ואחר שמיחד אלו השני שמות גאל ישראל עם אדני שפתי צריך להמשיך השפע העליון מן הברכה העליונה היא הבינה קשורה במה שלמעלה הימנו וזהו ופי יגיד תהלתך ר"ל ימשיך תהלתך שהיא הבינה הנקראת תהלה ושפתי כינוי אל הספירה שכל א' מהם נקראת שפ"ה כמנין שכינה:
ברוך הכורע כורע בברוך לעשות ההכרעה בשתים וזהו שאמרנו הכורע כורע והם להוריד השפע הראשונה ממקור העליון הוא היו"ד אל הה"א הראשונה של שם וליחד אותם. שנייה להוריד השפע מן הה"א ראשונה דרך הקו מן הוי"ו עם השש קצוות עם ה"א אחרונה. ונמצא ד' אותיות של שם מקושרות ומשולבות זו עם זו יחוד גמור ונמצא שני יחודין א' חכמה ובינה אב א ואימה י"ה ותפ"א שם של כ"ו ו"ה אחד ושמו אחד וכן עולין שם ד' אותיות כ"ו לרמוז השני יחודין א' וא' וכל השפע יבא אל חי העולמים הנקרא ברוך שהוא מקור הברכות ולחבר אותו עם הה"א אחרונה וזהו (ברוך אתה) וכל הזוקף זוקף בשם צריך לזקוף ב' פעמים נראה ה"א אחרונה עם הוי"ו ולחבר ה"א ראשונה עם היו"ד וזהו עיקר הכוונה להוריד השפע במלת ברוך מקוצו של יו"ד עד חי העולמים עם העטרה שהיא אתה א"ת ה' ולזקוף העטרה מלמטה למעלה במלת ה' אלהינו (ה') השש קצוות (אלהינו) היא ה"א ראשונה (ואלהי אבותינו) היו"ד שהם (אלהי אברהם) חכמה (ואלהי יצחק) בינה (ואלהי יעקב) כתר בסוד הדעת (האל הגדול) חסד (הגבור) גבורה (והנורא) תפארת (אל עליון גומל חסדים טובים) כתר עליון ח"ב. (וזוכר חסדי אבות) גדולה גבורה תפארת. (ומביא גואל לבני בניהם) נצח הוד יסוד. (למען שמו באהבה) מלכות. ברוך בשני כריעות בשני היחודין י"ה ו"ה עם אתה ה' לזקוף ב' הזקפות להמשיך השפע מן החסד שהוא מגן אברהם. וצריך המתפלל שיהיו עיניו למטה בכנ"י ועיניו למעלה להוריד השפע והברכה ממקור הברכות. ולא יהיה חוצץ בינו לבין הקיר שיסיר כל המחשבות ולא יהיה דבר מפסיק ומבדיל בין כוונתו לתפלתו לא יהיה קרוב בשפתיו ורחוק מכליותיו. וקיר היינו שכינה כד"א ויסב חזקיה פניו אל הקיר שכל פנייתו ומחשבתו לא היה כי אם בקיר לחבר אותם עם היסוד לחזק ולקיים אותה כמו שאמרנו למעלה שאם אין יסוד אין הבנין עומד: וענין זאת הברכה גדול עד מאד ועל זה אמרו חז"ל אם לא כיון באבות יחזור ויתפלל כי בה תלוי עין כל התפלה ואמרו רז"ל כי הג' ראשונות הוי כעבד שמסדר שבח לרבו וצריך לעמוד ביראה ואימה והם כנגד ג' אבות העולם הא' (מגן אברהם) שפדאו הקב"ה מאור כשדים מכבשן האור ומן המלכים (מחיה המתים) כנגד יצחק שפרח נשמתו והחיהו וכן עתיד להחיות מתינו (האל הקדוש) על שם והקדישו את קדוש יעקב והוא היה שרש הקדוש' שהי' משולש בקדוש' מכח אברהם ויצחק והוא השלישי ולזה אנו מקדשים שם שמים בברכה הזאת על שם שנתקדש בקדושת שלשה אבות וכולם קדשו אותו והודיענו טבעו ושמו בעולם ומאז לא נפסק קדושתו מן העולם:
אתה חונן היא ראשונה לשאלה שזולת הדעת והחכמה באדם טוב ממנו הנפל ולכן צריך לכוין בה כראוי וענין שאלת הדעת והבינה להבין חוקי הדעת והתורה על מתכונתם כאשר הם כי מחוסר הדעת והשכל אדם תועה ושוגה ואינו יודע איזה הדרך ישכון אור כי אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד וזה עיקר השאלה שצריך האדם לשאול מאת הבורא ית' וית' שיתן לו שכל ודעת ישר יודע לכוין את הדרך אשר ילך בה ואיזו הדרך ישכון אור וידע למאוס ברע ולבחור בטוב כי כמה בני אדם שחפצים לעשות מצוה ויש שני דרכים לפניו ואינו יודע איזה יכשר הזה או זה ובאיזה מהם ימצא חן בעיני אדוניו ואיזה מהם הטוב והישר בפניו. ויסיים בה (ברוך חונן הדעת) כי היא אשר חנן לחכמים הקודמים דעה והשכל כיוסף בדורו ומשה בדורו ושלמה בדורו ורבי וכיוצא בהם בערך דורם: השיבנו צריך לשאול אחר הדעת תשובה כי מתוך הדעת נותן אדם אל לבו חטאיו ועונותיו ויודע כמה הוא רע ומר עזבו את ה' אלהיו וצריך להתעורר על זה ולצום ולבכות לפני אלהיו ית' וית' שיעשה עמו ככל נפלאותיו ויעבור על פשעינו ואל ידין אותנו כערכו אלא כערכנו כי מחומר קורצנו ויצרנו הרע ומר הוא הלוחם עמנו בכל עת ועונה להעבירנו ולהשליכנו מלפניו ובסבת ערך זה אין עונשנו כל כך מרובה וראוים אנו שיקבלנו אחר התשובה ההוגנת לו וענין כוונת הברכה הזאת לבקש מאת אלהינו יכניע וישפיל גאות יצרנו הרע וישעבד אותו לעבודתו וכל מה שעברנו וחטאנו בסבת תחבולותיו ומלחמותיו יחזירנו לדעת אחרת שלא נשוב עוד לכסלה ויקבל בחמלה תשובתנו כי ימינו פשוטה לקבל שבים וארך אפים הוא אפילו לרשעים ויסיים בה הרוצה בתשובה כאשר קבל תשובת ראובן הצדיק אשר שב אל שקו ואל תעניתו ונמחל לו אותו עון כדכתיב ויהיו בני יעקב שנים עשר:
סלח לנו. אחר שאלת תשובה צריך לשאול מחילה וסליחה כי כן דרך השב תחלה שואל שיתקן דרך ישר לפניו ויחזירהו מן הדרך הרע אשר בחר. ואחר שחוזר בו ממה שעשה ושב ונתחרט מכל מעשיו הרעים ומפעליו המכוערים והמקולקלים שואל מחילה וסליחה עליהם שלא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם וכן כתוב שובו בנים שובבים תחלה ואח"כ ארפא משובותיכם ושואלים ענו תחלה על החטאים שהם השגגות עבירות הקלות ואח"כ על הפשעים והם החמורות כדי שתהיה תפלתנו מכוונת ומקובלת צריך שבזמן שיזכור החטאים או המרדים צריך שיעלו על לבו החטאים או הפשעים בעצמם כולם או מקצתם כדי שיכנע לבו הערל ויכוין יותר בתפלתו כי התפלה בלא כוונה אינה מועלת דבר אדרבא מזכיר יותר עונותיו ואנו מזכירין בה (אבינו מלכנו) מצד הימין והשמאל. אבינו מצד הימין. ומלכנו מצד השמאל ואומרים (כי אל טוב וסלח אתה) לומר שיגבר הימין על השמאל וימחול לנו מצד החסד הגמור שאינו חפץ בהשחתת עולם כי רחמיו על כל מעשיו ויסיים בה (חנון המרבה לסלוח) כי הוא המרבה עמנו מחילה וסליחה בכל יום ואינו דן אותנו כמעללנו וכמעשנו הרעים אלא עובר על פשע ומוחל וסולח בכל שנה ושנה ולא היה מן הראוי אחר ששאלנו מחילה על כל חטא א' ונסלח לנו וחזרנו לכסלנו ושנינו בו פעמים ושלש שיהיה מן השורה שימחול עוד אותו עון ואותו פשע ועכ"ז מרבה לנו מחילה וסליחה פעם אחר פעם מטובו הגדול אשר מטיב עמנו ברחמיו הרבים וחומל וחונן כרוב חסדיו: ראה נא. גאולה אחר סליחה כי אין לנו כח ואפשרות ללמוד התורה ולקיים המצות כראוי בהיותנו מוטבעים בבוץ רגלינו בתוך הגלות המר והנמהר הזה ואין אנו יכולין לעשות את כל אשר אותה נפשנו מכובד המשא ועול הכבד אשר הכבידו עלינו ובסבת זה החוטאים מתרבים כי לא עם הארץ חסיד ואין בור ירא חטא ואין זכות שיעמוד לנו כנגד חטא ועל זה אנו מתחננים ומתפללים אל אל בשמים יראה בעניינו ויגאלנו בקרוב ובכן יהיה ארכא לשלוותנו ונוכל עמוד לעסוק בתורה ובמצות כראוי ובכן נמצא חן בעיני אלהינו ולא נבא לידי חטא ולא לידי עבירה כי בלע המות לנצח ומלאה הארץ דעה את ה'. ומסיים בה (גואל ישראל) כי הוא אשר גאל את אבותינו ממצרים ומן הגליות והשעבודים אחרים והוא הגואל אותנו בכל יום ויום בהיותנו בגלות מכמה צרות צרורות:
רפאנו. רפואה אחר גאולה מפני שכל זמן שאדם עומד בגלות או בצער אינו עומד על צערו ועל חוליו מצרת עיקר השעבוד והגלו' אבל אחר שיצא מאפלת השעבוד לאור אזי מרגיש החולי והמכאוב כמ"ש בזוהר בהרבה מקומות ולזה אנו מתפללין לשי"ת שאחר שיגאלנו בקרוב ירפא את מכותינו ואת מכאובנו שיהיה רפואה שלמה מכל וכל שלא נצטער משום צר לא משעבוד ולא ממכאוב ובהיותנו בגלות צריך להתפלל יתן בנו כח ואזירות חיל וירפא מכאובינו ומכותינו המחליש את כחנו ואת גבורתנו זאת ועוד צריך לכוין והוא עיקר הכוונה לבקש מאת אלהינו ירפא אותנו רפואה שלמה כדי שנהיה סובלים ובריאים וחזקים לעסוק בתורה כראוי ולשמור כל המצות כדין וכשורה כי בהיותנו חולים או מדוכאים ממכאוב אין בידינו לעשות המצוה כראוי ומסיים בה (כי אל רופא נאמן ורחמן אתה) להיות כי הרפואה מאתו ובידו כי בידו נפשות החיים והמתים ובידו נפש כל חי ומבלעדיו אין מוחץ ורופא וז"ש אני ה' רופאך אני ולא אחר:
ברכנו. פרנסה אחר רפואה שכשהאדם חולה אינו מבקש על המזון אבל אחר שנתרפא מבקש אחר פרנסתו לחזור להבריא גופו ונפשו וצריך לכוין לבקש מאת אלהינו יזמין לנו פרנסתינו ומזונותינו בנחת ולא בצער בהיתר ולא באיסור ולא נבא לידי מתנת ב"ו שמתנתם מעוטה וחרפתם מרובה אלא ליד ה' המלאה והרחבה כי הוא זן ומפרנס את כל העולם כולו ובכללו מקרני ראמים ועד ביצי כינים. וכן הזמין לאבותינו בהיותם במדבר ציה וערבה מן ולחם מן השמים ובידו מפתח הפרנסה והמזון ולא ביד אחר כדכתיב פותח את ידיך וכו' ובתוך הפרנסה אנו מבקשים חיים מאת הבורא ית' וית' כי עיקר המזון והפרנסה אינו להתהנות מן העולם אלא כדי שנחיה לעבוד את ה' אלהינו ולעסוק בתורתו ולקיים מצותיו כי זה כל האדם להכין עצמנו להיותנו בריאים וחזקים כדי שנוכל לעבוד עבודה שלמה והגונה ולא שנהיה חולים וחלושים ומתים ברעב כן אע"פ שתהיה כוונתנו לעבוד ואברי הגוף שהם הכלים אשר אנו עושים בהם המלאכה שבורים ונפסדים איך נוכל לעבוד ולמען זה כל מה שהאדם עושה לתועלת הגוף ולבריאותו עם הכוונה הזאת מצוה תחשב לו וצדקה ויפה הוא עושה מלבד אם מענה גופו כדי לשברו ולהכניעו על עבירות שעשה וצרי' מי שעוה שישלם מה שעיות וצריך לענות נפש ולשבר גופו ונשמתו ואפילו יבא לידי חולי לא ימנע מפני זה כי יותר טוב שיחלה בעוה"ז ויתקן מעשיו משיאכל וישתה ויניח הכל לעה"ב ואע"פ שיעשה כל מצות שבעולם אין ענשו מתנכה מפני זה כי עונש העבירות ע"כ ישא כי האומר הקב"ה וותרן יותרון מעוהי הכל בצדק וביושר ואין שכר המצוה מנכה עונש העבירה. ולכן ראוי לכל בעל נפש שישקול הענינים וכפי ההנאה והעונג שלקח הגוף בעשיית העבירה כך צריך שיפרע ממנו בהיותו בעוה"ז בשברון מתנים והכנעה וענוי נפש וסיגוף הגוף שיעלה זה כנגד זה כדי שיהיה נקי ומצורף לעוה"ב ויפה תענית לעבירה כאש לנעורת שממעיטה מעט מעט עד שמעביר אותו החטא המקטרג לפני בורא עולם ובכן עלתה לו ארוכה לשלותו. ואנו מתפללין אותה על השנה כי בהיות השנה מבורכת ושבעה מן כל טוב הבריות יפות ובריאות מכל טוב כי כן דרך השנים הטובות מאוד כי הנותן בעין יפה הוא נותן וזה שתיקנו לומר (ותהי אחריתה חיים ושבע) כו' ומסיים בה (מברך השני') כאש' בירך שנתו של יצחק אע"ה מאה שערים:
תקע בשופר גדול. אחר שברכנו על השנים ועל הטובה ועל הברכה אנו מתפללין שימהר יחישה חרותינו ויגיע היום שנאמר בו והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ויקבץ פזורנו מבין הגוים ונפוצותינו יכנס מארבע כנפות הארץ ואין ענין ברכה זו כענין ברכת ראה נא בענינו שענין אותה ברכה היא להתפלל שיגאלו ישראל בענין שנשב בנחת ולא בצער וענין ברכה זו על קבוץ הגליות וכנוס נדחנו מד' כנפות הארץ לארצנו והוא על ביאת משיחנו שיגלה במהרה בימינו. והיא סמוכה לברכת השנים כי אחר מנוחת הגוף ממכאוביו וממכותיו והוא הנוגע לעצם ולבשר ואחר המנוחה של מזונות ופרנסה והיא גם הוא צורך הגוף אבל אינו כל כך נשאל יותר שהוא מנוחת השקט ובטחה בארצותנו כאשר בתחילה קרוב קרוב קודם כי המבקש מבקש הקל קל תחילה והדבר היותר מוכרח כמו שאמרו רבותינו ז"ל ומסיים בה (מקבץ נדחי עמו ישראל) לכוין את אשר קבץ נדחי ישראל סבא אשר בניו מפוזרים ונדחים ממנו אם יוסף שנאבד ממנו ונתייאש אם שמעון שנלקח במצרים אם בנימין שנפחד עליו כולם קבצם לו כאחד ושמח בהם שמחה גדולה כן אנו מתחננים לאל ית' ויתעלה שיקבץ נדחנו ופזורנו אשר בכל פאות העולם ונהיה לעם אחד וישמח בנו אבינו ישראל ונשמח בו:
השיבה שופטינו. משום שאחר קבוץ הגליות תחזור עטרה ליושנה ומציון תצא תורה ויחזרו הסנהדרין למקומן כאשר בתחלה כמו שנא' ואשיבה שופטיך כבראשונה וגו' אנו מתפללים שיבא אותו זמן שהתורה תתקיים כראוי ונדון בדיני התורה כראוי כדין וכשורה בלא פחד ואימה. וגם היועצים והם החכמים והזקנים מנהיגי הדור והמלכות תחזור למקומה בענין שיצא לנו לכבוד ולתפארת כאשר היה בתחלה רבתי בגוים רבתי בדעות. (והסר ממנו יגון ואנחה) הענין כי בהיותנו בגלות אין אנו יכולים לקיים המצות ות"ת כראוי ממעוט הלבבות מרוב היגון והצרות ולכן אנו מתפללי' לשי"ת שאם תעינו בדין מד"ת או בקיום המצות שלא קיימנו אותם כראוי שלא יאשימונו על כי אין אדם נתפס על צערו ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ולא גרם לנו התקלה והעון כי אם היות לנו יגון ואנחה מעכירות נפשנו אבל לעתיד יסיר ממנו יגון ואנחה ובכן יהיו המשפטים נעשים כדת וכדין בצדק וביושר ואומר (ומלוך עלינו מהרה) שיתגלה עלינו ויראה לעיני העמים נפלאותיו וידעו הכל כי ה' שופטנו ה' מחוקקנו ה' מלכנו הוא יושיענו ולא יאמרו עוד כי צורם מכרם וה' הסגירם וחותם בה (מלך אוהב צדקה ומשפט) כי באמצעות המשפט והדין הוא מולך עלינו כי ה' אוהב משפט:
ולמלשינים. אחר שהתפללו על הדין ועל המשפט אנו מתפללים על הרשעים והמבקשים עלינו רע שיעקרו ויאבדו מן העולם כי באמצעות הדין העולם עומד על קיומו וכל זדים ועושי רשעה כלים ואובדים וכל עולה קפצה פיה ובכן צדיקים במפלתם יראו ותרוממנה קרנות צדיק וזהו ענין הכתוב וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה וגו' וזהו סמיכות אלו השתי ברכות. וצריך תפלה למפלת הרשעים כי כשיש להם לצדיקים עושי רשעה לפניהם ואינם יכולים להכניעם ולהכריתם מן העולם הם לשכים בעיניהם ולצנינים בצדיהם ואינם יכולים לעסוק בתורה כראוי שצריכי' להשיב להם כפי אולתם וכפי העולה בלבותם ומבטלים זמנם בדבר שלא מן הראוי והוא צרה גדולה לכל מחזיקים בתורת הש"י אבל בהכרתם מן העולם ובהתבטלם כל א' על מקומו יבא בשלום ועוסק בתורה ואין פוצה פה וזאת היתה כונת ר"י שתקן הברכה הזאת ביבנה עם היות שאנשי כנסת הגדולה לא תקנוה אלא מפני שראה שהצרה גדולה ורבה מכל צרות תקן אותה בפי כל ישראל ואע"פ שאותם המלשינים בטלו סוף סוף הברכה נשארה במקומה כי לעולם לא נמנע מן העולם מעכב על ידינו לולי ה' שהי' לנו: על הצדיקים אמר צדיקים וחסידים ושארית עמך וסופריהם וגרי הצדק הם ה' מדרגות זו למעלה מזו ואע"פ שחסידים גדולים מצדיקים נקט לישנא דקרא תרוממנה קרנות צדיק: גרי הצדק הם אשר החזיקו בדת האמת מלב ומנפש והם חשובים משאר העם ובפרקי ר"א אמר שהם הגרים שנתגיירו בימי יונה בן אמיתי על כל אשר ראו בענין הים (ועלינו יהמו רחמיך) אע"פ שלא נהי' מהמדרגות הנז' אפ"ה עלינו יהמו רחמך לחוס עלינו לראות בצרותינו ותלאותינו ורחמנו וזה ענין יהמו רחמיך בהביט תלאותינו וצרתינו כענין שנאמר המו מעי לו רחם ארחמנו וכו' ויאמר (ותן שכר טוב לכל הבוטחים כו') שאע"פ שאין מעשינו כ"כ מיושרים הבטחתנו גדולה וחפצנו לעשות חפצו ותהי' כוונתינו רצויה אע"פ שאין מעשינו רצוים ותן חלקנו עם אותם שהבטחתם באמת ר"ל בהבטחה ומעשה. (ושים חלקנו עמהם) כיון שהבטחתנו גדולה וזה ענין תרוממנה קרנות צדיק ויבושו כל עובדי עכו"ם המתהללים באלילים וזהו (לא נבוש) הם יבושו בהבטחתם ואנחנו לא נבוש כי (בשמך הגדול בטחנו ועל חסדך נשעננו) ואין כבוד לשמך שנבוש בהבטחתך חלילה כמו שהוא ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך:
תשכון: אחר שקרנות הצדיק מתרוממות בהבטחתם ויבושו ויבהלו כל עובדי כו"ם. מבקשין בנין ירושלים כי זאת שמחת הצדיק בשלימות כי בהיות חרב' בעונותינו אין שחוק בפינו ואנו צריכין להתאבל עליה וכל שמחתינו נהפכה ליגון ואבל אבל כשהשכינה תשכון בתוך ירושלים והבנין יהיה שלם כראוי יהיה שמחתנו שלמה בע"ה בשלמות וזה עיקר תפילתנו שתשוב השכינה למקומה כאשר בתחלה והצדיק יבא בעיר ויהיה העולם מתוקן על מכונו והכל יהיה שלם: את צמח דוד. מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא וא"א להיות העולם מלא למעלה כראוי בשלמות אם לא יהיה מלכות בית דוד למטה על מכונו הראוי והוכן בחסד כסאו וישב עליו באמת באהל דוד ויהיה השם שלם והכסא שלם. ואנו חותמים בה (מצמיח קרן ישועה) רמז לדוד שנמשח בקרן המשחה ומלכותו נמשכה לדור דורים כדכתיב ודוד עבדי נשיא להם לעולם:
שמע קולנו. ברכה כוללת כל הענינים ויכול האדם לשאול בה כל צרכיו מכל דבר שיהיה בין של יחיד בין של רבים בין בלשון יחיד בין בלשון רבים וצריך שיתודה בה חטאותיו ויאמר (אנא ה' חטאתי עויתי פשעתי לפניך מחול חטאתי וסלח עונותי וכפר פשעי מכל אשר חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך מיום היותי על האדמה עד היום הזה). ואם יש לו איזה עון מחודש באותו היום מזכיר אותו בתפלה הקודמת אצלו שחרית או מנחה או ערבית כי התפלה מועלת במקום קרבן ובזה יש תרופה למכתו והכי איתא בזוהר פ' בלק (שצריך האדם להתודות חטאותיו בשומע תפלה ויועיל לו הרבה) ונ"ל שאם יתודה בברכת סלח לנו שהיא ברכת סליחת החטאי' לא יפסיק אלא שבברכת סלח לנו לא יתודה כי אם הכלל בלשון רבים ובברכת שומע תפלה אפילו בלשון יחיד ועל מה שעבר עליו מיום היותו יכול לפרט ולהתוודות ולבקש עליו מלפני אלהיו ויגמור שומע תפלה כי הוא שומע תפלת כל פה בין ראוי בין אינו ראוי כדכתיב קרוב ה' לכל קוראיו וגו' ואומר ושמעתי כי חנון אני ודרכו להיטיב עם כל בריותיו ובפרט למתחננים לפניו בהכנעה ובכבידת ראש ובפרט אם יבכה לפניו שודאי לא תשוב ריקם ואפילו יהיה מלא עבירות כי שערי דמעה לא ננעלו ולא תשוב ריקם:
רצה היא ברכה מיוחדת לעבודה ובזמן שבהמ"ק היה קיים היו אומרים אותה ומתחננים לפני האל ית' ירצה בעבודתם ובאישי ישראל ותכון העבודה על מתכונתה ולא תתבטל לעולם ולא היו אומרים (והשב עבודה לדביר ביתך) ועכשיו שבהמ"ק חרב בעונותינו אנו מתפללים שיקבל תפלתנו במקום עבודה והעבודה השלמה. (ואישי ישראל) יחזירם למקומם כאשר בתחלה ועין בעין נחזה בשוב ה' את שיבת ציון וחותם בה (המחזיר שכינתו לציון) כי מובטחים אנו בישועתו שיחזור השכינה למקומה ויצמיח לנו ישועה בקרוב ומציון תצא תורה:
מודים זאת הברכה היא הודאה לשמו הגדול על כל הטובה אשר עשה עמנו ומפליא לעשות בכל עת ובכל שעה והחיינו לעבוד עבודתו ולהודות לפניו כי מה אנו ומה חיינו שנזכה לעמוד לפניו ולהתחנן אליו ולהודות לשמו הגדול ית' וית' על כל הטוב והגמול שהטיב עמנו ומטיב גמלנו וגומלנו ומציל אותנו מכל צרה וצוקה ועושה עמנו נסים ונפלאות לאלפים ולרבבות שאין אנו מכירים בהם בכל עת ועונה ובפרט להתקיים בגלותינו כי כמה זאבים ודובים ואריות המבקשים את נפשנו ואורבים לנו להעליל ולהתעולל עלינו לולי ה' שהיה לנו לבטל מחשבותם ולהפר עצתם וזהו ענין סמיכות ברכת הודאה לעבודה שאע"פ שהעבודה נתבטלה וגלינו מארצנו בהיותנו בארץ אויבינו לא מאסנו ולא געלנו להפר בריתו אותנו אלא וירא בצר להם כו' ויזכור להם בריתו חסדי ה' כי לא תמו כי לא כלו רחמיו באורך הגליות והצרות המרובות והוא המקיים אותנו בטובותיו שעושה עמנו ערב ובוקר וצהרים. ואומר (וכל החיים יודוך סלה) כי עם היות שעושה חסד עמנו להחיותינו להודות את שמו הגדול אפ"ה מצד היושר והצדק ראוי להחיותנו כי מה בצע בדמנו ברדתנו אל שחת כי בהיותנו חיים נוכל להללך ולשבחך ולפארך ולרוממך מה שאין כן המתים כי לא המתים יהללויה וכו' וזהו ויהללו ויברכו כי החיים בהיותם חיים יהללו ויברכו את שמך הגדול באמת ר"ל אע"פ שאין תפלתם רצויה לפעמים ואין כוונתם מצויה אפ"ה כל זמן שהם חיים יודו ויברכו באמת מתוך החסדים והחנות שאתה עושה עמנו בכל עת ובכל שעה (כי טוב האל ישועתנו) כי אין אנו סכלים ופתאים מלהאמין גדולתך אחר הטובה שאנו רואים בעינינו ועזרתך וישועתך עמנו מצד (כי אתה האל הטוב) ולא מצדקותינו ויושר לבבנו אלא מצד טובך וחסדך עמנו. כי הטוב שמך הטובות מצד שמך הגדול אשר להיטיב עם הכל ורחמיו על כל מעשיו וזה אנו מודים לך ולך נאה להודות: שים שלום. אחר שסדרנו שבח והודאה הראויה לנו לתת לאשר גמל עמנו חסדים וטובות ומספיק לנו כל צרכנו כרחמיו וכרוב חסדיו והיא עת רצון אנו מתפללין לפניו שיתמיד אהבתו עמנו וישים שלום טובה וברכה עלינו על כל ישראל אחינו וענין השימה כמה דכתיב ושמו את שמי על בנ"י ואני אברכם וזהו ענין שאומר ברכת כהנים קודם שים שלום היא רצון והיא שעה ראויה לברכה ומובטחים אנו בבורא עולם שיברכנו ברוב חמלתו ויעשה כאשר דבר וכן אנו מתפללים שישים שלום טובה וברכה וכו' ויברכנו באור פניו כי באור פני מלך חיים וכשם שבאור פניך נתת לנו תורה וחיים אהבה וחסד שאלמלא כן לא היינו יכולים לעמוד כן יה"ר שתתמיד עמנו האהבה והשלום ולא תגעל אותנו וחותם (המברך את עמו ישראל בשלום) כי השלום כולל הכל ובאמצעות השלום נזכה לכל ונתברך מהכל:
ויאמר אמן מפני שהיא סוף הברכות וראוי לו לקיים כל הכתוב לעיל כשטר מקוים שחותמים העדים בסופו כדי לקיים כל הכתוב לעיל. ומלת אמן עולה צ"א כמנין ב' שמות אדנות והוי"ה אשר לא יתפרדו שניהם לעולם כי מוצא שפתינו הוא שם אדנות וכוונת מחשבתנו הוא שם הוי"ה ליחד ולחבר שניהם כאחד. וזה ענין כוונת העונה אמן אחר המברך ולכך העונה אמן גדול יותר מהמברך כי העונה מחבר הב' שמות במלה א' והמברך מחבר אותם א' בדבור וא' במחשבה ומי שאין לו מחשבה נמצא שלא עשה כלום אבל העונה במה שמוציא בשפתיו מחברם (ושמעתי מפי חכם אחד שמו הר' אליה מדיני זלה"ה שהכריעות הם ד' באבות תחלה וסוף ובהודאה תחלה וסוף שצריך לכוין בשמונה אותיות של שם אדנ"י והוי"ה לשלב זה בזה לחבר את האהל להיות אחד):
כיצד בתחלת כריעות בפתיחת אבות יכוין להמשיך היו"ד של שם בן ד' להביא השפע עד היסוד חי העולמים ששם החיבור וכשזוקף יכוין לעלות האל"ף של שם א"ד עד היסוד ולחברה עם היוד ונמצא היו"ד עם האל"ף. וכשכורע בסוף אבות יכוין ג"כ להמשיך הה' של שם בן ד' עד חי העולמים וכשזוקף יעלה הד' של שם א"ד לחברה עם הה"א וכן כשכורע בתחלת מודים ימשיך הו' עד המקום הנזכר וכשזוקף יעלה הנו"ן. וכן כשכורע בסוף מודים ימשיך הה"א וכשזוקף יעלה היו"ד ונמצאות שמנה אותיות מחוברות בזה האופן יאהדונה"י ית' וית' שמו המרומם והמתנשא לכל לראש והוא מקור כל הברכות כולם וממנו כל השפע היורד הזה וחבר את האוהל או' (שים שלום) כי בשלומו הכל יהיה שלום והוא עת רצון שעת ברכה מוצלחת לכל ואחר שגמר ברכת שים שלום יאמר אמן ויכוין לאלו השני שמות שזכרנו לחבר הח' אותיות ועליהם נאמר אז תקרא וה' יענה אז בגי' ח' כשאדם מחבר אלו הח' אותיות אין תפלתו חוזרת ריקם וכל מה שגוזר מתקיימין לו אם עושה הדבר כראוי:
אח"כ אומר זה הפסוק (יהיו לרצון אמרי פי) והוא מסוגל ויש בו רמז לכמה עניינים תחלתו יו"ד וסופו יו"ד תיבותיו יש בו עשרה יודי"ן ויש בו אותיות מ"ב וסודו סוד גדול לכן צריך לאומרו בנחת ולכוין בו אלו הענינים ויועיל הרבה לקבלת תפלתו שתעלה למקום הרצון המשביע לכל חי ולא ישוב ריקם:
ואח"כ יאמר (אלהי נצור לשוני וכו') והענין שאנו מתפללים על הלשון ועל השפתים שהם אשר התפללנו בהם תפלתינו ואפשר שלא התפללנו כראוי ולכן אנו מתפללים שלא יחשוב לנו עון ופשע אם לא כוננו כראוי כי אין בלשוננו עולה ולא בשפתינו רשע לרמות להיות אחד בפה ואחד בלב כי פינו ולבנו שוה ושפתותינו וכליותינו אחד ואם לא עשינו כראוי לא במרד ולא במעל חס ושלום ואנו מתפללים שינצור לשוננו מכל דבר מרמה ושיהיו פינו ולשוננו מכוון עם לבנו ואע"פ שבאזננו שמענו דבר שלא כראוי נפשנו תדום ולא יצא מפינו רע ואפילו בנפשנו לא ישאר שומה ומשטמה אלא ונפשנו כעפר לכל תהיה שלא תרגיש עלבונה לא מעט ולא הרבה אבל כל ענין פינו ושפתותינו לא יהיה כי אם בעסק התורה והמצוה (פתח לבי בתורתך ואחרי מצותיך תרדוף נפשי) ויאריך כפי לשונו וכפי השגתו ואח"כ יאמר. אנא אלהי יחד לבבי ליראה את שמך יחד שמך בעולמך יחד זכרך בעולמך עשה למען שמך עשה למען זכרך עשה למען ימינך עשה למען קדושתך עשה למען תורתך עשה למען שכינתך למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני ופדה את עמך ישראל מכל צרותם וחדש מלכותך עלינו לעולם ועד יהיו לרצון וגו': ויפסיע ג' פסיעות לאחריו בהכרעה אחת ויתן שלום לשמאלו תחלה ואח"כ לימינו ואח"כ לפניו הכל בהכרעה ואח"כ יזקוף ויעמוד במקום השלמת הג' פסיעות ולא יפסיע יותר כי לא מחכמה עשה זה ואח"כ יאמר י"ג מדות של רחמים וכן כתב הזוהר כי אחרי התפלה מעומד יאמר י"ג מדות תיכף ואם הוא עם צבור או שהצבור אינם רגילין לומר אותם היחיד קורא אותם כקורא בתורה בנגון ובטעמים ולא בל' תחנונים ויגמור הפסוק כולו או יחליף אותיות שם בן ד' באלפא ביתא דא"ת ב"ש והוא (מצפץ מצפץ). ואח"כ יפול על פניו מיד ויגמור בדעתו למסור נשמתו למי שנתנה לו כמ"ש אליך ה' נפשי אשא: