וטוב לאדם לכוין בברכותיו ולמנות אותם מתחלת הלילה א' לא' למצוא חשבון למען דעת כמה ברכות הוא מברך שלא יפחות מק' בכל יום וכל המוסיף מוסיפין לו. ומפני שתפלת ערבית בתחלת הלילה והיא התחלת היום שהיום הולך אחר הלילה צריך להתחיל ולמנות מתפלת ערבית ויהיו ברכות ראויות להמנות שיברך אותם בכוונה ראויה דאי לאו הכי ברכות פסולות איקרו ואינן ראויות למנין אדרבא לחטא יחשב לו ח"ו ומה טוב חלקו ומה נעים גורלו אם יוכל למנות אותם כלם בכוונה כי ודאי עשה רושם למעלה ומברכותיו יברכו עליונים ותחתונים. כי ענין סוד מאה ברכות הוא ענין נשגב עד מאד ונורא כי לא על חנם אז"ל מה ה' אלהיך שואל מעמך א"ת מה אלא מאה וכיון שהש"י אינו שואל מעמנו כ"א הדבר הזה בלבד דבר גדול הוא:
והענין הוא כי כל העולמות אינן מתקיימים כ"א מצד הפעולות הטובות הנעשות למטה כי צדיק יסוד עולם ואם אין צדיק אין עולם מתקיים ומברכתו יבורכו כל צבא השמים מרום רקיעא עד תהומא. וא"כ כשהאדם השפל משגיח עליו ומתבונן בברכותיו לומר אותם כראוי הבל אותם הברכות עולה ובוקע כל האוירים עד שמגיע לפני כסא כבודו והקב"ה כביכול מתעטר בו ושמח שמחה גדולה באותו שבח העולה מאת אדם נגזר מאדמה כי מחומר קורץ ומתעלה בו ומכין לו מחיה ומזון ונותן טרף לביתו פותח את ידיו ומשביע לכל חי רצון אבל פחות מק' אין הדבר נגמר כאשר ידוע ליודעי חן. ויום השבת שנמנעים ממנה כמה ברכות י"ב בכל תפלה צריך בעל נפש להזהר כדי להשלים ולכוין בכל הברכות העולים לקרות בתורה ובז' ברכות של מפטיר ויעלו לו ואם הוא המפטיר בעצמו מה טוב ומה נעים גורלו כי מברך ז' ברכות כחתן בתוך חופתו ואם לא בא לידו כדי להשלים כבר אמרנו בגמרא ממלי להו באספרמקי ומגדי וכן בי"ט אבל בי"ה הוא טורח גדול למצוא צד להשלים כי כשאנו מונין אין אנו מוצאים אפילו שמונים כיצד ה' תפלות ל"ה ברכות ברכות הבקר עד ברכת התורה י"ט ברכות ב' של ברוך שאמר וחתימת ז' ברכות דק"ש הם כ"ח ול"ה הרי ס"ג וי"ד של הפטרות הם ע"ז הרי חסרים מהמנין כ"ג ואם נאמר שיכוין לברכות הקוראים בתורה מי הוא המכוין בהם. ולכן ראיתי טוב ליקח מעט בשמים או הדס ומשעה לשעה יריח בה ויברך ולא מצאתי תקון אחר קרוב מזה אחר שאינו יוצא מב"ה והחכם עיניו בראשו להבין ולהשכיל כל הענינים על מתכונתו ואין אנו חוששין אם הוא נוהג בכך להריח בעצי בשמים כל שעה ולא עוד אלא שאנחנו מבקשים ביום הזה כל דבר עינוי ואיך יעשה ההפך דכיון שעושה הדבר לש"ש אין לחוש ודי לנו מה שאסרה תורה וגדר שגדרו חכמים עלינו ועוד דתענוג נשמה הוא זה ולא תענוג דגוף כמ"ש רז"ל בפ' כל הנשמה תהלל יה איזו דבר הוא שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף זהו הריח וע"כ אין חשש לתענוג הנפש ואע"ג דכתיב כל הנפש אשר לא תעונה היינו נפש הבהמי הנקשר עם הגוף אבל הנשמה אין לה ענוי מזה וכן הוא ענין וכפר עליו מאשר חטא על הנפש שציער עצמו מהדברי' שהנפש מתהנה מהם ואין לנו עסק בדרש הזה כי אין זה מקומו: ואחר שהתפלל תפלת ערבית צריך לקבוע עתים לתורה כאשר עשה בבקר כמ"ש והגית בו וגו' וצריך שיהיה קודם אכילה כי מקשה התפלה עם תלמוד תורה והיא מצוה רבה ומקיים ילכו מחיל אל חיל ויזכה לראות פני שכינה כמו שדרשו זלה"ה. ועוד שאין ראוי לאכול קודם אחר שזה תענוג הנפש ומזונה וזה תענוג הגוף ומזונו ראוי לו להקדים מזון הנפש למזון הגוף ועוד כי אכילה מביאה את השינה ולא יהיה לו אפשרות ללמוד מן השינה שבעיניו ותנומה שבעפעפיו. ואם הוא רעב וצמא ואין לבו פנוי ללמוד יטעום מעט ליישב את לבו ויעסוק בתורה ואח"כ יגמור סעודתו כראוי ולא יאמר אקום באשמורת הבקר ואקבע למוד כראוי ולמה לי לקבוע קודם אכילה ולא אחר אכילה זו אינה טענה שאין לו להניח הודאי מפני הספק מי יודע אם יתגבר עליו שנתו או איזה דבר יעבור ולא יוכל לקבוע למודו ולזה אין להחמיץ את המצוה הזאת ואם מתבטל מן התורה יש בטלים הרבה כנגדו לכן כל בעל נפש צריך שתהיה לו שעה קבועה בלילה ללמודו קודם שישן אם אפשר קודם שיאכל מה טוב ומה נעים ואם א"א לו לעכב סעודתו יקבע אחר הסעודה ולא יבטל אותו קביעות על שום דבר שבעולם כמו שביארנו בקביעות היום וצריך שילמוד תורה נביאים וכתובים ומשנה וגמרא ולא יעבור מזה ביום ובלילה ובנקל יכול האדם לקבוע כל זה כמו שבארנו. ואם יש עמו בן או תלמיד ילמוד עמו כדי לקיים ביום ובלילה לא יעבור עליה וזה מן המצוה שיכול האדם לקיים כל יום ויום ואע"פ שאין לו בנים ולא תלמידים או שאינו בר הכי לפחות יתחבר עם חבירו להתוכח על איזה דבר או ענין ועכ"פ יצא מביניהם תועלת שילמדו זה מזה איזה דבר או ענין. ואם אפשר לו להתחבר עם חברה לקבוע למוד בלילה מאיזה למוד שיהיה אם מקרא מקרא ואם משנה משנה ויאמרו קדיש על קריאתם הנה מה טוב ומה נעים וכן ראוי לכל בעל נפש להתחבר עם העוסקים בלמוד בין ביום ובין בלילה כדי שימנה מהם ויש לו שכר וזכות עמהם:
ואחר שיגיע עת האוכל יטול ידיו כראוי ויברך בכוונה ויסמוך נטילה לברכה ולא יזוק כל אותה סעודה ויאכל מאכלו בכובד ראש ויהי' כוונתו להברות גופו לעבודת אלהינו ית' וית' ולא תהיה הכונה להתענג באותו שעה ולמלאות גרונו כי זה דרך עמי הארץ והסכלים אשר לא שתו לנגדם עוד אבל מי שהוא בעל נפש וירא שמים אין לו להתהנות מן העה"ז בשום דבר כי אם על צד הכנת בריאות אבריו ולהשלים חפצי שמים כמ"ש למעלה על פסוק בכל דרכיך דעהו והוא עיקר גדול להכניע היצה"ר מגופו של אדם ויתדבק בטהרה ובקדושה ולא ידע דבר רע ולא יבא שום תקלה ע"י וחפץ ה' בידו יצלח: