והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם. ראוי לשים לב להבין אשר בכאן שנה הכתוב בלשונו מכל התורה ופתח דברו יאיר והיה שלא מצינו כמוהו וגם כל מקום שנאמר והיה יגיד שמחה ושמחה בכאן מה זאת עושה וגם אמר עקב תשמעון ולא אמר אם תשמעון כדרך שכתוב בכל התורה אם בחוקותי וכדומה ודרשת חז"ל ידוע וגם צריך להבין מה דאיתא בזוהר ועשיתם אותם אתם כתיב והנראה כי הנה כבר זכרתי כמה פעמים למעלה ועדיין צריכין אנו למודעי מה דאיתא בזוהר קב"ה ואורייתא וישראל חד אינון ולקרב אל שכל אנושי איך אנחנו אחדות א' עם התורה והקב"ה ומי יכול לקרב אל האש הגדולה ומצינו גם שניהם מכונים בשם אש הקב"ה הלא אש אוכלה הוא וגם בתורה נאמר קול אלהים מדבר מתוך האש והכוונה כי אנו בנ"י נקראים דורשי יחודך ע"ש שאנו דורשין תמיד אחדותו ויחודו יתברך לקרב וליחד הכל אל השורש וכל פרטי התחלקות התענוגים שנתפשטו בעולם הנפרדים צריכין אנחנו להשכיל ולדעת שלכולם יש להם מקום מוצא בשורש אחדותם ונמשכים מנקודה א' קדמה המחשבה והט למשל אזניך בתענוגי אכילה ושתיה יש כמה מיני תענוגים שונים זה מזה לערך התלבשות אורות עליונים ברבוי המאכלים גשמיים ומי שעיני שכל לו מעלה רבוי התחלקות אשר בכללם נמשכים משבעה ימי הבנין וכללות זי"ה אינם כ"א שלשה קוים החכם אשר עיניו בראשו מעלה אלו השלשה קודם לקדימת המחשבה שנמשכו משם ושם במקור ושורש השרשים אין שום בחי' התחלקות כלל וכלל כ"א אחדות גמור יחיד ומיוחד וכל זה יכול המשכיל להתבונן במעוז שכלו להשיג ממלא קומתו היותו עולם קטן ובהכרח צריך להיות בעצמותו כל בחי' הנ"ל ומרוחניתו יתכן להשיג במושכלות אורות רוחנים עליונים ואתה תחזה שיש באדם הגשמי חמש חושים שמשתמש בהם לצורך הגוף והם נחלקים כל חוש יש לו כלי מיוחד לתשמישו חוש השמע כלי תשמישו בכלי האוזן וחוש הראות בכלי העינים וכדומה מפרטי החושים יש להם כלים נפרדים לצורך תשמישם שאין חוש אחד יכול להשתמש בכלי זולתו ואינו יכול לראות את הנשמע ולשמוע את הנראה אמנם באמת יש ג"כ באדם הגשמי חוש המשותף ובו מעורבים כללות החושים יחד ושם יכולים לפעול כל חוש בכלי זולתו לראות את הנשמע ולשמוע את הנראה והרא"בד בפיר' לספר יצירה מביא ראיה לזה מתורתנו הקדושה שנאמר וכל העם רואים את הקולות ומהראוי לכתוב שומעים את הקולות משם ראיה שיש לאדם חוש המשותף ומעורבים כללות החושים יחד ויכול האדם לראות את הנשמע ועוד מביא ראיה מפסוק ראה ריח בני כריח השדה ומהראוי לכתוב הריח ריח בני כי כל חוש הריח בחוטם אלא להורות תערובתם בחוש המשותף ויכול באמת לפעול עם העין פעולת החוטם ואב"ן עזר"א מביא ראיה ממקום אחר ירא אלהים וישפוט אשר הבאשתם את ריחינו בעיני פרעה ולא כתיב בחוטם פרעה אלא מכאן ראיה היותם מעורבים בחוש המשותף ויכול לראות את הריח והנה איש הישר הולך ומטהר פרטי חושיו לקדשם אל עבודת הב"ה לבלתי עשות מעשהו זר להשתמש בהם רק לצורך הנאתו הגשמית כ"א כל עצמו בהם רק לעבודת גבוה בהתקשרות ודביקות אל אזי מעלה בחי' התחלקות החושים לשורשם חוט המשותף וכיון שכן תועלתו גדולה לבוא למדריגה מעולה וגבוה לראות את הנשמע כאשר מאז בהכינו בנ"י את קומתם במעמד הק' קבלת התורה זכו כל ישראל לראות את הנשמע והכלל בזה כל מה שאנו רואים בעוה"ז רבוי התחלקות אינו רק מצידנו וערך שפלותינו כי מצד גודל בהירתו ורוממותו ית' אינו צריך לבחי' התחלקות כלל לא וכמו שסדרו לנו בנשמה כל שבת על כן אברים שפלגת בנו הכוונה מוסב על הקב"ה בחי' הפלגת איברים שאנו מתארים בעצמותו לכנותו ברבוי איברים כמו יד ורגל ואוזן בהלבשה גשמיות והתחלקות החושים בנו מצדינו ולא מצדו יתברך כי במקומם המה אורות בהירים רוחנים אחדות גמור וזהו ג"כ הכוונה אשר שנו חכמים במשנה דאבות דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת להורות האמור דע מה למעלה שאנו מתארים אצלו יתברך בחי' התחלקות איברים גשמיים כמו עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם נמצא מכנים לכבודו יתברך עינים ואזנים חלילה וחס לתאר אצלו ית' שום תמונה וציור ואפילו תמונת אות ופשיטא תמונה וציור מבריה הגשמיי' כ"א הכל בסיבת הצדיקים הממשיכין על עצמם השגחתו יתברך מתארים ומכנים מצידם בחי' עינים אל הבורא להיות באדם חוש הראות הוא העין לכן מכנים אצלו ית' בחי' ההשגחה עין ה' וכן אזניו מה שאנו מתארים ומכנים אצלו אינו רק בסבת הצדיקים הממשיכין על עצמם לשמוע תפלתה ולא מצד הקב"ה אבל הקב"ה אסור לכנותו בשום ציור ותמונה וזהו כוונתם דע מה למעלה שאנו מתארים ומכנים התחלקות בבורא עולם ממך עין רואה ואוזן שומעת הכל הוא בסבתך מכנים כביכול אצלו עין רואה כמ"ש עיני ה' אל צדיקים ואוזן שומעת כמש"ה ואזניו אל שועתם ומה שאנו מצינו למעלה רבוי התוארים והכינוים הוא רק ממך שאתה הגורם ככה לומר על בורא עולם עין רואה ואוזן שומעת ובאמת שמה במקומם המה אחדות גמור וזאת תורת האדם בעוה"ז עם תורה ותפלה ומעשה המצות להעלות התחלקות הנראה בכל דבר נברא שבא לכלל גשם ישכילו לדעת פנימיות מאורות עליונים המלובש לשם להעלות ולהגביה לשורש אחדותם ואתה תראה שנמשך כמה מיני אהבות ממדת החסד ורבוי היראה ממדת הגבורה וכמה חלקי התפארת ממדת הת"ת וכ"ז חובת גברא לאסף ולחבר כל רבוי האהבות שיש בעולם אינם כ"א עולם האהבה מדת החסד ובהיות לבו תמים עם ה' בתכלית השלימות כחו יפה להעלותם לשורשם לנקודה ראשונה מקור אהבה מאיזה מקום נמשך קו הימין וכן שני קוים גבורה ות"ת יש כמה מיני התפארות בעולם והנבער מדעת סובר שיש כאן באמת התחלקות אמנם בהכינו את לבו לדרוש אחדותו ויחודו יתברך לבבו יבין כל מה שיש בעולם איזה בחי' להתפאר אינו כ"א ניצוץ והארה מועטת ממדות הת"ת ושם עיקר ההתפארות ולא נתפשט ככה להנבראים כ"א להשיג הרוחני מהגשמי ובזה נאה לו להרגיש בעצמו אפס קצת איך לפאר ולרומם גדולתו ורוממותו יתברך וזה עיקר הכוונה בבריאות עולם בשביל ישראל שעלו ברצונו הפשוט בכדי לקבל מהם התפארות וכאשר כבר קדם לנו פירוש הכתוב ישראל אשר בך אתפאר מתי אתה בגדר ישראל אשר בך אתפאר באמצעות כשרון פעולתך אני אתפאר אז בשם ישראל יכונה וגם יש לרמז ישראל אשר בך אתפאר כלומר בך דייקא מבחי' עצמותך כל מה שאתה מרגיש בחי' התפארת מושג משם בחי' ת"ת עליון וכל פרטי ההתפארות שיש בעצמותך ראוי לדרוש אחדותם ומקורם וזהו אשר בך אתפאר דייקא וכן מדות היראה הנמשך מגבורה ישנם כמה מיני יראות בעולם לפעמים יש לך אדם חסר דעה ומיעוט ההכרה שיש בו מרה שחורה בלתי טהורה ומדמה בנפשו כאלו יראת אלהים נגע על פניו ויראתו מפני הבורא ברוך הוא ובאמת יראתו הוא כסלתו ואינו כ"א כמרמה הבריות לומר שהוא מהיראים ואחר שתעיין עליו היטיב מילתה בו ואינו כ"א מלא פניות ורמאות ויראתו ולו מרה שחורה שאינו חשובה כלום ותמיה נשגבה בעיני על רובן דעלמא בהיותם מרגישין בעצמם אהבה רעה ח"ו אזי נותן עצות לנפשו להפטר ממנה ומיצר את רוחו ונפשו פרידתו מהבורא ב"ה לא כן בהקרה יראה ממרה השחורה שגם זה הבל ונפרד מהקב"ה ויראה כזה אין בה ממש ועכ"ז נכון וכשר בעיניהם לבלתי יתנו עצה לנפשם לפטור ממנה ולדעתי ממש שוה יראה רעה כזה לא לאהבת ניאוף וכדומה ממדות המגונות ורוב העולם אינם נזהרים מזה ואכשר רמז בדבריהם אני הוא שעתיד לפרוע ממי שמטיל קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא והכוונה תכלת מרמז למדת המלכות דינא דמלכותא דינא שמשם נמשך בחי' היראה בעולם וסמא"ל גימ' קל"א שממנו נמשך יראה ממרה השחורה ומחשיך אנפי בריות ואינה נוגע ליראת אלהים כלו' רק יראה הפכיית מיראת אלהות וזהו אני עתיד ליפרע ממי שירא יראה ממרה השחורה מסמא"ל גימטריא קל"א ואומר תכלת הוא גם יראה כזה נמשך מתכלת המורה יראה הרוממות ממדות המלכות ובאמת זהו דבר הנמסר ללב ונאמר בו ויראת מאלהיך ומה מאוד צריך לזה הרבה הבחנת הדעת שלא לרמות הבריות ואין מי להבחין אלא הקב"ה בעצמו חוקר לבות וכליות כלל הנשמע היות כמה מדריגות יראות בעולם והחכם אשר עיניו בראשו יתבונן במעוז שכלו מאיזה מקום נמשכו להעלותם למקום חיותם ואחדותה קו הגבורה נמצא כללות מדריגת אלו אינם כ"א ג' קוי חג"ת בכלל ואלו הג' קוים נמשכים ג"כ מנקודה אחת כתר עליון אחדות גמור דבוקה בא"ס ב"ה וזה מהות היחוד שלנו שאנו דורשים אחדותו ויחודו תמיד להעלות התפשטות המדריגות וכל פרטי התחלקות שיש בעולם לשורש אחדותה ראשית המחשבה והנה במה יתכן לו לאיש הישראלי לגרום ככה להעלות ולהגביה בחינת ההתחלקות למקום מוצאם הכל באמצעות עמודי התורה נאות לו לעשות ככה כי התורה רושם אלהות והעולם רושם התורה ובהיות איש משכיל משים לבו ורוחו ונפשו לפשוט מכל דבר בעולם צורת הגשמיות ולהלביש צורה רוחניות באופן שנתבאר לנו כמה פעמים והיינו בהשיגו התלבשות אלהות השורה שם שהם אותיות התורה המלובשים בכללות העולם ומלואה נבראו עם התורה והם המחיים כל ובזה כחו יפה להפשיט צורה הגשמי ולהלביש צורה רוחני ולוקח לעצמו רמיזא דחכמתא לעבודתו יתברך ומשיג משם אורות עליונים ונעשה אז אחדות א' בסוד פנימיות מחשבתו ממטה למעלה עד רום המדריגות שמגיע לשם בסוד מחשבתו קודש כי אורייתא היינו אותיות התורה אשר ממקום קדוש יהלכו עד נמוכה שבמדריגות וגם נשמות ישראל אירע להם ג"כ שירדו ונתפשטו ממקום תענוגיהם כסא כבודו יתברך ונתלבשו בגופים נפרדים בעוה"ז השפל והנמוך וקב"ה ג"כ ירד מכתרא לנזרא ומנזרא לכתרא ויש התלבשות אלהותו בכללות המדריגות והכל בשביל ישראל עמו שישיגו אלהותו באמצעות התלבשותו ופעולותיו והעליון מושג מהתחתון וכללותם חד אינון כנזכר ועתה אחזור לענין והיה עקב תשמעון את הדברים האלה כלומר משה רבינו בא בנועם דבריו להעיר אוזן אנשים במוסר השכל להבינם בטוב טעם מה יהיה משפטם באחרית הימים להיותם רב הכמות ואיכות במעלה הגבוה ורמה אחדות אחד עם התורה והקב"ה כנזכר שעיקר כוונות הבריאה שאנחנו בני ישראל ע"י התורה ומצות ומע"ט יעלו ויגביהו נ"ק ואותיות התורה באמצעות נשמתינו למקום מוצאם ואחדותם ובתשלום גמר הבירור תחזיר הכל למציאות הראשון ותחזור מחשבה הנאצלה למקומה וכ"ז תולה דייקא בנשמות ישראל שהן המה חלק אלוה ממעל ונמצא סוף כל סוף בהכרח צריכין ישראל לקיים כללות התורה ופרטי המצות הכתובין בה בהמשך הזמן בכדי להשלים רצונו הפשוט אכן בהתרשלם ונרפים הם נרפים מתורה ועבודה והכרתם חלשה להשתוקק בעבותות האהבה לעורר לבם בקרבם יום ולילה לעבודת אדוניהם זאת הגורמת אריכת הימים מקץ הפלאות לערך התעוררותם ככה מעלים נ"ק ואותיות התורה וזהו והיה עקב תשמעון לשון סוף ותכלית כאשר חכמים הגידו ושנו בלשון המשנה בעקבות משיחא משמעו לשון סוף וכיוון באמרו עקב סוף כל סוף תשמעון את הדברים האלה בהכרח צריכין אתם להיות אחדות א' עם הקב"ה להיותכם חלק אלוה ממעל וקב"ה ואורייתא וישראל חד אינון וכיון שכן בא להוכיח על פניהם למה אתם נרפים ומתרשלים להכניס צואריכם בעבודת אדוניכם וזאת הגורמת איחור פעמי רגלי המבשר כנזכר ושמרתם ועשיתם אותם כאן בעצם יגיד להם אדון הנביאים בזאת נאות לכם להגיע לתכלית ושמרתם כמו ואביו שמר את הדבר וע"ד שבארנו למעלה פ"ה שומר מצוה לא ידע דבר רע עיין שם כלומר שתהא עבותות האהבה תקוע בקרב לבכם בהשתוקקת לעשיות המצוה גדולה וחזקה כ"כ עד שכל שעה ורגע תהיו יושבים ומצפים מתי יבואו לידינו זמן עשיות המצות ואקיימנו כי עיקר תועלת המגיע לאיש הישראלי מעשיות מצותיו ההתלהבות וחשק הגדול ובהיות אהבתו וחושקו גדולה אזי יושב ומצפה ושומר למהר עת בואה ומבטיחם הכתוב אם תעשו כן מעלתכם נשגבה ועשיתם אתם ובדברי קודש הזוהר אתם כתיב כאלו אתם בעצמיכם עושין ומתקנים בלא עזר אלוה וכבר הארכנו מזה במקום אחר:
או יאמר והיה עקב תשמעון את הדברים האלה ושמרתם ועשיתם אתם כי שמעתי מהמגיד זללה"ה שביאר מאמר נעים זמירות ישראל לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד והקשה הלא מצינו לכללות המצות יש תכלית ושיעור ע"פ חז"ל מצות עטיפת טלית שיעורו שיתכסה ראשו ורובו מצות תפילין אצבעיים על אצבעיים סוכה ז' טפחים ומשהו וכדומה על הרוב כל המצות יש שיעור למצותן ע"פ רבותינו ואיך יתכן לומר רחבה מצותך מאוד באין שיעור וביאר כי הנה באמת מעשה המצות שאנו עושין בעוה"ז אינם כ"א סימן וציון לאורות עליונים הבהירים אמנם מרוב אפיסת ההשגה בגודל בהירותם סתומים ונעלמים מרעיון לבות בני אדם לתופסם ולכן צימצם בהירות מאורות עליונים בהלבשה גשמיות באמצעות מעשה המצות הנראים גשמיים בכדי שהאוזן יכולה לשמוע והפה לדבר ועיקר הכוונה לעשות בתחתון ולרמוז בעליון במקום מוצאם בעולמות עליונים כנודע כ"ז מספרים וכוונת האר"י זללה"ה ונמצא הגם שיש להם שיעור וקצבה אינו רק מצדינו וערך תבונותינו אמנם פנימיות סודות המצות במקומה אין להם שיעור וערך ולזה רמז דוד המלך ע"ה לכל תכלה ראיתי קץ מוסב על עשיות המצות בגשמיותם באמת יש להם קץ ותכלית בשיעור של דבריהם ועכ"ז רחבה מצותך מאוד מוסב על פנימיות במקומם בעולמות עליונים אין חקר לתבונתם ונסתרים מעיני כל חי וככה השיבותי על מה שנשאלתי ממחותני החסיד והותיק הרב דק"ק חמעלנק מה שסדרו לנו בשמונה עשרה של שבת אלהינו ואלהי אבותינו וגו' והנחילנו ה' אלהינו באהבה וברצון שבת קדשך וככה אנחנו שואלים מלפניו יתברך בערבית ושחרית ומוסף ומנחה ולכאורה מהתימה הלא כבר פנה ועבר היום הקדוש וביום הששי כבר קבלנו והוספנו מחול ע"פ הקודש ואחר כך בקבלת שבת וקידוש היום ואחר כך תפלת שחרית ומוסף וקידושא רבא ומה לעשות עוד לאיש הישראלי שאנו שואלים אחר כל אלה והנחילנו ה' אלהינו באהבה וברצון שבת קדשך ומה שעשוי עשוי אמנם מובן על הדברים הנאמרים באמת שיש הפרש גדול בין שבת שלנו שאנו מקיימים בעוה"ז לשבת של הקב"ה הגנוזה בבית גנזיו אור הנעלם מעיני כל חי ולזה אנו שואלים ומתפללים עשינו מה שמוטל עלינו עשה מה שמוטל עליך והנחילנו ה' אלהינו שבת קדשך דייקא ליתן לנו לב טהור להשיג במושכלות במצות שבת שאתה מקיים בעצמך ובכבודך לזה אנו שואלים ומצפים באמת אנו ישראל אם היה האמונה תקוע בלבנו בשלימות אשר הקב"ה ברוב חסדיו וגודל רחמנות על עם קרובו ישראל שעלה ברצונו הפשוט להיטיב לנבראיו מסר את זאת בידינו בחי' מצותיו שעושה בעצמו ובכבודו ונתן לנו לעשות כמעשהו וע"ד מאמרם ז"ל שנתעוררו מנין שהקב"ה מתפלל מנין שהקב"ה מניח תפילין וכן תקנו לנו לומר ברכות המצות אש"ק במצותיו במצותיו דיקא שהוא בעצמו ולכבודו עושה אותן קדשנו ג"כ עמהם לעשות כמעשהו לה להתפלל ולהניח תפילין ולנוח ביום השבת כאשר הכתיב מנוחה לעצמו בתורתינו הקדושה והכל בעבור שרצה בתקנות בני ישראל קדשנו במצותיו לעשות כמעשהו ואיך לא יחרד וילפת האיש טרם וחתו אל עבודת הקודש פנימה לעורר לבו בקרבו בעבותות האהבה לעשות המצוה בחריצות וזריזות כיון שהקב"ה רוצה בתקנתו וכל אשר עושה ה' עמו ג"כ לעשות כמעשהו ובאתערותא דלתתא אתער לעילא כמו שהוא מתפלל למטה מעורר דוגמתו למעלה ואין לן טובה גדולה הימנו מחסדיו ית' העודפות על בני אדם ליתן בידם עשיות מצותיו של הקב"ה שיעשו ג"כ ככה למטה בעוה"ז וחיבה יתירה נודעת להם אשר באמצעות מעשה מצותיו הגשמיים יתכן להם לדעת מה פעל אל במרום ומשיגין עליון מהתחתון מול דברינו בא הרמז בדברי אדון הנביאים משה רבינו והיה בכל מקום שנאמר והיה יגיד שמחה ששמחה הוא לפניו יתברך לקראת הפקחים בהיות להם בהירות השכל להשכיל להטיב עקב מורה וסוף ותכלית תשמעון את הדברים האלה כלומר באמצעיות עשיות מצותיכם שיש להם סוף ותכלית כמו עקב סופו של קומת אדם ככה מעשה מצות הגשמיים אינם כ"א כמו עקב וסוף למצות הרוחנים אשר בעולמות עליונים אין להם שיעור וערך וכנזכר רחבה מצותיך מאוד כ"א יש להם קצת תפיסה והשגה כטפה מהים ע"י עקב של המצות כמדובר תשמעון לשון הבנה שמע כלומר הבן והכוונה ע"י עקב תשכילו להבין את הדברים האלה היינו פנימיות המצות אשר במקורם וגמר אומר הכתוב אם תעשו כן תגרומו שמחה לפניו יתברך במעשיכם הטובים שאתם עושים בתחתון ורומזים בעליון ומעלה הקב"ה עליכם כאלו עשיתם בעצמיכם וזהו ועשיתם אתם לשלול העושה כמעשה הבהמה ואינו נותן דעתו להבין את זאת תועלתו מעט ודו"ק:
או יאמר והיה עקב תשמעון את הדברים האלה ע"ד שכבר קדם לנו ביאור מאמר התקונים ויבא יעקב שלם עם היו"ד כי מלת יעקב י' עקב וכדפרח יו"ד מיניה אשתאר עקב וכדין אתקיים ואתה תשופנו עקב ותוכן הדברי' אשר זאת תורת האדם בפרטי עובדותיו במעשהו בבית ובחוץ לחבר החכמה הכינוי באות יו"ד למדריגות התחתוני' מכונים בשם עקב סופא דכל דרגין כגון אכילה ושתיה ושינה ומו"מ ושאר תענוגות בנ"א אינו רשאי האדם לעשותם רק שלא יהיה זר מתאות לבו כאשר עינינו רואות רבים הם המתפרצים ויאכלו וישבעו ותאותם יבא להם ולא אמרו איה אלוה עושה זאת ומה צד הנאה הגיע אליו ית' שהגיעני למחוז חפצי וידעו נאמנה שבהמה המה להם ויתרונם מן הבהמה אין הרודפת ג"כ יומם ולילה למלאות תאותה הבהמיות כ"א בזאת נאות להם לאישים הישראלי' להשלים את נפשם באלהים טרם עשותם אחת מהפעולות גדולה וקטנה יפלסו במאזני שכלם למצוא מקום לה' שישרה במעללם ולעשות לצורך גבוה ולא לצורך עצמם לבד ועכ"פ יחצו ימיהם חצי להם וחצי לה' ולראות בפרטי עובדותם להכניס לשם החכמה ובחכמה אתברירא כחם יפה לברר הטוב מהרע ואז אין שופ"ר ונחש הוא היצה"ר מצוי' במעשיו אפי' הגשמיים וכיון שמכניס לשם החכמה יתכן לו לתקן עיקר מעשיו המוטל עליו לעשות לתקן זי"ה אשר זאת עיקר עבודת האדם בעוה"ז והכל באמצעות לימוד התורה שחצבה עמודים שבעה וכדאמרינן לעיל תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב עיין שם ותוכן הדברים כללות התורה שחיבר לנו משה רבינו מוריש אותנו להורות דרכי אל לדעת איך להקהל ולחבר החכמה אל בחינת עקב וזהו והיה יגיד שמחה להראות שאין לאדם לשמוח במעשיו כי אם כשישמור לעשות לבלתי עשות שום פעולה כ"א לחבר היו"ד אל עקב וזהו והיה עקב תשמעון משמע לשון אסיפה כמו וישמע שאול את העם שתשמעו ותאספו החכמה הכנוי באות יו"ד אל עקב לקנות שלימות להקרא בשם יעקב שלם ובמה נאות לו לעשות ככה גמר אומר את הדברים האלה כמורה באצבע את פירושו עם הדברים האלה אשר דבר משה נאות לכם לשמוע בלימודים את הדרך אשר ישכון אור איך לחבר היו"ד אל עקב ועוד תועלת גדול המגיע לכם בעשותכם ככה ושמרתם ועשיתם אותם מלת עשיתם משמעו ל' תיקון כמ"ש ויעש אלהים את הרקיע ופירש"י תקנו על עמדו והיא עשייתו כמו ועשתה את צפרניה והכוונה באמצעות כשרון פעולתכם שתכניסו את החכמה במדריגות התחתונים לעשותם בהתקשרות החכמה והמדע בזה תולה תיקון שבעת ימי הבנין המלובשים במדריגות התחתונים. לתקנם ולהעלותם למרום שבתם כמבואר ודו"ק:
או יאמר והיה עקב תשמעון כי הנה כבר קדם לנו הדבור היות עיקר הבריאה בגין שיתפשט נהוריה על כל בריין ובגין דישתמודעין ליה ולאשגא לי' בכל אבר ואבר כדאיתא בתקונים ובזוהר הקדוש ולכוונה זו צמצם הקב"ה עוצם בהירותו באותיות התורה וצירופי השמות ותואר הכינויים בכדי לתפסו ולקרותו בשמות להמשיך השגחתו על הנבראים באמצעות צירופי השמות ואתה תחזה שיש כמה צירופים בשם הגדול הוי"ה המצטרפים ונתגלגלים לי"ב צירופים כידוע וכללותם תולים לערך כשרון עבודת בנ"י בתורה ועבודה ופרטי תנועתם אשר נודע כל עובדא ותנועה ופעולה הקטנה שאנו בנ"י עושין נתעורר ככה במקום אחיזת נשמתינו ונתקנים שמותיו וכינויו הקדושים ולית שום עובדא ותנועה בעולם לבטלה ח"ו כ"א הכל מורה על פועל החכם וככה נקרא בשם וכלל זה נקוט בידך והוא כלל גדול בתורה ועבודה שאין האדם נמלט מאחת משתי אלה בעשות טוב גורם צרופים קדושים ומתקן שם לשכינה וכמ"ש ויעש דוד שם בפרטי עובדותיו השכיל לעשות שם קדוש ובעשותו רע עושה צירופים לא טובים כמבואר בפרשיות הקודמות וא"כ איך לא יעטו כמעיל בשתם בנ"י להתבונן במעוז שכלן בכל פרטי עתיו ורגעיו בהאיך אנפין יקום קדם מלכא ומה מעשהו אם בפנים בקדושה או בחוץ כיון שאינו נמלט מאחת משתי אלה דבר והפכו ואין אמצעות בדבר ומה מאוד יחרד האיש וילפת ליתן עצות לנפשו לבלתי ילכד ח"ו במצודת היצה"ר ואז נעשה מרכבה לס"א ח"ו ואוי לאותה בושה וכלימה ואפי' צירופי אותיות שמוציא דבור לפני אלהים המה צרופים לא טובים כמעשהו בחוץ ככה מכניס ובונה מבפנים בתורה ותפלה צירופים חיצונים ממחשבות זרות ותערובות רע ומכאן תוכחת מגולה לרבות בני עמינו בעמדם להתפלל או ללמוד תורה נסרכים אחר הרגל לשונם ומוציאים שמות קדושים וכינוים לקרותו יתברך באלו הצירופים שצרפו הראשונים ובוש לא יבושו הכלם לא ידעו מי הרשה להם להוציא עתק מפיהם לקרותו יתברך ככה ולמה לא יתן החי אל לבו היות צירופי שמות והכינוים תולה בעובדות טובים ומעשה המצות ומעשהו בחוץ עם הרגשות חלקי אברים ופרטי החושים כמו שמשיג התלבשותו יתברך בכל אבר ואבר ומחשבתו קודש הנצו'' מתוך מעשיו ככה מתקן ומצרף צרופים בתואר כנויו ושמותיו הקדושים ואח"כ בעת למוד תורה ותפלה יתכן לו לקרותו באלו הצרופים שפעל ועשה בעוצם הכרתו לאפוקי אישים פועלי און ההולכים בחושך ולא אור והולך האדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב ורוממות אלהות שכוח מלוח לבו ואין נותן דעתו להסתכל על תנועות אבריו והרגשת חושיו לטהרם ולקדשם להשיג באמצעותם עולמות עליונים אם כן הוא רחוק מהשמות והכנוים שמוציא דבור לפני אלהים משפה ולחוץ כרחוק מזרח ממערב ואף על פי כן תכף בעומדו להתפלל מוציא שמות קדושים ומה לו לספר בחוק הוי"ה ב"ה וידע נאמנה כיון שהוא הפכפך במעשיו בודאי עשה צירופים בקליפות ממש היפך צירופים הקדושים המסודרים לפניו בסדר התפלה ואם כן איך ימלא פיו תהלה לאלהינו ופעלו סותר את דבורו ולא די שלא הועיל כלום בתקנתו במה שמוציא מפיו בכל שעה ורגע שמות וכנוים כנהוג עלמא קל עליהם המעשה ולדעתי לא ניקה האיש מעון ועבירה הוא בידו כי מקרא מלא כתיב ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי כיון שלבו רחוק ומעשהו זר והכלל מי שחלק לו אלהים בבינה נפשו יודעת מאד שאין שום תנועה הולכת לאבוד כי אם הכל בחכמה עשה הבורא ב"ה וברא כונניות באדם להראות עוצם בהירות מאורותיו באמצעות מלא קומתו הנעשה בצלם אלהים ותכונתו מראש עד עקב עם פרטי אבריו הנגלים והצפונים. כולם מורים לאורות עליונים וחובת גברא לאשגא ליה בכל אבר לקשור הכל אל חפץ האל לדעת הרוחני מהגשמי וכנאמר מבשרי אחזה אלוה ובכל שעה ורגע יחשוב בפנימיות מחשבתו איך נקרא הקב"ה באמת מתואר שמותיו וכנויו עם זה העובדא והתנועה ומה אספר לעילא ולהשכילך בינה שא עיניך וראה והט למשל אזנך בפתוח פיו להוציא דבור אזי נעשה צירוף שם הוי"ה באופן המבואר לנו כמה פעמים פ"ה והיה כל מבקש הוי"ה יצא אל אהל מועד תוכן הדברים כל מבקש לעשות ולצרף שם הוי"ה ב"ה לא יתכן לו כ"א כשיצא מסוד המחשבה אל בחי' הדבור הנק' אהל מועד ואז תבנה ותכונן הוי"ה ב"ה כי אות יו"ד על שם המחשבה נאמרה ואח"כ ה' מוצאות הבינה ושתי אלה מתלבשים בקול הפשוט ואח"כ באים ה' מוצאות הפה לחתוך את הקול ונשמע הדיבור ואז נגמר צירוף הקדוש הוי"ה ב"ה בתנאי שאין לו שום מ"ז מתערובת חוץ מקדימת המחשבה עד עת בא דברו הטוב ובמעשה הצדקה נתהוה גם כן צירוף הוי"ה שמו כמו דאיתא בספרים תחלה פושט ידו ליטול הפרוטה זהו בחי' אות ו' משם הוי"ה וה' אצבעות היד בחי' אות ה' ראשונה הפרוטה המונחת בידו צורתה אות יו"ד וה' אצבעות המקבל בחי' אות ה' אחרונה ונמצא במעשה הצדקה תבנה ותכונן צירוף והיה עש"ה והיה מעשה הצדקה והמשכיל על דבר ימצא טוב טעם ודעת שאין שום תנועה בעולם הולכת לאיבוד כ"א רק צירופי שמות הקדושים ואתה תחזה אדם הבא לשמוע בלימודים דברי תורה ומוסר בין השומע ומשמיע נעשה גם כן צירוף והי"ה והיה כמעשה הצדקה תחלה נשמע קול פשוט בחי' אות ו' ובמה שמבין ושומע את בחי' הקול כשפונה א"ע מכל עסקיו ומטה אוזן לשמוע עם חכמה ובינה הן המה ב' אותיות ה"י משם הוי"ה ואחר שמתבונן במחשבתו ובינתו גדולה מתורת רבו להביא את דבורים אלו לה' מוצאותיו ואז נגמר צירוף והי"ה בשלימות ע"ש הכתוב והיה אם שמוע תשמעו כמראה באצבע אם שמוע דברי תורה וחכמה ומוסר מזולתך והנה ילמוד סתום מן המפורש היות מלא קומת האדם מוכן ומזומן עם כל פעולה ותנועה גדולה וקטנה רק לבנות ולכונן צרוף שמות כנוים כמבואר להמבין מול דברינו בא הרמז בתורה והיה עקב תשמעון כלומר להורות בא לכן נתגלגל שם הגדול והקדוש לרבוי צרופים ויש בהם ג"כ צרוף והיה עקב תשמעון נותן טעם כיון שאתם צריכין לשמוע את הדברים האלה תוכחות מוסר מתורה ומעשה הצדקה ויתכן לכם בפרטי חושיכם לעשות פעולות גדולות ואפי' עם חוש המישוש וחוש השמע כחכם יפה לבנות צירוף והי"ה כנזכר והמשכיל ידמה ענין אל ענין לטהר שארית פרטי חושיו לעבודת הבורא ב"ה ואז ישלים את נפשו באלהים כי זה עיקר תורת האדם:
והנה הגם שכבר נתנו חכמים טעם לצירוף והי"ה יגיד שמחה כמו דאיתא בספרים להיות ב' אותיות זכרי' י"ו קודמים בצירוף משתי אותיות ה"ה נוקבות וגם אני אתן טעם לשבח במלת והי"ה יגיד לשון שמחה ע"ד שכבר קדם לנו בפרשיות הקודמה ודבור אין להם לישראל בשלימות כ"א בהאספת החכמות ובינה אל הקול וה' מוצאות בקשר אמיץ וחזק והנביא הוכיח על פניהם כדברים האלה באומרו הנה בדבר הוי"ה מאסו וחכמת מה להם ירצה כיון שבחי' הדיבור מאסו הבונים לבנות צירוף הוי"ה באופן המבואר א"כ חכמה מה להם ויתרון האדם מן הבהמה אין כי אם להיותו מובחר הברואים ונפח באפיו נשמת חיים ורוח ממללא ובזה כחו יפה בפיו לעלות למעלה גבוה מכל עם כי רוח האדם עולה למעלה למעלה ואין כחם של ישראל אלא בפיהם וכיון שבדבר הוי"ה מאסו הלא כבהמה נחשבו וככל הגוים בית ישראל המה שאין מעצור לרוחם ובא וראה מה שהזהיר להם הנביא לישראל ולמדם להועיל איך להוציא דבור. שמעו דבר הוי"ה כלומר בזאת נאות לכם להוציא דבור לפני אלהים באמת ונכונה לעשות רושם למעלה בהקדים לכם מעלה המובחרת שתאספו ותתייחדו בבחי' הדבור צירוף הוי"ה כי מלת שמעו משמעו לשון אסיפה ור"ת "שמעו "דבר "יהו"ה שם שד"י ידוע הוא שם היסוד ברית הלשון והכוונה באמצעות ברית עליון יתכן לכם לבנות ולכונן שם הוי"ה ב"ה נשמע מכל הנ"ל הפרש בין מוציא דבור לשומע כי המוציא דבור הצירוף כסדרן והשומע נעשה אצלו הצירוף והיה וכבר נודע למביני מדע שבחי' הדבור נמשך ממדות המלכות עולם הדבור ע"ד שארז"ל שכינה מדברת מתוך גרונו של משה וכל מי שיש בו מדעת קונו ומוציא דיבורים בשלימות נק' משה וככחו אז כחו עתה ג"כ ושכינה מדברת מתוך גרונו והנוטה אוזן לשמוע את דבורו נעשה אצלו ג"כ צירוף והי"ה מאותו הדיבור הנשמע בעולם הדיבור הכנוי לשכינה וגם שניהם טובים וטובים השנים מהא' כי אם אין דברים בלי נשמע קולו לזולתו אינו רק צירוף א' לבד ובהאספם יחד שומע ומשמיע נולד תוספת תענוג המשמיע בונה צירוף כסדרן והשומע בונה צירוף והיה ולזה ל' והי"ה כל מקום שנאמר והיה מורה היות בחי' יחוד משפיע ונשפע ואין לך שמחה גדולה מזה ולכן נתעוררו חז"ל כל מקום שנאמר והי"ה אינו אלא לשון שמחה כמדובר ורוח ה' דבר בם כי זה כל האדם ודו"ק:
ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה בכאן בא הכתוב להפליג מעלות עם קדוש בהיות מטיבים לכת בדרכי יושר תועלתם גדולה הגם שנתערבו בגוים אשר לא זרו מתאות לבם וכללות מעשיהם המכוערים וכדומה ממדות המגונות והטמאות לא יזיק לכם ולא יגיע מזה שום דבר מכוער ואדרבא מהם ובהם תקחו כל טוב המלובש בקומת הסט"א להעלות למרום שבתה ולזה רומז הכתוב ברוך כנוי לכללות הטוב המלובש בהם תהיה משמעו ל' הוי"ה שתהווה כללות הברכה אשר בקרב כל העמים והעלותם למרום שבתם אשר היה שם אהלם מתחלה ונודע מה דאיתא בזוהר איהו ברוך ואיהי ברכה ואפי' מכל העמים כחך יפה בפה לחבר וליחד ברכה בברוך וזהו שמבטיחם הכ לעם הקדוש אל תרע עינכם בנתערבים בגוים כי ברוך תהיה אפילו מכל העמים ובא הכתוב באזהרה לצדיק לא יהיה בך עקר ועקרה בך דייקא והכוונה אתה תמצא רבים הם המדמים בנפשם שגם להם שם בין הגדולים להתפלל ולהתחנן עבור צרכי ישראל המרובים ולפעמים מנשאים את נפשם לומר אלכה לי אל הגדולים כמוהם כמוני להתפלל עבור חשוכי בנים בזרע של קיימא כלל זה ינוח בידו ואל ימוט מנגד עיניו להיות אמונה תקוע וחרושה על לוח לבו שהוא ית' למעלה מכל העולמות והמערכות והמזלות ובתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים ומסדר הכוכבים כרצונו וחפצו להפך טבע הבריאה ולנהוג פרטי עובדותיו בבית ובחוץ הכל על פי האמונה שלימה התקוע בקרבו לבלתי עשות היפך האמונה ובזה נאות לו להרים ראש ליקום קדם מלכא בתפלה ותחנונים ועקימת שפתיו רושם ונרצה לפניו ית' למלאו' שאלתו והנביא רומז ברוח קדשו מימיו מן המקדש המה יוצאים והיו פריו למאכל ועלהו לתרופה ורבו הדעו' בגמרא חד אמר להתיר פה עקרות וחד אמר להתיר פה אלמים והכוונה להורות שנתמעט לבות בני אדם ואבדה אמונה מבני אדם זאת הגורמת שאין תפלתם עושה רושם להתיר פה עקרות ופה אלמים כי אם אחד בעיר ושנים ממשפחה בהשתדלותו רב בתורה ותפלה ומעשה הצדקה לא כן לעתיד שתתרבה ההשגה ולבם יהיה רחב כפתחו של אולם שהקב"ה כל יכול ואין מעצור להושיע כי הבורא מנהיג ומשגיח בכל עת ורגע ומשדד המערכות כרצונו ומעלה את עמו ישראל למעלה מכוכבים והמזלות והמה בעצמם כחם יפה גם כן לעומת אמונתם השלימה בהבורא ב"ה להגביה את עצמו למעלה מהטבע ואזי אפילו שיחת חולין שלהם זך ובהיר כ"כ עד שיוכלון לפעול פעולות גדולות מה שאנו צריכין עתה לפעול ע"י תורה ותפלה ותורה ותפלה שלעתיד תהי' רק לעשות יחידים וזווגים עליונים עין לא ראתה שאין אתנו יודע עד מה להשיגן עתה במיעוט הכרתינו ולזה רומז הנביא הלכתא למשיחא מימיו מן המקדש המה יוצאים מוסב על עתיד מים כנוי לשכלים היוצאים מקודש עליון ותתרבה ההשגה כל כך והיה פריו למאכל כלו' פרי מעללם מתורה ותפלה שהיא עיקר הפרי לא תהיה רק לצורך גבוה למאכל ל' יחוד כמו אכלה ומחתה פיה שלשון אכילה מתייחס ללשון זווג ועיקר פרי התורה ותפלה רק ליחודים וזווגים מאורות עליונים כאשר עלה ברצונו הקדום בכוונות הבריאה ועלהו היינו שיחת חולין של ת"ח כמאמרם ז"ל ועלהו לא יבול אפילו שיחת חולין של ת"ח צריכין לימוד ורומז הכתוב ועלהו לתרופה ירצה אפילו שיחתן של חולין יהיו זכים ובהירים להתיר עמהם פה עקרות ופה אלמים והכל בעבור גודל האמונה והשגה שהקב"ה כל יכול לשלול מי שאין אמונתו שלמה לדעת זאת בעצמו ומעשיו מוכיחים על פנימיות מחשבתו והאמונה התקוע בקרבו מול דברינו הנאמרים בא הכתוב באזהרה אם יעלה על רוחך להתפלל עבור חשוכי בנים צריך לזה תנאי הקודם למעשה לא יהיה בך עקר ועקרה בך דייקא בסוד פנימיות מחשבתו תהיה האמונה גדולה וחזקה כ"כ כאלו אין עקר ועקרה בעולם כ"א הקב"ה כל יכול לשדד המערכות ולהתיר פה עקרות ופה אלמים בהרף עין ברגע כמימרא וזהו לא יהיה בך עקר ועקרה בך דייקא ולא כל מי שרוצה ליטול את השם יבא ויטול לומר שאין בו עקר ועקרה כי פעלו סותרים את דבורו אם האמת אתו כאשר מדמה בנפשו שנאמנה את אל רוחו בוודאי לא עשה מעשהו זר נכריה עבודתו ורודף הוא יומם ולילה להשיג מחוז חפצו ולא כן דרכו של ת"ח כי אם ביראת אלהים כל היום וע"פ הדברים האלה ביארתי מה שאמר הנביא ורמז ג"כ לעתיד וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה הוא הדבר אשר דברתי וזרחה לכם אישים המשכילים שנאמנה את אל רוחם ויראתם על פניהם תמיד יראת הרוממות ולא יראת עצמם עבור חסרון הגשמי וזה נרמז במלת יראי שמי דייקא על דרך הכ' מפני שמי ניחת הוא וכל עצמם ומגמתם לחבר ולייחד שמש כנוי לקודשא בריך הוא וצדקה כנוי לשכינה ועתה תחזה תועלתם הנשגבה ומעולה שזוכין לזריחת מאורות עליונים להשכיל ולדעת אמיתית יחודים בתורה ותפלה ועשות מצותן ועוד זאת מעלה מובחרת ומעולה למרפא בכנפיה בהצטרכם לפעמים לשאול עבור רפואה וכדומה תהא להם זאת בנקל עם שיחת חולין יגרומו כל צרכם המרובים זהו שהבטיח להם מה שתהא באחרית הימים וגם עתה בהטיבו את דרכיהם באמת ונכונה תזכו לבהירות כזה ומרפא בכנפיה כלומר אפי' בבחינת הכנפים של תורה ותפלה משם תוכלו לפעול רפואה בעולם בעשות מעשה המצות ותורה ותפלה בעצם אינו כ"א לחבר ולייחד שמש וצדקה ודו"ק:
למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. להבין כוונת הפ' נראה בהקדם מאמרם שנתעוררו כל מקום שנא' מזמור לדוד להביא רוח הקודש לדוד ובמקום שנא' לדוד מזמור שרתה עליו תחלה רוח הקודש ואח"כ אמר שירה והכוונה ידוע בחינתו של דוד היא הדיבור הנמשך ממדות המלכות שאין לה מגרמה כלום כ"א בקבלהת מלמעלה הימנה וזאת עיקר תורת עבודת האדם בעת תורה ותפלה להתבונן במעוז שכלו החכמה תהיה מקושרת לבחינת הקול והדבור וראיה לזה מלת דבר נוטריקון "דשנת "בשמן "ראשי וידוע שמן כינוי לחכמה ואם אין בחי' החכמה מקושרת בקשר אמיץ וחזק אל הדיבורים היוצאים מפיו אזי האותיות המה בלתי לחלוחית הארה ובהעדר החכמה אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם ואל ישמיע למרום קולו כשאין שמן שופע על ראשו כי תועלתו מעט ואין רשומו ניכר ולכן אל ירבה שיחה עם אל כ"א איש הירא ותמים אשר עיניו בראשו על ההוא דקיימא על ראשו שמן משחת קודש משפע אלוה השופע עליו תמיד בלי הפסק ואיש אשר אלה לו טרם פתוח פיו להוציא דיבור מתבונן ושקל בפלס מאזני שכלו לבל יוציא שום צירוף תיבה משפה לחוץ כ"א שזה התיבה תבנה ותכונן תחלה בסוד המחשבה ואח"כ נוסע עם זאת המחשבה הטהורה לבחינת הדיבור בלי שום פירוד ח"ו וזה הרמז אימתי נקרא דבר בשלימות דייק מינה ותמצא במלת דבר נוטריקון "דשנת "בשמן "ראשי כאמור וכבר זכרתי כמה פעמים שעיקר תורה ותפלה של אדם תולה במעשהו בחוץ כמו שלוקח לעצמו רמיזא דחכמתא מכל דבר בעולם שקורה לו מטוב עד רע אינו נותן לב לדעת כ"א אלהות המלובש לשם לדעת איך לקרות בתואר שמותיו וכנויו ככה מכניס ובונה מבפנים בגשתו לתורה ותפלה צירופי תיבות ולהיות שידע להזהר לשמור פיו ולשונו אפילו בהולכו בשוקים וברחובות גם שם לא פנה אל מדעתו ופנימית מחשבתו קשורה ודבוקה לרוממות אלהות ולכן תיכף שעומד להתפלל וללמוד תורה פיו פתוח להוציא דיבור בלי שום טרחא כ"א בשפה ברורה ובנעימה ע"ד שבארנו למעלה פי' הכ' משכיל לאיתן האזרחי אברהם אבינו נקרא אזרח ואמרתי טעם לשבח למה נקרא אזרח א' זרח זריחה ראשונה בעולם להאיר התגלות חסד אל העודפות ואהבתו ית' בעולם וזאת הבחי' הוא משכיל לאיתן לדיבור שנקרא איתן כאשר כבר זכרנו טעמו וזהו לדוד מזמור שרתה עליו רה"ק ואח"כ אמר שירה כנאמר היינו שנתמלא תחלה מעוצם השגתו מחשבתו קודש ית' הניכרת מצד פעולותיו ואפי' בצרכי גופנית גם שם הולך ואור במאור התורה ומקושר בפנימיות מחשבתו לרוממותו יתברך וזאת הגורמת בעת בא דיבורו הטוב לתורה ותפלה כבר נתמלא מלא קומתו מאהבה ויראה במעשהו בחוץ ועמהם אומר שירה ויש לך סוג אנשים בעומדם להתפלל אין להם שום התעוררת להוציא דיבור בשלימות רק באמצעות אותיות התפלה מעורר לבו בקרבו איזה בחינת אהבה ויראה וכדומה מהתעוררת הדביקות וזה אפשר לכוונות בדבריהם מזמור לדוד להביא רוח הקודש לדוד שהיא בחינת הדיבור שבכל אדם מישראל והכוונה שמעורר לבו בקרבו ע"י שירות ותשבחות וצירופי אותיות המסודרים לפניו בסדר התפלה זהו הגורמת לו בחי' רוח הקודש להוציא אותיות מלוים כל טוב מהארה עליונה עתה שאו נא עיניך וראה הפרש הגדול בין שני סוגי אנשים המבואר כי החכם אשר עיניו בראשו לוקח לעצמו בחינת רמיזא דחכמתא אפילו מעשהו בחוץ טרם גשתו אל עבודת הקודש פנימה אזי אין לו שום מונע מדביקתו ותיכף בעמדו להתפלל פיו פתוח לרוחה ואין לו מחשבות זרות כ"א הדיבורים שווים אצלו לקדימת מחשבתו וע"ד שביארנו למעלה פ"ה לעומת המסגרת תהיינה הטבעות המחשבה נק' מסגרת להיותה סגור ומסוגר ואין לה תפיסה בהעדר הקול והדבור והקול נקרא טבעת ולהבינך בענין נקדים מה דאיתא ברעיא מהימנא קנה שית עזקן מתחבראן כחדא ואינון אקרון בני אלים מפקי רוחא לנשבא על עלמא ומפקין רוחא וקלא וההוא קלא נפק ואערא בעבי מטרא ואשתמע לברייתא וע"ד כתיב ורעם גבורותיו מי יתבונן הנה הרואה יראה איך לדברי קדוש הזוהר רומז לנו שכל מה שיש בעולם הכל יש דוגמתו במלא קומת האדם להיותו עולם קטן ומרוחניותו יכול להשיג במושכלות ברוחניות אודות הבהירים והנעלמים ע"ש ותשכיל נפלאות וכלל היוצא המחשבה טרם התלבשותה בבחינת הקול והדיבור לית בה תפיסה כלל ואח"כ שית עזקאין דקנה מפקי רוחא לנשבא על עלמא ומפקין רוחא וקלא והנה זה הקול עדיין אין לו ג"כ התגלות בשלימות עד שמתלבש בבחי' ה' מוצאות הפה וחותכת את הקול לבחינת פרטי אותיות ואז נשמע הדיבור בשלימות וקורא אותם עבי מטרא הכוונה שמכסה את בהירות השכל שרוצה לגלות בבחי' עבים שהן המה המכסים טוהר השמים וע"ד שבארנו פ"ה המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר הכוונה כשרוצה להשפיע שפע וברכה עליונה לשכינה שנקרא ארץ מכסה תחלה את השמים כינוי לשכלים בעבים מורים בחינת. נה"י המרמזים גם כן לשפתים והם עבי מטרא שנשפע לשכינה וגם ה' מוצאות הפה נקראים עבי מטרא להיותם בחי' התלבשות להקוו ולזה רומז הזוהר ורעם גבורותיו מי יתבונן נודע בינה כינוי בשם מי באמצעות התלבשות הרעמים היינו בחינת הקול שמוציא משיכ עזקאין הוא בחינת רעמים באדם לעומת רעמים שיש בעולם וכשהקול מתלבש בה' מוצאת הפה מי יתבונן יש התגלות והתבוננת לבינה הנקרא מי ומעתה נחזה מהות הדיבור טרם צאתו לגמר השלימות מקדימת המחשבה כמה בחי' ישנה כמו שיש הרבה דברים לבחי' המטר נאמר בכתוב נשיאים ורוח ויש גם כן ברקים ורעמים עכ"ז כשבא הרוח וגשם אין ככה הענין באדם אפי' כשמוציא דיבור לפני אלהים בתורה ותפלה להיות שלא ידע לשמור פיו ולשונו להוציא דיבור שלם בלי תערובות חוץ אזי אין אומר ואין דברים כמו בגשם אומר הכתוב נשיאים ורוח וגשם אין כי בחינתה המה שוים כמוזכר ולזה רמז ג"כ נעים זמירות ישראל השולח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו ומונה והולך הנותן שלג כצמר כפור כאפר יפזר משליך קרחו כפיתים ישלח דברו וימסם ישב רוחו יזלו מים וגמר אומר מגיד דבריו ליעקב ולכאורה אינו מובן ונתבאר ע"פ הדברים הנאמרים להורות בא שבחי' הגשם וזולת המים שוים לבחי' הדיבור שבאדם ולזה גמר אומר מגיד דבריו ליעקב שוה ממש לדברים הקודמים שמנה בכתוב וכיון שכן מה מאוד ראוי להיות שכל אחד מישראל יתבונן במעוז שכלו על פרטי דיבוריו הן בתורה ותפלה ואפילו בדיבור איש אל רעהו יקדש ויטהר את פיו ולשונו בכל בחי' מוצא מה' מוצאותיו יקנה שלימות וחיות שחננו אלהים בבינה יתירה ומגיד דבריו ליעקב דייקא ולא עשה כן לכל גוי ואפילו היותם מדברים אין ממש בדבריהם כ"א יעקב חבל נחלתו נתן להם כח הדיבור לגרום התעוררת למעלה בעולמות עליונים עם כחם אשר בפיהם ועתה נחזור לענין לא על הלחם לבדו יחיה האדם התורה כינוי בשם לחם כמש"ה לכו לחמו בלחמי דהיינו הצטרפות אותיות הרבה נקרא לחם להשיב נפש ורומז הכתוב לא על הלחם לבדו יחיה האדם יכול להבחין את נפש בהתעוררת והתלהבות לדביקות הבורא ב"ה כאותן סוגי אנשים כמבואר למעלה שאין השגתם והכרתם חזקה כ"כ להשיג התלבשות אורותיו הבהירים אפילו בפעלם ועבודתם בחוץ וצרכי גשמיותם ולכן סגור עליהם הדיבור בגשתם לתורה ותפלה נעשה אלמים ובלתי אפשרי לעורר לבם בקרבם כ"א אותיות וצרופי תיבות שבתורה ותפלה וזה בחי' מזמור לדוד להביא רוח הקודש לדוד בחי' הדיבור ע"י שירות ותשבחות ונפלאות שרואה בתורה מזה קונה שלימות לנפשו להוציא דיבור בדחילו ורחימו הנה גם מזה אל תנח ידך ומי יתן והיה לבבם זה להם כל הימים לדבק פנימות מחשבתם על ידי התורה הנקראת לחם אמנם יתיר עליהם אישים המשכילים במעלה גבוה ורמה להיותם תמימי דרך ההולכים בתורת ה' כל היום כולו אינו נפרד פנימות מחשבתם מרוממות אלהותו ואפילו במעשיהם הגשמיים משיגין מחשבתו קודש יתברך הניכרת מצד מעשיו לדעת איך לקרותו בתואר שמותיו וכינויו כנזכר וזה בחי' לדוד מזמור שרתה עליו תחלה רוח הקודש היינו שנתמלא מלא קומתו מאהבה ויראה כמו שלקח לעצמו רמיזא דחכמתא מפרטי מפעליו ככה מכנה ובונה מבפנים ותיכף שעומד בתורה ותפלה פיו פתוח להוציא דיבור בשלימות וממשיך מקדימת המחשבה אל ה' מוצאות הפה ותועלתו נשגבה מכל בחי' מוצא בפ"ע מקבל פרטי תענוג וחיות להחיות את נפשו בהתעוררת ודביקות אל ולזה רומז הכתוב לא על הלחם לבדו המורה צירופי תיבות מתורה הנקרא לחם הזה לבד יחיה האדם יכול האדם להחיות את נפשו וכמבואר כי אם על כל מוצא היינו על כל בחינת פרטי מוצא מה' מוצאות הפה יכול האדם להחיות ולהשיב נפשו בתענוגים שונים זה מזה בהתעוררת והתלהבות מחדש איך שהוא עתה בזה המוציא ומקבל עתה תענוג מבחי' מוצא זה בפ"ע ואח"כ מלביש עוד המחשבה באותיות היוצאים ממוצא אחר וגם שם תנוח נפשו שחננו אלהים בבינה יתירה לטעום טעם להרגיש תענוגים שונים מכל בחינת מוצא בפ"ע וכיון שכן תועלתו גדולה ומובחרת לבנות ולכונן צירוף הקדוש שם הוי"ה ב"ה באופן המבואר ולזה רומז הכתוב על כל מוצא פה הוי"ה תבנה ותכונן צירוף הוי"ה ב"ה כנזכר ודו"ק:
ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך וגומר וכבר דקדקו קמאי ופירשו כיד ה' הטובה עליהם וגם לי נראה כי הנה כבר נודע מספרים אשר כללות המדות אנו יכולין לתאר אצלו ית' בעצמותו כ"א מדת המלכות כי אין מלך בלא עם וזאת הגורמת צמצומו ית' וברא כל העולמות עש"ה מלכותך מלכות כל עולמים אמנם זאת צריך הבנה כיון שבחינת המלכות היא היראה כנודע איך שייך לתאר ולכנות בעצמותו כ"י בחי' היראה כיון שהוא ית' למעלה מכל העולמות והוא הנותן שפע וברכה מרום המעלות עד מדריגה התחתונה וא"כ איך אנו מתארים אצלו מדת היראה ומה לו לירא וממי לו לירא אמנם מצדינו שייך שפיר לתאר אצלו בחי' היראה ע"ד ששמעתי אומרים מה שהזהיר התנא ויהי מורא שמים עליכם דרך משל אב מזהיר ומצוה לבנו לבלתי ירחיק נדוד ממנו מלא עיניו פן יכשל באבן רגלו וכמוהו מהמאורעות והיראות שעולה על דעת אב הרחום על בנו הנחמד הנה הרואה יראה ויבין היות כאן שתי בחי' יראות שונות זמ"ז האב ירא לנפשו מכאב וצער בנו החביב כנפשו ובכל צרתו לו צער והבן ירא לנפשו מגערת אביו ומרצועה בישא בהעדר שמירתו והולך בדרך עקום ועתה בין והבין הפרש הגדול בין ב' בחי' יראות הנ"ל כרחוק מזרח ממערב וככה הענין בין ישראל לאביהם שבשמים האב הרחמן הקב"ה מגיע לו עיקר היראה מצדינו שלא ירחיקו א"ע ממנו ית' בעשות מעשות מגונות ומכוערות ואז יטנפו משכנא וכלי גופם מהשראות אלהות על פרטי איבריהם והסתלקות נשמתם ואין לך צער גדול מזה ובכל צרתם לו צער כ"י והם יש להם ג"כ בחי' יראה מרצועה בישא שזה נקרא יראה תתאה וזאת עיקר תורת אדם להשוות מדותיו למדות הבורא ב"ה ולקנות זאת היראה שהוא ית' ירא מצדינו שהיא יראת הרוממות וזהו ויהי מורא שמים עליכם כלומר המורא של שמים כינוי להקב"ה תיראו ג"כ אתם ולא יראה זולתו וכלל היוצא אשר אנו בנ"י גורמים לו יתברך כ"י בחי' יראה שלא לסבב עלינו ח"ו איזה צער ונזק בסיבת התרחקות מאתו יתברך בעשות רע וזאת היראה אצלו רק בדרך שאלה ולא בעצמותו וכאמור מול זה בא הרמז בתורה ועתה ישראל להיותכם מורכבים בחומר הגוף מורכב מד' יסודות וקרוב להפסד יותר משכר ח"ו כי יצר לב האדם רק רע מה ה' אלהיך שואל מעמך לשון שאלה ממש כ"א ליראה והכוונה כללות התוארים והכינוים יכול לתאר בעצמותו זולתכם כי אם מדות היראה אינו יכול לתאר בעצמותו כי מה לו לירא וממי לו לירא ושואל מעמך מדות היראה מצדיכם שלא יגרום החטא ח"ו איזה צער ובכל צרתם לו צער ורומז הכתוב ליראה את ה' אלהיך מלת את משמעו עם והכוונה אזהרה לצדיק שישוה מדותיו למדות הבורא כנראה במשל הנזכר שהיראה שלכם תהיה ממש שוה ליראת אב הרחמן הקב"ה יראה הרוממות ולא יראה תתאה ומעתה תאיר עיניך אשר חכמים הגידו מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים ולכאורה תמוה והלא מי שיש בו אהבת הבורא באמת ג"כ דבריו נשמעים ומובן ע"פ הדברים אשר ביארתי פ"ה והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ותוכן הדברים להורות בא את המוכיח בשער ומזהיר ומצוה בטוב לעם ה' מהראוי להיות עצור במילין ולעשות לפיו מחסום מלהוציא דברי חוב מעונשים קשים וכדומה כ"א יראה הרוממות כי לפעמים גוזרים למעלה איזה גזר על העולם לא נגמר הדבר לצאת מכח להפועל כי אם באמצעות דיבורי בנ"א ולפעמים באמצעות הליכות השמש כמו דאי' בזוהר שמשא נטל מלה ולכן מה מאד יחרד וילפת האיש לבלתי פוער פיו להוציא דבורים כאלה שע"י יכול כרוז עליון להגמר ולכן תמצא במאמרם תנא אזכותא מהדר כלומר מי שחלק אלהים בבינה מהדר תמיד להוציא דברי זכות ורב טוב לבית ישראל ולא דברי חוב ח"ו וזה שרומז הכתוב והמשכילים מוסב על המוכיחים המצוים ומזהירים בטוב יזהירו' את העם הנלוים עליהם כזוהר הרקיע כלומר ישוו מדותם באזהרתם כמו שהרקיע מוסב על הקב"ה הכנוי לשמים מזהיר ומצוה לעמו ישראל ביראה הרוממות ובהיות כן פיהם פתוח לרוחה לבלתי יעצרו במילין כיון שכל עצמם אינם מזהירים כ"א דברי זכות ולא חוב ואפשר לרמוז במאמרם מי שיש בו יראת שמים כלומר אותה היראה של שמים כנזכר תועלתו גדולה ומה הוא דבריו נשמעים ומלת דבריו מורה לשון רבים כלומר כל פרטי דבוריו רשאי להשמיע לעמו הגלוים אליו וזהו דבריו בכלל נשמעים כיון שהם רק דברי זכות וטובות לישראל ודו"ק:
ובאופן אחר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה את ה' אלהיך ונתעוררו חז"ל א"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל וגומר אטו יראה מלתא זוטרתא היא והאמר רבי חנינא משום רשב"י אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים וכבר צווחו קמאי דקמאי מאי פריך הגמרא אטו יראה מלתא זוטרתי היא אדרבא מכאן משמע שבחי' יראה יקרת הערך וזה לך האות שאין הקב"ה שואל ומבקש מאתנו כ"א ליראה והנראה שעיקר הקושיא מתיבת ועתה אטו יראה מלתא זוטרתי וע"ד מאמרם אין ועתה אלא לשון תשובה והטעם מאמרם אין ועתה תיכף ומיד ואי אפשר להיות כ"א ע"י התשובה וע"ד מאמרם ז"ל המקדש את האשה ע"מ שהוא צדיק הרי זו מקודשת כי בתשובתו הרמתה נעשה צדיק ונודע עיקר התשובה היא היראה ואם אין יראה אין כלום ולזה רומז הכתוב ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך שתעשה תשובה תיכף ומיד כמשמעות מלת ועתה כי אם ליראה שהיא עיקר התשובה ולזה פריך הגמרא כיון שעיקר השאלה היא על התשובה כנשמע מתיבה ועתה ומשמע תיכף ומיד ובלתי אפשרי זולת היראה שהיא עיקר התשובה וא"כ אטו יראה מלתא זוטרתי לומר האדם יכול לקיימה ולהגיע ליראה הרוממות תיכף ומיד כאשר עלה על רצונו והאמר רבי חנינא משום רשב"י אין לו להקב"ה בבית גנזיו כ"א אוצר של יראת שמים וכיון שכן מורה היותה יקרת הערך וספונה מאד בעיניו יתברך וא"כ מה מאוד צריך לרדוף אחריה ולהשתדל בחריצות וזריזות בכל מאמצי כחו לבא לתכלית היראה וכולי האי ואולי והכתוב אומר ועתה מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה משמעו תיכף ומיד כנזכר והוא מהנמנע אטו יראה מלתא זוטרתי שהאדם צריך להתאמץ בזה יומם ולילה כל ימי חיים חיותו והלואי שיגיע לאוצר היראה אשר בבית גנזיו ודו"ק:
למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ. ונראה כי נודע שאריכות הימים והשפעות עושר ונכסים וכל טוב הכל תולה בזוג שמים וארץ העליונה וכל עצמם של זווג הנ"ל תולה בהתעוררות התחתונים וכשרון פעולתם כי באתערותא דלתתא אתער לעילא שהשמים כינוי להקב"ה משפיע משפע ברכה עליונה אל הארץ כינוי למלכות ומשפע ברכה עליונה יגיע אליו ג"כ ולהיות שאין אדם דומה לחבירו כי אין דעתן דומה זה לזה ככה עולה באי' התעוררותם למעלה לגרום בחי' הזווג אם העבודה חזקה בידו ומוסר את לבו ורוחו ונפשו עבור התורה ועבודה ממילא בחי' יחודו וזווגו שגורם למעלה רב הכמות ואיכות וימי השמים היינו מדות השמים כינוי לז"א משפיעים האריכות במדות הארץ ואליו יגיע ג"כ אריכות ימים לערך התעוררותו שעלה למעלה ואם העבודה רפוי' בידו והתעוררותו מעט ידע נאמנה שבחינת הזוג שגורם למעלה הוא מעט הכמות ובא יבא אליו השפעה מעט בעוה"ז ג"כ כפי התעוררותו המעוטה מול זה בא הרמז בתורה ללמוד לאדם דעת מאין נמשך לו השפעת עושרו וקניינו והכל משלו נתנו לו למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגומר לתת להם גמר אומר כימי השמים מורה למדות ז"א המשפיעים על הארץ כנוי למדות המלכות כנזכר ודו"ק אסנ"ו: