בפסוק ויקר אלהים אל בלעם ויאמר אליו את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח ופירש"י ויקר לשון עראי לשון גנאי את שבעת המזבחות שבעה מזבחות אין כתיב כאן אלא את שבעת המזבחות אמר לפניו אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות ואני ערכתי כנגד כולן ולכאורה הענין תמיה מה לתבן את הבר להפליג מעלתו על מעלת עם בנ"י בשביל האבות הראשונים שבנו ז' מזבחות והוא ערך כנגד כלן ואפי' אם בנה מאה ואלפים מזבחות במה נחשבו אמנם דבר גדול נרמז בכאן והרשע בא נגדו יתברך בטענה עצומה לומר מי גרם לעם קרובו ישראל יתרון מעלתם והערכות מזבחותם להיות ניכר שלימותם בתוספת תענוג הכל מאתי וע"ד שטענו חמור ושכם בנו אל שער עירם האנשים האלה שלמים הם אתנו עיין בפ' וישלח שם הרחבנו ביאור אלה הדברים ותוכן המובא משם שבא בטענה עצומה מאין ניכר שלימותם ויתרונם אתנו ניכר כי אם אין רע לבחון הטוב ממילא אין ניכר שלימות הטוב כי יתרון האור ניכר מהחשך ונמצא האנשים האלה מוסב על כללות עם קדוש ישראל שלמים הם אתנו להיות שאנו בעולם ניכר שלימותם וגם צרי יהודה באו ג"כ בטוען ונטען עם עם ישראל בבנין המעותד לישראל לבנות בית אלהים הידוע אמרו כי לכם ולנו לבנות בית ה' אלהיכם כלומר בעיקר הבנין שאתם בונין גם לנו יש חלק בו להיות שאנו הגורמים יתרון האור להכיר גבול הקדושה ביתרון שאת מגבול הרשע ולכוונה זאת היו יעקב ועשו תומים בבטן המלאה כי כמו שיש צורך לעם ישראל וכמוהו צורך ג"כ לכללות העממין העומדים נגדם לבטלם ממלאכתם ובזה קונים עם הקדוש שלימות לנפשם והכלל מעת הבריאה עד ביאת משיחנו נוקב והולך כל פרטי סיפורי המעשיות הכתובים בתורתנו הקדושה מעשו ולבן ובלעם ובלק וכמוהו יכול המשכיל להמציא במלא קומתו שגם בו ישנם כאשר עמדו להפליג בימי האבות ובתנאי שישגיח על פרטי פרטיות עתיו ורגעיו וכל הקורה אותו מפגעי ומקרי הזמנים ידע נאמנה שהכל בהשגחה כאשר גזרה חכמת הפועל לתקן עניינו וישכיל לדעת כאשר מתרמי לנגדו העומד על ימינו לשטנו כמעשה עשו עם יעקב חובת גברא לתקן את העובדא לערך בחינתו ויגרום בעובדא כזאת אותן הצירופים שצרף יעקב אבינו עם עשו שלו וילמוד סתום מהמפורש אשר פרטי ספורי מעשיות מלבן ובלעם ובלק וקרח עדיין לא נפסק עניינם ונוקבים והולכים מדור לדור ועיין בפ' קרח ותשכיל לדעת מהות הענין אשר כל עצמם יציבת העמים למספר בני ישראל רק לכוונה זאת או לקשוט מדותיו ית' ליום הגמול הגדול לשלם שכר מפעלם של עם סגולתו אז שכרו אתו ופעולתו לפניו יתברך להראות את העמים איך שעמדו בנסיונם ותיקנו מלא קומתם מול צר הצורר שעמד נגדם למעיק ולמיצר ואז יסתום פה המקטריגים והוא אחת מדרכי אל יציבת גבולות עמים למספר ב"י או לטעם ב' בשביל תוספות תענוג ויתרון האור מחושך הניכר באמצעות חשכת העממין אשר לכוון זה עיקר בואה של הנשמה וממקום קדוש מהלכה מקום מחצבתה הרמתה לעולם השפל כמוזכר לנו כמה פעמים בפרשיות הקודמת כי טרם ביאת הנשמות בעוה"ז אוכלים מנהמא דכסופא כנודע מספרים ועתה ברדתה ממקומה הגבוה והרמה למקום עב וגשם ואעפ"כ עומדת בקיומה לבלתי נטות לצד שמאל הם הם הגורמים לה לחם חקה הראוי לתת לה מבית המלך בזרוע ידה והאבות שלשה סימן לזרעם אחריהם זאת עיקר עבודתם ויעקב אבינו בחיר האבות מצינו כתיב ויבא יעקב שלם וכפירש"י מלבן ועשו שנזדווגו לו בדרך ובארנו דרך גבר בעולם כל ימי היותו בעוה"ז הלוכו והתקרבו לעבודת הבורא זה נקרא בחינת דרך שלו ומוכרח להיות עומד על הדרך לנגדו בחינת עשו ולבן ובלעם ובלק וכדומה שמזדווגים לו בדרך לשטנו ולבלבל דרכו הטוב והחכם עיניו בראשו ושומר נפשו ירחק מהם עד בלי אחוז בקומתו שמץ מנהו לגרשם ולהפרידם מקומתו להיות נקי ממגע נכרים ואז נתוסף אצלו ית' תוספות תענוג וכל מה שמרגיש מציקת הצר ואויב אינו נותן לבו ונפשו לצער א"ע הנוגע אליו כ"א החכם עיניו בראשו להטיב דרכיו ולתקן שורשו במקום עליון ועיקר הצער נוגע למעלה אשר בכל צרתם לו צער כ"י ולזאת חרד בקרבו לתקן מדות עליונ' ופגמו שפגם בראותו מדתו ית' המשלם לאיש כמעשהו מדה כנגד מדה ומגמול תשלומו ועונשו בעוה"ז יכול לדעת איך לתקן במקום עליון ע"ד שבארנו לעיל פ"ה עד אשר יראה בצריו ע"ש והנה נודע מהאר"י זללה"ה ענין הגלגולים) מאדם הראשון עד שנתגלגל באברהם ונצטרף ביצחק ונתלבן ביעקב וגלגול קין במצרי וקרח וסוד הגלגול הולך ונוקב מאז עד אז ימי משיחנו ב"ב ולהיות האבות שלשה מקור ושורש לפרטיות הנשמות הבאים אחריהם אשר בתחלה היו כלולים בכח אחדותה ובהתפשטות הדורות נתפשטו גם כן הענפים לפרטיות הצרופים לעומת פרטי חלקי הנשמות והרוחות ונפשות וכללותם יחד המה נשמה אחד בחינת יעקב אבינו שאנו בני ישראל נקרא עדת יעקב משמעות מלת עדת לשון כנסיה ואסיפה כמו עדת דבורים והכוונה כולנו בני איש אחד נחנו מכונסים ומקובצים מבחי' יעקב ובהיטיב דרכינו בתמים ואמת קונים שם טוב להקרא בשם יעקב. שלם וכל העובדות שפעלו ועשו האבות הראשונים בדרך כלל עתה החיוב מוטל על כל אחד ואחד כפי בחינתו לתקן מעשיו בפרטיות בכדי להדמות לבחינת שורשו ובהתאספם יחד אזי בשם יעקב יקראו והנה דוגמת צד הקדושה שנתפשטו ונתחלקו לבחינת רבוי הגלגולים ככה אירע לגבול הרשע העומד נגד הקדושה נתחלפו ונתפרדו בפירוד הגופים מבחינת כללות לפרטיות ועשו ובלעם ובלק כלם המה מאז דור הפלגה ומשם יפרד ונוקבים והולכים מדור לדור וכמו שמצינו בנשמות משה אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא כמוהו בחיצונים בלעם בחינת הדעת דסטרא אחרא התפשטותו ג"כ בפרטי הדורות וכל המיצר לישראל הכל מהם ובהם כנזכר בפרשת קרח ע"ש וידוע משה ויעקב בחינתם שוה משה מלגאו ויעקב מלבר ונקרא בחיר האבות להיות שבו כלולים ג"כ ב' מדות אברהם ויצחק אהבה ויראה וכנודע מהזוהר שדרש על פסוק פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם והעולה מדברי קודש קורא לתפלתן של אברהם ויצחק צלותא דיחידין להיות בחי' מדותם בפרטיות ולא בזה את תפלתם דא צלותא דסגיאין מורה תפלת של יעקב אבינו להיות בו כלולים חו"ג ובו גוונא לאתפארא כי נכללים בו הרבה גוונים לכן מדתו תפארת ונאמר יעקב איש תם יושב אהלים לשון רבי' והקליפה כקוף בפני אדם דקדושה והיינו בלעם ובלק ממש הפכיים ממשה ויעקב ונכללים בהם בדרך כלל שבעה תועבות הפכיים ומעתה תאיר עיניך ותשכיל לדעת איך שהעמיק רש"י ברוח קדשו ויקר אלהים אל בלעם ופי' רש"י ויקר לשון עראי ולשון גנאי ולזה היטיב חרה לו לבלעם על מה ולמה יעקב בחר לו יה והלא כל שלימות עדת יעקב ניכר באמצעותו ולזה בא בהלכות טוען ונטען לפניו ית' ויאמר אליו את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח וכפירש"י שבעה מזבחות אין כתוב אלא שבעת המזבחות בה' הידיעה להורות שבעה המזבחות הידועים שבנו האבות שלשה אני ערכתי נגד כולן והכוונה בזה בא בטענה עצומה לא תגדל מעלות עם בני ישראל בבנין המזבחות שבנו האבות כי אני הגורם עיקר בנינה והכרת יתרון אור שלימותם יש לי חלק עמהם בבנין המזבחות כנזכר בפתיחת דברינו האנשים האלה שלימים הם אתנו מאתנו ניכר שלימותם ויתרונם וזה עיקר טענתו את ז' המזבחות הידועות שבנו האבות אני ערכתי והכנתי אותם תיקון ז' מזבחות שתקבל תוספות תענוג ומה שהעמיק רש"י אברהם בנה ד' ויצחק בנה א' ויעקב בנה שתים ואני ערכתי כנגד כולם להיותו דעת הכלליות שבטומאה וממילא נכללים בו ז' תועבות הפכיים לעומת מדות הקדושים שבאבות והוא הגורם לבנות אותן המזבחות בקדושה ביתרון אור ויתר שאת ודו"ק:
כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב ופירש"י אני מסתכל בראשית ובתחלת שרשיהם ואני רואה אותה מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות הכוונה כלפי דברים הנאמרים שבא בטענה עצומה אשר הוא הגורם שלימות נפשם והנאה שמקבל הקב"ה מחשיבות עם ישראל הכל בסיבתי כ"ז יתכן עתה עודנו בגלות המר אומה אחת בין כמה זאבים ונפשך לדעת מה תהיה באחרית הימים כשתשלם גמר הבירור שישראל יבררו וילבנו כללות הטוב המעורב ברע ממילא יבטלו האומות וזכרם ישכח לנצח ותרצה לומר בהעדרם נעדר ג"כ תוס' התענוג והשעשועים שצפה לקבל מעם קרובו ישראל אל תאמר כן ואין לשאול מה לפנים ומה לאחור לזה בא הכתוב כמתרץ ואומר כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו ואין רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו שחזקים כראי מוצק ואינם מצפים לשכר ועונש ועכ"ז אינם משנים את תפקידם מראשית הבריאה עד סוף אחרית הימים כמוהם כמונו כללות עם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י האבות ואמהות מקום שורשם ומקורם הן המה אורות בהירים בלי תערובות רע וככה יהיה לעתיד לזה גמר אומר הכתוב הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב כלומר לא כמו עתה שבאים לגדר חשיבותם באמצעות הגוים כשפורשין ומונעים א"פ לבלתי עשות כחוקת הגוים ומעשיהם המגונים וניכר שלימותם ביתרון אור ויתרון שאת מחמת חשכת הגוים וזהו ובגוים כלומר עם כללות הגוים לא יתחשב כי בלא הם יקבל הבורא ב"ה תענוג ושעשועים אשר עין לא ראתה ואין אתנו יודע עד מה מהות השמחה שיקבל אז ודוק:
מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל ונתעוררו חז"ל דרש ר' אבהו מאי דכתיב מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל שהקב"ה יושב וסופר את רביעותיהם של ישראל מתי תבא טפה שהצדיק נוצר הימנו ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע אמר מי שהוא קדוש ומשרתיו טהורים וקדושים יציץ בדבר זה מיד נסמית עינו כדכתיב נאם הגבר שתום העין. נראה לפרש הענין על ענייני התפלה והנה כבר זכרתי כמה פעמים בשם המגיד זללה"ה וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום עבור השכינה שהיא מקומה של עולם כי העבודה צורך גבוה ולא צורך עצמו כנודע למביני מדע ומובן בספרים לבו יבין גודל התועלת בסדר התפלה שתיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה שעומדת ברומו של עולם לאו כל מוחא סביל דא וכמאמרם ז"ל על פ' כרום זלות לבני אדם אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובנ"א מזלזלין בהן זו תפלה וגם נתעוררו במאמרם כיון שנצרך אדם לבריות פניו משתנה ככרום שיש בו כמה גוונים והכוונה להיות גודל יכלתו ועוצם בהירותו לית מחשבה תפיסה כלל כי אם מצד פעולותיו מושג לבריות ברעיוני לבות בני אדם ומחסד אל העודפות על בני אדם ומרחם על בריותיו מצמצם בהירותיו ומראה ונדמה לכל או"א מישראל לערך השגתו ותבונתו יש מהם משיג אותו יתברך מצד פעולותיו אתו עמו רחמנות ונקרא בשם אל ומעורר לבו בקרבו בגשתו אל התפלה להתחנן לפניו ולכנותו בכנוי אל ומשים פנימיות מחשבתו והתלהבותו כמו שהשיגו לקרותו בתואר כנוייו ויש שהקב"ה מראה א"ע אליו במדות הגבורה ובהכין לבו להשיגו כפי בחי' התלבשות זאת לקרותו בתואר כנוי אלהים ועד"ז התעוררו בתפלתו (כפיה) כלל הדברים מחשבותיו ית' אינם ניכרים ונתפסים כ"א מתוך מעשיו ופעולותיו שנוהג עם בריותיו וכמוהו קורא אותו ית' בשם הכנוי למדת הפעולה ולזה כוונו חז"ל במאמרם כיון שנצרך אדם לבריות מוסב הדבור לאדם עליון היושב על הכסא שנצרך לבריות להראותם פניו המאירים באמצעות פעולותיו פניו משתנה ככרום להראות ולהדמות לכל או"א מבריותיו די חסור לו ומהם מדות רחמנות ומהם מדות הגבורה ומהם מדות התפארות ושארית מדות זי"ה וממילא פניו משתנה ככרום להרבה גוונים לערך המקבלים. לעומת דברינו יש לרמוז במאמרם ז"ל בי' מיני נגון אמר דהע"ה ספר תהלים באשרי בלמנצח בהלל וגו' כי מצד הסברא לומר נגד י' מדותיו ית' שהשיג דהע"ה אלהותו באמצעותם ובאיזה מהן שתפס בהירות עצמו ויכולתו ככה ימלא פיו תהלתו עד שהשיג כל עשרה מדרגותיו מכתר עד מלכות כמוהם אמר שירה בי' גוונים הגם שבדרך כלל אין התפשטות התגלותו כ"א באמצעות ז' ימי הבנין וג' ראשונות כתיב שלח תשלח מרעיונך כי אין עסק בנסתרות על כל זה רשות נתונה להשכיל להיטיב בג' ראשונות שבכל מדה מזי"ה היינו חכמה הכלולה בחסד וגם בינה ודעת וכן שארית המדות בכולם כלולים חב"ד בכ"א מהם ואנו רואין אם פועל אדם מדת אהבה אפי' ממילי דעלמא שרודף אחר דבר להשיגו מרוב תגבורת אהבתו לאותו דבר אז מחשבתו ניכר מתוך מעשיו אם רדיפתו אחר דבר חכמה בידוע שהוא חכם ומבין מדעתו ומבשרי אחזה אלוה הענין ג"כ בזי"ה נכללים ג"כ ג"ר חב"ד ולכן דוד הע"ה לעוצם השגתו שתפסו באמצעות התלבשות י' מדרגותיו לעומתם החזיר שבת והודאה בספר תהלים בעשרה מיני נגון להעלות כל המדריגות לשורשם ומרום שבתם. ולזה רמז בנעים זמירותיו מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים כן בקודש חזיתיך ונראה כי תכלית שלימות האדם בעה"ז להשלים א"ע בקדושת האלהים העיקר להכניס החכמה והמדע אפי' על ידי אכול לחמו ושתות מימיו וכל יתר מאכל שלחנו וכמוהו יתר פרטי חלקי תענוגים יחשוב מחשבות להעלות נ"ק המלובשים בהם והדבקים אל הקדושה מקומם הרמתה אשר לכולם יש להם מקום מוצא באורות עליונים תענוגים הרוחנים וככה נתפשטו להנבראים בכדי שבאמצעות תענוגי הגשמיים ישכיל במושכלות באורות הבהירים ולגודל בהירות שכלו ועוצם הכרתו של דהע"ה ומובחר מעלתו על זולתו אמר לפניו ית' נגד עיני כל הקהל להורותם דרך אשר ישכון אור לדעת מה יעשו ישראל כמוהו כמוהם צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בכל פרטי עתים ורגעים אינני מפריד פנימיות מחשבתו מרוממותך ואפי' בארץ ציה ועיף בלי מים כלומר אפילו בעניני ארציות וגשמייות תענוגים הגשמיים הנראה להמון עם כאלו המה ציה ועיף בלי מים כנוי לשכליות נדמה בעיניהם שאין כאן התלבשות החכמה הגנוזה לרמוז ענין עבודה אבל אני ידעתי נאמנה שכולם מורים על פועל החכם שפעל ועשה הכל בחכמה נפלאה ולזה צמאה לך נפשי וכמה לך בשרי אפי' במדריגות אלו הנראים שאין כאן מים התורניים היינו אותיות התורה וכמה בשרי לדעת איכות בחי' התלבשותך ומאיזה מקום נמשכים שם מדריגות אלו מקום מוצאם באורות עליונים בכדי להעלותם לשורש מקומם הראשון שידעתי נאמנה כמו שנתפשטו ככה בהירות אורם בעולמות עליונים ולזה גמר אומר ליתן טעם לשבח למה גודל צמאוני וכמהותי כי כן בקודש חזיתיך היינו בקודש עליון טרם התלבשותך במדריגות התחתונים ומשם הבנתי איך התפשטותך כמו שהוא בשורש בקודש המורה חכמה עליונה ככה נתפשט למטה וכאן נקרא חכמה תתאה לחבר חכמה תתאה לחכמה עלאה היינו בלקחי רמיזא דחכמתא מהם ובהם ליתן עצות לנפשי איך לדבק פנימיות מחשבתי אל הבורא ב"ה ואז נולד למעלה עצם התענוג שצפה לקבל מעם קרובו ישראל ובזה תולה בחינת היחוד שגורמים לשכינה דיבורים להתפאר במעשה הצדיקים לומר חזי במה ברא אתינא לגבך והנה כבר נודע מספרים היות שתי בחינות זווגים זווג עליון וזווג תחתון כי ברית הלשון וברית המעור המה מכוונים ומבשרי אחזה אלוה כי בצלם אלהים נעשה האדם ותכונות מלא קומתו וציורו הכל מורה לאורות עליונים והמה בכשרון פעולתם מעוררים הפרחה לצדיק עליון וכמוזכר בפ' הקודמת פ"ה והקימותי את בריתי אתכם ותוכן הדברים אתכם דייקא במעשיכם הטובים נאות לי להקים את בריתי כנוי לצדיק יסוד עליון ויש צדיקים השלמים שגורמים עם דבורי תורה ותפלה הקמת ברית עליון מבחינת זווג עליון כמדובר להיות זווג עליון תולה דייקא בדבורים הטובים של צדיקים לעומת דברינו יש לרמוז במאמרם ז"ל יעקב אבינו משמש במרום להורות האמור להיות פרטי מוצא שפתיו מטוהרים וקדושים ותורת ה' בפיו תמיד אפילו קודם שניתנה וכאשר חכמים הגידו קיים אברהם אבינו את התורה עד שלא ניתנה ויעקב בחיר האבות בוודאי תורת ה' בפיו תמיד ועם דבוריו הקדושים גרם בחינת זווג עליון ומרום משני בחינות גווני זווגים היינו ברית הלשון וזהו כוונתם משמש במרום כי זווג עליון מרום וקדוש מזווג התחתון וזהו מאמרם ג"כ כרום זלות לבני אדם ונתעוררו אלו דברים העומדים ברומו של עולם יש לכוון האמור אלו דברים כמשמעו דבורים ממש דבורי תורה ותפלה העומדים ברומו ש"ע להורות הנ"ל באמצעותם נעשה זווג ברומו של עולם והנה כבר זכרנו לעיל ענין זרע יורה כחץ אשר נשמע מהתיקונים דבורי תורה ותפלה נק' חצים לירות במו אופל הס"א וזכרנו מזה במ"א ע"ש ולעומת חוזק חציו אם יורה אותם בחזקה בדחילו ורחימו ככה נתעורר ברית עליון להשפיע שפע וברכה בהעולמות וזהו זרע מורה השפע העליונה הנשפע בהעולמות תולה בהתעוררות התחתונים וזהו יורה כחץ כזריקת החיצים החזק הוא הרפה כמדובר והנה אנשי כנסת הגדולה לגודל בהירתם תקנו לנו ענייני סדר התפלה כסדר השתלשלות העולמות אבי"ע לעומתם יש ארבעה חלקי התפלה עשייה יצירה בריאה אצילות כנזכר בכוונת האר"י זלה"ה וכן חייבה חכמתם הרמה לעומת סדר כללות המדריגות כן סדרו בחי' יחודים וזווגים של התפלה כל א' במקום הראוי להיות בפסוק שמע ענין היחוד הנראה בכוונת אח"כ ג' ברכות ראשונות כוונתם הראויה לשם ואח"כ י"ב אמצעות כוונתם הראויה ואח"כ רזא דהשתחוואה כי כן חייבה חכמתם הרמה להיותם חכמים הכוללים כללות הדורות הבאים אחריהם עד ביאת משיחנו ב"ב אכן עתה בדורותינו שנתמעטו הלבבות ואין אתנו יודע עד מה איכות הכוונות על ברורה להשוות מדותיו בהתעוררות והתלהבות בתפלה ממש שוה בדומה א' אל כוונת התפלה כ"א במקומה הראוי לה לפעמים מעורר לבו בקרבו בהתלהבות גדול כמעט כלות הנפש שאינו מרגיש בעולם שום תנועה ומקושר עם רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו אליו ית' וידע נאמנה שאז הוא עיקר היחוד הראוי להיות בפסוק שמע ישראל מתרמי לו עתה תיכף בתחלת התפלה ולפעמים באמצע או לבסוף ובעת היותו בסוד יחוד שמע ישראל עדיין לא הרגיש את בחי' המוחין כ"א בסוף התפלה באו לו מוחין חזקים או בהתרמי לו מוחין בתחלת התפלה בבואו לפ' שמע ישראל כבר כלה ונפסק אותן המוחין והכלל מי שרוצה לגשת אל עבודה שבלב זו תפלה יהא לבו תמים עם ה' להתבונן במעוז שכלו וירגיש במוחין באיזה מקום של התפלה הן בתחלה או באמצע או בסוף כשנופלת התלהבות והתעוררות בעוצם ובחוזק להוציא דבורים בדו"ר ולהיות כמעט כלות נפשו שם שם לו חוק ומשפט עיקר בחינת יחודו של תפלתו לערכו ושם כלין המוחין ולכן אומר שארית התפלה שלא בהתאמצות כמקודם להיות עיקר בחינת היחוד המוטל עליו לעשות כבר כלה אצלו וכל זאת תולה בפרטי הדעות כל א' וא' מישראל לערך מוחין ובחי' אחיזת נשמתו בעולמות עליונים הגם שלפי סדר המדריגות מהראוי להיות עיקר היחוד במסירת נפש בשמע זהו בכללות כל העולמות וכללות הדורות אמנם בפרטיות נפשות בית ישראל בחינת יחודו תולה לעומת מוחין שלו החזק או הרפה ולערך אחיזת נשמתו כמוהו מתרמי בחי' יחוד תפלתו אימתי שנתעורר עורר בהתלהבות אל בדו"ר ואימת שכלין אצלו המוחין ובזה תשכיל לדעת ותבין דברי חכמים ורמוזתם בירושלמי דברכות אמר ר' מני מחזיקנא טיבותא לרישא כד מטינא למודים דמגרמיה כרע פרש"י אע"ג דלא ידע מאי קאמר מ"מ הרגל מביא לידי מעשה שהראש מעצמו כורע כיון שהגיע למודים והפליאה נשגבה בעיני וכי הדעת סובל לומר על האי תנא רבי מני הדברים כפשוטם בהגיע למודים לא ידע מאי קאמר והראש בעצמו כורע ומחשבתו קודש משוטטת במ"ז ומעורבת בהבלי עולם כאחד הרקים מאנשי הכפרים וקלי הדעת הלא כמו זר נחשב ולא דברה תורה במתים שאין פיהם ולבם שוים וע"פ הדברים הנאמרים באמת יתפרש ע"נ לרוב בהירות שכלו הבין כל זאת שבלתי אפשרי לכוין כוונותיו ויחודיו בעניני התפלה כל אחד במקום הראוי כאשר סדרו אנשי כנה"ג בכללות העולמות וכלליות הדורות כנזכר ועתה לערך הכרתינו החלשה ככה מעורר בחי' היחוד במקום שמתרמי לו אש התבערה בקרבו להוציא דבור לפני אלהים במסירת נפש ולכן כמקרה הכסיל מקרה החכם ג"כ לומר מודים אשר כאן רזא דהשתחויה הידוע למשכילים ואפי' מכניס מחשבתו וכל מגמת כוונתו לכוונה השייך בכאן עכ"ז אין כחו בפיו לגרום דייקא במקום הזה אותו בחי' היחוד הראוי כי כבר קדם אצלו התעוררות רזה דהשתחואה במ"א או עדנה לא הגיע ועתיד להיות בתיבות אחרים ונמצא יכול להיות אפי' אין מחשבותיו משוטטים בהבלי עולם כורע ראשו בתיבת מודים ומוציא אותיות במלוי הארה עליונה ועם כל זה עיקר הכוונה בכלות הנפש הצריך להיות כבר קדם אצלו או עדיין לא היה ועתיד להיות ובבחינה זו מקרה החכם ומקרה הכסיל שוה לומר תיבת מודים שלא בכוונה הראוי במקומה. ומעתה תשכיל להבין דברי הירושלמי מכוונים אמר רבי מני מחזיקנא טיבותא לרישא כך מטינא למודים דמגרמיה כרע כיון שמרגיש במעוז מוחותיו שכבר עלה אצלו בחי' המוחין של כוונות מודים או עדיין לא הגיע ועתידין לבא במקום אחר בתפלה ולזה העמיק רש"י ברוח קדשו דלא ידע מאי קאמר היינו עיקר התעוררת והכוונה שראוי בכאן כפי סוד מודים שסדרו אנשי כנסת הגדולה מ"מ הרגל נעשה טבע מביא לידי מעשה שהראש מעצמו כורע כיון שהגיע למודים אע"ג שכבר פעל ועשה בחינת היחוד במקום אחר או עתידה להיות כמבואר להמבין מדעתו לבבו יבין ששפיר וכשר הדבר ועתה הגם שראשו כורע במודים אין זה עיקר הכוונה הראוי בכלליות כ"א בפרטיות לערך בחי' ואחיזת נשמתו. והנה זה הענין נאמר ג"כ בבחי' הטעמים שתיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה בכללות תורתינו הקדושה המורים אורות נפלאים ורמים להמבין בספרים אורות הטעמים שישנם בספרים עמוק עמוק מי ימצא ועיקר בזוהר ותיקונים וכן חייבה חכמתם להיות סוף פסוק במקום הראוי ותחלת פרשה ופתיחת הכתוב יאיר דייקא במקום זה כל א' מקומו הראוי לערך כללות דעתם שבהם נכללו דורות הבאים אחריהם ראשונות ואחרונות עד ביאת הגואל ויש שלשה בחי' הטעמים בראש אותיות ובאמצעותם ותחתיהם כנודע והכל מורה סודות נפלאים ונוראים והלואי יזכנו השם להבין בגן עדן והכלל המה סדרו ככה כסדר השתלשלות ובריאות עולמות בכלל וכלליות הדורות מראש עד סוף וחובת גברא לבלתי יפריד א"ע ח"ו מהכלל כל מה דאפשר וגם להתבונן ולפלס במאזני שכלו בחי' פרטיותו אופני היושר והנכוחה המוטל עליו לעשות לערך בחינתו הפרטיות ולכן עתה בהתפשטות הדורות ברבוי חלקי הדעות שונים זמ"ז כמ"כ נתרבים צרופים בתורה להיות כל אחד מישראל יש לו צירוף בפ"ע כפי כשרון פעולותיו ועובדותיו שמתנהג בעבודת הבורא ככה נצטרפים אותיות שורשו בתורה כמבואר לנו בפרשיות הקודמות ולפעמים משיג אדם איזה רמז או דרוש או סוד מג' או ד' תיבות מצרוף ענין בפ"ע כפי הצורך אליו לבחינת עבודתו כי באמת אמרו התורה מגילה מגילה ניתנה וכל או"א מישראל לעוצם השגתו עושה פרטי צרופים בתורה הגם ע"פ כלליות אורות הטעמים שסדרו אנשי כה"ג לא יתכן להיות במקום הזה פסיק טעמים להפריד בין הדביקים לעשות מג' או ד' תיבות אלו ענין בפ"ע זהו בכללות נפשות כל ישראל יחד אמנם רשות נתונה באמת כל או"א כפי בחינתו והכרתו כחו יפה להפוך איזה ענין ולהמציא עצות לנפשו לעבודתו עבודת גבוה כפי העת והזמן אשר ענין סיפור התורה ישנה בכל אדם ובכל זמן בעבר והוה ועתיד ויכול האדם להמציא בעצמותו ותבונתו כל התורה מבראשית ועד לעיני כל ישראל ובהיות כן ממילא כפי זה הצירוף אין ענין הטעמים שסדרו אכה"ג שייך עכ"ז רשאי האדם המשכיל לעשות רמז או פשט ודרוש וסוד כפי דביקותו בפנימיות מחשבתו הטהורה בעת ההוא בעולמות עליונים וידוע ד' בחי' פרד"ס נמשכים ונתפשטו מד' עולמות אבי"ע ולכן תולה תורתו בקישור מחשבתו בהעולמות באשר הוא שם ככה מושך פרושי התורה מד' בחי' פרד"ס ובאמת כל א' מד' בחי' פרד"ס הות קומה בפ"ע ומהראוי כל א' מישראל הלך ילך ויתנהג א"ע בעבודת הבורא כסדר המדריגות אחת מהנה כגון בחי' פשט ילך ויתנהג כל התורה כולה ואח"כ יהיה תורתו אמונתו בשלמות עם רמזי התורה ואחר כך בבחי' דרוש ואח"כ בסוד אך להיות שנתמעטו הדורות אין אתנו יודע עד מה כ"א מעט מזעיר כפי בחי' חלקי נשמתם ואחיזתם באותיות התורה וממה שיכול להחיות נשמתו אז בזמן כפי דביקתו בשורשו בעולמות אבי"ע כמ"כ מתנהג א"ע עם בחי' ארבעה חלקי התורה אם פשט או רמז או דרוש וסוד הכל לערך חלקי העתים והרגעים לבד דורות הראשונים שלבם רחב כפתחו של אולם כחם יפה להתנהג א"ע עם בחי' א' מארבעה חלקי פרד"ס לילך בכל התורה לעשות פנים לתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל סוף דבר הכל נשמע היות עיקר תכלית עבודת איש הישראלי להתבונן על דרכיו באמת ובתמים וככה עושה צירופים בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו כי זה עיקר תכלית המכוון בבריאות העולמות שצפה התענוג והשעשועים שיקבל מפרטי נשמות הצדיקים וכל או"א גורם יחודים בעולמות עליונים הן בתורה או בתפלה כפי בחי' אחיזתו ובאיזה מקום מתורה ותפלה שמעורר לבו בקרבו עד כלות נפשו נולד הקמת ברית עליון וכמדובר והקדוש ב"ה יושב ומצפה תמיד מתי יבא צדיק לפתוח פיו בתורה ותפלה לזרוק חצים חזקים בדו"ר ואותיות מלוים הארה עליונה לעשות רושם למעלה להקים צדיק יסוד עולם להשפיע שפע וברכה עליונה שלא יתכן לגרום כזה כי אם במוסר נפשו ומאודו ופרטי רמ"ח איבריו בתורה ועבודה הכל בעבור צורך גבוה ולא לשאול אוכל לשובע נפשו ונפשו שוקקה לעשות בתחתון ולרמוז בעליון עד שאין מרגיש מצרכי גשמיותיו כלום אזי הזרע קודש השפעה עליונה יורה כחץ כנזכר:
ועתה נחזור להביאור מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל מלמד שהקב"ה יושב וסופר את רביעותיהם של ישראל מתי תבא טפה שהצדיק נוצר הימנה והכוונה כאמור הקב"ה שומר וממתין לישראל להוציא דיבור לפניו בדו"ר עד כלות נפשו באופן שיגרום בחי' יחוד התולה לערך בחינתו באיזה מקומן מתורה ותפלה אפי' אינו בדרך כלל במקום הראוי שסדרו אנשי כנה"ג כי אפי' בפרטיותו עושה גם כן נחת רוח ליוצרו כנז' וגורם הקמת ברית צדיק עליון ולזה רמזו במאמרם שהצדיק נוצר הימנה מוסב לצדיק יסוד עולם יש לו הפרחה והקמה להשפיע כפי התעוררו' והתלהבות צדיק התחתון בזריקות חציו ולזה פירש"י בחומש ומספר את רובע ישראל הקב"ה סופר רביעותיהן זרע היוצא מן התשמיש שלהם ירצה לרמוז השפעה הנשפע בהעולמות ע"י תשמיש שלהם בחי' יחודיהם מתורה ותפלה כנז' יעקב משמש במרום ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע אמר מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים וטהורים יציץ בדבר זה כי רוח שטותו וכסלתו נגד פניו וטח מראות עיניו בפנימיו' התורה על כן שגה ברואה להבין הדברים כפשוטם והוא איש בער לא ידע להשכיל שהדברים לגבוה סלקים על זווג עליון העומד ברומו של עולם כמדובר ולזה אפשר שרמז דוד המלך ע"ה ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנת כי הכלל מונח בידינו להשכיל המושכלות באמצעות גשמיות ומבשרי אחזה אלוה בזרע הגשמי מובחר הזרע נקשר ונבנה בנין עיקר הגוף והעכירות נשאר פסולת וא"כ יאמר נא ישראל כלפי דברים הנאמרים באיזה מקומן מתפלה שנתעורר להוציא דיבור בשלימות שם פעל ועשה בחי' היחוד שממנה נוצר הצדיק י"ע וכיון שכבר נגמר ופעל ועשה בחינת היחוד ושם כלין המוחין ממילא שארית התיבות מה תהא עליהם כיון שנעדרים המוחין להוציא דיבור בכלות נפשו לזה רמזו חז"ל בספריהם שמהם נותנים הארה וחיות לעולמות התחתונים המקיפים הקדושה כפסולת הנשאר מהזרע נעשה מקיפים לולד שנבנה ונקשר ממובחר הזרע מול זה רמז דוד ברוח קדשו ארחי ורבעי זרית ירצה עיקר רבעיות זרע היוצא מן התשמיש היינו עיקר בחי' היחוד שנתעורר בדבורי תורה ותפלה זרית כמדובר ועוד זאת הגדלת לעשות לטובה אות כל דרכי הסכנת כלו' שארית התיבות כי אדבר אפי' בלא מוחין חזקים גם בהם תבחר ותקרב להיות צורך בהם ליהנות שאר העולמות פסולת המקיפים כנז' וזהו כל דרכי לשון יחיד המתיחס בלשון דרך גם בם בחי' הנאה כמשמעות מלת הסכנת ודוק ותבין: כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ופירש"י עוד עתיד להיות עת כזאת אשר תגלה חבתן לעין כל שהן יושבין לפניו ולמדים תורה מפיו ומחיצתן לפנים ממה"ש והם ישאלו להם מה פעל אל וזהו שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך ד"א יאמר ליעקב אינו ל' עתיד אלא ל' הווה אינן צריכין למנחש וקוסם כי בכל עת שצריך להאמר ליעקב ולישראל מה פעל הקב"ה ומה גזרותיו במרום נמסר להם ע"פ נביאים מה היא גזרת המקום וגו' ולכאורה אינו מובן מה קללה רצה בזה לקללם כי חז"ל נתעוררו מברכותיו של אותו רשע נראה מה היה בלבו לקללם והנראה שבודאי גדול נרמז בדבריו ותוכחת מגולה על פניהם של ישראל לפני אביהם שבשמים כי איתא בירושלמי על פ' כעת יאמר ליעקב נראין הדברים שבחצי העולם עמד אותו רשע ואמר עוד כעת הזאת ממש יאמר כו' והכותב מקשה ע"ז ע"ש והנראה כי כבר זכרנו כמה פעמים תכלית בריאת האדם בעה"ז השפל כל עצמו אינו כ"א בשביל הנשמה שלא תאכל מנהמא דכסופא כי מאן דאכל לאו דיליה וגו' ואחרי רדתה בעולם השפל ועומדת בקיומה לבלתי פנות מדרך המלך ימין ושמאול אחרי ההבל ותענוגי עוה"ז אזי ראוי להנתן לה מבית המלך בזרוע ידה בכשרון פעולתה והנה עיקר עבודת איש הישראלי לקיים בכל דרכך דעהו ואפילו בעוסקו בצרכי הגוף ההכרחי משם יבין וישכיל עולמות עליונים באופן המבואר לנו כמה פעמים אשר בכל דבר בעולם הבאה לכלל בריאה דוגמתו למעלה באורות הבהירים וככה נתפשטו אל הנבראים לאשתמודע בהון עלמין ואיש המשכיל הרוצה לגשת אל עבודת אלהים לזה ישים רוחו ונפשו כל הימים להעלות ולהגביה התפשטות המדריגות לשורשם ולעורר לבו בקרבו אל התורה ועבודה בלוקחו לעצמו מכל פרטי הנבראים רמיזא דחכמתא אמנם לא יתכן לו לאדם עבודת גבוה כזה כ"א בהיות לו התפשטות הדעת וחכמת אלהי שופע על ראשו בלי הפסק אפילו מעט רגע ופנימיות מחשבותיו דבוקים תמיד לרוממות אלהותו יתברך ואז כחו יפה לחבר חכמה תתאה לחכמה עלאה כיון שמעשהו בחכמה ודעת ובחכמה אחבריר' יכול לברר הטוב מהרע כמבואר לנו כמה פעמים מהות ענין הבירור להדורש מקומם והנה חכמים הגידו זכו אחישנה לא זכו בעתה וביארנו הענין כאשר ישראל משלימים ומתמימים א"ע בתכלית הבהירות והזכות לברר מדריגות התחתונים לקשרם לשורשם ומעלים משם נ"ק ואותיות התורה אשר בזה תולה אורך זמן הגלות עד שתתרוקנה קומת הסט"א מכל טוב וכיון שזכו ישראל משמעו לשון זכות כנזכר ממילא יקרבו זמן הגאולה ולכן אחישנה לא זכו שאין נותנים לב לזכות ולברר מדריגות התחתונים להעלות משם נ"ק ואותיות התורה ונשאר אחריהם ברכה מטוב עד רע בקומת הסט"א ולכן תמשך יומין דמשיחא עד עת קץ הפלאות כלל עיקר תכלית הבריאה לברר ולזכך פרטי המדריגות להעלות למקומם הרמתה אשר היה שם אהלה בתחלה ובתשלום זה הבירור תחזור למציאות הראשון אכן כל זמן שאנו מתרשלין מתורה ועבודה לעשות פרטי מעשינו בהתקשרות החכמה מאחרין פעמי רגלי דמשיחא עד תשלום זמן מוגבל משית אלפי שנין שאז יבוא העת שתחזור הכל למציאות הראשון אכן מהראוי שיחרד האיש וילפת כל או"א מישראל אם כמעשהו כן הוא שאינו זך במעשיו א"כ מה פעל הקב"ה בבריאות עולמו בשביל נשמתם של הצדיקים שצפה התענוג ושעשועים שיקבל מהם וישמח לקראת הפקחים שיזככו ויבררו וילבנו פרטי המדריגות וממילא ימהרו ימים המקווים גאולה האמיתית קודם זמנה כמאמרם זכו אחישנה וכיון שכן אם כן מה פעל הקב"ה בהבריאה כיון שלא השלים רצונו ומעתה תשכיל לדעת מאמרם ז"ל מברכותיו של אותו רשע נראה מה היה בלבו לקללם כי באמת כאן פער פיו לבלי חק להלשין על עם קדוש לפני אביהם שבשמים באומרו' כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל וכדברי הירושלמי שעמד בחצי העולם ממש ולזה הלשין אם יתמשך עוד עיכוב שנות העולם כעת הזאת ואז נשלם שית אלפי שנין ותחזור ממילא הכל למציאות הראשון וישראל לא קשטו וכיוונו מעשיהם הטובים למה יחוש מעשהו ית' ולקרב הגאולה באמצעות הזדככותא וא"כ מה פעל אל בבריאות עולמו בשביל ישראל שעלו במחשבה הקדומה להבראות שהם יקרבו הגאולה קודם זמנה ובאמת אין לך תוכחה מגולה גדולה מזה ועתה תחזה איך הלשין על עם ישראל לפניו ית' ובקש לגלות קלונם למצוא מקום לקללם ולהשניאם למעלה והקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו העודפות על עם קרובו ישראל הפך קללות בלעם הרשע מקללה לברכה ודו"ק:
או יאמר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל כי הנה זכרנו למעלה פ"ה מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב ותוכן הדברים להיות התגלות טוב העליון אינו מושג לרעיון לבות בני אל חי כ"א באמצעות המשך הזמנים וימים טובים שהם נקראים אנפי מלכא בפסח התגלות מדות החסד בשבועות מדות ת"ת וכן סוכות ור"ה ושארית פרטי הימים כללותם מורים על בהירות אורות עליונים הנתגלים באמצעות אותן הימים ולכן נק' ימים טובים שנתגלה באמצעות טוב עליון והקב"ה בקש זאת מאתנו לא יראה פני ריקם ע"ש ודוד המע"ה אמר את פניך ה' אבקש לכוונה הנזכר לשאול בקשה אחרת כ"א התגלות פניך המאירים באמצעות התלבשות המועדי' הנקראים אנפי מלכא כמו דאיתא בזוהר לך אמר לבי בקשו פני ודרש אלין זמניי' ומועדיים ע"ש והכל תולה בהתחלקות העתים ורגעים ומועדים וזמנים שהקב"ה משתנה כ"י בתואר כינויו ושמותיו הקדושים לערך חלקי העתים והזמנים והמועדים אשר דיבר משה לישראל ועם קרובו ישראל מתנהגים א"ע בעבודתם כאשר שר משיגין אותו באמצעות התלבשות חלקי העתים וככה נקרא בשמותיו ותואר כינויו ומעשיהם בתחתון ורומזים בעליון ופעולתם בחכמה ותבונה כמעשה הקב"ה שפועל בעולמות עליונים וזהו הרמז כעת מוסב על עת ממש היינו חלקי העת כאשר הוא יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל כמדובר באמצעות התלבשות פנימו המאירים בהעתים יודעים ומשיגין מה פעל אל במרום ולזה רמז רש"י ברוח קדשו אינן צריכין למנחש וקוסם כי בכל עת שצריך להאמר ליעקב ולישראל מה פעל הקב"ה ומה גזרותיו נאמר להם על פי נבואיהם נאמן ביתו משה רבינו וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מתבוננים במושכלות בחג הפסח יודעים שהקב"ה פועל במדות החסד בעבר ועתיד ואל מוציאם ממצרים בכל דור ודור עד זמן גאולה אחרונה עדיין לא נפסק בחי' יצ"מ ובשבועות במדות הת"ת ונותן עוד את התורה כמבואר בדרוש שבועות בר"ה מדות הגבורה כנזכר בדרוש ר"ה וכן בפרטי העתים והרגעים של האדם ידע נאמנה שאין יום א' דומה ליום ב' ושעה לחברתה בבוקר חסד אתער בעלמא בשעתא דמנחה דינא תליא ובאמצעותם יודעים ומשכילים מה פעל אל ומעתה תאיר עיניך דברי רש"י כי בכל עת שצריך להאמר ליעקב ולישראל מה פעל הקב"ה ומה גזרותיו נאמר להם ע"פ נביאיהם ומוסב אעבר והווה ועתיד כמדובר ודו"ק:
וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים וישא משלו ויאמר וכו' מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל. וצריך הבנה וכי בשביל שנשא הרשע את עיניו וראה ישראל שוכן לשבטיו נחה עליו רוח אלקים וגם מה שייך לכאן ברכת מה טובו. אמנם להורות בא הכתוב עבודת בנ"י להשלים את נפשם לאלהים בתורה ועבודה ונודע היות ב' בחי' בעבודת הבורא ב"ה בחי' אח' המתמידים בלימוד תורתם ותפלתם ועובדים אותו בשעת לימוד תורה ותפלה ועשיות מצותם וכאשר ממקום קדוש יהלכו לעשות צרכי הגוף שאי אפשר זולתם כגון אכילה ושתיה ושינה וכדומה שבהכרח צריך כל אדם לנהוג בהם לקיום הגוף משם יפרד את פנימיות מחשבתו מדביקות רוממות אלהותו כי נבער מדעת קונו ואין לו התפשטות השכל להשכיל ולהבין שגם שם שם לו חק ומשפט לעבוד עבודת גבוה כמו עם תורה ותפלה כי גם אלו המדריגות הגם שהם נמוכים וגשמיים יש בהם אותיות התורה והתלבשות אלהות הרומזים לו סודות נפלאות ונוראים שצריך לעבוד את הקב"ה עמהם וידע נאמנה שהכל בחכמה עשה הבורא בעולמו להשיג העליון מתחתון ואם נבער מדעת לעשות מעשהו בלא דעת אזי תורתו וגם תפלתו תועבה ותועלתו מעט מן המעט ונכרי' עבודתו לאכול כבהמה ולשתות ג"כ כבהמה וכן שאר צרכיותיו הבהמיות אם אינו מכניס השכל בהם לעשות בתחתון ולרמוז בעליון א"כ מותר האדם מן הבהמה אין שלא זרו ג"כ מתאותם ורודפים למלאת כריסם ולהיות שכל א' מישראל מוכרח לנהוג אלו המדריגות המוכרחים ואין להם התפשטות הדעת לעבוד גם שם את בוראם לכן אין זה המובחר שבעבודה אפי' כשעובד את הבורא בשעת לימוד תורה ותפלה ומעשה המצות כיון שמוכרח לנהוג עובדותיו הגשמיים ושם יש מקום שיפול הנופל לעשות מעשהו זר נכריה עבודתו וסוג ב' בעבודת האלהים אנשי שכל שיש להם התפשטות הדעת ולבם נכון עמם לעבוד עבודתם אפי' לעת האוכל משלימים ומתמימים נפשם ופרטי תענוגות בני אדם מכניסים לשם החכמה והמדע לבלתי ירים ראש ורגל לעשות פעולה גדולה וקטנה אם לא שבוחן תחלה טרם עשות שוקל בפלס מאזני שכלו שיגיע צד הנאה לבורא עולם להשיג שגם שם יש מקום להשראות אלהות וכמו שמצינו בנעים זמירות דוד המלך עליו השלום נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי שזה אחת מהנה תענוגות בני אדם אם אעלה על ערש יצועי שזה גם כן תענוג אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה מונה והולך פרטי תענוגי בני אדם שבלתי אפשרי זולתם גם מזה מנעתי א"ע לבלתי עשותם עד אמצא תחלה מקום לה' כלומר גם באלו המדריגות צריך להמציא מקום להשראות אלהות שיגיע אליו ית' צד הנאה מפרטי התענוגים שלא נבראו לתוהו ולהבל ונתפשטו אורות בהירים ורמים ממקום קדוש יהלכו ונתלבשו במדריגות התחתונים והנמוכים כ"א שיקחו מהם רמיזא דחכמתא להשיג במושכלות מקו' שורשם ומקורם של תענוגים אלו אשר בודאי לכולם יש להם מקו' מוצא בחכמה עליונה וככה נתפשטו להנבראים ולזה גמר הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער הכוונה שמענוה לשון הבנה שמע כלומר הבן הבנתי את המדריגות בחי' תענוגים אלו באפרתה במקום חשיבות היינו מקום מוצאה בשורשם שנמשכו מאורות עליונים גבוהים ורמים אך מצאנוה בשדי יער עתה מציאות שלה מצינו אותה בהלבשה גשמיות מדריגות תחתונים ונמוכים הכינוי בשם שדי יער שאין עושה פירות ככה מי שנבער מדעת ואין תבונה בו מדמה בנפשו כאלו אין כאן אותיות התורה ונ"ק המלובשים לצורך גבוה כמוזכר לנו מהות הענין כמה פעמים ודוד המלך אמר על בחינתו המעולה ושבח נפשו שכחו יפה למצוא התלבשות אלהות אפי' בשדי יער כנזכר מצאנוה בשדי יער המורה מדריגות נמוכים כאכילה ושתיה ושינה ומו"מ ומלבושים נאים ודירה נאה וכדומה בכולם מצאתי מקום לה' ב"ה וזאת עיקר תורת האדם לקנות בעצמו מעלה הגבוה והרמה בעבודת הבורא להיות מסוג ב' המבואר אשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך הקב"ה לבלתי ירפו א"ע מדביקות אל הן בתורה ובתפלה או בעוסקיהם מצרכי גופם הכל שוה בעיניהם לדבק פנימיות מחשבתם לבורא עולם וזה עיקר עצם תענוגו ית' בבריאות עולמו שצפה לשמות לקראת הפקחים שיעלו ויגביהו מדריגות התחתונים לשורשם ויחברו חכמה תתאה לחכמה עלאה וכמוזכר לנו פ"ה תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב בהקדם מאמר התיקונים ע"פ ויבא יעקב שלם וביאר שלם עם אות יו"ד הגם שכוונתו עמוק עמוק עכ"ז נראה רמז בדבריו הקדושים כי שם יעקב בשלימות מורה היות התחברות אות יו"ד הרומז לחכמה אל בחי' עקב מורה מדריגת התחתונים ונמוכים בחי' עקב סופא דכל דרגין וכלפי דברים הנאמרים אישים המשכילים שכחם יפה לחבר חכמה תתאה לחכמה עלאה היינו שמכניסים החכמה והמדע לפרטי עובדותיהם הגשמים הן המה הנקראים בשם יעקב מורה התחברות שתי אלה החכמה עם עקב לאפוקי הנבערים מדעת ואין להם חלק בבינה לעשות מעשיהם זר כבהמה רק שלא יהיו זרים מתאות לבם ומאת ה' שכוח לוח לבם עליהם ועל כיוצא בהם נאמר בתיקונים כדין פרח יו"ד מניה ואשתאר עקב וכדין אתקיים ואתה תשופנו עקב הכוונה בהיות נשאר שקוע עם ראשו ורובו במדריגות התחתונים ואות יו"ד המורה לחכמה פרח משם היינו שלא הכניס לשם החכמה והמדע לעשות בהתקשרות ודביקות הבורא ב"ה כ"א מעשהו בהם כבהמה הרדופה למלאות תאותה הבהמיות ידוע תדע שהנחש הוא היצר הרע מצויה לשם וזהו ואתה תשופנו עקב דייקא כשנשאר בבחי' עקב אז יש מקום ליצה"ר לנשוף ח"ו ואם נפשך לדעת במה נאות לבוא למדריגה גבוה לחבר היו"ד אל עקב כי לכאורה קשה המעשה אשר יפשה האדם וחי בהם להיות מורכב מד' יסודות גשמיים בגוף חומר ועכור לזה ישים רוחו ונפשו שהכל כל יכול באמצעות התורה שחצבה עמודיה שבעה ובאורייתא אסתכל קב"ה וברא עלמא ממילא יש אותיות התורה בכל דבר הבא לכלל בריאה ואורייתא מחכמה נפקית המלמדת לאדם דעת בינה ושכל איך לחבר היו"ד אל בחי' עקב כי בחכמה אתברירא יכול האדם לברר ניצוצין הקדושים המלובשים בכללות המדריגות שהן המה זי"ה שעמהם נבנה העולם ומלואה וע"י שבעה עמודים שבתורה יקנה שלימות לנפשו לבלתי עשות פרטי מעשיו זולת תורתינו הקדושה המורה דרך אשר ישכון אור לעשות הכל ע"פ התורה ומה שחסור לנפשו אחת מהנה המדות המוטל עליו לתקנם באמצעות כשרון פעולותיו אזי יראה הרואה למצוא תרופה לחסרונו ללמוד בעמוד התורה המדבר מזאת המדה שחסור לנפשו אם ממדות האהבה ילמוד עמוד האהבה עד שיקנה בקרבו שלימות עבותות האהבה לבורא עולם ואם חסור מדות יראה ילמוד עמוד היראה עד שיקנה בלבו לירא את אלהים וכדומה ואם יעשה כן כחו יפה אל כל מקום בואו לעסוק עבודתו ואפי' הגשמיים יקשר הכל לשורש ומקור ומעלה אותיות התורה למקומה הרמה אשר היה שם אהלה מתחלה ומעתה תאיר עיניך להבין במקרא תורה צוה לנו משה ירצה התורה שחיבר לנו משה רבינו מורשה קהלת יעקב כלומר מוריש לנו עם קדוש ישראל לדעת הדרך אשר ישכון אור לקהל ולחבר יו"ד אל עקב באמצעות התורה כמבואר ועיין בדרוש שבועות שם הרחבנו ביאור פ"ה בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני ע"ד מאמרם ז"ל למה נקרא הר סיני שירדה שנאה לא"ה כמו כן אם אנחנו בני ישראל מוציאים דבור לפני אלהים בתורה ותפלה בדחילו ורחימו ועושין רושם למעלה גורמים ג"כ שיורד שנאה לא"ה מול זה רומז מדבר סיני דיבור קדוש שירדה מחמתו שנאה לא"ה מול זה רומז הכתוב ביום השלישי וגו' ביום הזה באו לכלל דבורים רמים ונשואים אשר על ידיהם ירדה שנאה לא"ה ויסעו מרפידים כלומר אלו הדבורים מתורה נסעו מרפוי ידים שהם אברהם ויצחק תרין דרועין חו"ג לא יכלה התורה להנתן ולהתגלות על ידיהם בסיבת רפיון ידיהם ממגע נכרים עשו וישמעאל כ"א ע"י יעקב שמטתו שלימה והוא נקרא יום השלישי אשר נודע מדות משה ויעקב שוים משה מלגאו ויעקב מלבר והוא הוריד עוז מבטחה לישראל ויחן שם ישראל נגד ההר ואיתא במדרש ישראל סבא כי אנחנו כולנו איש אחד נחנו כללות קומת יעקב אבינו מקובצים מפרטי חלקי בחינותיו כנזכר לנו כ"פ בפרשיות הקודמת וכשאנו מזככים את עצמינו בזכות ובהירות ומקיימים כללות התורה קונים שם טוב העולה על גביהן להקרא בשם ישראל סבא דהיינו מדתו העליונה נאסף ונקבץ בכללות כל ישראל ולכן תמצא שאנחנו נקראים עדת יעקב לכוונה הנזכר כי עדת משמעו לשון אסיפה וכניסה כמו עדת דבורים וכן עדת יעקב אסיפה של יעקב דלעילא המקובצים בפרטי חלקיו וחז"ל נתעוררו יעקב אבינו לא מת ופריך בגמרא וכי בכדי חנטו חנטייא כו' ותירץ מקרא אני דורש וזרעך מארץ שבים מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ולכאורה עדיין הקושיא במקומה עומדת וכי בכדי חנטו חנטייא וכלפי דברינו יתפרש שפיר יעקב אבינו לא מת כלומר בחי' מדתו לא נפסקת כ"א נאסף אל עמיו פרטי חלקיו נאספים ונקבצים בכללות עם ישראל וכלם בכלל המה קומה שלימה של יעקב אבינו כאמור והמקשין לא הבין הכוונה ופריך וכי בכדי חנטו חנטייא לזה בא התירוץ באמת גופו הקדוש והפשוט חנטו כפשוטו של התורה אשר אין מקרא יוצא מידי פשוטו אמנם מקרא אני דורש להבין פנימיות הדבר אשר מדתו הקדושה והבהירה שנעשה מרכבה אליה אינה נפסקת עולמית כ"א ויאסף על עמיו כל זמן שהולכים בתורה ועבודה לעשות כמעשהו כל או"א לערך בחינתו המקובץ בו ובהאספם יחד נקראים יעקב שלם ונלמד ממקרא וזרעך מארץ שבים וגו' מה זרעו בחיים הכוונה שמקשרים א"ע לחי החיים עם פרטי מעשיהם דבוקים וחבוקים בשמו יתברך אף הוא בחיים בחינתו הכללי בחיים בכלליות כל ישראל הן המה יעקב שלם וזה כוונת המדרש ויחן שם ישראל נגד ההר ישראל סבא כיון שהכינו בני ישראל בקדושה וטהרה במלא קומתם לקבלת התורה ממילא נאסף בכללותם ישראל סבא ונעשה בחי' קומה שלימה וזה עיקר החניה של ישראל דלעילא כשנאסף אל עמיו. ועתה נחזור לענין וישא בלעם את עיניו נשא בחי' עיניו להסתכל כלפי מעלת עם קדוש ישראל מקום חיותם וחזקם מאין קנו שלימותם וירא את ישראל שוכן לשבטיו מוסב על ישראל דלעילא שוכן בכללותם שטהרו וזככו מלא קומתם כל אחד ואחד מהם עד שנעשה קומה שלימה ישראל סבא השוכן בקרבם כללות ישראל ותהי עליו רוח אלהים ופירש"י עלה בלבו שלא יקללם הכוונה כיון שקשטו קומתם בזכות גדול בהכנה רבה לקבלת התורה הישנה תמיד בכל דור ודור ובכל זמן כמאז כן עתה אימתי שישראל משלימים ומתמימים א"ע לנקות קומתם ממגע נכרי ויחן שם ישראל בקרבם הנאסף בכללותם ונעשה יעקב שלם והיו"ד לא פרח ואז נתקיים בהם כי לא נחש ביעקב כלומר בהיותם יעקב שלם עם אות יו"ד אז אין הנחש הוא היצה"ר העומד לשטן להם תמיד מדור לדור עד גאולה אחרונה אין לו אחיזה בהם לעמוד על ימינם לשטנם והכלל זה תולה בזה כשזה קם זה נופל ואין כחו יפה לקללם ומעתה תחזה ותשכיל לדעת כיון שנשא עיניו להסתכל אשר ישראל דלעילא שוכן לשבטיו כמבואר זה הגורמת ותהי עליו רוח אלהים מדת הגבורה לשבר רוחו ואתרפי האי סט"א וזה שהעמיקו רש"י עלה בלבו שלא יקללם בודאי עלה בלבו כיון שנתרפי ונשבר רוחו בקרבו וסיפור תורתינו הקדושה ישנה תמיד בעבר והוה ועתיד כמבואר ודוק היטיב: נאום שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל כלפי דברים הנאמרים באמת להיותו בלעם דעת הטומאה היפך מדת משה דעת הקדושה כחו יפה לדעת כל זאת שישראל שוכן לשבטיו והן המה יעקב שלם שחברו היו"ד אל עקב ואין לנחש חלק ביעקב בחכמה אין הנחש מצויה לשם ואדרבה כשזה קם זה נופל למטה לנוקבא דתהומא רבא וזהו נאום שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה ולא בשם העצם הוי"ה ב"ה כי חלק ה' עמו ישראל ולא א"ה וגם משם שדי רק מחזה שדי יחזה כ"ז מורה פחיתת ערכו אמנם להיותו נביא א"ה כמאמרם ז"ל אבל בא"ה קם ומנו בלעם הבין כל זאת אשר בסיבת עם קדוש ישראל שקדשו וטהרו וניקו א"ע ממום מגע הנכרים זה הגורמ' נפילתו לנודה"ר ולזה הביא רש"י מדרש חז"ל כשהיה נגלה עליו לא היה בו כח לעמוד על רגליו ונפל על פניו כלומר הבטחה שהבטיח ואתה תשופנו עקב וכיון שחברו וקשרו היו"ד אל עקב ונעשו יעקב שלם אין בו כח ודאי לעמוד על רגליו מוסב על בחי' עקבי' שא"ל ואתה תשופנו עקב ופיו ענה בו לומר מה טובו אוהליך יעקב זה הגורמת סבת נפילתו ואינו יכול להם להיות טובו אוהליך יעקב שכללותם נעשו אהל ליעקב אבינו כנזכ' ואז אין לנחש אחיזה ביעקב משכנותיך ישראל ג"כ הכוונה הנז' שנעשו משכן לישראל סבא אשר כל העדה כולם קדושים ובתוכם השראת הקדושה וישראל דלעילא נאסף על עמיו ואז טוב להם בזה ובבא ודוק:
אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל והיה אדום ירשה וגו' וישראל עושה חיל בכאן נרמז הסתכלות עין אותו רשע למרחוק תכלית עיקר בריאותם של עם קדוש ישראל אשר הן המה מוחא דאגוזא וכל הגוים קליפה המכסה הפרי ותחלת רצונו הפשוט ישראל עלו במחשבה להבראות ויציבת כללות העממין בשביל יתרון האור הניכר מחשך וזהו אראנו מעלותם וחשיבותם ולא עתה אשורנו ולא קרוב כי אם מאז ומקדם כשעלה ברצונו הפשוט לברוא העולם המה עם המלך במלאכתו ונמלך בנשמתן של הצדיקים ולזה רמז בדבריו דרך כוכב מיעקב הכוונה ע"ד מאמרם ז"ל שאמר הקב"ה לאברהם אבינו מאי דעתך דקאי צדק במזרח אקימנו במערב בכדי להוליד את יצחק שממנו נולד יעקב בחיר האבות מטתו שלימה והעמיד י"ב שבטים וכל עדת ישראל נק' על שמו וכמוזכר לנו למעלה אשר חכמים הגידו שאמר הקב"ה ליעקב אתה שהיה לך צער גידול בנים ולא אמר ככה לאברהם ויצחק ע"ש עומק הענין וזהו דרך כוכב מיעקב כלומר עיקר דריכת הכוכב צדק ממזרח למערב אינו כ"א בשביל יעקב להוליד השבטים וכללות עם קדוש ישראל הנקראים בשם יעקב שלם כנזכר למעלה וקם שבט מישראל כלומר מי מהנבראים גורמים הקמת ברית עליון להשפיע מברכה עליונה בהעולמות עליונים ותחתונים הכל נתעורר מישראל ההולכים בתורת ה' יומם ולילה אזי באתערותא דלתתא אתער לעילא וקם שבט כנוי לאות ברית קודש מישראל הם במעשיהם הטובים וכשרון פעולתם גורמים ככה לשלול זולתם אינם מעוררים במעשה כלום כי יעקב בחר לו יה לעם סגולה דייקא גבוהים ורמים מכל עם ולשון והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו יגיד הכתוב ב"פ והיה לשון שמחה ושמחה מה זו עושה בכאן וכלפי דברינו הנאמרים באמת כשזה קם זה נופל ולכן תמצא בעוה"ר גבר יד האויב קיסר לקחת חיל מישראל וכמה צרות דעדו עלינו והכל בעבור התרשלות מתורה ועבודה ומעשה המצות נתנו כח בקליפות וכל המיצר לישראל נעשה ראש לאפוקי כשקם שבט מישראל להשפיע למקום הראוי ולא לחצונים אזי שמחה לפניו ית' לשמוח לקראת הפקחים ואדרבא ניכר שלימותם ויתרונם כיתרון האור מחושך בתוספ' תענוג והם הם העממין מורישין לנו כל טוב ממזון הרוחני כמבואר לנו פ"ה אל תיראום כי לחמנו הם ע"ש הם הגורמים לחם ומזון לנשמות בעולם העליון וזהו והיה יגיד שמחה אדום ירשה לא שיתערבו ישראל בגוים וילמדו מעשיהם ח"ו לנטות מדרך המלך ימין ושמאל כאשר עינינו רואות רבים הם המתפרצים ונלוים עמהם והשמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו גבר לחבר את עצמו לחריצים ערצים ותהיה זאת להם לנחמה ואוי לאותה בושה וכלימה מי ראה ומי שמע כזאת הלואי ולא ראינו ולא שמענו וכ"ז גורמים שגבר יד האויב ולא כן מחשבותיו ית' שהציב גבולות עמים בשביל יתרון אור ותוספות תענוג המגיע מחמתם ורומז הכתוב והיה שמחה לפניו ית' אדום לא תהיה רק ירושה לבני ישראל להוריש להם יתרון אורם ושלימותם הניכרת באמצעותם ולא להנטותם מדרכי אל ומוסב אעבר והוה והיה ירשה שעיר אויביו מוסב על עתיד ומובן ע"ד דאיתא בזוהר ע"ע יעבר נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי אמר רבי אלעזר היינו דקאמרינן בקדמיתא דיעקב לא בעי השתא אינון ברכאין קדמאין דברכיה אבוי בגין דסליק לון לסוף יומיא בשעתא דאצטרכו לבנוי לגבי כל עממין דעלמא וגו' אבא אל אדוני שעירה אנא אסבול גלותא דילך עד דייתי וימטי זמנא דילי לשלטאה על הר עשו כד"א ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו וכדין והיתה לה' המלוכה מול זה בא הרמז בתורה והיה יגיד שמחה ירשה שעיר אויביו שישראל יקרבו זמן ימי משיחנו אשר הקב"ה יושב ומצפה לשמחה שמחת עולם והם בעצמם כיון שנרפים הם נרפים מתורה ועבודה מאריכין זמן הגלות וגבר יד האויב למעיק ולצער להם ח"ו ורומז הכתוב מי יתן והיה שנהפך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם וישראל עושה חיל דייקא ולא שיקחו מהם חיל ובהם ח"ו והשם ברחמיו יפיר עצת גוים להפך מחשבתם מרעה לטובה ב"ב א"ס:
וירד מיעקב והאביד שריד מעיר ופי' רש"י מעיר החשובה של אדום ועל מלך המשיח אומר כן שנאמר בו וירד מים עד ים כלפי דברינו שבארנו שניכר מברכותיו של אותו רשע מה היה בלבו לקללם באומרו כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל אם יתמשך אורך ימי הגלות עד כעת הזאת שעמד בחצי העולם יאמר ליעקב ולישראל הוכחה על פניהם מה פעל אל בבריאות עולמו שעיקר כוונתו בשביל ישראל שיקרבו הגאולה קודם זמנה כמאמרם זכו אחישנה ובאמת אין לך תוכחה מגולה גדולה מזה ועתה שא עיניך וראה איך בתוך ברכותיו הלשין על ישראל לפני אביהם שבשמים ורצה לגלות קלונם למצוא מקום לקללם ובזה פער פיו בגאוה ובוז להלשין עליהם באומרו וירד מיעקב כלומר ויו"ד רד מיעקב שאין להם התפשטות השכל לחבר החכמה הכנוי באות יו"ד אל בחי' העקב וממילא יש אחיזה לנחש הוא היצה"ר לנשף ח"ו כנזכר ואז והאביד שריד מעיר היינו צדיקים הנק' שרידים אשר ה' קורא עליהם ולזה פרש"י עיר החשובה של אדום ועל מלך המשיח אומר כן כי באין להם זיכוך השכל לחבר החכמה אל כל המדריגות ולברר וללבן נצוצות קדושות שנפלו ונתלבשו בקליפות מאריכין זמן הגלות התולה בברור הטוב עד שתתרוקנה קומת הסט"א מכל טוב כמדובר היינו בחברם חכמה תתאה לחכמה עלאה לזה הביא רש"י פסוק וירד מים עד ים כינוי לים עלאה וים תתאה הרומז לחכמות כנ"ל חכמה עלאה וחכמה תתאה המוטל על עם ישראל ליחדם ולחברם עם פרטיות מעשיהם להשיג משם חכמת הפועל בנפעל וזה נקרא חכמה תתאה שגם שם יש רמיזא דחכמתא ובהיות כן מעשיהם מקרבין זמן ביאת הגואל שנאמר בו וירד מים עד ים כמדובר ומהראוי שהחי יתן אל לבו ויחרד וילפת בקרבו ממורא הנ"ל להתמיד בעבודת הבורא ברוך הוא ולקיים בכל דרכיך דעהו לחבר היו"ד המורה חכמה אל עקב שלא יאבד ח"ו שריד מעיר מוסב לצדיק י"ע המגין עליהם אל נאבד צדיק בעון הדור ודוק ותבין: או יאמר וירד מיעקב והאביד שריד מעיר כי תיבת רד משמעו לשון ממשלה ולשון ירידה כמו שפרש"י בחומש בפ' בראשית וירדו בדגת הים ופי' יש בלשון הזה לשון ירידה ולשון רידוי זכה רודה בחיות ובבהמות לא זכה נעשה ירוד לפניהם והחיה מושלת בו וכן הענין בכאן וירד מיעקב יו"ד רד מיעקב ומשתמע לתרי אפי לשון ירידה ולשון רידוי המורה על עבודת בני ישראל ומה שגורמים באמצעות פעולתם לא זכו ויו"ד רד מיעקב ואשתאר עקב וכדין אתקיים ואתה תשופנו עקב ח"ו זכו יש בלשון הזה לשון רידוי ויו"ד רד מיעקב רודה ומושל מיעקב שחברו החכמה אל עקב ואז תועלתם גדולה והאביד שריד מעיר ופרש"י עיר החשובה של אדום וכמוזכר כשזה קם זה נופל וכדין אתרפי האי סטרא בהתגברות סטרא דקדושה אתרפי סט"א ומעתה תאיר עיניך בדברי חז"ל שרמזו מברכותיו של אותו רשע נראין הדברים מה היה בלבו לקללם והוציא דבור מפיו המשתמע לתרי אפי קללה וברכה והשם ברחמיו ורוב חסדיו יהפוך לנו מקללה לברכה מעתה ועד עולם אמן סלה נ"ו: