ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שיתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך וגו' ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'. ושמעתי מהמגיד זללה"ה שביאר כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו לבלתי שלח את ישראל מארצו ועי"ז נתוספו כמה אותיות בתורה ומשה ואהרן הוציאו משם אותיות אלו ונעשים צירופים מכמה פרשיות בתורה. וזהו למען שיתי אותותי אלה לשון אותיות בקרבו ולכן צריכים אתם להוציאם ממנו וכאשר הארכנו מזה בפרשיות הקודמות מה היתה עבודתו של יעקב אבינו אצל לבן וכדומה פרטי המעשיות הכתובים בתורה ע"ש. כי נודע שבמצרים היתה הגאולה ע"י התגלות אלהותו בכבודו ובעצמו והכל בשביל שיוודע שיש אלהים בארץ בורא ומנהיג ומשגיח כי טרם הראות אותות ומופתים במצרים שכחו ולא ידעו מבורא עולם וכאשר חכמים הגידו בגלות מצרים היה הדעת בגלות שלא ידעו שיש אלוה ועתה בגליות המדות המה בגלות ולהיות שהיה בחינת הדעת בגלות הראה הקב"ה המופתים במצרים ושנה המערכות לידע ולהודיע שהוא היוצר הוא הבורא ואפס זולתו ויתעלה בחינת הדעת וזהו שנרמז בכתוב ואת אותותי אשר שמתי בם כלומר באמצעות האותיות אשר שמתי בקרב פרעה. ובכל עבדיו ועתה כשתוציאו אותם תתגלה ותתפרסם כי אני הוי"ה ואפילו יתרו אמר עתה ידעתי גם אני כי גדול ה' מכל אלהים הוי"ה דייקא שנתעלה הדעת שם העצם הוי"ה ב"ה מה כתיב למטה ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים להיות שכל הראות אותות ומופתים שהראה בקרבם היתה רק לתועלת פרסום התגלות אלהות ז"ה ה' קוינו לו כי הקב"ה כינוי בשם זה עש"ה הנה זה עומד אחר כתלינו לזה אמרו אליו עד מתי יהיה ז"ה לנו למוקש זה ודאי לכן שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלהיהם דייקא זולת עם מצרים הטרם תדע כי אבדה מצרים כי זה לעומת זה עשה אלהים כמו שבעת הזאת היה צורך להתגלות אלהותו יתברך ויתעלה בחינת הדעת כן היה הקליפה מתנגדת לזה מאד והיינו פרעה העליון המלובש בפרעה התחתון ולא רצה שיתגלה ויתעלה באמצעותו בחינת הדעת וזה הגורמת אבידת מצרים וכל ארצו כנודע מול דבריהם השיב באמת מה כתיב ויושב את משה ואת אהרן אל פרעה ויאמר אליהם לכו עבדו את ה' אלהיכם דייקא ולא רצה שיתגלה ויתפרסם אלהות על ידו אמנם בא בהלכות טוען ונטען עמהם לומר מי ומי ההולכים והכוונה ע"ד שזכרנו למעלה שעיקר תענוג שצפה הקב"ה לקבל מעם קרובו ישראל הכל נמשך להיות שיש בחי' רע בעולם העומד נגדם והם הם הגורמים את שלימותם ויתרונם של ישראל על זולת עמים כאשר דברנו מזה כמה פעמים מה שטענו אנשי שכם האנשים האלה שלמים הם אתנו כלומר אתנו ומחמתינו ניכר שלימותם ויתרונם ביתרון אור ויתרון שאת וכיון שכן מוכרח להיות תמיד בחי' רע העומד נגדם ובאמת יציאת מצרים ישנה בכל אדם ובכל זמן וזה שרמז להם מי ומי ההולכים ובלתי אפשרי לכם לפטור מענין הזה אזי מול דברי פרעה השיב ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג ה' לנו. כלומר יש לנו כמה וכמה בחי' התעוררות נלך עמהם לעבודת בוראינו וכיון שכבר נעשה התגלות הדעת ופרסום אלהותו יתברך באמצעות שידוד המערכות אזי עיקר העבודה להכניס הדעת בהמדות אשר המה בגלות וזהו בחי' המועדים שלנו ופרטי מעשה המצות ועובדות טובות המוטל על עם קדוש הכל לבנות קומת השכינה ולתקן מדותיה ולזה איננו צריכים לשעבוד הקשה עבודת פרך כאשר עבדו בהם בפרך בשעבוד הקשה לזה רמז משה רבינו בנערינו ובזקנינו נלך יש לנו בחי' עבודה בנערינו ובזקנינו נלך גם בזה בעבודת הבורא בבנינו ובבנותינו ידוע מאמר ז"ל תולדותיהם של צדיקים מעשיהם הטובים המה בנים ובנות נלך גם עמהם לעבודת אל בצאננו ובבקרנו מורה על המדות ודרגין טובים של ישראל כמבואר לנו למעלה בענין יעקב אבינו עם צאן לבן ע"ש. כי חג ה' לנו חג נוטריקון חסד גבורה תרין דרועין לתפוס עוצם אלהותו יתברך באמצעות המדות וניכר אלהותו יתברך מצד פעולותיו וזהו חג ה' לנו כמבואר וגם זאת אשר נודע שבכל מועד משלש פעמי רגלינו חוזר למציאות הראשון ונתגלה התגלות אלהותי מחדש ולכן נקראו ימים טובים ע"ש שנתגלו באמצעותם טוב עליון כאשר יתבאר אם ירצה השם בדרוש המועדים כ"א במקומו ע"ש. מול דבריהם השיב להם פרעה
ויאמר אליהם יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם כלומר. עתה בא פרעה לפרש שיחתו יהי כן כדבריכם כן יהיה הוי"ה עמכם כאשר אשלח אתכם אזי יתגלה ויתפרסם שם העצם הוי"ה אמנם ראו מה שאמרתי עליכם כבר שאי אפשר לפטור מענין יצ"מ אשר בכל דור ודור עד גאולה אחרונה עומד בחינת רעה נגד פניכם ע"ד הכתוב יצב גבולות עמים למספר בני ישראל שלכל או"א מישראל יש לו בחי' רעה העומד נגד פניו תמיד ובזה תולה תיקון בנין קומת השכינה ולכן אמר וגמר בדבריו לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשים ירצה אות ה' אחרונה אתם מבקשים להכינה ולסעדה בתיקון מדותיה הקדושים ולזה פירש"י אותה עבודה בקשתם עד הנה נזבחה לאלהינו ואין דרך הטף לזבוח כ"א לכו נא הגברים ביצרם אשר נאות לכם לבנות קומתה בשלימות ודוק היטיב כי עמוק:
בפסוק ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה וגו' לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו יש לרמוז תוכחת מוסר אנשים אשר עינים להם ולא יראו כושר מדותיהם הטובים של משכילים כ"א כל עצמם ליפות את אורחותם אם טוב ואם רע הכל נכון לפניהם וזה הגורמת להם שבלתי אפשרי להם לילך ממדריגה למדריגה וכאשר ביארתי פי' המשנה כל ימי גדלתי בין החכמים ועיקר הדברים כל ימי גדלתי והלכתי ממדריגה למדריגה ולא עמדתי במדריגה אחד ומה הגורם ככה להיותי בין החכמים ואז הבנתי פחיתת ערכי ועדיין לא למדתי אפילו מדה אחת טובה מרבותי והכלל מי שרוצה לעמוד במעלה המובחרת צריך לקיים בעצמו מה שכתיב מכל מלמדי השכלתי וכמאמר הרבה למדתי מרבותי ומתלמידי יותר מכולם ובפרט איש מרעהו וחבירו יכול ללמוד מדות טובות וכדומה מהמעלות אמנם עתה בדור הזה רבים עמי הארץ אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם ועם כ"ז מתפרצים ומתפארים ליטול את השם והכבוד וכל מה שיוכלון ליתן דופי באחרים אזי מתכבדים בקלון חבריהם ומזה נמשך בעוה"ר שנאת חנם ואיש את רעהו חיים בלעו ופארו פיהם לבלי חק מול דברינו הנ"ל ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים כלומר בהעדר הדעת ויהי חשך אפלה ונופלים בבחינת מיצר ים החכמה ומפרש הכתוב מה הוא החשך ואפלה לא ראו איש את אחיו ראו משמעו לשון חשיבות כמו רואה אני את דבריך וכמו רואה אני את דברי אדמון וזהו לא ראו איש את אחיו ירצה לא חשבו בלבם איש את אחיו ללמוד ממעשיהם הטובים ואדרבא ממציאים תמיד חסרונות וקלון ודופי ומיפים מעשה עצמם ולכן הולכים בחשך ולא אור להם לילך תמיד ממדריגה למדריגה וזהו ולא קמו איש מתחתיו כ"א המה תמיד במדריגה אחד והוא רק בחינת עומד ולא הולך ובאמת איש הישראלי צריך להיות תמיד בחינת הולך ודוק:
בפסוק ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יצג גם טפכם ילך עמכם ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות ועשינו לה' אלהינו וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו נקח לעבוד את ה' אלהינו ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד באנו שמה כלפי דברים הנאמרים באמת אשר הגלות שהיה במצרים הדעת היה בגלות ועתה המדות המה בגלות כמבואר למעלה וכבר זכרתי בשם המגיד מישרים שקורא לדרגין קדישין צאן כמה שכתוב ע"פ ויקרא יעקב אל רחל ולאה השדה אל צאנו לדרגין דיליה כי כבר בירר אצל לבן כל האותיות הגנוזים כמו שהארכנו שם בענין יעקב ולבן עיין שם ותבין נפלאות ועתה תחזה בגלות פרעה אשר מאד הכביד את לבו ולא רצה שיתגלה ויתפרסם על ידו בחינת הדעת לדעת היות אלהים שופטים בארץ ולא הועיל כלום כי מאת ה' היתה זאת למען הרבות מופתיו ואדרבא כל עוד שהרבה להרע והכביד את לבו נתוספו כמה צירופי אתוון בתורה וסודות ורמזים לעבוד בהם את הבורא ברוך הוא בכל דור ודור מול דברינו אלה בא הרמז בתורה ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו את ה' כאשר אמרתם והועילו בתקנתם להוציא הדעת מהגלות ונתגלה פירסום שם העצם הוי"ה ברוך הוא אמנם עדיין ראו מה הוא נגד פניכם שהמדות עודנה המה בגלות וזהו רק צאנכם ובקרכם יוצג וכמוזכר צאן מורים על בחינת המדות יוצג הנה עד עת בא דברו הטוב עיקר הגאולה שתוציאו המדות מגלות לזה רמז לו רק צאנכם ובקרכם יוצג גם טפכם ילך עמכם לזה השיב משה רבינו ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלהינו וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו נקח לעבוד את ה' והכוונה על דרך שזכרנו למעלה פה"כ לא נגרע מעבודתכם דבר כלומר אנו בני ישראל יתרון עבודתינו בכל הוא ולית שום דבר בעולם לבטל היש הישראלי מבחינת עבודתו כי כח הפועל בנפעל וממילא בכל דבר בעולם יש שם התלבשות אלהות ויכול ליקח לעצמו משם רמיזא דחכמתא לעבוד את ה' אלהים בכל נפשו ומאודו וזהו לא נגרע מעבודתכם דבר כלומר בחי' עבודתכם את הבורא ב"ה לא נגרע שום דבר בעולם ואדרבא כזה ראה וקדש בכל מקרה הן רע או טוב ראה וקדש עצמך לעבודת בוראך ולזה רמז משה על העבר והוה ועתיד ואמר לפרעה מה לך רודף והכבד את לבך ידוע תדע שלא נגרע מעבודתינו שום דבר בעולם ואדרבא גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלהינו ירצה בעל כרחך תתן בידינו כל טוב מצרים ואותיות התורה ונצוצות קדושים הגנוזים בקליפות מצרים סופך הכל תתן בידינו לעבוד עם אלו האותיות בתורה ותפלה את ה' אלהינו ואף גם זאת וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה כלומר רמז לו שבני ישראל יזככו את מלא קומתם מראש עד עקב כל פרטי מדותיהם הטובים לבלתי אחוז בבחינת נה מדותם אחיזת מגע קליפות מצרים מכל וכל וממילא יתהרם בנין קומת הסטרא אחרא מסטרא דפרעה מכל וכל כיון שיזככו ויבררו כל טוב מצרים טוב המלובש בהם ותתרוקן מכל טוב לזה רמז גם מקננו הרומז לדרגין קדישין ילך עמנו לא תשאר פרסה אותיות ספירה לא תשאר שום בחי' קדושה ממדותינו הקדושים והטהורים ם והכל בעבור זאת כי אנו בני ישראל לא נגרע מעבודתינו דבר ואדרבא כי ממנו אפילו משעבוד הגדול והקשה של מצרים גם ממנו נקח בחינת התעוררות ורמיזא דחכמתא לעבוד את ה' אלהינו ולזה גמר אומר בדבריו ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' עד בואנו שמ"ה ועל דרך שזכרנו למעלה מה דאיתא בזוהר לערב רב אתהפך להו מש"ה לשמ"ה עיין שם ותבין הרמז ואנחנו בני ישראל לא נדע בחינת העבודה עד בואנו שמ"ה ומהפכים מצירוף שמ"ה לשון שממון עושין צירוף טוב צירוף מש"ה הרומז לדעת הגנוז שם ובדעת חדרים ימלאו יכול לתקן פרטי המדות בהכניס לשם החכמה והמדע כי בחכמה אתברירא יכול לברור הטוב מהרע ודוק:
בפסוק ויאמר לו פרעה לך מעלי וגו' אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות ויאמר משה כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך ופרש"י כן דברת יפה דברת ובזמנו דברת אמת שלא אוסיף עוד ראות פניך. יובן עם האמור בסמוך דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ופרש"י דבר נא אין נא אלא לשון בקשה בבקשה ממך הזהירם על כך שלא יאמר אותו צדיק אברהם ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם הנה ענין ביאור זה יתבאר לנו אם ירצה השם בפרשת בשלח בפסוק ויסע משה את ישראל עיין שם והצורך לענינינו פה ריש מילין אומר כי נודע עיקר הגלות ושעבוד ששעבדו בני ישראל במצרים היה רק להוציא משם נצוצות קדושות הנבלעים בקליפות ובלתי אפשרי היה לצאת משם כי אם באמצעות העוני ועבודת פרך כמו דאיתא בספרים ואחר שהוציאו בני ישראל כל טוב מצרים אסור לעבור בה איש הישראלי לבלתי תת כח עוד לבחינת מצרים והגם שיציאת מצרים לא פסק הענין וישנה בכל אדם ובכל זמן וכמו שיתבאר לנו לקמן אם ירצה השם פירוש הכתוב אל מוציאם ממצרים תיבת מוציאם משמעו לשון הוה שמוציאם תמיד ולא פסק הענין עם כל זה כמה בחינות יש כמו בסטרא דקדושה נאמר כי גבוה מעל גבוה וגו' כמו כן לעומתו בסטרא אחרא יש גם כן בחינת קומה ראש וידים ורגלים ואנו בני ישראל מעותדין תמיד לעבודה זה להוציא כל טוב מקומת הסטרא אחרא מראש עד עקב ואחר כך בעקבא דמשיחא כשתתרוקן גם כן בחי' העקב מסטרא אחרא יבאו ימים המקוים לנו משומר ישראל ונמצא נשמע מכל הנ"ל היות ענין יציאת מצרים ישנה תמיד אמנם משתנים בבחינת הפנים בחינת יציאת מצרים הראשון היתה בפנים אחרים וכן בכל דור ודור משתנה בחינת יציאת מצרים לפנים אחרים והכל בכדי לברר ולהוציא טוב הגנוז בקומת הסטרא אחרא ומעתה תחזה מה שהעמיק רש"י בדבריו דבר נא אין נא אלא לשון בקשה בבקשה ממך הזהירם על כך וכו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם ובודאי אותו צדיק אברהם אבינו לא דאג לבו לקיים בהם רכוש גדול לכלי כסף וכלי זהב להעשירם עושר מופלג ומצינו שלמה המלך ע"ה אמר רש ועושר אל תתן לי אמנם כיון אל האמור רכוש גדול מכל טוב מצרים נ"ק ואותיות התורה המלובשים בהם זהו עיקר הרכוש לזה בקש להזהירם על כך כי זה עיקר עבודת בני ישראל ובזה תולה יציאתם ממצרים כמו אז כן עתה להוציא כל רכוש המלובש בקומת הסטרא אחרא לבלתי השאיר שום ברכה בכדי שאל יצטרכו לשוב עוד לבחינת מיצר שלהם להוציא עוד הטוב המעורב ברע. מול דברינו הנ"ל בא הרמז בתורה ויאמר לו פרעה לך מעלי השמר לך אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות בכאן העיד בו שיפרוש את עצמו מפרעה מכל וכל ובפרט שכבר הגיע סמוך לזמן מכה אחרונה שבה יצאו בני ישראל ומסתמא כבר ניתקן ונברר הכל וכיון שכן אזי אין להם לישראל לעשות עוד אצלו ולכן העיד והתרה אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות כמבואר מול דבריו מגיד משנה השיב משה רבינו ויאמר משה כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך וכדברי רש"י שהעמיק בדבריו הקדושים יפה דברה ובזמנו דברת אמת שלא אוסיף עוד ראות פניך באופן ובענין כזה הגם שבכל דור ודור יש בחינת יציאת מצרים על כל פנים משתנים הם בפנים אחרים וכבר הגיע העת והזמן לבלתי ראות פניך עוד כמבואר ולכן נסמך תיכף הדבור אחר זה דבר נא באזני העם וישאלו וגו' כלי כסף וכלי זהב להוציא יקר מזולל לבלתי תשאר שום ברכה אחריהם ודוק כי עמוק:
בפסוק והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבותיך ואחר כתיב מצות יאכל את שבעת הימים. והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך להבין נראה להקדים מאמרם ז"ל שנתעוררו ע"פ שמרה נפשי כי חסיד אני ואמרו חז"ל ולא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה וידוע שהמדות נקרא ידים חו"ג תרין דרועין כאשר ביארתי מזה במקום אחר והוא לרוב צדקו ובהירותו הכניס את עצמו עם פרטי מדותיו למדריגות התחתונים המכונים לדם ושפיר ושליא דברים המאוסים ומגועלים וכל עצמו ומגמתו של צדיק כ"א להעלות משם איברי השכינה השוכנת עמהם בתוך טומאתה ובפחיתת של המדרגות גם שם יש איברי השכינה לטובתם של נשמותיהן של הצדיקים בהיות מעלים את השכינה ממדריגות כאלו אזי שכרם נכון לפניהם כפלי כפליים וגורמים תוספת תענוג להיותם מתחסדים עם קונם. ולזה אמר דוד המלך עליו השלום ולא חסיד אני וכו' וידי הכינוים לבחי' המדות הכנתי את ראשי ורובי עמהם במדריגת התחתונים כמו דם ושפיר ושליא והכל כדי לטהר אשה יראת ה' לבעלה והיינו העלאות נ"ק ממקומות הנמוכים למרום שבתם למקורם אמנם לא מצינו מכל דורות הראשונים שישבחו א"ע עם עובדא כזה כ"א דהע"ה ושלמה בנו רצה ג"כ להכניס א"ע להעלות כל המדרגות הנמוכים ולא עלתה בידו כידוע אשר נשים הטו את לבו ובאמת עבירה גדולה לפטוחי הערך כערכינו עתה בדורות הללו יעלו על הדעת להכניס א"ע במתכוין למדרגות התחתונים בכדי שיעלה ויגביה משם איברי השכינה לזה אפשר לרמוז בכתוב והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי וגו' שהם מורים ז"מ הפכיים ואני אמרתי טעם לשבח איך מרומזים בכללותם כל זה"מ כנעני כנוי לאהבות רעים והחתי לשון חתת יראות רעים והאמרי לשון התפארות עש"ה את ה' האמרת ופירושו לשון התפארת וכמהו השאר מורים על ז' מדות הפכיים לזי"ה הקדושים ורומז הכתוב והיה נודע כל מקום שנאמר והיה משמעו לשון שמחה כלומר שמחה לפניו יתברך בהיות לו לאדם זה השכל להבין ולהשכיל לבלתי יכניס א"ע במתכוין אל מדריגות התחתונים בכדי להעלות משם נ"ק כ"א כי יביאך ה' אל ז' מדות הפכיים והיינו הכנעני והחתי וגו' שיתקן אותם להעלותם לשורשם והוא יתברך יודע אם יכול לעמוד בקיומו ולא יפנה לגרור אחריהם ח"ו לאפוקי האדם אינו רשאי להכניס א"ע כי הוא סכנה גדולה אולי ילכד במצודה חרמו של נחש הוא היצה"ר ולא די שלא יועיל בתקנתו להעלות משם איברי השכינה אף גם זאת שישאר שקוע לשם ח"ו עם ראשו ורובו ולכן טוב לו להזהר ולהשמר ויכפול שמירתו בגדרים וסייגים בכדי שאל יבא חטא לידו ואפילו נדנוד עבירה וזה עבודת האדם בעוה"ז כל ימי חיים חיותו ללחום מלחמת היצה"ר ולהבין א"ע בכל מיני קרבא נגדו לבלתי יהא בבחי' ז' מדותיו הקדושים שום מגע משבעה הפכיים ולזה רומז הכתוב מצות יאכל את שבעת הימים מלת מצות משמעו לשון מצותא ומריבה כלומר אזהרה לאדם שיחבר וייחד מצותא ומריבה את שבעת הימים המה ז' מדותיו הנקרא ימים צריך האדם להלביש א"ע בכל מנא קרבא כל ימי חייו ללחום ולדחות מהם כל מום משבעה ההפכיים כמדובר ולדבר זה צריך האדם לזכך א"ע בזיכוך גדול מאוד להשריש בקרבו אלהות ואל יפנה אל מדעת אפילו רגע אחד וזהו שנאמר בכתוב אזהרה לצדיק והיה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך ותשריש הקדושה בקרב לבך וכל כך למען תהיה תורת ה' בפיך ירצה ללמוד לאדם דעת ומזכיר אותו להיות הפה והלשון כלי מוכן לדבר תמיד דיבורי תורה כלומר בכל שפותח פיו לדבר אפילו דבור איש לרעהו מעניני צרכי גשמיות המוכרח בהם שבלתי אפשרי זולתם עכ"ז יהיה פיו ולבו שוים לכוון את לבו לשמים וזהו למען תהיה תורת ה' בפיך תמיד בכל עת ובכל שעה ורגע ואז טוב לו בזה ובבא: