וידבר ה' אל משה לאמר כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקוד אותם וגו' זה יתנו כל העובר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקודש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה' כל העובר על הפקדים וגו' העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכם. נראה לפרש בהקדם הפסוק שאמר הנביא זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכונה ולכאורה אין לו שחר כלל אמנם יתפרש באופן זה כי בא למנות מעלות עם בני ישראל שאין שוים בשעוריהם בעניני עבודתם את הבורא ב"ה ולערך רוב תשמישם במדותיהם הטובים בעבודת הבורא ככה קנו שם טוב לעצמם ונקבו בשמות כמבואר בפ' תצוה ע"ש פ"ה מקום שהיה רוב מדתו שם היה רוב תשמישו ולזה מונה והולך מעלות עם הקדוש אשר קנו שם טוב לעצמם זה יאמר לה' אני מורה על בחינה המעולה וחשובה שכל אמריו עולה לגבוה ולא לצורך עצמו כלום ויוכל לכנות בבחינתו לאמר לה' אני ולא זולתו וזהו זה יאמר לה' אני כמדובר זה ולא אחר וזה יקרא בשם יעקב כבר מבואר לנו מה דאיתא בתקונים ויבא יעקב שלם שבא שלים עם היו"ד המורה חכמה וחיבר החכמה אל בחי' העקביים המורים מדריגת התחתונים המכונים בשם עקב ואיש כזה יתכן לו לקנות שם טוב לעצמו לקרותו בשם יעקב שלים וזהו העושה ככה ומעשהו בחכמה ודעת פרטי עובדותיו מכניס בהם החכמה והמדע יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' שכל עצמו ותשוקתו לקיים תמיד פתוח תפתח עשות צדקה הרבה וזהו וזה כלומר איש כזה יתכן לו לכנות בעצמו יכתוב ידו לה' והיינו רבוי תוארים אישים הישראלים ההולכים בתורת ה' והמה תמימי דרך אמנם יש לך אדם שאין לו אפילו מדה טובה אחת מהנה ועל כל זה מכלים דבר אין לו ומכניס ראשו בין הרים גדולים ואומר לא נפל אני מכם ישראל כמותכם וזהו שמורה הכתוב באצבע ובשם ישראל יכונה כלומר איש כזה סחור סחור לכרמו כרם ה' צבאות ומה לתבן את הבר ואינו רק כנוי לשם ישראל הוא מושאל אצלו ולא שם תואר לערך מדותיו וזהו שרומז הכתוב ובשם ישראל יכונה כמדובר רק כנוי בשם ישראל ובאמת לבו בל עמו ואין לו אפילו מדה טובה אחת מישראל. והנה כל הנזכר נאמר מאישים המשכילים תמימי דרך ההולכים בתורת ה' ונפשם יודעת מאוד לאן פונה מחשבתם יומם ולילה אחרי התורה והעבודה לקנות שלימות ובדרך כלל אנו בני ישראל יש סוגי אנשים צדיקים גמורים ורשעים גמורים ובינונים כאמור זה יאמר לה' אני כולו לה' היינו סוג צדיקים גמורים וזה יקרא בשם יעקב היינו מכת הבינונים ובשם ישראל יכנה הוא מכת הג' ואנו הלואי שנהיה כולנו על כל פנים מכת הבינונים וכמו שמצינו בגמ' בארזים הגבוהים אמרו כזה כגון אנו בינונים מה יאמרו פחותי ערך כערכנו הלואי שימנו אותנו בכת הבינונים וזה כלל גדול בתורה שכל אדם מישראל מהראוי להיות לכל הפחות חצי להם וחצי לה' וכאשר מצינו דאיתא בבית יוסף כללו של דבר שהאדם צריך לשקול במאזני שכלי כל פרטי עובדותיו אם נוגע בהם צד הנאה לעבודת אלהות יגמור עשות ואם לאו ידחה ממנו בשתי ידיו לבלתי עשות לא מנה ולא מקצתה ע"ש לשונו הגם שלא כתבתי לשונו זהו תוכן כוונתו ומזה ילמוד האדם מוסר השכל בכל יום ויום ובכל שעה ורגע אשר כל מעשיו יהיו לש"ש וישקול תמיד בפלס מאזני שכלו טרם עשות מאומה לאן ינטה עם פרטי מחשבותיו אם לצורכי הדיוט או לגבוה והנה בנחי' שקול הדעת כזה משתנים הם בענינים ואין דעתם דומה זה לזה ובפרט מג' סוגי אנשים המבואר צ"ב בינונים ורשעים גמורים וכת המעולה אשר יאמר לה' אני כולו לה' בודאי משקלו שלם כל מה ששוקל במאזני שכלו בפרטי עובדותיו נמצא שלם ויפה בהם במידותיו הקדושים כת הבינונים אפשר לכנותם בשם חצי שקל מחצה השקל נמצאים בפלס מאזני שכלם כששוקלים עובדותיהם ופרטי מעשיהם נמצאו בהם מחצה להם ומחצה לה' ורשעים גמורים מאזני מרמה בידיהם וכשחק מאזנים יחשבו ויתרם כדק יטול ולא דברה תורה במתים חפשי מן המצות ואין רצונו לדבר בהם. עתה נחזור לתחלת הביאור וידבר ה' משה לאמר וכבר רמזנו למעלה מי שיש בו מדעת קונו נקרא משה ושכינה מדברת מתוך גרונו ותחלה דבר ה' באזהרה לצדיק לאמר כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ותיבת פקודיהם משמעו לשון חסרון כמו ויפקד מקום דוד וזה יצו ה' את משה כשתעלה על דעתך שתשא לבות בני ישראל אל הקב"ה להזהירם ולצוותם בטוב שימלאו מקום חסרונם מה שפגמו וחסרו במדותיהם הטובים ראשית דבר ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקוד אותם כלומר יתקנו מה שפגמו באות השפעתו יתברך המשפיע להם משפע וברכה עליונה ובמיעוט הכרתו הולכת ההשפעה לחיצונים ח"ו שלא במקום הראוי ומהראוי שהשפע תלך אל נאוה קודש כאשר ביארנו למעלה שאמר דוד המלך עליו השלום והראני אותו ואת נוהו ע"ש ובעו"ה שפחה תירש גבירתה ח"ו כאשר מצינו שירדה המרכבה לבבל לכבוש כל העולם כולה תחת יד נבוכדנצר והכל בסיבת ישראל וזהו עיקר גלות השכינה וכמאמרינו בפרשה הקודמת שמתרעם הכתוב ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף וכל ישראל מכונים בשם יוסף ונמצא הם הפוגמים באותה ההשפעה ולזה המה מעותדים בפרטי עתים ורגעים לבלתי יתנו לכת השפעה עליונה לחצונים ח"ו ואדרבא החיוב מוטל עליהם להעלות הכל אל השורש כאשר דברנו מזה כמה פעמים ע"ש וזהו ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקוד אותם בחסרון אותם בחסרון אות השפעתם כמדובר ולזה יש רמז בתיבה ונתנו נקרא ישר והפוך ונתנ"ו לרמוז את הדברים הנאמרים באמת שצריכין להחזיר אות ההשפעה למקורה ולשורשה לבלתי יתנו גרעון ח"ו בקדשי שמים מאורות עליונים הנשפעים במדרגות בשביל עם קדוש ישראל ויחזרו כמו שניתנו להם ורומז הכתוב:
זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל וגו' ואיתא בדבריהם כמין מטבע של אש הראה לו הקב"ה למשה מתחת כסא הכבוד ואמר לו כזה יתנו לפי שנתקשה משה ולא ידע ציור מחצית השקל עד שהראה לו הקב"ה מטבע של ולכאורה מנדע בעי מה ראה על הנה להתקשה בזה יותר מכל אמנם כמה העמיקו בדבריהם לרמוז האמור כי להיות בני עליה המה מועטים ומי יתן והיה לבבם זה להם לכל ישראל על כל פנים לא פחות מחצה להם ומחצה לה' ולמה לנו להרבות בדברים העומדים ברומו של עולם וכאלו הם עומדים על מדרגה גבוה כזה להעלות ולהגביה מדריגה התחתונים למרום שבתם שזהו מדות הצדיקים והלואי לבינונים יחשבו ובפרט כאשר אני רואה עתה בדור הזה מעשה בני אדם ותחבולותיו יומם ולילה לבבם פונה מה' והעיקר העבודה שנבראו בשבילה כי אם הכל עבור תועלת גשמיותם מעשה זר מעשיהם וככל הגוים בית ישראל המה לרדוף יומם ולילה אחרי פרנסתם לבלות זמן זמניהם להבל ולריק להמיר טוב ברע מעשיהם ובהמה להם וכלימת דבר אין להם להשיב אמרים בלבבם ויאמרו א"כ כמעשינו כן הוא איה אפוא החכמה שברא הקב"ה בעולמו הכל בחכמה והכל לכבודו ברא ולערך מעשהו הזר ניט' הכבוד במקום מרה ומקום חיותו ולא פעל כלום פועל החכם בבריאותו בעוה"ז ללא יועיל מוסר לא לקח ח"ו ויאמר בלבו איך אתנהג עם הבורא ב"ה יתעלה במה שאין נכון לי להתנהג בו ומהראוי לזכור גנותו וקצורו בעבודה המעותד לעשות ותהי זאת לתרופה מה שפגם וחיסר באות ההשפעה מטובת הבורא העודפות אליו תמיד להוליך אותה לחיצונים ח"ו וזהו זה. לאות ההשפעה יתנו משמעו ע"ד נרדי נתן ריחו ופרושו חלוף להבאיש כלומר מחליפים אות השפעתו ית' לילך למקום שאינו ראוי ח"ו כל העובר על הפקודים כי מי שעובר ח"ו על המצות הנקרא פקודים מחליפים להבאיש אות ההשפעה למקום שאינו ראוי וזה עיקר גלות השכינה ושפחה תירש גבירתה ח"ו ותשובתם כתובה בצדם אם הרעו מעשיהם ח"ו זה יתנו כל העובר על הפקודים כמדובר מחצית השקל בשקל הקודש יקבלו עליהם מעתה ועד עולם לתקן במקום עליון מדה כנגד מדה ולקשט מלא קומתם כולי האי ואולי יחשבו להם עכ"פ לבינונים וזהו כל העובר על הפקודים אפילו נדנוד קל יתקנו במקום עליון מחצית השקל בשקל הקודש כמבואר למעלה בשם הבית יוסף כללו של דבר שהאדם ישקול במאזני שכלו ויהיה נזהר למצוא במשקלו בקודש הכנוי לחכמה חצי. במעשיו לגבוה וחצי לו לטובותיו המוכרח בעוה"ז שאי אפשר בלא הם ובזה מובן פ"ה כל אשר יעשה יצליח ירצה לרמוז דברינו הנ"ל איש הישר הולך בדרך ה' ושוקל פרטי עובדותיו במאזני שכלו החיוב מוטל עליו כל אשר יעשה מעובדותיו אפילו ההכרחים כל הפחות יחצה לשנים חצי לה' וחצי להם וזהו יצליח מלשון וצלחו את הירדן כלומר שיחצה לחצאין את פרטי מעשיו ובהעדר ממנו תנועה זו ומעשה זר מעשהו אזי מוציא את עצמו מכלל כת הבינונים ונכנס בכת הרשעים ואיך לא יבושו ולא יכלמו בני ישראל בהסתכלו על פנימית מחשבותיו אנה פונה עמהם ויחרד וירתע אשר קנה שם רע לעצמו ח"ו כיון שאין אמצעות בדבר ולערך מעשיו קונה שם לעצמו ולפעמים נקרא רשע ח"ו וע"כ יראה הרואה ראיה אחת עכ"פ לשקול עובדותיו להיות מהבינונים וזה מחצית השקל בשקל הקודש ורומז הכתוב העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכם כי באמת בזה המדה יחד עשיר ואביון מהראוי להיות שקולים להחזיק א"ע לבינונים כאשר מצינו בדבריהם כגון אנו בינונים וכ"ז אל ימוש מנגד עיניו של אדם שלא יפחות ממחצית השקל ולא יהיה עונותיו מרובים מזכיותיו ובעשות ככה בני ישראל ותהי זאת כפרה לנפשותם מאשר חטאו על הנפש כמבואר ומעתה בין תבין את דבריהם שאמרו שנתקשה משה במחצית השקל כי משה הוא בחי' הדעת המצווה מבורא ב"ה להורות להם דרכי אל ולצוות להם שיקנו בעצמם שם בינונים לא. פחות ממחצית השקל כמדובר כי אין דעתו נוטה לזה לרוב עוצם הכרתו ואמונתו תקוע בקרבו רוממות אלהותו ית' משפע אלהי השופעת עליו תמיד בלתי הפסק ונטות דעתו תמיד שהאדם יהיה במשקל שלם במדותיו ולכן יש לרמוז שנתקשה משה במחצית השקל עד שהראה לו הקב"ה כמין מטבע של אש מתחת כה"כ אשר נשמתן של ישראל גזורות משם וא"א להיות תמיד במעלה גבוה ורמה כ"א בסוד רצוא ושוב ועכ"פ אפילו בפחותה שבמדרגות אל יהא פחות מחצי שקל הנזכר להיות בכת הבנונים ובזה יל"פ מה שכתוב במשה רבינו כבד פה וכבד לשון הכל אל כוונה הנזכר כלומר שקשה מאד אל בחינת הדעת הנקרא משה להכניס א"ע אל הדבור מדרגת התחתונים כ"א רצונו תמיד לחשוב מרוממות עוצם יכלתו יתברך ולהיות בסוד המחשבה וכאשר דברנו מזה כמה פעמים ועתידין אנו לבאר עוד מזה אי"ה ודו"ק:
בפסוק וידבר ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה לחשוב מחשבות לעשות בכסף ובזהב ובנחושת ובחרושת אבן למלאת וגו'. בכאן נרמז עיקר עבודת האדם בפרטי פרטיותיו ואיזה מלאכה שעוסק בה אל יפנה אל מדעתו וכל עצמו ומגמתו לעשות בתחתון ולרמוז בעליון כי מצינו בדבריהם אשר שלשה בחינות אלו חכמה ותבונה ודעת המה שלשה כלי אומניות שבהם ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו כנודע ולכן היה צריך בצלאל ג"כ לכלי אומניות אלו חכמה תבונה ודעת למלאכת המשכן אשר נודע מדברי הזוהר ציורא דמשכנא וציורא דעובדא דבראשית וציורא דבר נש חד אינון וכאשר חכמים הגידו יודע היה בצלאל צירופי אותיות שבהן נבראו שמים וארץ ובודאי אילו לא הוי ידע אותן הצרופים לא יתכן אליו לעסוק במלאכת המשכן המוכרח להיות ג"כ עם אותן הצירופים כיון שציורם חד אינון ומשכן ה' המה בני ישראל כשמקשטין קומתם להשראת אלהות על פרטי איבריהם מראש עד עקב נקרא ג"כ משכן ה' ואמרתי רמז בכתוב זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה וארמוז בקיצור כ' נתבאר לנו במקום אחר זאת מנוחתי עדי עד לשלול מנוחת המשכן שנחרב בעונותיהם של ישראל אמנם עדיין נשאר בחינת מנוחה עדי עד ואומר ואיה אפוא מנוחתו יתברך וגמר אומר כמראה באצבע פה אש"ב נוטריקון אהל שיכן באדם המיישר אורחותיו ע"פ התורה ועבודה ובאמצעות תכונות איבריו מחזיק אבר נגד אבר בקומת השכינה עין תחת עין ויד תחת יד רגל תחת רגל כמו דאיתא כ"ז בתקונים שיש מארי דידין ומארי דרגלין ומארי דצואר וכדומה עם פרטי איבריהם מתקנים דוגמתם בקומת השכינה לערך אחיזתם בה וכאשר מצאה היונה כינוי לשכינה מנוח לכף רגלה לשכון בקרבם שוכן הקב"ה ג"כ בבחי' משכונם כאשר הכינו את לבם להשראת אלהותו וזהו פה אשב כמדובר כי אויתי"ה אותיות אויהי ה מורה על השכינה ה' אחרונה ודרכו של איש ה' איש ה' מלחמה לחזור אחר אשה יראת ה' לשכון אצל אדם המתקן מלא קומתו להשראת השכינה כללו של דבר במה יתכן לו לאדם לבנות קומתו להשראת אל בקרבו השכל נותן שצריך ג"כ לשלשה כלי אומנות חכמה ותבונה ודעת ובהעדרם בלתי אפשרי לו לאדם לבנות מלא קומתו וגם לבנות קומת השכינה וכבר ביארנו למעלה דבריהם ז"ל כל מי שלא נבנה בה"מ בימיו כאלו נחרב בימיו מורה על בחינת המדות הנקרא ימים אם אינו נבנה מלא קומתו בקישוט ותקון מדות הקדושים ממילא לא מצאה השכינה מנוח לכף רגלה לשכון אצלו ובודאי כאלו נחרב משכן ה' המה בני ישראל בימיו בסיבת שלא קישט ותקן מדותיו כראוי ונכון ועתה נחזור לענין וידבר ה' אל משה לאמר את זה אמר לאמר לצוות ולהזהיר בטוב את עם קדוש ישראל לדעת כל איש מעשהו ראה קראתי בשם בצלאל כו' וקראתי אותו שם בצלאל כאשר חכמים הגידו בצל אל היית ויודע היה בצלאל צרופים שבהם נבראו שמים וארץ ולהיות כי מוכרח למלא אותו בשלשה כלי אומנות שבהם נברא העולם וזהו ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה ולהיות ציורא דאדם ג"כ בציור עובדא דבראשית וציור המשכן אי אפשר לו ג"כ לבנות משכנו להשראת אלהות כ"א באמצעות שלשה אלה חכמה ובינה ודעת והיינו לעשות פרטי מעשיהם המוכרחים בהם אפילו מדריגות התחתונים כגון אכילה ושתיה ומו"מ ושאר תענוגות בני אדם הכל בחכמה ותבונה ודעת לקשור מחשבתו לרוממות אלהות באופן המבואר לנו כ"פ בפרשיות הקודמת ובעשות ככה אזי נעשה משכן אל השכינה בתוכו וברו ופנימיות מחשבתו משרה שם מחשבות קדושות ואם לאו מעשהו זר נכריה עבודתו ככל הגוים הרודפים יומם ולילה למלא די מחסורם ולא זרו מתאותם ואם כן מה יתרונם של עם קרובו ישראל ביתרון אור ויתרון שאת על זולת עמים ואנו אומרים אשר בחר בנו מכל העמים מצד הסברא בודאי לא בחר בנו ונבחרים לו למנה לעשות כמעשיהם לחשוב תמיד לעשות בזהב וכסף אשר זאת היא עיקר עבודתם עד עת חליפתם נאבד זכרם ושמם ואנו אין לנו אלא אלהי אברהם שהרגיל שמו בפי הבריות ונקרא אלוה הארץ אפילו בענייני ארציות וגשמיות יש לנו גם שם בחי' עבודה כמבואר לעיל ולזה מתמיה הכתוב ואמר לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחשת בתמיה וכי נאה לו לאיש הישראלי לבלתי יחשוב תמיד. כ"א לעשות ולהרבות לו זהב וכסף ונחשת וכי לזאת אמלא אותו בחכמה ותבונה ודעת לחשוב מחשבות כאלה א"כ ככל הגוים בית ישראל המה הממלאים בתיהם כל ימיהם כסף וזהב ונחשת ואוי לאותה בושה וכלימה וגמר אומר במקרא שלאחריו ובחרשת אבן למלאת להורות בא לאיזה כוון מלאתי לו ג' בחי' אלו חכמה בינה ודעת לחשוב תמיד ברוממות אלהות להבין ולהשכיל איך להוציא דבור לפני אלהים במלוי הארה עליונה זהו ובחרשת משמעו לשון מחשבה החורשת אבן כנוי לאותיות הנקראים אבנים איך למלאת אותם בחכמה ותבונה להיות פורחים לעילא וזאת תורת האדם לחשוב תמיד ודוק:
או יאמר לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחשת להורות בא אופני עבודת בני ישראל אשר לא נגרע מעבודתם דבר ובכולם יש בחינת רמיזא דחכמתא לעורר לבם בקרבם להשיג עליון מתחתון ולהחזיר אורותיו הבהירים שנתפשטו מרום המעלות עד מדריגות הנמוכים ותענוגות בני אדם לכולם יש להם מקום מוצא בחכמה עליונה ולזה בא הכתוב להורות שמעשה איש ותחבולותיו המוכרח בהם יעשה הכל בהתקשרות ודביקות הבורא לחשוב מחשבות קדושות ורמות לעשות בזהב ובכסף ונחשת אפילו כשיוצא לפעלו ולעבודתו עדי ערב גם שם מחוייב לחשוב מחשבות טהורות ונקיות לעשות בזהב וכסף ונחשת שהן המה צרכי הגוף גם שם צריך לחשוב מהבורא ב"ה וליקח לעצמו רמיזא דחכמתא ואז טוב לו בזה ובבא ודוק:
בפסוק ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ואיתא בזוהר מאי ויתפרקו כד"א מפרק הרים דחבילו ותברו אודנייהו פתח ר"ש בבכיה ואמר והגישו אדוניו אל האלהים וגו' הא אוקמוה חברייא אזן דשמע בסיני כי לי בני ישראל עבדים וכו' ע"ש הנה המעיין בדברי הזוהר זה לבבו יבין שאין הבנה לכאורה לדברי קודש כי מה שייך הפסוק והגישו שמביא ר' שמעון לענין הראשון ונראה כי הוא רוצה לפרש פ"ה ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם תיבת את משמעו עם וזהו ויתפרקו את נזמי הזהב ירצה עם נזמי הזהב שעשו העגל וקבלו עליהם לאלוה עם מעשה הזאת פרקו ותברו את אזניהם ופרקו מעליהם מה ששמעו בהר סיני אנכי ה' אלהיך ומעתה תחזה מה שדיבר בקדשו ר' שמעון על פסוק ויתפרקו כל העם את נזמי עם הנזמים פרקו מעליהם אשר באזניהם ירצה אשר שמעו באזניהם במעמד הקדוש הר סיני אנכי ה' אלהיך והלך זה וקנה אדון לעצמו את העגל ונמצא תברו אודנייהו כאלו לא שמעו מעולם וע"ז מביא ר"ש אזן ששמע בסיני כי לי בנ"י עבדים הרואה יראה זה הדבר אשר דברתי ודוק כי נכון:
ע"ד הלצה ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם מכאן תוכחת מגולה מאהבה מסותרת הטמונה בקרב לבם רוב בני עמינו רובם הם המתפרצים ועינינו הרואות רבו כמו רבו מבלים זמן זמניהם כל מספר ימיהם החרוצים עלי אדמה הכל למלאות בתיהם זהב וכסף ויש שמשכירים א"א להיוונים ולפריצים עריצים וקונים אדון לעצמם והכל בכדי להרבות הון מהבל לקנות נזמי הזהב לאזני נשותיהם ופוק חזי מה עמא דבר להוטים ובהולים אחר המותרות ומבורא עולם שכוח לוח לבם ולא זרו מתאותם והכלים דבר אין להם לקנות אדון לעצמם ולזה מתרעם הכתוב על העבר ועתיד משכחי אלהים ויתפרקו כל העם המכונים בשם עם פחותי הערך את נזמי הזהב כלומר עם נזמי הזהב שמבלים ימים ושנים בכדי לקנות נזמי זהב באזני נשיהם ובסבה זאת פרקו ותברו אשר שמעו באזניהם על הר סיני אנכי ה' אלהיך דייקא ולא לקנות אדון לעצמו כמדובר וק"ל:
בפסוק ומשה יקח את האהל ונטה לו וגו' והיה כל מבקש הוי"ה יצא אל אוהל מועד ואפ"ל בדרך רמז שבחי' הדבור נקרא אוהל מועד ע"ד דאיתא בזוהר שתיבת מועד מורה על זמן בתחלת אהל סתם להיות הזיווג בתדירי בלי הפסק ואח"כ אהל מועד מורה לזימנין ע"ש עומק כוונתו ויכולנו ליקח מכאן רמז לדברינו שהדיבור נקרא ג"כ אוהל מועד להיותו לזימנין לפעמים מדבר ולפעמים שותק משא"כ המחשבה מחשבת תמיד בלתי הפסק רגע א' כ"א כל ימי חיים חיותו מושכת תמיד וזה המושכת לו חיים מלמעלה וכל זה תולה לאן פונה עם מחשבותיו ואין אמצעות בדבר אם חושב מחשבות קדושות מושכת לו חיות מסטרא דקדושה מעולם המחשבה שמגיע במלאכת מחשבתו ולהיפך ח"ו נעשה מרכבה עם מחשבתו לסט"א המושכת לו חיות משם וכמה ראוי להיות חרד יחרד בשמעו כזה ולכן יוכלון לכנות לבחי' הדבור בשם אהל מועד לכוונה הנזכר להיות עת לדבר ועת לחשוב ואיתא צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה וברשעים היפך הענין אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושין ונראה לרמוז בדבריהם וכבר קדם לנו הדבור מזה כמה פעמים סבה המביאה לו למשכיל לצאת ממחשבה לדבור ולכאורה הלא טוב לו אז מעתה לבלתי צאת לבחי' הדבור אפילו דיבורי תורה ומוסר שהורה לעם ה' לכת יושר עכ"ז טוב טוב לו להיות יושב בסוד המחשבה לחשוב מרוממות וגדלות הבורא ב"ה כי נעדר ממנו טובה הרבה איידי דטרידא מחשבתו לפלט לא בלע מקדמת השכל עוד חכמה והשגת אלהות ונמצא מאבד טובה הרבה אכן אמת הדבר ויציב למי שחננו אלהים בבינה יתירה לדעת איך להוציא דבור לפני אלהים אין זה טענה ואדרבא תועלתו גדולה ומובחרת בתוספות מרובה לפעול פעולה גדולה ורמה כי מלבד זאת שמגיד דבריו ליעקב ומשפט לישראל להורות להם דרך אשר ילכון בה והמעשה אשר יעשון נוסף לזה מרויח המשכיל על דבר למצוא טוב באמצעות צאתו ממחשבה לדבור שנבנה ונצטרף צרוף שם הוי"ה ב"ה כמבואר למעלה להמעיין שם התעוררות עביד תנועה ונאצל מחשבה בחי' יו"ד ואח"כ באים ה' מוצאות הבינה למשוך המשכות הקוין בחי' ה' ראשונה ואח"כ בא הקול המשכת אות וי"ו עד עת בא הדבור ה' מוצאות הפה ה' אחרונה עתה תחזה בנין צרוף שם הוי"ה ב"ה וזהו אשר חכמים הגידו והעמיקו בדבריהם צדיקים אומרים מעט כלומר אפילו אומרים מעט עכ"ז עושים הרבה פעולה גדולה נעשה באמצעות דבריהם שנתהוה ונבנה צרוף שם הוי"ה ב"ה כמדובר וממילא פעולתם אמת ודברים היוצאים מלב נכנסים בלב וגם יגזרו אומר ויקום ונעשה מבוקשם. והמגיד ע"ה היה אומר ברוך אומר ועושה כלומר מי האיש החפץ חיים להיות בגדר ברוך אומר ד"ת ותפלה ובשעת האמירה עושה פעולה בעולמות כאמור וגם מעורר לבות בנ"א זה האיש הוא בגדר ברכה לאפוקי הרשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושין רשימה כלל לא למעלה ולא למטה כיון שבדבור הוי"ה מאסו מלבנות ולכונן צירוף הו הוי"ה ב"ה מול דברינו בא הרמז בתורה ומשה יקח את האהל וגו' והי"ה כל מבקש הוי"ה כלומר רצונו לבנות ולצרף שם הגדול והקדוש הוי"ה ב"ה יצא אל אהל מועד יצא ממחשבה אל הדבור הכנוי בשם אוהל מועד כמוזכר ואז יתכן לו לבנות צרוף שם הקדוש כמדובר ודו"ק:
בפסוק והיה כצאת משה אל האהל יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו והביטו אחרי משה עד בואו האהלה ופירש"י לשבח אשרי ילוד אשה שכך מובטח שהשכינה תכנס אחריו לפתח אהלו והכוונה כלפי דברינו הנאמרים בפסוק הקדום אהל מועד מוסב על בחינת הדיבור לזה רומז הכתוב והיה לשון שמחה כצאת משה בחי' דעת המשכיל ממחשבה אל האהל לדבר דברי תורה ותפלה יקומו ונצבו כלומר עושה פעולה גדולה עם הוצאת דיבוריו הטהורים ויש להם לכל העם הנלוים אליו באמת וסרים למשמעתו יש להם קומה ודאי וגורם להם הורדת השפע וברכה עליונה ובאמצעות דיבוריו העושה רושם למעלה יקומו כל העם ונצבו ודאי במעמד ומצב טוב ולזה יושבים ומצפים עת בא דברו הטוב של המשכיל ולזה גמר אומר והביטו אחרי משה עד בואו האהלה אל בחי' הדבור וכפירש"י והביטו אחרי משה לשבח אשרי ילוד אשה שכך מובטח שהשכינה תכנס אחריו לפתח אהלו ע"ד שכינה מדברת מתוך גרונו של משה ודוק ותבין:
בפסוק והסירותי את כפי וראית את אחורי ופני לא יראו ואיתא בדבריהם הראהו קשר של תפילין ודברי חכמים צריך לימוד והנראה כי הנה כבר קדם לנו הדבור בזה אשר אנו בני ישראל נקרא דורשי יחודך ע"ש שאנו דורשין תמיד יחודו ואחדותו ית' ואפילו אנו רואין ע"י גשמיות גופינו בחי' התחלקות המדות עכ"ז אנו המעלין ומגביהין הכל אל השורש כי הנה יש כמה וכמה בחי' תענוגות בני אדם בעולם ומחמת שאנו מורכבים בד' יסודות ארמ"ע בגוף עכור והחומר בעוה"ז עלמא דפרודא נראה לכאורה שריבוי התענוגים המה נפרדים זמ"ז מי שיש בו מדעת קונו וחלק לו בבינה נפשו יודעת מאוד כל בחי' בעולם מאיזה מדה נמשך זה התענוג ומאיזה מדה נמשך תענוג אחר כי בכל מדה מז' מדות הקדושים נכללים בהם ומהם כמה בחי' תענוגים שונים ומשכיל על דבר ונותן דעתו לדרוש אחדותם ומתבונן לדעת ולהבין מקום מוצאם בשורשם יכול באמת להעלות כל בחי' התענוגים למרום שבתם ויודע הגם שכל רבוי התענוגים נמשכים מכללות זי"ה עכ"ז הלא גם הזי"ה אינם בדרך כלל כ"א שלשה קוים חד"ר וגם אותן הג' קיים מקום אצילתם מנקודה ראשונה אשר שם אין הפה יכול לדבר ולכנות שום בחינת התחלקות כלל לא ונמצא מי שזוכה לבוא למדריגה מעולה לדרוש האחדות ולבו נכון עמו להעלות בחי' התחלקות התענוגים אל מקומם הראשון אזי נתמעטים אצלו ריבוי התענוגים ונעשים כ"א ג' קוים ואח"כ נוסף עוד להעלות אל נקודה ראשונה ונעוץ סופה בתחלתם ונעשה רק אחדות יחיד ומיוחד אחדות גמור האמיתי וזה תכלית היחוד להחזיר את בחי' התחלקות לנקודה ראשונה וזה עיקר מגמת נפשינו בתורה ותפלה ומעשי המצות וכן ענין יחוד של (שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד) הגם ע"ש הכוונה הוא עמוק מאד ומי יכול לעמוד על סודו אמנם ע"פ דרכינו יכול המשכיל להתבונן כלליות מהות ענין היחוד היינו כשאנו מטיבים כשרון פעולתיני ומשיגין התלבשות אלהות באמצעות התלבשות מדותיו הקדושים אשר צימצם א"ע בהם בשביל עמו ישראל ונתפשטו מאורות עליונים בהנבראים כולם מראש עד סוף והכל בגין לאשתמודע בהון עלמין כמאמר אליהו בריש התיקונים והנה כשישראל מחזירין מחשבה זו הנאצלה בשבילה אל הכוונה ורצון הקודם למה ברא ככה בעולמו זה עיקר היחוד הנזכר בכ"מ ובהיות כן מעשינו הטובים אנו הגורמים חיות והורדת השפע לכללות העולמות עליונים ותחתונים שנבראו כל עצמן הכל בשביל עם קרובו ישראל וכלל גדול זה נקוט בידך אשר להיות כוונה של כל דבר בעולם הוא בחי' המוחין לאותו דבר וכוונת הבורא ב"ה בבריאת עולמו בכדי שיקבל תוספת תענוג מעמו ישראל ואם הוא יתברך מקבל באמת תוספת תענוג מאתנו כאשר עלה ברצונו הפשוט אזי אנו הנותנין חיות והשפעה בהעולמות דהיינו בחי' מוחין להשפיע ולחדש אותם כאשר בראשונה קודם הבריאה כיון שאנו מכוונים אל כוונת הבורא ית' שהוא בחינת המוחין לבריאת עולמו ומזה יקיש המשכיל אל שארי המדריגות וידמה ענין אל ענין אדם הרוצה לגשת אל עה"ק פנימה לעבוד את הקב"ה באמת ובלב שלם יכוון את פרטי פעולותיו ועובדותיו יהיו מכוונים אל רצון הבורא לדעת למה ברא ככה בעולמו והתלבש את עצמו באמצעות עובדא כזה הכל בשביל להחזיר את המחשבה הנאצלה לקדמותה ולשורשה ובהיות כן מעלה את השכינה לומר חזי במה ברא אתינא לקמך כי השכינה היא דמות דכל דמיונות נתחזיין בה ובזה מובן מאמרם ז"ל: תפילין דמארי עלמא מאי כתיב בהו ומי כעמך ישראל וגו' והנה בודאי אין הכוונה כפשוטה שהקב"ה מניח תפילין של עור כמונו אמנם הוא הדבר אשר דברתי כי תפילין המה בחי' מוחין וכמבואר כוונה של כל דבר הם בחינת מוחין לאותו דבר והכוונה של מצוה הוא המוחין של זאת המצוה והנה כשאנו מניחין תפילין כוונתינו בהם ליחד כל דבר בעולם אל הקב"ה ית' ויתעלה יחוד קב"ה ושכינתא כי כל ניצוץ קדוש השורה בהנבראים והדוממים והצומחים זה נקרא שכינה השוכנת בהם להחיותם ונמצא אם אנו בנ"י מעלים ומגביהים ע"י כוונתינו הניצוצין למקומה הראשונה ממילא אנו מגביהים את איברי השכינה והיינו החזרת מחשבה הנאצל לשורשה כאשר היתה כוונת הבריאה וזהו שכתוב בתפילין שלנו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד כי אנו מיחדין שמו ית' בעולמו ודורשים יחודו ואחדותו להעלות כל פרטי התחלקות המדרגות אל אחדות האמיתי נקודה ראשונה כאמור ובתפילין דמארי עלמא כתיב בהו ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ פי' כוונת הבורא בבריאות עולמו הכל בשביל ישראל זה נקרא תפילין שלו בחי' מוחין לברוא העולם וזה כוונת הגמרא אתם עשיתם אותי חטיבה אחת בעולם ואף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם כי ידוע שהשכינה נקרא עולם מלישנא דעלימא וכשהבורא ב"ה רוצה להאיר לארץ ולדרים עליה אזי באמצעות התלבשות השכינה הוא מאיר ואנו משיגין אותו ית' באמצעות התלבשותה וכן אנו בני ישראל נתחזיין למעלה בשכינה ולכוון זה נקרא כנסת ישראל אשר כל דיוקנאות נתחזיין למעלה ע"י וכללות נשמותיהן של צדיקים מכונסים בה וכאשר יבואר כ"ז באריכות אי"ה בדרוש ראש השנה ע"ש וזהו אתם עשיתם אותי חטיבה אחת בעולם פי' אתם בכשרון פעולתכם הטוב גרמתם יחוד למעלה שאני מתייחד בשכינה הנקרא עולם להשפיע לכם ע"י אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם דהיינו שתתראו בשכינה למעלה כנז' ורואה יראה וישכיל לדעת אשר שני בחי' תפילין אלו הם דבר אחד וכוונה אחת ומעתה נחזור לענין והסירותי את כפי וראית את אחורי ופני לא יראו כי בודאי השכל הנעלם מכל רעיון לית מחשבה תפיסה כלל כ"א מחשבותיו יתברך ניכרים מתוך מעשיו היינו מצד פעולותיו שפועל אתנו בני ישראל באמצעות התלבשות השכינה וזהו וראית את אחורי ודאי כינוי לשכינה כידוע ומה מאוד העמיקו חכמים בדבריהם קודש הראה לו קשר של תפילין ירצה הקב"ה הראה למשה רבינו ע"ה להבין ולהשכיל התחברות שני בחינות תפילין שהם הכל אחדות אמיתי ואין ביניהם פירוד כלל כי תפילין של הבורא יתברך ויתעלה המה בחי' המוחין לבריאות העולם בשביל נשמותיהם של ישראל שצפה התענוג שעתיד לקבל מהם וישראל מכוונים גם כן לעשות רצון קונם לייחד שמו בעולמו ומעלים מחשבה הנאצלה לקדמותה נמצא מתייחדים ומתקשרים שתי הכוונות יחד היינו שני בחינות תפילין שהם מורים שני בחי' מוחין וזה שהראהו קשר של תפילן ודוק מאוד כי עמוק:
בפסוק כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך ליראות את פני ה' אלהיך שלש פעמים בשנה וראוי לשום לב להבין שיעור הכתוב והנראה כי הנה יש שני גווני אנשים בעניני עבודה את הבורא ב"ה סוג אחד בהיות ניסה דבר עליהם ממקרה אשר לא טובה מהרהורים רעים וכדומה אזי הוא המנצח את היצר הרע ומדחה מעליו מחשבות חוץ בשתי ידים עד שנשאר בפנימיות מחשבתו זך ונקי הנה בעשות ככה בודאי מתקן הוא א"ע אבל לא תיקון הוא אצל אחרים יתר עליהם סוג אנשים המשכילים ומביני מדע אשר עיני שכל להם בהקרה להם איזה ענין אשר לא טוב מהרהורים וכדומה מהכיעור החכם עיניו בראשו להשכיל ולהתבונן במעוז שכלו מאיזה מקום נמשך רע כזה הלא אין רע יורד משמים ומה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו והכל בעבור סיבת עצמו הגורם ככה ונותן רוחו ונפשו לתקן מדה כנגד מדה במקום עליון וכיון שנמתק בשורש הכל נמתק ועיקר העולה על רוחו של איש התמים במעשיו הלא לכולם יש מקום מוצא ושורש בעולמות עליונים ומתחיל להעמיק הענין עד שמעלה את המחשבה מאיזה ענין שהיא אם מעולם האהבה או מעולם היראה וכדומה אשר בדרך כלל כל פרטי מחשבות אדם אינם כ"א שבעה מחשבות הנמשכים מזי"ה ונחלקו לכמה פרטיות ונתפשטו עד הקליפות וכשמשכיל נותן את דעתו לזה מעלה הכל אל השורש כי בחכמה אתברירו יכול לברר הטוב מהרע והרע נופל למטה ולא ירים ראש להרע עוד כיון שכבר תיקן והמתיק את הענין הרע מן הבא בידו של חכם אמיתי והוציא בחכמתו משם התלבשות אלהות לאיזה ענין הראה לו הקב"ה ככה באחת מאופנים הנוהג עם בריותיו לתקן עניניו נמצא גודל התועלת מאיש חכם כזה המתקן אצל עצמו וטיהר מחשבותיו מט"ז וגם תקן אצל אחרים כיון שהבריר הטוב מהרע הנופל במחשבתו והעלה משם נ"ק השוכן בתוך הטומאה והרע חלף ועבר ובטל מן העולם לבלתי ירים ראש עוד בעולם לנפול מחשבה בזה לשום אדם בעולם להכשל בענין הרע הזה ואתה תחזה הפרש בין שני גווני אנשים המדובר הגם שגם שניהם שוים לטובה אמנם מי שמתקן אצל עצמו וגם אצל אחרים בודאי תועלתו גדולה ומובחרת ביתרון שאת על זולתו ובמה נאות לאדם להשלים את נפשו לאלהים כ"א בהקדם לו תנאי הקודם למעשה לקשט מלא קומתו מראש עד עקב בפרטי מדותיו לקדשם ולטהרם לבלתי אחו בהם שום מגע ממדות ההפכים ולהיות נקי ממום ואז יזכה להיות משכן שלם להשראת אלהות ולקנות על פניו חותם אלוה המאיר בפניו של אדם כידוע ומקיים בעצמו מקרא שכתוב וראו כל העמים כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך מפני פחד הוי"ה ומהדר גאונו החתום בפניו. ומעתה נחזור לענין כי אוריש גוים מפניך ירצה בהיות לך בהירות השכל כזה ביתרון אור כזה המדובר המקדש את עצמו ומטהר רעיוניו בכל פרטי עניניו אזי קומתו שלימה מראש עד עקב אין בו שום מגע נכרים אזי ירש לאומים וישלחם ממלא קומתו ובפרט מראות פניו המאירה בחותם אלוה וזה הנרמז כי אוריש גוים מפניך פנים ממש בהסתכלם על פניך יפחדו ויחרדו ונזורו לאחורם ועוד נוסף מעלתו המעולה מבטיחו הכתוב והרחבתי את גבולך כי בהעדר התפשטות הדעת אזי צריך האדם לכפול שמירתו בשמירה מעולה מרוח מצויה הוא הנחש המצויה בין הגדרים וסייגים ועומד על הגבול להחטיא לאדם בעניני הגשמיות כגון אכילה ושתיה ומו"מ וכדומה מצרכי בני אדם המוכרח בהם שבלתי אפשרי זולתם ולכן החיוב מוטל עליו למעט בעסק כל מה דאפשר פן ילכד ח"ו במצודת היצה"ר לצאת חוץ לגבול הקדושה ולא יועיל בתקנתו של הגדרים וסייגים שעושה לעצמו כיון שגם שם מצויה הנחש הוא היצר הרע ואין הכרתו חזקה כל כך להכניס הדעת בעובדותיו הגשמיות המוכרח בהם להעלות משם איברי שכינה על כן כל מה שממעט בעסק הרי זה משובח לאפוקי איש משכיל אשר עיני שכל לו והכרתו חזקה ליתן עצות לנפשו בהתפשטות דעתו לעשות הכל בהתקשרות רשאי להרחיב את גבולו ואין צריך לכפול כ"כ שמירתו בגדרים וסייגים ולצער עצמו מכל וכל כיון שעושה תיקון גדול בפרטי עובדותיו אפילו הגשמיות מברר הטוב מהרע והרע נופל לנוק' דתה"ר כמדובר ותיקן א"ע וגם תועלתו גדולה נאה לו ונאה לאחרים וזהו והרחבתי את גבולך כמדובר והפעולה עוד המגיע בעשות ככה ולא יחמוד איש את ארצך ירצה שלא יחמוד שום אדם בעולם לעשות ענין הרע ואפילו לעלות על הלב כעין ארציות ומדריגה פחותה הקרה לך וגמר אומר בעלותך ליראות פני ה' ירצה כאשר יעלה ברצונך להעלות איברי השכינה השוכנת בהתלבשות המדריגות הנקרא בחי' פנים אליו ית' אשר באמצעותם יש לו לאדם אפס קצת תפיסה וקרא בשם לערך הפעולה כנזכר לעיל כמה פעמים ובעלותך לראות פני ה' ממדריגות הגשמיים כאשר דברנו ורמזנו לך עד הנה אז לא יחמוד איש. ארצך כלל לא ודו"ק כי עמוק הענין:
בפסוק ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה כי ע"פ הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל ופירש"י כתב לך ולא אתה רשאי לכתוב תורה שבע"פ. לכאורה אינו מובן והנראה כי הנה דרך עבודת האדם ועבודת גבוה צריך להיות בכלל ובפרט ועל דרך דאיתא בזוהר מתלא לבר נש דהוה דיוריה ביני טנרין ולא ידע בדיוריה מתא זרע חטין ואכל חיטין בגופייהו יומא חד אעל למתא אחריבו ליה נהמא טבא אמר בר נש דנא למה אמרו נהמא למיכל אכל וטעים לחדא לחכיה אמר וממילא אתעביד דא אמרו מחטין לבתר אקריבוהו גריצן וכולי אמר ודאי אנא מארי דכל אלין דאנא אכל עקרא דכלא אלין דאיהו חטה ובגין ההוא בר נש דעתא מעדוני עלמא לא ידע ואתעבידו מיניה כך מאן דנקיט כללא ולא ידע בכלהו עדונין דמהנין דנפקין. מההוא כללא. הנה הרואה יראה ויקח מוסר השכל איך להתנהג א"ע בעבודת הבורא וידע נאמנה אפילו למד תורה הרבה וקיים מצותיה והשיג חכמות עכ"ז באם חסור לב שעיקר העבודה שבה תלוי גופי תורה מאומה אין בידו מרבוי תורתו. ולקיים מצותיו מצות אנשים מלומדה ובפרט בנפול האדם בעניני עולמו המוכרח בהם שאי אפשר זולתם מאכילה ושתיה ומו"מ וכדומה מצרכי הגשמיות שהאדם מוכרח בהם לקיום ומצב גופו ישכיל עשות הכל בחכמה ותבונה ליקח גם משם רמיזא דחכמתא ולא לעשות מעשה זר מעשהו וכבהמה נדמה הרדופה להשיג מחוז חפצה ומי שדעתו בער מזה ואין תבונה בו ליתן עצות לנפשו בפרטי עובדותיו אפילו הגשמים ליתן עצות בנפשו ליקח רמיזא דחכמתא לעורר לבו להשיג רוממות מחשבותיו יתברך מצד פעולותיו אז בודאי עומד עם ראשו ורובו בחוץ ולא טעים מאומה מעבודת הבורא ב"ה כי זהו עיקר שעלה ברצונו הפשוט לבריאת עולם שצפה התענוג והשעשועים שיקבל מעם קרובו ישראל וישמח לקראת הפקחים וכן חייבה החכמה נסות הנפש בגופות העבים והגשמיים לראות היש משכיל דורש אלהים אפילו במדריגות התחתונים והגשמיים כמו המאכל והמשתה והמשגל ושינה וטיול וכל פרטי תענוגות בנ"א והמנוחות אשר בהם ומהם תקנת גופו וישכיל לראות אלהות המלובש לשם לאשתמודע בהם עולמות ולעשות בתחתון ולרמוז בעליון כמו שכבר קדם לנו כמ"פ מענין זה וכלל זה נקוט בידך אפילו לומד תורה הרבה ותפלה ומעשי המצות ובשעת מעשה לבו דבוק באל בפנימיות מחשבתו ואולם בעבור זאת שאין מעשהו בחוץ כמעשהו בפנים אין זה עבודה בשלימות כ"א היה יכול לעמוד בקיומו תמיד בתורתו ותפלתו מה טוב ומה נעים אמנם בהכרח צריך. לנטות עצמו למדריגות הנמוכים לקיום גופו לאכול ולשתות ושארי דברים הצורך אליהם ואם אין לו התפשטות השכל אוכל כבהמה ושותה כבהמה וכל פרטי צרכיותיו הגשמיות מעשהו בלא דעת והתקשרות הבורא והתורה ועבודה שקדם לו בהם לא הועיל ועוזר להאיר לו את הדרך ישכון אור וא"כ מאי הועיל בתקנתו ותורתו רבו וגם זאת ישים על לבו בודאי אין לך שום פעולה בעולם שלא גנוז לשם מפלאי סימני החכמה לרמוז אורות נפלאים כי מי יאמר לו ית' מה תעשה אם ברא יברא את האדם והרכיבו הרכבה חזקה לבלתי טרוד נפשו בהבאת מזונותיו ושאר תענוגיו כ"א הכל יהיה מוכן ומזומן לפניו ומניה וביה ימשוך חייו כאשר האילן מושך חייו מן הארץ ושאר פרטי הברואים המתכסים בעורם כמו לבוש באדם וכמוהם כמוהו גם כן יכול האדם להיות חי וקיים זולת אכילה ושתיה ושינה ומלבוש אם חפץ בנו ה' לעשות ככה להרכיבנו הרכבה חזקה אמנם לא כן עשה ה' לנו והכל בחכמה ותבונה ודעת כי כן גזרה חכמתו לתקן ענינינו ולא נגרע מבחינת עבודתינו שום דבר בעולם והכל שייך אל התורה והעבודה כידוע למביני מדע מסוד אכילה ושתיה ושינה רמיזתם במקום עליון והבחירה חפשית ביד האדם ושנים האוכלין א' אוכל ויורש ג"ע וא' אוכל ויורש גיהנם וכן מן המלבוש ידוע מאמרם ז"ל סודרא סוד ה' ליראיו המלבושים מורים על מדות עליונים כאשר מלא מזה בספרים על א החיוב מוטל על כאו"א מישראל ובפרט עובדי באמת להיות אמונה תקוע בקרבם אשר אפילו לעת האוכל ושתות מימיו ופרטי תענוגיו המעותדים לו לקיום גופו לעבוד גם בהם עבודת קונו ואז יעלה להם כללות תורתם ועשיית מצותם כהוגן וכן המוכיח בשער אל יאמר למה לו להכניס את עצמו בבחי' דבורים פחותים בשביל עם הנלוים אליו לומר להם דבורים מעין בחינתם וממילא צריך לעזוב מחשבתו הקדומה וא"כ טוב לו אז מעתה בהיות יושב בסוד המחשבה אין זה טענה כאשר הארכנו מזה בפרשת תצוה ע"ש באורך ועיקר הדברים מי שחלק לו אלהים בבינה לדעת אופן היושר איך להתנהג א"ע עם חלקי דעות בנ"י להעלותם אל הבורא ב"ה תועלתו גדולה ומעולה ביותר כי נתוסף ונתרבה אצלם תוספת השגה בעבודת אלהים עוד יותר כי באמת מי שהוא צדיק יסוד עולם הוא השביל של כלליות ישראל וכל צירופי אלפ"א ביתו"ת שלהם עוברים דרך אליו באמצעות מחשבתו והוא משפיע אליהם בחי' אל"ף בי"ת לערך צרופיהם הנוגע אל בחינתם ועניני עבודתם וכיון שכן בודאי נתרחב ונתרבה הארת הדעת בעומק מחשבתו לסבת כלליות כולם וזה גדולה וחשובה שבעבודת אלהים אמנם מאד מאד יתבונן ויסתכל גדול הדור או המוכיח בשער אם יש לו עוצם ההכרה לדעת בחי' צירוף של כאו"א מהעם הנלוים אליו יכול לעבוד עבודת קונו עם בחי' צירוף האל"ף בי"ת של כל אחד מהם וע"ד שנתבאר לנו במ"א מענין ישי אבי דוד קנה שם טוב לעצמו לכתוב עליו והאיש זקן בא באנשים ונתעוררו חז"ל אכל באוכלסא ודרש באוכלסא ויצא באוכלסא תנא אין אוכלסא פחות מס' רבוא והכוונה בקיצור להיותו צדיק בדורו אשר על פיו יצאו ועל פיו יבאו ונמצא הי' צריך לדעת פרטי צרופיהם ואותיותיהם איך להעלותם אל הבורא ב"ה וגם באמצעותם נתוסף אצלו ג"כ רבות ההשגה לעבוד עבודת הבורא ב"ה בכל פרטי עניניו לערך בחינתו וגם לערך בחינתם ולזה העמיקו בדבריהם לרמוז עומק הענין אכל באוכלסא כלומר בחי' אכילתו היה במעלה גבוה שלחן אשר לפני ה' והכל מה שלקח לעצמו התעוררות באמצעות האוכלסא וכן דרש את אחדותו ויחודו יתברך באמצעות בחי' צרופים של האוכלסא ויתר פרטי מוצאיו ומובאיו בכל פרטי עניניו פעל ועשה הכל בחכמה בסבת חלקי דעותם של עם הנלוים אליו הנכללים בכללות דעתו הרחבה ולזה אמרו תנא אין אוכלסא פחותה מששים רבוא ונמצא להיותו מובחר בדורו צי"ע דרש את הקב"ה באמצעות דעות ששים רבוא נפשות ישראל ומזה יקיש המשכיל ויפלס במאזני שכלו כמה בחי' חלקי דעות יכול להקיף עם עומק מחשבתו כמ"כ יקרב אותם אל התורה ועבודה ולא יותר מעוצם הכרתו והקפות דעתו כי בודאי את זה שאינו יכול להקיפו עם כללות דעתו לא יפעול כלום ותועלתו נכזבה ללא יועיל מוסר לא לקחו העומדים חוץ לדעתו כיון שאינם מבחינתו לסור למשמעתו וכל הנ"ל נאמר מאיש משכיל אשר הכין את לבו לדרוש ה' באמת ובלב שלם ותמים וכבר קישט ותיקן מלא קומתו עם פרטי מדותיו להיות טהור ונקי ממגע נכרי ועיין למעלה מה שרמזנו בפסוק ונגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו ירצה אם השכל של אדם הנקרא משה נגש לבדו אל ה' לדעת היש בורא עולם ומנהיג ומשגיח בפרטיות אדם והם היינו בחי' מדותיו לא יגשי והיינו שלא הכניס עדיין הדעת אל המדות וכיון שכן והעם לא יעלו עמו אי אפשר לו להעלות עם הנלוים אליו אל עבודת גבוה כיון שלא קישט א"ע תחלה ע"ש כי באמת התפשטות דמשה בכל דור ודור וכל מי שיש בו מדעת קונו נקרא משה והחיוב מוטל עליו להכניס א"ע בכוון אל בחי' צירופי אלפ"א ביתו"ת של דורו בכדי לקרבם ולהגיעם אל התורה והעבודה ודי לעבד להיות כאדון עולם שצימצם גודל בהירותו וברא נהורא לנהורא בכמה צמצומים לערך מיעוט הכרתם של עם קרובו ישראל שישיגו ויתפסו מחשבתו הניכרת מתוך מעשיו ובהעדר הצמצום אין רעיון יכול לחשוב מאומה מבורא עולם ומגודל בהירתו יחזור לתוהו ובוהו ועיין בדרוש שיר השירים מה שביארנו ע"ס ברח דודי ודמה לך לצבי ומזה מובן ג"כ פסוק מענין זה:
ודבר ד' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו. והכוונה כי הנה בודאי אם נתן לנו הקב"ה את התורה בזה העולם כמו שהוא במקומה לא יוכלו העולם מלהכיל אותה מרוב דקותה ולכן הוכרח הבורא ית' לצמצם ולהלביש אותה בע' פנים כמו דאיתא בזוהר אית פנים ואית פנים וזהו הצמצום והלבשה בע' פנים מבחי' מדריגה למדריגה עד שיהיה לה קצת תפיסה בעולם הגשמי שיוכל אוזן לשמוע והפה לדבר ועתה אחר בחינת התלבשות בע' פנים נעשה כמו ספורי מעשיות ואיש המשכיל צריך לפשוט אותה מגשמיותה ולהלביש צורה רוחניות. מול דברינו בא הרמז בתורה ודבר ה' אל משה תורה הבהירה ועמוקה פנים אל פנים כלומר הלביש פנים אל פנים עד שנראה עתה כללות התורה כאשר ידבר איש אל רעהו רק ספורי מעשיות כמו דבור איש לרעהו. והכל בכדי שיכול האזן לשמוע והפה לדבר ובזה ראה וקדש את עצמך אפילו גדול בתורה וגדול בחכמה מי שהוא צדיק בדורו צריך לדבק במדות הקב"ה לתפוס מדה זאת לצמצם מחשבותיו הבהירים ולצאת מסוד בחי' המחשבה אל בחי' הדבור להזהיר ולצוות בטוב לערך בחינתם ודי לעבד להיות כאדון כנזכר ובפרט בזה תולה עיקר העבודה של אדם לעבוד עבודתו בכלל ובפרט ונמצא אם יהיה תמיד רק בסוד המחשבה אין עבודתו בשלימות כי זהו רק בדרך כלל והוא כמו משל המבואר בשם הזוהר כך מאן דנקיט כללא ולא ידע בכלהו עדונין דמהניין דנפקין מההוא כללא וכן מאן דלא ידע בחינת התלבשות אלהות בפרטי פרטיות ובכל ענייני המדריגות כולם אפילו התחתונים והנמוכים ה"ז כאלו אוכל חטים גופייהו ונקוט הכלל הצריך לפרט. עתה נחזור לענין ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה ופירש"י כתב לך ולא אתה רשאי לכתוב תורה שבעל פה ומבואר לנו בדרוש שבועות איכות הענין תורה שבכתב ותורה שבע"פ עיין שם ותוכן הדברים תורה שבכתב הם אותיות המחשבה ותורה שבע"פ הם אותיות ה' מוצאות הפה וכבר נודע שבחי' המחשבה היא כלל הצריך לפרט ואין לו ית' ויתעלה תוספת תענוג כ"כ מאתנו בני ישראל בהיות כולנו בכלל כ"א בפרט כל א' ואחד מישראל וזה לך האות א' היה אדם הראשון ובו נכללים כלליות נשמותיהן של כל ישראל ואח"כ נחלק לשלשה אבות ולי"ב שבטי יה ואח"כ לת"ר אלף רגלין ואח"כ לששים רבוא נפשות מורה היות כי חפץ בנו ה' לקבל מאתנו תוספות תענוג מפרטי החלקים בגופים נפרדים וכל מה שנתרבה ונתוספה רבוי תוספת נשמות ויוצאים מבחינת כלליות לפרטיות כמ"כ נתרבים ונתוספים פרושי התורה ורבוי הצרופים לערך חלקי הנשמות ואחיזתם באותיות התורה וכבר רמזנו לעיל שחיוב מוטל על כל אחד ואחד מישראל לבא מבחי' עצמו על צרופו המוטל עליו לעשות באמצעות כשרון פעולותיו כמ"כ נעשים ונצטרפים צרופים בתורה לערך אותיותיו שיש לו בהם אחיזה בתורה וממתינין עת בואו בהכשר מעשיו ועובדותיו הטובים ויעשה בתורה צרוף קבע ואלו הצרופים התולים בעובדות הפרטים חלקי נשמות זה נקרא תורה שבע"פ להיות בחי' פרט לעומת אותיות המחשבה היינו בחי' תורה שבכתב כלליות הצרופים שמסר הקב"ה למשה רבינו בסיני כי נתינת התורה שבכתב ע"י מ"ר היתה רק ע"ד הכלל כללות ששים רבוא נפשות ישראל ומזה הכלל אח"כ בהמשך הדורות דורשים פרטי פרט'ות לערך בחינתם וצרופם ומצינו דומה לדברי דאיתא בספר נגיד ומצוה ענין ר' עקיבא שהי' דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים עד שכמעט תשש כחו של משה רבינו כנזכר ברז"ל דברים שלא נגלו למשה נגלו לר' עקיבא וזה תימה גדול והענין כי ודאי שמשה ידע כל מה שעתיד להתחדש בעולם בכל התורה כולה אך היה יודע הסודות ההם בע"פ אמנם הרבה מהם לא היה יודע לדורשם ולהוציא מן הכתוב עד שבאו חכמים והיו דורשים בכל דור ודור וכן הענין בר' עקיבא וכו' ואמנם ענין זה לא נגלה למשה רבינו ע"ה אך הסוד עצמו ודאי שנגלה לו עכ"ל הנשמע מכל הנ"ל שאפילו משה רבינו ע"ה לא היה יודע בחינת תורה שבעל פה בפרטי פרטיות לערך בחי' הדורות העתידין לבוא אחריו והם מוכרחים לבוא בעצמם על צרופיהם הפרטיות לעומת עובדותיהם והתקשרותם אל התורה והעבודה אשר בזה תולה הבחירה כאשר נתבאר לנו לעיל פ"ה ויקרא יעקב אל בניו האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים ע"ש באורך הענין ותבין כאן ומשה רבינו ע"ה לא הי' יודע התורה שבע"פ כ"א ע"ד הסוד הכלליות וכמ"כ המשיך את התורה לעם ישראל. ומעתה בין תבין אשר לפניך אמר לו הקב"ה כתב לך את הדברים האלה לך דייקא ופרש"י ולא אתה רשאי לכתוב תורה שבע"פ כלומר תורה שבכתב להיותה כלליות לבחי' תורה שבע"פ היא נאות לכתוב רק לך לעצמך להיותך גם כן כללות הדעת של ששים רבוא נפשות וכנגד בחינת דעתו היה יכול לעבוד את הבורא ברוך הוא וגם לדרוש לדורות בחי' ענפים שלו וגם נקרא דור דעה בחינת תורה שבכתב הכללית לא כן תורה שבע"פ היא בחינת צירוף אלפ"א בית"א של פרטי נשמותיהן של ישראל מיום נתינתם עד לעתיד שיתגלה אז התורה בתכלית הבהירות ע"ד הכתוב ולא יכנף עוד מוריך בבחי' כנפיים המה התלבשות התורה בע' פנים כמוזכר ולכן אין אתה רשאי לכתוב תורה שבע"פ אשר להיות בזה תולה עיקר הבחירה להיות חפשית ביד האדם והם בעצמם מוכרחים לבוא על בחינת צרופיהם הפרטים לערך הכרתם וכשרון פעולתם ולזה גמר אומר הכתוב ונותן טעם לשבח למה אין אתה רשאי לכתוב תורה שבע"פ כי ע"פ הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל והכוונה כאשר באים הדברים האלה אשר היו תחלה בסוד המחשבה תורה שבכתב כשבאים על פה היינו בחינת תורה שבע"פ אז כרתי אתך ברית הנוגע לערך עוצם הכרתך כללות הדורות וגם את ישראל ירצה כללות אל"ף בי"ת של ששים רבוא נפשות ישראל ובודאי אינו דומה הברית שכרתי אתך הנוגע לערכך נגד הברית שכרתי אתך וגם את כל ישראל אשר כל אחד ואחד צריך להשיג מעצמו בחינת צרופים באותיות התורה הממתינין עליו ואי אתה רשאי לגלות בכדי שתהא הבחירה חפשית ביד כל ודוק הענין ותבין נפלאות:
(רמז ביוצר מוסף לפרשת שקלים):
אור פניך עלינו אדון נשא ושקל אשא בבית נכון ונשא יובן ע"ד שזכרנו כמה פעמים מה דאיתא בתקונים שיש חמש גוונין דבהון נהרין חמש אור עיין בדרוש ר"ה שם ביארנו אלה הדברים והכוונה כי הנה אנו אומרים מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית כלומר אפילו ברבות מעשיו לית בהם שום פירוד והתחלקות ח"ו כי כח הפועל בנפעל והכל מורה על אחדותו ויחודו יתברך כי בעוצם יכולתו לית מחשבה תפיסה כלל כי אם מצד פעולותיו וזה עיקר עבודתינו בעולם הזה לדרוש אחדותו יתברך באמצעות פעולותיו הנראים וניכרים בדמיונם וצביונם מכאן ניכר האדון ה' צבאות לעם קרובו ישראל ונלמד סתום מן המפורש וכאשר מצינו לחז"ל שנשתמשו בזה לכולם יש להם מחשבה הניכרת מתוך מעשיו לבד שלשה יש להם מעשה ולא מחשבה כגון חרש שוטה וקטן אין להם מחשבה הניכרת מתוך מעשיהם כי בלא חכמה ידברו ועשות מעשיהם בלא דעת ותבונה הנעדר מהם והנה אם יאמר האדם כיון שהכלל מונח בידינו שהאדון ה' צבאות ניכר לנו מצד מעשיו הנפעלים בעולם יתכן לו להבין ולהשכיל ולהשיג רוממות מחשבותיו יתברך ויתעלה כולם יחד והאמת אינו וזה לך האות שיש כמה עולמות שלא באו עדיין לכלל בריאה ונעלמים ונסתרים מעיני כל חי עולמות עליונים ותחתונים ואיך יעלה על דעת אדם אשר בעפר יסודו מורכב מד' יסודות הגשמים לחפש בגנזי המלך מלכו של עולם להעמיק ולעמוד על סוף מחשבותיו שהוא ית' אין סוף ואין תכלית ולזה רמז בשיר של שבת מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך ירצה להורות את האמור הגם שמאוד גדלו מעשיך ה' ועלה יעלה על דעת המושל ביצרו לומר שיתכן לו עכ"ז מאוד עמקו מחשבותיך ולית מחשבה תפיסה כלל בעמוק עמוק מי ימצאנו והראיה לאלפים ולרבבות עולמים שלא נתגלו עדיין מהעלם אל הגילו ולפני א' מה אתה סופר כי אם מעולם הבנין ולמטה את זה נתן בידי אדם לחקור ולשאול ולהשיג אותו ית' מצד פעולותיו והמה ז' ימי הבנין נקרא אנפי מלכא ובחי' הגיונים המורים על מדותיו ית' הנוהג עם בריותיו אם לדין או לרחמים וכדומה מגווני מדותיו ית' הנוהג בחסדו כל דור וככה נקרא בשמות וכינוים לערך מדותיו ית' והן המה פנימו המאירים המאיר בהם מאורותיו הגבוהים ורמים וזהו המוזכר בתקונים שיש חמש גוונין דבהון נהריו ממש אור כי האורות המה למעלה מהבנין ובלתי אפשר להשיגם כ"א באמצעות התלבשות הגוונין אפס קצת כמדובר וממוצא דבר אתה יודע אשר חכמים הגידו והעמיקו בדבריהם זה יתנו וגו' כמין מטבע אש לקח מתחת כסא הכבוד והראהו למשה ולכאורה תמוה והלא יותר תהיה ניכרת ונישנת הידיעה במראה הנראה ונרגש לעינים ממה שהראה לו ברוחני תבנית אש ומי נתלה אפשר להשיגן כ"א באמצעות התלבשות הגונין אפס במי הנרגש בנעלם או הנעלם במורגש אמנם מאוד העמיקו בדבריהם כי בודאי הקב"ה גלה סודו אל עבדו נאמן ביתו בענין נתינת חצי השקל להבינו להשכילו שורש הדבר באורות עליונים וע"ד מאמרם ז"ל שקל הקודש כפול היה והכוונה להורות עניינו של השקל היות כפול בנגלה ונסתר היינו בחי' גוונים ואורות כי שקל הגשמי המורגש בעולם הזה הוא רק בחי' גוון להשיג בנעלמים כי כל מצוה הרשום בתורת משה רחבים מאוד הגם שיש להם שיעור בעולם הזה בגשמיותם במקום מוצאם ומקורם בעולמות עליונים אין להם שיעור ותכלית וכמו שנתבאר לנו במקום אחר הגם שאנו רואין לכלל המצות יש להם שיעור תפילין שיעוריהן אצבעיים על אצבעיים שיעור סוכה ז' על ז' שיעור טלית לכסות ראשו ורובו שיעור ציצית י"ב גודלין עכ"ז במקום מוצאם ושורשם המה אורות בהירים ומאירים מראש העולם ועד סופו כ"א לערכינו וחלישת גופינו וקוצר המושג אי אפשר להשיג אורותיו הבהירים כי אם באמצעות המצות הנראים גשמיים השוה בשיעוריהן וממילא אם כן בכללות המצות מסתמא במצות נתינת חצי השקל על הכלל כולו יצא לעשות בתחתון ולרמוז בעליון מקום מוצאו בשורשו ולכן יצו ה' למשה על חצי שקל דייקא ולא פחות ולא יותר והיה קשה בעיני משה מה זה ועל מה צוה ה' בחצי שקל דייקא והתחיל להעמיק הענין במקום שורשו ומקורו של חצי שקל להשיג הנעלם מהנגלה ולזה גלה סודו אל עבדו הנאמן מקום מוצאו במקורו הוא תחת כסא כבודו גם שם הראה לו כמין מטבע של אש בחי' האור המאיר בגוון חצי שקל המורגש וכמו שהוא בשורש ככה נתפשט אל הנבראים להשיגו יתברך לדעת כל אנוש מעשהו איך ליחד שמו יתברך בעולמו כי כל פרטי מעשי המצות לשם יחוד קב"ה ושכינתיה ומעתה תבין ותשכיל מה שיסד הפייט:
אור פניך עלינו ירצה להורות מה יאמר ומה ישאל האדם בהשפוך שיחו לפניו יתברך כל עצמו ומגמתו בהתחננו על בחי' האור המאיר אל הגוונים והיינו שיתן לו הקב"ה לב טהור וקדוש בתורה ותפלה ומעשה המצות אל ישאר שקוע בגשמיותם ושיעורם הנראה ונגלה בדמיונם וצביונם בעוה"ז כי בעשות ככה אזי מעשהו בהם מצות אנשים מלומדה ובידו אין מאומה לתקן במקום עליון להעלות איברי השכינה ולזה כל מגמתינו ותשוקתינו לשאול מלפניו יתברך אור המאיר בפניו את זה אנו מבקשים ומתחננים וזהו עלינו כלומר למעלה מבחינתינו הבלתי נרגש לרעיון לבות בני אדם והפעולה אדון כינוי לשם השכינה הנקרא אדני נשא תתנשא ותתרומם להתיחד בעולמות עליונים ועוד תועלת המגיע כשתאיר אור המאיר אל בחינת הפנים ושקל אשא בבית נכון ונשא כלומר שקל הקודש שהוא כפול כמבואר בגשמיות וברוחניות היינו בחינת אור המאיר אל הפנים ומי שזוכה לאור המאיר ששם למעלה מעולם הבנין ומקדש שלמעלה מכוון נגד מקדש שלמטה שהוא הבית אשר נכון ונשא מרום מראשון מראשית הבריאה עד שיבנה בית המקדש במהרה בימינו וגם עתה שייך שפיר להרים ולהנשא לשם את שקל הקודש ברוחניות כאשר מאז בלתי אפשר לקיים כזה כ"א מי שזוכה לאור המאיר אל בחי' הגוונין ומעתה בקצור שיעור הפייטן אור פניך עלינו שהוא למעלה מבחי' הגוונין וכשתאיר אזי אדון בחי' מלכות תתנשא וגם שקל אשא בבית נכון ונשא כנזכר ודוק: