ובעזרת גולה אוזן אנשים, נתחיל סדר קדושים:
קדושים תהיו וסמיך לי' לעיל ושמרתם את משמרתי לומר אם אדם משמר עצמו מן החטא שוב אין חטא ועון בא לידו ומקדשין אותו וזהו ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות, שכשנשמר ב' פעמים שוב אינו חוטא ומקדשין אותו למעלה כי הבא לטהר מסייעין לו:
קדושים תהיו כי קדוש אני, אם אדם מקדש עצמו בעוה"ז הקב"ה מקדשו לעוה"ב:
אני ה' אלהיכם, וסמוך לי' איש אמו ואביו תיראו וגו' לומר שהוקש מוראם למוראו:
אל תפנו אל האלילים וגו' שאפי' אם תאמרו לשם שמים אנו עושים כדי שנזכור חסדי הש"י ע"י כן אל תפנו כלל:
ואלהי מסכה לא תעשו אפי' לאחרים, לכם, אפי' משל אחרים:
לא תכלה פאת שדך, אמרו במס' פאה אפי' קרקע כ"ש, וקשה איך ד"ז אפשר, הלא כל שהוא נאמר אפי' בכדי קנה אחד, וי"ל כגון שבע שבלין עולין בקנה א', שמעתי:
לא תלין פעולת שכיר, וסמיך לי' לא תקלל, לומר שאף אם ילין שכרך לא תקללנו, וכן שבעה"ב לא יקלל שכירו במלאכתו:
ויראת מאלהיך, וסמיך לי' לא תעשו עול במשפט, לומר כי לא לאדם תשפוטו כי אם לה':
לא תלך רכיל, נקט לשון הלוך, כי הנחש הי' הולך רכיל ונקצצו רגליו לכן לא תלך רכיל שלא יארע לך כמוהו:
לא תלך רכיל וגו' לא תעמוד על דם וגו', כללינהו בחד קרא לומר דהאי לא תעמוד גם לענין לא תלך רכיל נאמר לעשותן מצוה א', דסיפא דקרא מפרש רישא לא תלך רכיל כדי שלא תשפך דם רעיך כאמרם ז"ל לשון תליתאי קטיל וכן אמר יחזקאל אנשי רכיל היו בך למען שפוך דם:
לא תעמוד על דם רעיך ולהלן הוא אומר לא תאכלו על הדם, שכן דרך ניחוש ההורגין את הנפש אוכלין עליו פת במלח שלא ינקמו נקמתו ממנו:
לא תשנא את אחיך בלבבך פי' אם אתה רואהו עושה איסור לא תהי' כמחריש מלהוכיחו אל פניו לומר בלבבך הלואי ויעשה עוד כהנה וכהנה למען ילעט רשע וימות, אלא הוכח תוכיח אפי' מאה פעמים:
לא תקום וגו' ואהבת לרעך וגו' שאם עשה לך רעה לא תנקום ממנו, מצאתי:
לא תקום, פירש"י שאם אמר לו השאילני מגלך וא"ל לאו למחר אומר הוא לו השאילני קרדומך וכו' וקשה טפי הו"ל ליתן לאו על הממאן להשאיל תחלה שאין לו אמתלא כלל, וזה הרי יש לו אמתלא וטענה, וי"ל דזה שאינו משאיל תחלה מחמת שעינו רעה הוא עושה שמקפיד על כליו ואין הקב"ה מכריחו להשאיל חוץ מרצונו, אבל זה הי' משאילו רק שדרך שנאה ונקימה הוא עושה כן לכן אסור:
ואהבת לרעך כמוך וקשה איך אפשר שיאהב את רעהו כגופו, וי"ל רעך לא כתיב כאן אלא לרעך כלומר השייך לרעך דהיינו שיהא ממונו חביב עליך ולהצילו כשלך, מהר"ר משה:
נחרפת לאיש, י"מ מוכנת לשון חריף להוצאה, וי"מ לשון זבולון עם חרף נפשו למות, וי"מ לשון מוקדמת כלשון חרפי ואפלי כמו בימי חורפי:
בקורת תהי' פירשו דונש לשון לא יבקר:
ונטעתם כל עץ מאכל וגו' סמך לבן חמש למקרא, כי הבנים נמשלו לעץ ופרי בכ"מ, והנה ג' שנים יהי' לכם ערלים שאין בו שום לימוד כבערלים, והרביעי יהי' כל פריו קודש הלולים, שמלמדין אותו ברכות ושבחות, תורה צוה ושמע ישראל וכיוצא, ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם וגו', כלומר להוסיף עליו וללמדו תורה:
ונסלח לו מחטאתו וסמיך לי' וכי תבאו אל הארץ לומר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון:
אני ה' אלהיכם וסמיך לי' לא תאכל לומר קבלו מלכותי תחלה והדר תאכלו:
על הדם ולא תנחשו, שעל ההקזה עושין ניחושין:
לא תעוננו וסמיך לי' לא תקיפו מלמד שכל המספר קומי והמגדל בלורית ה"ז מדרכי האמורי המעוננים והמנחשים:
לא תקיפו וגו' וסמיך לי' ושרט לנפש לומר כמו שיש חמש פאות שחייבין עליהם כך חייב על שריטת ה' אצבעות:
את שבתותי תשמורו וסמיך לי' אל תפנו אל האובות, זהו עדות שאין בעלת אוב יכולה להעלות אוב בשבת:
אל האובות וסמיך לי' והדרת פני זקן, רמז שבעלת אוב העלתה שמואל הנביא דכתיב בי' הנה איש זקן עולה:
מפני שיבה תקום, שיב"ה בגימט' אברה"ם אבינ"ו לומר שבפני זקן בעל תורה ומעשים יש קימה והידור לא לזקן אשמאי:
ושמרתם את כל חקותי וגו' כי יתן מזרעו למולך וגו', סמך אלה המקראות לאזהרת מדות ומשקולות, לומר שקשה עונשן של מדות כעובר על כל החקים ומעביר זרעו למולך:
מזרעו נתן למולך למען טמא את מקדשי מה ענין זה לזה, אלא העובד ע"ז הוא כאלו המקדש אינו טהור (כי האדם ראוי להיות הוא המקדש ומשכן כבודו ית' כענין ושכנתי בתוכם והוא הוא שמצאו חז"ל לדרוש ממקדשי ממקודשי:
אשר ישכב את כלתו וגו' כתיב בה תבל ולעיל באחרי מות כתיב ג"כ תבל בבהמה, מפני שבא להרהר ולעבור מכח תבל ושיקוץ, שבהיות תשמישן בביתו הוא מסתכל או מהרהר, וא"כ מתבל ותיעוב אחר הוא בא לידי עבירה זו:
ולא תשקצו את נפשותיכם וגו' ובכל אשר תרמוש וגו', אצל אכל צרעה לוקה ו' פירש"י דאינו לוקה משום לא תשקצו דהכא, מפני דכאן כתיב ובכל אשר תרמוש וגו' וכל לשון שרץ ורמש מיירי בקטנים שרוחשין על הארץ ואינן נראין מפני קוטנם אבל לא מיירי בגדולים, וקשה דבפ' ד' מיתות אמרינן ובכל החי' הרומשת זו נחש הרי לך שיפול לשון רמישה אף בגדולים כנחש רק שהן נמוכין ושורצין כהולך על גחון הזה, ותירץ הר"י מאורליינ"ש דהאי קרא דהכא מיירי דוקא בח' שרצים שהרי כתיב בסיפיה אשר הבדלתי לכם לטמא דמיירי דוקא במובדלין מאחרים שבאלו מטמאין במותם לכן לא לקי עליה בצרעה: