ואחר הקדיש יאמר אשרי בכוונה מלה במלה כאשר כתבנו ואם הוא מרביץ תורה לרבים ודרכו לומר להם פסקי הלכות יאמר להם הדברים בנועם ובטעם וקצור נמרץ ולא יאריך דבריו כי השומע יחדל כי מי ששומע דברים רבים וסלת נקי מעט הוא קץ בהם ואין בו השגה להבחין הדברים ולצרף וללבן הטוב והמובחר ושכלו מתבלבל ואינו נשאר עמו לא זה ולא אותו ומה בצע בכל הטורח אחר שאינו עושה פרי טוב לכן טוב שיקח הדין כאשר הוא ויאמר אותו להם והם ישמעו ויקבלו. וכל המפלפל בפסקו בשעה שאומר לרבים נראה לו שחשב לזכות ולא זכה אדרבה חטא בא על ידו כי אחר שרוב עמי הארץ אין מבינים בפלפול מסיחין דעתן ועוסקין בשיחה בטלה בקלות ראש ונענשין על ידו וראוי לו להתרחק מזה וכיוצא ומטעם זה צריך שיעמוד במקום שיוכלו כל העם לשמוע אליו ויטו את אזנם להקשיב את דבריו דאי לאו הכי הרי האחרים שאינם שומעין אין להם מה לעשות ועוסקים בשיחת חולין ובדברים של בטלה וגורם רעה לעצמם והחכם עיניו בראשו לשקול כל הענינים כלם ולא יצא מתחת ידו דבר של תקלה לא מעט ולא הרבה ואח"כ יאמר (למנצח מזמור לדוד יענך ה' ביום צרה) וזה המזמור מסוגל עת צרה ואיתא במדרש תילים כי יש בו תשעה פסוקים כנגד ט' חדשי העבור ושבעים תיבות כנגד שבעים צירי יולדה שאינה יולדת אלא לאחר שבעים קול וכתוב בספר תולעת יעקב הטעם מפני שהמפתח של חיה לפנים מע' מדריגות ובכל קול וקול יורדת המפתח מדריגה א ובפחות מע' אינה יולדת ואע"פ שאנו רואים שיש אשה שיושבת על המשבר ותכף אחר ד' וה' קולות יולדת אפשר לומר שכל צער שיבא לה מאיזה ציר או חבל והיא מרגשת בו ונרתעת אע"פ שלא תתן קול עליו ואע"פ שיהיה קודם ישיבתה על המשבר נחשב מחשבון הקולות ואם יש אשה שתצעק יותר מהע' קולות הכל תלוי ברצונו ית' ובאלו הט' פסוקים יש בהם י"ש אותיות כנגד י"ש עולמות הגנוזים בחכמה העליונה ורמוז בו בר"ת ד' פעמים יב"ק יענך ה' ביום צרה ישגבך בגי' יב"ק קדשו בגבורות ישע ואנחנו קמנו ונתעודד. יעננו ביום קראנו: ואומר ובא לציון וענין קדושה זאת היא דבר גדול להוסיף קדושה על קדושתן של ישראל והיא נקראת תוספת קדושה ואין ראוי לשום בר ישראל לבטל אותה כלל ועיקר: ואין לצאת מבהכ"נ עד שיאמר ש"ץ סדר קדושה ויאמר עמו מלה במלה כי אין רשות ליחיד לומר כי אם תרגום הקדושה אבל הלשון הקדש אינו יכול כי אם בניגון כקורא בתורה. וכן איתא בזוהר פ' תרומה וכן אותה של יוצר אין ראוי ליחיד לאומרה כאשר כתבנו וסימנך שנים מקרא וא' תרגום כל דבר שהוא מקרא צריך רבים והתרגום א' וכל עניני התפלה כלם במספר במשקל ואין לשנות המטבע שטבעו בהם להתחכם עליהם ולא להוסיף ולא לגרוע ואין להקל בהם כלל. וגומר הענין ואומר (ברוך אלהינו וכו' יהי רצון) והוא תפלה מפוארה שאנו מודים ומשבחים למי שהבדילנו מן התועים ונתן לנו תורתו ומצותיו לזכות בהם לחיי העוה"ב ולעשות רצונו למצוא חן בעיניו ונ"ל שתקנו התפלה הזאת במקום הזה אחר סדר קדושה מפני שהיא סוף התפלה וגמרה כי אחר זה אין עוד ענין אחר מתקוני התפלה וכן אנו אומרים עליה תתקבל צלותנא וכיון שהוא סוף התפלה וגמר הענין ראוי לנו להודות ולשבח למי שזכנו לעמוד לפניו להיותנו חלקו ונחלתו עמו צאן מרעיתו ואנו מתפללים אליו והוא עונה אותנו כדכתיב כי מי גוי גדול אשר לו אלהים וכו' בכל קראינו אליו ועוד מצורף לזה שהוא זמן סילוק התפילין ואנו מתפללין לאל יתברך וית' שנשמור חקיו ומצותיו בעה"ז כמו שזכינו לשמור מצות האלו ציצית ותפילין ותפלה כן יה"ר מלפניו שנזכה לשמור ולקיים מצותיו וחוקיו ומשפטיו לזכות באמצעות זה לחיי העוה"ב וזה דומה לתפלת בני מערבא שהיו מברכין על סלוק התפילין לשמור חקיו. וכן ראיתי מדקדקין כשמגיעים (יה"ר מלפניך שנשמור חקיך) מתחילין להסיר הרצועה מעל יד וממתיני' עד שיאמר שליח צבור תתקבל ומסירים תפלה של ראש: אבל לי נראה שאין ראוי למדקדק להסיר התפילין והטלית כ"א אחר ברכו ועלינו לשבח שהוא שבח גדול וחשוב וראוי לאומרו בטלית ותפילין ויאמר (תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני וכו') והוא מזמור מיוחד להתחנן בו שישמע האל ית' וית' תפלתנו ולכן תקנו אותו אחר התפלה וצריך האדם ליזהר בו ולא יקל להניחו ולא יקרא אותו ואדרבא ראוי לקרוא אותו מלה במלה ולהתחנן לאל ית' וית' יקבל תפלתו וישפוך לפניו שיחו. ומפני שקריאתו מראה צער ושברון לב לזה תקנו שלא לאומרו בזמן שמחה דכתיב (ביום צרתי אקראך כי תענני) ומתחילין (בית יעקב לכו ונלכה) והוא ג"כ מענין שיקבל האל תפלתנו כי אין לנו מושיע מבלעדיו ויהיו דברינו אשר התחננו לפניו קרובים אליו כמו דכתיב כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו ויאמר (שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו) והענין להורות שכבר קבל תפלתנו כמה פעמים והושיענו מיד צרינו וקמינו ולא נתננו טרף לשניהם ואין אנו כופין בטובתו חלילה:
ויאמר השיר שהיו הלוים אומרים על הדוכן והוא כדי לזכור חורבן בית המקדש ולדאג על זה ולבקש מאת אלהינו שיחזיר עטרה ליושנה ויחדש ימינו כקדם ונקריב לפניו קרבנות חובותינו:
וראיתי מנהג שאומרים בפירוש השיר שהלוים אומרים בבית המקדש ביום א' לדוד מזמור וכו' וכן מתחילין בשאר ימי השבוע והוא כדי להזכיר חורבן הבית כדי לדאוג עליו: