השמטה מדברי בן המחבר
אל יפלא בעיני המעיין על אשר נדפס דברי בן המחבר בראשונה הגם שאין כאן מקומם, כי כן מצאנום בדפוס הראשון:
אמר המר משה עם היות דברי הרב מר אבא מתוקים מדבש ונופת צופים אמרום דעתי קצרה דאם כן היה לו לומר הרכבת אנוש לראשנו זה המן באנו באש בימי נבוכדנצאר ובמים בימי פרעה ותוציאנו לרוי' מכלם ויהיה הסדר כסדר מלמטה למעלה ולא אחדל מכתוב אליך דעתי הדל, קשה במאמר מה ידרשו באומרו הרכבת אנוש לראשנו אשר נראה דבר אחר ושאינו חוזר לאומרו באנו באש ובמים כי היה לו לומר הרכבת אנשים לראשנו ויבא הפירוש באנו באש בימי נבוכדנצר ובמים בימי פרעה ועם הסדר כמו שאמר מר אבא נר"ו, ועוד למה הלך לו באומרו ותוציאנו לרוי' שהוא בימי המן ושאינו חוזר לאומרו באנו באש ובמים ותוציאנו לרוי' מהם, ועוד בלשון רש"י שפירש באנו באש בימי נבוכדנצר שהפילנו בתוך כבשן האש ולמה הוצרך הרב לומר זה ואם היה צריך לאומרו למה לא אמר גם כן ובמים בימי פרעה שהשליכנו ליאור ועוד בכתוב אימר הרכבת פועל נפעל מהאל ואחר כך אמר באנו פועל נפעל מאתנו והיה לו לומר הבאתנו כמו שאמר הבאתנו במצודה, והנראה לי, צריך להקדים קצת פירוש המזמור בקוצר והארכתי בנועם פירוש התור' שלי מזמור ס"ו למנצח שיר מזמור הריעו לאלקים על דרך מה שאמר מר אבא נר"ו מזמור לתודה הריעו לד' כל הארץ וזהו שאמרו בין ישראל בין א"ה צריך שתשברו יצרכם ויהיה השיר עם תרועה ושברות הלב לישראל מצד שמחה ולא"ה ע"א מצד הרע העתיד לבא עליהם, זמרו כבוד שמו, ידוע כי ממפלת ישראל נמשך ח"ו חסרון כבוד לו יתברך על דרך והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול ולזה אמרו זמרו כבוד שמו המחולל ח"ו לחלול כבוד ישראל וכמו שמאמר כל הארץ כולל ישראל וא"ה כמו שאמרנו כן בערך א"ה אמר זמרו כבוד שמו על הדרך שפירשתי וננגד מה שישראל מהללים לו יתברך והיה נראה חס ושלים כי אינו כבוד לו יתברך שישראל יהללוהו והוא יתברך יחלל אותם לזה אמר שימו כבוד תהילתו וכנגד מאי דסליק מיניה שהם ישראל אמר אמרו לאלקים אתם ישר' מה נורא מעשיך כי עם היות כי אינם נראים בהווה מעשיו יתברך סוף סוף יראו על דרך מה שאמר פרעה לא ידעתי את ד' וגו' ואחר כך כחש ואמר ד' הצדיק וכנבוכדנצר וזה כונו רבותי' ז"ש במאמר הזה עיין, וגם כן עתה אלו האויבים הסוררים וכחשו כמו שכחשו הראשונים. כל הארץ ישתחוו לך ויזמרו לך בערך מה שעשו לבית קדשך ותפארתך יזמרו שמך סלה הוא בערך ישראל על דרך ומה תעשה לשמך הגדול כמו שאמרנו וצריך שאתם הסוררים שתקחו מוסר מהראשונים וזהו שאמר לכו וראו מפעלות אלקים על דרך צא ולמד מה שאירע לראשונים כי הקדוש ברוך הוא נורא עלילה כי קודם מתרה בם ואחר כך מניח לפניהם דרך יכשלו בם וזה שאמר נורא עלילה על בני אדם עיין נעים זמירות למר אבא נר"ו הפך ים ליבשה כימי צאתנו מארץ מצרים בנהר יעברו ברגל בהכנסם לארץ ועם זה מדוקדק אומרו הפך ואחר כך יעברו ואפשר כי אומרו הפך ים הם המים המתים המקובצים ועם היותו כח גדול וזר הוא ופלא יותר פלאי הוא התיבש הים במקום אשר נכנס בו הנהר כי מכח מרוצת המים הנגרי' מהנהר הוא זר שיקפה ושיעברו בו ברגל ודוק מושל בגבורתו עיין למר אבא נר"ו ועם זה אני מסיים ברכו עמים אלקינו כי אינו נוקם בכל עת אשר היה מן הראוי לנקום ותהילה הוא זה לו יתברך שרחמיו כובשים את כעסו כדי שישאר העולם וזהו והשמיעו תהילתו וגם לסיבה שנית אין הב"ה נוקם במה שעושים לנו מלבד הטעם הנז' והוא כי בזה הוא יתברך השם נפשינו בחיים והם כפרת עונותנו ועם זה לא יתן למוט לגהינם רגלנו כי פורע לנו בעולם הזה כענין ויסרתיך למשפט מהזוהר וענין לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל למר זקני זללה"ה. ועוד טעם ג' כי הם לנסיון לראות אם נחזיק בו יתברך או אם ח"ו נבעט וכו' וזה כי בחנתנו אלקים ועם כל זה נצא צרופים ונקיים צרפתנו כצרף כסף, וגם לטעם הב' כי היסורין הם להסיר הסיג וחלאת עונינו ונשאר צרופים כמו שאמרנו ולזאת הסיבה שמת מועקה במתנינו הרכבת אנוש, נראה לי פירוש המאמר אמר אנוש לשון יחיד אם שכיון למה שאמר הרב ריב"ש על דרך כל המצר לישראל נעשה ראש ומפני כי יותר יצדק זה לענין המן אשר היה שפל אנשים לזה לקח לשון יחיד ומה שהקדי' נבוכדנצר יתורץ עם אומרו באנו ולא אמר הבאתנו כמו שהקשינו והענין עם מה שסיים לומר על הדרך שאנחנו פירשנו כי כוונתו לנסות אותנו וכמו שאמרתי כי בחנתנו אלקים וכו' וידוע ענין הלדרוש אותי חי אני אם אדרש לכם וכי יש בחינה ונסיון גדול מזה ועם כל זה אנו מעצמנו ומדעתנו אף על פי שידענו שלא תצילנו באנו באש וזה כיון הרש"י במה שאמר שהפילנו בתוך כבשן האש כלומר מדעתנו ורצוננו אף על פי שידענו שלא תצילנו ועיין מה שאמר מר אבא נר"ו בספר מנות הלוי שם בביאור וגוברייא אילן תלתהון שדרך מישך ועבד נגו נפלו לגו אתון נורא יקידתא מכפתין הוא שהם הפילו עצמם לתוך כבשן האש וכו' ואף על פי שהרב אומר שהפילנו הכוונ' כי במה שעשה נבוכד נצר היה סבה כי אנו הפלנו עצמינו נמצא שהוא הפילנו ועיין במנות הלוי למר אבא נר"ו במה שאמר ואפשר שהם פחדו שמא יורידם משם ויאמרו עליהם שקבלו להשתחוות וישאר הדבר בלי שום הכרח אחרי שרובם מבני ישראל השתחוו ולכן הפילו עצמם וגם אפשר הסדר כי כיון להודיענו כי גזרת כל הבן הילוד הוא אף על המצרים כדדרשו רבותנו ז"ל וזה כיון כי כמו שבאנו באש הוא כולל לכל עממיא ולישנייא כן גזרת כל הבן הוא כוללת אמנם ותוציאנו לרוי'ה הוא פרטי לישר' ולזה לא דרש שהוא חוזר לכל מה שנאמר למעלה ואם תאמר כי כוונת ובמים הוא על דבר הים וטעם אומרו באנו אנו מעצמנו ולזה הוקשה לרב כי לא יוצדק אומרו באנו מעצמנו כדברי באנו באש ולזה הוצרך לפרש שהפילנו בתוך כבשן האש, ואפשר כי הוקשה לרב כי בשלמא ובמים או יהיה פירוש מר אבא נר"ו ליאור, או כפירושי לים הוא כולל לכל ישראל יצדק אומרו באנו, אמנם באש לא מצינו כי אף על פי שאינו כולל לכל ישראל היא פרטי לשלשה אנשים, ועם מה שאמר מר אבא וכו' כי אלו הג' היו כנגד כל ישראל מה מתוק.
חזר ובדק במזלות ראיתי מה שכתב מר אבא וכו' ואנא לא בחכמה ראיתי בי בחכמה ההיא יותר ממנו אני כותב רק למדתי ממנו ועל הדרך שהוא כתב בימים וחדשים כותב אני במזלות, ניסן טלה זכות פסח הדא הוא דכתיב איש שה לבית אבות שה לבית קשה מה צורך לכתוב וכשאמר בחדשים לא הביא כתוב ויש לומר מפני שאפשר לדוחה לדחות שמאחר שאמר מן העיזים תקחו אם כן אפשר להם להביא מן העיזים ואין זכות לזה אמר הדא הוא דכתיב איש שה לבית אבות אשר זה קודם לפסוק ומן העיזים וכבר תיקן הרב וז"ל מן הכבשים ומן העיזים תקחו או מזה או מזה שאפילו עז קרוי שה שנ' ושה עיזים ומה גם כי כל הפרש' מדברת בלשון שה מהיות משה תכוסו על השה שה תמים והביא הכתוב הראשון וכו' מפני כי נזכר ב' פעמים שה והוא כנגד עון הצלם כדעת רשב"י. אייר שור נמצא זכות יוסף שנקרא שור הה"ד בכור שורו הדר לו ומפני שהוא קצת חלוש הביא זכות קרבן ולז"א שנא' שור או וכו' ומה הזכות הוא כבישת ארץ ישראל וכמו שאמר הרש"י וזה לשונו בכור שורו יש בכור שהוא לשון גדולה ומלכות שנא' אף אני בכור אתנהו וכן בני בכורי ישראל בכור מלך היוצא ממנו והוא יהושע וכו' עיין שם, סיון תאומים נמצא בו זכות פרץ וזרח ומלבד זכותם גם כיון למלך המשיח ומה מאוד קשה לי כי דלג, מזל תמוז סרטן ואולי בכתיבת יד ימצא ומוצא אני משה לי מר ממות, אב ארי' זכות דניאל שהיה משבט יהודא הנקרא ארי' שנא' גור ארי' יהודה קשה למה לא אמר זכות יהודה עצמו כמ"ש ויאמר בכל האחרים ויש לימר אגב סיפא שיאמר. אלול בתולה זכות חנניה מישאל ועזריה לזה צירף לדניאל אשר תמיד היו חברים ונראה לי כי עם זה מדוקדק מה שאמר אחרי כך כך הם לא שנו אלקיהם ודתותיה' וידוע הכפל רק שחוזר לדניאל גם כי וכנגדו אמר ודתותיה' בענין אשר לא יתגאל וכו' ולזה צריך כלם, תשרי מאזנים זה איוב קשה מה זכות הוא ויש לומר אין צריך לומר לדעת איוב יהודי היה ומדרשו בטבריא אלא אף לדעת וכו' ידוע אמרם רז"ל משל לרועה שבא זאב וכו' והשליך לו שה ומאחר שהיה כפרה והצלה על כל ישראל זכות גדול הוא לו, חשון עקרב זה יחזקאל שנא' ואל עקרבים אתה יושב קשה כי זה חוזר לעם לא ליחזקאל ויש לומר כי זה זכות גדול הוא לו מאחר שאת עקרבי' הוא יושב וזכותו הגין עליה' ולא למד מהם כענין המה ישובו אליך ואתה לא תשוב עליהם. כסליו קשת זה יוסף שנא' בו ותשב באיתן קשתו קשה כי כבר דרש אותו במזל שור זכות יוסף שנקרא שור הדא הוא דכתיב בכור שורו וכו' ויש לומר מה שאמר לעיל הוא זכות כבישת ארץ ישראל ומה שאמר פה הוא הלצה כנגד קטרוג חדש טבת מהנשים זונות כמו שאמר מר אבא נר"ו וידוע כמה נזהר יוסף בזה ותשב באיתן קשתו. טבת גדי זה יעקב שנא' ואת עורות גדיי העזים הענין הוא עם מה שאמר הרמ"ע בפסוק מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ולו ראויה הבכורה והברכה וכו' ע"ש שבט דלי זה משה שנאמר בו וגם דלה דלה לנו ומזה נכנסה צפורה ואביה תחת כנפי השכינה והוא זכות גדול'. אדר דגים הוא כי ביום חמישי בו נבראו בהמות וחיות ועופות ומהם צוה להקריב קרבנות ובהם אתה מכפר ומתרצה לבריות ואם הם בטלי' מי מקריב קרבן אז בא לו מזל דגים שהוא משמש בחדש אדר ולא מצא בו זכות ושמח מיד ואמר אדר אין בו זכות ומזלו אין בו זכות נ"ל ידוע כי יום ה' מזלו קשת ודגים וכבר ראית מה שאמר מר אבא בקטרוג ובהלצה ומה שאומר אני כי הקטרוג היה רב כי על כל פנים חטאו ויענשו ולזה מן הראוי יהיה שיפול הגורל ביום חמישי אשר מזלו דגים כמו שהיה במזל לולי שקדם קשת זה יוסף והלצת המליץ אם לדברי מר אבא ואם לדברי ונמצא עתה לבד מזל דגים ולא נמצא זכות ונצטרף ולא עוד אלא שבאדר מת משה שהוא אבי התעודה, והר' אליעזר מגרמיזא ז"ל כתב וז"ל אלו ז' יועצים למלך היו כל אחד יומו לכך אין בתחילת שמותן וי"ו כמו ומרס ומרסנא לכך דבר ממוכן ביום השביעי כדכתב מר אבא בסוף פסוק ביום השביעי ובפסיק ויאמר ממוכן כתב וז"ל וה"ר אליעזר מגרמיזא ז"ל כתב חלו שבעה יועצים למלך היו כל אחד יומו לכך אין בתחילת שמותיהן וי"ו כמו ושתר ואדמתא לכן דבר ממוכן ביום השביעי שהוא שביעי להם עד כאן ואני אומר כלם היו תמיד יועצי' אלא שכל אחד שולט יום על דרך שבעה כוכבי לכת בשבעה ימי השבוע כנודע עכ"ל, ואומר אני מפני היות זכות שבת רב ורם לא נפל הגורל ביום שהיה מסרב המן אשר מורה מעלתו ומה גם עתה מה שאמר הה"ר אליעזר שביו' השבת לא אכלו וכו' עיין במה שכתבתי אני במגילה, למר אבא בספר מקור חיים כתב בפרשת בהעלותך וז"ל יש אומרי' כי זה לפי כי בעשרים בחדש השני יכנס השמש במזל תאומי' המורה על התולדה הישרה ההכרחית אל הולכי אורח והוא מזל הנביאי'. וזה להיותו ממזלות הרוח וכתיב ועתה ד' אלקים שלחני ורוחו כי כל ענין הנביאי' היה ברוח כדכתיב ותנח עליה' הרוח ורוח לבשה את עמשאי, ועוד אומר שהנביאי' מחולקים במזלותיה' הנולדים במזל תאומי' היו בעלי עושר וכבוד כמשה ויהושע ושמואל. וזולתם שעברו עליה' צרות רבות ורעות נולדו במזל דלי עכ"ל והרי זה הפך דרשת רז"ל שנולד משה באדר הוא מזל דגים וכו'.
מצאנו בכתיבת יד להרב המחבר בשם החסיד כה"ר יוסף יעבץ זלה"ה פי' פרשת מלכים וישלח אחאב כלה וראינו להדפיסו פה למלאות היריעה ומשום יגדיל תורה ויאדיר.
וישלח אחאב. אמר לו אליהו שיקבוץ את כל ישראל והנה לא עשה כן כי היה לו לטורח להקהיל את כלם, מצורף שחשב פן יקומו עליו ויהרגוהו כמאמר אליהו שהרי היה מראה להם שבעונותיה' היו השמים נעצרי' ולזה לא קבץ אלא הנביאי' וקודם שנפרש ענינו עם נביאי הבעל אעורר על השאלות וכו'. הא' למה לא היה הנסיון כי אם באש וכמה פתחים למקום ונביאיו, הב' למה התל בהם בצהרי' ולא קודם לכן, הג' ויתגודדו כמשפט למה עושי' כן והלא שטות להתגודד בחרבות ורמחים ולא מצינו בשום זמן שעושים כן שאומר כמשפטם. הד' אשר היה דבר ד' אליו לאמר מה ענינו בכאן כן היה יכול לומר אשר ראה מראה הסולם או ששמר צאן לבן. הה' ענני ד' ענני כי היא לא עשה אלא לכבוד הש"י והשם הוא היה חייב לו ולמה אמר זה הלשון שנראה וכו' הפי' היה הנסיון באש לפי שהבעל היה השמ' והאש האנקליטין שלו וידוע שהפועל הגדול בכל היסודות הוא האש ולכן רצה לנסותם בחכמתם ובמה היו עובדי' ולזה אמרו כל העם טוב הדבר מצורף לפי שאליהו היה מקנא קנאת ד' תמיד חם לבו בקרבו בהגיגו תבער אש ובטח בהש"י שיקים דבר עבדו ולפי שמעלת השמש עד חצי היום כיון שעבר חצי היום ולא נענו התחיל להתל בהם ואמר להם כי דרך האנשים שישן שנת הצהרי' ולפיכך שיקראו בקול גדול, ומ"ש ויתגודדו כמשפטם אע"ג דאינהו לא חזי מזלייהו חזי שסופם היה למות בחרב ובפרט כי היו חכמי' גדולים בחכמת התכינה וראו כי משפטם היה מורה דם ולזה התגודדו כמשפטם הנגזר עליה' למות בחרב ורצו להתגודד הם בעצמם לבטל הנגזר ויתכסו שקים האדם והבהמה וגו' וכדרך אם סיסרא בעד האשנב נשקפה ותיבב אם סיסרא וגו' ואשנב אשנבה של חכמה וכו' והבין, וזהו מה שאמרו רז"ל יפה תענית לחלום וכבר תרצנו הקושי' יפה שאין הכוונה כמשפטם עד עתה שהיו נוהגי' כן, אשר היה דבר ד' אליו וגו' לפי שהוא רוצה לנצח את נביאי הבעל כמו שנצח יעקב אבינו ע"ה שרו של עשו ענני ד' ענני לפי שלא באה אליו נבואה על זה אלא מדעתו עשה בקנאתו לד'. ועוד שהקריב בחוץ היה ירא שמא לא ישר בעיני ד' ולכן היצרך לומר אנא ד' אל תבקש עתה דינים והלכות אם עשיתי כהוגן ואם לאו ראה שהכל בנסיון כבודך וכבודי, ואתה הסבות את לבם אחורנית אפשר שירמז לנביאי הבעל וזה כי היה אפשר שיאמרו ישראל אי אפשר שארבע מאות איש יהיו הבל הבלים ולא ידעו דרך ישכון אור לזה אמר שידעו עתה כי אמת הוא שהסבות את לבם אחורנית וקודם שיחתך הדין נבאר הנמשך לזה:
ויד ד' היתה אל אליהו וגו'. ותחלה נעורר השאלות הא' מה לקחו לבו ללכת עם אחאב ולרוץ לפניו בהיותו שב גם ישיש ולמה בזה כבודו לרוץ לפניו ועוד שנכנס בסכנה ללכת אל מקום איזבל ואע"פ שאז"ל מכאן שראוי לחלוק כבוד למלכות מ"מ צריך לתת טעם למה הכניס עצמו בכך. הב' למה פחד מאיזבל בשולחה אליו כה יעשון אלקים וברח הזה האיש מרעיש למלכות הזה האיש אשר אמר תרד אש מן השמים פעמי' וגו' הג' בדברי המלאך למה אמר לו בפעם הד' קום אכול כי רב ממך הדרך ולא אמר לו כן בפעם הראשונה ולמה לא קם בפעם הראשונה כמו בשנית שאמר ויקם ויאכל, הד' מה הרמז במה שאמר הנה רוח גדולה וחזק וגו', ומה שכתב ר"י אלבו שרמז לו הג' עולמות רוח גדולה רוחות בני אדם אחר הרוח רעש גדול מתנשאי' לעומתם זה עולם הגלגלי' ואחר הרעש אש משרתיו אש לוהט ואחר האש קול וגומ' והנה ד' עובר שהוא רם ונשא על הכל דרך דרש הוא ולא דרך פשט כי על מה יראהו כך ועוד קטני הפילוסופים יודעי' כן, ועוד רוח גדולה וחזק מפרק הרים לא ירמוז לרוחות בני אדם כי הם אינם מפרקים הרים וכו' סוף דבר אין לו ענין לדרך הפשט, הה' כפל מה לך פה אליהו פעמי' וכפל התשובה בלי תוספות וגרעין.
הפי' חשב שאחר שהרג לנביאי הבעל שהם עובדי' לשמש שגם יתנו בידו נביאי האשרה שהיו עובדי' לירח ולכן היו אוכלי' על שלחן איזבל כי היה דעתם שהיה אחאב כשמש ואיזבל כירח ואחרי שנצח עובדי השמש אין צריך לנצח עובדי הירח כי מנוצחי' הם כי אין לירח אור מעצמה ולזה הלך עד בואכה יזרעלה והמתין שם לראות מה ידברו אחאב ואשתו על נביאי האשרה ואחאב סיפר לאיזבל כל מה שעשה אליהו אשר הגדיל ענינו בג' דברי' הא' שנצחם בדבר אשר בו היו מתפארי' באש ושאמר להם שיבחרו להם הפר ושיעשו תחלה ושיעשו בעת עלית השמש רצה לומר עד הצהרים וזהו ויהי בצהרי' ויהתל בהם וגו' וזה את כל אשר עשה, הב' שהרגם הוא לבדו לא צוה לאחרי' להרוג הג' שלא נמלט א' מהם והוא פלא וזהו אמרו את כל הנביאי' ואיך אפשר שאם האמת אתם שלא ימלט א' בצדקתו והיתה הכוונה בזה הספור שיעשו כן לנביאי האשרה ואיזבל לא שתה לבה בכל זה ושלחה לו כה יעשון אלקי' לפעמי' כי לא ישגיחו בעובדיה' וכה יוסיפון גם לך כי כעת מחר אשים את נפשך וגו' ולא יצילך אלקיך, בכל זה לא באתהו נבואה מהשם וכיון שרא' כך חשב אולי לא היה ישר בעיני הש"י מה שעש' שהקריב קדשי' בחוץ ולזה הלך בעצתו להתבודד לבא אל הנבואה וזהו וילך אל נפשו בעצת נפשו והלך במדבר עד המערה שנראה בה השם למשה והוא מ"ש בנקרת הצור והנה דברי ד' אליו ויאמר מה לך פה אליהו, לא נר' לי דבר מי שאמר מה לך פה במערת משה רבך וכי אתה חושב להיותך שוה אליו צא ועמדת בהר כי אינך ראוי לעמוד כאן לפיכך אחר צאתו אמר מה לך פה אלא רמז לו השם שאין ראוי למנהיג להיותו מקנא כאש בוערה כי מדותיו ית' להיות ארך אפים והנה האנשי' במהותם לעת כעסם נחלקי' לד' מינים הא' אנשים יעשו רושם גדול בכעסם ובקנאתם. הב' יעשו הרעשו' בדבריה' אבל לא יעשו דבר בפועל, הג' אפי' דבר לא יכנסו בפיה' אלא חם לבם בקרבם, הד' יעשו דבריהם במתון בארך אפים, ובלב טוב ואלה ראויים למנהיגי' לא א' מהג'. ולזה נרמז לו ברוח גדולה וחזק מפרק הרים המין הא' מהמנהיגי' ושאין זו מדת ד'. וברעש המורה המין הב' ובאש המין הג' ובקול הדממה דקה המין הד'. ואמר והנה ד' עובר והראה לו זה השם לראות אם יקח מוסר ויעצור מקנאתו הגדולה וחזר לשאול לו מה לך פה והיא כמבראשונה כי היא מתחזק בקנאתו תמיד א"ל לך ומשחת את חזאל וגו' ואת אלישע בן שפט לנביא תחתיך וגו' כי אתה אינך ראוי לדור עם האנשים כי אם בין המלאכי' די מדריהין עם בשרא לא איתוהי ועכשיו למשפט נקרבה בראות טענות הכתוב וכו' באופן כי לקחו הש"י אליו מאחר כי הוא קנאי גדול ולא יוכל לסבול יבא אלישע בן שפט תחתיו ויהוא בן נמשי למלך וכו' והוא יעלה למעלה עם המלאכי' מאחר שאין לו יכולת לדור בין אנשים וכו'.
תם