יבין המשכיל כי אחרי אשר לא כתב אנקלוס את תרגומו, רק אמרו על פה, ודורות הרבה נשמר על פה, עד שנכתב בספר, היה מן הנמנע שלא יפלו בו חלופי נסחאות הרבה. והחלופים האלה על שני דרכים נולדו, מהם בכוונה, ומהם שלא בכוונה. והמין השני הזה מהחלופים אשר בלא כוונה איננו צריך פירוש, כי חלופים כאלה נמצאים בכל הספרים, לנחיצת הסופרים המעתיקים אותם, ואין צריך לומר בספר כזה, שנכתב מתחלתו לא מנוסח כתוב, כי אם לפי מה שהיה שמור בזכרון. אבל המין הראשון מן החלופים אשר נולדו בכוונה, רואה אני כי הוא צריך לפירוש.
המעתיקים והמגיהים יען לא ידעו דרכיו ולא הכירו נתיבותיו של אנקלוס ע"ה, פעמים רבות קרה להם שמצאו התרגום נוטה מעל לשון הכתוב, והתחכמו להגיהו ולהשיבו מסכים עם לשון העברי, וחשבו לתקנו וקלקלוהו, והשחיתו בהתחכמותם כוונת המתרגם ע"ה, אשר קטנו עבה ממתניהם. ואביא מזה שנים שלשה כתובים לאות ולמופת. המקנא אתה לי תרגם אנקלוס הקנאתי את מקנא, והמעתיקים ראו שאין כאן תרגום למלת לי, ולא הבינו כי מלת לי נכללת ביו"ד הכנוי שבמלת הקנאתי, והוסיפו מלת לי בתרגום, וכתבו הקנאתי את מקנא לי, ונשחת הלשון. וכן המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני אנקלוס תרגם ותסבין, תקן הלשון להקל ההבנה, כי ולקחת שבעברי הוא לשון קצרה, ומשפטו ותחפצי לקחת; והמעתיקים לא ירדו לסוף דעתו, וחשבו כי ותסבין הוא טעות, כי איננו תרגום של וְלָקַחַת, אלא תרגום של וְלָקַחַתְּ, והגיהו ולמיסב, מקור כמו העברי, והשחיתו כוונת אנקלוס, שהיתה לבאר קצור לשון העברי. וכן אלהים יענה את שלום פרעה תרגם אנקלוס מן קדם ה' יתותב שלמא דפרעה, והמעתיקים ראו שאין כאן תרגום למלת את, והוסיפו וכתבו מן קדם ה' יתותב ית שלמא דפרעה, והוא שבוש גמור, כי באמרך מן קדם ה' יתותב, הנה השלום איננו עוד ביחס הפעול, כאשר הוא בעברי, אבל הוא ביחס הפועֵל, כאלו תאמר שלמא דפרעה יתותב מן קדם ה', שאי אפשר לך לומר בו ית. וכן בכל ביתי נאמן הוא, אנקלוס השכיל לסלק מכאן מלת ביתי, אשר היא תמוהה מאד אצל הבורא, ותרגם בכל עמי מהימן הוא, והתחכם לפרש ביתי מלשון בית ישראל ובית יהודה, שענינם עם ועדה; והסופרים חשבו החלוף, הזה טעות המעתיק, והחזירו מלת ביתי, והשחיתו כוונת המתרגם החכם. וכן ואיננו כי לקח' אותו אלהים אנקלוס ראה כי לא על חנם שנה הכתוב ממנהגו במיתת חנוך הצדיק, שלא הזכיר בו מיתה, והזכיר בו לקיחה, ותרגם כפי קבלת רבותינו ואיתוהי ארי לא אמית יתיה ה', וכשבאו המעתיקים וראו כי ואיתוהי הוא הפך לשון העברי שכתוב בו ואיננו, הגיהו התרגום וכתבו וליתוהי, ושבשו הענין, כי וליתוהי ארי לא אמית יתיה הוא מאמר הסותר את עַצמו. ולא די לנו הצער הזה, אלא שכשראו המדפיסים בפירוש הרב החזקוני שכתב על הפסוק הזה וז"ל: ואיננו תרגם אנקלוס ואיתוהי ארי לא אמית יתיה ה', פירוש והנה הוא עומד וקיים, שהרי לא המית אותו הק"בה, ועתיד לבא עם אליהו בעת הגאולה (כן הוא לשונו בדפוס קרימונה שנת חוש"ה), שלחו ידם בדפוס ויניציאה שנת שכ"ח והגיהו תרגם אנקלוס וליתוהי, והשחיתו כוונת המפרש ז"ל.
ורבות כאלה יכול הייתי להביא, אפס כי לקצר אני צריך. ואבואה להודעת הנסחאות אשר היו לפני, ואשר מהן הוצאתי כל מה שאני עתיד להביא בחלק הזה השני מחלופי הנסחאות בתרגום אנקלוס, ואזכיר אותן כסדר זמן כתיבתן. - הראשון הוא חומש כתיבת יד על קלף גדול (in fol- gr.) נכתב בעיר מונסטר בשנת מא"ד לאלף הששי, והוא כולל התורה והמסורת וחמש מגלות וההפטרות, וכל פסוק ופסוק תרגומו אחריו, מקרא ותרגום בעמוד אחד; והתרגום בו מנוקד ומוטעם כמו העברי, החומש היקר הזה (אשר מי יודע אם יש בעולם חומש עם תרגום קדמון ממנו) הוא עתה פה טריאסטי ביד מורי ורבי ר' אורי חי סאראוול, והוא חסר מבראשית עד תולדות יצחק; ואני אזכירהו בשם ספר מאד.
השני הוא ספר כתיבת יד משנת יא"ר, בלי שם המחבר ובלי שם הספר, והוא ביאורים על תרגום אנקלוס, מבראשית עד לעיני כל ישראל, כמותו תשעים דפים קטנים (8º), ומתוך מלות התרגום אשר הוא מביא ומבאר לקטתי נסחאות הרבה המשונות מנוסח הספרים האחרונים. ודע כי המחבר הזה מכל דבריו בספר הזה נודע וניכר היותו איש נאמן הולך תמים ובר לבב מאד, מביא דברי התרגום כאשר מצאם, ומבארם כפי השגת יד שכלו, ובמקום שהלשון קשה בעיניו הוא אומר וצריך לראות בתרגום אחר, ואיננו שולח ידו להגיה אפילו אות אחת ואפילו נקודה אחת או טעם אחד מדעתו. ואני בתחלת הסתכלי בו, ומצאתי בו נסחאות הרבה המשונות מנסחאותינו, חשבתי בלבי אולי תרגום מוטעה נזדמן לפני המחבר; אבל כאשר בדקתי אחרי כן בשאר ספרים עתיקים שהזכרתי ושאזכיר, ראיתי כי בכל נסחאותיו יש לו מהם מסייעים, וכאשר העמקתי החקירה בדרכי אנקלוס, ואורו עיני בידיעת נתיבותיו, ראיתי כי על הרוב נסחאותיו ישרות ומדוקדקות משאר הנוסחאות. הספר הזה עוד אחרת נמצאה בו לתהלה ולתפארת, שהוא מביא בקצת מקומות מסורת התרגום, אשר ר' אליה בחור שמע מציאותה ולא זכה לראותה (עיין הקדמת המתרגמן). הספר הזה הוא בידי, ואני אקרא לו ספר יא"ר.
הנוסח השלישי הוא חומש עם רש"י ותרגום נדפס על קלף (4º) בעיר לסבונא בשנת רנ"א, הזכירו בעל מנחת שי (והובא לשונו גם בתקון סופרים למהר"שד) על פסוק וירק את חניכיו ה"ל וגם בפירוש רש"י הנדפס באישבונא שנת רנ"א כתוב חניכיו שחנכן למצות עכ"ל, כלומר שאין כתוב בו חניכיו חניכו כתיב, כאשר כתוב בספרים שלפנינו. ובפסוק כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך. תחת אשר ברוב הספרים כתוב בפירוש רש"י למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות, שהוא דבור קשה להולמו (והמפרשים פירשוהו בדוחק עצום), הנה בחומש ההוא דפוס לסבונא כתוב מכת בצורת, והיא כוונת רש"י בלא ספק. החומש הזה יקר מאד בימים האלה, והוא פה טריאסטי ביד מ"ו כבוד החבר ר' מאיר ראנדעגגר, אך הוא חסר קצת דפים בפרשת בראשית ובפרשת האזינו, ואני אקרא,לו בשם רנ"א, או בשם דפוס לסבונא.
הנוסח הרביעי הוא תנ"ך גדול דפוס ויניציאה שנת רע"ח, והוא תנ"ך גדול ראשון שהדפיס דניאל בומבירג, והוא מסכים על הרוב עם שאר מקראות גדולות דפוס בומבירג, ובקצת מקומות מתחלף מהן. בנוסח הזה מצאתי ברש"י על את כל מגפותי: למדנו מכאן שמכת בכורות או בצורת שקולה כנגד כל המכות. התנ"ך הזה נמצא שלם ביד כמ"ר סאראוול, ואני אקרא לו בשם רע"ח.
הנוסח החמישי הוא חומש עם רש"י ותרגום אנקלוס ותרגום יוני וספרדי (בכתב אשורי) דפוס קוסטנטינא שנת ש"י, והוא שלם ביד כמ"ר סאראוול, רק חסר ממנו שער הספר, ואני אקרא לו בשם יוני או חומש יוני.
הנוסח הששי הוא תנ"ך גדול דפוס ויניציאה שנת ש"ח, והוא דפוס שלישי של בומבירג, ואני ארמוז עליו בסימן ש"ח.
הנוסח השביעי הוא חומש עם רש"י ותרגום אנקלוס ותרגום ערבי לרבנו סעדיה גאון ז"ל ותרגום פרסי (בכתב אשורי) נדפס בקוסטנטינא על ידי שוצין בשנת שי"א, והוא יקר מאד, ונמצא חסר בתחלתו ובסופו ביד כמ"ר סאראוול, ואני ארמוז עליו בשם קוסטנטינא או דפוס קוסטנטינא.
הנוסח השמיני הוא חומש עם תרגום, חמש מגלות והפטרות, כרך קטן (16º) דפוס סביוניטה שנת שי"ז, ובשער הספר כתוב: "עם התרגום אשר עין לא ראתה כמהו, העתקנו אותו מספר ישן נושן "מזוקק שבעתים, ראוהו בנים ויאשרוהו, חכמים ונבונים ויהללוהו, "וממנו ראינו וכן עשינו, אות באות מלה במלה כנקודיו וכטעמיו, כי כדי "הוא לסמוך עליו. " וזה לבדו תרגום נדפס שמצאתי בו חלק מה ממסורת התרגום, והוא מלבד זה מדוקדק מאד בכללו מכל הנסחאות אשר ראיתי, ואקראהו דפוס סביוניטה או סביוניטה סתם. (*אולי יוציא אדם לעז על החומש הזה בעבור מה שדובר בו מנחת שי ובתקון סופרים למהר"שד בפרשת בחקותי (כ"ו ל"ט), ע"כ ראיתי לבאר אמתת הענין. בפסוק והנשארים בכם ימקו בעונם בארצות איביכם, כתוב בגליון בחומש סביוניטה׃ י"ס הם, כלומר יש ספרים שכתוב בהם איביהם בה"א, וזה אמת לפי מה שמצאו החכמים (Kennicott et Rofsi) אבל בפנים הספל כתוב איביכם בכ"ף, כנוסח הספרים. ובס' מנחת שי נפל טעות והדפיסו "בחומש עם תרגום דפוס סביוניטה כתוב י"ה ע"כ וספלים משובשים הס" כתבו י"ה במקום י"ס הם וכשבא בעל תקון סופרים ולא הכיר השבוש הזה, כי דפוס סביוניטה לא דאה, הגיה מדעתו וכתב "בחומש עם תרגום דפוס סביוניטה כתוב איביהם וספרים משובשים הס" והיא עדות שקר, ולשון וספרים משובשים הם הוא חוזר ליש ספרים הנזכרים בגליון דפוס סביוניטה, לא לחומש ההוא עצמו, כי מדוייק הוא מאד, ובפרט לענין התרגום אין כמהו.
הנוסח התשיעי הוא חומש דפוס אמשטרדם עם רש"י ואנקלוס ויונתן בן עוזיאל וירושלמי, וארמוז עליו בסימן ג"ת, רצוני שלשה תרגומים.
והנוסח העשירי הוא חומש עם שלשה תרגומים ורש"י ראב"ע ורשב"ם ושאר ענינים, דפוס וויען בבית המדפיס המשובח אנטאן שמיד, בשנת תקנ"ד, ואני ארמזהו בציון ח"ג, רצוני חומש גדול.
ומלבד עשרת הספרים האלה (ומעט הוא מה שאזכיר מדפוסים חוץ מאלה, כי כלם מאחד מאלה נלקחו) עוד אביא לפעמים נסחאות לקוחות מפירושי רש"י והרמב"ם (בספר המורה) והרמב"ן ורבנו בחיי והחזקוני, זכר כלם לברכה, ולפעמים ג"כ מספר הערוך והמתרגמן. אכן אתה תדע, ידידי הקורא, כי המתרגמן הזה עם היותו מעשה חרש חכם נכבד מאד, הנה הבחור לא היה עוד בחור בשעה שחבר הספר ההוא, כי זקן היה וישש, וכהו עיניו וכחו תשש, על כן יצא הספר ההוא בלתי מדוקדק ונופל מאד משאר ספרי ר' אליה: הלא תראה כי בערך עין ובערך פדע ובערך רגל הביא עינא תחות עינא פדעא תחות פדעא רגלא תחות רגלא, ועם כל זה בערך שן ובערך כוה הביא שנא חלף שנא כואה חלף כואה, וגדולה מזאת כי בשרש דך הביא תרגום למשחה בהם לדכאה בהון בדל"ת וכ"ף, והוא שבוש גדול, כי אינו אלא לרבאה ברי"ש ובבי"ת, ככל משיחה בשמן המשחה שתרגומה לשון רבוי. אשר על כן לא סמכתי עליו להביא נסחאותיו במקומות שמצאתי לו נוסחא לעצמו (כגון לו ישמעאל יחיה לפניך שהביא התרגום יתקיים בדחלתך, ואני לא מצאתי כן בשום נוסח, אלא יתקיים קדמך), אבל עשיתיו סניף לאחרים כשמצאתי לו נוסח מסכים עם אחת משאר נסחאות עתיקות אשר היו לפני.
ואחרי השלימי חקירותי ובדיקותי בכל הספרים אשר הזכרתי עד הנה, מצאתי ראיתי בספר (Richard Simon) כי כבר קדמני במלאכה זאת אחד מחכמי העמים, (Samuel Le-derc) שמו, ובקשתי ומצאתי בפאָליגלאָטאַ דפוס לונדון (שנת תי"ז) כי כן באמת הובא שמה סך עצום מחלופי נסחאות בתרגום אנקלוס, המקובצים על ידי החכם הנזכר; אפס ראיתי כי לא באו ליד החכם ההוא ספרים עתיקים ויקרים כאשר אנה ה' לידי, כי לא היה לפניו שום ספר כתיבת יד, ולא דפוס לסבונא ולא דפוס רע"ח ולא חומש יוני ולא דפוס סביוניטה, רק היה לפניו חומש דפוס קוסטנטינא שלם (ואשר בידי הוא חסר), ותנ"ך גדול דפוס בומבירג שנת רפ"ה, ותנ"ך גדול דפוס בזיליאה אשר הוגה בענין הנקוד על ידי החכם יוחנן בוקסטורף, ושאר דפוסים בלתי יקרים.
רק אחת היתה אתו שלא באה לידי, וגדולה היא אלי, והיא פאָליגלאָטאַ דפוס אנוירשה שנת ש"לב, והיא הנקראת (Biblia regia), אשר נוסח תרגומה מועתק מנוסח תרגום הפאָליגלאָטאַ הראשונה דפוס ספרד (Poliglotta Complutensis) אשר נשלמה הדפסתה בשנת רע"ז, והתרגום אשר בה נדפס בהשגחת אנשים חכמים מאנוסי ספרד, על פי ספרים כתיבת יד, והוא מסכים מאד עם דפוס לסבונא ועם ספרי כתיבת יד אשר ראיתי; על כן לא חדלתי מהשגיח על חלופי נסחאות של לעקלערק הנזכר, ולקחתי משם נסחאות ביבליאה ריגיאה הנזכרת, וזה שמה אשר אקרא לה דפוס אנוירשא; והנה בכל מקום שאזכיר דפוס אנוירשא על עדות לעקלערק אני סומך, כי לא בא הדפוס ההוא לידי, ונאמן עלי האיש ההוא שעשה מלאכתו באמונה. וכן בנסחאות דפוס קוסטנטינא אשר אביא, הנה מהן ראיתי אותן בעיני, ומהן לקחתי מהחכם הנזכר, וזה היה בפרשיות אשר היו חסרות בנוסח אשר היה לפני מן הדפוס ההוא.
ועתה אחל בהבאת חלופי הנסחאות, ותחלה אקדים כי לא כל החלופים אשר מצאתי הבאתי הנה, כי רבו מארבה ואין להם מספר אם אמרתי להביא כל חלופי הנקדות והיודין והווין המלאים והחסרים בכל נוסח ונוסח, ובכלל לא חשתי להזכיר רק חלופי המלות, ובמקומות מתי מספר גם חלופי האותיות והנקדות, כאשר אראה כח בהם לשנות כוונת הענין; וזה החלי בעזרת המלמד לאדם דעת, ומאתו אשאל העזר והסעד, ינחני במעגלי צדק, ויצילני משגיאות, ויראני מתורתו נפלאות, אמן ואמן.