עשרה הרוגי מלכות: עשרה מגדולי ישראל שמסרו נפשם על קדוש השם ונהרגו באכזריות נוראה בגזרת השמד של מלכות רומי הרשעה בזמן חורבן הבית, ואחרי כן. רובם הומתו בידי אדריינוס בגזרת טורנוסרופוס איש הדמים, ויש מהם שנהרגו בזמן מאוחר כי עשרה הקדושים לא היו בזמן אחד. ואלה הם שמות הקדושים: רבי ישמעאל כהן גדול ורבן שמעון בן גמליאל, רבי עקיבא ורבי חנניה בן תרדיון, רבי חוצפית המתורגמן ורבי אלעזר בן שמוע, רבי חנינא בן חכינאי ורבי ישבב הסופר, רבי יהודה (נ״א ר׳ אלעזר) בן דמא ורבי יהודה בן בבא. אולם בנוסחאות אחרות מסיפור עשרה הרוגי מלכות הזוגות מתחלפים ושונים הם שמות הקדושים, כמו במדרש תהלים פ״ט נזכרו: רשב״ג ור׳ ישמעאל כ״ג, ר׳ ישבב הסופר ור׳ חוצפית המתורגמן, ר׳ יוסי ור׳ יהודה בן בבא, ר׳ יהודה הנחתום ור׳ שמעון בן עזאי, ר׳ חנינא בן תרדיון ור״ע. ובנוסחא אחרת נזכרו ר׳ אלעזר בן דהבאי ויונתן בן עוזיאל. בעל היוחסין אומר על ר׳ ישמעאל בן אלישע שהיה מעשרה הרוגי מלכות ולא נהרג בזמן החורבן עם רשב״ג, ואצל ר״ע כותב: "וזכור זה שלא תטעה במעשה דהרוגי מלכות מהקינות שכתובות במחזורים שנראה מהם שהיה עם רשב״ג בזמן אחד ואינו כן, כי רשב״ג שהיה הראשון נהרג בזמן החורבן ור״ע קרוב לששים שנה אחריו, וחמשה האחרונים נהרגו בזמן שנכבשה ביתר ע״ג שנים אחר החורבן". במס׳ שמחות פ״ח נאמר: כשבאו רשב״ג ור׳ ישמעאל גזרו עליהם שיהרגו וכו׳. באה השמועה אצל ר״ע ור׳ יהודה בן בבא. עמדו וחגרו מתניהם שק וקרעו בגדיהם וכו׳, וכשנהרג ר״ע בקיסרי באה שמועה אצל ר׳ יהודה בן בבא ואצל ר׳ חנניה בן תרדיון ועמדו וחגרו שקים וכו׳. ובגמרא נזכרו בין הרוגי מלכות ר״ע וחביריו (פסחים נ׳.). בשעה שהוציאוהו להריגה זמן ק״ש היה והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל והוא מקבל עליו עול מלכות שמים והיה מאריך באחד עד שיצאה נשמתו באחד וגו׳ (ברכות ס״א:). מצאוהו לר״ח בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וס"ת מונח לו בחיקו, הביאוהו וכרכוהו בס"ת והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו שלא תצא נשמתו מהרה וכו׳ (ע״ז י׳: י"ח.). ר׳ יהודה בן בבא היה בגזרת הסמיכה שגזרה המלכות גזרה שכל הסומך יהרג וכל הנסמך יהרג. מה עשה ר׳ יהודה בן בבא, הלך וישב לו בין שני הרים גדולים וכו׳ וסמך שם חמשה זקנים, והם ר״מ ור׳ יהודה ור״ש ור׳ יוסי ור״א בן שמוע. כיון שהכירו אויביהם בהם, אמר להם בני רוצו! א״ל, רבי מה תהא עליך, אמר להם הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין. אמרו לא זזו משם עד שנעצו בו שלש מאות לונביאות של ברזל ועשאוהו ככברה (סנהדרין י״ד). כנראה מצאו אח״כ את הנסמכים והרגו אותם. ר׳ ישבב ור׳ חוצפית היו בעלי פקודות בב״ד אשר ביבנה והסתתרו בראשונה בצפורי ונהרגו ע״י הנציב. בין הקדושים נחשבו גם הרוגי לוד אשר אמרו עליהם חז״ל כי אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן, והם שני אחים שהודו שהרגו בת המלך ובאמת לא הרגוה אלא שרצו להציל את כלל ישראל שנחשדו בהריגתה (עי׳ פסחים דף נ׳, ב״ב דף י׳ ע"ב בפי׳ רש״י).
בעל שלשלת הקבלה (דפוס אמשטררם דף כ״ג ע״א) כותב וז״ל: הנראה לי בזה הפרט הוא כפי סדר השבטים בזה הדרך: לשבט שמעון נהרג ר׳ אלעזר בן שמוע שבן שמוע יש בו תיבת שמעון ואולי היה משבטו, לשבט לוי נהרג ר׳ ישמעאל שכן היה משבטו, לשבט יהודה נהרג ר׳ שמעון בן גמליאל שכן היה משבטו, לשבט יששכר נהרג ר׳ חוצפית המתורגמן שכן יש בו תיבת חמור גרם כמו שנאמר ביששכר, לשבט יוסף נהרג ר׳ עקיבא בן יוסף שכן נרמז בהקראו בן יוסף שרומז אל יוסף הקדוש, לשבט דן נהרג ר׳ חנינא בן תרדיון שכן יש בו תיבת דן, לשבט זבולון נהרג ר׳ יהודה בן דמא שכן זבולון במספר קטן עולה כ״ט ועם שמו עולה ל׳ וכן יהודה מלא ל׳, לשבט גד נהרג ר׳ ישבב הסופר שכן ישבב במספר קטן עולה ח׳ כמו שעולה גד עם שמו, לשבט נפתלי נהרג ר׳ יהודה בן בבא שכן נפתלי במספר קטן עולה כ״א כמספר יהודה במספר קטן, לשבט אשר נהרג ר׳ חנינא בן חכינאי שכן רומז פסוק בדניאל אשרי המחכה שר"ל שבט אשר אשר הוא נגד בן חכינאי.
מעשה של עשרה הרוגי מלכות נודע בשם מדרש אלה אזכרה ונדפס קצתו בס׳ לקוטי הפרדס דף ד׳ ע"א, ובסוף מדרש אצילות שנדפס עם אגדת בראשית, ובמכ"ע לגייגר ח״ד 449. ונדפס כולו ע״י יעלינעק בספרו בית המדרש ח״ב ע״פ כ״י המבורג, גם נדפס ע״י המו״ל רב פעלים ע״פ כ״י אופנהיים שנמצא כעת באוקספורד. יעלינעק הו״ל עוד שתי נוסחאות ממעשה העשרה הרוגי מלכות בביהמ״ד חלק ו'. ״אלה אזכרה״ הוא סליחה שאומרים בתפלת יוה״כ, ויש נוסחא אחרת במחזור ספרדים בשם "ביה אב" שנדפס בליוורנו בשנת תרל״ז. גם קינה המתחלת ״ארזי הלבנון אדירי התורה״ שאומרים בתשעה באב, והמשורר הלך בדרך המסופר באיכה רבה (פ״ב על הפסוק בלע ה׳ ולא חמל). לפי דברי המשורר מקור הגזרה הוא החטא של מכירת יוסף שנענשו ע״ז הדורות האחרונים.