ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך ובפרשת ואתחנן כתיב אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את דבר ה' כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר לאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. והכוונה כי הנה בודאי נגד זיכוך ובהירות גופו של משה רבינו בודאי היה יכול הקב"ה להראות עוצם בהירות התורה בלי שום בחי' התלבשות וצמצומים וכאשר מצינו לרז"ל שנתעוררו ע"פ בכל ביתי נאמן הוא שמשה רבינו ע"ה ידע אותן הצירופים שעמהם נבראו שמים וארץ ויכולת בידו לברוא כל העולמות עכ"ז בכל ביתי נאמן הוא וא"כ למה הלביש הקב"ה אור בהירות התורה בספורי מעשיות עד שנעשה עתה כאשר ידבר איש אל רעהו וכמ"ש לעיל פ"ה ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו והכוונה עוצם בהירות התורה הלביש הקב"ה פא"פ ובאמת יש ע' פנים לתורה ושם במקומה היה אור בהיר רק שמות קדושים וכללותם אינה רק שם הגדול וקדוש הוי"ה ב"ה ולכן נקרא פקודי ה' שכללות וסיפורי' פקודה וגנוזה בשם הוי"ה ב"ה והלביש אותה כ"כ פנים אל פנים עד שנראה עתה ספורי מעשיות כאשר ידבר איש אל רעהו ובאמת פתח דבריה יאיר אור בהיר ושלמה המע"ה רמז בחכמתו פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה כי הנה אנו רואין לפעמים נופל לאדם המשכיל חכמה נפלאה בפנימיות מחשבתו בהשגת רוממת אלהות וכאשר עלה ברצונו לגלות זאת המחשבה לזולתו בודאי בלתי אפשרי לגלות פנימיות מחשבתו עם החכמה כאשר היא שם בנקודת הלב כי לא ידעו ולא יבינו השומעים מרוב דקותה ואזי מוכרח להלביש פנימיות דקות מחשבתו באיזה פסוק או מאמר מדבריהם באמצעות ד' בחינות פרד"ס כפי הצורך והשומעם אין השגתם חזקה להבין ולהשכיל עומק מחשבתו הפקודה וגנוזה בהפשט או רמז או דרוש או סוד אזי אינם נותנים עיניהם כ"א על בחינת ההלבשה לומר כמה זה נאה דורש ונאה אומר ונבערים מדעת להשגיח על פנימיות חכמה נפלאה ועצה לעבודת הבורא המלובש שם בד' בחינות פרד"ס ודומה לזה תורתינו הקדושה פתח דבריה במקומה יאיר גבוה ורמה לרוב דקותה לית מחשבה תפיסה כלל וכאשר בא אל בחי' הדברות במעמד הקדוש על הר סיני הוכרחה להתלבש ולהצמצם פנים אל פנים חכמה נפלאה וסודות הנוראים עמוקים נתלבשו בפשוטי תורה כמו ספורי מעשיות כמבואר וזה אפשר שכיון בחכמתו פיה של התורה פתחה בחכמה ר"ל פתיחת דבריה טרם בואה לבחינת התגלות הדברות יאיר רק בחכמה נפלאה וסודות עמוקים ותורת חסד על לשונה כלומר כשבאת אל בחי' הלשון להוציא הדברות בהר סיני אזי היא רק תורת חסד תורה נאה כמו חסד דאסתר שפירש מהרש"א לשון נאה כלומר שבנ"א יש להם הנאה מה נאה פשט זה ואינם נותנים עיניהם להסתכל על פנימיות התורה מסודות עליונים הפקודים וגנוזים בספורי מעשיות כ"א זכי הראות אשר עיני שכל להם יכולין לראות ולתפוס קצת באמצעות התלבשות הספורים אור בהירות התורה כאשר היא במקומה לערך אחיזת נשמתם והזדככות גופם וחז"ל נתעוררו ע"פ איזן וחיקר ותיקן משלים הרבה:
אמר עולא אמר רבי אליעזר בתחלה היתה התורה דומה לקופה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ועשה לה אזנים שתיקן עירובין וידים וגזר עליהם שניות לעריות כמפורש ביבמות ע"ש ועל ידי כן יתכן לעם ישראל לאחוז במצות כדרך שנוח לאחוז בכלי שיש בו יד ממי שאין לו יד וזהו פשוט הדבר עד שבא שלמה ועשה לה אזנים לשון יד הכלי הנקרא אוזן ואני שמעתי בשם הרב דק"ק הראדני שביאר ענין נאה בתחלה היתה התורה דומה לקופה שאין לה אזנים אזנים ממש כלומר לרוב דקותה ובהירותה לא היה יכול אוזן הגשמי לתופסה עד שבא שלמה ועשה אזנים לתורה כלומר שהלביש אותם במשלים הרבה ותיקן ע"י כך אזנים לתורה שיכול אוזן הגשמי לשמוע ולהבין אפס קצת ודפח"ח. והנה כל זה נאמר נגד דורות הבאים אחרי משה רבינו ע"ה לערכם ואפי' הנביאים שגדול כחם לדמות הצורה ליוצרה עכ"ז אין כחם יפה לקבל בהירות התורה בלי התלבשות ציורים ודמיונות יתיר עליהם משה רבינו נאמן ביתו אשר כחו יפה להסתכל באספקלריא המאירה ולערכו וזכותו לא היה צריך הבורא ב"ה להלביש אור בהירות התורה כ"א וישמע את הקול מדבר אליו ברוחני בלי שום התכסות הענין המורה התלבשות אור בהיר כענין הן המה ספורי מעשיות אמנם להיות זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל וכללות עם אין כחם יפה לשמוע בלמודים אור התורה כאשר היה במקומם לעוצם רוחניות ובאמת ה' חפץ למען צדקו ליתן להם כלי חמדה לכללות בני ישראל מול זה בא הרמז בתורה ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן ירצה כללות התורה אשר פתח דבריה יאיר באנכי כ"ז בא גם אליך שכחך יפה להסתכל באסקפלריא המאירה עכ"ז כללות התורה הפתח באנכי בא גם אליך בבחי' התלבשות וצימצומים והכל לתועלת כללות עם קדוש ישראל שאין זכות גופם מוכן ומוכשר לקבלת התורה כאשר היא בבהירותה וזהו בעבור ישמע העם בדברי עמך את עשרת דברות ישמעו ויבינו גם הם לערך בחינתם וזכות גופם כל או"א לפי בינתו ואחיזת נשמתו באותיות התורה ועיין למעלה מה שבארנו פ"ה בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני. ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר ומשה עלה אל האלהים. ונבאר בדרך קצרה ע"פ דבריהם ז"ל א"ל ההוא מדרבנן לרב כהנא מי שמיע לך מאי הר סיני אמר ליה הר שנעשו בו נסים לישראל הר נסאי מבעי ליה אלא הר שנעשה בו סימן טוב לישראל הר סימנאי מבעי ליה אמר ליה מאי טעמא וכו' דאמרו תרוייהו מאי הר סיני הר שירדה שנאה לא"ה והיינו דאמר רבי יוסי בר חנינא ה' שמות יש לו מדבר צין וגו' מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו מדבר פארן שפרו ורבו עליו ישראל מדבר סיני שירדה שנאה לא"ה עליו וכיון בחדש השלישי ע"ד דדרש האי גלילאה עליה דרב חסדא בריך רחמנא דיהיב אוריין תליתאי לעם תליתאי על יד תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי והכוונה שבלתי אפשרי להם לעם קדוש ישראל להיות להם כלי גופם מזוככים להיות מוכן ומוכשר לקבלת התורה כ"א בחדש השלישי ולא תיכף צאתם מא"מ שאז עדיין טומאת נדה עליהם מחלאת זוהמת מצרים ולכן בא הצווי של מצות ספירת העומר בכדי שיטהרו נפשות עם ישראל מזוהמתן כנודע וכאשר הארכנו למעלה בדרוש ספירת העומר ע"ש הענין ולא היו ראוים לקבלת התורה עד שספרו שבעה שבועות תמימות ובירחא תליתאי היו ראוים למעמד הקדוש. ומעתה תבין בחודש השלישי עיכוב זמן נתינתה והטעם לצאת בני ישראל ממצרים פירוש לסיבת צאתם מארץ מצרים אירע להם לבני ישראל העכבה עד חדש השלישי אמנם אחר שספרו וזככו עצמותם וטהרו את גופם בתכלית הזיכוך ביום הזה באו מדבר סיני כלו' דבורים טהורים וזכים שירדה שנאה לא"ה מחמתה וכמאמרם הר סיני הר שירדה שנאה לא"ה והעמיקו בדבריהם ה' שמות יש לו מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו שנתקדשו ודאי בין פסח לעצרת במצות ספירת עומר וחז"ל תיקנו לנו לעסוק בפרקי אבות בשבעה שבועות אלה הכל בכדי לקדש ולטהר נפשינו להפריד ממלא קומתינו מדות המגונות ולאחוז במילי דאבות מדותם הקדושים ואיתא באלשי"ך אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו והקשה מה זו דיינו כיון שנעדרים מקבלת התורה וא"כ מה יתרונם של ישראל כו' ע"ש לשונו ועיקר העולה מדבריו להיות שיראו לנפשם בהאיך אנפין יקומו במעמד הקדוש ולא ידעו מה ולמה יצוום האל לעשות ועל כן זככו עצמותם בתכלית הזיכוך עד שיהיו ראוים לפרטי הצוים שיצוום ויפקידם ובאמת תכלית נתינת התורה ופקידת המצות הכתובים בתורה כל עצמם אינם רק בכדי לזכך בהם את ישראל כנודע מרז"ל וזהו אלו קרבנו לפני הר סיני ונהיו קימים לעד עם בחי' זכותם שזככו וטהרו א"ע לקבלת התורה דיינו כי אין לך גדולה ומעולה הימנו בהיות עם ישראל מזוככים ומטוהרים במלא קומתם מראש עד עקב וזה תכלית המכוון בנתינת התורה ופרטי מצות ולזה אחת מה' שמות מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו ודאי כנזכר וזהו שדרש גלילאה בריך רחמנא דיהב אוריין תליתאה בירחא תליתאה ודאי ולא קודם בכדי לטהר נפשות עם ישראל מזוהמת חלאת מצרים בין פסח לעצרת כנזכר ורמז הכתוב ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני היינו שדרש הגלילאה לעם תליתאי על יד תליתאי ביום תליתאי והכוונה ע"ד דאיתא בזוהר אשר נתינת התורה בלתי אפשרי על ידי אברהם ויצחק אברהם דנפיק מניה ישמעאל יצחק דנפיק מיניה עשו כ"א יעקב בחיר האבות מטתו שלימה ונודע בחי' משה ויעקב שוים בדומה א' משה מלגאו יעקב מלבר כידוע למבינים אשר מדותם של אבות שלשה הם ג' מדות חג"ת והן המה שלש רגלים אשר דבר משה לעם בני ישראל חג הפסח נתגלה הארת מדות החסד מדות אברהם חג השבועות מדות הת"ת בחינת יעקב אבינו וזהו ויסעו מרפידים ירצה נתינת התורה נסע מבחי' הידים חסד וגבורה תרין דרועין כינוי לאברהם ויצחק בחינת שני ידים היה רפיון בידם מלהנתן את התורה על ידם בסבת ישמעאל ועשו דנפקו מנייהו וזהו ויסעו כללות ישראל עם נתינת התורה נסעו מרפוי ידים עד עת בא דברו על יד תליתאה ובזה נרמז. בחי' תליתאה המוזכר בדברי הגלילאה בחינתם שוה לכוון האמור שבלתי אפשר להיות נתינתה כ"א בתליתאי כמדובר ואז ויבואו מדבר סיני דבור קדוש כזה שירדה שנאה לא"ה ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר ואיתא במדרש ישראל סבא לכוון הנזכר ומשה עלה אל האלהים ולכאורה ה' מיותר ומהראוי לכתוב ומשה עלה אל אלהים אמנם להורות בא עליות משה שעלה אל האלהים הידוע שאמר הקב"ה למשה וזה לך האות בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ובארנו בפ' יתרו ותוכן הדברים ע"ד דאיתא בזוהר חדש ת"ח ה' אלהים שם מלא על עולם מלא וכו' כיון דאתו ישראל וקיימו על טורא דסיני וקבילו אורייתא כדין אתעטר שמא שלים עלייהו דישראל ואקרו אלהיך וגו' ומן אות {ציור} אתפתח ואתמשך ואתעבד אות {ציור} ועל דא תנינין ברזא דאתוון שעורא דאות ו' כשיעורא דס' סתום והנה התפשטות' דמשה בכל דרא ודרא כמו דאיתא בתיקונים "ממכון "שבתו "השגיח ר"ת משה ומי שיש בו התפשטות הדעת נקרא משה והוא המוציא את עם הנלוים אליו באמת מבחי' מצר ים החכמה וכאשר הארכנו מזה שיציאת מצרים עדיין לא נפסק וישנה בכל אדם ובכל זמן ולזה רמז לו הקב"ה בהוציאך את העם ממצרים כלומר מתי שתהיה בחי' יצ"מ הן בעבר ובעתיד עד עת הגואל האמיתי אתה הוא המוציאם תעבדון את האלהים ירצה עיקר העבודה את האלהים שתעשו משם מלא על עולם מלא תמשכו אלהותו ואדנותו להקרא אלהיך דייקא ואם נפשך לדעת במה יתכן לפעול ככה מורה הכתוב באצבע על ההר הזה כלומר באמצעות נתינת התורה על ההר הזה נאות להם לישראל לעשות משם אלהים סתם אלהיך כדברי זוהר הנ"ל כיון דאתו ישראל וקיימו על טורא דסיני וקבילו אורייתא כדין אתעטר שמא שלים עלייהו דישראל אקרי אלהיך. וכזה יש לרמז שאמר דוד המע"ה: זה סיני מפני אלהים אלהי ישראל זה הדבר אשר דברתי זה ההר הטוב הר סיני שניתנה התורה עליו מוכן ומעותד מיום הבריאה מפני אלהים אלהי ישראל כלומר מפני משמעו לשון קודם והכוונה קודם דקיימו ישראל על טורא דסיני וקבילו אורייתא להתעטר שמא שלים עליהם ונעשה מאלהים אלהיך היינו אלהי. ישראל וזה סיני היה מוכן ומעותד לזה מפני אלהים אלהי ישראל טרם שנעשה משם אלהים סתם אלהי ישראל להתעטר שם מלא עליהם ולא על זולת עמים כמבואר ואיתא בזוהר ומשה עלה אל האלהים זכאה חולקא דמשה דזכי ליקרא דא אורייתא אסהיד בגינה כך תאני רבי יהודה ת"ח מה בין משה לשאר בני עלמא שאר בני עלמא כד סלקין סלקין לעותרא סלקין לרבו סלקין למלכו אבל משה כד סליק מה כתיב ביה ומשה עלה אל האלהים זכאה חולקים ונמצא לא כל אדם זוכה לזה לעלות במעלה גבוה כזה כי אם האיש משה אשר כל עצמו ומגמתו והתאמצו בעבודתו יומם ולילה רק בעבור ה' אלהיו ולא לצורך עצמו כלום ואפי' בפרטי מעלליו הנוגע לצורך הגוף גם שם השכיל עשות שיגיע הנאה לבורא עולם ולא להנאת עצמו ומצינו באבותינו הקדושים אשר בארץ המה אברהם יצחק ויעקב אבהן דעלמא הקשה בספר הקדוש ראשית חכמה איך התיחס הקב"ה את שמו הגדול והקדוש להקרא על בשר ודם אלהי אברהם אלהי יצחק והם אכלו ושתו ואין זה כבוד מלך מ"ה הקדוש ברוך הוא ועיקר העולה מדבריו הקדושים להיות שהם טהרו וקדשו וזכו את חומריות גופם להפך החומר לצורה רוחניות כקדושי עליון ואפי' צרכי גופם המוכרחי' בהם מעשיהם בהם רק בקדושה וטהרה מבית ומבחוץ ומעשיהם הגשמיים שנהפכו למעלה רוחני לצורך גבוה רצויה יותר לפני יתברך ושפיר שייך לומר היות נקרא אלהותו ואדנותו יתברך עליהם כי זה עיקר תענוגו ושעשועין שצפה לקבל מנשמות הצדיקים אשר בכשרון פעולתם ימשכו אלהותו יתברך עליהם ולא יחושו מהנאות עצמם הגשמי כ"א כל פרטי עובדותיהם לכבוד קונם ומהראוי שמעשה אבות יעשו בנים ללכת בעקבותם להסתכל בנתיבתם לטהר כלי גופם מבית ומבחוץ לקבלת התורה והמאור שבה יאיר נתיב איך להמשיך שם מלא להתעטר עליהם. ומעתה תחזה שהעידה תורתינו הקדושה ומשה עלה אל האלהים הידוע שמצווה מהקב"ה תעבדון את האלהים על ההר הזה לעשות משם אלהים אלהיך כמדובר זכאה חולקיה דמשה שהעידה התורה כזה ולא מצינו זולתו והכל לעוצם בהירותו וזיכוך גופו רק עבור צורך גבוה וכדברי הזוהר הנ"ל ת"ח מה בין משה לשאר בני עלמא כד סלקין סלקין לעותרא סלקין לרבו סלקין למלכו אבל משה כד סליק מה כתיב ביה ומשה עלה אל האלהים והכוונה כל פרטי עליותיו לא חשבו בעיניו לקבל הנאה לעצמו כ"א צד הנאה המגיע אל האלהים ובזה קנה שלימות לעצמו שהשרה הקב"ה שמו הגדול והקדוש עליו וכאשר מצינו בספרים הנותנים טעם למה פתח דברו יתברך יאיר בדברות אנכי ה' אלהיך ישלול שארית העם לומר אלהיכם עיין בדבריהם. ונחזור לענין אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את דבר ה' ירצה לרמוז את דברינו הנאמרים באמת כי לעוצם זכוך חומריות גופו קנה שלימות לעצמו להיות אמצעי בין ה' ובין עם ה' הגם שמצינו בחז"ל ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן ע"כ זה לא עמדו בסוד ה' לשום מגמתם רק עבור צורך גבוה כאשר משה וזה לך האות שייחד הדבור אליו דייקא אנכי ה' אלהיך והם לא היו מוכשרים ומזוככים לייחד הדבור עליהם לומר אנכי ה' אלהיכם ומזה מוכרח משה רבינו להיות בחינת אמצעי בין ה' ובין ישראל במעמד הקדוש ולסבתם בא הדיבור אליו אנכי בא אליך בעב הענן כמוזכר בפתיחת דברינו בעבור ישמע העם בדברי עמך את עשרת הדברות שמעו ויבינו גם הם לערך בחינתם וזכוך גופם וגמר אומר ולא עליתם בהר לאמר אנכי ה' אלהיך כנותן טעם לשבח סבת הכרתו להיות עומד אמצעי בין ה' וביניכם הכל בעבור שלא עליתם בהר מוסב על השכינה הנקרא הר לא עליתם לא הגעתם למעלה גבוה ורמה לגרום לה בחי' עליה מפרטי פעולתכם אפי' הגשמיים עד שיחדו הדבור עליכם לאמר אנכי ה' אלהיכם דייקא כאמרו אליו אנכי ה' אלהיך:
אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי וכבר דברנו מזה בפ' יתרו ע"ש ועדיין אנו צריכין למודעי. והכוונה כי הנה אחד היה אבינו הראשון גבוה מהארץ עד לרקיע קומה גבוה ורמה שיכול לחבר ארץ ושמים מורה שני מדריגות שכליים וארציים כאשר זכרנו בשם המגיד זללה"ה שביאר מאמרם ז"ל אדם הראשון מארץ עד לשמים היינו שהיה לו בהירות השכל לחבר שני בחינות הנ"ל הכנויים שבשמים ובארץ והוא היה יחידי ומלא קומתו נכללים בכח נשמות כללות ישראל ואחר כך נתחלק לאבות שלשה ונתפלגו לי"ב שבטים ואחר כך לשבעים נפש ואשר כך לת"ר אלף רגלין כי כן עלה ברצונו הפשוט בבריאת עולמו לקבל תענוג ושעשועים מחלוקי דעות מרובים שאין דעתן דומה זה לזה וממילא מקבל חלקי בחי' תענוגים מכל אחד ואחד מישראל המכין את לבו לדרוש את ה' והנה כללות הנשמות היו כלולים תחלה בכסא כבודו יתברך ושם הם עדיין באחדות ולא מקבל הקב"ה פרטי התענוגים כ"א כשבאין לבחינת פירוד והיינו מדות יסוד עלמין שממנו פרחין נשמתין ואי' בזוהר שבשפלנו זכר לנו רזא דמלה שבשפלותא של אדם זכר יזכרנו לטובה והיינו בחי' יסוד שפלה של אדם היושב על כסא כי ידוע למשכיל שיש שני בחי' זווגים זווג עליון וזווג תחתון מזווג עליון נבראים מלאכים ומזווג תחתון נשמות ישראל וזהו שבשפלנו הכינוי ליסוד משם זכר לנו ומכאן מתחיל עיקר התענוג שצפה לקבל חלקי דעות ישראל העובדים את ה' באמת ואין מלאכתן מלאכת ה' בידם רמיה ורומז הכתוב מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך וכבר בארנו מזה וארמוז בקיצור מאשר כינוי לעולם הבינה הנקרא אשר הוציאך מארץ מצרים שמנה לחמו לחם ו' הרומז ליסוד שמן ומושך משם הטפה והוא יתן מעדני מלך עליון לקבל תוספות תענוג מחלקי הנשמות שפורחין ממנו וכמו שאירע בנשמות ישראל נוהג הענין ג"כ בבחי' הזמן כללותם ואחדותם היו תחלה בשבעה ימים הקדמונים וכאשר בארתי במקום אחר ימי שנותינו בהם שבעים שנה והכוונה אותן הימים שפרטי השנים שלנו נמשכים משם והיינו זי"ה בהם ובכל אחד מהם נכללים שבעים שנה של כל או"א מישראל הכל היה בכח באותן הימים אמנם בסבת התגלותם בעה"ז בהמשך הזמנים של שית אלפי שנין מוציא מן הכח אל הפועל פעולת כל יום בפרוטרוט ובאמת כללות אלפי שנין אינם רק ז' ימים הקדמונים ולעתיד יחזרו לשורשן ולמקורן כאשר בתחלה טרם צאתם מכח אל הפועל. וע"ד שזכרנו פ"ה:
ויהי מקץ שנתים ימים ירצה מקץ לעת הגאולה תחזור הכל לשרשם וממילא יתעלו בחינת שנתים שלנו להיות ימים הקדמונים להתאחד בכללותם ואמנם טרם יבואו ימים המקוים לנו עת גאולה האמיתית כללות המדריגות המה נפרדים עש"ה ומשם יפרד. וזאת תורת אדם יומם ולילה לדרוש אחדותו ויחודו להעלות הכל אל השורש אשר היה שם אהלה מתחלה. ומעתה נחזור לענין אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ונקדים תחלה דבור לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ואיתא בזוהר על פני לאפקא אנפי מלכא דבהו אתחזי מלכא קדישא ואינון שמיה והוא אינון והכוונה כי כבר דברנו וזכרנו כמה פעמים שאין לך מעט רגע ושעה בעולם שלא יתראה הבורא ב"ה באמצעות התלבשותם בפנים שונות כפי העת והשעה הצורך להתלבש בהארת פנים כזה צורך הנבראים ושלימותם והכלל בזה אשר לעוצם בהירותו לית רעיון לתופסו כ"א מצד פעולותיו והתלבשות שבעה מדותיו הקדושים וכל אורותיו הבהירים ומצוחצחים הכל מראה אותם באמצעות ז' מדות הקדושים לפעמים מדות האהבה ולפעמים מדות היראה וגו' כפי הצורך בכל עת ורגע שאינו דומה זל"ז וכל זאת נקרא אנפי מלכא דבהו אתחזי מלכא קדישא לבריותיו המשכילים המקשטין מחשבותם להסתכל בכל פרטי הנבראים הבאים לכלל בריאה לראות משם התלבשות אלהות ובחי' פנים המאיר מבחי' התלבשות ואם טח עיניהם מראות פנימו המאירים כ"א מסתכלים על גשמיות הדבר באשר הוא שם נתחזה אליהם ומדמים בנפשם שהכל לטובתם ומאת ה' שכוח לוח לבם ולהיפך בהקרה לכסיל מקר' לא טובה אומר מקרה הוא ולא מאת ה' היתה זאת בהשגחה פרטית בכדי לעובדו ביראה נמצא נגד טעותם וכסלותם כאלו אלהים אחרים על פנימו יתברך המאירים שמראה א"ע באמצעות ההתלבשות שישיגו פניו המאירים והקדושים לדעת איך לדבק נפשם בהאלהים לערך בחי' ההתלבשות והם במעט שכלם טח מראות עיניהם את העיקר ומסתכלים על הטפל וזה נקרא אלהים אחרים פנים אחרים שאינו נוגע אל התורה ועבודה והכ' מצוה ומזהיר להם לא יראה פני ריקם ירצה הקב"ה ביקש זאת מאתנו עם קרובו ישראל לא יראה פני בחי' ץ התלבשותי שאני מלביש ומצמצם פני המאירים באמצעות מדותי הקדושים לא יראה ריקם בעולם שיערכו מחשבותם לעבוד עבודת הבורא ברוך הוא עם ראות הפנים שלו כפי הנראה ונדמה כי צמצום בהמדות אפי' בעולמות עליונים ישראל עלו במחשבה והכל בשבילם ויגדל האהבה וחיבה שיש לו עלינו עם סגולתו ולזה אנו שואלים ומתפללים לפניו יתברך יאר פניו אתנו סלה כלומר הארת פניו בהעולמות עליונים ותחתונים אתנו סלה כלומר אנו בני ישראל בכשרון פעולתינו ומעשינו הטובים יגרמו ככה הארת אורות עליונים בסיבתינו ומבקשים עזר אלוה ליתן לב לדעת ולהשכיל איך לדרוש יחודו ואחדותו בהתלבשות המדריגות ולא יראה פניו המאירים ריקם ח"ו כ"א להעלות הכל אל השורש כי מהבנין ולמטה משם יפרד ויש מיצר טוב ומיצר רע ולזה אומר להם הקדוש ברוך הוא לעם קרובו ישראל אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים כמורה באצבע מאין התחיל עולם הפירוד הוא מעולם הבינה הנקרא אשר כנזכר מכאן התחלת מצרים רומז לשני בחי' המצרים טוב ורע כנודע לעומת ז' מדות הקדושים לעומתם יש ז' תועבות הפכיים ונתפשטו חלקי תענוגים מרום המעלות עד מדריגות התחתונים ואנחנו ישראל נקראים דורשי יחודך להיות שאנו מעותדים לדרוש תמיד יחודו יתברך להעלות תענוגים: הנפרדים לנקודה הראשונה כי לכולם יש להם מקום מוצא באורות עליונים והגם שנראים רבים לאלפים ולרבבות עכ"ז. מי שהריחו ביראת ה' וחלק לו בבינה נפשו יודעת מאוד שכללותם נמשך משלשה קוי חג"ת קו הרחמים וקו הדין וקו החסד וכללות ג' קווים הנ"ל נמשכים מנקודת כתר ושם המה אחדין דלא מתפרשין כ"א נקודה כמוסה בעצמותו א"ס וא"ת אמנם להיות האדם תחת הזמן ואין לו התפשטות השכל לדעת ולהבין בכל שעה ורגע איך ומה נתראה ונדמה אליו ית' באמצעות צימצומיו נשאר שקוע בבחי' המאורע מטוב או רע ואינו יכול ליתן עצות לנפשו לקשור א"ע אליו יתברך ואפי' אם נפשו ודעתו רחבה עליו ויודע באמת ליתן עצות לנפשו איך לעורר לבו בקרבו עם פרטי מאורעותיו הקרים בפגעי הזמנים אמנם בהמשך הזמן נופל ממדרגותו ואנו רואין לפעמים מתעורר המשכיל בעצמו איזה בחי' בעבודת בורא ובהמשך הזמן נופל אצלו זאת הבחי' אל הזקנה ואינה חביבה עליו כבראשונה וזכרתי למעלה בשם הבעש"ט זלה"ה שביאר מה שאנו אומרים אל תשליכנו לעת זקנה הכוונה שאל ישליך בחי' העת לידי זקנה וע"פ הדברים האלה בארתי דבריהם ז"ל שנתעוררו תתחדש כנשר נעוריכי מה הנשר הזה לסוף אלף שנה מורט כנפיו וחוזר לנערותו וכו' ותוכן הדברים כי בחי' כנפים מורה על התלבשות ועיקר עבודת אדם בעוה"ז אינה רק ע"י התלבשות ז' מדותיו הקדושים להכיר ולהשיג מחשבתו קודש הניכרת מתוך מעשיו וממילא מראה ונדמה הקב"ה א"ע לנבראיו בבחי' שונות כי אין יום דומה לחבירו ואפילו שעה אינה דומה לחברתה ומי שחלק לו אלהים בבינה נפשו יודעת מאוד שהכל עולה בקנה אחד והכל אחדותו ויחודו יתברך אכן לטובות הנבראים משתנה ברבוי התלבשות בכדי שבכל שעה ורגע יעורר לבו בקרבו בבחי' מחודשת והבחי' זאת בעצמה שעובד עמה עתה בשעה זו כשנופלת אצלו לידי זקנה נותן עצה לנפשו לעורר ולהתלהב מבחי' אחרת ועובד את הבורא ב"ה עתה עם זאת הבחינה כפי שנדמה אליו בעת הזאת וזהו בחי' מריטת הכנפים היינו כשרואה שנפלה אצלו העבודה לזקנה מורט בחי' התלבשות העבודה וחוזר אז לנערותו בהתעוררת והתלהבות מחודשת עם בחי' אחרת וכזה אמר הנביא הציבי לך ציונים ופירש"י בדרכי אבותיך הראשונים נודע האבות הם בחי' מחשבות אדם וע"ד שבארתי למעלה בשם המגיד זלה"ה היה אומר מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו ופירש מתחלה טרם בואו אל שכל האמת עובד עם מחשבותיו דהיינו מחשבות אהבה ויראה והתפארות אוהב אהבה זולת הבורא או יראה זולתו והתפארות באין שם על הלב שזה נקרא עבודה זרה זר ונכריה מאתו ית' שאינו נוגע לעבודתו כלום כיון שנבער מדעת ואין נוגע לו להבחין בין טוב לרע ועכשיו כשבא אל השכל האמיתי קרבנו המקום לעבוד עם אותן המחשבות בעצמם עבודתו עבודת גבוה לאהוב אותו ית' ולירא יראה הרוממות והיוצא מזה שהמחשבה בדרך כלל בחי' האבות שלשה אהבה ויראה והתפארות ואיתא בתיקונים אצילות איהו וגרמייהו חד בהון ולהשכילך בינה ע"ד משל תן עיניך וראה כשנופל במחשבות אדם התעוררות והתלהבות לעבוד עבודת בוראו לעשות אחת מהנה מהמצות לקיים פתוח תפתח וכדומה עיניך תראנה תיכף שעולה על רוחו ונדבה לבו ליתן צדקה הענין במעט רגע שנאצלה מחשבתו מפנימיות לבו ליתן צדקה אזי בשעה קלה איהו וגרמייהו חד בהון עם עומק מחשבתו ואין מעצור לרוחו וכמעט אינו ברשות עצמו כ"א ידו פשוטה ליתן תיכף ומיד והרגלים ממהרים לרוץ ולרדוף צדקה ופרטי האברים מקושרים ומחוברים בקשר אמיץ חזק למחשבה הנאצלה למהר יחיש מעשהו להוציא מכח אל הפועל והוא לגודל התקשרות האיברים אל מחשבה הנאצלה אינו מרגיש בעצמו עקירת יד ורגל וכ"ז תיכף ומיד שנאצלה המחשבה ונדבה רוחו ליתן צדקה משא"כ בהמשך הזמן נופל מעט מעט מהתעוררותו הקדומה וכל עוד שנמשך הזמן נתרפא יותר ונופל בעצלות ומתחיל להרגיש תנועות ידיו ורגליו עד שנופל בספיקות אם ליתן או לאו ולפעמים יפול הנופל לגמרי עד שחוזר ממחשבתו הקדומה וקופץ ידו ומעתה אם עיני שכל לך תוכל להשכיל ולהבין ללמוד סתום מן המפורש איך אצילות איהו וגרמייהו חד. מול זה אפשר לרמוז בדברי הנביא הציבי לך ציונים להורות נתן בלבם ללכת בדרכי יושר לעשות ציונים וסימנים בכל עת ושעה בכמה נקודות הוא מרוחק עתה מהתעוררותו והתלהבותו מחשבתו הנאצלה לעבודת הבורא בכדי שלא יפול הנופל בסיבת המשך הזמן ממדרגתו הקדומה ולזה פירש"י בדרכי אבותיך הראשונים היינו מחשבות הראשונים הכנויים בשם אבות כמוזכר בשם המגיד חובת גברא לעשות ציוני' וסימנים ובראותו שנתרחק מעט מבחי' הקדומה יחזור תיכף לקדמותו להתעוררת מחדש עד שיהיה אצילות מחשבתו קודש איהו וגרמייהו חד ולא ירגיש מתנועות איבריו כלל כ"א פרטי איבריו מקושרים קשר אמיץ וחזק אל המחשבה ושם למעלה מבחי' התחלקות הזמן כ"א אחדות פשוט נמצא כשבא אל החכמה עובד אותו יתב' בלי התלבשות וזהו שאמר הקב"ה לישראל אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים כלומר בחי' שתי המצרים שנעשה פירוד טו"ר כ"ז נמשך מעולם המחשבה כינוי לבינה הנקרא אשר כנ"ל ועכ"ז חיבה יתירה נודעת לכם להעלותכם למעלה נשגבה ונפלאה ואשא אתכם על כנפי נשרים כלומר למעלה מבחי' הכנפים המורים התלבשות וכאמור ואביא אתכם אלי ירצה אל אות י' המרומז לחכמה נקודת יו"ד אשר שם אין בחי' התחלקות וכנפיים. וכזה רמזתי בנעים זמירות ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם והם לא ידעו דרכי אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי והכלל בזה זאת ישים האדם נגד פניו ומורא יעלה על ראשו טרם יבוא יום הקדוש חג שבועות מעותד לקבלת התורה שישנה בכל זמן כי כבר זכרנו כלל המונח בידינו מקדמונינו אשר בכל מועד ממועדי ה' אשר דבר משה לבני ישראל בהגיע חג הקדוש חוזר אז למציאות הראשון כל חג לערוך בחינתו בפסח חוזר למציאות הראשון כאשר מאז בפתח הגאולה כמבואר לנו בדרוש פסח ע"ש ובחג שבועות חוזר למציאות הראשון נתינת התורה וכל או"א מישראל כמו שמכין א"ע לקבלת התורה כמ"כ מקבל בהגיע חג הקדוש בחי' תורתו הנוגע לנשמתו מחדש זולת קבלתו את התורה בשנה שעברה והדבר הוא בפלס מאזנים אם הוא בהזדככות גדול וקישט מלא קומתו בין פסח לעצרת כראוי לענין לפסוק מעליו זוהמת היצה"ר אזי מקבל עתה בעת המציאות בחי' תורתו של כללות השנה הבאה כהזדככות גדול ובבהירות בלי שום התלבשות כ"א התורה מראה א"ע אליו להשיגה בצורה רוחניות ואם אין הכנתו שלימה ונאמנה את אל רוחו לקבלת התורה ועדיין מלא קומתו מראש עד עקב אינו מוכשר לקבלת בהירות התורה כמוהו ממש בחי' קבלתו את התורה עתה בחג הקדוש אינו בזכות ובהירות והכוונה שאין התורה מראה את עצמה אליו להשיגה וגם להשיג עוצם אלהות על ידי רושם התורה שהיא רשימו של אלהותו יתב' כ"א ע"י דמיונות והתלבשות מדריגות הפחותים כאשר כבר דברנו מזה בדרוש ספירת עומר ע"ש ולכן מה מאוד ראוי אשר כל איש הירא ורוצה לגשת אל עבודת הקודש בהגיע חג הגדול והקדוש הזה שחוזר למציאות הראשון נתינת התורה להתבונן במעוז שכלו אם הכנתו שלימה וחזקה ותכונת איברי קומתו המה מזוככים ובהירים להשראת אלהות ואז יתכן לו לעלות בהר לקבל בחינות תורתו והארת אלהותו יתב' המאיר עתה ומה מאוד צריך לפלס במאזני שכלו באשר הוא שם להתבונן בעצמותו אם היה שם בהכנה כזה אז במעמד הקדוש מנתינת התורה הכלליות אם היה ראוי ונכון לגשת אל הקודש פנימה ופן ואולי לא היה ראוי להמנות עמהם במעמד המובחר בסבת העדר הזדככותו היות אז כולם קדושים ובתוכם ה' שורה על פרטי איבריהם כיון שהיו כולם מגדולים עד קטנים בגדר הפרישות מחומריות וכיעור והדומה ואשר חכמים הגידו ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן מנייהו וידע נאמנה אם מרגיש בעצמותו מיעוט הזדככות שבלתי אפשרי אז מעמד הקדוש לגשת אל הקודש לקבל הארת התורה כמו אז כן עתה בחושך הולך ואין נוגה לו להיות נוספת אצלו בחי' קבלה מחודשת כיון שלא קישט ותיקן מדותיו להיות נקי וזך בהם כאשר יכול שאת ממגע נכרי על ככה הגיע העדר הארת התורה להיותם בדרך כלל שבעה עמודים וכאשר מצינו חז"ל נתעוררו ויש פלוגתא חד אמר בז' קולות ניתנה התורה וח"א בה' קולות ניתנה תורה להורות האמור להיות כללותה רק שבעה עמודים ז' מדות הידועים ולהבין דבריהם שלמדו לשונם לקרות את ז' המדות בכינוי ז' קולות יש לכוון במאמרם כי עינינו רואות לכל מדה מהמדות בחינת קול הנמשך משם שונים זמ"ז בבחינתם וחוש הראות מעיד ע"ז כי אתה תחזה בדבר איש לרעהו ענין אהבה אז משמיע קול של אהבה וניכר בתנועותיו לעין כל ואפילו להעומדים הרחק מהם היות עוסקו ודבורו מענין אהבה כי עקימת שפתיו עושה רושם להכיר מהות דבורו וכדומה אם מדבר עם רעהו מענין יראה ומטיל יראתו על זולתו אזי ניכר בהשמעות קול שעוסק מענין יראה כי משתנה האדם בתנועותיו בדברו דיבור אהבה או יראה וכן אם מתפאר א"ע הקול הולך בתנועה אחרת והכל מורה היות שינוי הקולות תולה בשינוי המדות וקול של אהבה נמשך ממדות החסד וקול של יראה נמשך ממדות גבורה וכדומה שארית הקולות יש להם מקום מוצא בזי"ה והמשכיל על דבר ימצא טוב טעם ודעת שגם התורה שעיקר בניינה משבעה עמודים ניתנה בז' קולות ונמצא זה תולה בזה לערך קישוט שבעה מדותיו כמוהו ממש זוכה לקבלת ז' קולות שנתנה בהם התורה ואם לא זך וישר פעלו אפי' באחת מהנה יאבד טובה הרבה ויעטה כמעיל בשתו אשר צא יאמרו לו אין לך עסק בנסתרות התורה כי הכסיל לא יבין את זאת התורה המראה א"ע עתה למשכילים בנסתרות ורוחניות באמת אין לך בושה וכלימה גדולה מזה שפירש א"ע מכללות הצבור המטהרים ומקדשים א"ע בהכנה רבה לקבלת התורה והוא יצא מהכלל ומחוץ מושבו כי טומאת נדתו עליו מזוהמתו והכתוב רומז הביטו אליו ונהרו ופניהם אל יחפרו ירצה את האמור ואפי' בכל השנה כולה בפרטי עתיו ורגעיו ופשיטא עתה בחג הקדוש השעה צריכה לכך ביותר והיינו בהכין את לבבם בני ישראל בהזדככות ובהירות קומתם נאות להם להרים ראש להסתכל כלפי מעלה בלי בושה וכלימה לקבל הארה מאתו ית' המראה ונדמה א"ע לנבראיו ובפרט עתה בחג שחוזר למציאות הראשון וצריכין עם ישראל להרים ראש לקבל הארת התורה וזהו שרומז נגד אישים המשכילים יראים ושלמים בעבודתם הביטו אליו ית' עם מלא קומתם היות כלי מוכן לקבל הארה וזהו ונהרו כלומר כחם יפה לקבל הארה טוב להם בכל עתים ורגעים אשר כח בהם בכל שעה ורגע לנהר א"ע בפרטי עניינם בהביטו אליו ית' ונהרו ועוד תועלת הנשגבה בהגיע חג הקדוש חוזר למציאות נתינת התורה פניהם אל יחפרו טוב להם שלא נתכסו פניהם בושה וכלימה להיות מלא קומתם משכן להשראת אלהות וקבלת דקות בהירות התורה לערך הכנתם השלימה. ואנו אומרים בהגדה של פסח על בן רשע אלו היה שם לא היה נגאל כפי רעות עובדותיו כמ"כ מהראוי החי יתן אל לבו להתבונן במעוז מוחותיו אלו היה שם במעמד הקדוש מה עלתה לו לערך מיעוט הכנתו וזיכוך גופו בין פסח לעצרת בודאי בלתי אפשרי להמנות ביניהם שעמדו על הר סיני ופסקה זוהמתן והוא עדיין טומאתו עליו ויצה"ר מרקד בהיכלו לנטותו מדרך המלך וגם תורתו תועבה ואינו מקבל כלום ואוי לאותה בושה וכלימה. ואני אמרתי רמז בנעים זמירות שמונה והולך תורת ה' תמימה משיבת נפש. עדות ה' נאמנה מחכימת פתי. פקודי ה' ישרים משמחי לב. מצות ה' ברה מאירת עינים. יראת ה' טהורה עומדת לעד. וגמר אומר הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב והכוונה כלפי דברינו הנאמרים באמת שעיקר קבלת תורת האדם בכל שנה ושנה תולה בקישוט מדותיו להיות נקי וזך מהם בתכלית הזכוך. וכלל זה נקוט בידך שצריך האדם להרגיש בעצמו בעת נתינת התורה אם זך וישר פעלו ואם הוא מאנשי מתי מספר וחושבנא לא אתאבד מניה אחת מהנה מימי הספירה שתיקן כראוי כל יום ביומו מדה השולטת באותו היום כמבואר לנו בדרוש ספירת העומר ע"ש וכבר שלם ויפה בבחי' שבעה מדותיו אשר בהם תולה קבלת הארת התורה שחצבה עמודיה שבעה וצריך להרגיש בזה בטוב טעם ודעת אם נתוסף אצלו איזה השגה מחודש בהשגת מאור התורה שלא טעם והשיג עדיין מעולם כי בודאי כמו שהארכנו בדרוש יצ"מ אשר להיות מעת פתח הגאולה עד גאולה אחרונה לא היה עת כזה שתהא שוה בבחי' יצ"מ כ"א בכל שנה נעשה בחי' מחודשת אשר לא היה עדנה מיום הבריאה כמו"כ הענין בבחי' נתינת התורה מיום נתינתה שאז היה פתח נתינתה עד לעתיד שתתגלה בהירות התורה ותורה מאתו תצא עדיין. לא היה שנה אחת דומה לשנה זולתו בבחינת קבלתה כ"א הולכת ונתוספת וכמ"ש קול השופר הולך וחזק מאוד ודרש בזוהר כמד"א כלי מחזיק מ' סאה ר"ל תורתינו הקדושה מחזקת בתורה ואותן החדושין שעתידין להתגלות ולהתחדש עד ביאת הגואל ומורה צדק מחזקת הכל בתוך אותו הקול בכח ולכן אנו מברכין ברכות התורה לשון הווה ולא נתן לשון עבר מורה היות שנותן עוד את התורה וכל אחד מישראל לערך בחינתו והכנתו מפסח לעצרת לקבלת התורה כמ"כ מקבל הארת התורה מחדש עתה שחוזר למציאות הראשון וגדולה מזה אפילו לימוד תורתו של אדם שלומד היום אינו דומה ליום חבירו כידוע למשכיל ופשיטא שאינו דומה לבחי' קבלות התורה בכללות עם ישראל של שנה אחד לשנה אחרת ואפי' בכל אדם פרטי נשתנה טעמו וריחו בבחי' קבלתו את התורה משנה לשנה כל ימי חיים חיותו וכל זאת צריך המשכיל הרוצה לגשת אל הקודש להרגיש בבחי' עצמו ואיש בער אשר לא ידע את זאת ידע נאמנה מסתמא לא קבל בחי' תורתו כראוי כיון שהוא אינו תמים במעשיו ולא זיכך וקישט עדיין מלא קומתו פרטי ז' מדותיו לנקותם ממום מגע נכרים מז' תועבת הפכיים והכלל זה תולה בזה ואין אמצעות בדבר לערך זיכוך וקישוט ז' מדותיו כמ"כ כחו יפה להרים ראש לקבל התורה שניתנה בז' קולות וחצבה עמודיה שבעה. ומעתה תבין להשכיל ביאור תורת ה' תמימה ורשום בכוונות שבעה מדות חג"ת וג' בשבעה שמות הוי"ה הכתובים בזה המזמור תורת ה' תמימה חסד עדות ה' גבורה פקודי ה' ת"ת ע"ש הכוונה בזה לכוון האמור בדברינו שהכל תולה בזיכוך ז' המדות לנקותם ממום ואם האדם תמים במלא קומתו מראש עד עקב אזי כחו יפה ג"כ לקבל תורת ה' תמימה ולכן כתיב שבעה שבועות תמימות תהיינה כי אם אבד אפילו יום א' ח"ו מימי הספירה אבד טובה הרבה ולא יכול לקבל תורה התמימה ואזי משיבת נפש וע"ד מאמרם ז"ל כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה יצאה נשמתן של ישראל שנאמר נפשי יצאה בדברו ופריך מאחר שמדבור ראשון יצאת נשמתן דבור שני האיך קבלו והתירוץ הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם שנאמר גשם נדבות וגו' נחלתך ונלאה אתה כוננת והקשה במהרש"א ריב"ל דהוא מרא דהני דרשות לכאורה סותר דבריו שאמר לקמן שחזרו לאחוריהן י"ב מול אבל לא מתו ולעיל נמי אמר שנתמלא עולם כולו בשמים כדי להשיב נפשם כדאיתא במדרשות משמע דלא מתו וי"ל דכתות כתות היו לפי הטבע יש מהן דמחרדת הקולות נעשו חלשים ולא מתו לאותן הועילו הבשמים ויש מהן יותר חלשים בטבע עד שמתו ויש מהן שחזרו לאחוריהן ע"ש לפי ענינו ולפי ענייננו הדבר פשוט הן בפתח נתינת התורה או מאז עד עתה ועד ביאת הגואל שישנה בחי' הנ"ל השכל נותן שלא כל או"א מישראל שוה בשיעוריהן בהכנתם וזכות גופם כי אין אדם דומה לחבירו מיום היות אדם על וכל או"א לערך בחינת הכנתו וזכותו כמ"כ מקבל בחי' תורתו הנוגע לנשמתו ואחיזתו שיש לו באותיות התורה וזה הגורמת שלא שוו בשיעורן אז במעמד הקדוש כנראה בגמרא יש מהן שמתו ויש מהן שחזרו לאחוריהן וגו' ונוהג הענין עוד בהגיע חג הקדוש נתינת התורה ג"כ אינם שוים בשיעורין כל או"א כפי שתיקן בחי' ז' מדותיו שמעותד לתקן בימי הספירה כמ"כ מקבל בחי' בהירות התורה עם ז' עמודיה וזהו שרמז נעים זמירות ישראל תורת ה' תמימה כי גם באדם הנשה לקבלה היו שבע שבועות תמימות ונקי ממום אזי משיבת נפש וכן מונה והולך פרטי הז' מדות עדות ה' נאמנה ורשום בכוונה מדות הגבורה להורות שתיקן אותה עם כל פרטיה כמוזכר לנו בדרוש ספירת עומר כמאמרם ז"ל מצוה לממני יומי מצוה לממני שבועי היינו לתקן בחי' ז' המדות בכלל ובפרט וכמו שתיקן וקישט בעצמותו מדות הגבורה כמו כן ממש מקבל עתה עמוד התורה שמדבר ממדות הגבורה ומחכימת פתי. וכן פקודי ה' ישרים משמחי לב ורשום בכוונה מדות הת"ת להורות באם שקישט ותיקן מדות תפארתו בלתי לה' לבד ולא תפארת זולתו אזי קונה שלימות בעצמו להרים ראש לקבל הארת התורה בכלל ולא משיג בושה וכלימה וע"ד שבארנו למעלה הביטו אליו ונהרו והפעולה ופניהם אל יחפרו וזהו פקודי ה' ישרים בלתי לה' לבדו ואין ברוחו רמיה זאת הגורמת לשמוח לבו בעת גשתו לבחינת קבלתה בלי בושה וכלימה וכן מצות ה' ברה מאירת עינים הכוונה ג"כ באה שזיכך א"ע כ"כ להיות פרטי מצותיו בבהירות גדול בלתי לה' לבדו ואין לזר חלק אתו בעשיות מצותיו מפניות ורמאות ח"ו זאת הגורמת שהתורה שמקבל אור לו אור להאיר עיניו להסתכל בפנימיותה ולא בגשמיותה. וכן יראת ה' טהורה עומדת לעד הכוונה גם כן באם שזיכך בעצמו מדות היראה רק יראה רוממות בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין ואינם תלוים בדבר ואינה בטילה עולמית כי יראה התולה בדבר בטל דבר בטלה היראה לאפוקי יראה טהורה שאינה תלויה בשום דבר עומדת לעד והכלל הכל תולה לערך הכנתו וקישוט מדותיו כמו כן זוכה לקבל עתה ז' עמודים שבתורה הנתונה בשבעה קולות וגמר אומר הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים ירצה אם אמר יאמר העובד ה' במה נאות להשיג ולתפוס אור בהירות התורה המאירה מסוף העולם ועד סופו רק רוחניות ובמה יכול להרגיש חמודות התורה במורגשת רמז בדבריו ידוע תדע שכל בחי' תענוגים שנתפשטו בעולם וחלקי טעמים משונים הכל נמשך מאותיות התורה אשר בה אסתכל קב"ה וברא עלמא וממילא יש אותיות התורה בכללות המדריגות ומה שרואה אדם במורגשת ומושכלת לטעום טעם מתוק ונחמד ילמוד סתום מהמפורש ונעלם מהגלוי אם כאן יש דבר נחמד למראה ומתוק לחיך שאינו רק חלק אחד מני אלף אלפי אלפים ורבבות מחלקי התורה איך לא ירגיש מתיקת התורה שמשם נמשך בחינת מתוק בעולם לזה אמר הנחמדים מזהב כלומר מאין יכול להרגיש חמידות התורה מזהב אם לבו חומד לדבר גשמי כזה איך לא ירגיש ויחמוד עיקר החמדה שתורה נקרא חמדה גנוזה וגם נקרא חמדה מתוך חמדה כמבואר לנו במ"א להדורש מקומו וזהו הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים מכאן יכול להרגיש מתיקות התורה כנזכר ועוד רמז הנחמדים מזהב ומפ"ז רב נוטריקון פ"ז "פסקו "זוהמתן על דרך מאמרם ז"ל ישראל שעמדו על הר סיני "פסקו "זוהמתן וזהו שנרמז בכתוב ראשו כתם פ"ז וגו' שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פ"ז פרש"י והדוגמא כלפי הקב"ה כשנראה בסיני כו' תחלת דבריו הבהיקו ככתם פ"ז וכן הוא אומר פתח דבריך יאיר פתח אנכי ה' אלהיך ועל גלילי זהב פירש"י אלו הדברות שבהן נאמר הנחמדים מזהב ומפז רב עכ"ל והנה אם עיני שכל לכם הוא הדבר אשר דברתי אשר כללות נתינת התורה תולה בזכות גופם של עם הנגשים לקבלה ופסיקת זוהמתן כמ"כ מאיר ומבהיק להם הקב"ה אור התורה וזהו ראשו כתם פ"ז תחלת דבריו הבהיקו ככתם פ"ז כלומר כמו שטהרו וזיככו עצמותם ו"פסקה "זוהמתן וכן אמר אלו הדברות שבהם נאמר הנחמדים מזהב ומפ"ז כמבואר וגמר. אומר שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פ"ז הכל להורות שכל עצמה של קבלת התורה עם עמודיה שבעה מיוסדים על אדני פ"ז כאשר "פסק "זוהמתן משבעה מדותיהם מזוהמת היצר הרע וז' הפכיים כמו כן קונה שלימות התורה וגמר דוד המלך עליו השלום גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב יובן ע"ד שבארנו פי' התקונים ויבא יעקב שלם עם הי' י' עקב ובארנו זאת תורת אדם לחבר תמיד הי' המורה על חכמה ופרטי מדריגותיו הנמוכים המכונים בשם בחינת עקב לעשות פרטי מעשיו אפי' הגשמיים כגון אכילה ושתיה ושארית תענוגות בני אדם לעשותם בהתקשרות החכמה ואז נעשה יעקב שלם י' עקב האמנם במה יתכן לו לחבר החכמה אל בחינת העקביים הכל במאור התורה אור לנתיבתו את הדרך ישכון אור לעשות פרטי מעשיו הכל בחכמה ותבונה כאשר זכרנו ודברנו מזה כמ"פ ובארתי פי' הפסוק תורה צוה לנו משה מורשה קהלות יעקב ותוכן הדברים זאת התורה אשר צוה לנו משה מלת צוה משמעו ל' צוותא כלומר שחיבר לנו משה אור התורה מורשה קהלות יעקב ירצה התורה אור להוריש לנו לדעת ולהשכיל איך לקבל ולחבר יעקב אות י' המורה לחכמה לבחי' עקביים לעשותם בחכמה ודעת ולזה רמז גם עבדך נזהר בהם בשבעה עמודים שבתורה לדעת ולהשכיל איך לשמור עקב בחי' עקביים לעשותם בהתקשרות החכמה וכמו דאיתא אשר בכללות עשרת הדברות יש בהם תר"ך אותיות כמנין כת"ר ועק"ב תיבות וזהו שרמז אליעזר עבד אברהם בק"ע משקלו ושני צמידים אלו שני לוחות עשרה זהב משקלם אלו עשרת הדברות וזהו עקב אשר שמע אברהם בקולי והכוונה אפילו כשהתורה היתה עדיין בחינת קול טרם שניתנה בבחינת דברות על הר סיני גם שם בבחינת הקול כחו יפה לעשות פרטי עובדותיו אפילו מעשה ארציות הכל בהתקשרות החכמה והמדע וחיבר היו"ד אל בחינת עקב וזהו עק"ב אשר שמע אברהם בקולי אמנם אחר כך בסבת שעבוד גלות מצרים נשכח מהם עניני עבודתם שקבלו מאבותיהם וכבר קדמנו כמה פעמים שבמצרים היה הדעת בגלות שנשכח מהם מה שקבלו מהאבות ואחר הראות אותות ומופתים במצרים יצא הדעת מהגלות כנזכר בדרושים הקודמים ועתה המדות המה בגלות שרבים וכן שלימים בבחי' דעתם את ה' ועוצם יכולתו וגדולתו ועם כל זהב בחינת מדותם קשה להם ואינם מטוהרים ועדיין היצר הרע מרקד במלא קומתם לעשות מהכיעור והדומה מגנות המדות מורה היות כי לא טוב היות האדם לבדו בבחינת הדעת כי כל זה אינו מועיל כלום רק צריך להכניס את בחי' דעתו למדותיו ולזה בא תיכף מצות ספירת עומר וסודו ידוע למביני מדע שכל עצמה של הספירה להכניס הדעת בהמדות בכללותם ופרטיותם וטרם טהרו וקדשו בפרטי מדותיו ממום ומגע נכרי משפט נדה עליו וטמא טמא יקרא לבלתי יגש אל הקודש לקבל התורה כי אם מתי מספר אשר חושבנא לא אתאבד מהם להם נאה ויאה לגשת לקבלת התורה לשלול זולתם שאין ממש בקבלתם ומאומה אין בידם ובבחינתם רומז התיקונים יעקב י' עקב וכד פרח יוד מינה כדין אתקיים ואתה תשופנו עק"ב ונתבאר לנו בכמה מקומות כלומר בעשות מעשיו הגשמיים המכונים בשם עק"ב בלא חכמה הכינוי לאות י' זהו וכד פרח יו"ד מיניה היינו בחי' החכמה ואז הנחש מצוי' בפרטי עובדותיו להחטיאו וזהו כדין אתקיים ואתה תשופנו עקב דייקא כשנשאר בבחי' עק"ב לבד זולת החכמה הנחש נושף בו ח"ו וגם יש לרמוז מכללות קבלת עשרת הדברות בחי' יו"ד המורה לחכמה ומנין תיבותיו הוא עקב וכל עצמה ללמוד לאדם דעת להאיר נתיבותיו איך לחבר החכמה אל עק"ב וכמאמרינו תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב מאור תורתינו מוריש לנו לדעת איך לקהל היו"ד אל העקב וכל זה צריך המשכיל לדעת טרם גשתו לקבלתה להכין א"ע להיות מוכשר לקבלה ואם אין לו זאת החכמה וההכנה כדין אפילו בקבלתו את התורה עתה אינה רק בבחינת תיבותיה המסודרים לפניו במנינה מנין עק"ב ואתקיים ח"ו ואתה תשופנו עקב כיון דפרח יו"ד מיניה כללו של דבר אשר עיקר מגמתו והתאמצו של אדם עתה בחג הקדוש המעותד לקבלת התורה להכין את לבו ורוחו ונפשו תחלה בסוד הספירה להכניס הדעת בהמדות כמבואר אשר כ"ז כל עצמה של הכוונה מסוד הספירה ואחר כך לערך זכוך גופו וטהרו וקדשו מחוץ ומבפנים כמו כן כללות התורה שחצבה עמודיה שבעה התולה בזכוך שבעה המדות בכלל ובפרט והתורה אור להאיר נתיב לדעת איך למצוא רמיזא דחכמתא בכל המדריגות כולם אפילו הגשמיים המכונים בשם עק"ב גם שם יש התלבשות החכמה כי כולם בחכמה עשה פועל החכמה וממילא יש רמיזא דחכמתא בכל דבר הבאה לכלל בריאה וכל זה זוכה האדם ממאור התורה ובהעדרה הוא תועי רוח בינה. ומעתה נחזור לענין ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם ומפרש הכתוב מהות טעותם והם לא ידעו דרכ"י דרך יו"ד ירצה להורות האמור איך לחבר החכמה לפרטי עובדותם לבלתי עשות שום דבר בעולם בלתי התקשרות החכמה והמדע אשר כל זה עיקר כוונתו יתברך ורצונו וחפצו שצפה לקבל תוספת תענוג מכשרון פעולת הנבראים ולכוון זה צמצם בהירות אורותיו בז' ימי הבנין ולזה רומז אשר נשבעתי באפי וידוע סודו מרזא דז' והכל לטובתם ושלימותם להיות הבחירה חפשית בידם לכפול שכרם בעה"ב להנות מזרוע ידם ולא נהמא דכסופא וזהו אם יבואון אל מנוחתי צירוף מנוחת יו"ד כלומר אם יבואון בקישוט מחשבותם וזכות גופם ועיקר מגמתם וכוונתם בקבלת התורה לדעת ולהשכיל אל מנוחת י' האיך החכמה שורה בכללות המדריגות בכולם מונח ומלובש רמיזא דחכמתא לדעת איך לדבק נפשו ברוממות אלהות ונאות לו לאדם לדעת ממאור התורה היותה רשימה אלהות והעולם ומלואה רושם התורה וכמבואר ודו"ק מאד:
בגמרא ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת מפני שעצרת זמן פירות האילן אמר הקב"ה הקריבו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות שבאילן ופי' רש"י ירצה על פירות האילן שהן מתירין להביא ביכורים וגמר וכתב ואני שמעתי דרבי יהודא לטעמיה דהא אזלא כמאן דאמר בסנהדרין עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה ופירש המהרש"א והוא מבואר שאמר הכתוב מהחל חרמש בקמה שהוא קציר שעורים תחל לספור שבעה שבועות שהוא יום קציר חטים שהם שתי הלחם שאז קבלו התורה והכוונה בו כי בצאתם ממצרים שנקראו חמורים והיו ישראל גם כן בלא מצות לא היו ישראל ראויים רק למאכל בהמה שהיו שעורים עד ספירת ז' שבועות שהוכנו אז לדעה שמביא מאכל חטים שאז קבלו התורה ועל כן מביא שתי הלחם מחטים שמביא הדעת נראה להבין כל זה בהקדם מאמרם בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להם מי גילה לבני רז זה שמה"ש משתמשין בו כדכתיב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברישא עושי והדר לשמוע ובזוהר מאמר הינוקא כתוב סוד הדברים מנעשה ונשמע וז"ל כתוב גבורי כח עושי דברו עושי אותו ודאי ומתקנין ליה ומהדרין לדיוקנא קדמאה ומכאן ולהלאה כיון דאתקנת ואתעבידא בדיקנהא שפיר כמלקדמין כדין אינון וכל שאר חילין קיימין לשמוע מה דאיהי אמרת ואיהו קיימת כמלכא גו חילא ודא הוא עושי דברו ודאי דמתקנין להאי דבור בקדמיתא ולבתר מה דאיהי מצוות ופקידת ע"ש לשונו הקדוש וע"פ הדברים האלה בארתי פ"ה:
נקרא לנערה ונשאלה את פיה ע"ש במקומו ותוכן הדברים משמעות נקרא מלשון ויקרא אלהים לאור יום שהוא לשון תיקון ועשייה להזמין לאור יום כדאיתא בזוהר וזהו נקרא לנערה נתקן לנערה ונעשה לה קומה שלימה בנויה מז' מדותיה הקדושים ונערה כנוי לשכינה הנק' תחלה בחי' נער קודם דקבילת דכר ואח"כ נערה באות ה' כנודע למשכיל הרגיל בדברי הזוהר והחיוב מוטל עלינו בני ישראל לבנות קומתה בפרטי עובדותינו ולכן נק' ת"ח בנאים ע"ש שעוסקים בבנין העולם מוסב על השכינה וזהו נקרא לנערה לעשות מנע"ר נערה שתוכל לקבל הארה מלמעלה ואחר שתהדרי לדיוקנא קדמאה ואתעבידא בדיוקנא שפיר בכשרון מעשה הצדיקים אח"כ ונשאלה את פיה מה דאיהי אמרת ופקידת לון כמלכא גו חילא כדברי הינוקא גבורי כח עושי דברו ברישא כלומר לעשות תקון למלכות עולם הדבור והדר לשמוע וזה סוד כוונת כללות ישראל בגשתם לקבלת התורה באומרים נעשה תחלה לשכינה קומה ואח"כ ונשמע וכבר אמרנו בדרוש ספירת עומר שעיקר בניינה ותיקונה תולה במספר שבעה שבועות וע"ד חז"ל מצוה לממני יומי ומצוה לממני שבועי והיינו תיקון זי"ה בכלל ופרט ולזה צריך אימוץ וזירוז רב להיות גבור בכ"ח עתים שיש י"ד עתים לטובה וי"ד עתים לרעה צריך להיות גבור ולכבוש את יצרו בכולם עש"ה עת לעשות לה' כלומר העת בעצמה לעשות ולתקן בלתי לה' לבדו וכיון שכן כחו יפה לבנות לה קומה שלימה וזה גבורי כח עושי דברו להם נאה לתקן האי דבר לשלול זולתם אשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך כלומר לעמוד בהיכל היא השכינה גי' אדני המלך מוסב על הקב"ה כיון שנעדר מלתקן כ"ח עתים אינו יכול לתקן את ההיכל לקבל הארה ממלך הקב"ה ומעתה שא עיניך וראה טרם גשתם בני ישראל לחבר שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבע"פ מצוים ומוזהרים לספור ספירות עומר פרט וכבר בארנו שלא באמירה וספירה לבד תליא מילתא כ"א לתקן פרט היום לערך סוד המדה מימי הספירה השולט אז ואם לאו לא תיקן יומו ואינו כלי מוכשר לקבלה בהגיע חג השבועות לחבר תורה שבכתב עם תורה שבע"פ והכוונה שתי אלה ישנה בכל אדם תורה שבכתב הם אותיות המחשבה ותורה שבע"פ המה אותיות הדיבור ויוכל המשכיל להרגיש בזה אם אין כחו יפה לחבר בחי' הדיבור שלו בעצמו מתורה ותפלה לאותיות המחשבה להוציא דבור לפני אלהים בשלימות בלי מחשבות מעורבות מהבלי הזמן ואם נעדר ממנו בחי' זו ידע נאמנה שבודאי אין כחו יפה ג"כ לחבר שתי תורות שבכתב ושבע"פ וכבר זכרנו ודברנו שטהרת המחשבה בלי מ"ז תולה במעשהו בחוץ כמ"כ מכניס ובונה מבפנים צירופי תיבות ואותיות ומעשהו בחוץ תולה הכל בקישוט ז' המדות בהיות זך ונקי בהם ממום ז' תועבות הפכיים וזהו סוד הספירה ועיין בדרוש ספירות עומר פ"ה מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות ותוכן הדברים מהחל חרמש בקמה חרמש לשון חרישה כי הצדיקים נק' מחצדי חקלא ע"ש שחורשין וכורתין תמיד את הקליפות מחקלא קדישא להיות לה קומה שלימה נקי מסוג חיצונים ורומז הכתוב מהחל האדם חרמש בקומה של השכינה לתקנה ולבנותה ראשית דבר תחל לספור שבעה שבועות ובהם ומהם יתכן לך לבנות קומתה בשלימות כי תיקון קומתה תולה בתיקון מלא קומתו של אדם ומדותיו לזכותם ולטהרם כפי ענין הספירה כל יום ביומו לפי הכוונה והמדה השולטת ואיתא בזוהר ומאן דמטי טהור להאי יומא וחשבנא לא אתאבד מניה וכו' כד מטי טהור להאי לילה וכו' אשתכח דמלכא עלאה ומטרוניתא וחברייא מדוריהן כחדא וגו' הה"ד מי יגור באהליך הולך תמים ופועל צדק מאן היא אינון דמתקנא למטרוניתא בתכשיטהא בכל חד פועל צדק אקרי והכוונה כל חד מאינון חברייא דמתקני' למטרוניתא נק' פועל צדק היינו שפועלים במעשיהם הטובים לבנות קומת השכינה הנקרא צדק ונמצא שאין האדם נקרא טהור כ"א בהיות שלא חסר אחת מהנה המדות ובכולם טיהר וזיכך גופו לעשות הכל בהתקשרות הדעת ומזה נמשך טהרת מחשבתו בגשתו לתורה ותפלה להוציא אותיות הדיבור עם אותיות המחשבה בלי שום מונע מתערובות חוץ כיון שגם מעשהו בחוץ הכל בחכמה ודעת והנה נודע אותיות הדיבור נק' שערה שער ה' מוצאות הפה ואותיות המחשבה נקרא חטה גי' כ"ב ומצינו לרז"ל שנתעוררו אדם הראשון משוך בערלתו היה והכוונה ערלה דחפיא על ברית וארמוז בקיצור כי כבר הארכנו בזה בכמה מקומות אשר תחלת רצונו יתברך רצה לגלות עוצם בהירתו באמצעות קומת אדם הראשון וכיון שחטא נתמעט קומתו ולא יכול הקב"ה לגלות פרסום אלהותו באמצעות קומתו ואח"כ באו אבות שלשה ופרסמו אלהותו בפי הבריות והיה השפעת אורותיו ית' והתגלות טובו בעולם נקרא ברית כידוע למבין ובהעדר המשכילים נפרסם השגלתו והשפעתו הנשפע תמיד בעולמו אזי תועי רוח בינה סוברים ומדמים כאלו עולם כמנהגו נוהג ולא מאת ה' היתה זאת וזה נקרא ערלה חפיא על ברית כלומר על בחי' השפעה הנשפע מאתו יתב' בכל עת ורגע נשכח מלוח לבם של הבריות בסיבת היצ"ה המסמא עיניהם לדמות בנפשם שכחם ועוצם ידם עשה להם רוב טובה והשפעתם הנשפע להם משפע ברכה עליונה וכן להיפך במקרה לא טובה נשכח מלוח לבם שהכל בהשגחה פרטיות מבורא עולם המנהיג ומשגיח בפרטיות ומבין כל מעשיהם וכ"ז נקרא ערלה דחפיא על ברית עליון בחי' השפעות טובו הנתגלה בהעולמות וכיון שלא היה הכנה רבה במלא קומתו של אדה"ר לגלות ולפרסם אלהותו באמצעות קומתו ממילא משוך בערלתו היה לכוון האמור שלא גילה ופירסם התגלות אלהות בעולם והיינו טעמא ג"כ עץ שאכל אדם הראשון חט"ה היתה כלומר אותיות המחשבה המכונים בשם חט"ה כנזכר נתערבו בתערובות חוץ ונפלו בארציות עד שבא אברהם אבינו ע"ה והרגיל שמו יתברך בפי הבריות וכמאמרם ז"ל לשעבר נקרא אלהי השמים ועכשיו הרגלתי שמך בפי הבריות ונק' אלהי הארץ והיינו שהרגיל שמו יתברך בפי הבריות לדעת שיש התלבשות אלהות אפילו בארציות ומדריגות הגשמי גם משם משיגין הבריות את שמך הגדול וכן יצחק ויעקב כל או"א הודיע טבעו ית' בעולם לערך מדותם ולכן נקראו האבות בחי' מרכבה כמאמרם ז"ל האבות הן הן המרכבה להיות שהרכיבו אלהותו יתב' בזה העולם וגילו ופרסמו אלהותו בפי הבריות ונמצא מה שעלה ברצונו הקדום לגלות אלהותו באמצעות קומת אדה"ר נתגלה אח"כ באמצעות האבות שלשה אמנם אח"כ כשנפלו ישראל תחת יד שעבוד מצרים נשכח מהם כל וכל עד שעמדו ישראל על הר סיני ואז חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה היא התורה המלמדת לאדם דעת והוא רושם אלהות והעולם רושם התורה כי בכל דבר שבא לכלל בריאה יש שם התלבשות אותיות התורה ואז במעמד הקדוש נתעלו האותיות לשורשם ונתקן אז פגם זוהמת הנחש הוא היצה"ר שהטיל באדה"ר וחוה וע"ד רז"ל ישראל שעמדו על הר סיני פסקו זוהמתם והיינו הזוהמא שהיה להם מאז ומקדם בחטא הקדום אילן שחטא אדה"ר חט"ה היה ולהבינך עוד הענין איך נתעלו האותיות למעלה ע"ד רז"ל בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל נתפחדו ונתבהלו האומות ובאו אצל בלעם ואמרו לו מה קול ההמון ששמענו שמא הקב"ה בא להביא מבול לעולם אמר להם כבר נשבע הקב"ה שלא יביא מבול אלא קול ההמון ששמעתם הקב"ה נותן תורה לעמו שנאמר ה' עוז לעמו יתן היא התורה הנקרא עוז ואפשר לכוון במאמרם ז"ל כי כבר נודע אשר זה לעומת זה עשה אלהים כשם שבסטרא דקדושה בעת מתן תורתינו נתעלו פרטי המדות לבחינת הדעת ועיקר נתינתה זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל שהוא בחינת הדעת של כללות ישראל דוגמתו מוכרח להיות ג"כ נגד זה בסטרא דמסאבא גם כן עליות מדות הפכיים אל בחי' דעתם הוא בלעם וע"ד מאמרם לא קם כמשה בישראל אבל באומות העולם קם ומנו בלעם ומעתה תשכיל לדעת מה דאיתא במדרש בשעה שאמר אנכי ה' ולא יהיה לך סוס לא צנוף חמור לא נעור וכו' וטעמא בעי מה הגיע על ככה שניטל מהם כל הנ"ל אמנם יתפרש על פי דברינו להיות שנתעלו המדות לשורשם בחינת הדעת כמו בקדושה גם כן בסטרא אחרא נתעלו בחי' מדותיהם לבחינת דעתם הוא בלעם והודיע להם המאורע מה הגיע על ככה הכל בסיבת נתינת התורה לעמו ישראל וכבר נודע ומפורסם אשר פרטי בחי' תענוגות בנ"א שנתפשט בזה העולם הכל נמשך מהתורה שהיא חיות כל העולמות וכללות התורה חצבה עמודיה שבעה המורים זי"ה כמבואר למעלה ולעומתם יש ז' תועבות בקליפיות כי כן גזרה חכמתו יתברך לתועלת עם קרובו ישראל נותן חיות בקליפיות באמצעות אותיות התורה כדי חייתם ומציב גבולות עמים למספר בני ישראל והם צורך בעולם בשביל יתרון אור וכפל שכרם של ישראל כמבואר למעלה כמה פעמים להמשכיל על דבר ימצא טוב ונמשך כזה עד ביאת הגואל ב"ב ובשעת מתן תורה נתעלו ונגבהו פרטי התענוגים והתאוות שבעולם לבחי' שורשם שנמשכו משם היא התורה ולכן נתפחדו ונתבהלו האומות ונתעלו אל בחי' הדעת כמו בקדושה ואמרו שמא הקב"ה מביא מבול לעולם והשיב להם בלעם הקב"ה נותן תורה לעמו ישראל ומזה נמשך שנתעלו כל בחי' התענוגים והחיות שנמשכים מאותיות התורה נתעלו ונגבהו למעלה וככה אירע בקליפיות וזה הטעם ג"כ בשעה שאמר אנכי ולא יהיה לך סוס לא צנוף וחמור לא נעור כי נתעלו חיותם למעלה לחיות התורה ואחר נתינתה תחזור העולם לקדמותה כל בחי' מדריגה לחיותה הנמשך לה מחיות התורה כי גם לקליפיות צריך ליתן להם חיות מעט עד זמן מצבה בעולם בשביל יתרונם של עם קרובו ישראל אמנם לעתיד כתיב ותורה מאתי תצא ואז יתעלו כל המדריגות לשורשם לעולמי עד כי רוח הטומאה יעבור ואין צורך בו עוד. סוף דבר נשמע מהנ"ל אשר בכל חג שבועות חוזר למציאות הראשון שנתעורר בחי' נתינת התורה בעולם וכל אחד מישראל לערך הכנתו וזיכוך גופו מזוהמת היצה"ר ככה מקבל בחי' תורתו הנוגע לנשמתו ואחיזתו באותיות התורה וכללות הזוהמא נמשך מאז ומקדם מאילן שאכל אדה"ר חט"ה היתה הרומזים לאותיות התורה אותיות המחשבה בחי' תורה שבכתב ושער"ה אותיות הדיבור אשר זאת תורת אדם לחברם ולייחדם עתה בחג הקדוש ובחינת חיבורם וייחודם תולה בזיכוך גופם וקישוט מדותם ומחשבתם בספירת עומר כמבואר סוד נעשה ונשמע ברישא עושי והדר לשמוע וכדבריהם ז"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה יצאתה בת קול ואמרה להם מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו עושי ודאי להאי דבר ומתקנין ומהדרין לדיוקנא קדמאה והדר לשמוע כנזכר ובחי' עשיות תיקון קומתם נתבאר כבר שתולה בימי הספירה ואחר הספירה כראוי ונכון וחשבנא לא אתאבד מניה נאה באמת לומר נעשה ונשמע ואם לאו טובה השתיקה מהדיבור. ומעתה נחזור לענין מפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת מפני שעצרת זמן פירות האילן והכוונה שתי הלחם ידוע למבינים רומז לשתי ההי"ן בינה ומלכות ועיין בדרוש מגילת רות פ"ה וילכו שתיהן עד בואנה בית לחם בארנו רומז וילכו שתי ההי"ן בחי' אותיות המחשבה ה' ראשונה ואותיות הדיבור ה' אחרונה וכבר זכרנו שתי אלה רומז לתורה שבכתב עם תורה שבע"פ ועיקר נתינתם ויחודם היא עתה בחג עצרת ואמרו מפני מה אמרה תורה הביאו שתי לחם אלו בעצרת דייקא ולא בזמן אחר לזה נתנו טעם מפני שעצרת זמן פירות האילן אמר הקב"ה הקריבו לפני שתי לחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות שבאילן וכפירש"י דר' יהודה לטעמיה דהא אזלא כמאן דאמר עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה רומז לכ"ב אותיות התורה גי' חט"ה ומאז נתערבו ונתפשטו אלו האותיות בתערובות רע כנודע וכמוזכר בהקדמה ומזה נמשך פירוד בין הדבקים אותיות מחשבה מאותיות הדיבור במחשבה זרה מתערובות חוץ כנזכר ועתה עת תיקונם כאשר מאז בפתיחת נתינת התורה נתעלו ונגבהו למעלה נוהג הענין בכל דור ונתקן מעט מעט ונהפך מקללה לברכה מה שנתקלל אדם וחוה ואפשר לזה כיוונו במאמרם הקריבו לפני שתי הלחם בעצרת וכנזכר לחבר אותיות הדיבור לאותיות המחשבה בחי' תורה שבכתב עם תורה שבע"פ הנרמז בשתי הלחם והכל כדי שיתברכו להם פירות האילן הרומז לכ"ב אותיות התורה שנפלו ונתפשטו לקליפות ועתה כחם יפה להפוך הקללה לברכה. אמנם יאמר נא ישראל במה נאות לו לגרום ככה לזה אפשר לרמוז בדברי
מהרש"א וז"ל והוא מבואר שאמר הכתוב מהחל חרמש וגו' שהוא קציר שעורים כי בצאתם ממצרים שנקרא חמורים והיו ישראל ג"כ בלא מצות לא היו ראוים רק למאכל בהמה שהן שעורים עד ספירת ז' שבועות שהוכנו אז לדעת שמביא מאכל חטים שאז קבלו התורה וע"כ מביא שתי הלחם מחטים עד כאן לשונו הנה הרואה יראה ויבין וישכיל הוא הדבר אשר דברנו עד הנה כי טרם שמזככים את נפשם בספירה אזי מותר אדם מן הבהמה אין רק להתאוה תאוה כמאכל הבהמה ולכן קרבנם ג"כ מאכל בהמה שהן שעורים ותפלה של אדם העומדת במקום קרבן ג"כ מאכל שעורים הרומז לאותיות הדיבור נפרדים מאותיות המחשבה ולשונו ולשון רמיה רם י"ה מאותיות ו"ה כמבואר בכמה מקומות והכל בסיבת שעדיין לא ספרו וזככו עצמותם בפרטי מעשיהם מבית ומחוץ לעשות בהתקשרות החכמה והדעת כמבואר לכן לא היו ראוים רק למאכל בהמה שהן שעורים כנזכר לאפוקי אחר ספירת עומר שהוכנו אז לדעת כי עיקר ספירות להכניס הדעת בפרטי המדות ואפי' במעשיהם בחוץ ומשאם ומתנם ושאר תענוגים מוציאים משם אותיות התורה ומחשבתם דבוקה לרוממות אלהות נמצא מאין להם מחשבה זרה אח"כ בגשתם לתורה ותפלה וזה הגורמת שמוציאים דיבור לפני אלהים אותיות הדיבור מקושרים ודבקים לאותיות המחשבה וע"כ אחר הספירה מביא שתי הלחם מחטים שמביא הדעת לכוונה הנ"ל. הנה סהדי במרומים שאין כוונתי לדרוש לבד ולומר פרושים בדבריהם כי לא לדרשא אתינא כ"א מגמתי לעורר הלבבות אשר מה מאד מהראוי להיות כל איש ואיש להיות ירא וחרד במורא ופחד בהאיך אנפין יקום קדם מלכא עתה בחג עצרת כלפי דברינו הנאמרים באמת אם חסר אחת מכל תנאים המבוארים שצריך לזכך ולקשוט עצמו בימי הספירה ולבנות קומת השכינה ואז ימנה בין כללות עם לומר נעשה ונשמע כנזכר ואם לאו הלא יעטה כמעיל בשתו וכלימה יכסה פניו מלהרים ראש ועדיין טומאתו עליו ח"ו מזוהמתו ובא וראה שאמר הנביא כל הגונב מזה כמותו ניקה וכל הכחש מזה כמוהו ניקה וטרם הביאור נקדים מאמר הזוהר לא תרצח לא תנאף לא פסקא טעמא ואי לאו דפסקי טעמא לא היה תקנה לעלמין ויהא אסור לקטלא נפשא בעלמא אע"ג דיעבור על אורייתא אבל במה דפסקא טעמא אסור ושרי לא תנאף אי לאו דפסקא טעמא אסור אפי' לאולדא או למחדי באתתיה חדוה דמצוה ובמה דפסקא אסור ושרי לא תגנוב אי לאו דפסקא טעמא הוה אסור אפילו למיגנוב דעתא דרביה באורייתא או דעתא דחכם וכו' ובמה דפסקא טעמא אסור ושרי נמצא העולה מדברי קדשו אם לא היה בחי' פסוק הטעמים באורייתא בין שתי תיבות אלו שנים שנים הבאים אל התיבה מעשרת הדברות לא הסמוך לדיבור תגנוב או לא הסמוך לדיבור תנאף וכדומה בלתי אפשרי היה שום גניבה בעולם אפי' גניבה דמצוה וממילא אם אין בחי' גניבה בסטרא דקדושה מאין נמשך בחי' גניבה אל הקליפיות כי כל מה שיש בקדושה כנגדה יש בסט"א זל"ז והכל נמשך מהתורה אשר בה אסתכל קב"ה וברא עלמא וממילא יש אותיות התורה בכל העולם ומלואה עד מדריגה התחתונה ובהעדר' לאפס ותוהו נחשבו ויחזור ח"ו לתוהו ובוהו ולכן מוכרח לומר שכל הגונב וכחש ורצח ונאף וכדומה ממדות המגונות הפכיים בכולם יש בהם חיות מעט מאותיות התורה להחיותם עד עת קץ והכל מכח פסקא טעמא שנתן ריוח בין הדבקים לא הסמוך אצל דבור מעשרת הדברות גניבה וניאוף ורציחה וכדומה מזה נמשך להם חיות מעט כדברי הזוהר ואפשר לרמוז בדברי הנביא כל הגונב מזה הכוונה להורות מאין נמשך בחינת גניבה בעולם וכל הגונב הכל נמשך מזה מבחי' פסקא טעמא שניתנו בין הדבקים תיבת לא מתיבת תגנוב וכדברי הזוהר אי לא דפסקה טעמא הוי אסור למגנוב וגו' והכוונה כיון שאין בחי' גניבה בקדושה ממילא לא הוי שום בחינת גניבה אפי' בקליפיות המושכת חיות מלא תגנוב הכתוב בתורה ומפסקא טעמא שביניהם ועתה שרי ואסור ואומר הנביא כמוהו ניקה כלומר בהיות כמוהו שישים האדם נפשו ורוחו לגנוב כמו שכתוב בתורה פסקא הטעמא דהיינו רק למגנב דעתא דרביה אזי ניקה האיש מעון רק לב הותל הטהו למשוך עד לקליפיות לגנוב גניבה ממש אסורה מדאורייתא וכן אמרו וכל הכחש מזה כמוהו ניקה הכוונה ג"כ ע"ד האמור כל הכחש הכל נמשך מזה פסקא הטעמים אמנם בעשותו ככה כמו שעלה ברצונו הפשוט בפסיק הטעמים בודאי היה האיש ניקה מעון רק רע יאמר וכיחש מה שאמרה התורה וממשיך הכחשה מותרת עד לקליפיות ולכן לא ינוקה רע ח"ו והנה אחרי העיון בדברי אלה אשר הקדמנו לבבו יבין וישכיל לדמות שארית פרטי תענוגות בני אדם המותרות ופרטי האסורים הכל נמשך מאותיות התורה בהיות יצא חוץ לגבול התורה וכמבואר והבחירה חפשית ביד האדם לעשות כרצון איש ואיש כמו שעושה צירופי' באמצעות פרי מעלליו מטוב עד רע כמוהו ממש נקבעים צרופים בתורה ובפרט עתה בחג שבועות שחוזר מציאות הראשון פתח נתינת התורה שהולך ונוקב עד ביאת הגואל קול השופר הולך וחזק בכל שנה ושנה בעת המציאות ותולה כל הוראת חיי אדם בזה הלילה כמו דאיתא בהאר"י זללה"ה אם האדם ניעור בזאת הלילה בליל שבועות מובטח לו שלא ינזק כל השנה כי כל הוראת חיי האדם תלוי בזה הלילה ומי שיש לו מוח בקדקדו נפשו יודעת מאד מצד השכל שכן היא להיות שעתה חוזר למציאות הראשון ואנו בני ישראל מקבלים את התורה כמאז ומקדם ובודאי הסברא נותנת מיום נתינת התורה במעמד הקדוש עד עתה ועד לעתיד אינו דומה בחי' נתינתם משנה לשנה ומשתנת בטעם וריח לשבח בבחי' מחודשת ובכל פעם החיוב מוטל על כל אחד מישראל להכין את לבו ורוחו לקבל על נפשו מה שיקרא וילמוד עתה בלילה הזאת יקבל עליו עול מלכות שמים שלימה בחשק האהבה ולערך הכנתו לקבלה כמוהו אור לו אור התורה ונצטרפת צירופי אותיות בתורה ופסקי הטעמים אשר בהם ומהם דוגמתם קורה לו מקריותיו ומאורעותיו כל השנה הבאה להטיב או לרע ח"ו כדברינו הנאמרים באמת בדברי הזוהר:
והנה מי שחלק לו אלקים בבינה ויש בו מדעת קונו נפשו יודעת מאוד שהכל תולה בעצמותו בהיות הכרתו חזקה עתה לצרף צירוף קבע תיבת לא לתיבת תגנוב וכדומה מכל לא הכתובים אצל הדברות בודאי מאין יבא לו מאורע רעה ח"ו מגניבה ורציחה וניאוף כל השנה כיון שטרח ופעל בהכנתו רבה ועוצם הכרתו לעשות בתורה באמצעות כשרון פעולותיו ומעשה מצותיו שהכין א"ע עתה לקבלת התורה והכנה רבה וזכות הגוף וטהרת מחשבה ממילא כחו יפה בפיו לעשות צירופים ככל היוצא מפיו נעשה ונצטרף בצירוף קבע בלתי מתמוטט בקשר אמיץ וחזק ולא עשה פירוד בין הדבקים תיבת לא מתיבת תגנוב כ"א מה שנוגע אל התורה והעבודה ולא הניח התפשטות לקליפות כ"א כדי חיותם מעט מן המעט עד עת אשר שם קץ לחושך ויבער רוח הטומאה מן הארץ וכיון שכן מאין יבוא לקליפות כח להרע עמדו לגנוב ולגזול ורציחה ומעתה תחזה אם עיני שכל לך איך שהעמיקו לדבר אשר כל הוראת חיי האדם תולה בזה הלילה כמדובר כיון שחוזר למציאות הראשון כאשר מאז נתעלו כל המדות לשורשם ונוטל מהם כל חיותם וכדברינו לעיל לכן סוס לא צנוף וחמור לא נעור והכל על כי הכינו את לבם לדרוש ה' בקבלת התורה ונצטרפו האותיות והתיבות אחד אל אחד יחדיו ידבקו ונתעלו פרטי האותיות המתלבשים בקליפות למקומם הרמתה וממילא נלקח מעמהם כל חיותם ותענוגם הנמשך להם מאותיות התורה. וע"פ הדברים האלה יש לרמוז מה דאיתא בגמ':
רב יוסף ביומא דעצרתא עבדי ליה עגלא תילתא אמר אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא ופירש"י אי לאו האי יומא שלמדתי תורה ונתרוממתי הרי אנשים הרבה בשוק ששמם יוסף ומה ביני לבינם והנה לכאורה יש לתמוה וכי דרכו של צדיק להתפאר ולהיות לו תפארת מן האדם שלמד תורה הרבה ונתרומם במעלה על זולתו אמנם דבר גדול רמזו בדבריהם וכלפי דברינו הנאמרים אשר במעמד הר סיני בהכינו ישראל בנעשה ונשמע שעשו תחלה קומה לשכינה ואח"כ נשמע מה דאיהי מצווה ופקודא ואז פסק זוהמתן מאז ומקדם מעץ שאכל אדם הראשון חטה היה כמבואר ולזה נתעוררו אדה"ר משוך בערלתו והכוונה ערלה דחפיא על ברית עליון אות השפעתו יתברך שרצה לגלות באמצעות קומת אדה"ר חפיא הערלה ולא נתגלה כ"א הלכה לחיצונים עד שבאו אבות שלשה וגו' ואחר שעמדו במעמד הקדוש הכינו לקבלת התורה והקריבו שתי הלחם ויצאו ממאכל בהמה למאכל אדם חטים המביא דעת כמבואר למעלה והיינו אותיות התורה אשר כללותה גימטריא כ"ב אותיות אל"ף בי"ת ומלמדת לאדם בינה איך להכניס הדעת בפרטי עובדותיו ולהשיג בהם התפשטות אורותיו ית' הבהירים שנפלו ונתלבשו במדריגות הנמוכים וכמבואר פ"ה תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעק"ב איך לקהל היו"ד אל עקב המורה מדריגות הנמוכים המכונים בשם עקב ע"ל ונמצא מה שלא נתגלה ונתפרסם התגלותו והשפעת טובו בעולם תחלה שעלה ברצונו הקדום לגלות ע"י קומת אדה"ר נתגלה כ"ז אח"כ באמצעות נתינת התורה שנטהרו ונזדככו כללות עם קדוש והסירו הערלה מעל ברית עליון ונוהג הענין מאז עד עתה ועד ביאת הגואל בהגיע חג הקדוש שחוזר למציאות הראשון ואנו בני ישראל מזככין עצמינו בנעשה קודם לנשמע שזה הבחינה ישנה בכל אדם ובכל זמן כנזכר באורך ואזי מקבלים הארת התורה בטהרתה ובהירתה כל אחד ואחד מישראל לערך בחינתו מקבל הארת התורה והתורה אור לו אור להבין ולהשכיל איך שהוא יתברך ממלא כל עלמין ותחות כל עלמין ולית אתר פנוי מניה וכל מה שנשפע משפע ברכה עליונה בהעולמות יודעין הכל מאת ה' היתה זאת. ומעתה תבין מאמרם ז"ל רב יוסף ביומא דעצרתא עבדי ליה עגלא תלתא אמר אי לאו האי יומא דקא גרים היינו יום הקדוש ומובחר לקבלת תורתינו הקדושה שנתעלו אז מדרגות הנמוכים לשורשם וגם אח"כ כשחזרו כ"א למקומם עד עת קץ התורה אור להאיר עיני המשכילים איך להעלות אלו האורות שנתפשטו מרום המעלות ונתלבשו במדריגות התחתונים המכונים בשם שוק כידוע מכוונת נר חנוכה עד שתכלה רגל מן השוק וזהו שאמר רב יוסף אי לאו האי יומא קא גרים כמה יוסף איכא בשוקא נודע מדות המשפיע נקרא יוסף ואי נעדר מכללות עם קדוש ישראל האי יומא נתינת התורה כמה השפעות המכונים בשם יוסף איכא בשוקא במדריגת התחתונים ולית מאן דידע איך להעלותם ולקשרם למקורם ומרום שבתם ונמצא מותר האדם מן הבהמה אין והשתא גרים האי יומא ונתקן כל הנ"ל ודו"ק בזה ותבין:
כי לא יעשה אדני ה' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים נראה לפרש ע"ד שזכרנו למעלה מאמרם ז"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע אמר הקב"ה מי גילה רז זה לבני שמה"ש משתמשין בו והכוונה נעשה תחלה קומה שלימה לשכינה ואח"כ ונשמע ובמה יתכן להם לעשות קומה הלא נודע הכל באמצעות כשרון פעולתם וקישוט מדותם בימי הספירה כנזכר באריכות למעלה וע"פ הדברים האלה נראה לרמוז מה שיסד הפייטן בזמירות שבת נעשה ונשמע אמרו כאחד בהקדם מאמרם ז"ל אמרי דבי רבי אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה אם תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדי' להביא לה בחשאי ואיתא בכוונת רח"ל היא בת מלך הריחה מזה היחוד העליון של שמע והיא תאיבה ליהנות מאותן המוחין התחילו עבדי' הצדיקים שהן עבדיה להביא לה בחשאי סוד היחוד של בשכמל"ו כנודע למביני מדע ואפשר לרמוז נעשה ונשמע אמרו כאחד כלומר מוסב אעבר ועתיד ועד ביאת הגואל זאת עבודת הצדיקים למסור את רוחם ונפשם בעבור זאת לעשות ולבנות קומתה ואפילו בפרטי מעשיהם הגשמים כוונתם ומגמתם שיגיע צד הנאה לבורא עולם ולא להנאות עצמם וכבודם הגשמים וזהו נעשה לשכינה קומה בפרטי העובדות ונשמע אח"כ מה דאיהו אמרת ומצוות להם ואמרו כ"כ בחושק האהבה עזה ותשוקתם שיגרמו לה יחוד עליון בבחי' היחוד של אח"ד שהוא יותר עליון מבחי' יחוד של בשכמל"ו וזהו נעשה ונשמע אמרו כ"כ בחושק האהבה עד שגרמו לשכינה יחוד עליון כאחד והבן כאחד דייקא. והכלל כי כ"ז נתן הקב"ה ביד הצדיקים כאשר בארנו למעלה פ"ה השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם הארץ מוסב על השכינה הכינוי בשם ארץ נתן לבני אדם אישים הצדיקים שהם יבנו ויתקנו וכדברי הינוקא גבורי כח עושי דברו עושי אותו ודאי ומתקנין ליה ומהדרין לדיוקנא קדמאה ובאמת לזה היתה תכלית הבריאה בשביל התענוג ושעשועים שצפה לקבל מנשמות הצדיקים אמנם מאין להם תבונה ודעת להשכיל אופני יושר תיקוני שכינה להכינה ולסעדה בקומה בנויה ומתוקנת הלא הכל מאתו ית' שהוא ית' ברחמיו הגדולים וחסדיו העודפות על בני אדם ודרכו הטוב להטיב לנבראיו ממשיך להם זה השכל ע"י הנביאים וצדיקים שבכל דור ודור באמצעות נשמתן שהוא חלק אלוה ממעל הם הן ממשיכין שכל וחכמה עלאה לדעת ולהשכיל אופני התיקונים של השכינה נמצא הכל מאת ה' היתה זא"ת כי רוב חכמתם ותבונתם לא עמדה להם כ"א מה שהוא ית' מגלה להם באמצעות נשמותיהם ואפשר לרמוז בדבריהם מי גילה לבני רז זה של נעשה ונשמע הכוונה מ"י הידוע כינוי לעולם הבינה הנקרא מי וממנה נשמתן של הצדיקים ונשמותיהם מגלה להם רז של נעשה ונשמע לדעת איך לבנות קומת השכינה ובאמת צדיקים אמיתים מצערים את נפשם מזה ונותנין גרעון בעבודת עצמן ע"ד:
משל מלך גדול צוה לעבדיו היושבים ראשונה במלכות לפארו ולכבדו בכל מיני פאר וכבוד שיש בעולם היתכן שיאמר להם המלך כזה וכזה תפארו ותכבדו את כבודי בודאי גנאי הוא לו ואדרבא אין זה כבודו כ"א מהראוי עבדים המעותדים לרומם ולפאר כבוד מלכותו המה בעצמם בתבונתם יתנו עצה לנפשם אופני יושר גודל פאר המלך ואנו רואין בבחי' עבודת גבוה כל מה שירבה לשבח ולפאר כבוד מלכותו יתברך ובכל עצה היעוצה איך לעובדו הכל מאת ה' היתה זאת כי נשמתו של אדם מודעת ומגלת לו רז עליון החצובה מכסא כבודו יתברך ונותנת עצות לנפש אדם יומם ולילה ונמצא נותן גרעון בעבודתו בעבור זאת כאלו תועלתה מעוטה אכן ע"פ אמת אע"פ שהצדיקים מתרעמים וממציאים גרעון בעבודתם להיות הכל בכח ועזר אלוה עכ"ז הכל רצויה לפניו יתברך ואדרבה זה הנותנת תוספת תענוג ומשמח לקרא' הפקחים שמקטינים א"ע ומעלה הבורא ב"ה כאלו הכל עשוי ונעבד בכח עצמותם מול זה רומז הנביא כי לא יעשה אדני ה' דבר ירצה בחי' עשיה של השכינה הנקרא דבור לא יעשה הקב"ה בעצמו כ"א הארץ נתן לבני אדם כנזכר ואם נפשך לדעת איך יתכן לאדם הגשמי אשר בעפר יסודו להכין אותה ולסעדה לזה גמר אומר כי אם גילה סודו אל עבדיו הנביאים איך לתקן האי דבר באמצעות נשמתן החצובה מכסא כבודו המגלה רז עלאה ועכ"ז מעלה עליהם הקב"ה על עבודת הצדיקים כאלו כל בחי' תיקונם ועשיותם מכח עצמותם והכל ישר ונכון לפניו כ' לה' החסד ומשלם לאיש כמעשהו כאלו כ"ז נעשה מכחם ועצמותם והאל ברחמיו יורינו דרך אמת עבודת צורך גבוה אמן. סליק דרוש לשבועות.