וישלח יעקב מלאכים ופירש"י מלאכים ממש ונראה בהקדם מאמרם ז"ל ע"פ שאמר דה"מ ע"ה שמרה נפשי כי חסיד אני ונתעוררו ולא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליה כדי לטהר אשה לבעלה והענין כי כבר זכרנו למעלה מה היות חובת גברא המוטל עליו לעשות בעוה"ז יומם ולילה להתמיד ולהשתדל בעבודת בוראו ב"ה להרגיש בעצמו רעבון נפשו השכליות ויתאמץ בכל כוחו שלא תפסוק מאתו חכמת אלהות השופע עליו תמיד להכניס החכמה והמדע בכל פרטי מעשיו אפילו מעניני גשמיות המוכרחים לצרכי גופו מעשהו בהם בהשכיל למצוא מרגוע לנפשו להעלות משם נ"ק שנתפשטו מרום המעלות עד מדריגות הנמוכים לסיבה ידוע כי כן גזרה חכמתו ית' להטיב לנבראיו בהשכיל לבותם להעלות נ"ק מהשבירה שנפלו ונתלבשו במדריגות כולם ממקום הגבוה עד מקום הנמוך יש בחי' תיקון להשלים מה שהזיקה המיתה ממלכין קדמאין וזאת הוא עיקר עבודת אדם בעוה"ז לתקן זי"ה אשר בהם עיקר בחי' השבירה כמבואר לנו בכמה מקומות והנה דה"מ לעוצם בהירתו והכרתו החזקה רוב השתדלותו היה רק להעלות אותן הנ"ק שנפלו למדריגות התחתונים ולזה אמר שמרה נפשי כי חסיד אני וכדבריהם ולא חסיד אני שכל מלכי וכו' ואני ידי מלוכלכות בדם ידוע ידים מורים על בחי' מדות כנזכר בתיקונים חסד וגבורה תרין דרועין וזה מעלתו המובחרת שהכניס א"ע עם כל מדותיו אפי' במדריגות התחתונים להעלות משם נ"ק איברי השכינה ובזה תולה היחוד כידוע וזהו כוונתו כדי לטהר אשה. יראת ה' לבעלה ואפשר לרמוז ג"כ בדברי רז"ל באומרם פשוט נבלתא בשוק וקבל אגרא ואל תאמר כהנא אנא גברא רבא אנא כו' הנה כתיב בשוקים וברחובות אבקשה את שהאהבה נפשי ובארנו אפילו בענינים בצורכי גשמיות ממו"מ בשוקים וברחובות גם שם אבקשה א"ת כלליות האל"ף בי"ת מאו"ת שאהבה נפשי להעלות ולהגביה אותה לשורשם וזהו פשוט נבלתא בשוק מלשון נובלות חכמה תורה כלומר אותן האותיות שנבלו ונתפשטו מחכמה עילאה לשוק היינו מדריגות התחתונים הנקרא שוק גם אז צריך המשכיל לפשוט אותה מגשמיותם בהלבשה רוחניות והיינו לעשות צרופים קדושים באופן שיתבאר לנו אי"ה ואל תאמר כהנא אנא גברא רבא אנא ואין כבודי להכנס למדריגות נמוכים כ"א לעמוד במרום קדשו לעבוד עבודת הקודש מתורה ותפלה וכדומה כי באמת זה עצם תענוגו ית' בהעלות גם ממדריגות התחתונים אותיות התורה לפשוט צורה גשמיות ולהלביש צורה רוחניות וקבל אגרא כי בזה תולה שכר ועונש כמבואר והקב"ה מעלה עליך כאלו אתה עוסק בדברים העומדים ברומו של עולם והנה יש לך בחי' כאלה שאי אתה רשאי להכניס ראשך ורובך לעסוק בהם פן ואולי תבא ח"ו לידי סכנה כ"א עצה לזה לברר בסוד המחשבה ולא להביא עצמו לידי דיבור אפילו ובפרט למעשה כנודע למשכילים אשר עבודתם באמת ובלב שלם ולזה רמזו רז"ל חתוך בנבלתא ולא תהפוך במילין הכוונה הפוך בם באותן הנובלות רק בסוד המחשבה כי בחכמה אתברירא ותתכן ג"כ לברר ולא תהפוך במילין בבחי' דבור פן תבא ח"ו לידי סכנה והמשכיל יכול להבין להיכן הדברים נוטים כלל העולה החכם אשר עיניו בראשו להסתכל על ההוא דקיימא על ראשו חכמת אלהי השופע תמיד בלי הפסק אזי מרגיש בעצמו רעבון נפשו שלא יצא ידי חובתו בעבודת הבורא ב"ה ואינו נותן רפיון אפילו שעה אחת ורגע אחד ובכל מקום שרואה ושומע אפילו דיבור איש לדעהו מעניני גשמיות לוקח לעצמו גם משם רמיזא דחכמתה ומפשיט צורה הגשמיות ועושה צרופים קדושים לדבק את נפשו ברוממות אלהותו יתברך. מול זה בא הרמז בתורה וישלח יעקב מלאכים ירצה לגודל בהירותו והכרתו העצומה ומעלתו גדולה עד מאד וכחו יפה אפילו ברוחניות כמלאכים ממש כדברי רש"י גם שם יכול לפשוט צורה ולהלביש צורה יותר עליונה כי מלת וישלח משמעו לשון הפשט כמו שתרגם על ופשט את בגדיו וישלח ית לבושיה וזהו וישלח יעקב מלאכים ממש הפשיט אותם מלבושם ומבחי' צורתם בבחי' לבוש וצורה יותר גבוה מעולם עד עולם עליון ודו"ק כי עמוק:
ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה ופי' רש"י ז"ל גרת"י בגימטריא תרי"ג כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים להבין הענין נראה במה שנתבאר לנו בפ' הקודם מה היה עבודתו של יעקב אצל לבן להוציא ממנו האותיות הגנוזים אצלו כמבואר באריכות ע"ש לזה הזהיר וצוה אותם לומר לעשו עם לבן גרתי כלומר אתו עמו פעלתי כל זאת לקיים את המצות עשה ולא תעשה אשר נודע שזהו עיקר בנין ותיקון קומת השכינה רמ"ח אברים הרוחנים ושס"ה גידים הרוחנים אשר כל בחי' מצוה יש לה מקום מוצאה בקומתה והוברר כל זאת מחמת לבן שהוציא מאתו בחי' הטוב שבו כמבואר אמנם אם השתדלותו היה בזריזות גדול לא היה צריך להשהות כ"ב שנים בבית רשע ולהיות שלא השלים הנדר ואיחר אותו ונענש על זה כמו שפירש"י בחומש שאמר יעקב ללבן זה לי עשרים שנה בביתך לי הם עלי הם וסופי ללקות כנגדן וזה הרמז בדבריו ששלח לעשו עם לבן גרתי כנ"ל בסיבתו השלמתי והכנתי קומת השכינה בבחי' מעשי המצות של תרי"ג ואחר עד עתה וכבר תקנתי כל זאת בהקדם הזמן הרבה לפטור ולצאת מבית רשע ומה הגורם לשהות עד עתה הכל בסיבת איחור נדרי וזהו ואחר היינו איחור הנדר זה גורם עד עתה הוצרכתי לשהות בביתו של אותו רשע לזמן הזה:
בפסוק ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלקים פנים אל פנים ותנצל נפשי נראה כוונת הכתוב ע"ד שזכרנו מה דאיתא בתיקונים ע"פ ויבא יעקב שלם עם היו"ד וכד פרח יו"ד מניה כדין אשתאר עקב כי מי שהוא איש משכיל ויודע לחבר החכמה המורה על אות יו"ד אל מדריגות התחתונים המכונים בשם עקב וכל מה שרואה ושומע אפילו דיבור איש אל רעהו וכל הקורה אותו ממקרי ופגעי הזמנים מוצא שם בחי' התלבשות פנימי המאירים וזה נקרא פני אל כלומר הפנים של אל עליון המלובש שם ומראה א"ע להצדיק בפנים כזה בכדי שיעלה משם אברי השכינה הנקרא נפש וזה הרמז בכתוב ויקרא יעקב מי שהוא בחי' יעקב שלם המדובר לחבר חכמה עילאה לחכמה תתאה הכרתו עצומה וכחו יפה אל כל מקום ממקרי ופגעי הזמנים וכדומה אינו רואה כ"א פנים של אל באיזה מן המדות שנדמה אליו כי ראיתי אלהים פנים אל פנים והכוונה ראיתי לשון הבנה הבנתי התלבשות אלהים פנים אל פנים הוא ית' מלביש א"ע בכמה ריבוי פנים של מדריגות התחתונים כפי הפנים של הצדיק וחוזק הכרתו ועי"ז ותנצל נפשי היא השכינה שמעלה הצדיק משם למקומה הרמתה:
ויזרח לו השמש כאשר עבר את פניאל והוא צולע על יריכו ופרש"י ז"ל לו לצרכו לרפאות את צלעתו וצריך הבנה ונראה לפרש כי הנה דוד המלך ע"ה אמר אני לצלע נכון ירצה להיות בחי' מרכבה למדת מלכות הנקרא צלע אמר על בחי' אני הוא נכון ממש שוה אל הצלע עליונה כינוי לשכינה ולכן מכאובי נגדי תמיד ומי שמחבר אותה לעולמות עליונים אזי נמתק הדין שבה וממילא נתרפא ממכאובו כיון שגורם הארה מעולמות עליונים אל השכינה דינא דמלכותא זהו עיקר הרפואה כי שם נמתק הכל וזהו ויזרת לו השמש כאשר עבר את פניאל כלומר כאשר הכרתו חזקה להיות עומד בצדקו כעמודא תקיף בכולא בלתי מתמוטט מבחי' דביקותו אפילו בהקרה לו איזה סיבה ממקרי ופגעי הזמנים משיג גם שם פניו ית' המאירה משם כנזכר ובזה תולה הצלת נפשו לחברה אל דודה לזה פירש"י ורמז בדבריו הנעימים לו לצרכו לרפאות את צלעתו כי באמת זה תולה בזה והכל אחד וכיון שהעלה והגביה אברי השכינה ממילא נמתק ג"כ מכאובו התחתון אמנם לא לזאת ישים את רוחו ונפשו כ"א להמתיק הדין מנפש ישראל היא השכינה כ"י ואומר הכתוב:
ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות כי הנה זה כלל גדול בעבודה אפי' בהסתכל האדם באמצע תפלתו דברים נפלאים אין רשאין להשהות שם בבחי' ההסתכלות ואם נשאר שקוע שם ידע נאמנה שעדיין לא עמד במדריגה גבוה של תפלה כיון שמתענג את עצמו מהסתכלות של תורה ותפלה ומקבל הנאה לעצמו ובאמת אינו רשאי להשהות עצמו בבחי' הסתכלותו זולת התעוררות התפלה אפילו כמעט רגע וגם תועלתו מעט לפעול עם תפלתו כיון שכל עצמו עבור צרכי הגופנים ולא לצורך גבוה. מול זה בא הרמז בתורה ויעקב נסע סכותה כלומר נסע עם בחינת מחשבתו מדביקות הבורא ב"ה לסיבת סכותה כלומר סוכת משמעו לשון הסתכלות להיותו מסתכל על ה' מוצאות הפה ומה גורם לאדם להסתכל על ה' מוצאות הפה גמר אומר ויבן לו בית כלומר שכל עצמו אינו מכוין לשאול בתפלתו כ"א לצורך עצמו והנאת גופו והיינו לבנות לו בית של תפלה. נקרא בית וכל תיבות ואותיות שמוציא דיבור לפני' אלהים בונה אותם לטובת הנאת עצמו ואינו זוכר מבורא עולם כלום אמנם אם כל מגמתו של אדם רק לבנות בתים בתורה ותפלה לצורך גבוה בודאי אינו מסתכל על ה' מוצאות ודוד המלך עליו השלום אמר ובאלוה אדלג שור ונראה לפרש ע"ד המשל ששמעתי בשם הבעש"ט זלה"ה וגם מצאתי ראיתי בספרים זה המשל מלך אחד היה לו ארמון מפואר ובו כמה היכלות זה לפנים מזה וכמה מיני שומרים העומדים במשמר המלך לבלתי תת לכת יוצא ובא כ"א ברשות המלך והנה בעם הנגשים ורוצים לבא אל חדר המלך פנימה יש כמה גווני וכמה בני אדם כת אחד מפחותי הערך תיכף מתפחדים משומרי המלך ובורחים מלפניהם ולא באלה חפץ ה' וכת ב' אינם מתיראים ומתפחדים ממשמר החיצונים כי נותנים עצות לנפשם לשחד אותם בכסף מלא ע"ד מאמרם יהיב פרוטה לצדקה והדר מצלי ואזי יכול לבוא לפנים מהשומרים אמנם יש עוד סיבה אחת המעכב אותם מלראות את פני המלך בחדר לפנים מן החדר כי בבואם לשם בראותם גנזי המלך וכל דבריו המופלאים ונוראים ורמים הגנוזים לשם שלא ראה כזה מעולם ומתענג את עצמו מדברים הנפלאים עד שנשאר שקוע לשם ואבד טובה הרבה שאינו רואה את המלך בעצמו ובכבודו את פניו המאירה. אמנם כת המובחרת שאינם מרגישים מטובת הנאת עצמם כי אם לראות כבוד המלך בעצמו ובבואם לחדר המלך פנימי אפילו בראותם כל מחמד עיניהם מדברים נפלאים אשר לא יראו מעולם על כל זה אינו ספונה וחשובה למאומה נגד תענוג הגדול תענוג כל התענוגים ורצונו וחפצו לראות כבוד המלך בעצמו וכלום חסר מבית המלך ובו נכללים פרטיות כל התענוגים ומי שעיני שכל לו יבואר הנמשל מעצמו מול זה יש לרמז בדברי דוד המלך עליו השלום ובאלוה כלומר בשביל אלוה שאני משתוקק בכל מגמתי ומאמצי כחי לראות המלך בעצמו לכן אדלג שור כל ההסתכלות אינם חשובים וספונים לפני לכלום נגד עצם התענוג בראותי כבוד מלכותו יתברך והכלל את זה ישים המשכיל אל לבו בהקרה לו לפעמים איזה הסתכלות באמצע התפלה אין זה כי אם דרך נסיון היעמוד בקיום מחשבתו הטהורה בהתלהבות ודביקות הבורא ב"ה או ינטה חס ושלום להתענג את עצמו מאיזה פי' הנופל לו או איזה הסתכלות אחר כעין נבואה וממילא יפרד מקדושת מחשבתו הטהורה כאשר מאז ובזה יכול האדם לראות פחיתת ערכו ע"כ מי שרוצה לגשת אל עבודת הקודש באמת ובתמים ישים. את לבו ורוחו ונפשו בתורה ובתפלה לבנות בתים רק לצורך גבוה וכמבואר והאל ברוב חסדיו יורינו דרך עבודתו באמת אמן:
בפסוק ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ. וירא אותה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ ויקח אותה וישכב אותה ויענה. נראה לפרש כי הכלל בידינו ע"י סיפור וספר בהיות האדם עוסק בבנין הקומה של הקדושה בעשיית מעשה המצות וכשרון הפעולות לעשותם כתיקונם ומצותם אזי נשלם קומת השכינה בכל תיקונים ותכשיטים ויכולה להראות פניה לומר חזי במה ברא אתינא לגבך והנה להיות שיעקב אבינו פעל ועשה לתקן הרבה ע"י לבן וכו' שהשלים אותו עמו כל בחי' התרי"ג מצות ממילא נבנה ונתקנה קומת הכנסת ישראל בשלימות וזהו שנותנת תורתינו הקדושה סימן להראות באצבע מאין יצא קומת השכינה בשלימות נאמר ונרשם ותצא דינה בת לאה היא השכינה שנקרא בת לאה כידוע אשר ילדה ליעקב כלומר יעקב אבינו עליו השלום על ידי כשרון פעולותיו שפעל ועשה עם לבן והבריר מאתו כל נצוצות קדושין ואותיות התורה נולדה זאת שתהא לה קומה שלימה במה להתפאר בצדקות הצדיק להראות יתרון מעלתה על בחינת הקליפות הנקרא בנות הארץ וזהו לראות לשון חשיבות בבנות הארץ אמנם להיות שהשאיר אחריו ברכה מאותיות התורה אשר בסיבתם היה לו ללבן קצת תפיסת אחיזה לרדוף אחריו דרך שבעת ימים כמבואר לעיל וגם איחר את נדר עדיין היה קצת אחיזה לקליפות ג"כ בבחי' הקומה של השכינה כ"י וזהו שאומר הכתוב וירא אותה שכם בן חמור החוי וגו' ויקח אותה וגו' ויענה לרמוז את האמור בדברינו שהיה עדיין לסטרא אחרא קצת אחיזה לענות אותה כ"י ולשכב עמה המורה לנגוע קצת בהשפעת השכינה להיות בה מגע נכרי וזהו שרומז הכתוב ותדבק נפשו בדינה וגו' להורות את כל האמור ולזה חרה לבני יעקב מאוד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה:
ויבא חמור ושכם בנו אל שער עירם וידברו אל אנשי עירם לאמר האנשים האלה שלמים הם אתנו וישבו בארץ ויסחרו אותה וגו' אך בזאת יאותו לנו האנשים לשבת אתנו להיות לעם אחד מקניהם וקנינם וכל בהמתם הלא לנו הם. יש לפרש בכאן ע"ד שכתוב בעזרא וישמעו צרי יהודה ובנימין כי בני הגולה בונים היכל לה' אלהי ישראל ויגשו אל זרובבל ואל ראשי האבות ויאמרו להם נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאלהיכם ויאמר להם זרובבל וישוע ושאר ראשי האבות לישראל לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו כי אנחנו יחד נבנה לה' אלהי ישראל הנה להבין הענין נודע אשר בנו בחר אל להיות לו לעם סגולה לקבל תוספות תענוג ושעשועים ביתרון אור מן החושך המה האומות שהציב גבולות עמים למספר בני ישראל וזאת עבודת עם בני ישראל להשליך ולדחות מבחינת מלא קומתם לבלתי יאחז בהם מגע נכרים כ"א כל עצמם והשתדלותם לזכות גופם ותכונת איבריהם להשראות אלהותו יתברך אשר בצלם אלקים ברא את האדם והיכל ה' המה בני ישראל ומצינו לרז"ל שאמרו כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו והנה ימים מורים על בחינת המדות שנקרא ימים וכל מי שלא קישר מלא קומתו בחי' היכל ה' במדות הקדושים להיות מרכבה להשראות התגלות אלהותו יתברך באמצעות שכונת איבריו המורים על אורות עליונים זהו שלא נבנה בית המקדש בימיו היינו בבחינת מדותיו כאלו נחרב בימיו ודאי וכאשר נתבאר לנו אי"ה במקום אחר והנה מי שחלק לו אלהים בבינה נפשו יודעת מאוד היות עיקר תיקון וקישוט קומתו להיות ניכר ביתרון ותכלית השלימות תלוי בהיות מדות הפכיים שבע תועבות העמים לעומת גבול הקדושה ואם בני ישראל מתקנים ומישרים אורחותם לעשות היפך העמים לבלתי אחוז במלא קומתם ממגע נכרי אזי ניכרים הם בשלימותם היותם זרע ברך ה' ועתה בין תבין את אשר לפניך וישמעו צרי יהודה ובנימין כי בני הגולה בונים היכל לה' על דרך האמור ששמעו והבינו היות יתרון מעלת בני' ישראל הבונים היכל לה' היינו קישוט מלא קומתם מראש ועד עקב נעשה בחי' היכל להשראות אלהות ע"ד הכתוב היכל ה' המה כלומר שבונים בית המקדש עם בחי' ימיהם המה מדותיהם הקדושים כנ"ל והטיב חרה להם על זה כיון שהם הם הגורמים כ"ז שלימותם ויתרונם ביתרון אור ויתרון שאת כי אם אין רע לית הנאה מהטוב ולזה נגשו אל זרובבל ואל ראשי האבות לאמר להם נבנה עמכם כלומר גם אנו הבונים כמוכם כמונו הכל שוה וזהו כי ככם נדרוש לאלהיכם וכיון שגם אנו שייכים אל הבנין אם כן מה לכם לבנות בנין ההיכל לכם לבד. כלפי דבריהם השיבו להם זרובבל וישוע ושאר ראשי האבות לישראל תועים אתם לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו כי אנחנו יחד דייקא נבנה לה' אלהי ישראל ואנו בני ישראל מוחא דאגוזא ואתם בחי' הקליפה כמו שומר לפרי ולכם אין חלק וזכרון בירושלים ומה לתבן את הבר. וכזה נרמז בכאן שטענו אנשי חמור ושכם וידברו אל אנשי עירם לאמר האנשים האלה שלמים הם אתנו כלומר מאין ניכר ונראה שלימותם ויתרונם ביתרון אור אתנו ודאי אנו הגורמים כל זה כמדובר בכן יאתו לנו האנשים לשבת אתנו להיות לעם אחד דייקא כמוהם כמונו הכל אחד מקניהם וקנינם וכל בהמתם הלא לנו הם כ"ז נמשך בסיבתינו ועיין למעלה שזכרנו הלא אח עשו ליעקב ועל כל זה ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי ודו"ק והבן:
ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והחליפו שמלותיכם. להבין ענין הפסוק נראה כי כבר קדם לנו הדיבור אשר עיקר עבודת האדם בעולם הזה לעשות קומה שלימה להשכינה כי קודם בואם הצדיקים ועיסקיהם בבנינה אזי היא עדיין בסוד נקודה שחורה דלית ביה חוורא כאשר ביארנו לעיל בשם הזוהר החדש על פסוק שחורה אני ונאוה ע"ש ואנו כללות בני ישראל בהכשר מעשינו הטובים ומקשטין מלא קומתינו מראש ועד עקב להשראות אלהות כמדובר ולהיות ממארי דקומה ומארי דידין ודרגלין כמבואר בתיקונים אזי יש עליה לשכינתינו הקדושה אכן בהעדר המשכילים וצדיקים אמיתים אין לה במה להתפאר והנה עיקר עליה של השכינה המוזכר בדברינו היינו כשאנו בני ישראל ע"י כשרון מעשינו ועובדתינו ופעולותינו הטובים מחזירין רצון הבורא ב"ה למקומה הרמתה כאשר עלה ברצונו הפשוט לבריאות העולם בשביל השעשוע והתענוג שצפה לקבל מנשמותיהם של הצדיקים ובעלות הרצון למרום שבתו תחלת המחשבה בזה תולה יחוד האמיתי העלאת השכינה לחברה וליחדה לעולמות העליונים כאשר יתבאר אי"ה לפנים:
ומעתה בין תבין את אשר לפניך ויאמר אלקים יעקב קום עלה בית אל ופירש"י לפי שאיחרת בדרך נענשת ובאה לך זאת מבתך והיינו על דרך שביארנו למעלה מוסב על השכינה הנקראת דינה בת לאה כידוע אשר ילדה ליעקב כלומר על ידי מעשיו ופעולותיו ורוב צדקות הצדיק אבינו יעקב עליו השלום נולד השכינה בשלימות הבנין. אמנם הקב"ה מדקדק אפילו כחוט השערה עם הצדיקים ובפרט יעקב אבינו ע"ה בחיר האבות להיות שאיחר בדרך ראה גם ראה איך שהתורה קפדה אפילו בנדנוד קל וע"י איחור הנדר באה לו כל זאת מבתו וירא אותה שכם בן חמור החוי וגו' וביארנו שהיה עדיין לסטרא אחרא חוי ודאי קצת אחיזה לענות אותה כ"י ולשכב עמה ירצה לנגוע קצת בהשפעת השכינה מורה היות עדיין לא קישט אופן תיקונן כאשר ברצונו יתברך ולהזהיר בא אלהים אל יעקב קום עלה בית אל עדיין לא יצאת ידי חובתך בבנין קומת השכינה הנקרא בית אל וקום עלה אותה אל מקומה ושורשה הראשון וזהו לשון קום עלה בית אל היינו קום בקיומך הטוב כי האבות הן הן המרכבה ובהיות כן תגרום עליות השכינה בשלימות גמור ושב שם משמע לשון עכבה הכוונה שב בבחי' יחודך שאתה גורם עליות השכינה זמן ארוך ע"ד הכתוב לביתך נאוה קודש ה' לאורך ימים וזהו ושב שם לאורך זמן וכזה צוה את בניו אחריו אופני עבודתו יתברך בתכלית השלימות ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו היינו הנלוים אליו באמת הזהיר אותם וציום על הטוב הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם דייקא והטהרו והחליפו שמלותיכם ונקומה ונעלה בית אל ופירש"י אלהי הנכר שיש בידכם משלל של שכם והטהרו מעבודת אלילים והחליפו שמלותיכם שמא יש בידכן כסות של ע"ז והכוונה כי הנה איתא בספר החרדים שכל המוסר בשים האדם אל לבו שבכל מעשה ודבור ופעולה גדולה וקטנה אין אמצעות בדבר או נעשה מרכבה עם מלא קומתו לקדושה או בהופכו נעשה מרכבה לטומאה חס ושלום השורה בכל פרטי איבריו וא"כ כמה צריך האדם להיות חרד ופחד ונרתע לאחוריו טרם עשות שום פעולה ועובדא והוצאות דבור קל ומורא יעלה על ראשו שמא ח"ו נעשה בחי' מרכבה אל הס"א ומה מאוד חובת גברא לשקול בפלס מאזני שכלו כל תנועות אבריו ועקימת שפתיו ופתיחת עיניו והשמעת אזניו ופרטי חושיו לעשות הכל בהתקשרות ודביקות אל לבלתי עשות היפך רצונו יתברך ומה החטא גורם שנעשה מרכבה לס"א ח"ו אוי לאותה בושה וכלימה אנה יוליך חרפתו ובהאיך אנפין יקום קדם מלכו של עולם לקלקל צלם דמות תבניתו יתברך להשרות שם השראות חצונים. מול דברינו אלה יש לרמוז הערה אל עבודת בני ישראל שצוה יעקב אבינו הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם דייקא בפנימות מלא קומתכם מלהיות מרכבה לטומאה ח"ו ופרש"י אלהי הנכר אשר בידכם משלל של שכם שבחי' עסקיהם היה אז עם שכם גבול הרשע העומד נגדם והתורה היא תמידיות וכל אחד מישראל יש לו בחי' רע שלו העומד נגדו המוטל עליו לתקנו ולהעלות משם איברי השכינה וכמאז כן עתה ענין עבודת בני ישראל נוקב והולך עד ביאת הגואל ובין תבין דברי רש"י אלהי הנכר אשר בידכם ודאי לתקן זאת משלל שכם העומד נגדיכם והחליפו שמלותיכם היינו אם נוקשתם באמרי פיכם להתכסות בטלית שאינו שלכם כאשר נתבאר לנו פ"ה והיה העטופים ללבן ע"ש והיינו בכסות הס"א וכדברי רש"י שמא יש בכם כסות מע"ז עשו זאת בני ותנצל נפשכם להחליף כ"א השמלה ולהטיב דרכיכם הטובים להכסות בטלית שלו כמדת וכשרון פעולותיו הטובים וזהו הטהרה העיקרית מעבודת אלילים לבלי אחוז שם בחי' מגע נכרי בקומתו הקדושה ובודאי כאשר הוא מתקן מלא קומתו בשלימות להשראת אלהות נעשה גם כן דוגמתו קומה שלימה בשכינה כפי אחיזת נשמתו וזהו ונקומה כלומר ונקום ה' אחרונה במצב וקיום נכון בקישוטין נאים ומפוארים בעבודתינו הטובים ונעלה בית אל היא השכינה הנקראת בית אל כידוע להשפיע בה משפע ברכה עולמות עליונים והיינו בהחזיר מחשבה הנאצלה לקדימת המחשבה אמן ודוק הטיב.
בפסוק ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו ופירש"י עד שלא בא לחברון אצל יצחק אביו ארעוהו כל אלה נראה כי הכלל קודם בואו איש משכיל על חכמה אמיתית שלא ירגיש מצער עצמו כלום בהיות שהקרה הקב"ה לפניו מקרה אשר לא טובה ח"ו אזי הולך בחושך ולא אור לו ליתן עצות לנפשו בודאי מדרכו יתברך הטוב להטיב לנבראיו וא"כ למה אירע לו כזה מקרה לא טובה וכיון שמצער א"ע כאלו בחי' הצער נוגע אליו דוקא ידע נאמנה מסתמא לא הכין לבו לדרוש ה' בכל נפשו ומאודו כי בודאי אין דרכו של ת"ח בכך כאשר הארכנו מזה למעלה אשר זה תכלית עבודת האדם להשלים את נפשו ורוחו לבלתי ירגיש מצער עצמו הגשמיות ולזאת ישים אל לבו כל מה שקרה אותו ממקרי ופגעי הזמנים הכל בהשגחה פרטיות מאתו ית' וגם זה מהטבה וחסדיו ית' הרוצה להראות לאדם לתקן עניניו לדעת מה שפגם בעולמות עליונים מדה כנגד מדה ולכן שלח לו כזאת שירגיש מזה חסרון עליון וישים את לבו ונפשו להתפלל עבור תיקון עליון והעיקר להמתיק הדין בשורש עליון אבל לא לצער צרות עצמו הגשמיות כי באמת מקריות ופגעי הזמנים אין להם שיעור מיום עמדו על דעתו עד חיים חיותו ואם ירצה האדם להפריד א"ע מדביקות ועבודתו בסיבתה אם כן אימתי יעמוד על התורה והעבודה שנברא בשבילה והבורא ב"ה בודאי אין בא בעלילה על בני אדם כי אם כאב רחמן על בניו המשתדל תמיד להטיבם ולהעמידם על דרך הטוב להטיב לאחריתם מול זה בא הרמז בתורה ויהי בשכן ישראל בארץ ההוא ונדע כל מקום שנאמר ויהי ל' צער היינו צער ודאי הלא בהיות הכרת ישראל חלשה ושוכן עדיין בארצות גופו ואין תבונה בו ליתן עצות לנפשו כנופל לפעמים במאורעות מקרי הזמנים להמתיק הדין בשרשו כי אם כל עצמו לצער על צערו הגשמיות ומבורא עולם שכוח לבו אשר בכל צרתם וגו' לצער נפשו צער השכינה כי זהו סיבת הצלת נפשו כאשר ביארנו למעלה פ"ה ויזרח לו השמש ע"ש ותועלתו בהיות מרגיש רק צערו הגשמיות אזי רבים הם לאפוקי בנותן נפשו מאין נמשך בחי' רבוי המקריות הכל מחסרון עליון ואזי אינו חושב בלבו אלא אחד וכיון שנמתק בשורשו ממילא יענהו ה' מכל רבוי צרותיו כיון שאינו שואל עבור הצלת נפשו הגשמי אכן קודם בואו על השכל עדיין הוא בסכנה ובא וראה מה עלתה וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו ויכול לגרום ח"ו השפעה אל החיצונים דהיינו שכיבה אצל פלגש אבינו שבשמים משא"כ אח"כ כשבא על תכלית המכוון אדרבא מעלה הכל אל השורש מאיזה מקום נמשך בחינת הדין ושם הכל נמתק ולזה פירש"י עד שלא בא לחברון אצל יצחק ירצה קודם בא התחברות כי חברון משמע לשון התחברות אל עולמות עליונים דין הקדוש בשרשו כי הכל תולה במדת יצחק הגנוז כידוע וזה לחברון אצל יצחק ארעוהו כל אלה מה שאין כן כשמכניס הדעת להעלות לשורשו הכל נמתק ודוק היטב ותבין: