וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים. יש להבין טעם שינוי הסדר בעת השמיעה כתיב את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו ואח"כ כתיב ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים כאן תלה העשיה בפרעה ומצרים ובשמיעת יתרו תלה הכתוב העשיה למשה ולישראל עמו והנראה בהקדם פ"ה בפרשת בא היום אתם יוצאים בחודש האביב עיין בדרוש פסח שם הרחבנו ביאור. והצורך אל הענין כי הנה בחודש האביב בצאת ישראל ממצרים שהראה הקב"ה חיבתו ואהבתו אליכם והוציא אתכם מעבדות לחירות מכור הברזל שבלתי אפשרי לאומה זולתכם לצאת משם אזי ניכר שלימותכם אשר בכם בחר אלהים ונבחרים לו למנה ביתרון אור ויתרון שאת מכל האומות וזהו היום בחודש זה אתם יוצאים מכלליות שאר האומות ויובן ע"ד דאיתא בזוהר ע"פ והנה רבקה יוצאת שפירש יוצאת מכללא דלהון שכולם תועים והיא עמדה בצדקתה יראה לפרש ג"כ היום. אתם יוצאים בית ישראל בהגלה חיבתו לעין כל בהראות מופתיו ושידוד המערכות לעשות בהם כל המאורע בי' מכות לבחור בכם להיות לו לעם סגולה זה האות אשר אתם יוצאים מכללא דלהון של כל האומות ביתרון אור ובזה מובן וישמע יתרו כהן מדין את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו ולכאורה קשה הנ"ל הלא כל העשיה היתה רק על המצרים להכות עשר מכות וכדומה ומה יתרון לישראל כ"א ראות עיניהם ולמה יחס הפ' העשיה לישראל ולא לפרעה כאשר דקדקנו בפתיחת דברינו והראיה כשספר משה המאורע לחותנו כתיב לפרעה ומכנה בחי' העשיה לפרעה ולא לישראל אמנם על פי דברינו הנאמרים באמת יתפרש על נכון הכוונה כשראה והבין יתרו מעלותם המובחרת של עם ישראל וחיבת הבורא אליהם לעין כל משם ראיה שמסתמא עיקר תכלית הבריאה היתה בשביל ישראל ובשבילם נברא העולם ומלואה וכל העולמות בכללם עליונים ותחתונים מה שהאציל וברא ויצר ועשה הכל בשביל עם קרובו ישראל וכאשר באמת חכמים הגידו במי נמלך הקב"ה בבריאת עולם בנשמותיהן של ישראל הצדיקים וזה וישמע יתרו ותיבת וישמע משמעו לשון הבנה שמע כלומר הבין ירצה שאפילו יתרו כהן מדין הבין כל זאת אשר עשה אלקים היינו כל העולמות בכלל מעשיה עד רום המעלות הבין כל זה מ עלה ברצונו הפשוט להבראות ישראל עלו ברצונו הקדים להבראות ולהיות משה רבינו כלליות דעת ס' רבוא נפשות ישראל לכן כתיב למשה כלומר בשביל משה כלליות ישראל עמו עשה ויצר כל העולמות ושפיר תולה תורתינו הקדושה בחי' העשיה במשה וישראל עמו ואחר שהבין יתרו כל הנ"ל סיפר לו משה רבינו שבחי' עשיה של עשרה מכות ושידוד המערכות מוכרח להיות רק בפרעה וכל עמו בכדי להכיר אור מן החשך ודו"ק:
בפסוק בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר להבין מקראי קודש אלו יראה להבין ע"פ מה דאיתא בשל"ה בשם ספר עבודת הקודש שהקשה מצינו שכל המצות הכתובים בתורה כתיב זכר ליציאת מצרים ונמצא תלוים כל מעשי המצות והתורה הנארגת מתרי"ג מצות בסיבת יצ"מ והענין תמוה משמע אם לא היה סיבת יצ"מ לא נתקיימה תורה כולה עם כללות מעשה המצות וזה מן הנמנע כי ידוע שהתורה קדומה אלפים שנה לבריאת העולם אשר לא היה עדיין יציאת מצרים זה תוכן המובן בדבריו ועיקר העולה מתרוצו מה שכתוב בתורה זכר ליציאת מצרים לא קאי על יצ"מ התחתונה כ"א יצ"מ עליון הנה בודאי לאו כל עוחה סביל דא להבין ולהשיג זה הענין בשלימות מה טיבו של בחי' יצ"מ העליונה כי הוא עמוק עמוק מי ימצאנו והנראה לענינינו להבין אפס קצה עיין בדרוש פסח ודרוש שבועות שם הרחבנו ביאור אלה הדברים וכאן ריש מילין אומר והכלל העולה מדברי קודש ספר הנ"ל כמו שהיה כאן בעולם הגשמי בחי' יצ"מ בגופים נפרדים ככה בשורש עליון היו מעורבים אלו שתי מצרים יחד וכשבא הקב"ה להפריד אלו הב' מצרים מיצר טוב לעצמו ומיצר רע לעצמו זה נקרא יציאת מצרים העליונה והנה ידוע ומפורסם לכל יודעי דת תורתינו הקדושה אשר למעלה אין רע חס ושלום כי אם באמצעות השתלשלותם והתרחקות משורש הקדמון אז נשתלשל לכאן בחינת פרעה ובהכרח מי שיש לו בחי' דעת מסתמא היה זה בשורש גם כן שורש דק מן הדק דינים קדושים וטהורים כנודע מכתבי האר"י זללה"ה בכונות שפרעה היה יונק מאחורי עורף וענין זה עדיין לא נפסק עד לעתיד וכאשר ביארנו פ"ה אל מוציאם ממצרים הלשון שכתוב מוציאם משמע שגם עתה בכל יום ויום הוא מוציאם מבחי' המיצר שלהם אשר לא נפסק עדיין עד גאולה אחרונה יש לכל איש הישראלי בחי' מצרים ממקרי ופגעי הזמנים וזאת עבודת האדם ליתן דעתו לזה לבלתי יכול להגרר אחרי הפגעים מהתחלקות הזמנים ואדרבא יעבוד גם עם זאת את הבורא ב"ה כאשר קדם לנו בפרשיות הקודמות כי לא נגרע מעבודתכם דבר וכיון שנותן את דעתו לזה לבלתי ישאר שקוע בבחי' מיצר שלו הוא המוציאו משם כי התפשטותו דמשה בחי' הדעת בכל דור ודור וזה לך האות "מה "שהיה "הוא שיהיה ר"ת משה כמבואר בקדמונים ז"ל והנה בחינת יצ"מ הזה תלויה ג"כ ביציאת מצרים העליונה אחרי שנתגלו ונשתלשלו ב' המצרים ממרום שבתם ומקורם להיות ניכר גבול הקדושה ביתרון שאת לעומת גבול הרשע אזי שייך שפיר ענין עבודת האדם לדחות את הרע ולברור הטוב מכל דבר בעולם ובפרט מסיבת מקרי ופגעי הזמנים אשר לא נגרע מעבודתו דבר כ"א גם. שם רמז לחכמה עליונה המלובש בכל דבר בעולם ושייך לעבודתו להעלות משם אל מקומה הראשון והכל תולה בתיקון שבע מדות הקדושים אשר ניתן לאדם לתקנם כאשר כבר קדם לנו כ"פ וכלל התורה הקדושה הנארגת ממעשי המצות אינה בכלל כ"א שבעה ספרים המורים על ז' ימי הבנין וכאשר באמת חכמים הגידו בז' קולות ניתנה התורה ונמצא ע"פ ההצעה הנזכר יכולון כל בני מדע להבין איך שתולה כל התורה והמצוה ביצ"מ העליונה שהוא למעלה מעולם הבנין דהיינו ז' מדות ימים הקדמונים שבהם נברא העולם אשר בכאן יש תערובות טוב ורע ובזה תלוים רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת והשכל נותן אם לא היה יציאות ב' המצרים אלו ממקורן בכדי שיבא אחר כך באמצעות התרחקותם והתפשטותם משורשם למטה מהעלם אל הגילוי לידי בחי' התחלקות טו"ר נמצא לא היה ג"כ בחינת מצות עשה ול"ת התלוים בטו"ר ובטלה הבחירה ואין שכר ועונש בעולם והכל תולה ביציאת מצרים העליונה כמבואר ונוהג זה הענין עד גאולה אחרונה כי מצד הסברא כל עוד שאין ישראלים בהזדככות הגופים וקישוט מלא קומתם לדחות מהם מגע נכרי לבלתי אחוז בהם תערובות רע מז' הפכיים אזי עדיין לא ניכר יצ"מ ביתרון שאת ויתרון אור גבול הקדושה מן חשך גבול הרשע כמדובר והיה לאות על ידך אשר לכן לא ניתנה התורה ע"י אברהם ויצחק אברהם דנפיק מניה ישמעאל יצחק דנפיק מניה עשו אמנם יעקב אבינו להיותו בחיר האבות ומטתו שלימה היה כלי מוכן שיתגלה התורה באמצעותו להורות לנו דרכי אל את הדרך אשר ילכון ואת המעשה אשר יעשון בני ישראל לכת יושר באמת ונכון להכניס הדעת אל פרטי עובדותיהם לקשר התחתון בעליון כמוזכר לעיל כ"פ פרטי הענין וגם ביארנו פ"ה תורה צוה לנו משה מורשה קהלות יעקב ירצה התורה שצוה לנו משה רבינו ע"ה מוריש לנו לדעת כל איש מעשיהו איך לקפל ולחבר את החכמה המורה על אות י' אל בחינת עקב מדריגות התחתונים והנמוכים שגם שם יש רמיזא דחכמתא ומוטל על עם ישראל לברר הטוב מהרע אשר זאת כל מגמת נפשינו ותשוקתינו בעשיות המצות ולימוד תורה ותפלה רק לברר נצוצין שנפלו בקליפיות מעת השבירה כנודע למביני מדע והכל באמצעות התורה שניתנה על הר סיני המלמדת לאדם דעת ואפשר לרמוז בכתוב וירד אלהים על הר סיני תיבת וירד משמעו לשון הבדלה והפרשה כמו הרודה פת והכוונה בזה כי קודם התפשטות והשתלשלות המצרים משרשם העליונים לבחינת התחלקות היו מעורבים ב' המצרים יחד כנאמר למעלה הגם שאין שייך לומר שיש בחי' רע בשורש למעלה כי אין רע יורד מן השמים אך הנה ידוע קדימת מחשבתו לבריאות העולם ישראל עלו במחשבה להבראות שצפה יתברך גודל התענוג והשעשועים שיקבל מנשמותיהם של הצדיקים ולהיות כי כן ע"כ מוכרח להיות ג"כ צד שכנגדם גבול הרשע לנסות בם את ישראל ויהיה שכר ועונש והם הם הגורמים תוספת תענוג לקבל מעם קרובו ישראל בהיות הבחירה חפשית בידם לדעתם מאוס ברע ולבחור בטוב נמצא תיכף שעלה ברצונו הפשוט לברוא עם קדוש ישראל תיכף היה הרצון לברוא ג"כ את גבולות עמים וכאשר כבר קדם ויהי אך יצא יצא יעקב והנה עשו אחיו בא מצידו ומסבתו של יעקב בכדי לקבל תוספות תענוג מיעקב ולכן היו יעקב ועשו תומים בבטן המלאה וילמוד סתום מן המפורש אשר דוגמתו למעלה היו ג"כ בתערובת מעורבים בשורשם ומקורם בבטן המלאה העליונה וככה נתפשטו ויצאו מכח אל הפועל ונעשה כזה ג"כ בעולם העשי' הגשמי גופים נפרדים זה לעומת זה אמנם עיקר הרצון של אלופו של עולם אל עם ישראל ובנו בחר אל להיות לו לעם סגולה מכל העמים ונתן לנו את התורה ובזה הראה חיבתו עלינו לעיני העמים והבדילנו מזולת עמים וזהו וירד אלהים כלומר הבדיל והפריש בחינתינו ומעלתינו מן העמים לעבודתו על הר סיני ע"י התורה שניתנה על הר סיני והנה כמו שהוא יתברך הבדיל והפריש אותנו מזולת העמים באמצעות נתינת התורה כמ"כ אנו עדת ישראל נאות לנו לברר ולפרוש הטוב מרע ג"כ על ידי התורה ומשיגין התלבשות אלהות אפילו בארציות ובדברים הנראים שהם רק לצורך גופני גם משם אנו בנ"י מעותדים להשיג וליקח לבחינת עבודת הבורא רמיזא דחכמתא להעלות משם נ"ק לשורשם ומקורם אשר היה שם אהלם בתחלה ולהשיג משם את חכם הפועל שפעל ועשה ככה בשולמו הכל בחכמה נפלאה וכ"ז יתכן לנו לדעת על ידי מאור התורה אנו מבררים הטוב מהרע כללות הע' עממין והנה כל עוד שאנו מדברים דברי אלהים חיים אזי יש שנאה לאומות העולם בראות' תועלת גדול המגיע לנו ע"י דבור תורה ותפלה שנתרוקן קומת הסט"א מטוב הצפון ומאז עת השבירה. ועתה נחזור לביאור אשר לפנינו בחודש הג' לצאת בנ"י מאר"מ ירצה בחדש השלישי דייקא ע"ד מאמרם ז"ל אורייתא תליתאה בירחא תליתאה ע"י אדם תליתאי ומורה באצבע לצאת בני ישראל מארץ מצרים מוסב על יצ"מ העליונה כמבואר אזי יתכן להם נתינת התורה ופרטי מצותיה זכר ליציאת מצרים שהכל תולה ביצ"מ העליונה כמבואר ואחרי שזכו בני ישראל למעמד הקדוש ביום הזה באו מדבר סיני יובן ע"פ מאמרם ז"ל למה נקראת הר סיני שירדה שנאה לאו"ה עליו כמו כן הענין בכאן אם אנחנו בנ"י מדברים דבורים של תורה ותפלה בדחילו ורחימו עושין רשימה למעלה ירד מזה גם כן שנאה לאו"ה בעת אשר שלט האדם באדם לרע לו ודאי לברור מהם טוב המלובש בם ואפ"ל באו מדבר סיני שם רמז שבאו ישראל וזכו לדבורים קדושים וטהורי' דברי אלהים חיים שירדה שנאה לאו"ה מסיבתם ורומז הכ' אופן נתינת' דייקא בחדש השלישי ובאמצעות אדם שלישי.
ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני כלו' אימתי באו בנ"י וזכו לדבורים גבוהים ורמים כאלו שירדה שנאה לאומות העולם מחמתם היינו כאשר נסעו מרפוי ידים מוסב על בחינת אברהם ויצחק תרין דרועין חסד וגבורה משם נסעה התורה ולא יכלה להתגלות על ידם בסבת ישמעאל ועשו דנפקו מנייהו לכן נדחה התורה משתי ידים מלהנתן בסבת הרפיון הנז' כ"א ע"י יעקב אבינו מדת הת"ת יום שלישי מימים הקדמונים אשר נודע מזוהר ומתקונים בחינת משה ויעקב עניינם אחת אלא משה מלגאו ויעקב מלבד ועל ידו נתנה תורתינו הקדושה לישראל וגמר אומר:
ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר ואי' במדרש ישראל סבא ולהבין נקדים מאמרם ז"ל שנתעוררו ע"פ ויגוע ויאסף אל עמיו ומיתה לא נאמרה בו מכאן דרשו יעקב אבינו לא מת והקשו בגמרא וכי בכדי חנטו חנטייא וספדו ספדייא ותרצו מקרא אני דורש וזרעך מארץ שביים מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ולכאורה עדיין הקושיא במקומה עומדת וכי בכדי חנטו חנטייא והנראה כי הנה אנו בכלל כל ישראל נקראים עדת יעקב ותיבת עדת משמעו לשון כנסיה ואסיפה כמו עדת דבורים והכוונה כשאנו בכללות מזככים א"ע בזכות ובהירות ומישרים את מעשינו הטובים נאסף בכללות כל ישראל כמשמע מדברי הכ' ויאסף אל עמיו ירצה בהירות מדתו נאסף בכללות עמיו וכולם בכלל נקרא יעקב שלים ואפשר לרמוז בדבריהם ז"ל יעקב אבינו לא מת כי אם נאסף אל עמיו ואנו בכלל קומה שלימה של יעקב אבינו עליו העולם והמקשון לא הבין את זאת ופריך וכי בכדי חנטו חנטייא כפשוטו של מקרא ועל זה מתרץ הנה באמת גופו הפשוט חנטו אמנם על בחי' מדתו אמת ע"ז מקרא אני דורש וזרעך מארץ שבים וגו' מה זרעו בחיים אף הוא בחיים והכוונה כשזרעו הם בחיים היינו כשמקשרים א"ע לחי החיים להיות מרכבה שלימה להשראות אלהות אז אף הוא בחיים כלומר בחינת מדתו הוא בחיים בכלליות כל ישראל הם בחינת יעקב בשלימות ואפשר לפרש שזהו כוונת המדרש ויחנו במדבר כמבואר שבאו לכלל דבורים שירדה שנאה לאומות העולם אז ויחן שם ישראל נגד ההר ישראל סבא כיון שבאו כללות ישראל להזדככות ובהירות במעמד הקדוש נגד הר סיני בהכנה רבה לקבלת התורה ממילא נאסף אז בכללותם ישראל סבא ונעשה בחינת קומה שלימה של יעקב כמבואר ודוק היטב:
בפסוק אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. הנה מקראות אלו אומרים דורשינו והנכון כי הנה אנו בני ישראל נקראים דורשי יחודך ע"ש שאנו דורשין תמיד יחודו ואחדותו יתב' אפי' מפחותי המדרגות נותן האדם עצות לנפשו לעבוד את הבורא ב"ה כאשר כבר קדם לנו מהודעה בענין זה כמה פעמים ומצד הסברא החיוב מוטל על כל או"א מישראל לבלתי יתן רפיון לנפשו אפי' כמעט רגע מלדרוש אחדותו ויחודו ית' כי זה כל אדם ולזה היתה תכלית הבריאה ואולם בעבור זאת שאין לנו התפשטות השכל להשכיל ולהבין לדעת איך לעורר רוחו ונפשו בכל שעה ורגע כי עינינו הרואות לפעמים מעורר האדם בעצמו איזה בחי' לעבודת הבורא ית' ובמשך הזמן נופל אצלו זאת הבחינה לזקנה וחלף ועבר ואינה חשובה וחביב עליו כבראשונה:
והבעש"ט זללה"ה היה אומר מה שאנו אומרים אל תשליכנו לעת זקנה והקשה דלכאורה אינו מובן משמע בילדותו איננו צריך כ"כ לעזר אלוה כי יכול ליתן בעצמו עצות לנפשו בכוחו ועוצם ידו כ"א לעת זקנה מתפלל לעזר אלוה ופירש הוא זללה"ה הכוונה שאל ישליך העת לידי זקנה כי לפעמים נופל העבודה של אדם לידי זקנה באמצעות המשך הזמן וזהו שאנו מתפללים אל תשליכנו לעת זקנה ואני ביארתי הפסוק תתחדש כנשר נעוריכי ונתעוררו חז"ל ודרשו מה הנשר לסוף אלף שנה מורט כנפיו וחוזר לנערותו וכו' והכוונה נודע כנפיים מורה על בחי' התלבשות וזה נודע ומפורסם לכל היות כל בחי' עובדתינו ואפילו מעשה המצות אינם כ"א בבחי' התלבשות כמבואר לנו באריכות במקום אחר והמשכיל על דבר ימצא טוב ויובן הענין כי אין כאן מקומו ומי שעיני שכל לו יודע באמת אפילו בשינוי הראות פניו יתברך בהתלבשות מדריגותיו לעבודת האדם עכ"ז הכל עולה בקנה אחד מורה על יחודו ואחדותו יתברך אכן לטובותינו נדמה הבורא ב"ה בריבוי בחי' התלבשות בכדי שהחי יתן אל לבו לעורר את לבו בקרבו בכל שעה ורגע בבחי' מחודשת והבחי' זאת בעצמה שעובד עמה עתה בעת הזאת עבודת בוראו כשנופלת לידי זקנה חלוף עבודתו בבחי' התלבשות אחרת ואזי נותן עצות לנפשו מהתלבשות זאת והכל מאת ה' היתה זאת לטובתו ולהשלמת נפשו ליתן התעוררות לנפשו בכל שעה ורגע לבלתי נופל אצלו העבודה לידי זקנה וזהו בחי' מריטת כנפיים ע"ד האמור היינו כשנופלת אצלו לזקנה מורט את התלבשות העבודה וחוזר אז לנערותו ליקח ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא לעורר לבו בקרבו מחדש עם בחי' התלבשות אחרת והנה אמת הדבר שלאו כל מוחא סביל דא להשכיל ולדעת כל עת וכל רגע בהאיך אנפין קאים קדם מלכא ליתן עצות לנפשו באמצעות חלקי הזמנים כ"א יקר רוח ואיש תבונה אשר איננו נותן דומה לנפשו בפרטי עתיו ורגעיו ומיצר עצמו באמת ובלב שלם אחרי השגת רוממות אלהות ע"י פעולותיו ואין מלאכתו מלאכת הקודש רמי"ה איש אשר אלה לו מרגיש באמת כל שעה ורגע כמה בחי' הוא מרוחק מדביקות הבורא ב"ה וכמה מדרגות היה מקורב מקודם ועיין במקום אחר מה שביארנו פ"ה הציבי לך ציונים ופרש"י בדרכי אבותיך הראשונים ושם רמז שהחיוב מוטל על כל איש הישראלי הרוצה לגשת אל עבודת הבורא לעשות לו ציונים כל שעה ורגע עם כמה בחי' הוא מרוחק מעבודת בוראו ונאות לו לדעת את זאת בהסתכל על מחשבותיו אשר בדרך כלל המה ג' מחשבות אהב"ה וירא"ה והתפארות מדות האבות שלשה אברהם יצחק ויעקב ע"ש במקומו ועתה נבוא לביאור הענין אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים כלומר אני בעצמי עשיתי זאת שהאדם נופל לפעמים לבחי' מיצר כי נודע מספרים שהאדם צריך להיות בסוד רצוא ושוב ובלתי אפשרי להיות עומד תמיד במדרגה אחת אמנם אם המשכיל נותן דעתו לזה ורואה בעין שכלו שהכל מאתו ית' והוא כ"י בעצמו מלובש לשם לטובת האדם כמבואר אדרבא זאת הגורמת בחי' התעוררות וחוזר לנערותו לבחינה מחודשת לעבודת הבורא וזהו אתם ראיתם והבנתם אשר עשיתי למצרים והתועלת המגיע בראותכם ככה ואשא אתכם על כנפי נשרים כלומר זה עזר אלוה כשבא על החכמה עובד את הבורא אפי' בלי התלבשות הכנפיים וכאמור ולזה גמר אומר ואביא אתכם אלי ירצה אל אות י' המורה על בחינת החכמה למעלה מזה"מ אשר שם אין שום בחי' כנפיים וכ"ז נאמר מאיש צדיק ותמים במעשיו אמנם לא כל האדם זוכה לזה ולא כל מי שרוצה ליטול את השם יבא ויטול וראיתי בני עליה והמה מועטים ומי יתן והיה לבבם זה להם עכ"פ להיות לבם נכון עמם לעשות מעשיהם המוכרחים בהם שבלתי אפשרי להיות זולתם כגון אכילה ושתיה ומו"מ ושארי תענוגים שיש בעולם שהאדם מוכרח בהם להחיות נפשו יעשו הכל בהתקשרות בתבונה ודעת כאשר כבר זכרנו מזה כמה פעמים אופני ביאורם והעיקר לשמור פיהם ולשונם בעת עוסקיהם בגשמיות לעשות בתחתון ולרמוז בעליון לדבק פנימיות מחשבתם להבורא ב"ה וכבר זכרנו פ"ה קול קורא במדבר פנו דרך ה' אפילו בדיבור איש אל רעהו מעניני משאם ומתנם עם הבריות גם שם קורא קול פנו דרך שיגיע צד הנאה להבורא ב"ה מול דברינו הנאמרים אפ"ל בתורתינו הקדושה המלמדת אדם דעת. ועתה אם אין לכם לב לדעת איך לבוא אל החכמה להגביה את עצמו למעלה מהתחלקות הזמנים כמרומז בפסוק הקודם עשו זאת בני ישראל ותחי נפשכם ועתה אם שמוע בהזדמן לפעמים לשמוע איזה דבורים אפילו מהמון עם תשמעו בקולי דייקא תתנו לב לדעת בודאי יש שם קול ה' הקורא פנו דרך ה' כי הכל בחכמה עשה ובודאי יש אותיות התורה בכל דבר בעולם ובפרט בדיבור איש אל רעהו המה מוציאים אותיות יבשות מפיהם הממתינים עת בואו של משכיל להשיב דבריהם הפחותים אל עבודת השם בלקחם משם רמיזא דחכמתא ובעשות ככה מחזירים אלו האותיות למקומם הרמתה ובזה חפץ ה' מעולות להעלות השפעות אלהותו יתברך הנשפע בזה העולם הגשמי וזהו שנרמז ושמרתם את בריתי היינו אות השפעתי הנשפע בהעולם תשמרו זאת לבלתי תת לכת לחיצונים כ"א להעלות למעלה למקום האחדות כמבואר ולא זאת בלבד אנו מצווים ומוזהרים מבוראינו יתברך כ"א גם זאת באזהרה בא לצוות את ב"י באמרי קדוש:
והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ופירש"י אוצר חביב כמו וסגולת מלכים כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם כך אתם לי סגולה משאר אומות ולא תאמרו אתם לבדכם שלי ואין לי אחרים עמכם ומה יש לי עוד שתהא חבתכם נכרת כי לי כל הארץ והם בעיני ולפני לכלום ירצה להורות עיקר עבודתינו להוציא יקר מזולל נ"ק ואותיות התורה המלובש בזולת עמים בחי' חיותם המקבלים לצורך קיומם ומצבם ולזאת אנו בני ישראל מעותדים לברר הטוב מהרע כאשר כבר קדם לנו הדבור מענין יעקב אצל לבן ומשה אצל פרעה וכדומה נוקב והולך עד ביאת הגואל האמיתי זאת עבודת עם הקדש עד שתתרוקן קומת הסטרא אחרא מכל וכל מול זה בא הרמז בתורה והייתם משמעו לשון הוה שתהיו לי סגולה מכל העמים כלומר אוצר חביב כמו סגולת מלכים וכלי יקר ואבנים טובות כל זאת מורה על נ"ק ואותיות התורה המחיה אותן וגנוזים בהם תוציאו מתוכיותם להעלות למעלה ומעתה בין תבין איך שהעמיק רש"י ז"ל בדבריו הקדושים שהמלכים גונזים אותם כמדובר כ"ז מעותדים אנו בני ישראל להוציא מהם עד שהתרוקנה בלי שום ברכה והנה להיות שבלתי אפשרי לבא עם קדוש לשלימות כ"א בהיות בחי' רע בעולם כאשר זכרנו למעלה שטענו אנשי שכם האנשים האלה שלימים הם אתנו ע"ש כי באמצעות גבול הרשע והחשך ניכר יתרון אור גבול הקדושה לכן היו יעקב ועשו תומים בבטן המלאה ואולם עיקר הרצון של אלופו של עולם היה רק ביעקב ובשבילי היתה עיקר הבריאה לקבל ממנו שעשועים וכנרמז בכתוב ויהי אך יצוא יצא יעקב והנה עשו אחיו בא מצידו כלומר רק מצד יעקב בא עשו אחיו בעולם בכדי לקבל תוספות תענוג מיעקב מחמתו ולא מצד עצמו בא עשו וע"פ הצעה זו תשכיל ותבין מה מאוד צדקו דברי רש"י בגמר דבריו ולא תאמרו אתם לבדכם שלי ואין לי אחרים עמכם וכיון שכן תעלה על רוחכם ומה' יש לי עוד שתהא חיבתכם ניכרת ביתרון אור מן החשך לזה בא לתרץ כי לי כל הארץ והם בעיני ולפני לכלום ועיקר רצונו על עם סגולה ישראל אפילו זולת עמים ולזה כתיב בתורה
ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אתם דייקא ואין לזרים חלק עמכם כלל וכלל לא אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל ירצה אזהרה לצדיק המצוה בטוב את עם הנלוים אליו הן הדברים אשר ידבר אליהם להזהירם ולהדריכם בדרך המלך כי בזה תולה כמעט עיקר עבודתינו ומגמתינו בתורה ותפלה ומעשה המצות להוציא יקר מזולל ולהעלות נ"ק ואותיות התורה המלובשים בכל דבר בעולם שבאה לכלל בריאה לאפס ותוהו נחשבו זולת אותיות התורה כמ"ש אפס בלתך מה שהוא בלתך לאפס ותוהו נחשב לכן החיוב מוטל על כל או"א מישראל לשום את רוחו ונפשו לדבר זה לעשות פרטי מעשיו הכל בהתקשרות ודביקות אל ואפילו בדברים הגשמיים יעשה בתחתון וירמוז בפנימיות מחשבתו לעליון כמבואר לנו כמה פעמים ובזה יאות לו להעלות נ"ק למקומם הרמתה ואפילו מדיבור איש לרעהו אינו רואה ואינו שומע כ"א קול הקורא פנו דרך ה' כמדובר בפתיחת דברינו ולזה כתיב בתורה וישב משה את דברי העם אל ה' וע"ד דאיתא בזוהר אתפשטותא דמשה בכל דור ודור כי כל אדם שיש בו מדעת קונו נקרא משה ומעידה התורה על צדקות הצדיק משה רבינו לעוצם בהירותו וישב את דברי העם הם פחותי הערך המון עם ההולכים בשוקים וברחובות ומדברים גשמיות לצורכי גופניות משיב גם דבוריהם אל ה' ומעלה אותיותיהם לשורשם ולמקורם אשר היו שם אהלם בתחלה ודוק בזה:
בפסוק ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם נ"ל כי הנה באמת נגד גודל זכוך חומריות גופו של משה רבינו עליו השלום ובודאי היה יכול הקב"ה להראותו עוצם בהירות התורה בלתי שום התלבשות וספורים וכאשר מצינו אשר חכמים הגידו על פסוק בכל ביתי נאמן הוא שמשה רבינו ידע אותן הצרופים שנבראו בהם שמים וארץ ויכולת בידו ג"כ לברוא עולמות ואף ע"פ כן נאמר עליו בכל ביתי נאמן הוא ונמצא לפי זה בודאי לא היה צריך הקב"ה לצמצם את בהירות התורה בסיפורי מעשיות ולהלביש פנים אל פנים עד שנעשה כללות תורתינו כאשר ידבר איש אל רעהו בעניני גשמיות לערכו של משה שהיה בתכלית הזכות והבהירות ואולם בעבור זה שכללות עם ישראל לא פסקו זוהמתן מהם קודם נתינתה ולא זככו את גופם בתכלית הבהירות ובשבילם וערכם צמצם הבורא ב"ה אור בהירות התורה בכמה צמצומים והתלבשות עד שיוכל אזן הגשמי לשמוע ורעיון לבות לתפוס אפס קצת מול זה בא הרמז בתורה ויאמר ה' אל משה הנה אנכי כנוי לכללות התורה אשר תחילת דבריה יאיר באנכי וכל התורה בכלל נכללת בעשרת הדברות הפתח באנכי כל זה בא אליך בעב הענן מורה בחינת התלבשות הבהירות בספורי מעשיות כמו עב וענן והכל לטובתם ושלימותם של כללות ישראל שאינם בזיכוך כערכך וזהו בעבור ישמע העם בדברי עמך את עשרת הדברות ישמעו ג"כ לערך בח' נתך וזיכוך גופם וגם בך יאמינו ודוק:
בפסוק והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר נראה לרמוז כי הנה מצינו לחז"ל שאמרו קיים אברהם אבינו כל התורה עד שלא נתנה וכבר דברנו מזה בפרשיות הקודמת ואיתא בספר הראב"ד והר סיני עש"ן כלו כנלות התורה שניתנה על הר סיני המכוון מזה לתקן שלשה בחי' עש"ן נוטריקון עולם "שנה "נפש ועיין בדרוש שבועות שם הרחבנו ביאור אלה הדברים ולא פסק זה גם עתה בכל דור עד ביאת הגואל במהרה בימינו זאת עבודת בני ישראל לתקן ג' בחי' אלו עש"ן והנה אברהם אבינו נקרא בדברי חז"ל איתן ונקרא אזרח וכבר זכרתי למעלה טעם כעיקר מדאורייתא למה נקרא אברהם אבינו אזרח להיותו זריחה ראשונה בעולם להראות לבאי עולם אופני עבודתו יתברך ולהרגיל שמו בפי הבריות כמו שמבואר לנו דבריהם ז"ל לשעבר נקרא אלהי השמים ועכשיו הרגלתי שמך בפי הבריות ונקרא אלהי הארץ שהראה לבאי עולם איך יש התלבשות אלהות אפילו בארציות ע"ש שהרחבנו ביאור הענין והנשמע אשר להיות האבות סימן לבנים וכחן יפה למסור את נפשם על קדושת שמו ית' בעבור התורה והעבודה וכאשר מצינו י' נסיונות נתנסה א"א והושלך לכבשן האש וכאשר חכמים הגידו למה נקרא שמו אמרפל שאמר פול לכבשן האש ונמצא היה א"א ע"ה המתחיל בקיום התורה עד מסירת הנפש וגרם אז יחוד בעולם לתקן הג' בחינות עש"ן כאשר נעשה היחוד השלם במעמד הקדוש על הר סיני בעיקר נתינת התורה ומעתה תבין ותשכיל הרמז בתורה והר סיני עש"ן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש ירצה זה הבחינה שנעשה עתה במעמד הקדוש כבר היה לעולמים קודם בימי אברהם שקיים כל התורה כולה והראה לבאי עולם לתקן ג' בחי' עש"ן וזהו מפני אשר ירד עליו ה' מפני משמעו קודם ירד עליו ה' באש ולזה גמר אומר בדברי קדשו ויעל עשנו כעשן הכבשן מוסב על הכבשן שכבר היה לעולמים שהשליכו את אברהם לכבשן האש היה אז בחי' עליה ונעשה יחוד בכל העולמות ויעל עשנו על הר סיני ג"כ כענין ההוא ודוק מאוד ותבין. וע"פ דברים האלו יבואר לנו פ"ה. בפרשת וירא וישקף על פני סדום ועמורה ועל כל פני ארץ הככר וירא והנה עלה קיטור הארץ כקיטר הכבשן הוא הדבר אשר דברתי כי כאשר הכיר אברהם את בוראו וגלה ופרסם את התגלות אלהותו בעיני הבריות אז בימי אמרפל הוא נמרוד שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש ונמצא נתעלה ונתקלס שמו ית' בעולם היותו בורא ומנהיג ומשגיח ונתירא שמו נורא בגוי' והכל באמצעות הכבשן ואברהם אוהבו מוצל מאש וזהו קיטר הכבשן וכבר נודע מאמרם ז"ל אימתי מתירא ומתקלס שמו ית' כשעושה דין ברשעים ואז שמו נורא מאוד ומתירא ומתקלס והנה מה שהרגיל א"א שמו יתברך בפי הבריות בהמשך הזמן נשתכח מלוח לבם ואח"כ כשעשה משפט גוים בסדום ועמורה נתעורר אז בחי' הראשונה שנתגלה ונתפרסם באמצעות השלכת א"א ע"ה לכבשן האש ומעתה תבין רמז הכ' וישקף על פני סדום ועמורה ועל כל פני ארץ הככר וירא משמעו לשון הבנה שהבין והשיג כל זאת והנה עלה קיטור הארץ לעשות רושם אלהות בעולם שיתעלה ויתנשא ויתקלס שמו נורא בגוים כאשר מאז נעשה בחי' רשימה בעולם כקיטור הכבשן ובין והבין הדברים ודוק:
בפסוק ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו המובן מכאן כי כבר זכרנו בשם הזוהר לתלת סטרין אתפרש יראה אית יראה ואית יראה ועיקר הנשמע משם שתכלית ושלימות עם בנ"י להיות להם יראה הרוממות שאינה תלויה בשום סיבה מסיבת העולם וזה נקרא יראה ה' שירא מעוצם שם הוי"ה ב"ה שהיו"ה כל הויו"ת והוא עיקרא ושרשא דכל עלמין ויראה כזו עומדת לעד ואינה בטילה עולמית כיון שאינו תלויה בדבר וכזה נרמז בכתוב יראת ה' טהורה כלומר אם כל עצמו ביראתו מעצם שם הוי"ה אזי יראתו טהורה ובהירה ועומדת לעד ויראה כזה נקרא בושה אשר בכל שעה ורגע נתמלא מלא בושה וכלימה וירא מהביט אל האלהים מגודל הבושה וכאשר ביארנו למעלה דברי הנביא אמר באזהרה אל תראי כי לא תבושי אם אין לכם יראה הרוממות שנקרא בושה אזי אל תיראו כי אינה ספונה וחשובה לפניו לכלום וכבר הרחבנו ביאור מענין זה ונשמע מהנ"ל מי שאינו ירא מפניו ית' כ"א פחדו חטאים ומתיראים מרצועה בישא וכדומה שלא יחסרו ממונם ומכל מרבית ביתם מאשה ובנים וכדומה נמצא יראתו כסלתו כי בהעדרו מבחי' אלו דהיינו שאינו מרגיש בעצמו איזה חטא אזי נעדר ממנו גם כן היראה ויגל לבו וישמח כבודו לומר שלום לך נפשי ובאמת אין זה מובחר העבודה ולהשלים נפשו את האלהים צריך להיות מורא שמים נגד עיניו בכל שעה ורגע לירא וליבוש מפניו אשר שמו נורא מאוד אפילו אינו מרגיש בעצמו שום נדנוד עבירה חמורה וקלה עכ"ז יראתו על פניו מגודל הבושה מפני עיקרא ושרשה דכל עלמין דלית אתר פנוי מניה ובוחן כליות ולב צופה ומביט כל הנסתרות ולבד מזה תמה אני אם יש בדור הזה א' מני אלף שידמה בנפשו שהוא טהור ונקי מעון קל וחומר ועכ"ז עינינו הרואות שהסירו מסוה הבושה מנגד פניהם ומי יתן והיה לבבם זה להם להיות להם עכ"פ יראה מרצועה בישא גם זה מעט מזעיר והנה כאשר שמע משה רבינו את דברי העם לומר דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות אזי רמז להם אופני יראה השלימה אשר בה נאות להם להשלים את נפשם אל האלהים ביראה הטהורה העומדת לעד בין בטיבו ובין בעקו ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לא תבושי כלומר אם אין לכם יראה הרוממות הנקרא בושה אזי אל תיראו כי ראו ותשכילו כי כל עצמו עם הקולות והלפידים ואת קול השופר היוצאין מפי הגבורה הכל לטובתכם ושלימותכם לבעבור נסות אתכם בא האלהים וכדברי רש"י לשון הרמה וגדולה כמו הרימו נס כלומר שרוצה להעמידכם על מעלה גבוה ורמה להיות לכם יראה הרוממות העומדת לעד ולזה גמר אומר ובעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו כלומר בהעדר החטא עכ"ז תיראו ותבושו מפניו היותו עיקר ושרשא דכל עלמין ודוק: