ויאמר (אין כאלהינו אין כאדונינו אין כמלכנו אין כמושיענו) והוא שבח ראוי לדקדק בו ולאומרו מלה במלה. ויש ד' פעמים בכל ענין וענין לרמוז לשם בן ד' כל אחת במקומו המיוחד כענין ד' פרשיות של תפלין וכן כל ענין וענין ראוי לכוין כפי מקומו וכפי ענינו הן בענין א' הד' הן בענינים כולם כל אחד ואחד למעלה מחבירו והכל ענין א' והולך למקום א' ליחד שם אלהינו ית' שמו אשריו ואשרי חלקו של הזוכה לכך בכל יום ויום: ויאמר מעשה הקטרת כלל ואח"כ פרט בתחלה אומר הפסוקים כאשר הם כתובים בתורה. וצריך לומר אותם בניגון ובטעמים ואח"כ מפרט ענין פטימתו כאשר מבואר בגמ' בכריתות בפרקא קמא:
וצריך שיאמר כל עניניו כלם ולא יחסר אפי' א' מהם כמו שצריך שלא יחסר המפטם א' מכל הסמנים כי קריאתו תעלה לנו במקום הקרבתו. וענין הקטרת הוא ענין גדול כאשר כתבנו למעלה והוא אשר מקשר העולמות כלם בשמו כי קשר הוא בלשון הקדש וקטר בל' תרגום והוא מבטל המות ועוצר המגפה ומסלק רוח רעה וכל המקטריגים מכל העולם כאשר כתוב בזוהר במקומות רבים ולכן ראוי לכל בעל נפש להשתדל בכל עז לאומרה בכ"י פעמים בבקר ובערב ולכוין בו מלה במלה ותעלה שיח שפתותינו במקום קרבנותינו וגורם לנו ברכה והצלחה והרוחה בכל מעשה ומשלח ידינו ומעשיר ואינו בא לידי עניות הזהיר בו כאשר מצינו בכהנים המקטירים אותו שכל כהן שזכה בו פעם א' לא הוצרך להקטיר בו פעם אחרת מפני שנתברך במעשה ידיו והיו הכהנים שלא זכו בו מעולם מפיסים בו כדי לזכות בהקטרתו להתברך בהרוחת מזונותיהם וכן יהיה הענין למי שמדקדק בקריאתו בכל יום כראוי בבקר ובערב יזכה להרוחת מזונותיו בלי ספק. וענין הנוסח של פטימתו לא נמצא בגמרא במקום אחד אלא מפוזר ומפורד א"כ אין אנו הולכין אלא אחר פרט מעשיו. כיצד היו עושין ואפ"י שנוסיף בו מעט אין לחוש ולכן נראה לי הנוסח כך: תנו רבנן פטום הקטורת היתה נעשת שלש מאות וששים ושמונה מנים שלש מאות וששים וחמשה כמנין ימות החמה מנה לכל יום פרס בשחרית ופרס בין הערבים ושלשה מנים היתרין מחזירן אותן ערב יום הכפורי' למכתשת לקיים בהן מצות דקה מן הדקה וכהן גדול מכניס מהם מלא חפניו ביום הכפורים להקטיר בבית קדשי הקדשים ואחד עשר סממנים היו בה: ואלו הן הצרי והצפורן החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה מור וקציעה שבולת נרד וכרכום משקל ששה עשר ששה עשר מנה. הקושט שנים עשר וקלופה שלשה וקנמון תשעה בורית כרשינה תשעה קבין. יין קפריסין סאין תלתא וקבין תלתא. ואם לא מצא יין קפריסין מביא חמר חיור עתיק. מלח סדומית רובע הקב מעלה עשן כל שהוא. רבי נתן אומר אף כפת הירדן כל שהוא ואם נתן בה דבש פסלה ואם חסר אחת מכל סמניה חייב מיתה: רבן שמעון בן גמליאל אומ' הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף. בורית כרשינה למה היא באה כדי ליפות בה את הצפורן כדי שתהא נאה יין קפריסין למה הוא בא כדי לשרות בו את הציפורן מפני שהיא עזה. והלא מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין מי רגלים בעזרה מפני הכבוד. תניא ר' נתן אומר כשהוא שוחק אומר הדק היטב היטב הדק מפני שהקול יפה לבשמים פטמה לחצאין כשרה לשליש ולרביע לא שמענו אמר ר' יהודה זה הכלל אם כמדתה כשרה לחצאין ואם חסר אחת מכל סמניה חייב מיתה: תניא בר קפרא אומר אחת לששים או לשבעים שנה היתה באה של שירים לחצאין ועוד תני בר קפרא אלו היה נותן בה קורטוב של דבש אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה ולמה אין מערבין בה דבש מפני שהתורה אמרה כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'. ה' צבאות וכו' ה' צבאות אשרי וכו' ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו השיבנו ה' אליך וכו' תנא דבי אליהו וכו':
ויאמר קדיש עד לעילא ויתפלל (על ישראל ועל רבנן) דיהא (להון שלמא חינא וחיסדא ורחמי) כדי שיוכלו בתורה כרצונו וחפצו וזה נקרא בגמרא קדיש דרבנן והוא קדיש דאגדתא ועונה אחריו (אמן) ואומר (ברכו) ואע"פ שמקומו קודם הברכות ולא אחריה כיון שאפשר שנתאחר א' מן הקהל ולא שמע ברכו ראוי להחזיר ולאומרו כדי שיענו כולם (ברוך ה' המבורך לעולם ועד) ואע"פ שאותו האחר כבר בירך ברכותיו אפ"ה יש לו תועלת בענייתו כי לא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך וכבר כתבנו מה שצריך לכוין בענייתו. והוא מוריד שפע וברכה למקור הברכות כדי שיתברכו כל העולמות כולם והוא ענין גדול והמשכיל יבין: