ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור ופירש"י כתרגומו מסוף וכל לשון קץ סוף הוא טעם אומרו ויהי לשון צער ולכאורה לשמחה יחשב כי בסבת החלום נתנשא יוסף ופרטי הצלחתו באו ע"י כנראה בענין הפרשה והנכון בעיני בהקדם נעים זמירות ישראל שאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו' ולכאורה תיבת בהם אך למותר והיה ראוי לומר ימי שנותינו שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ודי אכן ירצה לרמוז להעיר לבות בני אדם ליראם ולהפחידם לבלתי יאבדו ח"ו שום יום משנותיהם החרוצים עלי אדמה אשר כל יום ויום יש לו מקום מוצא בימים הקדמונים הידועים וימים יוצרו לעבוד בהם את הבורא ב"ה ואז יש להם חיות והארה היות שהשלימו בהם רצונו ית' וכאשר עלה ברצונו הפשוט לעבוד אותו בזה היום והכלל בחי' הזמנים אין להם מגרמם כלום כ"א אנחנו עם קרובו ישראל בכשרון פעולתינו נותנים חיות והארה להזמנים להעלותם לשורשם ולמקומם הרמתה אשר נודע במקומם המה אורות בהירים המאירים מראש העולם עד סופו שנשתלשלו מרום המעלות עד עולם העשיה ואם כן מה מאד ראוי לירא ולפחד שלא יפגום ח"ו איזה יום מימיו ונעשה פגם למעלה באחדותם כאשר ידוע זה מספרי המוסר לזה רמז דוד המלך ע"ה ימי שנותינו כלומר אותן הימים קדמונים שבחי' שנותינו נמשכים משם המה אחדות גמור דלא מתפרשין ולכן החיוב מוטל על כל או"א מישראל להעלות וליחד בחי' עתיו ורגעיו לשורשם כאשר המה במקומם אחדין לזה גמר אומר בדבריו הקדושים והראוים בהם שבעים ירצה באותן הימים שנמשכו בחי' שנותינו מהם בהם בכל או"א מהם נכללים פרטיות שבעים שנה של כל או"א מישראל כידוע אשר כל מדה מזי"ה נכללין בדרך כלל שאר המדות והסברא נותנת אם היה לנו בהירות השכל ויראתו על פנינו לעבדו באמת וביראה ובאהבה יכולנו להחזיר פרטיות שנותינו באיזה יום שאנו בו. לשורשו והקדמנו ימים המקוים לנו משומר ישראל אמנם עונותינו ענו בנו ומצאתנו כל זאת אריכות זמן הגלות כיון שהכרתינו מעוטה לזכך הגופים ופרטיות הזמנים וממילא צריך העולם להתנהג בהדרגה ישרה מדריגה אחר מדריגה עד סוף כל המדריגות בסוד הבירור עד תשלום כולה ויחזור העולם למציאות הראשון וממילא תחזור להיות מבחי' שנותינו ימים קדמונים כאשר בתחלה. ומעתה בין תבין ויהי מקץ שנתים ימים וכדברי רש"י מקץ מסוף זמן הגלות ויבואו ימים המקווים לנו זמן הגאולה אמיתית שאז תחזור הכל למציאות הראשון ואז תחזור להיות מבחי' שנים שלנו ימים הקדמונים כאשר היה שם אהלה בתחלת הבריאה ולהיות שהכל תולה בנו ובהכשר מעשינו והשתדלות בזהירות ובזריזות בעבודתו ית' יומם ולילה מיהרנו עת הגאולה ע"ד שבארתי מאמרם ז"ל שנתעוררו ע"פ בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה וביארנו לשון זכו משמעו הזדככות כלומר בהזדככות גופם להעלות בחינת התחלקות לאחדות הגמור והוא הקץ וזהו זכו אחישנה כמדובר ולזה מתרעם הכתוב לומר בלשון צער ויהי מקץ וכתרגום בסוף והיינו בעתה אז תחזור להיות שנתים ימים ובאמת רצה הקב"ה לזכות את ישראל לגרום בזכות גופם והשתדלותם למהר הגאולה קודם זמן המוגבל וזה צער ודאי שאין אתנו יודע עד מה שגורמים אריכות הגלות וגמר אומר הכתוב ופרעה חולם יובן ע"פ הכתוב שנאמר ביואל והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלמון וגו' וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי ופירש"י והיה אחרי כן לעתיד לבוא וכלפי דברינו שרמזנו בכאן ויהי מקץ שנתים ימים מוסב לעת הגאולה כמדובר ואז אשפוך רוחי רוח הקודש על כל בשר שינבאו וחלומות יחלמון עד שתתפשט אפילו על עבדים ושפחות וזהו מקץ שנתים ימים כשתחזור הכל למציאות הראשון שתעשה משנים ימים אז אפילו פרעה יראה חלומות וזהו ופרעה חולם ודוק והבן:
וישלח פרעה ויקרא את יוסף. ויריצהו מן הבור ואיתא בזוהר הק' אסתלק מן דא ואתעטר בבאר מים חיים וצריך להבין דברי קודש והנראה כי מצינו בזוהר שמכנה שם פרעה לבחי' הבינה ששם יש קצת בחי' התגלות לאורות עליונים ומי שחלק לו אלקים בבינה לעשות מעשהו הכל בדביקות והתקשרות אל אזי תועלתו גדולה לבלתי יאחז באותיותיו ודיבוריו שום בחי' קליפיות וכאשר ביארנו בפ' הקדומה ע"ש ענין השלכת יוסף לבור רק אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו והיינו מי שבהול ולהוט לעשות מעשהו בלא דעת ותבונה אזי אפילו בשעת תורה ותפלה מחשבותיו משוטטים בחיצונים וכל היוצא מפיו המה מלא פניות בלתי לחלוחית הארה כלל כי העיקר תולה בזה שהחי יתן אל לבו ונפשו בכל פרטי עובדותיו לעשות בחכמה ובינה שיגיע צד הנאה להבורא ב"ה מול זה רומז הכתוב וישלח פרעה משמעו לשון התגלות והיינו התגלות ה' מוצאות הבינה אזי ויקרא את יוסף אות השפעת שכלו להעלותו ולקשרו בקשר אמיץ וחזק לבלתי עשות פירוד בין הדביקים קול ודיבור מחוברים וזהו ויריצהו מן הבור הרק המורה ה' מוצאות הפה מים מכונסים דלית להם מגרמם כלום כ"א בקבלתם מקדימת המחשבה חכמתו ובינתו של אדם מושכים אות השפעת שכלו מן הבור לבלתי יפול לחיצונים ח"ו כ"א מעלה אותו לחו"ב ומעתה יובן דברי הזוהר אסתלק מן דא דהיינו מבחי' בור המורה על מים מכונסים שאין להם הארה מעצמם כ"א בקבלה מהבינה באר מים חיים וזהו ואתעטר בבאר מים חיים ודוק:
וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו למה תתראו ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה וגו'. להבין הענין ע"ד שבארנו במ"א פ"ה ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון שמה שבר רשפי קשת ע"ש באופן אחר וכעת נראה לפרש על ענין התפלה כי הנה כבר זכרנו כמה פעמים שעיקר כוונת איש הישראלי בגשתו אל התורה והעבודה זו תפלה להמשיך המשכות מקדמת המחשבות אל המדריגה תחתונה בחינת הדבור אשר כבר נודע שאין להם לאותיות הדבור חיות והארה כ"א בהכנס עליהם מלוי והארה ממחשבה הקדומה ואם מוציא דבור בלתי מחשבה קשורה אל הבורא ב"ה אזי אלו האותיות הם חרבים ויבשים ואינן פורחים לעילא לעשות רושם בעולמות עליונים ומלבד זאת ראוי שמורא יעלה על ראשו פן יתחייב את ראשו למלכות כנזכר במשל המבואר לנו אשר גורם פירוד בין הדביקים כמרומז בכתוב יכרת הוי"ה כל שפתי חלקות כלומר שכורת ומפריד צירוף שם הוי"ה ב"ה אם שפתיו מחולקים מחכמתו ובינתו וגם אמרתי לאיש אשר אלה לו להוציא דבורו לפני אלהים בלתי מחשבה טהורה כל דבוריו נקרא לשון רמיה כלומר רם י"ה שמרים ומגביה שתי אותיות י"ה המורים על חכמה ובינה משני אותיות ו"ה המורים קול ודיבור והנה כבר נודע שעצם התענוג והשעשוע שעלה ברצונו הפשוט לבריאות העולמות הכל בשביל נשמותיהם של צדיקים וישמח בכשרון פעולתם ותכונות איבריהם שידמו הצורה ליוצרה אפילו במדריגות הפחותים יקחו לעצמם רמיזא דחכמתא ואזי יגרומו התפשטות אלהותו והשגתו על כל הנבראים כי רצונו ית' להוציא תמיד מהכח אל הפועל ומהעלם לגילוי ומבשרי אחזה אלהי כל זמן שהאדם בסוד החכמה אין שם עיין בחי' התחלקות פרטי התענוגים כאשר כבר קדם לנו הדבור בענין זה אמנם אח"כ כשהמחשבה מתלבשת בה' מוצאות הבינה אזי מתחיל להרגיש קצת תענוג יותר ואחר כך מתלבשים אלו האותיות שהם בחי' כלל בבחי' הקול וגם כאן אין התגלות מחשבתו ניכרת בבחי' הרגשה בשלימות עד בואם ה' מוצאות הפה ומחתכין את הקול ונשמע הדיבור להוציא לפני אלקים בשלימות ואדם הירא והתמים המתמיד בעבודת הבורא ב"ה לרוב השתוקקותו להוציא מחשבתו מהעלם לגלוי מקבל חיות ותענוג בהתלהבות אל בכל בחי' מוצא בפ"ע להיות שמיהר לבא למחוז חפצו להוציא דיבור להודות ולהלל שמו ית' כי זהו כל מגמת נפשו וכבר נודע אלו הד' בחינות מרמזים ומורים לאורות עליונים ארבעה עולמות אבי"ע הם בכללם ד' אותיות הוי"ה ב"ה ויכול האדם להשיג ולראות הענין מעצמיותו בהסתכלו על מחשבותיו וכמו שהוא מקבל תענוגים נפרדים קודם שבאה מחשבתו אל בחי' הדבור ככה גורם חלקי תענוגים אצלו יתברך המשכות שפע וברכה מעולם ועד עולם ממדריגה עליונה עד עולם הדבור ואז נשלם מחשבתו הקדומה שעלה ברצונו הפשוט להוציא מהעלם אל הגלוי והכלל בזה כל אדם ובני איש יחד עשיר ואביון שוים בזה לערך אחיזת נפשו ורוחו ונשמתו בעולמות עליונים כמו כן גורם המשכות השפע מעולם אל עולם בהתעוררות התחתון והוא יתברך מקבל תענוגים מחולקים בכל עולם ועולם תענוג פרטי בפ"ע כמו שאדם הגשמי אחר שמוציא בחי' מחשבתו מכח אל הפועל ויש להחכמה ה' בחי' מוצאות והמשכיל מקבל חיות והתלהבות מכל בחי' מוצא בפ"ע וכאשר נתבאר לנו פירוש הכתוב על כל מוצא פי ה' יחיה האדם עיין שם במקומו:
ועתה נחזור לענין ויהי בשלם סכו ירצה מול זה האמור בדברינו כי מלת שלם כינוי לבינה ם רבתא מלמרבה המשרה שהיא מ"ם סתומה גם שם סוכתו יתברך אכן בכאן הוא בדרך עראי להיות שעדיין בבחי' העלם טרם יוצא אל הגלוי ועיקר המעון בדרך קבע בציון רומז ליסוד והטעם שעיקר מעונתו יתברך בציון לזה גמר אומר הכתוב ונותן טעם לשבח כי שמה שבר רשפי קשת והיינו כל זמן שעדיין בכח אין שם פרטי תענוגים מחולקים כמו אחרי התלבשות בחי' החכמה הכלולה בפרטות ה' מוצאות וכל בחי' ההתחלקות שיש מקדימת המחשבה עד בואה אל עולם הדיבור וממילא מקבל הקב"ה תוספות תענוג מכל פרט ופרט וכאשר הקדמנו בפתיחת דברינו שזהו עצם תענוגו ית' להוציא מכח אל הפועל ויתפשט אלהותו על כל הנבראים ומעתה אם עיני שכל לך תבין ותשכיל למה בחר ה' בציון אוה למושב לו בציון דייקא כי שמה שבר רשפי קשת ומגן מלחמה ר"ל שמה בבחי' הדיבור יש בחי' שבירה המורה התחלקות כללות המחשבה לפרטיות כי אותיות הדבור המה בחי' פרטיות נגד אותיות המחשבה אמנם לא יתכן לו לאדם לבוא ולהגיע למחוז חפצו להוציא דיבור בשלימות ולקבל פרטיות תענוגים מכל בחי' מוצא בפ"ע כ"א בהקדם לו תחלה מלחמת היצר כי כל זמן שהוא בסוד המחשבה אין שם מגע נכרי ממ"ז כ"כ כמו אח"כ בבואו לבחינת דיבור אשר יש עשרה מדריגות מהמחשבה עד הדיבור ממילא יש ז' הפכיים לערך זי"ה וצריך לקשת וחרב ולכל מאני קרבי ללחום עם יצה"ר הצופה לצדיק לבלבל מחשבתו הקדושה שה וזהו הרמז בכתוב שמה בבחי' הדיבור שבר רשפי קשת כנ"ל אמנם לא יתכן לו כ"א בקשת ומלחמה סלה מול דברינו אפשר לרמוז מה שנאמר בפרשת וישלח ותלד רחל ותקש בלדתה כי נודע רחל מורה על בחינת הדיבור וכאשר נתבאר לנו פ"ה וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ע"ש ובלתי אפשרי הולדות בחי' הדבור בשלימות כ"א במלחמה וקרב בקשת ומגן וזהו ותקש בלדתה מלשון קשת וגם יש לרמז בדברי חנה שאמרה אשה קשת רוח אנכי כי חנה כינוי לשכינה ושטן צפנינה ע"ד מאמרם ז"ל שטן ופנינה לש"ש נתכוונו ואמרה חנה על בחי' עולם הדיבור אשה קשת רוח אנכי להורות שצריך קשת ומגן ומלחמה נגד השטן להוציא דיבור לפני אלקים בשלימות ועיקר הרמז במלת קש"ת ע"ד שבארנו למעלה נוטריקון "קריבו "שושבינין "תיקונין השושבינין הם הצדיקים שבכל דור ודור המה יעשו תקונין לשכינה במה שלוקחים לעצמם רמיזא דחכמתא מכל דבר בעולם אפילו מהתחלקות המדריגות ופרטי התענוגים מעלים משם נ"ק המה איברי השכינה ובונין ומתקנין קומה שלימה וזה עצם תענוגו ית' בבריאות עולם לעולמו בשביל הצדיקים מול זה בא הרמז בתורה וירא יעקב כי יש שבר במצרים ע"ד שמה שבר רשפי קשת כי הדבור הוא מצר ים החכמה מיצר וגבול התפשטות כללות המחשבה והבין יעקב אשר בחינותו בחי' קול ע"ד הקול קול יעקב חלקי התענוגים הרמוזים בה' מוצאות הפה והיינו תיבת שבר המורה התחלקות כללות מחשבה לפרטיות ה' מוצאות ויש בחי' תענוג מכל ה' מוצאות ויש בחי' תענוג מכל מוצא בפ"ע וזאת הגורמת לצאת מן המחשבה אל הדיבור שאם לא כן הלא טוב לו אז מעתה להיות יושב בסוד המחשבה מרוממות עוצם יכלתו יתברך וכמבואר לנו פ"ה ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ע"ש והנה כל הנ"ל לא נאמר כ"א בהקדם לו תחלה מלחמת היצה"ר לדחות מעליו מ"ז מתערובות חוץ והבלי עולם כמוזכר קשת ומגן ומלחמה ואז נעשה ונצטרף צירוף שם הוי"ה ב"ה וגם מעורר המשכות השפע בד' עולמות אבי"ע כמוזכר בפתיחת דברינו והכל תולה בזה לקשור הקול ודיבור לחכמה ובינה בקשר אמיץ וחזק לזה רומז הכתוב:
ויאמר יעקב לבניו המה ה' מוצאות הפה למה תתראו כאלו אתם שבעים ואינכם צריכים לקבל הארה ממדריגה עליונה מחכמה ובינה כי באמת יעקב הוא בחי' הקול כמדובר וקול מדבר לדיבור להיות שוה אליו להמשיך מקדימת המחשבה הקדושה וע"ד שזכרתי בשם הזוהר מה שפירש אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי קול מדבר לדיבור אתי תמשוך מלובן עליון ולזה בא הרמז בתורה להורות לאדם הנהגה ישרה בענייני תורה ותפלה לעשות לו ציווים בדרכי אבותיו הראשונים לבלתי יוציא אותיות יבשים מפיו כ"א טרם פותח פיו להוציא דיבור יראה להמשיך אותם האותיות מקדימת מחשבתו כאשר נרמז ביעקב אבינו היותו בחי' קול הכללות עולמות אמר לה' מוצאותיו למה תתראו כאלו אתם שבעים לבלי צורך הארה ממחשבה הקדומה ואז יש פירוד בין הדביקים והנה כל האמור למעלה לא נאמר כ"א מאיש משכיל אשר רוח אלהים בו והוא כעמודא תקיף בכולא בלתי מתמוטט מפגעי וממקרי הזמנים מבחי' התקשרותו ודבקותו מעבודת הבורא ובכלם מוצא בהם רמיזא דחכמתא לעורר לבו ורוחו ונפשו להשגת אלהותו ית' מצד פעולותיו וכיון שכן בודאי רעיונותיו ומחשבותיו המה טהורים ונקיים בלי מחשבות חוץ ויתכן לו באמת למשוך מקדימת המחשבה עד בחי' הדיבור כיון שבכל מאורעותיו מבין הדעת הגנוז שם כי כבר נודע שהם שלשה כלי אומנות שבהם ברא הקב"ה את עולמו בחכמה ובתבונה ובדעת ומוכרח להיות אלו הבחינות בכל דבר נברא בעולם כי כח הפועל בנפעל והמשכיל הנותן דעתו לזה ממציא מרגוע לנפשו אל כל מקום אשר יבוא לשם מוציא בהם בחי' רמיזא דחכמתא ובחי' הדעת הגנוז לשם ומתלהב מזה לעבודת בוראו לאפוקי האנשים הבהולים ולהוטים לעשות מעשיהם בלא תבונה ודעת ולא ידעו ולא יבינו אל פעולת ה' להשיגו ית' מצד פעולותיו אזי סיבת מאורעותכם גורמת להם ליפול ממדריגתם וע"ד שזכרנו במקום אחר מה דאיתא בזוהר לערב רב אתהפך מש"ה לשמ"ה והרמז בדברי קדשו בחינת הדעת הגנוז במדריגות הנמוכים זה נקרא משה אתהפך להו לאנשים פחותים לצירוף שמה ושממון הגורמת להם התרחקות מהבורא ב"ה ולזה רמז יעקב אבינו וצוה את ביתו אחריו אופני העבודה:
רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות ובודאי לא היה צריך לצוות אותם לרדת למצרים בשביל אוכל הגשמי כי בלא הוא' בודאי הבנים היו נותנים להם עצה הגונה להחיות נפשם לבלי ימותו ברעב אמנם כאן הורה להם דרך הנכונה לעשות כל פרטי מעשיהם אפילו מעניני גשמיות הכל בהתקשרות ודביקות הבורא ב"ה וגם לבלתי ינזרו אחור באתרמי שהאדם נופל לפעמים במיצר ים החכמה ממקרי ופגעי הזמנים יהיה כעמודא תקיף בכולא לעשות הצירוף שמ"ה צירוף מש"ה והיינו להשיג הדעת הגנוז בכל מעיקים ומאורעות הקורה לאדם בחיים חיותו שזה נקרא מצרים כמבואר ובהכנס הדעת לשם הוא המוציאו ממיצר והורה יעקב אבינו לבניו לרדות ולשלוט בצירוף הנראה שמ"ה ושממון להפכו לצירוף טוב מש"ה והתועלת גדול המגיע אחרי זאת שכרו כפול ומכופל להיות שמעלה איברי השכינה אפילו ממדריגות התחתונים וזהו שגמר אומר ושברו לנו משם ונחיה רמיזא רמז להם אפילו בעניני גשמיות תענוגי עוה"ז הכל נמשך מהשבירה התחלקות מדות הקדושים אורות עליונים מלובשים עתה בצירוף שמ"ה והחיוב מוטל עליכם ועל כל הדורות הבאים אחריכם לעשות צירוף טוב להשיג התלבשות שמותיו וכנויו הקדושים באמצעות פעולותיו וזהו ושברו לנו משם לשון שם ממש להשיג שמו יתברך ונחיה ודאי כי בזה תולה חיות של האדם בעוה"ז וגם חיות הנצחי מזון הנשמה בעולם העליון בעלותה אל מקום מחצבה הראוי ליתן לה בזרוע ידה וכשרון פעולתיה והשם ברחמיו יורינו דרך אמת בעבודתו עבודת הקודש אמן:
ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ יש לכוון בפסוק זה כי הנה השכל של אדם נקרא יוסף כי בלתי אפשרי להיות שום בחי' השפעה זולת אות השפעתו של יוסף היותו בחי' צדיק יסוד עולם ורומז הכתוב ויוסף הוא השליט על הארץ כלומר כשהשכל הוא השליט על הארציות שלא נגרר תחת הזמן התועלת המגיע הוא המשביר לכל עם הארץ איש משכיל כזה יתכן לו לגרום ע"י תורתו ותפלתו הורדת השפע בכל העולמות וממשיך שפע וברכה עליונה מרום המעלות עד מדריגה התחתונה אל בחינת ארציות שלקח לעצמו משם רמיזא דחכמתא ודו"ק:
בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כ"א בבוא אחיכם הקטן הנה יובן ע"ד דאיתא בזוהר מאן דידע בשיעור קומה יכול לדעת עד אימתי יתמשך אורך גלותא כי הכלל בידינו מספרים הקדמונים אשר בתשלום בירור ותיקון נצוצות קדושות שנתפזרו מאת השבירה אשר כל זאת מגמתינו בתורה ותפלה ומעשה המצות להעלות אלו הנצוצות קדושות למקומם הרמתה ובזה תולה ג"כ בנין קומה של השכינה להכינה ולסעדה עם קישוטיה ותכשיטיה וזה לעומת זה עשה אלקים כמו שיש קומה שלימה בסטרא דקדושה כמוהו יש גם כן בחינת קומה בס"א כאשר שר דברנו מזה בפרשיות הקודמות ע"ש והשכל נותן שמוכרח להיות ממש שוה כל בחי' אבר שיש בקדושה יש ג"כ בקומות הס"א ואם לאו בטלה הבחירה אשר הבחירה צריך להיות חפשים ביד האדם להיות לו אוזן שומעת רק דברי תורה ומוסר הנוגע אל הבורא ולא דברים בטלים וגם עין ראות תמיד ברוממות אלהות ויד פתותה לחונן עניים ורגלים ממהרים לרוץ בבתי כנסיות ובתי מדרשות ולא לעשות עם פרטי האברים היפך הקדושה וא"כ פקח עיניך וראה אשר מוכרח להיות ג"כ בחי' אוזן בקומת הס"א ואם לאו לא היה מקבל שכר בתיקון אזנו לשמוע ד"ת כיון שאין בחי' אוזן רע שמילא מוכרח במעשיו ואין הבחירה חפשית וממילא אין שכר ועונש וזה היפך הבריאה שעלה ברצונו הפשוט להיטיב לנבראיו כידוע מספרים לכפול שכרם בעולם הבא בזרוע ידם הראוי ליתן להם מצד מעשיהם הטובים ולא נהמא דכסופא וכן פרטי שאר האברים יש תמורתם בקומת הס"א אשר מוטל על עם קרובו ישראל לבנות קומת השכינה הנקרא זאת ולהוציא יקר מזולל נ"ק המלובשים בקומת הס"א כאשר נודע למביני מדע שבזה תולה אורך הגלות עד תשלום זה הבירור ותתרוקן קומת הס"א מכל וכל ותעשה כמצולה שאין בו דגים ואז יבוא משיח צדקינו במהרה בימינו א"ס וכאשר רמזנו בפ' חיי שרה ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה אתנו ימים או עשור אחר תלך ופירש"י שכך נותנים לבתולה זמן י"ב חודש לפרנס עצמה בתכשיטים ותוכן הדברים שכך נותנים לבתולת ישראל זמן י"ב חודש בסוד י"ב בקר שהיה עומד עליהם לפרנס עצמה בתכשיטיה בזמן הגלות ואחר זמן גמר תיקון קומתה עם תכשיטיה בשלימות תבוא זמן הגאולה אחר תלך כללות כנסיות ישראל ותשוב אל אדוניה ע"ש הענין ותבין כאן. וזה שרמז להם יוסף לאחיו בגלות מצרים ורמז להם על העתיד בזאת השכינה שנקרא זאת קומתך לערך תיקון קומתה יתכן לכם לדעת ולהבין חי פרעה עד אימתי ימשוך חיות הס"א הכינוי לפרעה כי כל מלך שבבחי' מצרים נקרא פרעה כי באמת ענין גלות מצרים נוקב והולך עד ביאת הגואל כאשר יתבאר לנו אי"ה במקומו הכל תולה לעומת תיקון קומת השכינה כמו כן ימהר עת הגאולה ולהבינך עוד את הענין עיין בדרוש שבועות פ"ה ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שוכבת מרגלותיו ותוכן הדברים ויהי לשון צער בחצי הגלות הדומה ללילה וראוי להיות על כל פנים תיקון חצי המלכות וכלפי שראה בועז צדיק יסוד עולם בדורו אשה יראת ה' שוכבת מרגלותיו עדיין היא ברגלין ואין איש צדיק בארץ להכינה אותה ולהגביה נגד קומתו ית' על ככה חרד יחרד בקרב לבו אורך זמן הפלאות ביאת משיח צדקינו ע"ש והיינו הרמז בכאן בזאת ודאי היא השכינה הנקרא זאת תבחנו חיות הס"א בחי' פרעה עד אימתי יתמשך זמן הגלות אם תצאו מזה הגלות כי אם בבא אחיכם הקטן הנה הקטן ודאי מי יקום יעקב כי קטן הוא ודוק בזה ותבין:
ויאמר אליהם יעקב אביהם אותי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו עלי היו כלנה בכאן הודיעם יעקב אבינו על גודל הפגם שגרמו השבטים במכירת יוסף למצרים מלבד סיבות הגלות ושעבוד הגדול ששעבדו מצרים את ישראל בפרך עוד זאת שגרמו התחלקות מדריגות הקדושים כי אבות הן הן המרכבה ובפרט יעקב בחיר האבות מטתו שלימה בלתי מגע נכרי כידוע מספרים אשר י"ב השבטים מורים על י"ב ברכות אמצעות שמ"ע דחול כנזכר בכוונות מקום מוצאם ואחיזתם בשורשם קומת השכינה ושם המה אחדין דלא מתפרשין ואחר הפגם שפגמו במכירת יוסף למצרים נעשה פירוד בין י"ב גבולין הקדושים וכמוהו הפגם בעולמות עליונים ולזאת מגמתם של הצדיקים לתקן בשורש עליון ובפרט יעקב אבינו לא ציער א"ע כלום צער הגשמי כ"א כל עצמו ומגמתו מה שנעשה פירוד במדות הקדושים לזאת אמר להם אותי משמעו אות השפעתו שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו ואתם ראו מה החטא גורם כאשר נעשה פירוד והתחלקות המדריגות למטה מסתמא כמוהו ג"כ נעשה למעלה באחיזת נשמתם בקומת השכינה ולזה דוה לבו לתקן במקום עליון לזה גמר אומר בדבריו עלי היו כולנה כלומר עלי למעלה מבחינתי תמן עדיין לא היה שום בחי' התחלקות כנודע למעלה מעולם הבנין רעין דלא מתפרשין היו כולנה באחדות גמור והכל נמשך בסיבת אות השפעתו שנשתלשלו אלו י"ב גבולין מדרגה אחר מדרגה עד עולם העשיה וגרמתם בזה פגם בעולמות עליונים ולזה דוה לב הדווים אנשים היראים והתמימים ולזה כתיב בתורה מה שראה על ככה ליתן להם עצה לתקן פגמם במקום עליון:
ויאמר אליהם ישראל אביהם אם כן איפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש וגו' ואת אחיכם קחו וקומו שובו אל האיש. ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין ופירש"י מזמרת הארץ מדמשבח בארעא שהכל מזמרים עליו כשהוא בא לעולם ולכאורה צריך הבנה. אמנם בכאן בא להוכיח על פניהם א"כ איפוא שגרמתם ככה בעולמות עליונים כמדובר מעתה החיוב מוטל עליכם לתקן קומת השכינה הנקרא זאת וזהו זאת עשו אותה להכינה ולסעדה בתיקון תכשיטיה להעלות הכל אל שורש האחדות קחו מזמרת הארץ בכליכם הנכון בעיני אשר בכאן למד להם אופני התפלה והאבות סימן לבניהם אחריהם לעשות כמעשיהם כי מהראוי אשר באו"א מישראל יחרד ויפחד בקרבו וידאג מאוד על שנותו את טעמו ולבו לא נכון עמו ית' בחשבו על מה אתא להאי עלמא שפלה בודאי לא לצורכי הגופני להרבות לו הון מהבל ולהשתדל במה שנזדמן לו מן המזון ובמה שימצא לו מדירה נאה ומלבושים נאים ולנהוג בכל פרטי עניניו כדי הסיפוק ולא יחסור לו בהם מאומה הלא כמו זר נחשב בחשבו כזה ומותר האדם מן הבהמה אין וגם ככל הגוים בית ישראל המה הרודפים ג"כ יומם ולילה למלאות תאות לבם אך אחוז הדרך הנכונה ותן לנפשך מן החכמה והמוסר וירא מאוד אשר כבר עברו וחלפו כמה משנותיו כאו"א כפי בחי' ימיו ושנותיו ועתיו ורגעיו להבל וריק מה תיקן בהם שיגיע צד הנאה לבורא עולם ואדם עליה ברא עם מספר ימיו הקצובים לעבוד עבודת בוראו הכל לצורך גבוה ולא צורך עצמו כלום ויותר מזה עינינו הרואות קצת מהלומדים והנודבים את לבם לעבודת הבורא מדמים בנפשם שכבר עמדו במעלה הגבוה ועסקיהם בעבודתם לצורך גבוה ובאמת אחר עיון רב להביט באמת על פנימיות מחשבותיו יבין וישכיל שטעות אתו ועדיין עומד בחוץ עם ראשו ורובו וכל עצמו רק שיקבל טובת הנאה לעצמו וראיתי בני עליה והמה מועטים להיות להם בר לבב לעשות מעשיהם ופרטי עובדתם רק לצורך גבוה בתיקון בנין קומת השכינה ובודאי לא כל מי שרוצה ליטול את השם יבוא ויטול לומר שגם הוא מהעובדים את ה' באמת וכבר ביארנו מזה כמה פעמים אופני יושר בנינה ובמה יתכן לו לאדם לבנות קומתם בשלימות ועוד יתבאר לנו אי"ה לפנים ופתח דברו יאיר וציוה להם לשבטים הקדושים אופן התפלה שהיא רק לצורך גבוה צירופי שמות הקדושים שבזה תולה תיקון בנין קומת השכינה ואמר להם זאת השכינה הנקרא זאת זה הוא עבודתכם קחו מזמרת הארץ כלומר מאותן הזמירות שהשכינה מזמרת ומשוררת לפניו יתברך תמיד בסוד אלקים אל דמי לך שהיא משוררת ומזמרת בהתעוררות התחתונים בהיות עסקיהם בתיקוני שכינה וזהו והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש וגו' ועיין בזוהר חדש פי' פסוק זה ולשון מעט מורה היות שאין הזיווג בתדירי כ"א לזמנין ע"ש ותבין כאן ועל כן מצינו שהתפלל דהע"ה על שלמה בנו. יפרח בימיו צדיק עד בלי ירח ירצה מה שהזווג עתה לזמנין כמו שמורה מלת ירח שהיא לפעמים במלואה ופעמים בפגימתה ולזאת השפיך שיחו לפניו ית' על שלמה בנו להיות לו בהירות וזיכוך כ"כ עד שיפרח צדיק כינוי ליסוד להיות לו בחינת הפרחה והקמה להשפיע לנוק' בלתי הפסק ובמה יתכן לו לגרום הקמת ברית עליון היינו בזיכוך המדות בהיותם נקיים בתכלית בלתי מגע נכרי כלל ותערובות מדות הפכיים וזהו יפרח בימיו דייקא המה המדות הנקרא ימים יהיו טהורים ממום ובזה תולה הפרחה והקמה לברית עליון בלתי הפסק וזהו עד בלי ירח ואיש אשר אלה לו עולה לו כהוגן תורתו ותפלתו להוציא דיבור לפני אלהים בדו"ר כיון שכל מגמתו והתאמצו רק לצורך גבוה וגורם דבורים לשכינה לשורר ולזמר לפניו יתברך ועל דרך שביארנו פי' הפסוק: ויצא יצחק לשוח בשדה שהוא לרוב בהירותו והשתדלותו רק לצורך גבוה ולא לצורך עצמו כלומר גרם עם בחי' דבורו דבורים לשכינה להתפאר עמו לזמר ולשורר למעלה וזהו ויצא יצחק לשוח לשון דיבור יצא עם בחי' תפלתו לדבר בשכינה הנקרא שדה יהיה הוא המדבר בהשכינה בשירות ותשבחות שמזמרים לפניו ית' תמיד. והנה מול דברינו הזהיר להם יעקב אבינו והורידו לאיש מלחמה מנחה השכינה נקרא מנחה כמו דאיתא בזוהר להורות לגרום היחוד תמיד בלי הפסק:
ואת אחיכם קחו וקומו שובו אל האיש ירצה שבלתי אפשרי לשוב אליו ית' באמת כ"א בהקדים כל התנאים המבואר וזהו ואת אחיכם קחו לגרום לו הקמה בשלימות להשפיע ואז יעלה לכם לשוב אל איש מלחמה כמדובר:
ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש יובן על דרך ששמעתי בשם המוכיח בצרתה לי קראתי ויענני ולכאורה אות ה' מיותר אמנם ירצה לרמוז בהיות כל עצמי לצער צרות השכינה ולא צרות עצמי אז קראתי בתפלתי וידעתי שיענני בודאי ואם לאו אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם למעלה ולזה אנו מתפללין ושואלין בסליחות הב לן שאלתין ובעותין דלא נהדר ריקם מן קדמך להיות הכרתינו חלושה ואין אתנו יודע עד מה איך להתפלל כאשר דורות הקודמות שאלתינו ובקשתינו אשר הוא ברחמיו וברוב חסדיו יתן לנו בעצמו דבורים בתפלה בימים הנוראים מה להתפלל ומה לשאול לפניו עבור תיקון עולמות עליונים ובהיות כן' בטוחים אנו באלה שבודאי לא נהדר ריקם מן קדמך ויש לרמוז שהתחנן יעקב אבינו ואל שדי יתן לכם רחמים רחמים ממש היינו דבורי תפלה ותחנונים לפני האיש דייקא ולא לצורך עצמם כמדובר:
ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין ופרש"י את אחיכם זה שמעון אותיות שם עון. והכוונה כי בודאי תיכף שהאדם מכין א"ע לתורה ולתפלה אזי באים אותן האותיות שעשה מהם צירופים בעניני גשמיות ורוצים עליה על ידו להגביהם לשורשם ולהופכם לצירופים קדושים וטהורים באופן שנתבאר כמה פעמים ואיש המשכיל כאשר באה לו מ"ז ומעורבות מגשמיות עוה"ז רעיוניו יבהלנו מאיזה מן המדות נמשכה מחשבה כזה אם ממדות האהבה או היראה וכו' ויתקן מדה זו בשרשה ואדרבא יוסיף כח מדה כנגד מדה ויהפוך צירוף הגשמי לעשות מאותיות אלו צירופים של אהבה או יראת אלקים לערך מהות המחשבה הבאה לו בתוך התפלה ובזה יכול לתקן מה שעיות תחלה והשליך אותיות התורה בחיצונים וזהו ושלח לכם את אחיכם אחר ופירש"י שמעו"ן צירוף שם עון היינו מחשבה זרה שעשה תחלה צירוף לא טוב צריך לזה עזר אלוה לכונן מחשבותיו לדעת איך להפשיט צורה הגשמית ולהלביש צורה רוחניות צירופים קדושים ולזה התפלל אב רחמן על הבנים שהקדוש ב"ה בעצמו יתן לכם רחמים כמדובר וגם ושלח לכם את אחיכם אחר מלת ושלח משמעו ל' הפשטה כתרגום ויפשיט וישלח ירצה לרמוז הוא ברחמיו הגדולים יתן לכם שכל והכרה חזקה לדעת איך לפשוט צורה של צירופי גשמיות המרומז בתיבת אחיכם אחר זה שמעו"ן צירוף שם עו"ן ולהלביש צורה הרוחניות צירופי תורה ותפלה וכלפי דברים הנאמרים באמת תבין ותשכיל דברי רש"י מעתה אינכם חסרים כלום אלא תפלה והכוונה כי אנו בני ישראל שואלים ומתפללים תמיד בכל יום המלך יעננו ביום קראנו ולכאורה יש לתמוה מה זה דייקא לענות ביום הקריאה הלא יש לך אדם שעיקר שאלתו ובקשתו לעזר אלקים ביום מחר ולפעמים הרבה ימים לעת הצריך לו והנכון עיקר הכוונה בהשפוך שיחנו לפניו יתברך שיתן לנו שכל והכרה חזקה לדעת איך להוציא דבור לפניו יתברך תיבות שלימות וצירופים קדושים שהם דברים העומדים ברומו של עולם ובאמת ישועה כזה צריך תיכף ומיד בעמדו להתפלל כיון שנפשו יודעת מאוד איך הוא חסר עיקר התפלה מה יאמר ומה ישאל לפניו יתברך בתיקון עולמות עליונים לזה צריך עזר אלוה לשלוח לו דבורים קדושים להוציא דבור בשלימות לצורך גבוה ולא לצורך עצמו וזהו שאנו מתפללין לפניו יתברך המלך יעננו ביום קראנו דייקא תיכף בעת הקריאה כי כל אחד ואחד מישראל הלב יודע מרת נפשו איך הוא איש בער ולא ידע הבין עניני התפלה ועיקר הבקשה בפתיחת התפלה שהענין תהיה בעצמיות התפלה ביום הקריאה למלאות חסרונו לידע הבין עבודה שבלב היא התפלה וכזה נרמז בדברי רש"י ומעתה כלומר אם כן מחשבותיכם כמבואר אשר הורה להם ענין התפלה אינכם חסרים כלום אלא תפלה ואותה דייקא אתם צריכים לבקש מאתו יתברך לדעת איך להתפלל לפניו שבזה תולה עיקר בנין קומת השכינה ותיקון עולמות כידוע מכוונות לאנשים משכילים כל זאת הורה אבינו בפסוק זה קחו מזמרת הארץ בכליכם וכמבואר אותן הזמירות שבארץ עליונה מזמרת ומשבחת תמיד ולזה פירש"י מזמרת הארץ מדמשבח בארעא לשון שבח והודאה תקחו כזה בכליכם היינו אותיותיכם הנקרא כלים שהכל משבחים ומזמרים עליו כשהוא בא לעולם ירצה לרמז התעוררות ישראל בהתלהבות בהתבוננם גודל טוב ואיך שימצא אורות בהירים ורוחנים הנעלם מרעיון לבות בני אדם ומשמעות מלת הוא מורה על עולם המחשבה עולם העליון ולכן כתיב לשון נסתר כשהוא היינו אורות נעלמים ונסתרים באים לבחי' התגלות בהתלבשות מדריגות גשמיים הנמוכים בעוה"ז וזה הגורמת לעורר לבבם בהתלהבות גדול לזמר ולשבח לפניו יתברך ומה מאוד עמקו דברי רש"י שהכל מזמרים ומשבחים עליו כשהוא הוא דייקא עולם המחשבה בא לעולם כמדובר והבן הענין מה כתיב:
וירא יוסף אתם את בנימין ויאמר לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה וטבוח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים ויראו האנשים כי הובאו בית יוסף וגו' ויכינו את המנחה עד בא יוסף בצהרים כי שמעו כי שם יאכלו לחם ופירש"י ויכינו הזמינו עטרוהו בכלים נאים במקראי קודש אלו מרומז אופן המועיל להם לכללות ישראל להוציא דבורים בתורה ותפלה בשלימות לבנות קומת השכינה אשר במאוד מאוד צריך האדם להתבונן ולהסתכל על בחי' דבוריו להיותם בשלימות במילוי הארה מקדימת המחשבה עד ה' מוצאות הפה הכל במחשבה טהורה התלהבות הבורא וכבר עבר הביאור לפנינו שלא יתכן לו לאדם להגיע למעלה מובחרת כזה כ"א בהקדם לו מתחלה הנהגה ישרה ונכונה בכל פרטי ענייניו ועובדותיו אפילו הגשמיים שבלתי אפשרי זולתם מעשהו בהם בחכמה ובתבונה בהתקשרות הבורא ב"ה ועושה לעצמו שמירה כפולה ומכופלת לבלתי נטות עם מחשבתו למדות הפכיים לאהוב ח"ו אהבה רעה או יראה זולת הבורא או הת"ת זולת תפארתו קודש כ"א מעלה כל מדותיו לשורשם וכאשר דברנו מזה כ"פ אם כן מעשיו אזי ממילא הוא מקושר תמיד בפנימיות מחשבתו אל אותיות התורה אפילו בעוסקו בחוץ ולכן בנקל לו אח"כ להוציא דיבור לפני אלקים בתורה ותפלה באין מ"ז ותערובות חוץ כ"א מכניס כללות מדות הקדושים שהוא מקושר עמהם בעבודתו בחוץ עתה מכניס אותם אל האותיות והתיבות של תורה ותפלה. וזה הרומז בתורה ויאמר לאשר על ביתו הרומז לתיבה של תורה ותפלה הנקרא בית הבא את האנשים הביתה האנשים כללות הו"ק בסוד י"ב גבולי אלכסון מלמעלה למטה ומלמטה למעלה ובחי' יוסף מורה על אות השפעת השכל ע"כ אמר ומורה דרך הנכונה לאשר על ביתו כלומר למי שנותן לבו ונפשו להוציא דבור ותיבה הנקרא בית לא יגיע למחוז חפצו כ"א הבא את האנשים הביתה היינו כלליות ז' מדות צריך להביאם הביתה כמדובר וטבוח טבח והכן כלומר מאוד מאוד צריך לטבוח טבח את היצה"ר להכין א"ע לדבורים כאלו להתפלל רק עבור תיקון קומת השכינה וגמר אומר בדבריו כי אתי יאכלו האנשים בצהרים משמעות יאכלו לשון זווג כמו אכלה ומחתה ולמד להם סדר היחוד שבלתי אפשרי להגמר בשלימות ולא יתכן להם בחי' היחוד זולתי והיינו כשמשפיעים כלליות הו"ק דרך מעבר היסוד להשפיע לנוק' ולזה אמר אתי עמי שאני בחי' מרכבה ליסוד עליון יאכלו האנשים יעלה להם לגמור היחוד בשלימות ולא זולת ומעתה בין תבין אשר לפניך אם עיני שכל לך יפה שיחתן של אבות מתורתן של בנים איך מרמזים לנו עניני תורה ותפלה אשר נוקב והולך עד ביאת משיחנו במהרה בימינו וכתיב וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף ונתבאר לנו במקום אחר הענין והכלל כי כל זמן שהאדם בסוד המחשבה יתכן לו לחשוב ברוממות והשגת אלהות כאשר יכול שאת ואפילו אם הוא בספק בבחי' עצמו אם מכוון האמת עכ"ז רשאי לחשוב בסוד מחשבתו והבוחן לבות וכליות מצרף מחשבה טובה למעשה ובלבד שיכוין את לבו לשמים לא כן כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד כי' הדבור אין להשיב ובאמת בקושי להם לצדיקים אמיתים להוציא דיבור עד שמתבוננים ושוקלים בפלס מאזני שכלם טרם שיוציא דבר המלך אם כיוונו האמת ושוב אין בידם להשיב. מול זה בא הרמז בתורה וייראו האנשים היראים והשלימים ומה היא היראה כי הובאו בית הנקרא תיבה הביאו לשם את יוסף אות השפעת שכלם וכיון שהגידו חרד יחרדו בקרבם אולי לא כיוונו על האמת ודבר המלך אין להשיב כן הוא דרך הצדיקים החרידים על דבריהם יומם ולילה להוציא דיבור בחכמה ודעת ומצינו השבטים קדושים קיימו וקבלו עליהם כאשר צוה אותם יעקב אביהם והורם ענין התפלה כמוזכר לעיל והורידו לאיש מנחה מה כתיב ויכינו את המנחה עד בא יוסף בצהרים התורה מעידה עליהם שהכינו וסעדו את השכינה בקישוט מדותיה ותכשיטיה להיות כלי מוכן ומוכשר לקבל אות ההשפעה וזהו ויכינו את המנחה כנוי לשכינה הנקרא מנחה כ"כ עד שגרמו שבא יוסף מדת היסוד בצהרים ואיתא בזוהר בתוקפא דשמשא להורות חמימות תוקף אות השפעה המקבל מבחי' שמש וזהו שפירש"י הזמינו עטרוה בכלים נאים היינו שהזמינו והכינו אותה בקומה שלימה בבחי' תכשיטיה במה שעטרוה בכלים נאים אותיות נאים ומפוארים במילוי הארה מקדימת המחשבה כנ"ל ודו"ק: