מורה בעומק מגלת רות
ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדה מואב. עיין בדרושים הקודמים שבארנו כ"מ שנאמר ויהי בימי כגון ויהי בימי אמרפל וכן ויהי בימי אחשורוש וכדומה שלכאורה תמיה מה לו למקרא ליחס הימים ברשעים וכי לא היו צדיקי הדור שראוי ונכון ליחס הימים בצדיקים אשר בשבילם ימים יוצרו ועיקר הבריאה ישראל עלו במחשבה ותוכן הדברים שבאמת התורה מודיע להורות לבות בני אדם שכל פרטי המאורעות שאירע למטה הכל היה תחלה בכח בכלל ז' י"ה ומה שבכח ככה נתפשט למטה וזהו בימי מוסב לימים הידועים הקודמים זי"ה תמן בכח היה אמרפל ואחשורוש ופרעה ומאורע של מגילה זאת הכל היה בכח ז' הימים הקדמונים וככה אירע למטה בעולם העשיה וכאשר אנו עתידין לבאר אי"ה לפנים והנה ידוע כל מקום שנאמר לשון ויהי יגיד צער וכאן פתח דברו יגיד שתי פעמים ל' צער ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ ולמנדע בעי אמנם כבר נודע מספרים ענין הרעב שבכאן מורה על בחינת הרעב שהיה בארץ עליונה מדות המל' כי כל התוארים יכול לתאר בעצמותו אפי' קודם הבריאה כ"א מדת המלכות א"א לתארו כ"א בהיות שלטון ומושל על זולתו ולזה הוכרח לבריאת עולמות בכדי שלא יהא רעב בארץ עליונה ויתגלה תואר מלכותו ע"ש. ואני אומר שלזה כיוונו במה שסדרו לנו לומר קודם התפלה אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא והכוונה להורות האמור אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא אמנם החלוק שבין המלוכה שמלך טרם כל יציר והמלוכה אחר היצירה ובריאת העולמות זהו ההפרש כי נודע אין מלך בלא עם ובהעדר עם על מי לו למלוך ולא נק' שמו יתב' תואר מלך בשלימות כמו אחר הבריאה שקנה בעצמותו ונקרא מלך במלוכה על עם קרובו ולזה פירש בדבריו לעת נעשה בחפצו כל קנה שם המלוכה אז מלך שמו נקרא דייקא ולא מקודם שנעשה בחפצו כל. והנה לא כל מי שרוצה ליטול את השם יבוא ויטול לכנות א"ע בשם עבד למקום או בשם בן ולכלול א"ע במנין עם קדוש לגרום קריאת מלכות בעם כי אם ככה יקרא לאיש אשר המלך חפץ ביקרו ויומם ולילה שוקד על עבודת הבורא ואינו נותן רפיון לנפשו אפי' כמעט רגע מיחס הקב"ה מלכותו להקרא מלך ישראל לאפוקי אישים פועלי און ומאת ה' שכוח לוח לבם ואם כן ויהי רעב בארץ כרעב הראשון טרם כל יציר נברא ואין מלך בלא עם כ"א איש לדרכו פנה ואין זה מכונה בשם עם להיות מלך שמו נקרא וזהו ויהי יגיד לשון צער בימי שפוט השופטים והכוונה כאשר חכמים הגידו צדיקים יצ"ט שופטן רשעים יצר הרע שופטן בינונים זה וזה שופטן וכיון שאינו מנצח את היצר הרע ואדרבא הוא מנוצח אליו לשלוט עליו ונלכד במצודתו ובודאי אין לך צער גדול מזה כי הרשעים גמורים ג"כ מלאים חרטות אמנם אין לבם דואג בקרבם כמו הבינונים שלפעמים שופטם היצ"ט וטועמים טעם עבודה ואח"כ כשמנוצחים מהשופט היצר הרע הצופה להחטיאו אח"כ צערו כפול ומכופל וזהו ויהי יגיד צער בימי שפוט השופטים שגם שניהם היצר טוב והיצר הרע שופטים צערו גדול ונוסף עוד ויהי יגיד ג"כ לשון צער רעב בארץ להיות אין צדיק בארץ להיות לו רק שופט אחד צדיק יצר טוב שופטו וגם אויבו ישלים אתו אזי מלך שמו נקרא משא"כ כשעדיין היצר הרע מרקד להחטיאו ונפרד מבורא עולם א"כ חוזר לטרם הבריאה ואין מלך בלא עם וממילא ויהי רעב בארץ מדת מלכות כנזכר. ורומז עוד וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הכוונה להיות שאינו תמים במעשיו לעבוד עבודתו רק לצורך גבוה ולא לצורך עצמו אם כן משים כוונתו ומגמתו בתורה ותפלה כשמוציא דבור לפני האלהים רק לשאול אוכל לנפשו וכל יראתו ואהבתו תולה בדבר בהשפעת עושר ויתר פרטי צרכותיו הגשמיים כשטוב לו אזי אהבתו שלימה וגם יראה נגע בלבו פן ואולי יחזור עליו הגלגל וכשניסה דבר אליו נלאה ונרתע וחוזר לאחור אהבתו ויראתו הוא כסלותו כיון שתולה בדבר בטל דבר בטלה האהבה והיראה מה שאין כן עיקר היראה ואהבה בגין דאיהו יתברך עיקרא ושרשא דכל עלמין יראת ה' טהורה ועומדת לעד ואינה בטלה עולמית ומעתה בין תבין אשר לפניך להיות שעדיין יש שופטים בארץ היצ"ט עם היצה"ר נמצא יראתו ואהבתו אינה טהורה ואינה עומדת לעד כ"א וילך איש ונפרד מדביקת הקב"ה ומה הגורמים ככה אומר הכתוב בסיבת בית לחם צירופי אותיות נק' בתים כנודע מספר יצירה וכל עצמו של איש לבנות בית בתורה ותפלה בעבור הלחם ומזון הגשמי ואינו משים מגמתו לשאול עבור צורך גבוה כ"א עבודתו תולה בדבר ובטל דבר בטלה העבודה ולכן וילך איש ונפרד לפעמים. מדביקות הבורא ואפי' האהבה ויראה שהיה בו בטלה ממנו לאפוקי מי שקונה לעצמו שם יהודי כל מגמתו ויראתו רק בשדי מואב הוא יראת הרוממות שנמשך מחכמה עילאה הכנוי בשם אבא עלאה ויראה כזו טהורה ועומדת לעד ולעולמי עולמים אמן:
ותקם היא וכלותיה ותשב משדי מואב כי שמעה בשדי מואב כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם. והכונה ע"ד שבארנו למעלה מאמרם ז"ל בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל נתפחדו ונתבהלו האומות ובאו אצל בלעם ואמרו מה קול ההמון ששמענו שמא הקב"ה בא להביא מבול לעולם אמר להם כבר נשבע הקב"ה שלא יביא מבול לעולם אלא קול ההמון הקב"ה נותן תורה לעמו וגם מה דאיתא במדרש בשעה שאמר אנכי ולא יהיה לך סוס לא צנוף חמור לא נעור ותוכן הדברים להיות שעיקר חיותם ומצבם של כללות המדריגות כלם מרום המעלות עד מדריגות התחתונים ואפילו שבע הפכיים לכולם מקום חיותם מאותיות התורה שהמשיך משה רבינו בחי' הדעת דקדושה ולעומתו יש בסט"א בלעם הרשע ג"כ בחי' דעת דקליפה ולהיות שבשעת מתן תורתינו הקדושה נתעלו ונגבהו כל פרטי המדריגות למקום חיותם בחי' הדעת ולכן מצינו אשר בכל דבור שיצא מפיו יצאה נשמתן של ישראל כנודע מפסוק נפשי יצאה בדברו כי נתעלו ונגברו כל בחי' החיות למקום חיותם ושורשם ומקורם ודוגמתו בקליפות אירע ככה שנתעלו בחי' חיותם לכללות החיות הנמשך מאותיות התורה וכיון שנשארו פגרים מתים ונתרוקנו מחיות התורה לזה נתבהלו ונתפחדו ובאו אצל בלעם בחינת דעתם כי גם שם נתעלו המדות אצל הדעת לשאול המאורע מה זה ועל מה זה יארע להם ככה שניטל מהם חיותם וזאת הגורמת סוס לא צנוף חמור לא נעור כי ניטל חיותם ועלו למקורם לחיות התורה לזה השיב להם ה' עוז לעמו יתן וזאת הגורמת המאורע כי בהכינו בני ישראל את לבם בהכנה רבה לדרוש ה' בקבלת התורה ונצטרפו האותיות והתיבות אחד אל אחד יחדיו ידובקו ונתעלו כל האותיות המלובשים בקליפות למקומם הרמתה וממילא נלקח מעמהם כלן חיותם ותענוגיהם הנמשך להם מאותיות התורה ואחר שקבלו ישראל את התורה החזיר להם הקב"ה חיותם כפי הצורך לקיום העולם בהמשך הזמן עד ביאת משיחנו במהרה בימינו שאז תורה מאתו תצא שאז תתרוקנה קומת הסטרא אחרא מכל וכל מנצוצות קדושות ואותיות התורה המלובש בהם וזהו סבת בטולם וחלף ועבר מן העולם ויתעלו כל המדריגות לשורשם ומקורם מקום חיותם וכאז כן עתה בשעה שחוזר למציאות הראשון תולה כל הוראות חייו בצירופים שעושה עתה בלילה הזאת של חג שבועות ופסקו טעמא בין תיבות לא לתיבת גניבה ורציחה וניאוף וכדומה מדות מגונות יש לאל ידו בהכרתו העצומה לתקן הכל וגם פרטי מבוקשיו ושאלותיו להטיב עניניו הכל יכול להשיג בלילה הזאת בהיות עוסקהו באמונה ובר לבב וא"כ מעשיו מובטח לו שלא יוזק כל השנה כיון שדבק עתה אל הדעת שנתעלו לשם כל התחלקות המדות וגם פרטי תענוגים וחיותם של קליפות נתעלו גם כן לשם ושם הכל נמתק כי אין לשם מגע נכרי ולזה נתפחדו ונתבהלו האומות בשעת מתן תורה ונתכנסו להם אצל בלעם בחי' דעת דקליפות וכללות האומות התפשטות מדותיו של דעת הטומאה ונתעלו לבחי' דעתם דוגמת הקדושה לשאול על המאורע שניטל מהם חיותם ופרטי תענוגם עד שנשארו כפגרים מתים ואז אמר להם כל זה נמשך אשר ה' עוז לעמו יתן וגורמות ככה למשוך אצלם התפשטותם כמדובר שנתעלו לשורשם. ובזה מובן ותקם היא וכלותיה ותשב משדי מואב וכבר נודע מהזוהר רמז נעמי וכלותיה למה מרמזים ורומז הכתוב ותקם היא ירצה תקומה היה לה ולכלותיה ותשב משדי מואב כלומר מה שנתפשטו לשם מאותיות התורה עתה ותשב למקומה מרום שבתה אשר היה שם אהלה מקודם ונותן הכתוב טעם לשבח מה הגורמת ככה כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם היינו לתת להם התורה הקדושה הנקראת לחם על שם הכתוב לכו לחמו בלחמי ולהיות שפקד ה' לתת להם לחם היא התורה ממילא זה הגורם אפי' לאומות להתכנס אל בחי' הדעת וניטל מהם מקום חיותם ותענוגם ומשם שמעה לשון הבנה שמע כלומר הבן בשדי מואב מורה על הדעת שהוא למעלה מהמדות שמעה והבינה כי פקד ה' לתת להם לחם היא תורתינו הקדושה והטהורה אמן:
ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלותיה עמה ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה. ופירש"י למה נאמר הרי כבר נאמר ותשב משדי מואב ומהיכן תשוב אם לא תצא מן המקום אשר היתה שם אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום ניכרת ועושה רושם פנה זיוה פנה הדרה פנה שבחה. ירצה לרמוז עפ"י הדברים הנז' שאין שום דבר בעולם שלא נתפשטו לשם מאותיות התורה ונ"ק ומזה מקום חיותם וכיון שבא איזה צדיק העובד את הבורא ב"ה בכל לבו ובכל נפשו ומשים עיקר מגמתו להעלות אברי השכינה שנתפשטו לרום מעלתם אשר היה שם אהלה מתחלה וכן דרכם של הצדיקים האמיתים בהכרתם החזקה לכל מקום שנתנו עיניהם להסתכל ולפעמים כשמתרמי אפילו על דבר מכוער וכדומה גם שם לוקחים לעצמם רמיזא דחכמתא ומשיגים שם התלבשות אלהות כי פני ה' אפי' בעושי רע יש שם בחי' פני ה' מאותיות התורה המלובשים לשם וכחם יפה בעיניהם למשוך משם אלו האותיות וממילא פנה זיום פנה הדרם שמשכו תחלה באמצעותם חיות ועתה לאפס ותוהו נחשבו בהעדרם. ומעתה חש תשכיל לדעת ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלותיה כי נעמי וכלותיה רומזים לאותיות הוי"ה ב"ה כאשר יתבאר לנו אי"ה לפנים ע"ש ועתה בהסתכלות הצדיק לאותו מקום המלובשים שם גורם יציאה ומעלה למקורה וזהו ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה ונודע תיבת יהודה צרוף הוי"ה ואות ד' באמצע מורה היות מה שהיה תחלה פני ה' בעושי רע בהתלבשות בחינת דלת בחצונים ועתה נתעלו ונגבהו איברי השכינה לשוב אל ארץ יהודה דייקא וכ"ז אפשר לרמוז בדברי רש"י למה נאמר הרי כבר נאמר ותשב וגו' אם לא תצא מן המקום שהיתה שם אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום ניכרת כלומר מה שהצדיק מוציא בהכרתו החזקה אותיות התורה ונ"ק המלובשים במדריגת הנמוכים ניכרת ועושה רושם ומה היא הרשימה לזה גמר אומר פנה משם זיוה ופנה הדרה ופנה שבחה כי אותיות התורה ונ"ק זהו זיום ושבחם והדרם שמקבלים מהם חיות מעט והצדיק פנה משם כל ולא השאיר אחריו ברכה ועושה רושם ודאי כמבואר ודו"ק:
ותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי ופירש"י ה"א נקודה חטף מפני שהוא בתמיה הזאת נעמי שרגילה לצאת בצבים ובפרדים חזיתם מה עלתה לה על אשר יצאתה לחוץ לארץ ונראה הענין על דרך שזכרנו כמה פעמים מהות עבודת איש הישראלי ראוי לשום עיקר מגמתו והתאמצו בתורה ותפלה רק עבור צורך גבוה בודאי כפי ראות עיני עתה בדור הזה הליכות העולם הבהולים ולהוטים יומם ולילה לא ישבותו רק עבור פרנסה וכדומה ממותרות ומאת ה' שכוח לוח לבם ורובם ככולם מבלים זמניהם רק עבור צרכי גשמיותם כאלו לא נבראו בעוה"ז השפל רק כאשר עם לבבם ונפשם ואוי לאותה בושה וכלימה ואנה חכמתם בודאי לא לכוונה כזה שלח הקב"ה את נשמתם החצובה מכסא כבודו יתברך רק לפרנס אשתו ובניו להרבות לו הון מהבל ולא זה הדרך ישכון אור לאנשים כאלו אין צריך להורות ענין עבודה צורך גבוה מה ענינה כי על הרוב אפילו מצורך עצמם אין נותנים על לבם להתעורר ולהתחנן מלפניו יתברך למלאות די סיפקם ולהיות אמונה תקוע בלב שאין להם על מי להשען כ"א על אביהם שבשמים כי ממנו תוצאות חיים כ"ז נשכח מלוח לבם ונבערים מדעת קונם כ"א הרגל לשונם נקטו וגם בוש לא יבושו והכלים לא ידעו והלואי והיה לבבם זה להם עכ"פ לשאול אוכל לנפשם ולהשליך יהבם על ה' והכסיל לא שת לבו גם לזאת ופשיטא להורות לו אופן העבודה צורך גבוה אמנם מי שרוצה לגשת אל עבודת הבורא באמת ותמים ראוי להאיר לו נתיב ודרך המלך לדעת אופן העבודה ודוד המלך ע"ה אמר גדלו לה' אתי הרמז כי בחינתו מדת מלכות עולם הדיבור והמגיד זללה"ה היה אומר כל זמן שהאדם טרוד להוציא דיבור אין מחשבתו פנויה לחשוב כמאז איידי דטרד למפלט לא בלע ולזה רמז דוד המלך ע"ה להורות נתן בלב עם קדוש ישראל גדלו לה' היינו עולם המחשבה ותגדלו ותרחבו ובמה נאות לגדל עולם המחשבה אתי כלומר עם בחינתי שאני עולם הדיבור בהיות מעציר הרוח מלהוציא דיבור מתוך כך תתגדל ותתרחב עולם המחשבה. ואני אומר באופן אחר ע"ד שביארנו למעלה כמה פעמים פ"ה והיה כל מבקש הוי"ה יצא אל אהל מועד. הכוונה מי שרוצה ומבקש לעשות צירוף בארבע אותיות הוי"ה ב"ה לא יתכן לו בהיותו בסוד המחשבה כ"א יצא אל בחי' הדיבור הכינוי בשם אהל מועד מטעם המבואר במקומו ע"ש ובאמצעות השתלשלת התעוררות המחשבה עד בואה לה' מוצאות הפה נעשה ונצטרף צירוף הוי"ה ב"ה באופן המבואר לנו כמה פעמים ולזה רמז דוד המלך עליו השלום להורות האמור גדלו להוי"ה היינו שתבנו ותכוננו צירוף ארבע אותיות הוי"ה ואם נפשיכם לדעת במה יתכן לורום ככה לזה מורה באצבעו אתי נאות לכם שאני בחינת הדיבור ותראו להתאמץ בדבר לקשור עולם הדיבור לעולם המחשבה במחשבה טהורה ונקיה כ"א מקדמות המחשבה להמשיך לה' מוצאות הבינה ואח"כ להלביש את החו"ב בקול פשוט אות ו' משם הוי"ה ואח"כ עת בא הדיבור ה' מוצאות הפה ומחתכים את הקול ונשמע הדיבור בשלימות צירוף הוי"ה ב"ה וזהו גדלו לה' אתי ממש בחי' דוד מדות המלך הכינוי לעולם הדיבור מול זה רמז שלמה המלך ע"ה בחכמתו למלאות דברי דוד אביו אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. הכוונה אם אמרתי להיות תמיד בסוד החכמה גם ק עולם המחשבה ולא להכניס א"ע אל בחי' הדיבור אין זה משלימות העבודה שצורך גבוה וזה לך האות והי"א רחוקה ממני כלומר ה"א אחרונה משם הויה ב"ה שממנה נמשך עולם הדיבור רחוקה מלהצטרף עם ג' אותיות יה"ו ובאמת זאת תורת אדם לגד הוי"ה כנזכר גדלו לה' אתי עם עולם הדיבור והיא הנותנת לצאת ממחשבה בחינת חכמה לבחי' דיבור בכדי לבנות ולכונן צירוף הוי"ה ב"ה כמדובר. והנה בשו המשכיל זאת בלבו בודאי רעדה יאחזנו ויחיל בקרבו האמנתי כי אדבר דיבור בשלימות אני גורם תועלת נשגבה בארבע עולמות אבי"ע המשכות שפע וברכה עליונה מעולם עד עולם הנרמזים בד' אותיות הויה כנודע למשכיל למעלה אם כן כמה צריך זריזות ובהירות המחשבה וטהרת הלב ממחשבות תערובות חוץ ומורא יעלה על ראשו איך שעולם הדיבור עולם גדול וקדוש מדבר מתוך גרונו ומצד הסברא ראוי להיות שיבוש ויכלם מלהוציא דיבור אפי' בהשפיך שיח ומתחנן אליו לשאול אוכל לנפשו וכדומה מצרכי גשמיות איך יקח דיבורים קדושים ורמים שכל עצמה של סדר התפלה שסדרו לנו אנשי כנסת הגדולה הן המה רק צרופי שמות וכינוים ותיקונים מיחוד עולמות עליונים כנודע למי שעמד בסוד כוונות האר"י זללה"ה הכסיל אשר טח מראות לא יבין את זאת ומדמה בנפשו שעיקר סדר התפלה רק עבור פרנסה ורפואה ומפלת שונאים וכדומה מצורך עצמם ומאת ה' שכוח לוח לבם מה הנאה יגיע לבורא עולם מתפלה כזו ומה ראוי לעורר לבו ורוחו ונפשו ויכסה פניו מכסות הבושה מבחינת הדיבור בעצם שנמשך מעולם גבוה והוא בכסלתו מוציא הדיבור לריק ולהבל רק להנאות עצמו לשאול אוכל לנפשו. ועתה נחזור לענין ותלכנה שתיהן נוטריקון שתי ההי"ן משם הוי"ה ב"ה עולם המחשבה ועולם הדיבור הלכו ונתפשטו ממקום הגבוה למקום הנמוך לתועלת תורת אדם ותפלה לעורר באמצעותם צירוף הוי"ה ב"ה כמבואר ולמיעוט הכרתו וחסרון תבונתו לא הכין לבו לדרוש הוי"ה בהוצאות הדיבור מקדושת מחשבתו עד הדיבור להתפלל עבור צורך גבוה תיקון עליון עד בואנה בית לחם כלומר הכסיל הזה המשיך שתי ההי"ן לשאול אוכל לנפשו והיינו בית מורה התיבה הנקרא בית עבור לחם הגשמי וזהו ויהי כבאנה בית לחם ובכל מקום שנאמר ויהי יגיד צער ודאי כמבואר ותהום כל העיר ותאמרנה הזאת נעמי כלומר ה' זאת שהיא בחי' הדיבור נמשך מנועם עליון עולם הבינה וא"כ מהראוי שכל עצמו ומגמתו לעשות צירופים קדושים עבור תיקון עולמות ולזה פירש"י ה' נקודה חטף מפני שהיא בתמיה ה'זאת נעמי שרגילה לצאת בצבים ובפרדים לרמז מובחר מעלה הגבוה של בחי' הדיבור חזיתם מה עלתה לה על אשר יצאתה לחוץ לארץ היינו דיבורים פחותים עבור חיצונית הנאות עצמו ואינו דיבור של כלום ובמה נחשב:
ובאופן אחר ותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי יובן ע"ד שבארנו פ"ה באחרית הימים תתבוננו בהבינת השכינה נק' אחרית הימים הידועים התבוננו בה הגם שנראה לכאורה הפרש בין מלכות לבינה אמנם לעתיד תתרבה ההשגה בעולם ויבינו הכל בהבינה הכל אחדות א' בלי שום פירוד ח"ו וע"ד הכתוב ולא יכנף עוד מוריך והיה עיניך רואות את מוריך ומלת יכנף אותיות פני כ' כלומר השתלשלות המדריגות כולם המה בחי' כנפים ופנים מאירות לכתר עליון ולעתיד כשיזדככו הגופות מחומריות ותתרבה ההשגה בעולם בלתי צורך אל בחי' התלבשות כנפים כ"א יתגלה בחי' כתר בעוצם בהירותו וזהו ולא יכנף שלא יהיה עוד פני כ' כאשר עתה למיעוט ההכרה בלתי אפשרי להשיג אורות הכתר כ"א באמצעות התלבש הפנים המורים התחלקות וכבר נודע תחילת בחינת התחלקות ממדות היסוד משם תמורות השמות וכינוים הקדושים וזה ותלכנה שתיהם שתי ההי"ן עולם הבינה ומלכות עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגליא עד בואנה בית לחם וכבר זכרנו מה דאיתא בזוהר מאשר שמינה לחמו תוכן הדברים מאשר כינוי לבינה אשר הוצאתיך מא"מ שמינה לחם ו' כינוי למדות יסוד אות ו' וכאן הרמז שנשתלשלו ונתפשטו ב' עולמות אלו מרום המעלות אחדין דלא מתפרשין עד בואנה בית לחם הכינוי ליסוד אז ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי כלומר ה' זאת כינוי למלכות נעמי כינוי לעולם הבינה כולם שוים באחדותם ויחודם ואין ביניהם פירוד כלל ח"ו כמבואר לזה השיבה אמריה ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרה כי המר שדי לי לרמוז האמור אישים המשכילים שיש בהם מדעת קונם יכולים להחזיר אפי' מה שנראה התחלקות למקום אחדותם וחכמתם עמדה להם לדעת ולהשכיל שכל פרטי השמות והכינויים המה אחדין דלא מתפרשין אמנם דור אשר לא הכינו את לבם לדרוש אחדותו ויחודו יתברך מבחי' התחלקות המדריגות שבעולם כ"א נשארים שקועים תחת הזמן ונבערים מדעת ולהשכיל את האמור בדברינו בודאי נדמה בנפשם לערך קוצר תבונתם כאילו יש ח"ו פירוד בין הדביקים עולם הבינה מעולם המלכות וכל ערכי הכינוים אין תבונה בהם ליחדם אחדות גמור. ואני שמעתי
מהמגיד זללה"ה פ"ה נגד שמא אבד שמיה יבואר נגד משמעו לשון המשכה והכוונה כל מה שהקב"ה נגד והמשיך שמותיו וכינויו הקדושים למרחוק בכדי שבאמצעותם יכולין רעיון לבות בני אדם לתופסו ולקרותו בשם מצד פעולותיו בין כך אבד שמיה העצם כי כל מה שנתפשט יותר למרחוק להתלבש בשמות וכינוים ובמעט הכרתם של התחתונים שכוח מלוח לבם שם הגדול והקדוש שם העצם ברוך הוא עכ"ל. ואני אמרתי ואפשר לזה גמר אומר התנא ודלא יליף קטלא חייב ותיבת יליף משמעו לשון חיבור כתרגום על מלת חוברות היריעות מלפפן וכן וחברת את חמש היריעות ותרגום ותלפיף ודבר גדול רמז התנא ודלא יליף מי שלא שת לבו גם לזאת לייחד ולחבר את התפשטות שמותיו וכינוייו שהלכו למרחוק משם העצם לדעת ולהשכיל שאין בהם שום פירוד והתחלקות כלל לא כ"א לצורך עם קדוש ישראל גודל חיבתו עליהם נתפשטו מאורותיו במדריגות התחתונים והחיוב מוטל על כל אחד מישראל להחזיר התפשטות והתחלקות המדריגות לשורשם ולדרוש מהם אחדותו ויחודו ובזה תולה להיות הבחירה חפשית ושלום שכר ועונש כנודע למשכיל ודלא יליף מי שאינו מחבר בחי' התחלקות השמות וכינוים לשם העצם אזי הוא מפריד אלופו של עולם וקטלא חייב ח"ו. וכזה יש לרמוז מה שיסדו בחרוז אל מסתתר בגמר השיר ומפריד אלוף לא יראה מאורות וגו' כי בתיבות מאורו"ת יש שני צירופים טוב והופכו אור מו"ת וכ"ז באיש משכיל שמשיג ומבין בכללות המדריגות גם בנמוכים ותחתונים מאוד יש שם אלופו של עולם בהסתרה ורוב חכמתו והשגתו עמדה לו לעשות פירוד בין הדבקים מצירוף מו"ת מכניס לשם אלופו של עולם ונעשה צירוף אך טוב לישראל והיינו מאורות וניצול ממ"ות באור המאורות לאפוקי מי שמפריד אלוף ממדריגות התחתונים לא יראה מאורות כ"א נשאר בצירוף מו"ת לבד כנזכר ודלא יליף קטלא חייב ח"ו. מול זה יש לרמוז במגילה זאת ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרה הן המה שני הפכיים ואל תקראו נעמי לבד ומרה לבד ונראה כאלו יש פירוד ח"ו וכנ"ל ודלא יליף וגו' כי המר משמעו לשון חליפין שדי שם יסוד משם נתחלפו השמות והכינוים עד שנראה כאלו יש הפרש בין עולם הבינה הכינוי בנועם עליון ובין מדות המלכות דינא דמלכותא והכל בסבת מיעוט ההכרה והכנות לבם של עם קרובו ישראל לדרוש יחודו ית'. וזהו שגמרה בדבריה
אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ה' למה תקראנה וגו' ושדי הרע לי והכוונה רמז למידת מחשבה הנאצלה לבריאות העולמות הלכתי מלאה מכל טוב אחדות טוב ואח"כ בהתפשטות והשתלשלות המדריגות כמתרעם על העדר המשכילים להשיג ולהשכיל ולהחזיר מחשבה הנאצלת לשורש אחדותה וזהו וריקם השיבני שאין תבונה בהם להשיב ולהחזיר התפשטות האורות במדרגותם להשיבם לשרשם ומקורם ושם המה אחדין דלא מתפרשין ודוק היטיב:
או יאמר ותלכנה שתיהן עד בואנה בית לחם הכוונה כי כבר בארנו פ"ה פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה תוכן הדברים פתיחת דבריה של בהירות התורה יאיר מאוד מסוף העולם ועד סופו ולית מחשבה תפיסה כלל רק הכל בחכמה עילאה ותורת חסד על לשונה כלומר כאשר באה בחי' התורה על הלשון נעשה ונשמע כ"א כאשר ידבר איש לרעהו מספורי מעשיות וזהו ותורת חסד משמעות חסד לשון חן כמו חסד דאסתר כיון שבאה על לשונה נעשה תורה נאה מפשטים והכלל כל מה שאנו משיגין רזין דאורייתא אינו נחשב למאומה נגד עצם בהירות התורה במקומה טרם נתלבשה בזה העולם ודברה תורה כלשון בני אדם סיפורי מעשיות אזי נתגשמה ונתגלמה כי אפי' באדם יש הפרש גדול ממחשבה לדיבור שבחינת הדיבור הוא גשם יותר עשרה מדריגות וכזה ילמוד סתום מן המפורש הפרש הגדול מתורתינו הקדושה כאשר היא במקומה אור בהיר לבחינת עשרת הדברות. ומעתה תבין ותלכנה שתיהם כנזכר שתי ההי"ן עולם המחשבה עם עולם הדיבור ה' גדולה וה' קטנה הולכים בשוה מלובן עליון ע"ד שזכרנו בשם הזוהר אתי מלבנון כלה ופירש קול מדבר לדיבור אתי תלך מלבנון מלובן עליון עיין למעלה ותלכנה שתי ההי"ן עד בואנה בית לחם כלומר שנעשה צירופי אותיות ותיבות בזה העולם הגשמי בהלבשת גשמיות ודברה תורה כלשון בני אדם מספורי מעשיות מעשו ולבן ובלעם וכמוהו ורומז הכתוב ויהי כבואנה בית לחם וכבר נודע כללות התורה נקרא לחם כמ"ש לכו לחמו בלחמי ותיבת ויהי יגיד צער כבאנה אור בהירות התורה המאיר מסוף העולם ועד סופו בית לחם צירופי מעשיות הכתובים בכללות תורתינו הקדושה ואשר טח מראות עיניו נשאר שקוע בספור הגשמי כאילו זאת הוא תכלית בהירות התורה ועיין מה דאיתא בזוהר הקדוש בפרשת בהעלותך ותנינן בתליסר מכילין דאורייתא כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא דהא אורייתא דאיהי כללא אע"ג דנפיק מנה חד ספור בעלמא לא אתי על ההוא ספור לאחזאה ודאי לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא וגו' וזכאין אינון ישראל דאתיהיב להו אורייתא עילאה אורייתא דקשוט ומאן דאמר דהאי ספורי דאורייתא לאחזאה על האי ספור בלבד קאתי תיפח רוחיה דאי הכי לאו איהו אורייתא עילאה ת"ח מלך בשר ודם לאו יקרא דיליה הוא לאשתעי מלה דהדיוטא כ"ש למכתב ליה ואי סליק בדעתך דמלכא עלאה קב"ה לא הוו ליה מילין קדישין למכתב ולמעבד מנייהו אורייתא אלא דאיהו כניש כל מלין דהדיוטין כגון מילין דעשו מלין דהגר מלין דלבן מלין דאתון וכניש להו כל שאר ספורין דכתיבין ועבד מנייהו אורייתא אי הכי אמאי אקרי תורת אמת תורת ה' תמימה וגו' דהאי ספור לאו לאחזאה על גרמיה בלבד קא אתא אלא לאחזאה על ההוא כללא קאתי כמה דאוקמינא. ועתה תחזה ויהי יגיד צער כבאנה שתי ההי"ן מורה תורה שבכתב עם תורה שבע"פ במקומה אורות בהירים ומאירים באו בית לחם כללות התורה הנקרא לחם נראה לכאורה כאלו רק סיפורי מעשיות מעשו ולבן וכדומה מספורים הכתובים בתורה ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי בתמיה ה' זאת שהוא בחי' הדבור כמו עתה בצרופים כאלה וכי זהו נועם עליון בהירות התורה אשר במקומה בה אסתכל קב"ה וברא עלמא ולזה רומז רש"י ברוח קדשו ה' זאת חטף פתח בתמיה שרגילה לצאת בצבים ובפרדים חזיתם מה עלתה לה על אשר יצאתה מארץ לח"ל ורמז לדברינו הנ"ל ה' זאת נועם עליון טרם השתלשלה בבחינת הדיבור עשרת הדברות שרגילה לצאת בצבים ופרדים להורות על עוצם בהירותה במקומה תענוגים רוחנים סודות נפלאים עין לא ראתה וזהו בצבים לשון כיסוי מופלא ומכוסה מעין כל בריה חזיתם מה עלתה לה למחשבה הנמשך מנועם עליון ונתלבשה עתה בצירופים גשמיים סיפורי מעשיות ולמה הגיע ככה לזה גמר אומר על אשר יצאתה מארץ עליונה מחשבה הקדומה לחוצה לארץ בהתלבשות ספורים כאלה האמנם מי שיש בו מדעת קונו ומשים מגמתו והתאמצו להשכיל בתורה ללמוד לשמה משיג באמת שכלליות התורה אינה רק צירופי שמות וכינוים הקדושים וע"ד שזכרנו למעלה בשם ספר של"ה שהתורה נק' פקודי ה' להיות שכלליות ספור הכתוב בתורה מבראשית ועד לעיני כל ישראל פקודה וגנוזה בשם הוי"ה וזו פקודי ה' ולזה השיבה אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרה כי המר שדי לי מאוד אני מליאה הלכתי וריקם השיבני והכוונה כי הנה נודע שהתורה היא רושם אלהות והעולם רושם התורה וזה תולה בזה שאי אפשר להשיג עוצם יכולתו ורוממותו ית' כ"א באמצעות רושם התורה המלמדת לאדם דעת את בוראו וגם בהירות התורה אי אפשר ג"כ לתפוס ולהשיג בטוב טעם כ"א באמצעות רושם העולם כי עולם חסד יבנה וזי"ה נקרא אנפי מלכא וניכרות מחשבותיו הקדושים מצד פעולותיו הן המה ז' ימי הבנין כשפועל חסד עם בריותיו נק' אל וכשפועל רחמנות נקרא רחום וחנון וכשמראה דינא דמלכותא נקרא גבור וכדומה שארית הכינוים המושגים מצד פעולותיו והן המה ז' עמודים שבתורה אשר חצבה עמודיה שבעה והכלל השגת התורה בנועם בהירותה בלתי אפשר להשיג ולתפוס ברעיון לבות בני אדם כ"א באמצעות רושם העולם זי"ה ועיין למעלה בדרוש שבועות מה שבארנו פ"ה הנחמדים מזהב ומפ"ז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים ע"ש. וזהו הרמז אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרה ע"ד כל אל תקרי הכתובים בדבריהם שבלתי אפשרי לכם לקרות נועם עליון מצד בהירות ורב מאירות כ"א קראן לי מרה כי המר שדי לי וכנזכר לעיל המר משמעו לשון חליפין כלומר מבחי' מדות היסוד הכינוי לשם שדי נעשה תמורה מרוחניות לגשמיות ונלמד סתום מן המפורש ונעלם מהגלוי לכוון האמור להשיג רוחניות התורה מרושם העולם הגשמי. ולזה רמזה אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ופירש"י מלאה הלכתי בעושר ובנים ד"א שהיתה מעוברת והכוונה ע"ד דאיתא בהאר"י זללה"ה אני כנוי למלכות ולאה כנוי לבינה ומלכות יצאה מהבינה ע"ש לענינו ולפי דברינו בחי' הדיבור ומחשבה היינו שתי ההי"ן עד בואנה בית לחם הרומז לנתינת התורה כנזכר וטרם בואה לבחי' הדיבור כ"א במקומה היתה בעוצם בהירותה בעושר ובנים ד"פ שהיתה מעוברת רומז לתורת הבריאה כמו דאיתא בכוונת ברוך אלהינו שבראנו לכבודו וישום תורת הבריאה זהו שהיתה מעוברת כינוי לעולם הבינה סוד העיבור להמבין ולמשכיל מדעתו ולזה רמזה אני מלאה הלכתי כינוי לבינה הנקרא לאה כמבואר וריקם השיבני מי שטח מראות עיניו ואינו מסתכל רק על לבוש התורה ולא בפנימיות ריקם השיבני ודאי כי באמת כללותה אינה רק צירופי שמות קדושים וכינוי וכללות כללותה פקודה וגנוזה בשם העצם הוי"ה ב"ה ודו"ק מאוד:
ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שעורים ופירש"י בתחלת קצירת שעורים בקצירת העומר הכתוב מדבר ולהבין הענין עיין בדרוש שבועות מה שבארנו מפני מה אמרה תורה הביאו שתי לחם בעצרת מפני שעצרת זמן פירות האילן ואילן שאכל ממנו אדה"ר חטה היה בגי' כ"ב אותיות התורה ומה דאיתא במהרש"א והוא מבואר שאמר הכתוב מהחל חרמש וגו' שהוא קציר שעורים כי בצאתם ממצרים שנקרא חמורים והיו ישראל ג"כ בלא מצות לא היו ראוים רק למאכל בהמה שהן שעורים עד ספירות ז' שבועות שהוכנו אז לדיעה שמביא מאכל חטים שאז קבלו התורה ע"ש שהארכנו וכלל הנשמע שבלתי אפשרי לנו כללות ישראל לקבל אור התורה כ"א בהקדם תחילה לטהר ולקדש מלא קומתינו מראש עד עקב בספירות גדול טהור מבית ומחוץ בקשוט שבעה המדות שזהו תכלית הכוונה שצוונו לספור ספירות העומר לטהרנו מקליפותינו ומטומאתינו ואז קונה האדם יתרון מן הבהמה ומה שהיה תחלה מאכל שעורים מאכל בהמה אחרי טהרתו וזכות גופו מקבל התורה שתי בחי' תורה תורה שבכתב ותורה שבע"פ בחי' שתי הלחם הן המה מאכל חטים כ"ב אותיות התורה וזהו הרמז ותשב נעמי ורות רומז לשתי תורות שבכתב ושבע"פ והמה באו בית לחם רומז לנתינת כללות התורה במעמד הקדוש עתה בחג השבועות אמנם לא כל מי שרוצה ליטול השם יבוא ויטול כ"א מי שזיכך א"ע תחלה בין פסח לעצרת בספירות עומר כנזכר לזה גמר אומר הכתוב בתחלת קציר שעורים כלו' בתחלה צריך לזכך מלא קומתו להיות יתרון האדם מן הבהמה שמאכלה מאכל שעורים כנזכר ואם לא קישט מלא קומתו בספירת העומר אם כן יתרון האדם מן הבהמה אין ואיך יכול להרים ראש לגשת לקבלת התורה לאפוקי אם זיכך עצמו בהכנה רבה בימי הספירה עתה בהגיע ברגל שם נשמחה בו כי מוכשר ומוכן לקבלה וזהו הרמז בתחלת קציר שעורים כלומר בתחלה צריך להיות קציר שעורים ולזה העמיק רש"י בדבריו בקצירת העומר הכתוב מדבר הוא הדבר אשר דברתי ודוק:
ותלך ותבוא ותלקט בשדה אחרי הקוצרים ויקר מקרה חלקת השדה לבועז ופירש"י שהיתה מסמנת הדרכים קודם שנכנסה לשדה הלכה ובאה חזרה לעיר כדי לעשות סימנים וציונים שלא תטעה בשבילין ותדע לשוב. עיין למעלה מה שבארנו שאמר הנביא הציבי לך ציונים ופירש"י בדרכי אבותיך הראשונים ע"ש ותוכן הדברים מוסר השכל להורות נתן בלב כל חכם לב לעשות ציונים וסימנים לדעת בכל פרטי עתיו ורגעיו בכמה מדריגות נפל מתחלת התעוררות מחשבתו שאין לך גדולה בעבודה כמו מחשבה הראשונה תיכף שנופל לו במחשבתו אזי נתקשרים פרטי איבריו מראש עד עקב בקישור אמיץ וחזק עד שאינו מרגיש בתנועותם וזהו מה דאיתא בתיקונים אצילות איהו וגרמייהו חד ומבשרו יחזה אלוה כמו תחילת אצילת מחשבות אדם לעשות מהנה המצות איהו וגרמי' חד עד שאינו מרגיש בתנועות איבריו כמוהו הענין למעלה משא"כ בהמשך הזמן אזי נופל האדם מבחי' מחשבתו הנאצלה בעשיית מצות ונופל בספק אם לעשות אם לאו ואם נמשך עוד בזמן מה נהפך רצונו ואפילו ספק אין לו חוזר מבחינת התעוררת מחשבתו הראשונה ולזה למד להם הנביא הציבי ציונים ופירש"י בדרכי אבותיך הראשונים וכבר נודע בחי' האבות שלשה הן המה בכל אדם ג' מחשבות אהבה יראה התפארות והזהיר הנביא לעשות ציונים בכמה מדריגות נפל הנופל ממנו מקדימת מחשבתו הנאצלה לעשות טוב לעבוד עבודת בוראו בכדי לחזור למחשבתו הראשונה כאשר בתחלה וזהו דרכם של תלמידי חכמים ההולכים בתורת ה' להתבונן תמיד בפרטי עתים ורגעים על פנימיות מחשבתם ודבוקתם ואל יתנו רפיון לנפשם והם נק' מחצדי חקלא מול זה בא הרמז במגילה זאת להגיד צדקות הצדיקת ותלך ותבא ותלקט בשדה אחרי הקוצרים כלומר תמיד הלכה ובאה בענין עבודתה ותלקט בשדה מוסב על השכינה הנקראת שדה והלכה בדרכי אבות הראשונים הנקרא קוצרים וזהו אחרי הקוצרים הן המה מחצדי חקלא ויקר מקרה חלקת השדה לבעז הוא צדיק הדור כאשר יבואר אי"ה לקמן במגילה זאת והלכה אחר הקוצרים לעשות כמעשיהם הטובים ודרכה בשביליהם ולזה פירש"י שהיתה מסמנת הדרכים קודם שנכנסה לשדה מוסב על השכינה הלכה ובאה בפנימיות מחשבתה לראות החזק או רפוי בכדי לחזור למחשבה הקדומה וזהו שגמר אומר כדי לעשות סימנים וציונים שלא תטעה בשבילים ותדע לשוב לאור נתיבתה כנזכר ודו"ק:
והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה'. אפשר לרמוז והנה בועז בא מבית לחם ע"ד דאיתא בזוהר ויצחק בא מבוא באר לחי ראי ודרש שהכתוב נותן סימן לדעת מאין בא התגלות בחי' יצחק ואמר יצחק בא מבוא באר לחי ראי ע"ש משם התגלות מדת יצחק בחי' גבורה וה"נ הכתוב נותן סימן ובעז בא מאין נתעורר בחי' בעז הוא צדיק יסוד עולם רומז הכתוב בא מבית לחם ודוק:
ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה' ואיתא בזוהר חדש מאן קוצרים וגו' ה' עמכם השתא יהיב ליה ברכאן דקדישין ואינון אמרין יברכך ה' יהבין לה תוקפא לשאבא ממקורא דחיי מגו עלמא דאתי גם זה צריך להבין ונראה ע"ד שבארנו פ"ה ויאמר משה למה זה אתם עוברים את פי ה' כי ע"כ שבתם מאחרי ה' ולא יהיה ה' עמכם ותוכן הדברים ידוע מספרים עתה הצרוף הוי"ה ולעתיד הצרוף יהי"ה כמו שאנו אומרים ביום ההוא קאי לעתיד יהיה הוי"ה מצרוף הוי"ה נעשה יהי"ה כנודע מספרים ההפרש אכן להיות שהם עברו את פי ה' ע"ז אמר להם משה רבינו כי ע"כ שבתם מאחרי ה' וקלקלתם דרכיכם ראו מה החטא גורם ולא יהיה הוי"ה עמכם כלומר מה שהיה ראוי להעשות עמכם היינו בכשרון פעולתכם מצרוף הוי"ה יהי"ה רעות מעשיכם קלקלתם את זה. מול זה אפשר לרמוז בצדיק הדור הוא בועז כי בכל דור ודור יש צי"ע ומרדכי היה צדיק בדורו וכן נח איש צדיק בדורו ובועז צדיק בדורו אומר לקוצרים הן המה אישים המשכילים ההולכים בתורת ה' ונגשים אל עבודת הבורא השתא יהיב ליה ברכאן ושאל לקוצרים הנק' מחצדי חקלא ה' עמכם כלומר וכי אתם עושין ומתקנים צירוף שם הוי"ה בשלימות בכשרון עובדותיכם לעשות מצירוף הוי"ה צירוף יהי"ה כאשר לעתיד וזהו ה' עמכם בדרך שאלה ואינון משיבין ואומרים יברכך ה' יהבין ליה תוקפא לשאבא ממקורא דחיי מגו עלמא דאתי כי בהיות מכשרין פעולתן ומעשיהם הטובים מוסיפים כח וגבורה למעלה וגורמים יחודים והשפעות שפע וברכה עליונה בכל העולמות ולהיפך בעשות רע גורמים פירוד בין הדבקים וכל זה נרמז במגילה זאת:
ויאמר בועז לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת ומי הוא נערו חנוך מט"ט ועל דרך דאיתא בז"ח כתיב ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אותו אלהים מגו עלמא דא דב"נ ואתמשיך חנוך זעיר זעיר עד דאתעביד מה דאתעביד ושארי בדוכתיה כו' חנוך עביד ליה הקב"ה בזמנא דנטיל לי' מאתריה וכו' וקורא לו נער ובגיניה וכו' וקיימא לגביה עילאה ותתאה עילאה בההיא רוח וכו' ותתאה כלילו דאתכליל מסטרא דכלא כלולה ומסטרא דאתנטיל מתתא כתיב חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה חנוך לנער דא הוא מט"ט דמשיך ליה הקב"ה מתתא ואנהיג ביה למיתב לעילא על פי דרכו לפום אורחיה דתתא וע"ד גם כי יזקין לא יסור לא יעדי מההוא אורה בגין דאית לאתמשכא לתתא ובזהר חדש שיר השירים נתפרש יותר הענין להמעיין שם אמנם כלל הדברים להיות נער מט"ט דכלא מתתא ועילאה ולכן גם כי יזקין לא יעדי מההוא אורח לפום אורחיה דתתא ודבר גדול ומוסר השכל מרומז בכאן וכ"ז נרמז בכתוב ויאמר בועז מדתו ידוע לנערו הידוע דאתכליל מעילא ותתא וזהו הנצב על הקוצרים דייקא כלומר נצב ועומד על הקוצרים הן המה צדיקי הדור הנקראי' מחצדי חקלא הכל תולה בהכשר מעשיהם הטובים ככה מעוררים למעלה כי באתערותא דלתתא אתער לעילא ועיקר שאלתו למי הנערה הזאת ואיתא בז"ח תיאובתיה לשאלה עלה דרחימו בה יובן ע"ד דאיתא בזוהר ר' אבא שלח לר"ש אימת זווגא דכ"י במלכא קדישא שלח ליה וגם אמנם אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה וכו' בזמנא דנטל מבי אבא ולא בזמנא דנטלא מבי אמא והנה מדת בועז צי"ע למעלה וגם בועז התחתון צדיק הדור ונפשו שוקקה להשתדל ולהתאמץ תדיר בזווג השכינה הנקרא זאת וזהו למי הנערה הזאת מוסב הדבור על השכינה אם מקבלת מבינה הנק' מי או מאבא ובאמת יש הפרש גדול בזמנא דנטלא מבי אבא או מבי אמא כדברי הזוהר הנ"ל וכנז' בז"ח תיאובתיה לשאלה עלה דרחימו בה כי בודאי כן דרכו של צדיק נכספה וגם כלתה נפשו באהבתה דרחימו בה דייקא לשלול אהבה זולתה מדחי' בב' ידים מפנימית מחשבתם כלפי דבריו מגיד משנה השיב נער הידוע חנוך מט"ט דאתכליל מתתאה ועילאה להתפאר במעשיהם של התחתונים:
ויען הנער הנצב על הקוצרים ויאמר נערה מואביה היא השבה עם נעמי משדי מואב כלומר תשובה על השאלה לומר נערה מואביה להורות קבלתם מאבא וכבר ראוים לזווג כנזכר בזוהר בזמנא דנטלא מבי אבא ולא בזמנא דנטלא מבי אמא ולכן גמר אומר השבה עם נעמי הכנוי לבינה גם שניהם נטלים משדי מואב כנוי לחכמה אבא עילאה ודו"ק ותבין:
ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים ותבא ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה זה שבתה הבית מעט. יש לרמוז ע"ד דאיתא בזוהר חדש על פסוק ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה ודרש שלמה ממש שיצא ממנו דוד כמו שביאר בסוף מגילה זאת ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי ותקראנה שמו עובד הוא אבי ישי אבי דוד שנולד ממנו שלמה ונודע אחיזת דוד הוא מעולם הבינה הכנוי בשם לאה וכמו דאיתא בהאר"י זלה"ה אני מלאה הלכתי אני כנוי למלכות ולאה כנוי לבינה ומלכות יצאה מהבינה וזהו אני מלאה הלכתי ע"ש לעניננו ולהיות עיקר מגילה זאת להודיע ייחס דוד ושלמה בנו נרמז כל זה בפ' זה ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים אחרי הקוצרים ותבא ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה רומז ללאה שנאמר ויהי בבוקר והנה היא לאה וזהו מאז הבוקר ועד עתה שהגיעה עת שיתגלה דוד המלך עם שלמה בנו וזהו הרמז זה שבתה הבית מעט להורות על לאה שהיתה יצאנית ושבתה הבית מעט כמו דאיתא בדבריהם על פסוק ותצא דינה בת לאה ולא בת יעקב אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה שאף היא יצאנית היתה שנאמר ותצא לאה לקראתו ועליה משלו המשל כאמה בתה וזהו שנאמר זה שבתה הבית מעט לשלול זולתה היינו רחל שלא היתה יצאנית ודו"ק:
ויאמר בועז אל רות הלא שמעת בתי אל תלכי ללקוט בשדה אחר וגם לא תעבורי מזה וכה תדבקין עם נערותי. כבר רמזתי בועז רומז לצדיק הדור המזהיר ומצוה בטוב לעם הנלוים אליו באמת דרכי עבודת אלהים לדעת כל אנשי מעשהו את הדרך אשר ישכון אור ואל יעשו את מעשיהם נכרי' עבודתם זולת הבורא ב"ה כי בעשותם ככה אזי גורמים ברוע מעשיהם השפעה לחיצונים ח"ו ונודע מלת רות למפרע תו"ר ובאות ה' נעשה צרוף תורה כאשר יתבאר הענין אי"ה לקמן ואמר בועז הוא הצדיק המזהיר ומצוה בטוב ומה עיקר האמירה אל רו"ת אשר בני ישראל ייטיבו דרכיהם ולהעלות אברי השכינה השוכנת בכללות מדריגות כולם הכנוי באות ה' אחרונה ובהעלות אות ה' למעלה נעשה צרוף תו"ר ה' לזה עיקר מגמתו של צדיק וזהו ויאמר בועז אל רות כנז' הלא שמעת בתי אותיות בתי רמז לכללות עדת יעקב שעיקר מגמתם ותשוקתם בפרטי מעשיהם ולימוד תורתם ותפלתם לחבר חכמה תתאה לחכמה עילאה וחכמה תתאה נק' בת ויו"ד ע"ש החכמה נאמר כי חכמה כנוי באות כנודע וזה הלא שמעת משמעו לשון אסיפה כמו וישמע שאול את העם ולזה מצוה ואומר הלוא שמעת בת יו"ד כנזכר עתה ראי אל תלכי ללקט בשדה אחר מוסב לסט"א הנקרא שדה אחר אל תגרמו ח"ו השפעה לחצונים וגם לא תעבורי מזה נודע זה כנוי למדת היסוד אל תעבורי מקום הראוי להשפיע אל נאוה קודש הוא השכינה אל תעבורי אותה ממנו כ"א וכ"ה כנוי לשכינה הנקראת כ"ה תגרומו באמצעות מעשיכם הטובים תדבקון עם נערותי הידועים כנז'. ודו"ק:
ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום. יובן ע"ד מאמרם ז"ל שנתעוררו אין הלום אלא מלכות והכוונה רמז ומוסר לאיש הישראלי כאשר רעב ללחם וצמא למים אל ימלא כריסו ממאכל ומשתה כאשר יוכל שאת ולא זר מתאות לבו כבהמה הרדופה למלאות תאותה הבהמית וא"כ יתרון האדם מן הבהמה אין ואיתא במשנה דאבות והוי שותה בצמא את דבריהם ונראה לרמז על דרך דאי' בספר המגיד שאמר לר"י קארו ששתה בלילה וכיון בשתייתו כשם שהוא מכבה למטה אשיות שבגופו עם המים המורים בחינת חסדים כן יכבה כל הגבורות שבעולם על ידי מימי החסדים ואמר לו המגיד שטוב כיון וגרם ככה באמת כביות הגבורות בכל העולמות והנה בלבד כוונה הנ"ל עוד גילה האר"י זלה"ה כוונת אכילה ושתיה סודות נפלאים ורמים כנודע למי שעמד בסוד ה' אם האדם נבער מדעת ואינו משים מגמת רוחו ונפשו לזה כ"א לגרונו הוא דעביד עוד אכלם בפיהם ולא זרו מתאות לבם נמצא ככל הגוים בית ישראל המה ומה יתרונם על זולת העמים לאמר אשר בחר בנו מכל העמים כיון שמעשהו כמעשה העמים ולזה אמרתי בדרך צחות הרגיל בפי אנושי לאמר אסור לאכול קודם אשר בחר בנו כלומר אסור לו לאדם למלאות כריסו אפי' בכל השנה כולה ובפרט עי"ט אחר חצות והטעם הכל עבור אשר בחר בנו מכל העמים וכיון שממלא כריסו ככל העמים א"כ איך ימלא פיו ושפתיו לומר אשר בחר בנו ומה יתרונם לבחור בהם מכל העמים כ"א בקדשם ומטהרים א"ע ממותרות כ"א לקיום הגוף וגם במאכל ומשתה המוכרח שאוכל לשובע נפשו יאכל וישתה כדבריהם של החכמים שהורו לנו כוונות האכילה ושתיה וכזה יש לרמז במשנה והוי שותה בצמא כלומר אפילו בגודל צמאונך ורעבונך אל תאכל ותשתה כ"א בדבריהם של החכמים שהורו דרך המלך לדעת מה יעשו ישראל לעת האוכל ושותה עיקר מגמת האדם להעלות מפרטי מאכל שלחנו אותיות התורה המלובשים בטעמי המאכלים וכאשר זכרתי בשם המגיד זללה"ה שהיה אומר ויחזו את אלהים ויאכלו וישתו וביאר ויחזו א"ת כלליות הא"ב מאל"ף עד תי"ו ויאכלו וישתו גם שם ראו בעוצם תבונתם את האותיות המלובשים שם והן המה איברי השכינה ולזה בא הרמז במגלה זאת ויאמר לה בועז לעת האוכל כל מגמתך וכוונתך להעלות מפרטי מאכל השלחן את איברי השכינה וזהו גשי הלום ואין הלום אלא מלכות כמבואר ודו"ק:
ותאמר לה חמותה איפה לקטת היום ואנה עשית ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז נראה הענין כי הנה נודע שלשה בחי' עש"ן "עולם "שנה "נפש שוים בדומה א' וכמו בבחי' נפש טבע הקב"ה כמה חותמות בחותם א' ואין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומה זה לזה כמוהו ממש בבחי' השניה אינו דומה יום א' ליום ב' ומיום הבריאה עדיין לא היו ב' ימים בדומה אחד ואפילו שעה לחברתה וכמו דאיתא בהאר"י זללה"ה ומה שעושין מצוה ביום זה אין עושין ביום אחר והכל בכדי שהבורא ב"ה יקבל תוספות חלקי תענוגים בכל יום ויום בפרטיות ממעשי המצות וכשרון פעולתם שנעשה בחלקי הזמנים שונים זמ"ז משא"כ טרם יצרו הימים היו כלולים במקורם ושורשם לא קבל הקב"ה ריבוי חלקי התענוגים שונים כמו עתה והנה כבר נודע מספרים שתחלת גילוי התחלקותם של פרטי הימים קדמונים הוא ממדות יסוד שהז"א משפיע לנוק' וממנה נתגלים ונפרדים ונתפשטים בעלמא דפרודא. ומעתה תבין ותאמר לה חמותה איפה לקטת היום ידוע נעמי כינוי לבינה ורות מלכות ואמרה בחינת נועם עליון ששם אין שום התחלקות הזמנים ופירוד כלל כי אם מנוקבא ולמטה ולזה שאלה איפה לקטת בחינת התחלקות הימים להיות בפרודא ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו את בחי' ימים הנפרדים בועז כינוי ליסוד בו עז ואתו עמו עשיתי התחלקות הימים ודוק:
ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך ועתה הלא בועז מודעתנו אשר היית את נערותיו הנה הוא זורה את גורן השעורים הלילה. ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך וירדת הגורן אל תודעי לאיש עד כלותו לאכול ולשתות ויהי בשכבו וידעת המקום אשר ישכב שם וגו' והוא יגיד לך את אשר תעשין ותרד הגורן ותעש ככל אשר צותה חמותה. וראוי לשים לב להבין מקראות אלו במגילה זאת הנה אין ספק אשר אין דיבור בכל ענין תורתינו הקדושה שאין שם צפוני סודות נפלאים ונוראים אשר אין רעיון לבות בנ"א יכול לתפוס כי מי עמד בסוד ה' עמוק עמוק מי ימצאנה האמנם רשות נתונה מאתו יתברך לשום שכל והבין במקרא שמץ רמז מרמזיו ית' וכאשר עינינו רואות ריבוי סודות הצפונים וגנוזים במגילה זאת והאר"י זללה"ה גילה סודות נפלאים ונוראים ועשה ספר מיוחד למגילת רות הנקרא צדיק יסוד עולם והמבין בו לבבו יבין וישכיל נפלאות הבורא והנראה לנו למיעוט הכרתינו כי הנה כבר קדם לנו הדיבור מהראוי להיות כל אחד מישראל בגשתו אל הקודש פנימה להתפלל לפניו ית' ולהוציא דיבור לפני אלהים בתורה יכונן מחשבותיו להוציא דבור בשלימות שלא יפריד בחינת הדיבור מקדימת המחשבה ואז התיבה. מצירופי אותיותיו הוא דיבור של אמת כמוזכר לעיל "אתי "מלבנון "תבואי ר"ת אמת והיינו כשהדיבור הולך ונמשך מלובן עליון וכבר נודע ומוזכר בדברינו היות עשרה מדריגות מתחלת התעוררת המחשבה עד בא בחינת הדיבור והיינו טרם התגלות כ"ב אותיות הדיבור לבחי' צירופי תיבות וכמו דאיתא בספר יצירה קבעו בפה בחמש מקומות אותיות אחה"ע בגרון גיכ"ק בחיך דטלנ"ת בלשון וכו' ואלו בחינות ה' מוצאות נמשכו מעולמות עליונים כמו דאיתא בהאר"י זללה"ה וא"כ איך לא יפחד האדם ויחרד האיש וילפת טרם פתוח פיו ושפתיו להוציא דיבור לפני אלהים וינענע שורש ומקור בחי' ה' מוצאותיו במקום מוצאם ושורשם א"כ איפוא יתבונן במעוז מוחותיו מה יאמר ומה ידבר ומה ישאל היתכן לשאול עמהם צרכי גשמיות ובהמיות וכי לכוונה זו קבען הבורא ה' מוצאות ושם פה לאדם הכל לצורכו ומבורא עולם שכוח לוח לבו ואין לך בושה וכלימה גדולה מזה ע"כ החי יתן אל נפשו וישים רוחו ונשמתו לחתום את הדיבור בחותם אמ"ת וכאשר בארנו למעלה מה דאיתא בכוונה. תהלה בגי' אמת ע"ה לחתום את המלכות בחותם אמ"ת ע"ש ועיקר העולה שהשלמת נפשו בהוצאת דיבור לפני אלהים בתורה ותפלה תולה במעשהו בחוץ בעניני הגשמיות המוכרח בהם כגון אכילה ושתיה ושינה וכדומה מתענוגי עוה"ז בכל אלה אל יהא עבודתו בהם מעשה נכרים להיות נשאר עם ראשו ורובו שקוע לשם כ"א גם משם ישיג רמיזא דחכמתא התלבשות אלהות המלובש בכללות המדריגות אפילו גשמיים בכולם יש שם אותיות התורה ואיש אשר אלה לו לעשות פרטי מעשיו בחכמה ודעת אזי כחו יפה להוציא דיבור לפני אלהים בשלימות בלי מחשבות חוץ מהבלי עולם. מול זה בא הרמז במגילה זאת:
ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך כי נודע מספרים נעמי רומז בבינה עולם המחשבה ורות למלכות בחינת הדיבור וכאשר חכמים הגידו למה נקראת רות על שם שיצא ממנה דוד המע"ה שריוה להקב"ה בשירות ותשבחות ותאמר נעמי עולם המחשבה וזה נועם הנמשך מאת יו"ד צרוף נועם י' ותאמר לרות בחינת הדבור בתי אותיות בת יו"ד כי כבר נודע שכל עצמו של הדבור נמשך מחכמה ע"ד אבא יסד ברתא הלא אבקש לך מנוח והכוונה כי הנה לכאורה קשה אל השכל להכניס א"ע אל בחי' הדבור וכאשר כבר זכרנו מזה כמה פעמים כי הלא טוב להיות בסוד המחשבה מקום גבוה מלהתפשט למקום הנמוך ולזאת בעצה יגיד אל בחי' הדבור הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך אדרבא יגיע לבחינתך תועלת גדול ביתרון שאת מלהיות תמיד בסוד המחשבה ותענוג תמידי אין תענוג משא"כ בנסע מקדימת המחשבה עד הדבור ואיש המשכיל אשר כחו יפה לחבר ולקשור הדבור אל המחשבה בקשר אמיץ וחזק אזי נולד אצלו תוספות תענוג מול זה רמיזה רמזה ועתה הלא בועז מודעתנו אשר היית את נערותיו ובכל מקום שנאמר לשון דעת משמע תענוג וחיבור כמו וידע אדם את חוה וזהו הלא בועז רומז לצדיק הדור מודעתנו כחו יפה בפיו לחבר אותנו שתי בחי' מחשבה ודיבור ולבנות צירופים בתורה ותפלה במחשבה טהורה ונקיה ואז נתוסף אצלו יתברך תוספות תענוג יותר מלהיות תמיד בסוד המחשבה וגם תועלת גדול בצאתו ממחשבה לדבור נבנה ונצטרף צירוף הוי"ה כמבואר אמנם אם נפשך לדעת מי יעלה למעלה גבוה כזה לגרום ככה לזה בא רמז להורות באצבע הנה הוא זורה את גורן השעורים הלילה והכוונה כי זאת עבודת איש צדיק להשתדל בכל מאמצי כחו יומם ולילה עם פרטי עובדותיו המוכרח לעשותם לעשות בהם צירופי אותיות בקדושה ולדחות את מוץ ותבן המורה צירופים חיצונים וזהו שרמזה הנה הוא בעז צדקתו וחכמתו עמדה לו זורה את גורן השעורים הלילה מרמז לחשכת הגלות הדומה ללילה ועיקר הגלות כשאותיות התורה המה בחשכת בהתלבשות מדריגות התחתונים ואין איש צדיק בארץ אשר יעשה טוב וישים רוחו ונפשו להעלותם למרום שבתם וזה עיקר גלות השכינה וכזה נוהג מעת הבריאה עד לעתיד החיוב מוטל על כל או"א מישראל לפשוט אותיות התורה מבחי' התלבשות הגשמי להעלותם לשורשם והיינו לעשות צירופים קדושים בתורה ותפלה משירות ותשבחות כמבואר למעלה בדרושים להמעיין והמשכיל על דבר ימצא טוב וזה נקרא זורה אותיות לברר אוכל מפסולת צירופים וגשמים וחיצונים וכזה נעשה בכל דור ודור מי שהוא צדיק הדור זאת עבודתו לברר אותיות ממדריגות הנמוכים הנראים צירופים לא טובים לדחות המוץ ותבן ועושה צירופים בקדושה וזהו שאמרה נעמי לרות בחי' הדבור עתה בדור הזה הלא בעז מודעתנו כנזכר הוא צדיק יסוד עולם המעלה אותיות חיצונים ועושה צירופים עמהם בקדושה וזהו והנה הוא זורה את גורן השעורים הלילה בגלות הזה הוא המברר אותיות התורה ודוחה צירופים קליפיות המורה מוץ ותבן ועוד רמזה לבחי' הדבור ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך וירדת הגורן ופירש"י וירדת"י כתיב זכותי תרד עמך וכל זה צריך הבנה וכלפי דברינו אשר בעצה תגיד לה חמותה עולם המחשבה לבחינת הדבור שתרד מקדימות המחשבה אל בחינת ה' מוצאות הגרון ע"ד דאיתא בכוונת האר"י זללה"ה תהלות לאל עליון גואלם ג"ו אל"ם כי הכלה היא תוך אלם וכו' ואמרו מספר גרון עם ה' אותיות וכולל וגו' ועתה מתחלת להתפשט עד גרונו ע"כ והנה מי שעמד בסוד ה' להבין סודו ישכיל לדעת שיש בחי' המדריגות בעולמות עליונים הנמשכים מרום המעלות עד בחי' הגרון ולזה העמיק רש"י בדבריו וירדתי הגורן זכותי תרד עמך ג"כ עד בחי' הגרון ומלת זכותי משמעות לשון בהירות וזכות כלומר נועם בהירות היו"ד תרד ג"כ מן קדימת מחשבה עם בחי' הדיבור ממש שוה אל הגרון וע"ד שזכרנו אתי מלבנון כלה כי באמת אותיות הדיבור נשואים המה מרחם אימא עילאה עש"ה הנשואים מני רחם כלומר הם נשואים עלי עם בחי' צירופיהם שעושין הלא מי הנותן להם בהירות שכל לדעת אופן הישר איך לחבר ולצרף צירופים מאותיות תיבות אני הנותן להם כח המחבר וזכות השכל וזהו זכותי היינו בהירותי תרד ג"כ עמך על הגרון וכמבואר וע"פ הדברים האלה שייך שפיר לשון וירדתי הגורן. ולכאורה קשה הלא השכל נותן שסתם גורן עומד במקום גבוה בכדי לשלוט לשם הרוח לזרות התבואה מפסולת ולא במקום נמוך שאין רוח מצויה לשם וא"כ ותעלה הגורן מהראוי לכתוב ולא לשון ירידה וע"פ דרכינו שייך שפיר וירדתי כי בודאי בחי' הגרון מדריגה תחתונה ונמוכה נגד בחי' מחשבה הקדומה אך זה הירידה לצורך עליה ויש יתרון אור ושאת כשנבנה ונצטרף צירופים קדושים מקדימת מחשבה עד ה' מוצאות הגרון בלי שום מחשבות תערובות חוץ וכאמור בתי הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך כי טוב עתה מאז מלהיות רק בסוד מחשבה סוף דבר הכל נשמע מוסר השכל איך להוציא דבור לפני אלהים בתפלה ועתה גמרה אומר ללמוד לאדם דעת לזכות לבהירות התורה באמרה אל תודעי לאיש עד כלותו לאכול ולשתות והכוונה על דרך מאמרם ז"ל עד שיבקש אדם על דברי תורה שיכנסו בתוך מעיו מוטב שיבקש על אכילה ושתיה יתירה שאל יכנסו בתוך מעיו כי באמת זהו עיקר ותכלית האדם לקשוט קומתו ממותרות ולזהור א"ע אפי' בדבר רשות וצרכי הכרחים שבלתי אפשרי זולתם עכ"פ ישכיל עשות בחכמה והתקשרות הבורא וכאשר בארנו למעלה לעת האוכל גשי הלום כלומר אפי' לעת אכל אדם את לחמו ושתות מימיו גשי הלום ואין הלום אלא מלכות כנזכר ובהכשר מעשיו לקשוט עצמו בקדושה וטהרה לבלתי נטות נפשו למותרות אכילה ושתיה ושאר תענוגות בני אדם אזי יכול לבוא לאיזה בחי' השגה בבהירות התורה והנה איתא בהאר"י זללה"ה ע"פ ורות דבקה בה ופי' דיבק בנעמי ר"ל באות ה' ואתעבידת תורה וכו' כי אותיות רות למפרע תור ואתדבקת באות ה' והכוונה נעמי כינוי לבינה ואיתא שרבו דעות בזה אורייתא מחכמה נפקית או מבינה נפקית מול זה בא הרמז שמזהירים עולם הבינה הכינוי בשם נעמי לבחי' התורה דנפקא מינה אל תודעי ירצה להורות בלתי אפשרי לבהירות התורה שתודעי לאיש מאישי ישראל כ"א עד כלותו לאכול ולשתות לדחות מעליו פרטי מותרות ובפרט שנפשו של אדם מתאוה להם מתענוגי אכילה ושתיה וכדומה ומסתפק במעט לאיש אשר אלה נאות לך להועד אליו כי כך דרכה של תורה פת במלח תאכל וגו' ודוק:
ויהי בשכבו וידעת את המקום אשר ישכב שם והוא יגיד לך את אשר תעשין מובן ע"ד שדברנו עד פה שהענין מוסב על התפלה ומי האיש שכחו יפה בפיו להוציא אותיות שלימות וצירופים קדושים ומברר אוכל מפסולת כמבואר והוא זורה את גורן השעורים הלילה וכיון שכן כחו יפה של צדיק בודאי לו נאה לגרום יחודים בתפלתו לשלול זולתו שכל עצמו בכוון תפלתו לשאול אוכל לנפשו תועלתו מעט ומאומה אין בידו וזהו שרומז הכתוב ויהי בשכבו וכל מקום לשון שכיבה הוא לשון יחוד כנזכר בזוהר כלומר בגשתו של צדיק אל עבודתו זו תפלה והיינו ויהי בשכבו וידעת המקום אשר ישכב שם והוא יגיד לך א"ת אשר תעשין ירצה יגיד לשון המשכה כלליות אלף בי"ת מאלף עד עד תי"ו וצדקות הצדיק עמדה לו להמשיך אל רות מדות המלכות צירופי אותיות התורה אפילו שבמדרגות התחתונים יחזיר מחשבה הנאצלת לשורשה ומקורה וגורם שפע וברכה עליונה בכל העולמות וזהו והוא יגיד לך א"ת האלף בית הצרופים אשר תעשין וע"ד הזוהר שכיבה לאעלאה בה ציורא דכ"ב אתוון ודוק:
ותאמר אליה כל אשר תאמרי אעשה ותרד הגורן ותעש כל אשר צותה חמותה ופירש"י היא אמרה לה ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך ואח"כ וירדת הגורן והיא לא עשתה כן אלא אמרה אם ארד כשאני מקושטת הפוגע בי והרואה אותי יאמר שאני זונה לפיכך ירדה בתחלה הגורן ואח"כ קשטה א"ע כאשר ציותה חמותה ויובן הענין כלפי דברינו הנאמרים ותלכנה שתיהן שתי ההי"ן בינה ומלכות ה' גדולה וה' קטנה והנה ההפרש שביניהם טבעה של בינה לשפרת את הולד וכמו ששמעתי מהמגיד זלל"ה שם ה"אחת שפרה ושם השנית פועה ופירש שם ה' אחת ה' ראשונה הרומז לבינה שפרה שמשפרת את הולד כי האם רוחצת צואת בנה ושם ה' שנית פועה ל' דיבור שפועה ומדברת תמיד בסוד אלהים אל דמי לך ומהות דיבור השכינה היינו שמתפארת במעשים טובים של הצדיקים אשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך ולהעלות איברי השכינה מכללות המדריגות זהו עיקר דיבורים של השכינה לומר חזי במה ברא אתינא לגבך חכם כזה ועושה צירופים בקדושה הגם שהצרוף מלובש במדריגה נמוכה ופחותה ונראה מה חכמתו עמדה לו להפך לצירוף תם כמו שזכרנו למעלה בשם המגיד זלל"ה ענין תמ"ר ויחשבה לזונה ע"ש ותוכן הדברים מ"ז נק' ת"ם מר שבאמת גם שם יש אותיות התורה והוא תם אמנם הצירוף הוא מר בהלבשה כזה וכיון שראה אותה יהודה ויחשבה לזונה זה נאה כ"א מלובש בצירוף מר וזה עיקר המכוון בבריאות עולם שצפה התענוג ושעשועים שיקבל מנשמות הצדיקים לדעתם מאוס ברע ולבחור בטוב המלובש בצירופים תחתונים כנודע שבזה תולה להיות הבחירה חפשית וגם שכר ועונש ומעתה תשכיל לדעת ההפרש של עולם הבינה לעולם הדבור כי שם ה' אחת טבעה לשפר את הולד היינו בחי' ההולדה והתגלות בהעולמות מהעלם אל הגלוי תהא מתחלת התעוררות התפשטות בצירוף נאה ומהודר בלי התלבשות בצרופים הגשמיות בלא תואר ומראה ובאמת אין זה תכלית המכוון כי עיקר התענוג ושעשועים בהיות שמעלים ומגביהים אותיות התורה אפילו מהתלבשות הגשמיות וצירופים לא טובים כחם של הצדיקים יפה להפכם צירופים טובים וקדושים כי אין חידוש כ"כ אם האדם עובד את הבורא ב"ה: עם תורה ותפלה ומעשה מצות כי בלא הוא הם קשוטין נאים ומפוארים לאפוקי אם המשכיל מקשט את השכינה במדריגות שלא היה עדיין בחינת קישוטין כ"א לעוצם הכרתו ממציא לעצמו גם משם בחינת עבודה ועושה צירופים נאים ומפוארים גורם תוספת תענוג אליו ית' וזה נק' ואתקשטא בקשוטין דלא הוו כמו שזכרנו למעלה בשם המגיד זללה"ה ולזה בא הרמז בכאן שהעמיק רש"י ברוח קדשו היא אמרה היינו עולה הבינה ורחצת וסכת תחלה תיכף מהתעוררת המחשבה מהעלם לבא לידי גלוי ואח"כ וירדת הגורן והיא בחי' המלכות לא עשתה כן אלא אמרה אם ארד מקדימת המחשבה עד מדריגה התחתונה כשאני מקושטת בלי התלבשות בצירופים גשמיים א"כ תועלתן של ישראל בעבודתם מעט לגרום תוספות תענוג אליו יתברך כי בודאי כל הפוגע בי ורואה אותי כשאני מקושטת בצירופים נאים ומפוארים יאמר שאני זונה זה נאה ובודאי לא יעשה היפך הצירופים ונמצא איה איפוא תוספת התענוג ושעשועים שאנו בני ישראל מעותדים לגרום אליו יתברך מפרטי עובדותינו אפילו הגשמיים לפיכך ירדה תחלה הגורן המורה מדריגה נמוכה ממדריגת המחשבה כנזכר לעיל בכוונות תהלות לאל עליון ע"ש ואחר כך קשטה את עצמה בכשרון פעולת הצדיקים והבן הענין מאוד כי עמוק:
ויאכל בועז וישת וייטב לבו ויבא לשכב בקצה הערימה עיין בדרוש שיר השירים פירוש הפסוק בטנך ערימת חטים חטה גימטריא כ"ב אותיות ורומז הכתוב בטנך מוסב הדיבור אל השכינה ערימת חטים כלומר ערימת וצבור אותיות החיוב מוטל על צדיק לעשות מערימת צרופים בתורה ותפלה לומר שירות ותשבחות כי זה כלל מגמת נפשינו ומעיד הכתוב על צדקת הצדיק אשר כחו יפה ויאכל בועז וישת כלומר אפי' לעת האוכל מאכל שולחנו ולשתות מימיו לא שם מגמתו להנאת עצמו למלאות גרונו מאכילה ושתיה כ"א וייטב לבו הוא הקב"ה צור לבבי וחלקי שהעלה משם אותיות התורה המפוזרים בטעמי המאכלים וזהו ויבא לשכב מתייחס ללשון יחוד בקצה הערימה כלומר לעשות מערימם וציבור אותיות כנזכר בטנך ערימת חטים לעשות עמהם צירופי תיבות ושירות ותשבחות להוציא לפניו בגשתו אל הקודש פנימה בתורה ותפלה ודוק:
ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שוכבת מרגלותיו. נראה לרמז מוסב הדבור אל הקדוש ברוך הוא הנקרא איש מלחמה אשר חרד יחרד כ"י בהעדר הצדיקים לבנות קומת השכינה להיות בקומה נגד קומה כי עתה בזמן הגלות אלף עם כולן וכולן עם אלף ולעתיד ישוו בדומה א' עין בעין וכ"ז מוטל עלינו לקרב זמן הגאולה באמצעות מעשים טובים תבנה ותכונן קומתה ויהי יגיד צער בחצי הלילה מורה לגלות הדומה ללילה ויחרד האיש ה' בה' ומה החרדה כי להיות כבר חלף ועבר משך זמן הגלות ואנו מן החצי והלאה ועדיין אשה יראת ה' שוכבת מרגלותיו שהוא כ"י עדיין ברגלין ואינה קומה בנויה נגד קומה ועכ"פ מהראוי להיות לכל הפחות חצי קומה בנויה ומוכנת נגד קומתו ית' באמצעות כשרון פעולתן של התחתונים ובפרט עתה שעבר מה שעבר אריכות זמן הגלות ועדיין לא בא בן ישי ואין איש שם על הלב לעורר לבו בקרבו ויחרד וילפת ויתמלא מלא בושה וכלימה לירא ממורא ופחד הנזכר ואיש לדרכו פנה ואין דורש ואין מבקש לסעדה ולהכינה ואוי לאותה בושה וכלימה והשם ברחמיו לב טהור יברא לנו לדרוש אחדותו ויחודו מעתה ועד עולם אמן:
ויאמר מי את ותאמר אנכי רות אמתך ופרשת כנפיך על אמתך כי גואל אתה ואיתא בזוהר חדש אנכי רות אמתך דמרוות בצערין ומרוות מכאובין בגלותא. יובן על דרך שבארנו למעלה פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם ודרש בזוהר חדש עומק הענין ותוכן הדברים קאי על הקב"ה שמתרעם על העדר המשכילים לעסוק בתורה ותפלה רק עבור צורך גבוה וזאת הגורמת שצריך השם ית' להלביש א"ע בכנפים וצמצומים בכינוים בכדי לתופסו ולהשיגו לערך מיעוט הכרתם וקוצר תבונתם לאפוקי ברבות צדיקים לדרוש אחדותו ויחודו אזי אינו צריך להלביש א"ע בכינוים והתלבשות כי שכלם זך ובר להבין במושכלות וכאשר יהיה לעתיד שיפשוט עצמו מכל וכל מבחינת הכנפים. על דרך שבארנו פ"ה ולא יכנף עוד מוריך שלא יתלבש עוד בכנפיים כי תתרבה ההשגה מגדולים וקטנים יודעים את ה' ולזה רומז מלת יכנף אותיות פניך פנים נקרא בחינת כנפים שבהם מלובש אורות הכתר. הכינוי באות כ' וכל זה תולה גם עתה אישים המשכילים אשר שכלם זך ולבם בר אינו צריך להלביש את עצמו ג"כ בבחינת כנפים וזהו שמתרעם הקב"ה פשטתי את כתנתי אני אמרתי שאיני צריך עוד להלביש אורותי הבהירים בבחינת כתונת המורה כנפים אכן עתה שנבערים מדעת ואין תבונה בהם להשיגי בלתי התלבשות איככה אלבשנה מחדש בשבילם וכן רחצתי את רגלי רומז למדרגת התחתונים והנמוכים המכונים בשם רגלים אמרתי שכבר רחצתי מהם ואיננו צריך להלביש את עצמי בהלבשה כזה בשבילכם וכיון שאין לכם לב לדעת להשיגי זולתם אם כן איככה אטנפם להלביש עצמי מחדש בכללות המדריגות בשביל כל זה נרמוז בכאן הקדוש ברוך הוא שואלה השכינה מי זאת בגלות אם יש מבקשי ה' לדרוש אחדותך להעלות איברי השכינה ולבנות קומתך וממילא אינני צריך להלביש א"ע עוד בחינת כנפים לזה משיבה אנכי רות אמתך וכדברי זוהר חדש מרוות בצערין ומרוות במכאובין כי כל איש לדרכו פנה ואין דורש ואין מבקש לשים על הלב גלות השכינה להכין אותה ולסעדה ליחדה אל דודה וכיון שכן ראה מה החטא גורם ופרשת כנפך על אמתך להיות העדר המשכילים וממילא צריך אתה להלביש א"פ מחדש בכנפים וכינוים לערך מיעוט ההכרה של התחתונים והתרפם מתורה ועבודה אין להם עוצם השגה להשיג זולת התלבשות ולכן ופרשת כנפיך על אמתך כמבואר כי גואל אתה כלומר עיקר הגאולה תולה בך דייקא כיון שאין איש שם על לב לפדות אותי מגלות וזהו כי גואל אתה דייקא בך הדבר תולה ודוק:
ויאמר ברוכה את לה' בתי היטבת חסדך האחרון מן הראשון. בכאן יש לרמוז הכוונה של ארבעה ימים שבין יום כפור לסוכות שרחל נוטלת חמשה חסדים וכו' והחסדים אלו אינה לוקחתם מלמעלה למטה שאם יתבטל החסד העליון ברבות הגבורות אין הגרוע ממנו יכול להקימו אלא לוקחתה מלמטה למעלה בכדי שאם יתבטל החסד הגרועה היורד תחלה ברוב הגבורות בבא החסד המעולה ממנו ידבר בו ויחזרנו לאיתנו וכזה יש לרמוז ברות מדתה מדות רחל הכנוי למלכות גדול חסדך האחרון מן הראשון להורות קבלתה החסדים מלמטה למעלה בכדי שאם יתבטל החסד הגרוע בבא החסד האחרון שהוא גדול ומעולה יותר מן הראשון יחזרנו לאיתנו ועתה כי אמנם כי אם גואל אנכי וגם יש גואל קרוב ממני ליני הלילה והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבוקר ויובן הענין כמו דאיתא בזוהר חדש והנה הגואל עובר אשר דבר בעז דא איהו גואל קרוב יתיר קריב לפורקן סגי קרוב לעלמא דאתי ימינא עילאה וכו' דתרין משיחין אינון גואל קרוב וגואל רחוק גואל קרוב מסטרא דימינא ובזה הימין תולה עיקר הגאולה ונקרא אור קדמאה וכאשר הרחבנו ביאור מזה הענין מהות אור קדמאה להמעיין במקומו ותוכן הדברים כי הנה נודע מפסוק יומם יצוה ה' חסדו שחסד נק' יומא דאזיל עם כולהו יומין ולהבין הענין ברוחניות אדם ישנה ג"כ בחי' זו והיינו תיכף שניעור אדם משנתו מחשבה ראשונה שנופלת בקדימת רצונו לעבודת בוראם יש לכנות בשם אור קדמאה וחובת גברא לבלתי יעזוב מחשבה קדמאה מפנימיותו אפי' כמעט רגע כ"א ילך עמה בעניני עבודתו כל היום כולה ואפילו בניתוספת לו בהמשך היום עוד כמה מחשבות טובות עכ"ז גם מזה אל תנח ידך וטובים השנים מן האחד לעבוד עבודתך עם שני המחשבות כי בודאי אור קדמאה תועלת גדול לתקוני ענינך בזה היום להיות האדם אז מזמן קימה פנוי מעסקי הבלי הזמן מצרכי גופו ומחשבה זו תועלת להשלמת נפשו את האלהים לדעת איך להעלות עתה בזה היום דייקא איברי השכינה לפדות אותם מגלות כי זה עיקר מגמת נפשנו בתורה ומצות ותקוני התפלה רק עבור צורך גבוה עבור גלות השכינה כנזכר הענין כמה פעמים מהות גלות השכינה וגאולה ובבחי' זאת יש גם כן תרין משיחין גואל קרוב וגואל רחוק כי באמת זה תולה בזה בהיות אנו בני ישראל מתמידים בתיקוני שכינה לבנותה ולהכינה בקומה שלימה בזה תולה לקרב זמן הגאולה עיקרת וכל יום פרטי משית אלפי שנין שייך אל קירוב זמן הגאולה והבחינה שתהיה להבא ישנה גם כן עתה בכל יום פרטי ובכל אדם יחידי מישראל ישנה בעצמותו בחי' אלו מה שתהיה לבסוף והיינו גואל קרוב מסטרא דימינא וגואל רחוק וכמבואר מחשבה קדומה שעולה על רוחו לעבודת בוראו זה נקרא אור קדמאה דאזיל עם כלהו יומין והיינו פרטיות מחשבותיו הנמשכים משארית זי"ה מיראה או התפארת וכדומה אזלה מחשבה קדמאה שהיא העיקר עתה בזה היום ובם תולה גאולת איברי השכינה מה שיעשה מבוקר עד ערב וזהו יומא דאזלא עם כלהו יומין שקאי על אור קדמאי ובין והבין הדברים כי הוא כלל גדול בעבודת הבורא. וכבר זכרתי מה שנשאלתי נוסח ברכות החדש מי שעשה נסים לאבותינו וגאל אותם מעבדות לחרות הוא יגאל אותנו בקרוב ובארתי ע"ד דאיתא בכוונת הספירה אשר בליל פסח לא היתה הגאולה בשלימות כי דלגו ההויות ונכנסו בז"א שלא כסדרן ולא היה דבר של קיימא ולמוצאי יו"ט ראשון יוצאין מוחין ז"א ולא נשאר זולת הארה בעצמה ע"כ חל המצוה עלינו קצירת עומר ולספור נ' יום בכדי לחדש מוחין הללו עד שיגיע לרום המעלות בחג שבועות ותהיה כניסת המוחין בהדרגה קיימת עיין בדרוש ספירת עומר שם הרחבנו ביאור אלה הדברים וכל הדברים אשר באמצעות הספירה שכל עצמה לזכך ולטהר פרטי מדותיו לנקותם ממום מגע נכרים ז' הפכים בזה תולה תיקון קומת השכינה וגאולה מגלותה ובהיות מדותיו בהדרגה תועלתו נשגבה לגאול איברי השכינה מהתלבשות מדריגות התחתונים ואם לאו תועלתו מעט מן המעט ומאומה אין בידו והכל תולה בימין עילאה אור קדמאה לילך עמה בהדרגה וזהו שאנו אומרים מי שעשה נסים לאבותינו וגאל אותם מעבדות לחירות היינו יציאת מצרים אכן גאולה זאת לא היתה בשלימות להיות שאין דבר של קיימא ועדיין לא קשטו מדותיהם בספירה אמנם גאולה אחרונה עיקר וגאולת מצרים טפל לה להיות גאולה אחרונה תהיה בהדרגה ימין מקרבת שעיקר הגאולה תולה בימין וכדברי ז"ח הנ"ל תרין משיחין אינון קרוב ורחוק קרוב מסטרא דימינא וישנה בכל אדם ובכל זמן לזה אנו מתפללין הוא יגאל אותנו בקרוב היינו על ידי גואל קרוב מסטרא דימינא קרוב לפורקן סגי קרוב לעלמא דאתי והיינו אור קדמאה שרמזנו מול זה בא הרמז ועתה דייקא כי אמנם אם גואל אנכי לרמוז האמור שזה הגאולה אינו דבר של קיימא יש גואל קרוב ממני היינו קרוב לפורקן סגי ימינא עלאה כנזכר לזה צריך המשכיל לשים רוחו ונפשו להתבונן במעוז שכלו להסתכל על קדימת מחשבתו בחינת אור קדמאה שבזה תולה הגאולה בזה ובבא ודו"ק:
ליני הלילה והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל. כלפי דברינו הנאמרים באמת שכ"ז מוסב על השכינה בא הרמז ליני הלילה רומז לזמן הגלות הדומה ללילה עדיין אין בחינת היחוד בשלימות גמור כ"א מעט מעט עד גאולה אחרונה שאז יגמור גמר היחוד ברצונו ית' להחזיר במחשבה הנאצלה לקדמותה מקומה הראשון וזהו ליני הלילה לשון תרעומת שמתרעמת השכינה כ"י על העדר בחי' היחוד וכמו דאיתא בזוהר על פסוק על משכבי בלילות ע"ש והיה בבוקר והיה יגיד לשון שמחה בבוקר רומז לזמן הגאולה אז אם יגאלך טוב יגאל ודאי לא כן עתה אפי' כשיש צדיק בארץ אשר יעשה טוב אינו גומר שלימות כללות היחוד כי אם לערך בחינתו ואחוזת נשמתו וכמבואר לנו בפ' חיי שרה פירוש הפסוק והנערה טובת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותוכן הדברים הגם שכחן של הצדיקים יפה לעשות מנער נערה ותואר כלה מאוד נתעלה באמצעות כשרון פעולתם זהו טובת מראה מאוד גמר אומר על כל זה בתולה ואיש לא ידעה כלומר עדיין השכינה היא בבחי' בתולה ואיש בארץ לא ידעה לגמור שלימות כללות היחוד שעלה ברצונו יתברך כ"א לעתיד אז תהיה בבחינת נשואה ולא בתולה ולזה גמר אומר הכתוב חי ה' שכבי עד הבוקר ונודע מזוהר כל מקום שנאמר שכיבה לאעלאה בה ציורא דכ"ב אתוון המורה בחינת היחוד ותמשך כזה עד הבוקר עת ביאת הגואל האמיתי אמנם טרם עת בואו נאמר ליני הלילה ופירש"י ליני בלא איש וכמבואר ודו"ק כי עמוק:
ותשכב מרגלותיו עד הבוקר ותקם בטרם יכיר איש את רעהו ויאמר אל יודע כי באה האשה הגורן ופרש"י ויאמר אל יודע מוסב על ותקם בטרם יכיר הוא זירוז לקום כי אמר בלבו אין כבודי שיודע כי באה האשה הגורן. ולכאורה אות ה' מיותר האשה משמע הידועה ובוודאי גנאי הוא אפילו מאיזה אשה שיודע שבאה הגורן. אמנם כלפי דברינו האשה הידועה מוסב על השכינה שנקראת אשה יראת ה'. ונחזור להביאור שדברנו עד הנה ואמר בועז עז לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת ואיתא בזוהר חדש תיאובתיה לשאלה עלה דרחימו בה והכוונה ע"ד הזוהר רבי אבא שלח לר"ש אימתי זווגא דכ"י במלכא קדישא שלח ליה וגם אמנה אחותי בת אבי אך לא בת אמי בזמנא דנטלא מבי אבא ולא מבי אמא ולזה תיאובתיה דצדיק למשאל למי הנערה הזאת אם מבי אבא או מבי אימא ואין הכלה לזווג. ותאמר אנכי רות אמתך ואיתא למה נק' רות ע"ש שרווה להקב"ה בשירות ותשבחות כי כן דרכה של השכינה משוררת ומזמרת ומשבחת תמיד לפני הקב"ה בסוד אלקים אל דמי לך ובהיות שאין אנו עם ישראל מיישרין עובדותינו וכשרון הפעולות אזי היה בסוד אילמת כיון שאין צדיק בארץ לגרום לה דבורים במה להתפאר וכמו דאיתא במצרים היה הדיבור בגלות ובצאת בני ישראל ממצרים וקרבם אל מעמד הר סיני אזי נשמע הדיבור היינו עשרת הדברות שנתחבר בחינת הקול אל הדבור וכבר רמזתי שתי אלה המה בחינת ב' תורות שבכתב ושבע"פ אותיות המחשבה ואותיות הדבור וצריך המשכיל לחבר וליחד אותם בקשר אמיץ וחזק מקדימת המחשבה במחשבה טהורה כנזכר ואם לאו ח"ו אזי עולם הדבור הוא בסוד אילמת והשכינה כ"י בגלות שאין לך גלות גדול מזה להיות שאין לה דבורים במה להתפאר בצדקות הצדיקים. ואפשר לרמוז. ותאמר לו אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה כי ידוע הקול יוצא מכנפי ריאה וזה ופרשת כנפך היינו את הקול היוצא מכנפי ריאה ובקשה זאת מצדיק הדור לגרום לה דבורים באמצעות תורתו ותפלתו כי גואל אתה הצדיק הוא הגואל את הדבור מהגלות בהיות הכרתו חזקה לחבר הקול אל הדבור במחברת הקודש של מחשבה הקדומה בלתי שום מחשבות מעורבת מהבלי הזמן ומשפיע בה שפע וברכה עליונה מעולמות עליונים עולם הבינה והחכמה. מול זה בא הרמז בכתוב:
והנה בעז בא מבית לחם ואיתא בזוהר חדש הצדיק בא אתא טעין ברכאין וכמה קידושין וזהו והנה בעז בא הצדיק יסוד עלמין בא להשפיע למק' כי בעז נקרא צדיק יסוד עולם כמו שדרש בז"ח בעז בדיוקא עלאה צדיק גבור ואי תימא וכי מאן דקרב לגבי כנסת ישראל דא צדיק והא כתיב יש גואל קרוב ממני ומאן איהו אלא ודאי גואל קרוב ממני דא אור קדמאה דאקרי טוב דהוא קרוב ממני בגין דגוף וברית חשבינן חד אבל הוא קרוב ממני דשארי ואקדם ואתעטר לאתחבקא בקדמיתא נמצא נשמע מהנ"ל היות צדיק נקרא גואל להיותו בחינת משפיע אל בחי' הדיבור ואימת יתכן לו לחבר הקול אל הדבור בקשר אמיץ וחזק בלי מ"ז ותערובות חוץ ולהיות גואל את השכינה בהקדם לו דביקות וטהרות המחשבה ברוממות אלהות טרם גשתו אל התורה והעבודה זו תפלה וכל פרטי עתיו ורגעיו כל מגמת נפשו רק עבור השכינה להוציאה מהגלות ובמה נאות לאדם לבחון את רוחו ונפשו אם דביקתו שלמה ונאמנה את אל רוחו הסימן תיכף שניער משנתו טרם כל נופל בפנימיות מחשבתו מחשבות קדושות וטהורות מרוממות אלהות וצרכיותיו הגשמיים מתענוגי עוה"ז שכוח מלוח לבו אזי ידע נאמנה שנפשו מטוהרה וקדימת מחשבתו זאת אפשר לכנותה בשם אור קדמאה כנזכר לעיל להיות שבזה תולה פרטי עובדותיו והתנהגותו שיפעל ויעשה כל היום אם עיני שכל לו לבבו יבין וישכיל שהכל הולך אחרי מחשבתו הראשונה ובה כלולים פרטי מחשבותיו ומה שיתן עצות לנפשו להתעוררת אלהות ולהעלות איברי השכינה מכללות המדריגות שנותן דעתו הכל תולה בזאת המחשבה הנקרא אור קדמאה והנה בחינת מחשבה הראשונה הוא כמו גוף כללות האיברים כמ"כ אור קדמאה נקרא גוף כדברי הזוהר ופרטי השכלים הנשפע מזה האור כל אותו היום אפשר לכנותם בשם ברית וגואל שגואל את איברי השכינה ונ"ק ואותיות התורה המלובשים בכללות המדריגות ממקום הגבוה עד מקום הנמוך ואיש משכיל משפיע לשם ומכניס הארה ושכל אל פרטי עובדותיו ולמצוא מרגוע לנפשו בלוקחו משם רמיזא דחכמתא וממילא מביא גאולה לאותה הבחינה ומעלה הניצוץ המלובש לשם ובזה תשכיל לדעת דברי קודש ז"ח ובחי' אלו ישנם בכל אדם גואל קרוב וגואל רחוק וכי תימא מאן דקריב לגבי כנסת ישראל דא צדיק והא כתיב יש גואל קרוב ממני ומאן איהו אלא ודאי גואל קרוב ממני דא אור קדמאה דאקרי טוב דגוף וברית חשבינן חד לרמוז את האמור כי באמת הכל אחד כלומר תחלת התעוררת המחשבה הנופלת לו תיכף בשניעור משנתו ופרטי מחשבותיו הנמשכים מזאת המחשבה כל היום כולו הכל אחד אבל באמת הוא קרוב ממני דא אור קדמאה הוא קרוב ודאי דשארי ואקדם ואתעטר לאתחבקא בקדמיתא וכמאמרינו שבקדימת המחשבה מתחיל התעוררת בחינת החבוק ופרטי כשרון פעולותיו שעוסק בהם אחר כך כל היום כולו וכל בחי' היחודים באם שזוכה לעורר בעולמות עליונים הכל נמשך ממחשבה ראשונה הנק' אור. קדמאה ולזה רמז לה בעז.
היטבת חסדך האחרון מן הראשון מלת היטבת משמעו לשון הדלקה והכוונה מאין לך הטבת והדלקת אל חסד האחרון היינו בחי' האהבה של כל היום שמעורר לבו בעבותות אהבה אל הבורא ב"ה הכל נמשך מן הראשון מאהבה ראשונה אור קדמאה כמבואר להמבין. כלל העולה מהראוי כל איש חרד יחרד בקרבו איך שלא יהא נעדר אפילו מעט רגע מהיום מיומים שלא נגע אל תיקוני השכינה להכינה ולסעדה במקומה בנויה מוכשרת לקבלה מצי"ע שתהא קומה נגד קומתו יתברך וכנזכר לעיל ויהי בחצי הלילה והנה אשה יראת ה' שוכבת מרגלותיו עדיין הוא כ"י ברגלין ובאמת מהראוי להיות שאנו בני ישראל יקדימו בהכשר מעשינו להכינה ולסעדה בקומה מתוקנת טרם עת קץ הבוקר וע"ד מאמרם ז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתה ועתה תחזה הרמז בכתוב ותשכב מרגלותיו עד הבוקר בתמיה מדבר וכי נאות להם לבני ישראל שיתרפו מתורה ועבודה להמשיך זמן הגלות עד עת קץ המיועד להם משומר ישראל ובאמת ה' רצה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות אשר באמצעות מצותם ותורתם רבו יקדימו קץ הפלאות כמאמרם זכו אחישנה לא זכו בעתה וכיון שזמן הגלות נמשך עד עת הידוע ואם כן והשכב מוסב על השכינה מרגלותיו עד הבוקר מורה עת קץ ובאמת ראוי להיות ותקם קומת השכינה קימה נגד קומתו יתב' בטרם יכיר איש את רעהו והכוונה לרמוז שני משיחין הנזכר בזוהר חדש גואל קרוב וגואל רחוק דגוף וברית חשבינן חד והמה נקראו איש את רעהו. ובאמת מה כתיב אצל הצדיק בועז.
ויאמר אל יודע כי באה האשה הגורן וכפרש"י מוסב על ותקם בטרם יכיר איש את רעהו הוא זרז לקום הכוונה זרז את עצמו לקשוט קומת השכינה בקומה בנויה ומתוקנת וע"ד שבארנו שאמר דוד המלך ע"ה חצות לילה אקום להודות לך והכוונה דוד מלכא אשתדל תמיד להקים קומת השכינה להודות לו יתברך בסוד אלקים אל דמי לך והיינו שעסק תמיד בבנין קומתה המכונה בשם חצות לילה וזהו חצות לילה דייקא מוסב על השכינה אקים אותה תמיד להודות לך כלפי הקדוש ב"ה כמבואר וכל זה מגמת נפשם של הצדיקים לעסוק תמיד בבנין קומתה בכדי לקרב עת זמן הגאולה וזהו כבודו יתב' וכבוד הצדיקים כי כן עלה ברצונו הקדוש לקבל תענוג ושמחה ממעשיהם הטובים של צדיקים אשר כח בהם להקדים זמן קץ הפלאות כמאמרם זכו אחישנה ואם לאו אם כן מה פעל הקב"ה בבריאות עולמו שצפה לקבל מנשמות הצדיקים כיון שלא זכו ויומין דגלותא נמשכים עד בעתה. וכמבואר לנו מה שאמר בלעם כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל עיין שם: ותוכן הדברים כלפי דבריהם שאמרו שבחצי ימי עולם עמד אותו רשע לזה הלשין עליהם ואמר כעת כלומר ואם יתמשך עוד כעת הזאת זמן הגלות עד תשלום שית אלפי שנין ואז יבואו ממילא ימים המקווים להם לישראל כי אפי' לא זכו בעתה ואם כן מה פעל אל בבריאות עולמו אשר חפץ לזכות את ישראל שיזכו ויחיש להם זמן הגאולה טרם העת המעותד ומוגבל ולזה מעיד הכתוב על צדקת הצדיק בועז צדיק הדור הוא זרז וזהיר את עצמו להקים קומת השכינה בטרם יכיר כי אמר בלבו אין כבודי כלו' אין כבוד י' מורה על הקדוש ב"ה שיודע כי באה האשה הידועה מוסב על השכינה באה הגורן כנזכר גורן מורה מקום הנמוך ואין מי להקימה ולהוציאה מגלות טרם קץ הפלאות כי אם אחישנה כנזכר:
ויאמר הבי המטפחת אשר עליך ואחזי בה ותאחז בה וימד שש שעורים וישת עליה. הכוונה על דרך הפסוק אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה ירצה אשרי אנוש משכיל על דבר וכל פרטי השתדלותו בכל עתיו ורגעיו אפילו בעשייה גשמית כל עצמו אינו מכוין כי אם לעשות ולתקן קומת השכינה הנקראת זאת ואם נפשך לדעת במה יתכן לו לאדם לבנות קומתה בשלימות תדע נאמנה שהכל תולה בקשוט שבעה המדות וכאשר מרומז בזוהר חדש בענין זה וימד שש שעורים וישת עליה נטל חד קו המדה ועביד משחתא ומדד שית סיטרין דאתחזיין לה ודברי קודש צריך לימוד וביאור רב אמנם הנראה דאיתא נודע בשערים בעלה לכל אחד ואחד כפום מה דמשער בלבו יכול להשיג ולתפוס עוצם יכולתו יתברך באמצעות התלבשות מדרגותיו אשר מהמדות קיימ' לשאלה ולשער מחמתם רוממות בהירותו ית' והכתוב רומז שבעה עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ ויש לפרש שבעה בחי' יש בעולם הן המה עיני ה' כלומר מחמתם ובאמצעותם יכול עין אנושי לראות את ה' ברוך הוא וברוך שמו והיינו מצד פעולותיו באמצעות שבעת ימי הבנין ולזה גמר אומר אל תאמר שבלתי אפשרי לראות עם עין הגשמי את בהירותו ולתופסו לזה מורה הכתוב באצבע המה משוטטים בכל הארץ כלומר אותן שבעה עינים המה בהתלבשות בכללות מדריגות מרום המעלות עד מדריגה התחתונה אפי' בארציות גם שם המה מלובשים ומשם יכול המשכיל להשיגו יתברך ולתופסו כי מחשבתו קודש ניכרת מתוך מעשיו ולכוונה זו צמצם הקדוש ב"ה אורות נפלאים ורמים במדרגות התחתונים בכדי שהחי יתן אל לבו ובכל מקום שנותן עיניו לראות ושומע דבור איש לרעהו וכמוהו מן הסבות הנוהגים בעולם אל יתן אל לבו לראות גשמיות הדברים כי אם אלהות המלובש וגנוזה לשם ליתן עצות לנפשו לעבודת גבוה בלקחו משם רמיזא דחכמתא וכל הנקרא בשמי לכבודו ברא ויצר ועשה הכל בשביל קלוסו ושבחו ואין שום דבר בעולם לבטלה ח"ו רק הכל מורה על פועל חכם שפעל ועשה בעולמו ככה ומכל פרטי הנבראים והצומחים והדוממים משער בעצמותו סימני החכמה ואורותיו הבהירים לשום לנפשו איך שנתפשטו מדותיו הקדושים שפי' למדריגות כאלו והנה המדות בכלל שש המה נפלאים בעיני המשכיל לקשטם ולתקנם וע"י קישוטם ותיקונם גורם השפעה מכללות ו' קצוות למדה השביעית היא השכינה. ולזה אפשר שרמז בז"ח וימד שש שעורים ירצה לרמוז ו' המדות שבאמצעותם כל או"א משער בלבו רוממות אלהותו ית' ולזה פי' נטל חד קו המדה ועביד משחתא ומדד שית סטרין דאתחזיין לה והכוונה שית סטרין הן המה ו"ק במדה ומשקל אצל הצדיק ומשער בקרבו לבלתי עשות קטן וגדול כ"א מה שנוגע אל תיקוני השכינה וכל פרטי מעבדיו והשתדלותו בהם להעלותם לשורשם ואחדותם ואינו מניח התפשטותם לקליפיות ח"ו רק אל זה משים רוחו ונפשו וימד שש סטרין דאתחזיין לה דייקא כמבואר. וכזה אפשר לרמוז בכתוב שאו שערים ראשיכם לרמוז האמור באמצעות שש הקצוות שכל אחד ואחד משער בלבו יתכן להם שאו ראשיכם היינו עולמות עליונים נקרא ראשיכם תגרומו יחודים ועליה בהם ובהיות כן מעשיו והתאמצות של צדיק למדוד ולשקל בפלס מאזני שכלו שית סטרין דאתחזיין לה לשכינה לבנות ולתקן קומתה להיות כלי מוכשר לקבלה אזי לעומת הכנתה הצדיק עליון אתא וטעין ברכאין וקידושין להשפיע בה משפע ברכה עליונה וזהו אשרי אנוש יעשה זאת ודאי להכינה ולסעדה ובן אדם יחזיק בה כלומר יחזיק בה' אחרונה כי לפעמים אפי' בעשיות מעשה המצות גורם לה השפעה העליונה רק שהוא מעט הכמות לשהות בתוכה זמן רב כ"א תיכף ומיד כלה ונפסק בחי' יחודו לזה רומז ובן אדם יחזיק את בחי' יחודו בה' אחרונה זמן רב להשהות המוחין בשכינה:
או יאמר ובן אדם יחזיק בה ע"ד דאיתא בזוהר ע"פ וקול השופר הולך וחזק ודרש כמד"א כלי מחזיק ארבעים סאה ירצה כללות תורתינו הקדושה מחזקת בעצמה הרבה מאז נתינתה ע"פ משה ודורות אחריו עד ביאת משיחנו כל הפירושים מפרד"ס שנתגלים ונתוספים מחכמי הזמן הכל מחזקת בתוכה מקול השופר שנשמע במעמד הר סיני וזהו ויהי קול השופר הולך עוד והטעם וחזק מאוד כי מחזקת בתוכה הרבה מאוד כמבואר והכוונה כאן ג"כ ובן אדם יחזיק בה' אחרונה כלומר עושה אותה כלי מוכן ומוכשר להכיל בתוכה ולהחזיק השפעה רבה מאורות עליונים לבלי יהיה שבירת הכלים ח"ו ואתה תחזה תחלה אמר אשרי אנוש יעשה זאת קוראו הכתוב אנוש סתם ואחר כך אמר ובן אדם מדריגה מעולה יותר מבחי' אנוש אשר כחו יפה לעשותה כלי מוכן להחזיק בתוכה רב ברכה עליונה. ועתה נחזור לענין ויאמר הבי המטפחת אשר עליך ירצה זאת עבודת הצדיק בכל פרטי עתיו ורגעיו איננו מסתכל על בחינת הגשמיות בכללות המדריג' כ"א על פנימיות הדברים איברי השכינה השוכנת בתוכה ולהחיותם ומגמתו להעלותה ולבנותה בקומה שלימה וזהו הבי המטפחת מורה מלבוש העליון בחי' התלבשות ואחזי בה בה' דייקא כמבואר אשרי אנוש יעשה זאת מוסב על השכינה ובן אדם יחזיק בה' אחרונה לבלתי הסתכל על בחי' המלובש כ"א ואחזי בה' אחרונה להחזיק בתוכה משפע ברכה עליונה מה כתיב ותאחז בה כלומר צדקתו עמדה לו לגרום ככה שמחזקת בתוכה הרבה כנזכר וגמר אומר הכתוב להורות נתן בלבם במה נאות לצדיק לגרום ככה וימד שש השעורים וישת עליה וכדברי הזוהר חדש נטל חד קו המדה ועביד משחתא ומדד שית סטרין דאתחזין לה וכמבואר ומעתה תשכיל לדעת עומק רש"י שפירש אי אפשר לומר שש סאין שאין דרכה של אשה לשאת כמשאוי זה אלא שש שעורים ממש והכוונה לרמוז שש המדות אשר באמצעותא כל אחד ואחד משער בלבו רוממות אלהותו ית' כמדובר ודו"ק:
ותבא אל חמותה ותאמר מי את בתי ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש. לכאורה משולל הבנה מה זה שאלה ומה זה תשובה כי אין התשובה מעיקר השאלה מי את בתי היה להשיב אנכי רות וגם מלת ותגד מורה רזא דחכמתא כמו דאיתא כל מקום שנאמר לשון הגדה מורה לשון חכמה וחכמת מה השיבה אמנם ע"פ דרכינו יתפרש ע"נ כי צדקות הצדיקים המעלים ומגביהים איברי השכינה למקומם הרמתה תועלתם גדולה ומובחרה לגרום לה דיבורים להתפאר במעשיהם הטובים שהן המה העוסקים בבניינה ולזה בא הרמז ותבא אל חמותה כלומר בעלות השכינה אל עולם המחשבה עולם הבינה בכשרון פעולת הצדיקים בא השאלה מי את בתי כלומר מי ומי הגורם לך עליה ע"ז בא התשובה בלשון הגדה המורה רזא דחכמתא ותגד את כל אשר עשה לה לה דייקא אופני עשייתה ותיקונה ומי הוא זה האיש אשר ישר הולך רומז לצדיקי הדור:
ותאמר שש השעורים האלה נתן לי כי אמר אל תבואי ריקם אל חמותך. ואיתא בז"ח דהא בכל אלין לא יכילא לאעלא לגבי עלמא דאתי הה"ד שש השעורים האלה נתן לי כי אמר אל תבואי ריקם אל חמותך והמשכיל על דבר ימצא טוב הוא הדבר אשר דברתי כי באמת בהעדר המשכילים להעלות ולהגביה התפשטות ו"ק לשורש מקומם אשר היה שם אהלה מתחלה נמצא לריק טרח ופעל חכם העולם לברוא ככה בעולמו הכל בכדי להחזיר מחשבה הנאצלה למקומה הרמתה כיון שכל עצמם של התחתונים להשיג מחוז חפצם הגשמיים ולהוטים ובהולים יומם ולילה אחרי פרנסתם ומותרות תענוגות בני אדם ועבודת הבורא שכוח מלוח לבם ולערך תבונתם וחסרון ידיעתם א"כ איפוא במה תוכל מחשבה הנאצלה לשוב למרום שבתה מקומה הראשון לזה רמז בזוהר חדש דהא בכל אילין לא יכולת לאעלא לגבי עלמא דאתי ורבות בני עמינו טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם וחיל ורעדה יאחזון ממורא ופחד הנ"ל וכי כך עלה במחשבה לבראות העולם בשבילם אם כמעשיהם כן הוא אמנם דור אשר הכינו את לבם לדרוש אחדותו ויחודו יתברך כמבואר מתפארת השכינה עם כל צדיק וצדיק לומר שש השעורים נתן לי כלומר ברוב חכמתו והרחבות דעתו משפיע בי שפע וברכה מכלליות שש הקצוות הנק' שש שעורים כמדובר כי אמר יאמר בלבו אל תבוא ריקם אל חמותך כלומר כל עצמו והשתדלותו עבור השכינה להחזיר מחשבה הנאצלה לקדום המחשבה לזה דוה לבו בקרבו של צדיק תמיד יומם ולילה וזהו כי אמר הצדיק אומר תמיד אל השכינה אל תבואי ריקם אל חמותך היינו עלמא דאתי עולם הבינה כנז' ודו"ק:
ובועז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר אשר דבר בועז ויאמר סורה שבה פה פלוני אלמוני ויסר וישב כלפי דברינו הנאמרים בעז איש צדיק בדורו וכל עצמו של צדיק והשתדלותו כל ימי חיים חיותו כי אם להעלות איברי השכינה מהתלבשות מדריגת התחתונים וזהו שמעיד הכתוב על צדקות הצדיק ובעז עלה והגביה השער כינוי לשכינה הנקרא שער לה' והעלה אותם למחשבה הקדומה וישב שם והנה הגואל עובר. ונראה בהקדם המשנה. והוי מתפלל בשלומה של מלכות כלומר מורה דרך התפלה שצריך להיות רק עבור צורך גבוה ולא צורך עצמו לשים עיקר מגמתו לתתן קומתו שתהא ראוי ומוכנת לקבל השפעה ולא תלך השפע לחיצונים ח"ו וע"ד שזכרנו שאמר דוד המלך עליו השלום והראני אותו ואת נוהו ר"ל אות ההשפעה ואת נוה קודש שתוליך למקום הראוי וזהו אשר שנו במשנה והוי מתפלל בשלומה של מלכות שלום מורה אות ההשפעה ישפיע למלכות וכן דרכו של צדיק אפילו בעשות פרטי מעשיו הגשמיים מצורך גופו אינו נפרד בפנימיות מחשבתו מהבורא ב"ה כ"א משיג בכל דבר התלבשות אלהות זהו עיקר העלאות ניצוצין ובזה תולה תיקון ובנין קומת השכינה שתהא ראוי לזווג. ועתה תבין ובעז עלה השער מוסב על שער ה' כנזכר וישב שם כלומר חכמתו עמדה לו לישב את השכינה שם ה' והנה הגואל עובר היא בחי' צי"ע הנקרא גואל ועולה מורא על רחשו של צדיק הדור שלא תלך ההשפעה ח"ו לחיצונים ויאמר ומשפיך שיחו לפני אל לעתר ולרצות עבור תיקון עליון סורה שבה פה סורה להשפיע אל השכינה הנקרא פה ה' ויסר וישב כי כאשר יאמר הצדיק כן יקום:
ויאמר לגואל חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי השבה משדי מואב ויאמר הגואל לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי. ופרש"י פן אשחית זרעי כמו נחלת ה' בנים לתת פגם בזרעי שנאמר לא יבא עמוני ומואבי וטעה בעמוני ולא עמונית. טרם נבא לביאור נקדים מאמר נעים זמירות ישראל משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה קולי אל ה' אזעק אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי באורח זו אהלך טמנו פח לי הבט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי. בכאן רמז דוד המע"ה על בחי' השתלשלות נשמתו ממקום הרמה עד בואה בעוה"ז והמאורעות שפגעה באמצעות השתלשלותה ומה שאירע בעולם הגשמי נלמוד סתום מן המפורש והעלם מהגלוי מסתמא היה דוגמתו בכח וכאשר קדם לנו הדיבור למעלה כמה פעמים מענין יציאות מצרים אשר י"מ התחתון רומז לי"מ העליון ע"ש באורך תוכן הדברים להיות שינק פרעה מאחורי עורף ולא נתן התפשטות המצרים להלוך ממקום קדוש לצאת מכח אל הפועל והכל בכדי שלא יתפרדו ויתגלפו שני המצרים טוב ורע זה מזה ואז יתראה ויתגלה שלימות גבול הקדושה ביתרון אור על גבול הרשע וכאשר בשורש ככה נתפשט לנבראים למטה בעוה"ז אירעו להם שנפלו ונתערבו גופות ישראלית עם גופות המצריים בשעבוד מצרים ופרעה עליון נתלבש בגוף עכור התחתון ולא רצה להניח אומה ישראלית לצאת מתחת יד שעבודו להראות יתרון מעלתם כיתרון אור מחשך עד שהראה הקב"ה אותות ומופתים במצרים ויצאו צבאות ה' ממצרים ונתפרסם אלהותו ויתרון מעלות בני ישראל על זולתם ביתרון אור והכל בעבור שידוד המערכות. וזכרתי למעלה בשם המגיד זללה"ה שביאר אשר באמצעות השתלשלות אור בהירות התורה ממרום שבתה ותיכף שפגעה בראשון לכל המזלות שהוא מזל טלה נתבטל ממציאות נגד בהירותה ומכאן נמשך שידוד המערכות במצרים והכלל בזה הכל תולה בשורש עליון וככה נתפשט למטה בצאת מכח אל הפועל וכן אירע להם לכללות נשמתן של ישראל אחד היה אבינו הראשון גבוה מארץ עד לרקיע ורצה הקב"ה לגלות ולפרסם עוצם אלהותו בזה העולם באמצעות תכונת מלא קומתו הבהירה וכיון שחטא נתמעט קומתו ואבד מעלתו המעולה מלגלות אלהותו ע"י והצריך הקב"ה לחלק כללות קומתו לפרטיות ונתגלגל באברהם ונצטרף ביצחק ונתלבן ביעקב ואח"כ נתפלגו האבות שלשה לי"ב שבטים ואח"כ לשבעים נפש ות"ר אלף רגלין והענין נוקב והולך מדור לדור עד ביאת הגואל שתחזור כמו שהוה כאשר עלה ברצונו הקדום לגלות אלהותו ע"י אדה"ר. והנה דוד המע"ה כללות שבעים שניו נמשכים משנות אדה"ר כנודע מדברי חז"ל אמנם תחלת בחי' התגלותו בעוה"ז התחיל מאז שבא לוט על שתי בנותיו במערה וכאשר חכמים הגידו ע"ט ותשקין את אביהן יין בלילה ההוא זימן להם הקב"ה יין כדי להוציא מהם שתי אומות נמצא לפי מאמרם ז"ל מאז ומקודם מן המערה הנ"ל התחיל להתעורר בחי' התגלות דוד המע"ה מכח אל הפועל ועיין במקום אחר שבארנו פ"ה מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה ע"ש ותוכן הדברים דוד המע"ה בהיותו בכח כשדבר הקב"ה מלידת יהודה גם שם אמר מזמורים אלו לפניו יתברך בכח מה שהיה אח"כ בפועל כי באמת שורש ומקור נשמת דוד המע"ה הוא גבוה מאד וכאשר בא הרמז בדברי נעמי במגילה זאת אני מל"אה הלכתי וריקם השיבני והכוונה לרמז על בחי' דוד שתחלת מקום מוצאו מלא"ה העליונה כדאיתא בהאר"י זללה"ה וריקם השיבני כי באמת צרים רבים קמו עליו טרם שבא להתגלות בפועל ורצו לפוסלו מלבוא בקהל ה' וכאשר איתא בגמרא שאמר דואג האדומי עד שאתה שואל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו שאל עליו אם ראוי לבא בקהל משום דקא אתי מרות המואביה א"ל אבנר תנינא עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית וכו' הלכה זו נתעלמה ממך צא ושאל בבית המדרש וכו' בעי לאכרוזי עלי' וכו' ועתה שא עיניך וראה גודל הצער שקבל אז בפועל ומוכרח להיות דוגמתו בכח שרשו מטרם בריאתו אמר הגואל לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי וכדברי רש"י זרעי לתת פגם בזרעי וטעה בעמוני ולא עמונית וכבר רמזתי למעלה בשם הז"ח ענין שתי הגואלים מקום מוצאם למעלה ברוחניות גואל קרוב וגואל רחוק גואל קרוב ימינא עלאה דקרב לפורקן ע"כ אירע לו ככה ג"כ ברוחניות המעשה אשר נעשה בגשמיות עוה"ז ואלו דברים הנאמרים באמת שרמז דוד בנועם זמירותיו משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה. כלו' מאז ומקדם בהיותו בכח כשזימן הקב"ה יין במערה עיקר הכוונה בשביל דוד בכדי להוציאו מכח לפועל וגם שם התפלל לפניו ית' על בחי' מאורעותיו העתידין לבא עליו וזהו בהיותו במערה תפלה והתחיל לומר קולי אל ה' אזעק אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד אותן הצרות העתידין לבוא אחר כך בהשתלשלות לבוא בעולם העשיה כל זה אגיד לפניו עתה טרם עת בואי בכדי להקל צערי והתחיל לפרש שיחתו לפניו ית' בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעתי נתיבתי כלומר מאז התחלת התעוררת השתלשלות רוחי ממקום קדוש בשורשה ומקורה לבא להתגלות מהעלם לגילוי אירע לו גם כן כל אלה לקטרג עלי לבלתי תת לכת יושר הליכות נשמתי לבא לתכליתה כאשר עם לבבך. ולזה רמז בדבריו הנעימים באורח זו אהלך טמנו פח לי. כלו' כאשר התחילה נשמתי להלוך ממקום מחצבה תיכף טמנו פח לי אפי' ברוחניות לבלתי תת לכת יושר כמבואר ומפרש המאורע הבט ימין וראה ואין לי מכיר. הכוונה לרמז על הגואל אשר דיבר בועז דא איהו גואל קרוב יתיר קרוב לפורקן ימינא עלאה פלוני אלמוני מאי אלמוני אלמוני ממש דהא כתיב השיב אחור ימינו אמאי אלא בגין דהא קץ הימין שכיבת לארעא כדין הוא אלמוני וזהו שרמז הבט ימין היינו לגואל קרוב לפרקן סגי ימינא עלאה אולי יהיה לעזר ואין לי מכיר גם שם בהתעטף רוחי ברוחניות מימין עלאה וזאת הגורמת אח"כ במאורע הגשמי של רות אמר הגואל הרומז עליו לא אוכל לגאול פן אשחית את נחלתי ופרש"י זרעי וטעה בעמוני ולא עמונית. ולזה גמר אומר אבד מנוס ממני ומה היא האבידה אין דורש לנפשי. כלומר אין מי שידרוש את הפסוק כאשר עם נפשי ורצוני והיינו עמוני ולא עמונית ואם כך היה דורש בודאי לא עלתה על מחשבתו שיתן פגם בזרעו. ואפשר לרמז בדברי נעמי באומרה אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרה כי "המר "שדי "לי "מאד ר"ת שלמה והרמז ע"ד דאיתא בז"ח ע"פ ישלם ה' פעלך ותהי משכרתך שלמה הרמוז על שלמה המלך בן דוד ונמצא כתיב מתחלה תיבת שלמה ומפורש במקרא אכן אח"כ בהקרה לו כל אלה באמצעות התפשטותו ממקורו כנזכר ולא היה מכיר אפי' מימין עלאה אמרה אל תקראנה לי נעמי כי "המר "שדי "לי "מאד רשום שלמה בהעלם כאלו נעלם כל זה שתצא ממנה דוד ושלמה בנו וכל זה רמז דוד ברוח קדשו בהיותו במערה תפלה כמבואר. והנה להשכילך בינה להבין אמתות הדברים מה הגיע על ככה במלכות דוד דייקא ולא מצינו ככה בשאר וגם דוד נקרא אבן מאסו הבונים שמאסו בו מאז ומקדם בהיותו ברוחניות ואח"כ בגשמיות עוה"ז אירע ג"כ כנזכר לעיל ויאמר הגואל לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי כי הנה החילוק שבין שני בחי' הגואלים גואל קרוב וגואל רחוק לבד ההפרש שבארנו למעלה בשם הזהר חדש עוד יש דברים בגו ובא וראה מה דאיתא בז"ח מגילה הזאת אמר רבי יוסי בן קסמא תמי' אני אם מגילה זו לא באה אלא כדי ליחס זרע דוד שבא מרות המואביה למה לי כולי האי לכתוב יוחסא מבועז כשנשא את רות ויאמר אלה תולדות פרץ עד וישי הוליד את דוד אלא כולא איצטריך וביאר הענין וסיים דכתיב ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך וגו' בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר הכל צריך כאחד וזרע דוד איצטריך הכי ונמצא כל דיבור פרטי ממגילה זו מורה סודות עמוקים נוראים ונפלאים למי שעמד בסוד האר"י זללה"ה והנראה לפי קט שכלינו החילוק שבין שני הגואלים להיות שמגילה זאת באה ליחס זרע דוד שבא מרות המואביה ועל שם כך נק' רות שיצא ממנה דוד שריוה להקב"ה בשירות ותשבחות ואנו רואין מדתו של דוד והשתדלותו בעבודת הבורא להעלות מדריגות הנמוכים וכאשר חכמים הגידו על פסוק שמרה נפשי כי חסיד אני ולא חסיד אני שכל מלכי מזרז ומערב ישינים בכבודם וכו' ואני חצות לילה אקום להודות וידי מלוכלכות בדם ושפיר ושליא כדי לטהר אשה לבעלה ובארנו למעלה הכוונה בזה ידים רומזים לבחי' המדות כדאיתא בתיקונים חסד וגבורה תרין דרועין וזאת עבודת דוד המלך עליו השלום שהכניס את עצמו עם פרטי מדותיו למדריגת התחתונים והנמוכים הכנוים בשם דם ושפיר ושליא וכל מגמתו והתאמצו כדי לטהר אשה יראת ה' לבעלה היינו להעלות איברי השכינה למרום שבתם וזהו יחוד קב"ה ושכינתיה כי כלל זה נקוט בידך ואל ימוט מנגד עיניך אפי' כמעט רגע שאין שום דבר בעולם שלא יהיה שם התלבשות השכינה על שם הכתוב מלכותך מלכות כל עולמים השוכנת בתוכם להחיותם כי בהעדר' לאפס ותוהו נחשבו ואין לה להשכינה ישיבה ונייחא כ"א מצד הת"ח העוסקים כל ימיהם בבנינה ולזה בא הרמז במגילה זו ותשב מצד הקוצרים כי לשון ישיבה בכל מקום לשון נייחא והעמדה להורות בא מאין יש לה לשכינה כ"י מעמד ומצב היינו תיקון בניינה בשלימות השבה גמורה ונייחא הכל מצד הקוצרים אלו צדיקים מחצדי חקלא שעוסקים תדיר בבניינה מצידם דייקא יש לה ישיבה ונייחא כראוי כי טרם עת בואם של הקוצרים אזי היא בסוד נקודה שחורה בלי חוורא כאשר הארכנו מזה למעלה ע"ש ולהיות כי כן שהכל תולה בהכשר מעשיהם ועומק השגתם באופני פעולותם אפי הגשמיי' אשר לכוון זה נתפשטו איברי השכינה וממקום קדוש יהלכו עד מדריגות הנמוכים תערובות רע בטוב ובזה תולה השכר ועונש בהיות להם התפשטות השכל להשכיל עשות הכל בחכמה נפלאה למאוס ברע ולבחור בטוב להעלות גם משם איברי השכינה וכאן הבחירה חפשית ביד האדם לאן יפנה פנימיות מחשבתו אם לאל או להנאות עצמו ובאמת היא סכנה גדולה להכניס א"ע במתכוון לעסוק במדריגת התחתונים בכדי לטהר אשה לבעלה כ"א מי שהביא הבורא ב"ה אותו לשם במתכוון והוא יתברך יודע עניינו אם כח אתו להעלות א"ע ממדריגות אלו ולכן לא כל מי. שרוצה ליטול את השם יבוא ויטול לעמוד במקום גדולים ולומר שכחו יפה לעסוק במדריגות התחתונים בכדי לטהר אשה לבעלה כ"א מי שהכרתו חזקה ונאמנה את אל רוחו לדעת לשמור נפשו לבלתי נגרר ח"ו אחרי הקליפות והכלל בזה זאת עיקר עבודתינו בעה"ז עתה להוציא יקר מזולל ולהעלות חלק הטוב שנתערב ברע כללות קומת הסט"א ובזה תולה עיקר הגאולה בתשלום הבירור אמיתי ותתרוקנה קומת הסט"א מכל וכל ומעתה תשכיל לדעת למה לא רצה גואל הקרוב שבו תולה עיקר הגאולה העתידה לגאול את נחלתו באומרו פן אשחית את נחלתי כלומר נחלת יו"ד הרומז לחכמה הכינוי באות יו"ד כנודע והכוונה פן אשחית ח"ו אותן האורות והנצוצין הנמשכים מחכמה עליונה בהכניסי א"ע אל מדריגות הנמוכים והפחותים עתה קודם זמנם אשר בזה תולה הבחירה ושכר ועונש ולעבוד את הבורא בשני יצרים ביצה"ר וביצה"ט הכל צריך כאחד וכדברי הזוהר חדש וזרע דוד אצטריך הכי ולכן אמר גאל אתה בך הדבר תלוי שזה מדתך עתה עד עת גאולה העיקרית ולכן תמצא כל ימים של דוד עשה מלחמות עם אויביו הכל בעבור כוונה הנזכר. ולהשכילך עוד את הענין מובן בפסוק כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. ויובן ע"ד שאמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה וכו' ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים וכבר הקדמנו מזה במקומו ע"ש והצורך לענייננו כי הנה פרטי מעשה המצות אשר יצוה האל הכל לצורך גבוה ולא לצורך עצמו ולכן הציב גבולות עמים למספר בני ישראל כי זה לעומת זה עשה אלהים וכנזכר לעיל יעקב ועשו היו תאומים בבטן המלאה כי בזה תולה עתה קודם גאולה אחרונה עיקר עבודתינו בתורה ותפלה ומעשה המצות לבנות קומת השכינה ולברר הטוב מקומת הסט"א עד שתתרוקנה מנ"ק ואותיות התורה שנפלו בקליפות. והנה בהתבונן המשכיל עיקר העבודה איך היא רמיזא בשורש עולמות עליונים יבין ג"כ מעמד ומצב שורש העממין לעומת גבול הקדושה ובהיות משכיל על דרכיו לתקן תיקון עליון ממילא מכניע שורש גבול הרשע ומעתה תשכיל הענין לא היה צריך להתחיל את התורה אלא וכו' מה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו ומלת הגיד בכל מקום רזא דחכמתא כלומר הגיד והמשיך להם הכח והשכל במה נאות להם לבוא לנחלת גוים והיינו בהשכיל הלב להבין רמיזת מעשה בראשית המבואר לנו למעלה שבהם סודות ורמיזות כח המצות בשורשן אשר לכולם יש להם מקום מוצא באורות הבהירים ממעשה בבראשית כנודע מזוהר ותיקונים ובעשות האדם מצותיו כתיקונם אזי מנענע השרשים לבנות קומת השכינה וכל מה שמוסיף תיקון בסטרא דקדושה אתרפי סטרא אחרא נגדה וזהו לתת להם נחלת גוים כמבואר באמצעות תיקון מעשה המצות כח בהם להגיע לנחלת גוים היינו סוד נחלה עליונה שורש ומקור יניקת ע' עממין שגם להם יש מקום מוצא ויש לאל ידם לעם קדוש להכניע ולהמתיק את שורשם במקום עליון וכזה נמשך למטה והכל תולה בפתיחת מעשה בראשית הגיד והמשיך להם סוד כח מעשיו היינו מעשה המצות ונמצא אם עיני שכל לך תבין ותשכיל איך עיקר עבודת האדם מיום הבריאה עד עת הגאולה אינו רק צורך גבוה תיקון השכינה מדות המלכו' השוכנת בכללות המדריגות ונמשך למטה לקליפות והתורה אור לנתיבתו איך ינחל נחלת גוים כנז' ולכן תמצא בדוד המלך מדתו מדת המלכות וכנזכר אני לצלע נכון צלע כינוי לשכינה אני נכון להכינה ולסעדה בתיקון מדותיה ולזה צריך מלחמה גדולה כל ימי חיים חיותו ולכן תמצא כל ימיו של דוד עשה מלחמות ונוהג הענין עד ביאת הגואל ואז נחה שקטה הארץ ממלחמת היצר הרע. ועתה נחזור לענין ויאמר לגואל חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי ונודע שדה כינוי למלכות חקל תפוחין קדישין ונקרא חלקת להיות שנחלקה מדות המלכות ומלכותו בכל משלה ומלובשת בחלקי המדריגות מטוב עד רע בכולם מלובש מדות המלכות כנודע ואנו בני ישראל מעותדים לדרוש אחדותו ויחודו יתברך מבחי' התחלקות להעלות למקום אחדות הגמור והכל במאור התורה אור לנתיבתינו כנזכר לעיל תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב התורה אשר חיבר לנו משה רבינו מוריש לנו לדעת איך לקהל היו"ד המורה חכמה אל מדריגות התחתונים המכונים בשם עקב כאשר הארכנו מזה למעלה ויאמר לגואל חלקת השדה אשר לאחינו מוסב על הקב"ה הנקרא אח לישראל עש"ה למען אחי וריעי אדברה נא. לאחימלך סובל שני מלות לאחי מלך מורה כלפי הקב"ה הנקרא אח ונק' מלך ישראל מכרה נועם י' את התחלקות השדה כנזכר ונתלבשה במדריגות כולם מרום המעלות עד לקליפיות ועליך לגאול גאולת השכינה. כלפי דבריו מגיד משנה השיב גואל הקרוב
ויאמר הגואל לא אוכל לגאול פן אשחית את נחלתי וכמבואר גואל הקרוב לימינא עלאה העומד ומעותד לגאולה אחרונה לא עת האסף עתה את כללות התחלקות איברי השכינה ממדריגות התחתונים בפעם אחת ותתרוקנה קומת הס"א מכל טוב ואם כן בטל עבודת עם קדוש ישראל אשר הבחירה צריכה להיות חפשית בידם וללחום מלחמתם מול צר הצורר הוא היצה"ר כל או"א לערך בחינתו והכרתו שנברא בעוה"ז לתקן עניינו כאשר גזרה חכמתו יתברך בקדימת רצונו הפשוט לבריאת עולמו בשביל נשמות ישראל להטיבם מטוב הגנוז וצפון לצדיקים ולא אוכל לגאול ודאי כי בם הדבר תולה להיות הבחירה חפשית בידם אפי' בעוסקיהם במדריגות התחתונים למאוס ברע ולבחור בטוב ואם אגאל תיכף נמצא בטילה הבחירה ולזה גמר אומר פן אשחית את נחלת יו"ד ואתן פגם בזרע דוד וכדברי הז"ח שהתחלנו אמר רבי יוסי בן קסמא תמוה אני אם מגילה זו לא באה אלא כדי ליחס זרע דוד וגו' אלא כסף מזוקק מתוך סיג שבה וזרע דוד צרוף מצד זה ומצד זה דכתיב ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך וגו' בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר הכל צריך כאחד וזרע דוד אצטריך הכי ונוהג הענין עד זמן הגאולה תשלום הברור זיכוך הכסף מסיגים וקודם הזמן אמר גואל קרוב לא אוכל לגאול פן אשחית את נחלתי כמבואר. ובזה מובן:
תנו רבנן ג' דברים צוה אחיתופל את בניו אל תהיו במחלוקת ואל תמרדו במלכות בית דוד וי"ט של עצרת ברור זרעו חטים וכו' לא ברור ברור ממש ולא בלול בלול ממש אלא אפי' בלול ורוח צפונית מנשבתו זה הוא ברור ודברי רבנן צריך לימוד ויתבאר ע"פ הנ"ל כי הנה מזמן הבריאה שנברא אדה"ר עד ביאת משיחנו עדיין לא נחה ושקטה הארץ ממחלוקת כל או"א מישראל לערך נשמתו כמו כן יש לו צד שכנגדו וכלל זה נקוט בידך ואל ימוט מנגד עיניך שאין האדם נמלט מאחת משתי אלה ואין אמצעות בדבר בעשות עובדות טובים גורם צרופים קדושים בתורה לערך פעולותיו ולהיפך בעשות רע גורם צירופים לא טובים בחיצונית העומדים לשטנו ולהיות אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וממילא נעשה איזה צירוף לא טוב העומד על ימינו לשטנו ולכן תמצא מיום היות אדם על הארץ עד עתה ולהבא לא נמלטו ממיצר ומעיק תחלה בימי האבות שלשה לא נמלטו וכל אחד היה לו צער בחי' רע אשר עומד נגדו מעשו ולבן וישמעאל וכו' ומשה רבינו מקרח ועדתו וכן בדורות הנביאים אירע להם ככה ואפי' בימי האר"י זלה"ה מצינו בספר הגלגולים שאמר על איש אחד שהפליג בדבריו נגדו ואמר האר"י שהוא איש בליעל מגלגול קרח איזה בחי' מבחינותיו ועדיין עומד במורדו להפליג על בחינת משה כי האר"י זלה"ה היה גלגול מבחינת משה ועדיין לא פסקה ענין עד ביאת משיחנו ב"ב והכל להיות שבזה תולה תורת האדם עודו בעה"ז שבעים שנותיו ואם בגבורות שמונים שנה שמעותד לבנות קומת השכינה מדות מלכות עם ז' מדותיה לכן עדיין לא נתגלו בעולם עיקר הצירופים אשר חובת גברא עליהם לצרפם כ"א לעתיד יתגלו ועיין בפ' קרח מה שבארנו בוקר ויודע ה' א"ת אשר לו וגם מה שבארנו למעלה ויאמר יעקב לבניו האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים ופרש"י בקש לגלות את הקץ והיינו להיות שרצה לגלות להם אותן הצירופים שיקרה להם באחרית הימים המורה עת קץ העלאות אמנם להיות שבזה תולה הבחירה כי אין לך אחד מישראל בשמעו עיקר הצירוף התולה עליו לצרף באמצעות פעולותיו מי הוא איש בער לעשות היפך צרופו ונמצא בטלה הבחירה כי זה צריך להיות לערך בחירתו הטובה. ושמעתי
מהמגיד זלה"ה שאמר מיום שנתחלקה מלכות בית דוד אין לך אדם שיאמר איזה דבר בתורה והעבודה שלא יהיה לו לעמוד נגדו בר פלוגתא להכחיש דבריו ואפי' אם לא נמצא סמוך לו ואינו ביודעו ומכירו מסתמא הוא מצוי מרחוק ממנו ולפעמים מעבר לים כך שמעתי מפיו הקדוש ובין והבין הדברים שתולה בחי' המחלוקת בהתחלקות מלכות בית דוד כי מדתו בחי' הדבור כנודע עולם הדבור נמשך ממלכות כמבואר לנו כמה פעמים מהות הענין וכבר בארנו שהתחלקות בחי' המלכות נוקב והולך מאז ראשית הבריאה עד לעתיד וזאת תורת האדם לדרוש אחדותה והכל באמצעות תורתינו הקדושה אשר אור לו אור לנתיבתו ומעתה תאיר עיניך להבין דברי חכמים ורמיזתם שהעמיקו בדבריהם בשלש אלה שלשה דברים צוה אחיתופל את בניו אל תהיו במחלוקת כלומר אל תהיו נשארים עם ראשיכם ורובכם במחלוקת לבלתי ידרוש אחדותו ויחודו להעלות התחלקות איברי השכינה למרום שבתם מקום אחדותם ואם נפשך לדעת במה נאות לכם להגיעו למחוז חפציכם ע"ז הורה להם הדרך ישכון אור מאין נמשך בחי' המחלוקת והיינו שצוה להם אל תמרדו במלכות בית דוד וכנזכר בשם המגיד מיום שנחלקה מלכות בית דוד מכאן נמשך המחלוקת ונמצא זה תולה בזה כמבואר ולהיות שבחי' מלכות בית דוד נתחלק ע"כ יש שתי בחי' צרופים דבורים טובים והפכיים התולים ועומדים מלהצטרף לערך בחירתו הטוב ובפרט עתה בחג עצרת זמן מתן תורתינו הקדושה וכל הוראות חיי אדם תולה בלילה הזאת כמבואר למעלה בדרוש לשבועות כמו שעושה צירוף קבע בתיבות' לא הסמוך אצל דבור תגנוב או תנאף ושארית הדברות כמ"כ ניצל מפגעי הזמן מגניבה ורציחה וניאוף הכל בעבור בחירתו הטוב ובורר מחשבתו כחו יפה לצרף תיבת לא לתיבת גניבה בצרוף קבע בלתי מתמוטט וזהו הכוונה ויום טוב של עצרת ברור כלומר מוסב על האדם בהיותו בבר לבב בפנימיות מחשבתו אזי זרעו חטים רומז לאותיות התורה בגי' כ"ב אותיות כמנין חטה וצוה להם במה שנאות לתקן בחינות התחלקות הדבור היינו באמצעות לימוד התורה והכנות בר לבבו לקבלה עתה ביום טוב של עצרת אם הוא בר לבב אזי זרעו חטים לעשות מאותיות צרופים טובים כי בזה תולה הוראות חיי אדם כמבואר והעמיקו בדבריהם לא ברור ברור ממש ולא בלול בלול ממש כי באמת כל זמן הגלות טרם יבואו ימי משיחנו עדיין לא נתגלו אותן הצרופים העתידים להתגלות כנזכר לכן נסתלקה שכינה ממנו מיעקב כשרצה לגלות להם הצירופים שיקרה להם באחרית הימים כ"א כל או"א לערך בחינתו ועוצם הכרתו ובחירה החפשית בידו כמ"כ עושה צרופים ונמשך כזה מעט מעט עד עת קץ אחד המרבה וכו' ובלבד שיכוין את לבו לשמים והקב"ה מסכים ע"י וזהו לא ברור ברור ממש כי בלתי אפשרי להיות ברור ממש עד זמן משיחנו גואל הקרוב אלא אפי' בלול ורוח צפונית מנשבתו זה הוא ברור כיון שכוונתו טובה ונאמנה את אל רוחו לערך כוונתו כמ"כ ברור שכחו יפה לזרוע חטים סוף דבר הכל נשמע מכל הנ"ל מה הגיע על ככה דייקא בדוד המע"ה אבן שמאסו בו הבונים מתחלת השתלשלות נשמתו ממרום שבתו כסא כבודו יתברך לא היה לה מכיר מימין עלאה וככה פגעו בעוה"ז מאורעות וסבות מלחמות שרצו לפוסלו מלבוא בקהל ה' כי להיות בבחי' מדתו תולה תורת האדם ועבודתו לבנות קומתה בצרופי שמות וכינוים ועדיין לא נתגלו אמיתית הצרופים עד אחרית הימים תתבוננו בה בינה לא עתה ולכן יש כמה מיני טעותים בדעות בני אדם כי זרע דוד אצטריך הכי להיות כסף צרוף ומזוקק עד שיתברר ויתלבן בתכלית הבירור והזיכוך בימי משיחנו ב"ב ורומז הכתוב וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל ופירש"י על הגאולה זו מכירה תמורה זו חליפין והכוונה וזאת התורה שנראה עתה לכאורה בהלבשה גשמיות וחצבה עמודיה שבעה לעמת זי"ה הנראים התחלקות המדרגות כנזכר בפתיחת מגילה זו ובאמת פתח דבריה יאיר פתיחת התורה ממקום מעלתה היא מאירה ובהירה מסוף העולם ועד סופו והכל תולה בסיבתינו וערכנו לכן נתגשמה ודברה תורה כלשון בני אדם בכדי שהאוזן יכולה לשמוע והפה לדבר ולערך השגתו ותבונתו עושה צרופים בתורה וזהו וזאת התורה הנק' זאת לפנים בישראל ירצה לפנים היתה כלולה וכמוסה בעצמותה בישראל סבא שם אחדותה מאירה ובהירה ברוחניותה ובא הכתוב לפרש מה הגורמת שנתגשמה בהירותה על הגאולה ועל התמורה לרמוז את האמור בדברינו מב' בחי' הגואלים הנ"ל גואל רחוק וגואל קרוב ויאמר הגואל הקרוב לגואל הרחוק לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי מטעם המבואר למעלה באורך להמשכיל וגמר בדבריו גאל לך אתה את גאולתי כי לא אוכל לגאול עד עת קץ זמן גאולה אחרונה שאז תורה מאתו תצא בבהירותה ורוחניותה ומלאה הארץ דעה את ה' אמנם טרם יבואו ימים המקווים לנו משומר ישראל בחי' הגאולה את השכינה בכל פרטי עתים וחלקי הזמנים מגואל הרחוק עש"ה:
מרחוק ה' נראה לי וכתיב ממרחק תביא לחמה ור"ת מת"ל כי על מלת משל מתרגמין מתל ונודע מהות המשל היא בחי' הלבשה כשרוצים להבינו עומק העניינים לעומק המושג וקוצר המשיג צריכים להלביש את הענין במשל וכאשר מצינו בשלמה איזן ותיקן ועשה משלים הרבה להבין עמקות התורה הבהירה באמצעות התלבשות המשלים וזה הדבר אשר דברתי אפי' מדבר שנראה לכאורה רחוק בהלבשה גשמיות גם משם הוי"ה נ"ל כי באמת הכל בחכמה עשה ואין לך דבר בעולם שלא יהיה שם התלבשות אלהות וכן הענין ממרחק תביא לחמה מוסב על לחמה של תורתינו הקדושה תביא ממרחק אפי' מדברים גשמיים הנראים רחוקים ולזה בא הרמז בר"ת מתל לרמוז האמור שהיא בחי' הלבשה וגם התורה נק' משל הקדמוני והכל לכיוון הנ"ל כי כן הוא דרך עובדתינו עתה בעה"ז טרם יבואו ימי משיחנו גואל הקרוב צריך להיות בחי' הגאולה מגואל הרחוק לגאול לאיברי השכינה מהגלות היינו מהתלבשות הגשמיים ולכן נתלבשה ג"כ תורתינו הקדושה הלכה הפושטת ורווחת בישראל סבא ועתה ממרחק תביא לחמה נתחלפה מבהירות. רוחניותה לספורים גשמיים במשלים וזהו על הגאולה זו מכירה וכמאמרינו לעיל ויאמר לגואל חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי ע"ש תמורה זו חליפין חליפין ודאי שנתחלפה מאור בהירותה ואחדותה להביא לחמה ממרחק והכל לטובת עם קדוש ישראל כל או"א לערך בחינתו ואחיזת נשמתו באותיות התורה כמ"כ התורה אור לנתיבתו להאיר לו הדרך אשר ישכון אור לדעת איך לגרום יחודים ולהמשיך המשכות להשפיע לשכינה וזהו לקיים כל דבר מלת כל כינוי למדות היסוד צי"ע ומלת דבר כינוי לשכינה והכל תולה לערך הכנתו של אדם בהכנה רבה לקבלת התורה לזכות כלי גופו מחומרים ותענוגי עולם הזה לזה רומז הכתוב שבלתי אפשרי לגרום ככה לקיים כל דבר כ"א בתנאי הקודם למעשה שלף איש נעלו המורה חומריות גופו לקשוט מלא קומתו להרחיק ממנו הכיעור והדומה לו וזאת התעודה בישראל כלומר זאת היא עיקר תורת איש הישראלי לעבוד עבודתו כל ימי חיים חיותו עד שנזכה לגאולת גואל הקרוב במהרה בימינו אמן ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם ופירש"י כרחל וכלאה אע"פ שהיו משבט יהודה ומבני לאה מודים הם על רחל שהיתה עיקרה של בית והקדימו רחל ללאה בכאן יש לרמז הארה לתפלה לדעת מה יעשה ישראל בגשתו אל עבודה זו תפלה להוציא דבור לפני אלהים בשלימות טרם פוער פיו ושפתיו בחכמה יבנה בית כלומר בהיותו עדיין בסוד המחשבה גם שם יבנה ויצרף את התיבה ואח"כ יצרף התיבה בבואו אל בחינת הדבור ואז תפלתו טובה משא"כ כשמוציא דיבור בלא מחשבה גם תפלתו תועבה והכ' רומז מזמור לדוד נתעוררו חז"ל להביא רוה"ק לדוד והכוונה ידוע דוד בחינת הדבור ולית לה מגרמה כלום כ"א בהכניס לשם את הדעת להוציא צירופי אותיות משפה ולחוץ עם קדימת המחשבה במילוי הארה כמו שבנה תחלה בסוד מחשבתו ובהעדר הנ"ל אזי האותיות המה חריבות ויבישות ואינם פורחים לעילא ולזה יש לכוון בדבריהם מזמור לדוד להביא רוח הקודש לדוד כלומר מוסב על כל אדם מישראל כשרואה שאין לו בסוד המחשבה התעוררת אהבה ויראה ורוממת אל ממילא דבריו מועטים כי מה יאמר ומה ידבר ולבו לא נכון עמו והדבורים זרים מהמחשבה אמנם צריך לטרוח את עצמו ולהכין את לבו ליתן עצות לנפשו להכניס בקרבו בחינת התעוררות אל התפלה איך להוציא דבור בשלימות מקושר אל המחשבה בעבותות האהבה וזהו שאמרו להביא רוח הקודש לדוד בחי' הדבור וכתיב לדוד מזמור ונתעוררו חז"ל במקום שנאמר לדוד מזמור שרתה רוח הקודש על דוד ואח"כ התפלל והיינו איש תבונה ויקר רוח ההולך תמיד בתורת ה' ואינו פונה מחשבתו מרוממות אלהות אפי' כמעט רגע ושומר פיו ולשונו מלהוציא דבור זולת דבקות הבורא ברוך הוא תועלתו גדולה ומעולה תיכף שעומד לתפלה יש לו מוחין חזקים והתעוררות אהבה ויראה ואינו צריך לטרוח נפשו בשביל להוציא דבור בשלימות כי בלאו הכי פרטי מחשבותיו טרודים ברוממות אלהות ומקיים שויתי ה' לנגדי תמיד ואין הכוונה כפשוטה שישוה ויצייר הוי"ה לנגד עיניו בודאי גם מזה אל תנח ידך אמנם תועלתו מעט כי עיקר הכוונה שישים גדלות ורוממות אל לנגד פניו ויחרד לבו בקרבו לבלתי ירים יד ורגל ושאר תנועותיו מפחדו ומהדר גאונו אשר הוא השליט והוא הבורא ומנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות ואיך לא אבוש ולא אכלם מאלוה נורא מאוד ואיש אשר אלה לו הוא מלא בשבחים והודאות בסוד פנימיות מחשבתו ואחר כך כשעומד להתפלל מוציא מחשבה הקדושה מכח אל הפועל בחי' הדבור וזהו לדוד מזמור שרתה רוח הקודש על דוד ואח"כ התפלל מה שהיה תחלה בסוד המחשבה מלא יראה ואהבה וגדלות הבורא הלביש מחשבה זו כבחינת הדבור מדת דוד הנמשך מעולם הדבור ולכן כל ימי דוד היה עוסק בשירות ותשבחות ועשה ספר תהלים ונקרא נעים זמירות ישראל שלא נמצא כזה זולתו הכל מורה אל הנ"ל להיותו מרכבה אל עולם הדבור ויאחז צדיק דרכו לבלתי יפריד את עצמו משורשו ואחיזתו במרכבה העליונה ואל זה כוון באומרו דברו אתי לשון שקר ירצה המון עם מפחותי הערך אשר אין תבונה בהם דברו אתי שאני בחינת הדבור מדברים אתי ממש דברי שקר ובאמת ואני תפלה כלומר בחינתי הוא דבורי תורה ותפלה והם במעט תבונתם ובהעדרת שכלם משליכין בחינת דבור שלי אל חיצונים להבלי עולם הגשמי וכלל גדול כל אדם מישראל מהראוי לו לירא ולפחד מבחי' דבור שלו שמוציא בשפתיו בשם על הלב שעולם הדבור מדבר מתוך גרונו וראוי להיות עיקר השתמשותו עם דבורו כוונתו בהם לאלהים בלבו ובמצפונו רק תפלות ובקשות והודאות לבורא עולם וכזה יש לכוון במה שסדרו בתפלת ש"ע את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח כי באמת כל עוד שהמשכיל מרבה בהשגת רוממות אלהות ותבטח נפשו באלהים יתברך ומשליך יהבו להליכות הגוזר לבלתי עשות מאומה כ"א הישר והנכון בעיני ה' והאמונה תקועה בלבו שהנהגות הבורא ב"ה לא בכולם שוה אין לשום בריה עצה לדחות מעליו והתועלת איש אשר אלה לו כחו יפה להרבות שבחים והודאות כאשר כבר קדם לנו פ"ה ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתך וע"ש ותוכן הדברים להיות שאני איחל תמיד זה הגורמת והוספתי על כל תהלתך רבוי שבחים וכל המרבה לספר בשבחים והודאות ודברי תורה אפשר לכנותו ולקרותו צמח דוד כלומר צמיחת דוד כנוי לדבור אמנם לא תתכן לו לאדם צמיחת בחינת דבור בתורה ותפלה כי אם בהקדם לו תנאים המבוארים כנזכר ויש לו התפשטות הדעת והדעת מוציא את בחינת הדבור ממיצר שלו ותועלתו נשגבה שגורם גם כן צמיחת דבור לשכינה בסוד אלהים אל דמי לך שמשוררת. ומזמרת תמיד בהתעוררות כשרון פעולתן של הצדיקים ומתפארים במעשיהם הטובים ולזה אנו מתפללין ושואלין את צמח דוד מהרה תצמיח וכונתינו בתחתון ורמזו בעליון כלומר ע"י מה שתתרבה צמיחת דבור באדם התחתון באופן המבואר לא לצורך עצמו כי אם לצורך גבוה ממילא יגרום גם כן צמיחת דבור בשכינה להתפאר במעשיו ואל דבורים כאלה אנו שואלין ומתפללין שמהרה תצמיח על ידי כשרון מעשיהם של הצדיקים והכתוב רומז מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה ועל דרך שדרש בזוהר ע"פ ותעמוד מלדת דקיימא כורסיא באשלמותי' כיון שנולד יהודה שיצא ממנו דוד שהוא השלים הכסא ונעשה רביעי לקודש ברגל המרכבה וזהו ותעמוד מוסב על הכסא במעמד ומצב בארבעה רגלים מלידת יהודה ונודע תחלה רצונו הפשוט לבריאות עולמו ישראל עלו להבראות וכבר זכרתי למעלה מה שאנו אומרים בתפלת שלש רגלים בגלל אבות שעשו רצונך הכוונה בזה בגלל אבות שלשה שהם עשו רצונך לבריאות העולם בשביל צדקתם ותורתם רבו שצפה התענוג והשמחה שיקבל בכשרון מעשיהם הטובים הם עושי רצונו ממש לברוא העולם בשבילם והנה נודע יעקב אבינו הוא בחיר האבות להיות מטתו שלימה בלי סיג תערובות רע ויצאו ממנו י"ב שבטים כולם צדיקים וקדושים ובתוכם ה' יהודה אשר נודע שמו קדוש הוי"ה ואות ד' מורה למדות המלכות כסא כבודו יתברך ובאמת יצא ממנו דוד שהשלים הכסא בשלימות ולזה בא אות ד' באמצע הוי"ה המורה בחינת דוד הכנוי באות דל"ת שצפה הוי"ה ברוך הוא התענוג ושעשועים שיקבל מנעים זמירותיו ומזמוריו שהרבה בשבחים לפניו יתברך וזהו מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה ירצה דוד המלך עליו השלום אמר מזמורים גם מאז ומקודם בהיותו במדבר משמעו לשון דבור כשדבר הקב"ה מלידת יהודה עיקר הכוונה שיצא ממנו דוד והוא השלים כסא כבודו בשלימות כדברי הזוהר ותעמוד מלדת והיינו בקדימת רצונו עלה תענוג ושמחה שיקבל מזמירות דוד ובזה אחז בעצמו ונעשה מרכבה למדות המלכות בעולם הדיבור ואלו המזמורים שאמר כאן בעוה"ז בפועל אמר אותם מאז ומקודם בכח בהיותו בדבור לידת יהודה עיקר הכוונה בשבילו כמבואר. והנה הרמז בכאן במגילה זו כל עצמה ליחס זרע דוד שיצא מרות וכנזכר זרע דוד אצטריך הכי להיות כסף מזוקק וצרוף מתוך הסיגים מרות הצדקניות וכמאמרם למה נקראת רות ע"ש שיצא ממנה דוד שריוה להקב"ה בשירות ותשבחות וכמבואר לנו למעלה שאמרה נעמי לרות בתי הלא אבקש לך מנוח שלמדה מהות התפלה איך להוציא דבור לפני אלהים בשלימות ומוסב על כל אדם מישראל וכנזכר אני מלאה הלכתי וריקם השיבני מוסב על עולם הבינה בחינת המחשבה מתחלת התעוררת המחשבה להוציא הדבור הלכתי מילוי מכל טוב והיינו בהיות שומר פיו ולשונו ממחשבות זרות מקדימת מחשבה עד עת בא דבורו אזי מוציא אותיות מלואים מהארה עליונה אמנם בהעדר שמירה ממ"ז ומעורבת ריקם השיבני אותיות הדיבור המה ריקים ויבשים מכל טוב וכלל היוצא שעיקר התיבה שמוציא האדם בתורה ותפלה אינה בשלימות כ"א בהיותה במחברת הקודש בקשר אמיץ וחזק אל החכמה ובינה זה בא הרמז ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים הן המה צדיקים היושבים בשער המלך והזקנים זה קנה חכמה יתן ה' האשה הבאה אל ביתך מוסב על אשה יראת ה' הבאה אל ביתך היינו צרופי תיבות שמוציא בתורה ותפלה עבור השכינה כרחל וכלאה כינוי לעולם המחשבה ולעולם הדיבור אשר בנו שתיהם את בית כינוי לתיבה של ישראל בתורה ותפלה נבנה דייקא משתיהם בהיות מקושרים בקשר אמיץ ואינו מפריד בין הדבקים רק במחשבה טהורה כנזכר ולזה פירש"י אע"פ שהיה משבט יהודה ומבני לאה מודים הכל על רחל שהיתה עיקרה של בית היינו עיקר התיבה תולה בה' מוצאות הפה שאז נצטרף שם הוי"ה ב"ה משא"כ בהיותו בסוד מחשבה לחוד ולזה גמר אומר הכתוב ועשה חיל באפרתה מורה מקום חשוב היינו בהיותו בסוד המחשבה ובינה גם שם עשה חיל לבנות תחלה צירוף התיבה כנזכר בחכמה יבנה בית וקרא שם בבית לחם כלומר בהקדם לך לעשות חיל באפרתה אזי נאות לך לקרא שם היינו לבנות ולצרף שם הוי"ה ב"ה בבית לחם כינוי לבחי' הדבור כנזכר לעיל ותלכנה שתי ההי"ן עד בואנה בית לחם ודוק והבן. סליק מגילת רות בעז"ה