפילו הקב"ה וניער פרעה וחילו בים לא הי' לו לעמלק ללמוד מפרעה וכו' לא היה לו לסיחון ללמוד מעמלק אלא ויצא סיחון וכן ויצא עוג כן בלק לא היה לו ללמוד מסיחון ועוג אלא שבא להתגרות עם ישראל ושלא אחר בלעם לקלל את ישראל א"ר סימון הה"ד (שם נד) כל כלי יוצר עליך לא יצלח כיון לא הצליח בלעם התחיל בלק מחרק עליו שיניו (תהלים קיב) רשע יראה וכעס זה בלק (שם) תאות רשעים תאבד זה בלק ובלעם שהיתה תאוותם לקלל ישראל זש"ה (משלי כו) מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו משל למה הדבר דומה לזאב שחטף גדי מן הצאן בא כלב של קדרים ומריב עמו ומנבח כנגדו א"ל זאב הלא לא משלכם נטלתי רק מעדרו של רועה נטלתי אתה מה לך הוי מחזיק באזני כלב המזמור הזה כלו על משה מדבר גם עיין לעיל פ' ויחי ע"ש ג' אבות ועל יוסף הצדיק על ש"ע נהורין שעבד יוצא בשן ועין נתקנא הרשע אמר עליה רשע יראה וכעס על ע' שיניו יחרוק על ש' מנין שנ"י ותרווייהו נאבדו ממנו תאוות רשעים תאבד לכן שלח לו הן עם יצא עבד לא יכול לברוח ממצרים ועבד יוצא בשן ועין:
בזוהר חדש בתרין הוי ידע בלישנא ובעינא ולדעתי הם ב' לשונות ארה על ראיית עין הרע קבה על קב בדיבור בלק אמר לכה נאוא"ת והלא יכול לקלל במקומו שם לז"א אר"ה לי אני מבקש שתכניס עין הרע בהיפך אתוון רא"ה כי (משלי ג) מארת י"י בבית רשע על ראייה אתמר ובלעם ידע כי טוב בעיני י"י לברך אמר קבה לקלל בפה והקב"ה אמר שמע אם כדבריך שאתה אומר לי כיזוב שבלק שלח קבה אמר לא תלך עמהם לא היה לשלוח שתלך עמהם הלא היית יכול לקלל במקומך אלא ודאי אמר לך ארה לא תאור ובלק ראה שאין רוצה הקב"ה בארה שלח לו קבה ועצת רשע יראה וכעס שהוא על עין הרע שלו ושיניו יחרוק על לשון שלו ותרווייהו נסתלקו ממנו ז"ש תאות רשעי' תאבד והנה בזה הפסוק קשה דלאו רישיה סיפיה כי מתחיל ביחיד רשע יראה וכעס ואח"כ מסיים האות רשעים תאבד דרש זה הפסוק על בלק ובלעם ואפשר לומר כי רשע יראה על בלעם כי מצינו במדרש הצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה אברהם (בראשית יח) יקח נא מעט מים מהרי שלש סאים קמח והרשעים אומרים הרבה ועושים מעט כי אמר בלק כבד אכבדך ואח"כ ויקח בלק בקר וצאן התחיל בלעם חורק שיניו זה הוא דעתו רחבה עכשיו שולח לי זה למחר אני נותן מארה בנכסיו כמ"ש ומחץ פאתי מואב והאביד שריד עדי אובד ע"ז יהיה פי' הפסוק רשע יראה זה בלעם וכעס שיניו יחרוק שלא נתן לו הרבה לאכול מכח זה קללו מנכסיו שהיה דעתו רחבה ותאוות רשעים תאבד או על בלעם שהיה רוצה לקלל בראיה שלו ז"ש רשע ירא"ה שדוקא בראייתו רצה לקלל אותם וליתן בהם עין הרע במקום שחטאו ישראל ז"ש וכעס כמ"ש וישת אל המדבר פניו שרצה להכניס בהם חטא עגל אח"כ שיניו יחרוק כי קבע הקדוש ברוך הוא מסגור בתוך פיו ושוב אל בלק והוכרח לילך ובזה תאות רשעים תאבד שנתאוו לקלל ישראל או בא לתרץ למה היפך הקב"ה את בלעם שיברך ישראל הלא יותר טוב היה שיקלל בלעם והקב"ה יהפוך לברכה גם הלא לא היה יכולת לבלעם רק לכוין עת זעם והקב"ה לא כעס באותן הימים א"כ ממילא בטלה קללת בלעם והתירוץ הקב"ה צפה שישראל יחטאו בשיטים ויהיו אומרים שקללתו של בלעם גרמה זאת לכן היפך ז"ש שיניו יחרוק הרשע הטעם לפי שגלוי וידוע לפני הקב"ה שתאות רשעים תאבד ותגרום תאוה שלהם שהחטיאו אותם איבוד לישראל לכן הוצרך הקב"ה עתה שיהיה שיניו חרוקים ולברך אותם או שבא לומר על הקרבנות שלו שהפך הקב"ה ומסר לכלבא כמ"ש בזוהר ע"פ ויקר אלקים אל בלעם כי טוב ארוחת ירק של ישראל מבית מלא זבחי ריב. ולפי המדרש הראשון אמר רשע יראה וכעס שהוא רואה מתאות הרשעים הראשונים שהיא האבד ואפ"ה לא משגיח בו וכעס לכן שיניו יחרוק ג"כ או רשע הוא בלק יראה כמ"ש וירא בלק וכעס כמ"ש במדרש (תהלים סט) תחשכנה עיניהם מראות כיהוא בראייתו גורם כעס משא"כ צדיקים יראו וישמחו שהיה לו ללמוד לבלק מן עוג שיני רשעים יכרתז"ש שניו יחרוק וגם מן עמלק תאות רשעים האבד אחריתו עדי אובד או שעל ראייתו נסתמה עיניו ומספר רובע ישראל ז"ש יראה ובאותו ראייה וכעס שיניו יחרוק שנעשה שתום העין כי (שם צב) איש בער לא ידע ותאות רשעים תאבד גם על עמלק.
וירא בלק את כל אשר עשה ישראל סבא לאמורי זה עשו כשבא לקראתו ונפל על צווארו וישקהו נעשו שיניו קהות ומפרש בזוהר פ' וישלח שעל בית המקדש שהוא צוואר נפל ושיניו יחרוק היה לו לבלק ללמוד דומה בלעם לכל"ב כי תלת גלגולין שלו הם כל"ב תנא הוא ל"בן הארמי הוא ב"לעם בן בעור הוא כ"ושן רשעתיים עשה שתי רשעות וכו' ואעפ"י שבגמ' אמר הוא בעור הוא לבן רצונו על בלעם שהרי קאמר הוא בעור שבא על בעירו ובלעם הוא שבא על אתונו גם במה שאמר בנו בעור רזא הוא שנתגלגל הוא באביו כמו שהי' אביי בגלגול אביו ע"ל פ' שמות גם יש בו אותיות ייבא בזוהר ההוא סבא ונחלק אח"כ לשנים שני בניו ומה שקרא אותו כלב קדרים לפי שבלעם בא מסטרא דימינא כי תרין סטרין אינון מדין שנתגדל שם בלעם הוא מסטרא דחמור אשר חבש אברהם ז"ש המלאך רשע כבר קדמך אברהם (בראשית כב) וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו ובלק בא שהיה מלך למואב בעת ההוא שבא מסטרא דלוט וכבר אמר אברהם ללוט (שם יג) הפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה שאברהם לעולם (שם יב) הלוך ונסוע הנגבה ולוט לעולם מסטרא דשמאלא וא"כ בלעם מסטרא דקדרים שהם מסיטרא דחמור נוער ז"ש רועי לבן (שם כט) מ'ח'ר'ן אנחנו מ"שמורה ר"שונה ח"מור נ"וער לכן כל עניינו באתון שהוא נוקבא דחמור וחלת דרגין אינון שם כ"לבי א"יתני ח"מרי ומסטר' דשמאלא שור שהיה משמר זקני מואב עלי' אמר עתה ילחכו את כל סביבותינו כלחוך השו"ר כי הם כח שור לבד ז"ש וירא בלק אשר עשה ישראל סבא לאמורי שהוא עשו ששלח לו עשו שהלך בשבילו אל ישמעאל לזווג תרין סטרין על יעקב כי עשו הוא קדמאה לנזיקין שור מועד וישמעאל הוא חמור וזווג ב' סטרין אלו זה לזה ויעקב השיב שאינו מתירא מפני תרין רצועין אלו (שם לב) ויהי לי שור וחמור שכבר הכניע ב' סטרין אלו ותבר יתהון (ישעי' לב) אשריכם זורעי על כל מים ר"ל זורעי לכם לצדקה ועוסקים בב"ח על כל מים הוא התורה אזי משלחין רגל שור וחמור תרין רצועין של מלקות והוא ראה שאין כת בידו לבד להכניע ישראל שעוסקים בתרין אילין לכן שלח אחר בלעם שהוא חמור כדי לשתף שור וחמור יחדיו מה שהקב"ה צווה בשביל זה שלא לזווג ב' אילו יחד שהם כלאים ז"ש ועתה לכה נא אלי כי אולי אוכל הוא ספק כשאני לבד קליפת שור יכול להזיק או לא אבל כשנעשה שותפות ביחד נוכל בלי ספק ולכן יעקב כשהיה בבית לבו כדברי רז"ל סידר שיר המעלות כי ראה שזו המלחמה יהיה לו לבניו עם בלק ובלעם אתחברו והנה על זה המזמור (תהלים קכ) אל י"י ב"צרתה ל"י ק"ראתי ויענני ר"תבל"ק כי אתמר בזוהר אתחברותא דבלק ובלעם הוא ממש אתחברותא דסמאל וסיעתו כמ"ש על אלו ועל אלו פסוק (שם יא) כי הנה הרשעים ידרכון ק"שת ל"ירות ב"מו בל"ק אופל לישר"י ל"ב כי ישראל הם ישרי לב ורשעים אלו (שם יב) שוא ידברו איש את רעהו שפת חלקות כי דיבור שלהם היה על שדור הפלגה לא יוכלו כלום כדאיתא בזוהר שאמר בלק דור הפלגה עבדו עובדא ולא יכולו כי פומא תסר מיניהו דלישנא אתבלבל אבל אנת הוא פומך שנן ועובדא מתתקן לכן שלח קסמים בידם שהראה דעובד' מתתקן קמן שיש לנו קסם רק אתה צריך להבין מלולא כי ידעתי את אשר תאור יואר הוא מילא דילך לגבי עובדא דילי ויהיה נחש וקסם ביחד אז נכה בו ז"ש שפת חלקות שהוא דור הפלגה שנחלק שפתם (שם) ב"לב ו"לב ידברו כי ב"ל מבלק וב"ל מבלעם הרי בלב ולב ידברו על י"י ועל ישראל (שם) אשר אמרו ללשונינו נגביר שיש כח ותוקף בלשון שמי אדון לנו ז"ש (שם קכ) י"י הציצה נפשי משפת שקר של בלעם שאמר שקרים בשם י"י שמעולם לא היה ענינו רק מסטרא אחרא כמ"ש ר"ש בזוהר תלת סימנין אינון סימן מאן דלא ידע כלום שבוחי ע"ש ואע"פ שמה שאמר שומע אמרי אל הוא קשוט דההוא דרגא דילי' קאמר כו' מ"מ כל לשונו היה רמיה שמרמה בני אדם שחשבו שעל דרגין קדישין קאמר (שם) מה יתן לך על פעם ראשון שהשיב מאן י"י לתתי להלוך עמכם שנפש גבוה שלו היה לשלוח לו שרים רבים ונכבדים יותר (שם) ומה יוסף לך על פעם שני שאמר מה יוסף דבר י"י אלי והכל היה לשון רמיה (שם) חיצי גבור שנונים (משלי כז) מברך רעהו בקול גדול וגו' קללה תחשב לו או יאמר על ענין המושלים שלשים ממונים דלעילא שהכריזו ברקיע לבטל מלכא דאמוראה ואומר אוי לך מואב כי אש יצאה וגו' להבה וגו' ואותו שלהוביתא בא מן גבריאל הממונה על אש ולכן אית מנהון שא' שמלאך י"י היה גבריאל. ויש"ם דב"ר בפי"ו ס"ת בגי' גבריא"ל וכן בלק אמר אר"ה ל"י בגי' גבריא"ל לכן אמר מה יועיל לך לשון הרע לקלל הלא כבר חיצי גבור הוא גבריאל שנונים עם גחלי רתמים על אש ולהבה שיצאה מסיחון ומחשבון (תהלים קכ) אויה לי כי גרתי מש"ך עם לבן גרתי כי הוא בלעם שנעשה מלך אדום ושמו היה בלע בן בעור שעשה שותפות שהוא היה מסטרא דימינא קליפת חמור ישמעאל את"ן חסר ו' בגימטריא ישמעא"ל שהיה מגולגל באתונו לפי ששכב משכב זכור והלך אל אדום שהם משמאל ושם עירו דין הבה נתחכמה שהי' באותו עצה ונמצא שבא שני משמורות יחדיו שור וחמור ומינייהו בא כ"לב שכן אותיות אמצעים מן תרין רצועין אלו בגימטרי' כל"ב ר"ל ו' מן שור מ"ו מן חמור הרי בגימטריא כל"ב ז"ס (שם קד) תשת חש"ך ויהי לילה בו ר"ל במלת תשת חש"ך (שם) תרמוש כל חיתו יער שלשתן מרוזין בו ח"מור ש"ור כ"לב הן הן ג' משמורת של לילה לכן מ"שפת שק"ר מלשו"ן רמי"ה ר"ת משמ"ר (נחמיה ד) והיה לנו הלילה משמ"ר לכן אמר אויה: לי כי גרתי מש"ך שרשע זה הוא מ"שמורה ש"נייה כ"לבים ונקרא כלב קדרים שכנתי עם אהלי קדר כי תרווייהו איתנהו ביה לכן מתחלה היה שמו בלע ועתה נעשה שתום הע"ין שנסתמה עין שלו שהיתה בסוף שמו ובאה אליו מ' סתומה ונקרא בלעם כי יודע דעת עליון שהוא רב החובל הממונה על ל"ט רצועין והוא מ' של מ"ות מ' של מ"שחית מ' של מ"לקות דחטיף איהו פנחס מעל ראשי ישראל ממש כמ"ש בזוהר אז היה כלול סמ"אל עם י"א קיטרין דיליה וכן מל"אך אדו"ם בגי' בלע"ם איש רע בליע"ל הרי סוד מלא"ך אדו"ם הוא סמא"ל וי"א דרגין כלול בלע"ם ולפי (משלי יט) א"ץ ברגליים חוט"א ס"ת בגי' סמא"ל (ישעיה נה) הוי כל צמ"א לכו למים לכן ותלחץ רג"ל בלעם אל הקיר ע"ם נחל"י רתמי"ם ס"ת מי"ם ובלק אמר לבלעם הנה מנעך י"י מכבוד ר"ת מי"ם שאין מכבדין בידים מזוהמים כי הוא מסטרא דחובה מים אחרונים חובה אינון ובאתר דחובה אינון שריין (תהלים קכ) רבת שכנה לה נפשי עם שונ"א נוטריקון ש"נים ו"ארבעים נ"הרי א"ש שהתעורר הרשע הזה במ"ב קרבנות שהקריב שרמז בו קמ"ב חושבן של בלע"ם ק"רבנות מ"ב ק"בע מ"סמר ב"פיו ועל עצמו אמר ותהי אחריתי כמוהו שראה שיש לו יניקה סוף תיבות של אבו"ת העול"ם בגימטרי' ישרי"ם כי אברה"ם יצח"ק יעק"ב ס"ת קמ"ב עליה אמר יהושע כשראה עגל שגרם יומס ויומברס בנוי דבלעם ק"ול מ"לחמה ב"מחנה שהוא ר"ת קמ"ב שהוא בלעם כי מכוחו בא העגל ואותו כח נטל עתה בלעם שהלך לקלל ישראל כדאיתא בזוהר שני נעריו עמו אלו הכשפים והכוחות של בנוי לקח עמו רבת שכנה לה נפשי עם שונא שלום (גיטין נז) כי אתיא לבלעם בנגידא השיב מילייהו נפישין לא תדרוש שלומם וטובתם לכן קראו שונא שלום אני שלום וכי אדבר על ענין פתיחת שלום שהקדימו ישראל אף לסיחון שהיה א' מז' עממין ז"ש אף במקום שיש לי לדבר קשות דהיינו על ז' עממין אפ"ה אני פתחתי בשלום ואיך יעלה על דעתם שאלך עמהם למלחמה או שישראל הראו עצמן עטופים ז"ש אני באמת שלום לי עמהם וכי אדבר עם מואב קשות המה חושבין שאני מוכן למלחמה ועז"א וירא בלק מה שעשה ישראל לאמורי שהוא א' מן ז' עממין אפ"ה הקדימו עמהם לשלום ק"ו שלא יתחילו עמהם למלחמה רק ויגר מואב מפני העם הם הערב רב ז"ש כי רב הוא על ערב רב אבל מפני ישראל לא היה לו שום מורא רק ויקוצו מפני בני ישראל:
סוד בועל ארמית קנאין פוגעין בו לפי שהניצוצות הנידחות הם מארבע כנפות הארץ כל ד' מלאכים שבאין מיסוד אימא שהם סוד (ישעיה מא) אר"ח ברגליו לא יבא ארח שהם עומדים מד' רוחות ומשמרים ישראל מכל צד והם בסוד [מילוי] שם אהי"ה עולה קנ"א א"ל קנ"א בגימ' ר"ת ק"נאין פוגעין ב"ו מה שנתן הקב"ה לפנחס ברית שלום על שקנא את קנאתו. בכנפי יונה יתבאר בארוכה סוד קנאה שמצד הקנאה מעורר ש"ע נהורין דלעילא כשם שיש ש"ע נהורין בקדושה כן יש בקליפה (שם נ) ע"ש יאכלם (שבת קנב) רב אחאי בר יאשיה לא היו עצמותיו מרקיבין לפי שלא היה לו קנאה במילי דעלמא שהיה הקנאה הנמשכת מן החיצונים עליה אתמר (משלי יד) ר"קב ע"צמות ק"נאה שאין לה רפואה. לדעתי סוד זה מבואר בראשי אתוון שהוא נעקר מן הקדושה רק"ע בגי' ש"ע נהורין שבא אל תוך ע"ש מן עשו מי שיש לו קנאה עצמותיו מרקיבין עש יאכלם אבל מי שאין בו קנאה הוא חי וקים ולפי שפנחס קנא קנאת י"י צבאות גרם שמלבוש הוא סוד חשמ"ל או"ר פניא"ל כיסה על ישראל ועליו חופף כל היום בין כתיפיו שכ"ן רזא דמלה הוא גורם שהמלבוש מקיף את ישראל שלא ישלטו חיצונים וז"ס (ישעי' יא) וש"עש"ע יונק על חור פתן כשיש ש"ע ש"ע על ישראל שהוא יונק משדי אמו אז מסך מבדיל על חו"ר פת"ן הם נפש הקליפות בסוד מוסיף גורע ולכן אחר תפלה אנו מתפללין בשלו"ם בגי' חשמ"ל כי בזמן הארת הקדושה הוא ח"ש ואם ח"ו יש שליטה לחיצונים אז הוא מ"ל ובלק אמר לבלעם והוא יושב ממ"לי כי ראה באיצטגנינו שהוא עתה מ"ל לכן ביקש ועתה נכה נא בבקשה ממך שיהיה מיד מאחר שאני רואה שהכיסוי הזה שכסה את עי"ן האר"ץ בגי' תו"ך ובלק הביא בלעם קרית חוצות שהוא בחוץ והם בפנים עתה יראה שעמוד ענן פלטם והוא עתה יושב ממ"לי חלק מ"ל מן חשמ"ל ופנחס שזכה והשיב התימה מעל בני ישראל ועשה מהם תו"ך בקנאו את קנאתי בתוכם זכה למלבו"ש וזכה לשלום
בזוהר מקשה והוקע אותם לד' נגד השמש וכי מה בא ללמדינו שהיה ביום אלא לתקן ברית שנקרא שמש ע"ש ולדעתי שענין בלק שראה מה שעשה ישראל לאמורי על (ע"ז כח) שהעמיד הקב"ה חמה במלחמת סיחון וידוע שהחמה הוא באמצע ז' כוכבים והודיע הקב"ה שישראל הם מערכה בפני עצמו ומערכת השמים נכנע אליהם לכן ויגר מואב כי רב הוא שהם יותר גבוהים מן אותה המערכה כי ישראל הם תו"ך ז"ש עתה ילחכו הקהל הזה את כל סביבותינו מתרין סיטרין שהם התו"ך ואנחנו החוץ כלחוך השור שאוכל סביבו ומניח באמצעו כן הם יבואו עתה לא"י (יחזקאל ה) זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות ולפי שישראל נמשלו ללב שהוא באמצע הגוף ובלק רצה להעביר את תוך של ישראל כמ"ש לעיל וכיסה את עין הארץ על העמדת השמש ורצה למחות אותם אל הקצה ז"ש וירא משם קצה העם שיהיו ישראל נעקרים מן התוך לבא קרית חוצות שיהיו חוצה לכן הראה לו המלאך שמעלת ישראל להיות באמצע ובזה שחטאו בפעור שהוא סופ' דדרגין באינדרטא הוא מקום צואה (ישעיה ל) צא האמר לו (דברים כג) ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך לכן הוקע אותם נגד השמש דייקא שחטאו בזה שהיו באמצע המרכבה. ז"ש פנחס בן אלעזר בקנאו את קנאתי בתוכם דייקא שגרם שיבואו ישראל לתוך כדמעיקרא. לכן נענש בלק שהוא צור שיהיה נמנה שלישי למלכי מדין ומתחלה היה ראשון כי זה היה חטאו שרצה לדחות ישראל מן תוך לדחותם חוץ דחו אותו מן הראש אל התוך: