דוד ע"ה אמר תסתירם בסתר פניך מרוכסי איש תצפנם בסוכה מריב לשונות פירש"י מרוכסי איש מחבורי רשעים המתקשרים יחד להרע להם והפליאה נשגבה מה זה הסתרה והצפנה בסוכה מרוכסי איש וריב לשונות כי לא יכול העושה מריבה ומחליק בלשונו לילך אחריו אפי' לסוכה ולריב ריבו ויש לרמוז כי אין לך מקטרג גדול העושה מריבה עם עם קדוש ישראל כנחש הוא היצה"ר והוא עיקר הריב לשונות שעולה ומקטרג בראש השנה וי"כ ולזה בא מצות תקיעת שופר לערבב מחשבתו וכמו דאיתא בזוהר ויעקב אזיל באינון יומין דבין ראש השנה ליום הכפורים עריק לאשתזבא מניה תב בתיובתא שוי גרמיה בתעניתא עד דאתי ראש השנה ויום כפור כדין ידעי ישראל דעשו בא ועמו ארבע מאות איש כולהו מקטרגי מיד ויירא יעקב מאוד וייצר לו וגו' כדין וישב ביום ההוא עשו לדרכו אימתי בשעת נעילה דהא אתפרש מעמא קדישא וגו' מה כתיב ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית כיון דיתבי בסוכות הא אשתזיבו מקטרגא וקב"ה חדי בבנוי נמצינו למידים מדברי קודש זוהר הנ"ל שקורא למקטרג הגדול בר"ה ויום כפור עשו וארבע מאות איש שהם הן עיקר הריב לשונות וחבורים הרשעים המתקשרים יחד להרע להם לישראל ועדת יעקב בורחים מפניהם בסוכות לזה רמז דהמע"ה בנעים זמירותיו והתפלל עבור כללות עם קדוש תסתירם בסתר פניך מרוכסי איש ויובן ע"ד שבחרנו למעלה שבחי' המועדים שדיבר לנו משה רבינו נקרא אנפי מלכא כנזכר בזוהר ע"פ לך אמר לבי בקשו פני אינון זמנייא וחגייא הנקראים פנים של הקב"ה המאיר באמצעות הימים טובים ולטעם זה נקרא יום טוב יום כזה שטוב העליון נתגלה כנזכר למעלה בפסח נתגלה מדת החסד בשבועות מדת התפארת ובסוכות לקבל אהרן דבזכותיה הוו אזלין שבעה עננין דחפיין על ישראל כסוכות ובג"כ אינון עבדין סוכה עיין בז"ח סוף פרשת תולדות שמונה והולך בחינת המועדים איך הם רמוזים ועכ"פ הם נקראים בחינת הפנים שבאמצעותם מאיר אור בהירותו יתברך וזה הרמז תסתירם בסתר פניך מוסב על חג הסוכות ונקרא סתר פניך מטעם המבואר תצפנם מריב לשונות הם עשו וארבע מאות איש כלהו מקטרגי ונקרא ריב לשונות בר"ה ויו"כ איה איפוא המקוה לברוח מהם רומז עיקר הוא בסוכות כנזכר בזוהר כיון דיתבי בסוכות מיד אשתזבו מניה וזהו תצפנם בסוכה ודאי בצל סוכות להגן עלינו מריב לשונות הנ"ל והכלל עיקר עובדותינו עתה במצות סוכה ואתרוג לבנות קומת השכינה בבנין החסדים אשר בראש השנה עיקר בניינה בה"ג ועתה עיקר בנינה בה"ח כנודע מכוונות האר"י זללה"ה להמעיין בספרים. וכאשר בארתי דברי בועז לרות הטבת חסדך האחרון מן הראשון יש לרמוז הכוונה ארבעה ימים שבין יום כפור לסוכות שרחל נוטלת חמשה חסדים וכו' והחסדים אלו אינה לוקחתם מלמעלה למטה שאם נתבטל החסד העליון ברבות הגבורות אין הגרוע ממנו יכול להקימו אלא לוקחתם מלמטה למעלה בכדי שאם יתבטל החסד הגרוע היורד תחלה ברוב הגבורות בבא החסד המעולה ממנו ידבק בו ויחזירנו לאיתנו וכזה רמז לרות הכינוי לשכינה גדול חסדך האחרון מן הראשון להורות שלוקחתם מלמטה למעלה כמבואר וכ"ז יתבאר אי"ה לפנים מהות בניינה בבחי' החסדים ומעתה תאיר עיניך בדבריהם שמשלו משל למי שיצא מן הסוכה מחמת רוב הגשמים לא יבעט ויצא אלא יצא בהכנעה כעבד שמוזג לו כוס לרבו ורבו שופכו לו על פניו ולכאורה מזיגת הכוס מה בעי הכא במצות סוכה לומר שרבו משלם מדה כנגד מדה ושופך לו הקיתון על פניו אמנם כלפי דברים הנאמרים יתבאר שפיר להמבין מדעתו סוד מזיגת הכוס הוא בבחינת המתקת היין שהוא מסטרא דדינא יתהפך לרחמים על ידי מימי החסדים וכנזכר בזוהר מט"ט רמי מיא להאי יינא ומעתה תחזה להיות כל עצמה של מצות סוכה להכינה ולסעדה בבנין ה"ח להמתיק רוב הגבורות של בחי' קבלתה בראש השנה וי"כ שהוא כמו מזיגת הכוס יין במים וכיון שצריך לצאת מהסוכה מחמת הגשמים נראה שלא ניחא לרבו במזיגת הכוס ולכן שופך לו הקיתון על פניו מדה כנגד מדה ואנו אומרים בנוסח יהי רצון ובזכות צאתי מביתי החוצה ודרך מצותיך ארוצה יחשב לי בזאת כאלו הרחקתי נדוד ויש להבין איה הרמז בתורה יציאה מהבית לסוכה כאלו הרחיק נדוד והנראה ע"ד הכתוב ונס אל אחת מן הערים האלה וחי וכבר בארנו כמה פעמים ע"פ הכלל המונח בידינו שכללות התורה היא תמידיות וישנה בכל אדם וכל זמן והאיך שייך פסוק זה גם עתה והכוונה כי נודע סוכה רומז לבינה אימא עלאה בחי' תשובה ועיקר הכוונה של אדם בעשיות מצותיו רק לדבק פנימיות מחשבתו לרומתותו יתברך ולעורר לבו בקרבו בעבותות האהבה איך שזכה לעשות אותן המצות שהקב"ה עושה אותן בעצמו ולזה אנו מברכין בברכות המצות אשר קדשנו במצותיו דייקא אותן המצות שהוא בעצמו ובכבודו עושה קדשנו עמהם לעשות גם כן כי לכולם יש להם מקום מוצא בעולמות עליונים כמבואר לנו בפרשיות הקודמות להדורש מקומה וכיון שכן מהראוי שהחי יתן אל לבו טרם גשתו לעשות אחת מהנה המצות הנראים גשמיים היושב בצל סוכה של עץ ובאמת במקומה הוא אור בהיר עין לא ראתה ובחשבו כזאת אזי יתמלא בושה וכלימה ברתת וזיע כי כל אדם יודע פחיתת ערכו וחסרונו איך הוא משוקע בקליפות ולהוט ובהול אחרי המותרות ובהאיך אנפין יקום קדם מלכא לעשות אותן המצות שהוא הקב"ה עושה בעצמו וירא לנפשו מגשת לעשיות מצותיו יתברך עד שעוזב חטאיו ותוהה על הראשונות ושב אל הקב"ה בכל לבו ונפשו לבל יזכר ויפקד ויעלה על הלב לעולם לעשות כמעשהו הראשון ונמצא עשיות פרטי המצות גורמים תשובה השלימה וחרטה הגמורה לטהר ולנקות מלא קומתו מכל מום בכדי שיוכל לגשת ולקרב א"ע אליו יתברך בעשיות המצות לעשות מצות המלך שעושה בעצמו ובכבודו וזהו הרמז ונס אל אחת מן הערים האלה מלת ונ"ס נוטריקון "ויעקב "נסע "סכותה רומז לכללות עדת יעקב נסעו אל התשובה השלימה הרומז לסוכה עולם הבינה ומורה הכתוב באצבע מאין באו אל התעוררות לשוב אליו יתברך בתשובה שלימה אחת מן הערים האלה הערים משמעו לשון התעוררות כלומר באמצעות עשיות מצותן יעטו כמעיל בשתם בהאיך אנפין יקרבו לעשות מצותיו ית' כנזכר ונמצא בבא האדם ורוצה להכניס ראשו ורובו בסוכה נרתע לאחוריו וירא לנפשו להכניס ראשו בתוכה עד שמעורר לבו בקרבו בתשובה שלימה וזהו ונ"ס ו"יעקב נ"סע ס"כותה אחת מהערם לשון התעוררות האלה שבאים מחמתם אל התשובה השלימה וכאמור ומהראוי שיחרד האיש וילפת במעלה על זכרונו עומק הסכות אשר איתא בהאר"י זללה"ה שארבעה דפנות הסוכה רומזים לצירופי אהי"ה וגם קרקעית הסוכה צירופי שמות הקדושים וא"כ איך מלאו לבו לעקור פעמי רגליו מביתו אל קרקעית הסוכה ולדרוך בעקבו על צירופי שמות הקדושים והוא מצוה קלה שאדם דש בעקב לזה רומז הכתוב ויעקב נסע סכותה כמורה באצבע מי הוא זה הראוי לדוש בעקב על קרקעית הסוכה וצירופי השמות הנקרא בשם יעקב שלם. ע"ד שבארנו למעלה מה דאיתא בתיקונים ע"פ ויבא יעקב שלם עם היו"ד והיינו שיש לו בהירות השכל לחבר היו"ד הרומז לחכמה אל עקב המה מדריגות התחתונים בחינת עקב לאיש אשר אלה לו לו נאה ויאה לדרוש בעקבו על קרקעית הסוכה כי גם בעקבו מחובר היו"ד המורה על החכמה וזהו ויעקב נסע סכותה ומעתה תאיר עיניך במה שאנו אומרים ובזכות צאתי מביתי החוצה ודרך מצותיך ארוצה בהתעוררת בלא בושת אנפין כי נתעורר לבי בקרבי מחמת מצות הסוכה כנזכר יחשב לי בזאת כאלו הרחקתי נדוד וישיבת סוכה מכפרת עון כנרמז בתיבת ונ"ס ו"יעקב נ"סע ס"כותה ומה מאוד צריך האדם לעורר לבו בקרבו כשזוכה לישב בסוכה אשר נודע סוד הסוכה הוא בחי' מקיפים של החסדים וע"י לולב עם מיניו אנו ממשיכין פנימיות ה' חסדים ודוד המלך כשבא להחזיר שבח והודאה על עומק סוכות בעוצם הכרתו השיג כ"ז והתחיל לפאר ולרומם שמו יתברך על רבוי טובותיו וחסדיו הנוהג עם עמו ישראל ורומז סכותה לראשי ביום נשק כי כבר נודע שהלולב עם מיניו ואתרוג נקרא מאני קרבא כאשר חכמים הגידו בסימניהם מאן נצח דינא מאן דמאני קרבא בידייהו ולגודל טובותיו יתברך העודפות על עם קרובו ישראל אמר ככה לא די שמסר כזה לעם קרובו להראות בעליל לארץ שהם מהמנצחים ולא מהמנוצחים במאני קרבא אשר בידיהם אלא עוד זאת הראה לטובה אות ביתרון שאת והושיבם בסוכה ג"כ לעטרם באורות מקיפים וזהו שאמר על כללות עם ישראל סכותה לראשי בסוד הסוכה שהיא אורות המקיפים ביום נשק ביום קדוש כזה שאנו הולכים עם הנשק המורה למאני קרבא וחבה יתירה נודעת להם וטובים השנים מהאחד עם המאני קרבא מנצחים דינא ובונים את שינה בחסדים הפנימים ובישיבת סוכה באורות המקיפים כנודע למשכיל למעלה ומבין מדעתו ודו"ק:
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים והקשה במדרש וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות וצריך להבין מהות הענין היותו ראשון לחשבון עונות והנראה כי כבר קדם לנו הדיבור בענין ראש השנה שאז היא משפט המלוכה להמליכו יתברך עלינו מחדש ולזה אנו תוקעין בשופר כמשפט המלך ביום המלוכה תוקעין לפניו ואומרים יחי המלך וזהו עיקר מגמת נפשינו בתקיעת שופר וסדר התפלות לבנות קומת השכינה ולקבל עלינו עול מלכותו מחדש זולת מה שקבלנו עלינו בשנה שעברה ולזה אנו שואגים ותמלוך אתה ה' לבדך על כל מעשיך כי מי שנגרר ח"ו אחר תאות לבו מעצת המלך זקן וכסיל אין לך עבד גדול מזה שאינו ברשות עצמו ואל כל אשר יחפוץ המלך זקן יטנו כי הוא מושלך לפניו כפות עם רמ"ח איבריו ולזה עיקר הבקשה להמליך עלינו מלכותו ית' ש שיהא מושל על מלא קומתינו ותמלוך אתה ה' לבדך על כל מעשיך כ' לך משפט המלוכה ולא יהיה לזרים חלק בנו והיינו לשלול המלך זקן וכסיל צא תאמר לו ועיקר כוונתינו לקבל עול מלכותו עלינו לעובדו יתברך יומם ולילה כנרמז בכתוב תקעו בחודש שופר כלומר שאז ביום הדין הגדול והנורא צריך האדם להיות מבעלי התשובה ששבים אליו יתברך שלא בהדרגה כמו שדרש בזוהר ע"פ ואברהם זקן בא בימים ע"ש זכאה בעלי תשובה שברגע א' באים אל המעלה המובחר מה שהצדיקים גמורים זוכים בימים מרובים ולזה העמיקו בדבריהם במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד ע"ש בזוהר ואפשר לכנות אותן הצדיקים שהולכים בתורת ה' ממדרגה למדריגה בחינת חודש שנתחדש אצלם העבודה מזמן לזמן כענין הירח שנתחדשה ובחי' שופר כינוי לבעלי תשובה הגמורים אשר ברגע אחד עולין במעלה הגבוה וכזה רומז הנביא תקעו בחודש שופר עתה בראש השנה צריכין להחמיר בתשובתם ועבודתם ולתקוע בבחי' עבודתם הרפוי בידם כמו חודש שנתחדש מזמן לזמן תקעו לשם תשובה הגמורה הנרמז במלת שופר מלשון שפרו מעשיכם כי עתה בראש השנה השעה צריכה לכך וצריך להגביר התשובה על בחי' התחדשות העבודה ולזה גמר אומר בכסא ליום חגינו כלומר מכאן ראיה כי איתא בשל"ה שהביא בשם ספר א' שמצד המציאות מהראוי להזכיר עתה ראש חדש כמשפט כל השנה כי אם החג של ראש השנה גובר על בחי' ר"ח ע"ש וככה יש לרמוז תקעו בחודש שופר כנזכר ותקח לך ראיה בכסא ליום חגינו כלומר למציאות היום היותו ר"ח גבר עליו החג ונקרא ראש השנה ככה תגבור בחי' התשובה על החודש כמבואר ע"ש בדרוש ראש השנה הרחבנו ביאור אשר חכמים הגידו שופר של ראש השנה מצותו בשל איל כלומר עיקר התשובה של ראש השנה לירא ולפחד מאימת הדין אילו של יצחק ולזה אנו מקבלים עלינו עול מלכות מחדש ומלכא טעם בתולה טעים והכוונה שהקב"ה טועם תענוגים מחודשות מנשמות הצדיקים איך שהם עומדים באימה וביראה ופחד מורא מאימת הדין מהמלך המשפט ועיקר הקבלה לבלתי יעשה מכאן והלאה שום דבר קטון וגדול זולת מה שיגיע צד הנאה לבורא עולם ואפי' בעשות מעשי הכרחים שבלתי אפשרי זולתם מקבלים עליהם שגם שם יבנו ויתקנו קומת השכינה כמבואר לנו כמה פעמים מהות הענין שאין לך שום דבר לבטלה בעולם והכל מורה על פועל החכם שברא הכל בחכמה ובכל מקום יש התלבשות איברי השכינה השוכנת בפרטי הנבראים והצומחים והדוממים וגם שם שם להם חק ומשפט לעשות עבודת רבם להגביה איברי השכינה אל מקומה הרמתה ומורא יעלה על ראשם שלא תלך שפע והארה עליונה הנשפע תמיד בהעולמות בשביל ישראל לחיצונים כי אם להעלות הכל אל ראשית המחשבה שורש ומקור המציאות שנמצא בעוה"ז וזה תכלית המכוון בכוונות הנענועים שאנו מנענעין עם הלולב ומיניו בחי' הדעת אל השש קצוות דהיינו לחבר בחי' הדעת והחכמה אל כל המדריגות כפי עוצם ה ההשגה ודעתו שמכיר בסימני פלאי החכמה שהבורא ב"ה מראה א"ע ונדמה אליו באמצעות התלבשות מדותיו מצד פעולותיו אשר אין שעה ורגע דומה לחברתה ומיום הבריאה עד סוף כל הדורות עדיין לא היו שני ימים שוים בדומה אחד אפי' של שעות ורגעים לא יהיו בדומה אחד כ"א בכל שעה ורגע משתנה כביכול בדמיונו בכדי להשיגו בבחינות מחודשות ואם יש משכיל דורש אלהים ומשיג משם רמזיא דחכמתא בזה כחו יפה להכניס לשם הארה עליונה להיות שעושה בהתקשרות החכמה והחכמה תחיה ומבררת ואז מחזיר מחשבה הנאצלה למקומה אשר היה שם אהלה מתחלה. כלל העולה עיקר תפיסת ההשגה אינו כ"א מהבנין ולמטה כמ"ש עולם חסד יבנה מחסד ולמטה עיקר בנין העולם מוסב הדיבור לשכינה הנקרא עולם מלישנא דעולימא ושם יכול רעיון לבות בני אדם לתפוס מחשבותיו הקדושים הניכרים מתוך מעשיו וכל או"א מישראל כפי אחיזת נשמתו למעלה יכול להעלות אל ה' איירי השכינה. וזהו הנרמז בכתוב
אמרתי אעלה בתמר ומלת אמרתי פליג לשתים אמרת יו"ד שהעולם נברא בעשרה מאמרות ונודע שאמירה בחשאי ולכן לא היה עדיין שום בחי' התגלות וע"ד ששמעתי מהמגיד זללה"ה מה שאמר מה דאיתא לחים היו ונקרשו מגערתו ית' ונתבאר במקום אחר ולכן תחילת הבריאה בעשרה מאמרות נברא העולם ולהיות שאמירה בחשאי ולכן נתן הקב"ה אח"כ את התורה בעשרת הדברות ודיבור הוא קשה ויכולין העולם לתופסו יתברך באמצעות עשרת הדברות שהתורה בכלל הוא רושם אלהות והיינו ע"י עשיות המצות הכתובים בה ובפרט מצות לולב עם מיניו ואתרוג המורים בדרך כלל שבע ימי הבנין ככללות התורה שחצבה עמודיה שבעה ולזה רומז הכתוב אמרת יו"ד ירצה עשרה מאמרות שבהם נברא העולם אי אפשר להשיגם ולתופסם כ"א באמצעות ד' מינים אלו הרשום במלת אעלה נוטריקון "אתרוג "ערבה "לולב "הדס המה מורים על זי"ה ומהבנין ולמטה מחשבה תפיסה קצת מצד פעולותיו ובזה תשכיל לדעת ולהבין במקרא אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים ירצה להורות את הנ"ל אמרות ה' היינו יו"ד מאמרות שבהם נברא העולם המה אמרות טהורות לשון בהירות ולרוב דקותם ובהירותם לית מחשבה תפיסה כלל ע"כ הוריד עוז מבטחה ע"י נאמן ביתו בעשרה דברות על ההר הקדוש אשר חמד אלהים לשבתו וכללות התורה אינה רק שבעה עמודים כי חצבה עמודיה שבעה וכל עמוד נכלל מעשרה ועולה שבעים והיא רושם אלהות אשר באמצעות צירופי שמותי' והמאור שבה משיגין רוממותו וגדלותו יתברך וזהו אמרות ה' אמרות טהורות ובהירות כאמור ולית מחשבה תפיסה כנל שכל זמן היותם מאירים ובהירים כשרצה הבורא ב"ה להראות התגלותם להיותם בעליל לארץ לשון התגלות כמו בין שנראה בעליל וכו' אזי מזוקק שבעתים הלבישם בכללות עשרת הדברות שחצבה עמודיה שבעה ובסוד התכללותם עולה שבעים כנזכר ובזה יש התגלות לאותן היו"ד מאמרות ודו"ק:
או יאמר אמרתי אעלה בתמר והכל עולה בקנה אחד כי אנו אומרים מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך וכוונה להיות שעיקר השגתינו בעוצם יכולתו ורוממותו הוא באמצעות פעולותיו שנוהג בעולמו ככה נקרא בשם מתואר שמותיו וכינויו ואמר יאמר העבד העובד את הקב"ה שכבר עמד בסוד ה' ויודע עומק מחשבותיו יתב' באמצעות פעולותיו ובאמת הוא תועה מדרך השכל כי יש אלפי אלפים ורבוא רבבות עולמות שלא באו עדיין לידי התגלות ואיך ימלא פיו לומר שכבר השיג במושכלות לזה רומז הכתוב מה גדלו מעשיך ה' שנראים מעשיך שאתה פועל בעולמך גדולים ורבים ותרצה לומר שכבר עמדת על עומק מחשבותיו הניכרים מתוך מעשיו לזה גמר אומר הכתוב מאד עמקו מחשבותיך ואין מי בעולם לעמוד על סודם כיון שלא באו עדיין לידי התגלות כי אם אפס קצת ע"י עשיות מעשה המצות כנזכר לנו מהות הענין בפרשיות הקודמות דלזה בא הרמז אמרתו אמרת יו"ד ומשמעות אמרת לשון שפת הבגד וזהו אמרת היינו שפה וקצה של חכמה הבהירה הכינוי באות יו"ד ומה היא שפת החכמה מורה הכתוב ארבעה מינים אלו המרומז במלת אעל"ה "אתרוג "ערבה "לולב "הדס כנזכר כלל הדברים עיקר מגמת נפשו של אדם בנענוע הלולב עם מיניו להכניס הדעת שקבל על עצמו בראש השנה ינענע עתה ויכניס הדעת בהמדות לעשותם בהתקשרות החכמה ובזה תולה עיקר בנין קומת השכינה ולכן אחר שקבלנו עלינו בסוד הדעת לעסוק תמיד בבנין קומתה אח"כ בא תיכף חג הסוכות לגמור הענין בעובדא ממש שאנו נוטלין הלולב עם מיניו המורים כללות זי"ה כנודע למשכיל ומנענעים אותו הדעת שקבלנו עלינו בר"ה להמליך מלכותו בשית סטרין ומורים בעצמינו היות בחינתינו בעבודת הבורא ב"ה כ"א כתינוק המוטל בחיתול אמו לבלתי ירים יד ורגל ושום תנועות אבר כי אם אשר תלמדנו אמו ומתירו מחיתולו ואם תרפנו הרי נופל לארץ וחשוב כגולם כן אנחנו בני ישראל מראים בעצמינו עם נענועת הלולב עם מיניו אשר לכל צד שאנו פונים מכניסים לשם הדעת לבלתי עשות שום פעולה גדולה וקטנה מהות קצוות שהמה בחינת אהבה ויראה והתפארות וגו' אשר באלו המדות תולה מעשה בני אדם ותחבולותם כל ימי חייהם ולזה רמז בס"י וגם יש לרמוז בנענעות הלולב לכל פינות פנה לדרום וחתום ביה"ו וצריך לכוון אותו הצרוף הנוגע למדות דרום אמנם ידע נאמנה שלא בכוונה לבד תולה הדבר כי אם כמעשהו בחוץ איך שנוהג א"ע עם זאת המדה לנקותה ממום מגע נכרים ממדות הפכיים וזהו הרמז במלת פנה לדרום כלומר יפנה מדות דרום המורה חסד בחי' אהבה יפנה אהבתו וינקה ממום מגע נכרים אהבת ניאוף וכדומה מאהבות לא טובים וכן פנה לצפון המורה מדות היראה יפנה וינקה זאת המדה בתכלית הזכות מכל סיג בלתי יראת הרוממות הנוגע אליו יתברך וכן הכוונה פנה למזרח למעלה ומטה בכולם הכוונה ע"ד האמור וזהו תכלית הכוונה עם צרופי שנוי השמות שבשית סטרין לחקוק בלוח לבו אלו השמות חקיקה שאינה מחוקה באמצעות פעולותיו ככה חוקק צירוף השמות כנזכר לעיל ונמצא בחינת צירופיהם אינה תולה באמירה לגבוה וכוונת הלב לבד כ"א בעובד' ממש ככה נקבע צירופי שמו"ת שבו"ק וככה כחו יפה לנענע הלולב עם מיניו לשית סטרין המורה מדות הקדושים להכניס בהם הדעת והלולב עם מיניו בעצמם הם הם הוי"ה מחסד עד מלכות אנו מנענעים אותם ומעלים עד השורש שלהם והיינו כנזכר בהיות המשכיל משים רוחו ונפשו יומם ולילה לחבר חכמה עלאה בחכמה תתאה בהשכיל לב שבכל דבר בעולם שם שם לו חוק ומשפט לעבוד עבודת הבורא ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא להשיג מגשמיות אורות עליונים על מה ברא ככה חכם הפועל בעולמו בוודאי הכל בחכמה כי כל פעל ה' למענהו הכל בשביל קילוסו ובזה כחו יפה להעלות נ"ק שנתפזרו מעלה אותם לשורשם ומקורם וגם גורם הורדת השפע מרום המעלות למדריגת התחתונים שנתעורר מחמתם וזהו דאיתא בכוונות אחר שאנו מנענעים ומעלים אותם אל השורש וע"י נענוע הזה הם מקבלים הארה משם ואז אנו מורידין אחר כך הארה לנוק' מהם וסוד הורדת אור זה לנוקבא הוא כאשר הנענע ותוליך ותביא הלולב תכוין להמשיך ולהביא את סוף הלולב והדס וערבה והאתרוג במקום החזה שלך וכשתנענע ותוליך הלולב למזרח תכוין הבאתו שתביאהו עד החזה ומשם לנוקבא ונחה על ראש רחל וכן בכל הרוחות תמיד בעת ההבאה תביא את הלולב ומיניו כללות זי"ה ע"ד החזה וממנו לנוקבא ה' תתאה ואז נשלם צירוף שם הוי"ה לערך בחי' צירוף השייך לאותו הרוח:
הנה מי שעיני שכל לו נפשו יודעת מאד היות עיקר הכוונה תולה בעובדותיו אם אין פעולותיו סותרים את כוונותיו וכל פרטי עובדותיו שנוהג בהם כל ימי השנה כל עצמו ומגמתו רק לצורך גבוה ואפי' בהקרה לפניו ח"ו מקרה לא טובה אינו מרגיש בפנימיות מחשבתו לצרות עצמו כ"א הכל עבור צרות ופגם עליון כנזכר לנו זה כמה פעמים ומשים עיקר התאמצות ומגמתו להשיג חסרון עליון מחסרון התחתון וידע נאמנה א"כ מעשיו בהליכות עבודת בוראו כל השנה כלה יתכן לו ג"כ סדר הכוונות של הלולב עם מיניו להעלותם אל הדעת וכחו יפה בנענועיו להעלותם אל הדעת לקבל משם הארה וגורם גם כן הורדת השפע למדריגות התחתונים כמבואר לנו פירוש הכתוב שאמר הקב"ה לנח ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל וכו' והיה לך ולהם לאכלה ע"ש ותבין כאן כלל הנשמע שפרטי הכוונות מצות סוכה ולולב עם מיניו תולה מאז מיום ר"ה כאשר קבל על עצמו עול מלכות שמים שלימה לבנותה ולתקנה בפרטי עובדותיו עתה הוא זמן גמר כוונתו שבלב לעשות בעובדות ממש כמו שמראה בעצמו עם הלולב ואתרוג:
ומעתה תאיר עיניך להבין דבריהם שנתעוררו על פסוק ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא וכלפי דברינו יתבאר שפיר ביום הראשון דייקא מוסב על ראש השנה מאז ומקודם תקחו לכם התעוררות קבלה בלב לבנות יומם ולילה קומת השכינה ובמה בונין קומתה הכל בזי"ה הרומזים בפרי עץ הדר חובת גברא ליקח מאז יום הראשון ראש השנה אמנם להיות שאז בראש השנה אינו כ"א בסוד הדעת רק קבלה שבלב ואז הוא בסוד שמאלו תחת לראשי כנודע מכוונות והכוונה כי עיקר השלמת נפשו של אדם תולה במעשהו שמכניס הדעת בעובדות ועתה בחג הסכות בעובדא תליא שאנו עושין המצות בעובדא ממש כנזכר למעלה מאן נצח דינא מאן דמאני קרבא בידייהו דייקא ולכן עתה סוד ימינו תחבקני כי זה עיקר רצונו יתברך להכניס הדעת שקבלנו עלינו בראש השנה לעובדות כי כל זמן שהאדם בסוד המחשבה בנקל לו לעבוד עבודתו מה שאין כן בעשות מעשה ההכרחים כי בלתי אפשרי להיות תמיד במדריגה גבוה והאדם צריך לאכול ולשתות וכדומה מצרכי הגוף אשר כל אלו המדריגות המה תחת הזמן וגם להם מקום מוצא ושורש במקור העליון אורות עליונים לזה צונו הקב"ה תיכף אחר ר"ה וי"כ ליקח לולב ואתרוג המורים כללות ז' ימי הבנין כנודע ועיקר הכוונה לנענע סוד הדעת שקבלנו עלינו בראש השנה להכניסו במדות לעשות פרטי העובדות הכל בהתקשרות ולהעלות התחלקות המדריגות למקום אחדותן כי נודע אשר מהבנין ולמטה בכאן יש מגע נכרים אברהם ישמעאל דנפיק מיניה יצחק עשו דנפיק מיניה כי נודע מדות החסד למעלה ענ"ג ולמטה נגע וכן מדות היראה יש יראה רעה חס ושלום גם כן שנתפשטה לחיצונים וחובות גברא לבלתי תת התפשטות המדות למטה לחיצונים נמצא כל זה תולה בהתחלת עיקר התעוררות בר"ה בסוד קבלת הלב ואח"כ עתה בחג הסוכות בעובדא ממש בנענועת הלולב עם מיניו וכנזכר וזה הכוונה ולקחתם לכם ביום ראשון פרי עץ הדר וגו' ביום ראשון ודאי הוא ר"ה ואז הוא בסוד שמאלו תחת לראשי מטעם הנזכר ועתה בגמר המעשה סוד ימינו תחבקני כמבואר. ובזה תאיר עיניך להבין דברי חכמים ורמזותם שהעמיקו בדבריהם:
ראשון לחשבון עונות מאד צדקו דבריהם לכוון האמת כי מיום הראשון לפי דברינו מוסב לראש השנה עיקר עובדותינו עם התפלות ותקיעות שופר כוונתו ידוע למשכילים הוא רק בסוד שלשה ראשונות ששם למעלה מהזמן והכל בסוד החכמה והבינה והדעת ועתה אנו מכניסין את הדעת בהמדות וכאן יש מגע נכרי וחשבון עונות ודאי דהיינו מהבנין ולמטה מקום החשבון לאפוקי בשלש ראשונות אין שם בחי' חשבון וכאשר בארנו בפרשיות הקודמות אש יצאה מחשבון הכוונה מאין יצא אש של גבוה המורה בחינת דין לעשות ברשעים הכל יצא מחשבון היינו מהבנין ולמטה שכאן מקום החשבון ויש בחינת טוב ורע מפני השכר ועונש כנודע ולזה כוונת במדרש ראשון לחשבון עונות כמדובר להיות עתה בחג הסוכות התפשטות הדעת בהמדות מקום החשבון וזהו כלל גדול בתורה שהעיקר בריאות האדם בעולם הזה לתקן ז' ימי הבנין ולהעלות התחלקות המדריגות למקום אחדותם מציאות הראשון שהיה הארץ שפה אחת ודברים אחדים בלי שום פירוד ויהי בנסעם מקדם קדמונו של עולם נעשה בחינת פירוד וחובת גברא לדרוש אחדותם כי זה עיקר רצונו ית' בבריאת עולמו בשביל ישראל. ובזה תשכיל לדעת מה שיסד הפייטן וחן בשלם סוכו אז היתה חניית סוכו בהקדים נעים זמירות ישראל נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון שמה שבר רשפי קשת וכו' נאור אתה מהררי טרף והנראה דאיתא רבי אליעזר הגדול אמר קודם שנברא העולם היה הוא ושמו סתום בגויה והכוונה כי עיקר התגלות צרופי שמותיו הקדושים ותואר כנויו הוא ע"י נשמות הצדיקים שהם משיגין אותו יתברך באמצעות התלבשותו בצמצום מדותיו שפועל בעולמו וככה נקרא בשם אם פועל חסדים נקרא בתואר אל וכשמרחם על הבריות נקרא רחום וחנון וכדומה מתואר כנויו מה שאין כן קודם הבריאה אין אדם בארץ לפעול עמו אותן המדות לקנות שמות כפי הפעולה וכללות השמות והתוארים היו כלולים וכמוסים בעצמותו והכתוב רומז הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל כי באמת הקב"ה יושב וממתין ומצפה מתי יבא איש צדיק לעובדו בלב שלם להשיג רוממותו וזהו שומר ישראל מלשון ואביו שמר את הדבר כלומר הקב"ה ממתין לביאת צדיק להתפאר בכשרון פעולותיו ולזה רומז הכתוב ישראל אשר בך אתפאר ר"ל מתי אתה במדריגה כזה לכנותך בשם ישראל המורה שם המובחר אשר בך אתפאר ע"י מעשיך הטובים מגיע לי התפארת באמרם פלוני שלמד תורה כמה נאה מעשיו ואז ניכר חכמת הפועל ונתפאר ונתגדל שמו ית' בפי הבריות וזהו נודע ביהודה אלהים כלומר באמצעות כללות אומה הישראלית המכונים בשם יהודה נודע ונתפרסם שמו ואלהותו בישראל מורה בחינה יותר עליונה אשר בשם ישראל יכונה וכאמור ישראל אשר בך אתפאר גדול שמו נתגדל שמו ומתרומם יותר ויותר וסיבה זאת גרם בחי' הצמצום בכללות העולמות והתפשטות אורותיו הבהירים הכל בכדי לקבל תוספות תענוג מעמו ישראל וממכון שבתו השגיח היש משכיל דורש אלהים להעלות ההתחלקות למקום אחדותם וזהו ויהי בשלם סוכו כלומר באמת גם שם בבחי' ההשפעה הנשפע לבינה הנקרא סוכה גם שם חנייתו אמנם עיקר מעונתו והנאתו שמקבל תוספת פרטי תענוגים מחולקים הוא מהמדות ולמטה כשהשפע והארה עליונה עוברת דרך כללות זי"ה בהעברת היסוד צדיק עליון הנקרא ציון כנודע אז היא עיקר חנייתו והנאתו יתברך כי כאן כללית התענוג נשבר לפרטיות חלקי התענוגים ושא עיניך וראה בנין העולם מראשו ועד סופו אחד היה אבינו הראשון אדם קדמאה בו כלולים ששים רבוא נשמות מראשית הבריאה העתידין להבראות עד סוף כל הדורות ואח"כ חלק מלא קומתו לפרטיות שבע זכאי קשוט ואח"כ לי"ב שבטים וע' נפש וגו' מזה יתבונן המשכיל היות רצונו יתברך לקבל תוספות תענוגים שונים מבחי' פרטיות לערך חלקי דעות ישראל שאין דעתן דומה זה לזה וכבר נודע שבחינת התחלקות נולד ממדות היסוד משם יפרד ופרחין נשמתין וזהו שרומז ומעונתו בציון עיקר המעון וחנייתו הוא בבחינת ציון כינוי לצדיק יסוד עולם נותן טעם לשבח למה בציון דייקא אוה למושב לו על שאמר הכתוב כי בחר ה' בציון אוה למושב לו ולא בחר במדות העליונים לזה רמז כי שמה בציון כינוי לצדיק יסוד עולם שבר רשפי קשת שבירה מורה בחי' התחלקות הכללות לפרטיות כלומר רשפי אש שלהבת יה המורה לאבא ואמא שני אותיות י"ה אחדין דלא מתפרשין ותענוג תמידי אינו תענוג כשבאו אותן רשפי אש בהעברת היסוד אשר משם נעשה בחי' התחלקות הנשמות שמה שבר רשפי קשת בכדי שיקבל ריבוי חלקי התענוגים מפרטי נשמות הצדיקים כנזכר ונוטריקון קש"ת "קריבו "שושבינין "תקונין. והרמז הצדיקים נקראים שושבינא דמטרוניתא הן הן המה בכשרון פעולתם מקרבין תיקונין לשכינה והיא העולה למעלה להתפאר במעשיהם לומר חזי במה ברא אתינא לקמך וכיון שגורמים יחוד ממילא נמשך המשכות משפע ברכה עליונה מעולם לעולם ומהעלם לגלוי וכל עצמם ומגמתם אינם חשים מצורך עצמם כלום כ"א לאפשא זינין ונונין עם רחשין לקבל מהם תוספת תענוג כנזכר והבן הענין מאוד ולזה רומז נאור אתה אדיר מהררי כלומר מונה והולך שלשה בחינות תוארים לפעמים נקרא נאור אותיות נורא ולפעמים נקרא אתה ולפעמים אדיר כולם כנויים לתוקף פעולותיו וככה קונה תואר שמות וכנויים ומורה באצבע מאין נולד בחי' ההתחלקות ושנוי תואר כנוייו מהררי טרף ידוע האבות נקראו הרים ואין היסוד משפיע לנוקבא כי אם בקבלו ההשפעה מכללות הו"ק שלשה קוי חסד דין רחמים אבהן דעלמא חג"ת ונה"י בנים לחג"ת כנודע מכתבי האר"י זלה"ה וכנזכר בזוהר פ"ה מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם ואין נסתר מחמתו ותוכן דבריו הקדושים היסוד נקרא וי"ו זעירא וסגולתו לעלות עד הדעת ולהוריד משם הטפה ובבחינה זו נקרא קצה השמים כי ז"א בכללו נק' שמים וקצה השמים עליונה כנוי לבינה ומדות המלכות שמשפיע נקרא ג"כ קצה השמים ורומז הכתוב מקצה השמים מוצא וי"ו שם מציאות ו' זעירא בחי' צי"ע ותקופתו על קצותם היינו כללות הקצוות סגולתו להקיפם ולעלות עד הדעת ולהוריד משם הטפה ואין נסתר ונעדר שום מדה מו"ק מחמתו משמעו לשון חימום היינו מחמימות היסוד בהשפיעו לנוקבא אין נסתר אחת מהנה המדות וכולם בכלל חמימות היסוד ובצירוף כולם משפיע לנוקבא להוציא מאורות עליונים מהעלם לגילוי להיות בחינת התחלקות וזהו מהררי טרף היינו מה שאבות הנקראים הרים מערבים ומטריפים בכללות העברות היסוד ע"ד ביצה טרופה משם בא בחי' התחלקות ונשתנה בתואר כנויו נאו"ר את"ה אדיר וכמבואר בפרשיות הקודמות מה שאנו אומרים המלך המרומם לבדו מאז קודם שנתלבש אלופו של עולם בזי"ה הי' רק מלך המרומם המשובח והמפואר והמתנשא מאין קנה שמות אלו עמהם מימות עולם היינו אחר שנתלבש בימות עולם ז' ימים הקדמונים ע"ש וזהו שיסד הפייטן וחן בשלם סוכו ע"ד ויהי בשלם סוכו כמבואר ולהיות ששם בסוכות שלם לא היה חנייתו בשלימות לקבל פרטי תענוגים והנאה כנזכר "אז היתה חניית סוכו מלת "אז מורה כשנתלבש אלופו של עולם בז' ימי הבנין היתה חניית סוכו בשלימות ביתרון שאת כי כאן עיקר מעונתו ע"ד ומעונתו בציון כי בחר ה' בציון אוה למושב לו שם שם דייקא בשביל פרטי חלקי התענוגים התולים רק מהבנין ולמטה שיש שם תערובות רע בטוב ובזה תולה השכר ועונש ומזון הנשמות בעולם המנוחות והכתוב רומז צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך והכוונה ע"ד שדרש בזוהר ת"ח בשעתא דבר נש יתיב במדורא דא צלא דמהימנותא שכינתא פרסא גדפהא עליה מלעילא ואברהם וחמשה צדיקייא אחרנין שויין מדוריהון עמיה אמר רבי אבא אברהם וה' צדיקיא ודוד מלכא הה"ד בסוכות תשבו שבעת ימים שבעת ימים כתיב ולא בשבעה ימים כגד"כ ששת ימים עשה ה' את השמים ולא בששת ואמר ר' אבא כתיב בסכות תשבו שבעת ימים ולבתר ישבו אלא קדמאה לאושפיזי תניינא לבני עלמא קדמאה לאושפיזי כי הא דרב המנונא סבא כד הוה עייל לסוכה הוי חדי וקאים על פתחא דסוכה מלגאו ואמר נזמין לאושפיזין ולהבין כל זאת ארמוז בקצור כי כבר דברנו מזה כמה פעמים בפרשיות הקודמות היות עיקר עבודת האדם בעוה"ז לתקן זי"ה לנקותם ממום מגע נכרים שיש להם אחיזה בהמדות וכנגד זי"ה יש ז' תועבות הפכיים ואברהם אבינו הנקרא אזרח ובארנו למעלה הטעם במלת אזרח א' זרח היות זריחה ראשונה בעולם להרגיל שמו בפי הבריות ואחז במדות החסד לבלתי תת לכת התפשטות החסדים לחיצונים וזה הכוונה שאמר ר' אבא אברהם אבינו כל יומוי הוה קאים בפרשת אורחין לזמנא אושפיזין והכוונה במלת פרשת אורחין היינו שבעה ימי הבנין בכאן נתפרשין אורחין עליונים יש אהבת טובים הנוגעים לעבודת הבורא ובהתפשטות למטה הוא אהבת ניאוף וכדומה וכן יראה נתפשט למטה ונעשה יראה רעה בסוד אברהם ישמעאל דנפיק מיניה יצחק עשו דנפיק מיניה כי מהבנין ולמטה נתפרשו האורחין עליונים וזהו הכוונה דאיתא בספר יצירה פנה נדרום וחתום ביה"ו וגו' להבין כי היה הקב"ה אתם התפשטות המדות בצרוף שם הוי"ה ב"ה לומר עד פה תבא ולא תוסיף בכדי שלא יתפשט יותר מדאי והחתימה של מדות הדרום אותיות יה"ו וכן שאר בחי' הקצוות חתם בצרוף הראוי להיות במדת זו צפון מזרח מעלה מטה וכאשר בראשית הבריאה חתם באלו הצרופים מסר כזה לעבודת האדם לבלתי יהרוס הצרופים ברוע מעשיו כי אישים פועלי און אשר לא ידעו ולא יבינו אל פעולת ה' יהרסם ולא יבנם לחתימת הצירופים שבששה קצוות המה זי"ה וכמבואר מהות הנענועים שאנו מנענעים הלולב עם מיניו עיקר הכוונה להכניס הדעת בהמדות ולחתום בכל א' מהם צרוף הראוי לבלי יתפשטו יותר מדאי לחיצונים כי מלת חסד נושא שתי תיבות חס דלת ואם חס האדם להשפיע לדלת הראוי להזריח אור במקום הנראה חושך אזי מה טוב חלקו אמנם לפעמים נתעורר לאהבה רעה ממדות התועבות שגם זה נקרא חסד חס דלת ורצונו לחוס על בחי' הדלת המנוגב מכל טוב ולא ידע כי בנפשו הוא ונמצא עושה הריסה בצרוף הראוי למדת החסד וכדומה שארית המדות יש נגדם הפכיים ולכן היתה החתימה בצרוף אלו האותיות שבשם הוי"ה ב"ה לבלתי יתפשטו חוץ לגבולם ותיכף שהמשכיל מתבונן במעוז שכלו שכאן תוכל המדה הקדושה להתפשט עד לקליפות אזי עושה גדרים וסייגים ומקשט מדותיו לבל יצא עמהם חוץ לגבול הקדושה וגורם ח"ו השפעה לחיצונים ונעשה צרופים בקליפיות וכן יחרד האיש וילפת אפילו בפוסקו בתורה ועבודה ותפלה לערך מחשבתו להעמיק למעלה ולא לתועלת עצמו ובפרט אם יש לו איזה פניה ח"ו להיות לו תפארת מן האדם בהתגלות עובדותיו ומעשה מצותיו הכסיל הזה בחושך הולך ולא אור וגורם הורדת השפע לחיצונים אמנם לא דברה תורה במתים כ"א אפילו הנגשים לתורה ותפלה מהראוי להיות שכל עצמם ומגמתם רק עבור צורך גבוה ולא צורך עצמן לתקן מדות עליונים ולזה אנו מכוונים אחר כל הנענועים והמשכות הדעת אל הקצוות כמבואר הופכים פניהם למערב ומנענעים בחי' כלליות אלו אל ה' אחרונה היא השכינה במערב להראות הענין שכל עצמינו ומגמת נפשינו בכוונות הנענועים כ"א שהשפע וברכה עליונה שאנו ממשיכין באמצעות כשרון העובדות תלך למקום הראוי היא השכינה לתקנה ולבנות' בשבעה מדותיה הקדושים ולהשפיע בתוכה כל אלו הצרופים ולא שתלך ההשפעה ח"ו למקום שאינו ראוי ומעתה תשכיל לדעת אברהם אבינו היותו זריחה ראשונה לגלות התפשטות מדות האהבה בעולם ואחז במדת החסד שכאן בחי' התפרשות האורחין אהבה קדושה והפכי' לזה קאים כל יומוי בפרשת אורחין הנ"ל לזמנא אושפיזין היינו להעלות התפשטות המדריגות אשר ממקום קדוש יהלכו ומשם יפרד והעלה אותם למקום אחדותם ודבר שנתרחק ואח"כ מקרבו למקום הראשון נקרא בחי' אושפיזין והכלל זאת תורת האדם בעיקר עשיות מצותיו רק לצורך תיקון השכינה להכינה ולסעדה בזי"ה ובפרט עתה בחג הסוכות עיקר ישיבת בצלא דמהימנותא יסוד ז' זכאי קשוט ולולב ומיניו הכל מורה לתיקון ז' ימי הבנין כמבואר בפתיחת דברינו וכאשר ביארנו למעלה בפרשיות הקודמות ענין תיקון שבעת המדות התולה בכשרון פעולת האדם וככה תכונן ותבנה קומת השכינה וגם זכרנו מה דאיתא בספר צרור המור ע"פ ופתח אהל מועד תשבו שבעת ימים כלומר שבעת ימים הידועים זי"ה תיישבו ותתקנו אותם בפתח אהל מועד ע"ש ולזה יש לרמז בדברי קודש הזוהר בסוכות תשבו שבעת ימים ולא כתיב בשבעה ימים כג"ד ששת ימים עשה ה' את השמים ולא כתיב בששת וכו' להורות האמור בסכות היינו במצות סוכות תשבו שבעת ימים הידועים הן המה זי"ה תיישבו אותם על מכונם לקנותם ולקשטם ממגע נכרים בלתי לה' לבדו ואין לזרים חלק בהם ובא ר' אבא לפרש כתיב בסכות תשבו ולבתר ישבו אלא קדמאה לאושפיזו הוא הדבר אשר דברתי קדמאי צריך האדם לתקן ולהעלות אושפיזין מילאין היינו לקשוט אותן הז' מדות ליישבם בסוכה הכינוי לשכינה באופן המבואר שכל עצמו ומגמתו במעשה מצות הסוכה רק לצורך גבוה לתקן במקום עליון ולערך פנימיות מחמת מחשבתו לעומק הסוכות. מקום מוצאם בעולמות עליונים הידוע למשכילים ולא לסוכת הגשמיות מדפנות של עץ להיות שקוע עם ראשו ורובו שם בגשמיותם שאז תועלתו מעט לזכות לבהירות שבע' זכאי קשוט וזהו קדמאה לאושפיזין ולבתר ישבו בסכות תנינא לבני עלמא היינו לקיים מצות סוכה בגשמיותה להשיג העליון מהתחתון לסוכה עילאה באורות עליונים וסוכה התחתונה היא רק כמי פתח ושער להשיג סוכה עליונה מחמתה ולזה רומז הזוהר כי הא דרב המנונא סבא. כד הוה עייל לסוכה הוה חדי וקאים על פתחא דסוכה מלגאו כלומר עם ראשו ורובו לא נשאר שקוע בסוכה תתאה כאשר היה בגשמיותה כי אם על פתחא דסוכה שהיא מלגאו מורה סוכה עליונה במקום שורשה ואמר נזמן לאושפיזין לשלול מי שעומד בסוכה הגשמיות שאינה מלגאו אין כחו יפה להזמין אושפיזין עילאין כי בהאיך אנתון יזמין ועמידתו בחוץ ולא קישט עדיין שבעה מדותיו להיות בהיר וזך בהם אפס קצת ממדות שבעה זכאי קשוט שטהרו וקדשו את עצמם מבית ומבחוץ עד שזכו ונעשו מרכבה לשבע מדות הידועים וידע אנוש בנפשו איך שהוא רחוק ממדות הז' אושפיזין ואיך ימלא פיו לומר תיבו אושפיזין עלאין תיבו אושפיזין מהימנותא ואין לו בעצמותו אפי' אפס קצת מזכות מדותם ולא דרך אפילו פסיעה אחת בדרכיהם ובאמת כי זה כל האדם ותכלית בריאתו בעוה"ז שנתגרשה הנשמה מבית תענוגיה כסא כבודו יתברך רק לתקן ז' ימי הבנין למאוס ברע ולבחור בטוב ואח"כ ראוי ליתן לה מבית המלך בזרוע ידה. מול זה בא הרמז בתורה הקדושה צור ילדך תש"י נוטריקון ת"שבו ש"בעת י"מים הוא הדבר אשר דברתי להוכיח על פניהם הביטו אל צור חוצבתם למה ברא אתכם בעולמו ומהראוי כל אחד ואחד מישראל יעלה על זכרונו עלבון נשמתו שנתגרשה מבית תענוגיה החצובה מכסא כבודו ית' הלא טוב לה אז מעתה אלא עיקר הכוונה שילדך רק בעבור זה תש"י "תשבו "שבעת "ימים הן המה שבעת ימי הבנין ליישבם ולתקנם לנקותם משבעה תועבות הפכיים שזה עיקר עבודת אדם בעוה"ז וכל זה נשכח מלוח לב האדם ויצא לפעלו ולעבודתו כאלו לא נברא בעולם רק לרדוף אחר פרנסת אשתו ובניו ולזה גמר אומר הכתוב בלשון תימה ותשכח אל מחוללך בתמיה וכי כך הוא המדה ואוי לאותה בושה וכלימה ועינינו רואות אפי' כשנתעורר האדם לפעמים לתורה ותפלה ומעשה המצות כל עצמו רק לשאול אוכל לנפשו וכדומה מצורך הנאות עצמו ומאת ה' שכוח לבו והכתוב רומז ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית והכוונה כי הנה עיקר כוונת האדם בהוציא דבור לפני אלהים בתורה ותפלה להמשיך מקדמת המחשבה מאמצעות המדריגות עד עת בא דברו בחי' ה' מוצאות הפה וככה גורם יחודים בעולמות עליונים אם אינו מפריד בין הדבקים קול ודיבור מחכמה ובינה כמבואר בכמה מקומות להמשכיל למעלה והנה לפעמים כשנופל במחשבתו באמצע התפלה איזה רמז וכדומה אם אין הכרתו חזקה מתחיל לחשוב מהרמז שנפל ומתענג א"ע זמן מה עד שנשאר שקוע שם לא ידע כי בנפשו הוא שמגרשין אותו מבית התפלה ומזה יתבונן פחיתת ערכו על זולתו אשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך דא צלותא אינם משגיחים עכ"ז ונוסעים ובורחים ממחשבה זאת ומעלים א"פ למעלה למעלה ומדמים בנפשם כאלו עומדים עדיין בחצר החצונה ומגרשין אותם מבית הפנימי ולכן מחזיקין א"ע בהתאמצות עוד יותר ויותר לילך ממדריגה למדריגה לזכות ולבוא לדביקות אל עם כל נפשם ומאודם וכל עוד שנופל להמשכיל איזה רמז וסוד מדמה בנפשו שמנסין אותו אם ישאר שקוע לשם להתענג מזה או יחזיק במעוזו ויתאמץ להשיג יותר עד. בואו להיכל המלך פנימה להתענג מהמלך עצמו שזכה לדבר עם המלך פא"פ וכלום חסר מבית המלך ושם תענוג כל התענוגים עין לא ראתה לאפוקי מי שנבער מדעת גורם לעצמו באמצעות מחשבתו בהרמז או הסוד התרחקות מדביקות הבורא ב"ה וזהו הרמז ויעקב נסע ונתרחק מהבורא ב"ה בסיבת סכותה פליג התיבה סכות ה' להיות שמסתכל בה' מוצאות הפה ונשאר עומד בחוץ לבל יכנוס אל חצר הפנימיות ולמה כך ויבן לו בית שבונה בית לו לגרמו לתענוג עצמו בונה צירופי בתים ובאמת עיקר התפלה והעבודה צורך גבוה ודו"ק:
בגמרא איתא שאל ר' זריקא את רבי ירמיה מפני מה מברכין על הלולב אחד מפני שהוא גבוה וכו' ונראה להקדים ביאור הכתוב טובה חכמה מכלי קרב וחוטא אחד יאבד תורה הרבה ופירש"י חכמתה של סרח עמדה להם יותר מכלי קרב שהיה בידם להלחם והכוונה כבר בארנו תחלת רצונו יתברך רצה לגלות התפשטות אלהות באמצעות קומת אדה"ר וכיון שחטא נתמעט קומתו ואח"כ נתגלגל באברהם ונצטרף ביצחק ונתלבן ביעקב והכוונה התגלות שעלה ברצונו הקדום להראות ע"י אדם הראשון תיקנו האבות שלשה וכנזכר לכן נקרא אברהם אבינו אזרח א' זרח היותו זריחה ראשונה להראות לבאי עולם התפשטות אלהותו והרגיל שמו בפי הבריות לעובדו יתברך במדות האהבה וכאשר בארנו למעלה שם מה דאיתא בספר הבהיר אמרה מדת החסד הקב"ה רבש"ע עד שלא בא אברהם אבינו ע"ה ויצחק אבינו הראה לבאי עולם שיש דין ויש דיין לעובדו ביראה והן המה הבארות שחפרו האבות שפתחו שכליים בעבודת הבורא ב"ה כמו דאיתא בז"ח ע"ש ואחרי שנפלו בני ישראל למצרים אזי מגודל טורח העבודה נשתכח מהן אותם השכליים: שחפרו האבות ראשונים ונשקעו בקליפיות עד שבא משה רבינו וע"י הראות אותות ומופתים במצרים הוציא להם הדעת מגלות לדעת כי ה' הוא אלהים ובידו לשדד המערכות כאשר זכרנו מזה במקומו והורה להם דרכי אל עד שנק' דור דעה וזככו וטהרו כלי גופם מבית עד שזכו לקבלת התורה וכמו אז כן עתה יש בכל אדם ובכל עת וזמן בחי' נפילת מצרים באין לו התפשטות השכל לעבודת הבורא זה נק' מצר ים החכמה ובהכין את לבו לדרוש אחדותו יתב' דהיינו שנותן דעתו לפרטי עניניו אפילו הגשמיים לעבוד עבודת בוראו בדביקות והתקשרות הדעת זה נקרא בחי' יצ"מ שבחי' הדעת הנקרא משה מוציאו ממיצר שלו ואיתא בתחלה היה הדעת בגלות ועתה המדות המה בגלות בחוץ הענין כי אם תשאול לקטן שבקטנים היש לך אמונה בבורא עולם אזי יאמר שהאמונה תקוע בלבו שיש בורא עולם ומנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות ועם כל זה לבו בל עמו ולא זר מתאות לבו מכל הבא בידו מפניות ורמאות וכדומה ממדות מגונות והכל מורה היות המדות המה בגלות ואינו יכול להכניס הדעת בהמדות ולזה תיכף אחר צאת בנ"י ממצרים בא להם מצות ספירת העומר עצם הכוונה להכניע הדעת שנודעת להם באמצעות יצ"מ להמדות כמבואר לנו למעלה בדרוש ספירת העומר באורך ע"ש כי זה תכלית עבודת אדם לקשוט מדותיו לנקותם ממום ז' תועבות הפכיים ולכוון מדותיו למדות הבורא לבלתי יאהוב כ"א אהבת הבורא וכן היראה כי אם יראת הבורא ב"ה. וע"ד שבארנו פ"ה ואהבת את ה' אלהיך התורה מלמדת לאדם דעת בהיות שנתעורר בקרבו איזה בחי' אהבה ישכיל לדעת אם בחי' אהבתו שוה בדומה אחד לאהבת הבורא כי על הרוב מה שהאדם אוהב שנאוי אצלו ית' וכאשר איתא בוידוים אשר אהבת שנאתי ואשר שנאת אהבתי ובאמת חובת גברא להשוות מדותיו למדת הבורא ב"ה בכולם יכניס הדעת לעשותם בהתקשרות וכלל זה נקוט בידך אפילו ילמוד האדם כל הספרים שבעולם וישיג השגה גדולה אם אין לו התפשטות השכל להכניס רובי תורתו והשגתו לפרטי עניניו ומדותיו שנוהג בעולם אינו כלום ואין עובדתו שלימה ורצויה לפניו ית' ולכן בין פסח לעצרת זמן קבלת התורה מצוה עלינו לספור העומר להכניס הדעת של יצ"מ להמדות בכדי שיהיה כלי מוכשר לקבלת התורה וככה הענין עתה כבר נתבאר לנו פ"ה ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים והכוונה להורות בא הכתוב שצריך האדם ליקח אלו המדות המרומזים בכלי קרב האתרוג ולולב עם מיניו מורים לזי"ה צריך האדם לקבל עליו מיום הראשון ר"ה שהיא ג"כ יום המלחמה וזאת עיקר מגמת נפשינו עם סדר התפלות וכוונת שופר עצם הכוונה לקבל עלינו בסוד הדעת מלכותו יתברך לבנות אותה ולסעדה קומה חדשה כמבואר לעיל פ"ה כי יקח איש אשה חדשה ע"ש ובמה נאות לאדם לבנות קומתה הכל עם זי"ה אשר בהם תולה עיקר תיקונה ובנינה ומהות קבלת עול מלכות שמים בר"ה כמו יציאת הדעת מגלות בפסח ועדיין המדות המה בגלות לכן מצוה עלינו' תיכף אחר ר"ה וי"כ לישב בסוכה שבעת ימים הידועים כנזכר בפתיחת הדרוש לגמור הענין ממש בעובדא שאנו לוקחים הלולב ואתרוג ביד ומנענעים אותו הדעת שקבלנו עלינו בראש השנה להכניסו בהמדות להמליך מלכותו בשית סטרין מורה ו"ק בענין ספירות העומר בז' שבועות בין פסח לעצרת כל עצמו להכניס הדעת שהוציא מהגלות למדות כן עתה ראשית לקיחת המאני קרבא מאז מיום ראשון ר"ה וזה ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר ואז היא למעלה מהזמן כנזכר לנו בדרוש ר"ה ביאור פ' אשרי העם יודעי תרוע' ה' באור פניך יהלכון ע"ש באורך ותוכן הדברי' אשרי העם שהכינו את לבם לדרוש אחדותו ויחודו לדעת ולהשכיל היום תרועה המורה דין והוי"ה המורה רחמים גם שניהם אחדות א' ותועלתם גדולה ונשגבה אשר באור פניך יהלכון באור המאיר בהגוונים כי כל זמן שהאדם תחת הגוונים שהוא תחת חלקי הזמנים הרבה מבטלים יש לו ממקרי ופגעי הזמנים הטורדים אותו מדביקתו ועבודתו לאפוקי כשמגביה א"ע למעלה מהתחלקות הזמנים לבלתי ירגיש ויחוש מצורך עצמו כלום מעולם הזה כי אם מה שנוגע אל התורה ועבודה שם משים עיניו ולבו כל הימים ועושה א"ע כאלו הוא תינוק המוטל קשור בחיתולו ואינו יכול לנענע שום תנועה ואם האדם משים א"ע בר"ה כזה זהו תכלית שמגביה א"פ למעלה מהזמן ושם אין דין כלל והכל נמתק בשורש וזהו אשרי העם יודעי תרועה הוי"ה לשון התחברות שמייחד ב' בחינות דין ורחמים והכל שוה לפניו באהבתו את הבורא ב"ה עד שמוסר נפשו ומאודו וכל אשר לו בחפץ ורצון הבורא ב"ה והפעולה באור פניך יהלכון באותו האור המאיר אל בחי' הפנים המה חלקי הגוונים ובזה בארתי מה שאנו אומרים בכל יום בש"ע בברכות שים שלום ברכנו אבינו כלנו כאחד באור פניך כי באור פניך נתת לנו ה' אלהינו תורת חיים ואהבת חסד וצדקה וברכה ורחמים וחיים ושלום ולכאו' יש להבין איך תקנו לנו קדמונינו לומר ברכנו אבינו כלנו כאחד והלא צרכי כללות עמך ישראל מרובים וכל א' מישראל שואל צרכיו הפרטים מה שחסר לנפשו ומה שחסר לזה אינו חסר לזולתו ואיך יתכן לומר ברכנו אבינו כלנו כאחד בברכה אחת ובאמת ע"פ הדברים הנאמרים יובן כי עיקר מגמת נפשינו לזכות לאור המאיר אל בחי' הגוונים המה זי"ה אשר בכאן יש בחי' התחלקות משא"כ באור המאיר אליהם אין שם שום התחלקות כלל וכל פרטיות שיש בעולם הפירוד שם כלולים באחדות גמור ולזה אנו שואלים ומתחננים לפניו יתברך ברכנו אבינו כלנו כאחד ונפשך לדעת איך יתכן שיתברכו כללות עם בברכה אחת לזה בא התשובה בצד השאלה הכוונה שנזכה כלנו שתברכנו באור המאיר לפנים ושם כללות הברכות לערך צרכי הפרטים ולזה אנו אומרים כי באור פניך כלומר כיון שזכה לעורר אור המאיר בפנים נתת לנו ה' אלהינו תורת חיים ואהבת חסד וצדקה וברכה ורחמים וחיים ושלום כלומר כללות הברכות והטובה שמונה והולך כלולים שם באחדות גמור ונחזור לענין ההפרש של ראש השנה משל עתה הגם שכוונתם עולים בקנה אחד כמבואר אמנם החילוק בראש השנה אינו רק בסוד קבלת הלב לבנות קומת השכינה ובסוד הדעת ועתה בחג מכניס הדעת בשית סטרין בעובדא ממש כמבואר לבנותה בחסדים ומיום הראשון עד כלות החג הענין לבנותם בגבורות וחסדים וכמאמרם ז"ל מאן נצח דינא מאן דמאני קרבא בידייהו כלו' המאני קרבא שהלחמו ביום קרב ומלחמה בר"ה מול צר הצורר ומעיק לשכינה אז עיקר המלחמה תולה במלולא בזריקת החצים מתורה ותפלה ותקיעת שופר ועתה בעובדא לוקחים המאני קרבא בידייהו ומראים בעצמם כנזכר מהות הנענועים ובודאי נצחו דינם בראש השנה גם כן כי באמת ענין כוונות ראש השנה עד כלות החג הכל ענין אחד להכין אותה ולסעדה בקומה שלימה ובנויה בגבורות וחסדים והכל תולה בקישוט ונקיית מדותיו להיות טהור וזך בהם כמבואר ועתה נחזור להביאור אשר לפנינו טובה חכמה מכלי קרב ומלת טובה משמעו לשון הדלקה כמו בהטיבו את הנרות והכוונה לרמוז הנ"ל להיות בחינת הטבה והדלקה לחכמה תתאה היא השכינה תולה בקישוט מלא קומתו של אדם וככה גורם בניינה לערך אחיזת נשמתו למעלה כנזכר לעיל כמה פעמים ולהיות עתה בחג הסוכות עיקר קישוט המדות תולה במעשה המצות אשר בידייהו הלולב ואתרוג שהם נקרא מאני קרבא וזהו טובה חכמה השכינה הנקרא חכמה תתאה כמדובר נדלק' ואתנהירא מכלי קרב מוסב על הלולב עם מיניו ואתרוג שהמה המאני קרבא אשר בידייהו ובזה כחם יפה להאיר אור' בשכינה ובא להוכיח על פניהם ראו מה החטא גורם וחוטא אחד יאבד טובה הרבה ומשמעות חוטא לשון חסרון כמו אני ובני שלמה חטאים והיינו בהיות חסור אפי' מדה אחת שלא קשטה ותקנה כראוי וכוון שחסר א' מהנה המדות נמצא הוא בעל מום במדה זו וגם כן בקומה עליונה נוגע זה הפגם לערך אחיזת נשמתו בשכינה ואינה בחינת כלי מוכשר לקבלה ונמצא להיות כי כן מה יתן ומה יוסיף אפי' אם ינענע כל היום הלולב עם מיניו המורים לחבור זי"ה מחסד עד מלכות ולכל פינה שהוא פונה מרשיע בעצמו פנה לדרום מדות החסד צריך להיות נקי וזך בכללות ז' המדות הכלולים בחסד וכיון שהוא חסור אחת מהנה אינו יכול להשפיע לנוקבא ולגמור צירוף הוי"ה ואדרבא עושה פירוד והריסה בצירוף שכבר חתם הבורא ב"ה כנזכר למעלה בדרוש ומעתה תבין מה החטא גורם ויאבד טובה הרבה לו לעצמו וגם לשכינה שאינה כלי מוכשר לקבלה בסיבתו ואחיזת נשמתו בקומתה ע"כ יחרד האיש וילפת הרוצה לגשת אל עבודת הבורא ולהיות מן המהדרים במצות לקנות אתרוג ולולב מאד יתבונן על כל פרטי מעשיו וקישוט מלא קומתו אם הוא ראוי לעובדא כזאת ומה שיגרום בנענועת הלולב כנזכר להיות מהבונים ולא מהמהרסים ובודאי יתמלא בושה וכלימה להשוות מדותיו לעדות הבורא ב"ה ואז יתכן לו ג"כ כוונות של האתרוג עם הלולב כמדובר ומעתה תשכיל לדעת מאמרם ז"ל מה ששאל ר' זריקא את ר' ירמיה מפני מה מברכין על הלולב להיות שעיקר הכוונה עתה בחג להכניס הדעת שקבלנו בראש השנה אל ז' המדות כנזכר וא"כ כללותם בכלל התיקון ולמה יצא הלולב מהכלל לברך עליו דייקא לזה אמר מפני שהוא גבוה במינו כלומר להיות שבו כלולים כללות המדות ובאמצעות היסוד עובר השפעה ושכינה מדעת הכללי שאין בטבעי שאר המדות לעלות כמוהו במקום גבוה דעת עליון להוריד משם הטפה גמר היחוד של ראש השנה כמדובר ודוק היטב:
והנה כלפי דברים הנאמרים מה מאד צריך כל א' מישראל להתבונן בפנימיות מחשבתו וקירות לבו לאנה פונה מחשבתו ומגמתו בקנין האתרוג והלולב וידע אנוש בנפשו מה מעשהו עד סוף היינו מהות קבלת עול מלכות שמים בראש השנה ומה מעשהו עתה בגמר העובדא לאן פונה מחשבתו ואפי' ידמה בנפשו שיודע כל הכוונות עם כ"ז לא כל מי שרוצה ליטול השם יבא ויטול ואפי' הפכפך במעשיו ולא קישט מדותיו וא"כ מה יועיל בכוונותיו בנענועת הו"ק ולכל פינה שהוא פונה אינה דרך ימין אלא מצד שמאל שיש לו אחיזה במדותיו וממילא אם הוא בעצמו אינו כלי מוכן ומוכשר להיות קרוב עם הכנות רמ"ח אבריו להשראת אלהות אינו כלום ואינו מעורר למעלה להיות רשומו ניכר באתערותא דלתתא כי העיקר שיקרב אותן הכוונות אל השכל לנהוג עמהם מלא קומתו מראש עד עקב לדעת איך להתנהג את עצמו בעבודת הבורא ב"ה כל השנה כולה כי עתה בחג שואבת רוח הקודש על כללות השנה וכדאיתא במאמרם למה נקראת בית השואבה שהיו שואבין משם רוח הקודש והחי יתן אל לבו מהות שמחתו שמשמח את עצמו עתה בחג לערוך מחשבה שמחה זו מה עושה אם ראוי לשאוב מחמתם רוח הקודש והלואי שלא יצא מחמתם לחוץ כנזכר לעיל כי בשמחה תצאו ח"ו לגבול הקדושה ובודאי לא דברו חכמים משמחה כזה שאדם שמח מתענוגי אכילה ושתיה מרובה ובגדי תפארת שעושין לכבוד החג לשאוב מחמתם רוח הקודש רק עיקר הכוונה בשמחת מצוה במעלה על זכרונו שזכה להיות מעבדי ה' ויעקב בחר לו יה ומסר בידם סימנים שהם מהמנצחים ולא מהמנוצחים מצמצום אורות בהירים נפלאים ונוראים בדברי הגשמיים סוכה ולולב עם מיניו ואתרוג אשר במקומם המה אורות בהירים וזכים תכלית הזכות וצמצם אותם לקחת ביד ולילך עם סימנים שבהם בחר אל ואין לך שמחה גדולה מזה והם הגורמים עתה גמר היחוד אשר בארנו למעלה פ"ה כי יקח איש אשה חדשה מוסב על ראש השנה שהקב"ה הנקרא איש מלחמה לוקח אשה חדשה השכינה נקראת עתה אשה חדשה שאנו בני ישראל מחדשין המלוכה ועל דרך מלכא טעם בתולה טעים לא יצא בצבא שאז עדיין בסוד שמאלו תחת לראשי ולא יצא עדיין לגמר היחוד היינו נה"י הנקרא צבאות ולא יעבור עליו לכל דבר שאינו מייחד עדיין כל כינוי ליסוד לדבר כינוי לשכינה נקי יהיה לביתו שנה אחת כלומר להורות אימתי נקי לביתו לגמור היחוד בשלימות שנה אחת ע"ד הכוונה ויעשו כולם אגודה אחת אימא וברתא כלומר בהמשך הזמן בתשלום כל התיקונים מראש השנה וי"כ ועתה בחג זמן השמחה ושמח את אשתו יראת ה' להיות שנשלם בנין קומתה בגבורות וחסדים והיא כלי מוכשר לקבל הארה עליונה ואז שמח הקב"ה את אשתו ואנו בנים למקום ראוי לשמוח בשמחת אבינו שבשמים ולזה חג הקדוש הזה זמן שמחתינו לכוונה הנ"ל כי אין לנו לשמוח כי אם בשמחת הבורא ברוך הוא ושמחה כזו יתכן לו לשאוב רוח הקודש לשלול שמחה זולתה ומעתה תחזה גודל הזהירות והנקיות שצריך להיות על כל אחד מישראל עתה בזמן השמחה ולהתבונן במעוז שכלו ועומק לבו אם יש לו איזה חלק מצד כשרון פעולותיו וקבלת עול מלכותו מראש עד סוף מר"ה עד עצרת מה גרם למעלה אם יש לו חלק בבנין קומת השכינה אשר זהו עיקר השמחה להיות ה' איש מלחמה שמח את אשתו יראת ה' עתה בגמר תיקונה ובניינה ומי הוא הבונה הלא הכל מצד נשמות ישראל לערך אחיזתם בקומתה כנזכר והיא העולה עמהם להתפאר במעשיהם לומר חזי במה ברא אתינא לקמך ומראה לפניו קיבוץ כללות נשמות ישראל כי הוא דמות דכל דמיונות מתחזין בה ובהתאספם יחד גורמים כללות בחי' היחוד ונמצא ראוי שכל א' מישראל יתבונן בפנימיות מחשבתו איה איפוא בחי' היחוד שגרע בעצמו לערך בחינתו ואתה תחזה ששאל הקב"ה לאיוב איפה היית ביסדי ארץ ונתעוררו חז"ל באיזה איפה והכוונה כלפי דברינו הנאמרים אשר אנו בני ישראל כלנו איש אחד נחנו קומת אדה"ר מראש עד עקב כל א' באיזה איפה הידוע כשהסתכל הקב"ה על כללות הנשמות הכלולים בקומתו של אדם הראשון שנוקב והולך מאז עד אז עד סוף כל הדורות וצפה התענוג והשעשועים שיקבל מכשרון מעשיהם הטורפים זה הגורמת חיבור זווג יסוד עם ארץ העליונה לברוא העולם בשבילם ולזה שאל לאיוב איפה היית ביסדי ארץ כלומר בזווג יסוד עם ארץ באיזה איפה היית בקומת אדה"ר לגרום בחי' היחוד כמו כללות נשמת ישראל כל עדת ישראל יעשו אות השפעתו לחבר יסוד בארץ בתחלת הבריאה ככה הענין עתה בר"ה חוזר למציאות הראשון ראשית הבריאה לחבר יסוד בארץ לברוא העולם החדש ואינו נגמר תשלום היחוד לשמוח באשה יראת ה' כ"א בגמר כל התיקונים כנזכר ואז היא זמן שמחתינו להיות שאנו הגורמים באמצעות התיקונים מראש עד סוף תבנה ותכונן השכינה בגבורות וחסדים ונעשה כלי מוכשר לקבלה אות השפעתו ונמצא אין ראוי לשמוח כי אם מי שיש לו חלק בתיקונה ובניינה באיזה איפה שאחוז בקומתה ולהיות כי כן מה מאד ראוי שייראו ויפחדו בני ישראל להסתכל על דרכיהם שלא יהיו כל העולם שמחים והם עצבים עתה בזמן השמחה בהיות שאין להם חלק בשמחת הקב"ה כנזכר ולהיות הכל חולה בפנימיות הלב ככה פועל עם כוונות הסוכה ולולב ואתרוג בהנענועים לו"ק כמבואר לכן מברכין על הלולב אותיות לו לב כי רחמנא לבא בעי לאן שפונה פנימיות מחשבתו מעומק הלב וזהו שהעמיקו בדבריהם שהוא גבוה במינו גבוה ודאית וכללות הקומה נגרר אחר מחשבות הלב וככה בזי"ה סוד הלולב עולה עד הדעת וגבוה במינו וזה בזה תולה להמבין מדעתו ועוד יש לרמוז ענין הלולב לו ל"ב נתיבות החכמה בסוד ל"ב חוטים שבציצית כלפי דברינו הנאמרים שבראש השנה יקח אשה חדשה ועתה בחג גמר היחוד ושמח את אשתו אשר לקח כנזכר. ואנו רואין בנוהג שבעולם כי יקח איש אשה ביום חתונתו וביום שמחת לבו מנהג העולם לשלוח מהכלה טלית וציצית להחתן ומנהג ישראל תורה ואמרתי טעם לשבח ע"פ דבריהם מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ארבע מאות זהובים בשכרה שיגר לה ד' מאות וגו' ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו נשמט וגו' אמר לה העבודה שלא ראיתי אשה יפה כמותך אלא מצוה אחת צונו אלהינו וציצית שמה וגו' ועכשיו נדמו עלי כארבעה עדים עתה תחזה היות שהזהיר במצות ציצית מצילתו מן החטא ואפשר לרמוז בכתוב נואף אשה חסר לב כלומר מאין נמשך לו לאדם להיות נואף אשה מורה הכתוב באצבע שסיבת חסור ל"ב חוטין שבציצית ואינו זהיר במצות ציצית וחסור העדים הנאמנים שיטפחו לו על פניו ואינו נשמט מהעבירה ולכן ביום חתונתו וביום שמחת לבו של אדם ביום שנכנס לחופה עם בת זוגו שולחת לו טלית עם ד' ציצית ל"ב חוטין ורומזת לו הרי שלך לפניך חלקך הניתן לך מה' אשה משכלת כרמז הנזכר באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו ליתן לב לשמוח בחלקו דייקא ומעתה תחזה מנהג ישראל תורה ועושין בתחתון לרמוז בעליון ואין שום דבר בעולם לבטלה הכל בחכמה. והנה מנהגינו עתה בזמן השמחה מיום הראשון של חג עד ש"ע כמנהג נשואין ביום חתונתו של האדם ושמחת המשתה וכאשר באמת משלו משל חז"ל במדרש ע"פ ביום השמיני עצרת תהיה לכם משל למלך שעשה סעודה וכו' ואמר המלך לעבדיו עשו לי ולבתי סעודה קטנה ואתה תחזה כל השבעה ימים אנו מקיפין את המגדל פ"א בכל יום וביום הז' שבעה פעמים ונוהגין להתיר האגודה של הלולב בהושענא רבה בעת ההקפה כאשה וראשה פרוע קודם החופה וביום השמיני עצרת תהיה לכם ואז גמר היחוד כנודע מכוונות ולכן נוהגין אז להקיף המגדל בספר תורה עצמה ואז הוא זמן סעודה שמשמח האיש הקב"ה עם בתו הקטנה כנוי לשכינה כנזכר לנו לעיל ושמח את אשתו ובין תבין אשר לפניך אם בעל נפש אתה להיכן הדברים נוטים וזהו הרמז בלולב לו ל"ב כמשפט הכלה שרומזת לחתן בטלית עם הל"ב חוטין לרמוז לו שאין לו לשמוח כ"א בכנסת ישראל ולא באו"ה וה' יכפר ודוק מאוד ותבין הלצה "אל "תבואני "רגל "גאוה ר"ת אתר"ג להיות רבים הם המתפרצים ומתפארים וכל או"א קונה אתרוג לעצמו וכל עצמו והנהגת דרכו רחוק מהאתרוג ולולב עם מיניו כרחוק מזרח ממערב כנזכר לעיל מהות כוונתם ומגמת נפשו של אדם בנענועות הלולב ולכל פינות שהוא פונה לאן יפנה מחשבתו והמתפארים לבם בל עמם וכל או"א לכבוד עצמו דורש ושלו אינו רואה אבל רואה באחרים לעשות כמותם מצד הבושה קונה ג"כ אתרוג לומר שגם הוא מהמהדרי' במצו' ומי בקש זאת מידו שהאתרוג גורם לו התפארת ואין אני והוא יכול לדור וגו' כי כל המתגאה כו' ונמצא הרגל מביאו לידי עבירה ולא די שאינו מטהר א"ע ברגל אלא שמתגאה וזהו "אל "תבואני "רגל "גאוה שאל יבוא האדם ע"י הרגל הקדוש לידי גאוה ותפארת לו מן האדם באתרוג שקונה להתגאות ולהתפאר לזה רשום בר"ת אתר"ג בלא אות וי"ו להורות הסתלקות אלופו של עולם הקב"ה הכינוי באות וי"ו כנודע מספרים מחזיר פניו מאתרוג שהרגל מביאו לידי גאוה לאפוקי אישים משכילים הקונים אתרוג לעשות רצון קונם ואדרבה קונים שלימות במאני קרבא אשר בידייהו ומעשיהם בכוונות נענועת הלולב לו"ק כמעשיהם בר"ה בתקיעת שופר מעוררים האבות כלליות ג' קווי המדות לתקנם ולהכניס בהם הדעת וכן הכוונה בנענעם הלולב גם כן ע"ד הנזכר והכל עולה בקנה אחד להמבין מדעתו וזה תולה בזה ע"ד מאמרם ז"ל מאן נצח דינא מאן דמאני קרבא בידייהו כמבואר למעלה ולקחתם לכם ביום הראשון מוסב על ראש השנה פרי עץ הדר וכפות תמרים שאז הוא זמן קבלות עול מלכות שמים שלימה לבנותה ולתקנה בשבעה מדותיה. ואמרתי בדרך צחות מה שיסד הפייטן וירוממוך בקהל עם וישמעו רחוקים ויבאו ויתנו לך כתר מלוכה כי הנה חז"ל נתעוררו ע"פ מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה יחשב לו להזהיר בא שלא יברך וישבח את חבירו בקול גדול לומר שהוא מכניס אורחים וביתו פתוח לרווחה ומקבל כל אדם בסבר פנים יפות שההוצאה מרובה על השבח ויבאו רחוקים ויאכלו כל מה שיש. לו עד שלא ישארו אחריהם ברכה וחסרון כיס יותר מכולם בהוצאה יתירה על השבח שמשבחים אותו ברבים ומדות הקב"ה אינו כן ואדרבה לזה רצונו יתברך שיברכו אותו בקול גדול בקהל עם ועדה וישמעו רחוקים שנתרחקו מהבורא ויבאו ומי יתן והיה לבבם זה להם שישמעו ויבאו ויתנו לך כתר מלוכה ולזה נוהגים העולם בהגיעם לתיבת מלך זעק לבם בקול גדול מלך להראות שמחדשים המלוכה וישמעו רחוקים ויבאו ג"כ ליתן כתר מלוכה וגם עתה בחג זהו עצם הכוונה במאני קרבא בונים מדות המלה כמבואר וידע נאמנה באתרוג כזה שורה הקב"ה ונעשה מילוי באות וי"ו המורה על הקב"ה שמחזיר פניו לקבל מהם סדר נענועסת ואז טוב להם בזה ובבא אסנ"ו:
סליק דרוש לסוכות