בכ"ה בכסליו אירעו לאבותינו נסים ונפלאות בבה"מ בימי מתתיהו בן יוחנן כ"ג ובניו שהיו מבני חשמונאי והקב"ה עשה נסים על ידי כהנים אלו שבאו מלכי עכו"ם והביאו העיר במצור והיו חפצים לשלוח יד בבית קדש הקדשים ובעמו ישראל לחרב ומסרו הכהנים אלו נפשם על קדושת ה' וקדושת ביתו ועמו ויצאו להם אב עם ד' בניו כדובים שכולים והרגו בהם מכת חרב ואבדן עד שגברה ידם ונצחו וחזרו בפחי נפש ובכן באו לבהמ"ק כדי לעשות זכר לנס וטהרו את הבית מכל הטמאים שנכנסו בה ובקשו שמן להדליק המנורה ולא מצאו שמן טהור כ"א צלוחית א' קטנה מלאה שמן והיתה חתומה בחותם כ"ג והכירו בו שלא נגעו בו ולקחו ממנה שמן להדליק המנורה ולא היה בה שעור לפי אומד המדה שהיו נותנים במנורה חצי לוג שמן בכל נר כ"א ללילה א' והם היו צריכים שמן לח' ימים כדי שיהיה להם פנאי וזמן ללכת למקום השמן המובחר להביא משם שמן למאור והש"י ראה בענים והפיק רצונם שלא יצטערו על חוסר השמן ועשה נס שמאותו השמן שבצלוחית קטנה הדליקו לילה ראשונה ונותר בה שמן וכשבאו להדליק הלילה הב' הספיקו ממנה שמן נרות המנורה ונותר בה שמן וכן בלילה הג' וכן בד' וכו' עד ח' ימים וכשראו כהני ה' ועם ה' אותו הנס הגדול נעשה להם שמחו שמחה גדולה ובהיות שהש"י עמהם והרבה להטיב אם להצילם מיד אויביהם אם לעשות להם אותו הנס המפורסם וע"כ ראוי לעשות זכר לנס הזה לדורות הבאים שיכירו וידעו הטובות והנסים והנפלאות שעשה עם אבותינו בימים ההם בזמן הזה והתנו שאותם הח' ימים שנעשה להם הנס בימי מתתיהו ובניו שיהיו ימים קבועים בכל שנה ושנה ימי ששון ושמחה דלא להתענאה בהון ודלא למספד אחר שבהם היתה שמחה גדולה לאבותינו זאת ועוד לגמור בהם את ההלל משום ההצלה הגדולה שהצילנו מכף אויבינו ומסר רבים ביד מעטים וכו': ומפני שעיקר זכר הנס היה בנרות כי משם נודע למפרע ההצלה הגדולה אשר עשה עמהם מרצון טוב ודרך אהבה וחבה תקנו שבאלו הח' ימים תחלתם ליל כ"ה בכסליו שידליקו נרות בכל ישראל יתרים על הנרות שמדליקין אותם לשימוש בתיהם זכר לאותו נס שנעשה להם בח' ימים אלו ואע"ג דלכאורה נראה שלא היה הנס כ"א בז' ימים כי ללילה א' כבר היה להם בצלוחית אפ"ה נס היה שלא נתנו השמן כולו בלילה הא' ואחר נעשה נס בשניה כי אפילו בראשונה נתנו מעט ממנה ואותו מעט החזיק את המרובה וכן בלילה ב' מעט מהנשאר החזיק את המרובה וכן בכל הח' ימים אם כן בכל לילה ולילה היה נס בפני עצמו:
ובענין הדלקת הנרות יש שמדליקין נר בכל לילה לכל אנשי הבית ויש מהדרין ויש מהדרין מן המהדרין מה שנהגו כל ישראל הוא דרך המיצוע שלילה הא' מדליקין נר א' לכל אנשי הבית ובשני' מוסיפין אחרת על הא' וכן הולכין ומוסיפין נר א' בכל לילה עד שנמצא בלילה הח' ח' נרות כמנין הימים אשר עברו וצריך כל אדם להזהר בהם ולבקש שמן זית זך ויתן בכל נר שיעור להדליק משקיעת החמה עד שתכלה רגל מן השוק ואע"פ שאנו מדליקין בתוך הבית אפ"ה השיעור הזה לא יחסר גם מצות ההדלקה משקיעת החמה ואילך ולא ימתין עד שתחשך משום דזריזים מקדימין למצות ומקום הנחתה בפתח לצד שמאל הנכנס שתהא מזוזה מהימין ונר חנוכה מהשמאל ולא יגביה אותה למעלה מכ' אמה ולא למטה מי' טפחים ומצותה מי' טפחים עד י"ח טפחים שכן גובהה של מנורה י"ח טפחים בליל א' יברך ג' ברכות להדליק נר של חנוכה ושע"נ ושהחיינו:
והרואה אותן ואין לו בית להדליק מברך שתים שעשה נסים ושהחיינו ולעולם ישתדל אדם להדליק ואפי' הוא אורח בבית אחרים ישתתף עמהן בשמן כדי שיהיה לו חלק במצוה ואם יש לו חדר בפני עצמו ידליק לבדו וידליק הוא בעצמו ולא ע"י שלוחים וכן בכל ענין מצוה שלא יראה כמי שאינו מחשיב המצוה כראוי אחר שאינו עושה אותה בידיו ובגופו אלא יודה וישבח לאדון הכל שזיכהו במצוה ההיא ויעשה אותה באהבה וחבה ויא' מי אני ומה חיי שפל ואפל לרא"ש והלואי אעבוד בכל כחי וגופי וממוני ביום ובלילה ואשיג צד מה רצונו וחפצו שימצא נחת רוח בעבודתי ומעשה ידי אחר כל ההכעסות שאני מכעיסו בפועל כפי ובעלילותי בעבור רצונו בכל רגע ובכל שעה והוא מאריך אפו ונותן לי חיים ושלום ואינו מקפח מזונותי וטובותי מפני זה ואיך אני לא אכיר בטובתו הגדולה ובגמולו השלם וכשיבא לידי מצוה גדולה וקטנה אשתעבד עצמי וממוני לעשיית המצוה ההיא בכל לב ובכל נפש ובפנות האדם אל הענין הזה לא יתרשל בשום מצוה להניחה שתעשה ע"י אחרים אלא יאזור כגבר חלציו ויעש' המצו' בכבודו ובעצמו בזהירות ובזריזות:
ובענין הנרות שידליקו בהן כל א' יעשה אותן כפי כחו וכל המהדר אותם ביותר ה"ז משובח ומי שידו משגת לעשות אותם מכסף יעשה אותם כי אין ההוצאה בהם כ"כ וה' יודע כמה דאגתי על ענין זה ולא עלה בידי לקוצר ההשגה אבל בטחתי בחסד אלהים שיגמור בידי לעשות כוונתי לפחות מי שאין בידו לעשות כל הח' נרות כסף יעשה א' מהם כסף ויהיה אותה שמחדש בכל לילה זכר לנס וכל זה אם אינו מעכב מראה בה חביבות המצוה וחפצו והשמחה שיש לו בה שהוא עיקר העבודה כנ"ל. וכבר ארז"ל דאסור להשתמש לאורן משום בזויי מצוה ויאמרו לאורה הוא צריך ואינו ניכר עשיית המצוה לשמה וכל תשמיש אסור בהן ואפי' רצוי מעות מיד ליד ומפני שאין כל אדם יכול להזהר מזה ואפילו שיזהר ממילא הוא נהנה מאורן לאיזה דבר שיהיה ראוי לתקן להדליק נר א' לבד הנר של מצוה והוא נקרא שמש מפני שאם ישתמשו איזה שמוש לאורן לא יתהנה שהרי נר שמש יש שם ומאורו יכול להתהנות ועושין אותו מיוחד במקום א' לבדו כדי שידעו אם מדליק אם לאו שאם נכבה יחזור להדליק אותו או יזהרו מהשתמש נגד אורם וכבר נהגו בזה כל ישראל ועושין ח' נרות להדליק בהם א' למעלה להיות מיוחד לשמש וח' למטה על הסדר להדליק כל אחד לילו והשמש לעולם עם כולם:
כשבא להדליק ליל ב' ייטיב את הנרות קודם שידליק ויסיר מותר השמן והפתילות שנשארו ויתנם בכלי א' מיוחד ויקנח הנרות וישים בהם שמן כשיעור ופתילות ראויות וכן יעשה בכל לילה ולילה והנשאר ביום הח' יעשה מהכל מדורה א' לבדה וישרוף הכל ולא יהנה ממנו אחר שהוקצה למצוה ובנר השמש אין צריך הטבה אלא יתן עליו שמן כשיעור ואין חשש וא"צ פתילה חדשה:
יש מדקדקין שאין מדליקין בנרות של חרס משום דמאיסי ולכן צריך לבקש נרות יפים ומשופים ראויים להדר המצוה וכל המוסיף בזה הרי זה משובח כנ"ל: ימי חנוכה אין להתעצב בהם כי אם להראות ששון ושמחה על כל הטוב שעשה עמנו אלהינו בימים האלו ויאמר הלל גמור בכל יום בברכה לפניו ובברכה לאחריו וביום ר"ח טבת יוסיף שמחה על שמחתו ומוציאין בו ב' ס"ת א' לר"ח וא' לחנוכה ותקנו לקרות בחנוכה בענין הנשיאים שהוא חנוכת המזבח ומתחילין מברכת כהנים עד ויהי המקריב ביום הא' וביום הב' קורין ביום הב' וביום הג' ביום הג' וכו' וביום הח' מתחילין מביום הח' עד סוף הסדר ומצרפין עמו פ' בהעלותך את הנרות שאותה הדלקה היתה ע"י אהרן ובניו שלכך נבחר וגם באלו ימי חנוכה אירע נס זה של הנרות ע"י בניו של אהרן והוא שבח לאהרן וכל שבט לוי שאע"פ שלא הקריב קרבן ראש שבטו בחנוכת המזבח כמו שהקריבו כל נשיאי ישראל אפ"ה שלו גדולה משלהם שהם הקריבו פעם א' והוא בכל יום ויום עומד ומקריב ולהפיס דעתו נתבשר בזאת הבשורה שעתידין בניו לעשות חנוכה אחרת כולה ע"י והיא הנעשה ע"י אלו שאלמלא הם היה ב"ה חרב וקרבנות בטלים וע"י היתה תשועה לישראל ונתחזק ב"ה במקומו והוסיף הקב"ה לעשות נס בענין השמן כמו שזכרנו וכל זה מעלה לשבטו של אהרן וליחס שבטו וכן תקנו לומר אחר הדלקת הנרות (הנרות הללו אנו מדליקין וכו' ע"י כהניך הקדושים וכו') כדי להזכיר התשועה ע"י מי היתה והוא שבח לזרעו של אהרן. וכן תקנו בענין על הנסים שמזכירין בתפלה בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול וכו':
וענין מצות חנוכה זו אל תהי קלה בעיניך מפני שהיא מד"ס כי היא מן הגדולות ונוראות כי בזמן הזה הקב"ה גמלנו רב טוב והציל את נפשינו ממות ולא נתן למוט רגלינו ביד מבקשי רעתינו וכל המזלזל בענין זה נראה שכופר בטוב שהיטיב עמנו אלהינו ית' ויתברך ואינו משמח בשמחת ישראל ואינו חושש בגאולת' ובנחמתם ח"ו וכן הענין בענין מצות פורים שהיא מד"ס: