מ״ט מדות: משנה, ברייתא או מדרש של מ״ט מדות, נזכר בפי הקדמונים, רש״י ז״ל מביאו בפירושיו כמה פעמים בשם משנת מ״ט מדות (עי׳ תרומה כ״ז ה׳, וסוכה ח׳.), הרא״ש במס׳ ב״ב (סי׳ כ״ו), והילקוט פ' נח (רמז ס״א) קוראים אותו מדרש מ״ט מדות. ונקרא כן מפני כי המאמרים שבאו בו נסדרו ע״פ סדר המספרי (כמו חופת אליהו ע״ע) וכל מספר ומספר נחשב למדה או כלל, עד מספר מ״ט. והמאמרים הם בעניני הלכה ואגדה ועניני חכמה כפי מה שנצרכים להבנת הדבר שעוסק בו.
ומה שחשב שטיינשניידר כי הברייתא דמ"ט מדות הוא ספר משנת המדות שהו״ל מכ״י מינכען בשנת תרכ"ד (עי׳ הקדמתו) טעות היא בידו, כי הספר הזה ענינו חכמת ההנדסה ואינו כולל איזה דבר הלכה הגדה או מוסר, גם לא נמצא בו אפילו מאמר אחד מכל המאמרים שהביאו המחברים בשם מ״ט מדות. ומפני כי בברייתא זו נכללו גם מספרים ממלאכת המשכן וכליו לכן חשב הורוויץ בתוספתא עתיקתא (צד 7) כי היא נוסחא אחרת או תוספתא לברייתא דמלאכת המשכן, ויותר נכון לחשוב כי מסדר ברייתא דמלאכת המשכן לקח הדברים האלה מברייתא דמ״ט מדות.
יש רוצים לומר כי מ״ט מדות הוא ר״ת מדות טובות ועשו מזה מ"ט = ארבעים ותשע מדות, (עי׳ יפה תואר על מדרש ב״ר פ"ט והקדמת בן הגר״א למדרש אגדת בראשית). אולם מדרש מדות טובות הוא מדרש אחר (ע״ע ארקים).
הברייתא דמ״ט מדות אבדה מאתנו, אך ר״א גרינהוט אסף כל המאמרים שהביאו הקדמונים ממנו וסדרם בספרו הלקוטים ח״ב (ירושלם תרנ"ח). ומייחס לה איזה רמזים מילקוט פקודי שלא נזכר בהם שם הברייתא, מפני שרש"י מביאם בשם משנה מ״ט מדות.