ובצאתו מבהכ"נ ילך לביתו שמח וטוב לב מובטח בחסדי אל שיצא משפטו לאור ויאכל משמנים וישתה ממתקים כמ"ש בדברי קבלה אלא שלא ירבה לאכול ולשתות שלא יכבד עליו ויבא לישן כל היום כלו ואין ראוי ביום זה לישן הרבה ואצ"ל להקל ראש ולשיח שיחה בטלה אלא ישב כל היום ועוסק בלמודו ובעבודת האל ית' במורא ופחד. ויש נוהגין להתענות בהם שאומרים שהם מי' ימי תשובה ומי שנהג בכך איזה זמן אין ראוי לבטל אותו וצדקה יחשב אחר שכוונתו לשמים כי סוף סוף ימי תשובה אקרו ואצ"ל אם התענה בהם תענית חלום שצריך שלא יבטל התענית בהם בכל שנה ושנה אבל הבא לשאול להתענות לכתחלה צריך לעכב ע"י שלא יתענה אלא יאכל וישמח בהם ולא יראה צער ויגון כמ"ש ואל תעצבו כי קדוש היום לאלהינו ומי שהוא יושב בתענית צריך שלא יסיח דעתו כלל ועיקר לשום דבר בעולם כלל אלא יעכב עצמו בב"ה יושב ועוסק בשירות ותשבחות ובענייני התורה והמצוה כל א' כפי ערכו והשגתו: ובעת מנחת ערב ילך לב"ה ויתפלל מנחה כדין וכשורה בכובד ראש והכנעה יותר ויותר מבשאר הימים כאשר ראוי ליום הקדוש הזה ויתפלל מעוטף בציציתו והספר בידו ואחר תפלה יתחנן לפניו ית' שיחדש השנה עלינו לטובה כאשר תקנו הקדמונים בסדר א"מ ונהגו שלא לומר א"מ חטאנו לפניך וכן ראוי כפי הדין וכפי אשר נראה מספר הזוהר שאין להזכיר ביום זה שום חטא ועון בפיו שלא יקטרגו עליו בשעת הדין אבל יהרהר עליהם בלבו וטוב לו כנ"ל:
ואחר צאתו מב"ה יקבע למודו עד שיגיע זמן ערבית ולא יסעוד סעודה ג' כי אפי' למ"ד יש ג' סעודות בי"ט היינו כשאין י"ט אחר אחריו אבל כשהוא מצפה לי"ט אחר אין ראוי לסעוד ולהכין שולחן משום כבודו של י"ט הבא ואפי' בי"ט אחר השבת י"א שלא יעשה ג' סעודות בשבת משום כבוד האורח הבא וכן ראוי לעשות שלא להכין סעודה אבל נ"ל שטוב לו שיאכל פירות מעין ז' שיעור שיברך עליהם ברכה אחרונה מעין ג' ויזכור בה מעין שבת ובזה יצא י"ח לענין שבת ולא יתחלל כבוד האורח אחר שאין עורכין שלחן מפני כבודו ומי"ט לי"ט אפי' זה אינו צריך. וכמעשהו ביום א' כן יעשה ביום ב' כי שניהם כיומא אריכא דמי ואפי' לענין לו' את מוספי ביום ב' יאמר כמו ביום א' ואע"פ שברי לנו שאין ר"ח אלא יום א' אפ"ה לא ישנה דבר מיום א' כי אחר שתחלת התקנה נתקן על ספק גם אנחנו נעמוד באותה התקנה ואע"פ שנתבטלה הסבה ומפני זה לא נחוש שיצא ממנו חורבא שימנו מיום ב' ונמצא י"ה בי"א בחדש כי כבר כל העולם יודעין דאנן בקיאין בקביעא דירחא ואין עשיית ב' ימים משום ספק אלא משום שבזמן שב"ה הי' קיים לפעמים היו עושין ב' ימים כשבאו עדים מן המנחה ולמעלה ומשום מהרה יבנה הבית ב"ב נשאר הדבר ככה לדורות ואפי' לבני א"י. וכן לענין שהחיינו בליל ב' יאמר שהחיינו אלא שנהגו על פרי חדש משום מהיות טוב אל תקרי רע אבל בענין תקיעת שופר בב' ודאי לא יאמר שהחיינו אחר שבירך ביום א' על התקיעה עצמה ואינו דומה לקידוש היום שהיום גורם לקידוש שיאמר ודי למבין: