בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ כו' נראה לפרש ע"ד חכמינו ז"ל שנתעוררו על פסוק הללו את ה' מן השמים הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות רוח סערה עושה דברו דברים הללו היו תחלתם גנוזים בשמים ובא דוד והורידן לארץ לפי שהם מיני פורעניות ואין נאה להם להיות גנוזין במגוריו של הקב"ה והדברים תמוהין ויבואר ע"ד ששמעתי מהרב הגדול המגיד זללה"ה שביאר ע"פ ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי ומהראוי לומר רק אין אהבת אלהים במקום הזה כיון שראה אותן עסוקין באהבה רעה אמנם כך אמר להם אאע"ה בראותי עסקיכם באהבה של ניאוף נראין הדברים שאין לכם אפי' יראה תתאה השורפת את אהבות הרעות כי סגולת היראה תתאה לשרוף את אהבות רעות ולזה אמרתי בלבי רק אין יראת אלהים במקום הזה כך שמעתי ודפח"ח. כי נודעת זאת שאין אדם נשלם בבחי' יראת אלקים שלימה כ"א בהיות לו ב' בחי' היראות יראה עילאה וגם יראה תתאה והדבר ידוע לכל מביני מדע שבלתי אפשרי להיות אדם עומד תמיד במדריגה עליונה בסוד והחיות רו"ש לזאת צריך גם כן ליראה הפחותה בכדי שלא יסיר יראת אלהים מנגד פניו כל הימים וכדי לשרוף המ"ז המתעורר אז. ולפי זה יבואר המדרש דברים אלו היינו רוח סערה וכדומה המה בחי' יראות הנמוכים תחלתם היו גנוזים בשמים היינו שב"א עבדו אותו יתברך בבחי' יראה כזו ובאמת אין נאה להם להיות גנוזין במגוריו של הקב"ה היינו ביראה של הקב"ה שנאמר לא יגורך רע כלומר שאין אדם רשאי לגור מפניך מפני רע היינו רצועה בישא כ"א ראה הרוממות ולזה בא דוד והורידן לארץ אותן היראות הפחותות הורידן למדריגות התחתונים ולבני אדם השפלים לשרוף בהם אהבות רעות. ובזה יבואר בראשית ב' ראשית דהיינו אופני יראת ה' שנים המה מטעם ראשית חכמה יראת ה' ואם נפשך לומר לאיזה כיון ברא הקב"ה ב' בחי' היראות בעולם ולא די ביראה הרוממות לבד. בא הכתוב כמתרץ ואומר ברא אלקים את השמים היינו מדרגות עליונות הכינוי לשמים ואת הארץ מדריגות תחתונות הכינוי לארץ והאדם צריך להיות בסוד רצוא ושוב ולזה צריך להיות ג"כ שני אופני בחי' היראות היינו יראה תתאה למדריגת התחתונים ויראה עלאה להשלים אדם את נפשו בהם איך לעובדו ביראה הרוממות שהוא יתברך עיקרא ושרשא דכל עלמין והיינו את השמים ודו"ק:
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ וגו' ופרש"י אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהוא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו. להבין זאת נראה כי הנה ידוע היות עיקר הבריאה ישראל עלה במחשבה להבראות והיינו שצפה התענוג הגדול והשעשועים שיקבל מנשמת הצדיקים וברא בשבילם העולם וזהו ישראל עלה במחשבה כלומר שהיה להם בחי' עליה בקדמת מחשבתו וגם חז"ל נתעוררו בראשית בשביל ישראל הנקראים ראשית וכיון שכן מה מאוד צריך האדם להתמיד בעבודתו עבודת הבורא ב"ה יומם ולילה ובכל חלקי עתיו ורגעיו לבלתי יאבד מעלתו המובחרת מזולת עמים הלהוטים ג"כ יומם ולילה למלאות די חסרונם ולהשיג מחוז חפצם ואנו בנ"י אומרים תמיד אשר בחר בנו מכל העמים ואם מעשינו זר כמוהם כמונו ח"ו דברינו לבטלה ובודאי מוכרח להיות עבודת איש הישראלי ביתרון אור ושאת והכלל בזה כי להשלים האדם א"ע עם האלקים ולקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יירא ויפחד לבלתי עשות פעולה גדולה וקטנה אפילו מעניני הגשמי כגון אכילה ושתיה ושינה ושאר תענוגים שיש בעולם ידע נאמנה שהכל בחכמה עשה הבורא ובכולם יש רמיזא דחכמתא המורים לאדם להשיג אורות עליונים ותענוגים רוחניים מאלו תענוגים הגשמיים וכמו שהם במקומם הרמתה ככה נתפשטו בהנבראים להשיג עליון מהתחתון לעורר לב האדם לעבודת הבורא ואם לא הלא כבהמה נחשב הממלאת ג"כ כל תאותה הבהמיית ויתרון האדם מן הבהמה אין ובעשות האדם כל פרטי מעשיות הכל בהתקשרות ודביקות אל איזה מעלה התפשטות התענוגים לשורשם למחשבה הקדומה כי זה עיקר ותכלית עבודת אדם בעוה"ז להעלות רבוי התענוגים לאחדות האמיתי ובמה תולה העלאת המדריגות אשר בכללותם המה ז' ימי הבנין שמשם מתחיל עולם הפירוד הכל תולה בתורתינו הקדושה שחצבה עמודיה שבעה ואינה בדרך כלל כ"א שבעה עמודים ועל ידי לימוד תורה יכול להעלות הכל כאשר יתבאר כל זה אי"ה בהקדמות הבאים לפנים מן הספר. וכל התורה בכלל היא תרי"ג מצות אשר קדשנו עמהם לעשות כמעשיהו כמו שאנו אומרים אשר קדשנו במצותיו והכוונה ע"ד מאמרם ז"ל מנין שהקב"ה מניח תפילין וכדומה מן המצוה שהוא ית' עושה אותן בעצמו קדשנו עמהם ג"כ להדמות ליוצר בראשית ועל ידם יכול המשכיל ליתן עצות לנפשיו איך לידבק באל והזוהר קורא אותן תרי"ג עיטין לכוון האמור בהשכיל לב מקום רמיזתם בעולמות עליונים שכל אחת מהנה יש להם מקום מוצא באורות עליונים ולכן צמצם הקב"ה בהירות רוחניות בתרי"ג מצות הנראים גשמיים בכדי שיוכל אוזן הגשמי לשמוע ורעיון לבות בני אדם לתפוס אפס קצת והתורה נק' בשם תורה המורה לאדם דרך היתר והנכונה לדעת איך לידבק ברוממות עוצם אלהותו ובאמת מי שחכמת אלהים בקרבו ואין מלאכתו מלאכת הקודש ברמיה כ"א בתמים ובלב שלם יכול לדעת ולהבין בהפרים סוד רמיזתם במקומם בעולמות עליונים ומה טיבם ותועלת הגדולה מה שגורם בעשיותם על מתכונתם אזי גורם השפעות אודו עליונים בהשכינה ובודאי ניתוסף אליו גם כן התלהבות ודביקות גדול לעבודת הבורא. והנה נודע מספרים היות עיקר סיפור מעשה בראשית להורות השתלשלות אורות עליונים ורבוי צירופי שמות הקדושים שעמהם אנו בנ"י בונין קומת השכינה בהיות האדם מיטיב לכת בדרכי אל להתנהג א"ע בפרטי עובדותיו הכל ע"פ התורה וסודותיה הרמוזים בעבודת האדם והכל לצורך גבוה וע"י שמשיג בסודות מעשה בראשית יתכן לו לדעת אפס קצת כח הרוחני באמצעית התלבשות מעשה מצוה הנראים גשמיים ויסודתם בהררי קודש ומה כח מאורות עליונים נשפע בהם ובאתערותא דלתתא אתער לעילא ונשפע משפע ברכה עליונה מרום המעלות עד מדריגה התחתונה שכינה הקדושה ואליו יגיע גם כן אמנם לא לזאת ישים את לבו ונפשו כי אם הכל לצורך גבוה. ועתה נחזור לביאור אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם כי באמת עיקר הבריאה ונתינת התורה בשביל ישראל להיותם עוסקים בתדירי במעשה המצות אכן אם האדם מעשיהו בהם כפשוטן באין מבין מקום מוצאם ורמיזותם בעולמות ומאיזה מקום נמשכו ונתפשטו וקבלת חיותם ממקום גבוה אזי אין עבודתו נחשבת למאומה ובאמת לדבר זה צריך למוד רב וקדושה יתירה לדעת בעין השכל ולהתלהב בשעת מעשה אשר בו בחר אל מזולת עמים והאדון ה' צבאות מכניס את עצמו לעשות במעשה עבדיו בני ישראל המה המעותדים לעובדו בלבב שלם אותן המצות שהוא עושה אותן בעצמו ובכבודו כמדובר ואם נעדר ממנו תנאים אלו ידע נאמנה שמעשהו מעשה בהמה ותועלתו נכזבה מלהיות רשומו ניכר להתעורר למעלה. מול זה בא הרמז ברש"י ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו ירצה להורות את האמור דהיינו כח הרוחני מאורות הבהירים מעולמות עליונים שמהם מקבלים מעשה המצות שצונו עליהם הגיד לעמו להבינם בספור מעשה בראשית שנודע מספרים אשר באלו הפסוקים של מעשה בראשית נרמזים בכלל כללות צירופי שמות הקדושים וכמה רמזים וסודות עמוקות מעניני התרי"ג מצות הכל תולה בסוד מעשה בראשית ולכן לא פתח את התורה מן החודש הזה לכם שהוא מצוה ראשונה כי באמת אין תועלת במעשה המצות בעשותם כפשטן כיון שעדיין לא נתגלה ונתפשט סוד כח המעשה של עשיית תרי"ג מצות מקום מוצאם במקומם הרמתה ממילא אין הנאה להבורא ית"ש בעשיות מצות בלא טעם וריח אמנם אחר שפתח את התורה בבראשית וגילה בספור מעשה בראשית כח רוחני ממעשה מצות העתידין להתגלות אח"כ צדקו יחדיו כח המעשים היינו סודות ורמזים של תרי"ג מצות במקומם ואחר כך מעשה המצות בגשמיותם לעשות בתחתון ולרמוז בעליון ונתלהב בקרבו באהבה רבה ובזה נאות לו לאדם להשלים את רוחו ונפשו לדבק באל. אמנם לא נאמרו דברים האמורים כי אם לאיש משכיל אשר כל עצמו ומגמתו ותשוקתו בעבודת הבורא בתורה ותפלה ומעשה המצות כוונתו בהם לעשות נחת רוח ליוצרו ואין כוונתו מצורך עצמו כלום כי אם הכל לצורך גבוה כאשר יתבאר אי"ה לפנים ויראת אלקים נגד פניו תמיד לבלתי התרפות ע"ע כמעט רגע מעבודת הבורא לאיש אשר אלה לו נתגלה באמת כח מעשיו לדעת איך להתנהג א"ע בדרכי עשיית מצותיו באמת ונכונה לגרום הורדת השפע כמדובר לאפוקי מי שאין דרכו בכך וכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין ואפילו בעשותו לפעמים איזה מצות שואל תיכף פרס מרבו בודאי לא יבוא אל תכלית האמיתי לדעת כח הרוחני מעשיית המצות לכוין בה באמת ובזה רומז הפייטן: יראוך עם שמש ויכירו כח מלכותך להורות האמור אותן האנשים הכשרים שעיני שכל להם לבלתי יחושו מצורך עצמם כלום וכל מגמתם והתאמצם עבור השכינה להכין אותה ולסעדה לחברה אל דודה זהו יראוך כינוי למדות המלכות לחברה עם שמש ובהיות כן נפשם ורצונם של המשכילים לחבר יראה עם שמש יתכן להם ויכירו כח מלכותך להשיג בטוב טעם כח רוחני מבריכה העליונה הנשפע מעולמות עליונים למלכות כמדובר ודו"ק:
ומעתה נשכיל להבין שגמר אומר ר"י בדברי רש"י ומה טעם פתח בבראשית וכו' לתת להם נחלת גוים שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם. שכבשתם ארצות שבעה גוים הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו הכונה בזה כיון שישראל עלו במחשבה להבראות כדברי חז"ל בשביל ישראל שנקראו. ראשית לקבל מעם קרובו תענוג ממילא מוכרח להיות בחינת רע בעולם והם מקדשים ומטהרים א"ע לדעת למאוס ברע ולבחור בטוב עש"ה יצב גבולות עמים למספר בני ישראל כאשר יתב' אי"ה במקומו הכל מצדם בכדי לקבל תוספת תענוג וגם באין בחי' רע בעולם בטל הבחירה ואין שכר ועונש ולכן הציב גבולות הרשע לעומת גבול הקדושה הכל לשלימותם וטובתם של ישראל כמדובר אכן בהיות ישראל מרפים את ידיהם מתורה ועבודה אין מי שיקיים את העולם ואזי גורמין הורדת השפעה. לחיצונים כאשר מצינו שירדה המרכבה לבבל שלא יאמרו ביד אומה שפלה מסר את בניו ולכן ירדה המרכבה לבבל לכבוש את כל העולם כולו תחת יד נבוכדנצר וכן נוהג הענין מתחלת הבריאה עד ביאת משיחנו ב"ב הכל תולה בכשרון פרטי מעשיהם של ישראל לערך מעשיהם כמוה גורמים הורדת השפע או למקום הראוי או בקלקול דרכים הטובים חס ושלום לחצונים ושפחה תירש גבירתה ולזה ברוב רחמנותו יתברך וגודל טובו רצה לזכות את ישראל ופתח להם את התורה מבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו כמבואר לתת להם נחלת גוים והיינו שהגיד והמשיך להם זה השכל להבינם בטוב איך שיש להם עוז ותעצומות בהכשר מעשיה' ומעשה המצות לקיים את העול' הנברא בשבילם לדבריהם ז"ל בשביל ישראל הנקראים ראשית ובשביל התורה הנקראת ראשית ואורייתא וישראל חד אינון ובהיות כן אם יאמרו לישראל אומות העולם לסטים אתם שכבשתם ארצות ז' גוים שפיר יאמרו להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא ומחשבה קדמה ישראל עלו במחשבה להבראות ובהכשר מעשיהם הטובים הם המקיימים את העולם כנזכר בזוהר קודשא בריך הוא אסתכל באורייתא וברא עלמא ב"נ מסתכל באורייתא ומקיים עלמא והארץ שלנו הוא ואין לכם חלק וזכרון בה הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו כי אנו המקיימים ומעולם לא היינו לסטים חס ושלום והכל גילה להם בספור מעשה בראשית כמדובר והבן:
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ וכו' ותרגום יונתן בחכמתא וצריך להבין כוונתו. והנראה בהקדם ביאור פסוק ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן גם פסוק על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו ולכאורה תמוה וכי באה תורתינו הקדושה להזהיר לאדם שידבק באשתו כפשוטה למלאות תאות לבו אמנם צריך לפרש שהתורה נותנת עצה לאדם איך ידבק את עצמו אל הקדוש ברוך הוא וילמד מדביקת אשתו הגשמיות אם רואה שיש לו דביקות והנאה מתענוג כזה שהוא כלה ואבד לשעה מועטת איך לא יהיה לו דביקות ותענוג בהבורא ית' וירגיש בעצמו תענוג כל התענוגים העומד לעולמי עד ונותנת לו חיים בעלמא דאתי והכלל בזה כי בכל בחי' פרטי התענוגים שנמשכו בעולם הגשמי הזה הכל נמשך מהתורה ואותיות התורה המה מלובשים בכל דבר שבא לכלל בריאה ובדרך כלל איתא בזוהר שיש שני בחינות אותיות ות אתוון רברבין ואתוון זעירין ואפשר לרמוז בדברי קדשו אתוון רברבין המה אותיות שבתורה ותפלה ומעשה המצות ודיבורי שכליי' ואתוון זעירין המה אותיות המלובשים במדריגות התחתונים ומי שהוא חכם ומבין מדעתו לדעת איך ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא אפילו מאותן אותיות אשר בשפל המדריגות אזי גירם תענוג יותר ממי שהוא עוסק רק בבחי' אותיות גדולות להשתעשע אתו עמו כי זאת הוא עצם תענוגו ית' כמשל בן מלך שהלך למרחקים. ובזה יבואר הפסוק ודבק באשתו כלומר אפי' מדבר תענוג גשמי יקח לעצמו חיות ורמיזא דחכמתא לדביקות. אל מול דברינו האמורים בא הרמז בתורה ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן רצה לרמז מי יעלה בהר ה' מדריגה גבוה כזה שיכול להשקות את הגן היינו להמשיך שפע וברכה עליונה למדריגות הנמוכים המכונה בשם גן מלשון גנות וליכלוך אומר הכתוב ונהר רומז להשפעה הנשפע יוצא מעדן לשון התקשרות כמו מעדנות כימה משמעו התקשר המזלות ומי שהוא תמיד בהתקשרות ודביקות אל תועלתו גדולה ומעולה שיוצא מהתקשרות הזה נהר השפע להשקות את מדריגות התחתונים המכונים בשם גן כאמור ומכניס בהם הארה עליונה וממילא נעשין ונהפכים לצירופים רוחניים. וקדושים ועתה נחזור אל הביאור שלפנינו בראשית ברא אלקים א"ת השמים אפשר לרמוז היינו אותיות שבמדריגות העליונים המה נק' א"ת כללות האל"ף בי"ת מאל"ף עד תי"ו שבשמים המורה שכליות וא"ת הארץ היינו אותיות שבארציות נק' א"ת הארץ כללות הכ"ב אותיות שבמדריגות התחתונים ולזה תרגום יונתן בראשית בחוכמתא ברא אלקים שני בחי' האותיות הן אתוון רברבין והן אתוון זעירין זהו את השמים ואת הארץ כולם בחכמה ברא הבורא ומי שעובד את הבורא ב"ה אפילו עם אותיות הנ"ל שבארציות גורם תענוג כיותר ויותר ואז טוב לו בזה ובבא:
בפסוק ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם קודם שנבוא לביאור אבאר מקראי קודש ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת וגו' ופירש"י חסר וי"י ללמדך שהזכר כובש את הנקבה כו' ועוד ללמדך שהאיש שדרכו לכבוש מצווה על פ"ו ולא האשה הנה בודאי לא על דבר זה בלבד באה התורה לצוות לבני ישראל על פ"ו הגשמיות כ"א שמזה יקח לעצמו בחי' עבודה ברוחניות וכמו דאיתא בספרים שצריך אדם לראות שיהיה לו שכל מוליד ולא שכל עקר והיינו כמו שיש מצות פ"ו בגשמיות כמו כן יש מצות פ"ו בשכליות להוליד תמיד חדושים בתורה ואין הכוונה שיוליד פשטים כנהוג עלמא כי למה זה פשט ביד כסיל ולבו בל עמו להתנהג א"ע עם תורתו בעבודת הבורא וטוב טוב היתה שיסתם מעיינו ולא לגלות פנים בתורה שלא כהלכה פי' שאין בתורתו איזה בחי' הליכה לעבודת הבורא רק צריך האדם לראות בחידוש שמחדש בתורה יהיה אורחא להתנהג וכמו דאיתא בזוהר על ר' צדוק חלשא והוא פירש על כל מלה ומלה דאורייתא רזין עלאין ויהיב בהו אורחא לאתנהגא בני עלמא והנה לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול לומר ולדרוש תורה לפני העם ולב אין והוא בעצמו עדיין נגרר אחר תאוותיו הבהמיות ואינו אלא בחי' נוק' אל התענוגים משא"כ מי שהוא בר לבב משפיע הארה אל בחי' התענוגים וכובש א"ע לבלתי נגרר אחר תאוותיו כי אם נותן דעתו לדעת מה זאת עשה ה' ככה להכניסו בתאוות כאלו אינו כי אם לעורר לבו לאהבת הבורא וליקח מזה רמיזא דחכמתא להעלות גם משם ניצוץ הקדוש המחיה ונמצא בהיות כן מחשבתו דבוקה אל הבורא מכניס הארה אל זה התענוג ואיש כזה נקרא בחי' זכר להיות משפיע הארה ושפע אל עובדותיו שעושה וכל מקריים הקרים אותו מכיר בדעתו ומבין בחכמתו שהכל הוא בהשגחה פרטיות מהבורא ית' ולכן אינו עושה שום פעולה ועובדא ואינו מדבר שום דבורי תורה ותפלה כי אם שוקל תחלה במאזני שכלו אם ראוי להוציא דיבור לפני אלקים או לעצור במילין לפני ממ"ה הקב"ה וכל עת הוא כובש ה' מוצאות הפה כמדובר. מול זה בא הרמז בתורה הקדושה ויאמר להם אלהים פרו ורבו כלומר תראו שיהיה לכם שכל מוליד ולא שכל עקר לחדש חידושין באורייתא אמנם באופן זהו מלאו את הארץ ירצה פ"ו שלכם תגרומו מילוי אל בחי' אל"ף בי"ת שבארציות וזהו א"ת הארץ כמבואר אפילו אותיות שבמדריגה התחתונה תזריחו בהם הארה וזהו זרח בחושך שמכניס זריחה אל מקום אפל שלא ניכר שם עדיין שום התלבשות אלהות והוא בהכרתו העצומה מקריב גם אלו האותיות למקומם הרמה אמנם לאו כל מוחא סביל דא לקשר כל המדרגות אל הבורא ולרמזם במקום גבוה איך נרמזים בתורה ואל זה פי' רש"י ז"ל בדבריו הנעימים וכבשה חסר וי"ו ללמדך שהאיש שדרכו לכבוש מי שהוא בחי' איש שהתאוה כבושה ת"י למשול בה ולעשות כרצונו לבלתי נגרר אחריה מצווה על פריה ורביה כי בודאי כל התורה שיחדש ברמזים עליונים יגלה פנים בתורה כהלכה היינו כהליכה של עולם ויהיב אורחא להתנהג בני עלמא בעבודת הבורא ולא האשה כלומר אדם שהוא רק בחי' נוק' אל תאות לבו אינו רשאי לומר תורה ורמזים שהתורה שמוציא מפיו בודאי שלא כהליכה של עולם היא ולמה זה מחיר ביד כסיל ולב אין ע"כ יהיה דבריו מועטין. ועתה נחזור לענין ויטע ה' גן בעדן מקדם כי שמעתי מהרב המגיד זללה"ה שביאר ענין גן עדן עליון וגן עדן תחתון כי יש אדם שמענג את עצמו עם תורה ותפלה ובחידוש שמחדש איזה רמז בתורה מענג את נפשו וזה נקרא עדן עליון וכן יש אדם שמתענג את עצמו בתענוגים גשמיים ומי שהכרתו חזקה ולבו דבק תמיד ברוממות אלהות לבבו יבין שצריך לגנות את שני בחי' העדונים האלו לבלתי יגיע לו שום תענוג הנאה לצורך עצמו וזהו פי' גן עדן עליון היינו שמגנה עדונים שמקבל ממדריגת עליונים אפי' מתורה ותפלה כוונתו בהם לעשות נחת רוח ליוצרו ולא לעצמו חס ושלום וגן עדן תחתון גם כן ע"ד האמור שמגנה עדונים המגיע לו ממדריגות התחתונים כגון אכילה ושתיה וכדומה אינו מתעדן את בשרו כמעשה בהמה כי אם שיגיע מזה צד הנאה להבורא יתברך ולא כאשר נתרבה עתה בדור הזה רבים הם עמי הארץ המתפרצים ומנשאים את נפשם אשר גם להם שם בין הגדולים לומר תורה ורמזים וגימטריאות ונוטריקון וכדומה ומדמה בנפשו שגם הוא יכול להשפיע ולצוות בטוב ליהנות ממנו עצה היעוצה לעבודת בורא ובאמת חכמים המה בעיניהם וחכמת מה להם כיון שכל עצמו מלא פניות ורמאות ועמידתו בחוץ והתאוה מושלת עליו. מול דברינו אלו מרמז הכתוב ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם ירצה להורות ממי מן האנשים נטע אלהים בחי' ר"ת ג"ן גימטריאות נוטריקון בעדן מקדם היינו מי שאינו מתענג את עצמו כי אם מקדמונו של עולם וכל תשוקתו וכוונתו לעשות נחת רוח ליוצרו איש כזה נטע בו אלהים בחי' הג"ן לומר גימטריאות ונוטריקון ולא זולתי ובעשותו כן טוב לו בזה ובבא אמן:
בפסוק ויאמר את קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנכי ואחבא. ונראה לפרש ע"ד מאמרם ז"ל מצינו שקיים אברהם אבינו כל התורה עד שלא ניתנה שנ' עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו'. וצריך להבין אופן הבנתו את התורה עד שלא היתה עדיין במציאותה ונראה לפרש בהקדם נעים זמירות ישראל ואתהלכה ברחבה כי פקודיך דרשתי ופירש"י בהלכה הפושטת ורווחת בישראל ולכאורה אינו מובן דבריו והנראה כי הנה נודע כל התורה בכללה היתה בחי' קול בתחלה ואח"כ בעת נתינתה במעמד הר סיני נאמר בבחי' דברות ונוכל להבין הענין מבחי' נשמתן של ישראל אשר ישראל ואורייתא חד אינון ובאמת הוא כן ממש שוה וכללות נשמתן של ישראל היו כלולים מתחלה בקומת אדם הראשון וכיון שחטא נתמעט קומתו ובא בסוד הגלגול באברהם ונצטרף ביצחק ונתלבן ביעקב וכל הנשמות הכלולים תחלה בכח יצאו מכח אל הפועל וכדומה הענין אנחנו בני ישראל כלולים תחלה באברהם אבינו ואח"כ נתחלק לכמה פרטים וכל אחד מישראל בעשותו מעשים טובים וישרים להשוות מדותיו בצד מה לעבודתו של אברהם אבינו אזי קונה שלימות להשרות בקרבו אותה בחי' של אברהם אבינו עליו השלום וכל ישראל בכלל כשמישרים אורחותם ומטיבים דרכיהם לעשות כמעשהו הטובים קונים שלימות בכללות ששורה בחי' נשמתו בכללה כאלו לא מת וכ"ז יתבאר במקום אחר באורך ורומז הכתוב: כל האזרח בישראל ונודע מאמרם ז"ל אזרח זה אברהם ואמרתי טעם לשבח למה נקרא אברהם אזרח אותיות אלף זרח להיותו זריחה ראשונה בעולם לגלות ולפרסם אלהותו יתברך בעולם והרגל שמו יתברך בפי הבריות ורומז הכתוב כל האזרח כלומר כללות קומה של אברהם אבינו הנקרא אזרח כלליות נשמתו שורה בכללות נשמתן של כל ישראל בהיותן מקשטים ומתקנים עובדותיהם הטובים להדבק במדותיו אזי ממשיכין על עצמם התפשטות אלהותו יתברך כמוהו שזכה להיות מרכבה למדת החסד בהתחסד עם כל באי עולם אחז מדות החסד כל מלא קומתו והנה כמוהו נתחלק גם כן יצחק אבינו לחלקים פרטים נשמתיהון של כללות ישראל ושורה ג"כ בכללותיה ובהיות אוחזים מדתו לעבוד את הבורא במדת היראה הרוממות וכאשר איתא בזהר על פסוק ויצא יצחק וכו' לפנות ערב ביאר לפנות מערבבי ומקטרגי עלמא דהיינו להורות לעם ישראל יראה הפנימיות ולא מיראת העונש וזה נקרא זכות אבות דהיינו בהיות להם לישראל בהירות השכל לעבוד את הבורא יתברך בהזדככות המדות כאשר אבות הראשונים שאחזו מדותיהם כ"א בחי' מדתו עד שנעשו מרכבה כנודע מאמרם ז"ל האבות הן הן המרכבה ואם יש להם לישראל זכות היינו בהירות אבותיהם לבלתי אהוב שום דבר בעולם כ"א מה שנוגע אל אהבת הבורא ולבלתי ירא משום יראה בעולם כ"א מה שנוגע אל יראת הבורא וכן לבלתי התפאר כ"א מה שנוגע להתפארות הבורא יתברך זה נקרא זכות אבות בהירות מדות אבותינו הקדושים ואח"כ יעקב אבינו ממנו נתחלקו שנים עשר שבטים ואח"כ לשבעים נפש ואח"כ נתפלגו לת"ר אלף רגלין והסברא נותנת כמו שאירע ביעקב התחתון מוכרח להיות ג"כ בשורש ישראל לעילא ישראל סבא נתחלק ג"כ פרטיות בחינותיה לערך ריבוי גופם של ישראל שנתפלגו מישראל דלתתא וגם אם עיני שכל לכם תשכילו היות הכל דבר אחד כאשר אירע בנשמותיהם של ישראל כמוהו ג"כ בענין נתינת התורה ממש שוה אשר נודע היות אותיותיה כמנין נשמות ישראל כנרמז בתיבת ישרא"ל נוטריקו"ן "יש "ששים "רבוא "אותיות "לתורה הסברא נותנת ג"כ שבחי' התורה היתה תחלה בבחי' קול בימי האבות האבות בחי' כלל נגד פרטי הדברות שהמשיך משה רבינו עליו השלום לערך פרטיות של נשמות ששים רבוא נפשות ישראל וגם עתה עדיין לא נפסק הענין שהתורה תמיד בחי' קול מדור לדור אל הצדיקים האמיתים ההולכים בתורת ה' יכולין לעשות ולחדש בה רמזים וגדרים וסייגים לעבודתם כאשר ישרה בעיניהם אז לצורך העולם עבודה כזה שלא עבדו אותו יתברך עם בחי' כאלו כ"א הם בעוצם הכרתם המציאו צירופים בתורה לערך התקשרותם אל עבודת הבורא ב"ה וכאשר עינינו הרואות שבכל דור ודור נתוספים ספרים ושכליות בעבודת הבורא כי באמת הכל תולה לערך נשמתם ואחיזתם באותיות התורה כמו"כ עושין צרופים בתורה וממציאים לעצמם עצה היעוצה ברמזי התורה לעורר לבם לעבודת הבורא כפי אותן הרמזים וצרופים שמראה הקב"ה אליהם ע"י תורתו אז בזמניהם צדיקי דור ודורשיו ונמצא אלו הדיבורים שהם המציאו והשיגו עתה מחדש היה גנוז תחלה באותן פרטי הדברות שנתנו במעמד הר סיני עכ"ז אותן הדברות המה בחינת קול נגד הרמזים והדבורים שהצדיקים ממשיכים בעוצם הכרתם מדור לדור כפי הצורך וממציאים טעם חדש ולכן אנו מברכין נותן התורה להורות שהקב"ה נותן עוד את התורה כאשר מאז ומקדם במעמד הקדוש הר סיני ועיין עוד מזה בהקדמות הבאים ותבין. ומעתה תבין פ"ה ואתהלכה ברחבה ובפרש"י בהלכה הפושטת ורווחת בישראל לרמז את האמור דהיינו בהלכה הפושטת ורווחת בישראל הבא כמו שהוא נתפלג ונתרבה בריבוי חלקי נשמותיהם כמוהו ג"כ התורה נתחלקה ונתרבה בריבוי צירופים ובאמת הכל בחכמה נפלאה עשה ה' ככה בכדי לקבל תוספת תענוג מפרטי פרטיות של כל בחי' ובחי' בפ"ע משא"כ בהיותם בבחי' כללות וג"כ לקבל תוספת תענוג מריבוי הצירופים והרמזים שנתוספים מדעות ישראל שאין דעתן דומה זה לזה ומכל צירוף נעשה תענוג פרטי בפ"ע. ולזה גמר אומר כי פקודיך דרשתי משמעו לשון פקדון כלומר אותן הרמזים וסודות הגנוזים בתורה שהמה רק בחי' קול כמבואר לעיל דרשתי אותן לעבדך באמת עם אותן הצירופים ועפ"ז יבואר ג"כ מאמרם ז"ל שהקדמנו מצינו שקיים אברהם אבינו עליו השלום את כל התורה כולה עד שלא ניתנה ולמדו ממקרא שכתוב עקב אשר שמע אברהם בקולי הכוונה אפי' כשהיה התורה עדיין בבחי' קול קודם חיתוך הדברות כמבואר לעיל הבין והשיג אז בכחו אפילו כל בחי' פרטיות העתידין להתגלות על ידי חלקי פרטי הדעות של כל או"א מישראל הכלולים בו וישמור משמרתי וגו'. כלל העולה מזה כל איש אשר נגע יראת אלהים בלבו כל מה שמשיג ומחדש איזה רמז או סוד בתורה לפי ערך השגתו בתורה יהיה עבודתו את הבורא יתברך ואם לאו אפילו ירבה להעמיק ולהשיג בתורה תועלתו נכזבה. וע"פ דברינו אלו יובן הפסוק ויאמר את קולך שמעתי בגן הכונה אפי' כשהתורה היא בבחינה קול כמדובר לעיל עכ"ז שמעתי כלומר הבנתי כמו שמע כלו' הבן הבנתי אותה כל פרטי הרמזים אפילו בגימטריאות ונוטריקון המרומז בתיבת בג"ן ואירא כי עירום אנכי כלומר יראה ורעד אחזתני כי לערך שהבנתי] במאור התורה עדיין לא יצאתי ידי חובתי ואני עירום מכל כ"א לזה ישים האדם את נפשו ורוחו להעמיק בתורה ורמזיה לעובדו באמת ותמים אמן:
באופן אחר ויאמר את קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנכי ואחבא ויאמר מי הגיד לך כי עירום אתה המן העץ אשר צוותיך וגו' יש לרמז דהנה נודע קודם שחטא אדם הראשון לא היה עדיין תערובות טוב ורע ולכן לא היה עדיין בחי' בושת הגשמיות בעולם כמבואר בתיקונים באתר דאית ערוה אית תמן בושת אבל קודם החטא כתיב ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו ואחרי החטא נתערבו ב' בחי' טוב ורע ונפלו ניצוצין קדישין מז' ימי הבנין למדרגות התחתונים ומכאן נמשך בחינת הבושה הגשמי וזאת עבודת האדם בעוה"ז לפשוט ולהעלות הנ"ק שנפלו ונתערבו מז' ימי הבנין למקומם הרמתה וכאשר שמעתי בשם הרב המגיד מוה' יוסף ממעזבוז שפי' הוי ערום ביראה ר"ל בלי לבוש וקליפות היראה ודפח"ח. ואפשר לפרש הפסוק ויאמר את קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנכי לרמוז שהי' לו אותה בחיד ערום בלי לבוש הקליפות בהפשיט אותה מהתלבשותה והעלה למקומה לזה השיב לו הש"י מי הגיד לך כי עירום אתה והוכיחו נגד פניו כיון שלא היה עדיין תערובות טוב ורע ממילא לא היה עדיין ג"כ שם בחי' היראות וא"כ מאין לך לדעת זאת הבושה מיראה הפחותה המלובשת בלבוש לומר שאתה ערום ביראה בלי לבוש ובודאי המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת והוא תמיה המתקיימת ודוק בזה היטיב:
בזוהר וכד אשתלימת חוה אשתלים אדם וקודם לכן לא אשתלים ורזא דא דעד כאן לא אית אות סמ"ך בפרשתא ונראה לרמז בדברי קדשו הגם שהם אמרו סודות עמוקים רשאי האדם לומר לפי קט שכלו כי קודם בריאת חוה שגרמה את החטא מזה נמשך היצה"ר המחטיא את כל העולם והקב"ה הקדים הרפואה להמכה היא התשובה שמקבל מכל אדם החוטא ושב ורפא לו והוא יתברך סולח ומוחל ומכפר להם ונמצא קודם שבאתה תוה וגרמה כל הנ"ל אזי עדיין לא היו צריכין לסליחה וכפרה ומחילה וזה הרמז בזוהר ורזא דא דעד כאן לא אית אות סמ"ך נוטריקין "סליחה "מחילה "כפרה והבן: