ובאשמורת הבקר ישכים כמנהגו וילמוד מה שחננו האל י"ו ואע"ג דאינו יכול ללמוד לאור הנר לא ימנע מפני כך לקום אלא ילמוד בע"פ משנה או תילים או מה שיקבע בין רב בין מעט או שישמע מפי אחרים הלומדים וישכים לבה"כ להלל ולשבח לבורא עולם י"ו בזמירות ובקשות כל א' כפי כחו. ויברך ברכותיו מלה במלה כל א' לפי מה שהוא בכוונה שלמה כי עיקר הברכה היא כוונת הלב לא ההוצאה בשפתים ועז"א הפ' בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ולכן כל בעל נפש החפץ בעבודת אלהיו ויראתו וחרד על דברו צריך לכוין בכל ברכותיו ולא יאבד א' מהם בלא כוונה כי זה עיקר גדול ביראה וישבח לבורא עולם י"ו שהחזיר לו נשמתו בחמלה ונתן לו בינה והשכל להבין להשכיל למאוס ברע ולבחור בטוב כמו שנתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה כן יהי רצון מלפניו שיכין את שכלו ואת תבונתו לבחור בכל דבר טוב ובדרך החיים ולהרחיק מעליו כל דבר רע ודרך המות לקיים הכתוב ובחרת בחיים ופקח את עיניו לראות לעשות את כל צרכיו מתוקנים ומיושרים כדת וכשורה כן יהי רצון שיפקח עיניו בין עיני השכל בין עיני הראות לראות את כל דבר הנאות לו לראות ויעביר עינו מרעות ברע והוא מתיר אסורים שהתיר מאסרו מושכב מוטל על ערשו חשוב כמת נמסר ביד הטומאה השולטת עליו כן יתיר מאסרו אשר הוא אסור בזיקים ביד יצרו הרע המבקש ממנו טענות ותואנות לעבור על רצון קונו. והלביש ערומים להלביש אותנו בגדי ישע אמונת תורתו התמימה כן יהי רצון שלא נמוש מאמונתו כל ימינו ויסיר מעלינו הבגדים הצואים ממחשבות רעות והרהורים קשים שנלך לפניו בלבושים נאים ומתוקנים שלא ירחק אותנו מאת פניו. והוא הזוקף כפופים משפיל ומרים הוא יזקוף כפיפת קומתנו בין פרס וישמעאל וירים אותנו במעלת תורתנו וקיום מצותיו ויתקדש שמו בעולם ורוקע הארץ על המים שיוכל האדם לעשות את כל צרכיו בקיום הדת ומשפטיה כן נזכה ללכת בהם להפיק רצונו וחפצו להתהלך לפני ה' בארצות החיים והכין מצעדי גבר לילך בדרך אשר ירצה כי הבחירה בידו הוא יכין צעדינו לטוב ללכת בדרך לא נכשל בה. ועשה לי כל צרכיו שכל הענינים הצריכין לאדם הם כדי להשיג בהם מבוקשו מכל אשר יעלה על לבנו לעשות ימצא בעולם ולא ישוב מפני כל והוא כענין שאמרו בברכת בורא נפשות רבות וחסרונן שלא חסר מהם כלום מכל אשר האדם תאב וחומד ואע"פ שאין הענין מוכרח לקיומו מלבד על כל אשר ברא להחיות בהן נפש כל חי שא"א להיות אדם זולתם ונותן ליעף כח שאע"פ שהאדם יעף ויגע בין במלאכת שמים ועסק התורה שנקראת תושיה שמתשת כחו של אדם בין במלאכתו לפרנס בני ביתו הקב"ה ברחמיו מחדש כחו ורוחו בכל בקר כאלו לא היה בו שום חולשת חיל ויגיעה כמ"ש וקוי ה' יחליפו כח וכענין שנא' חדשים לבקרים רבה אמונתך וכן אנו מתפללים לפניו שיתן בנו כח ואזירות חיל לעסוק בתורה ובמצוה כדת וכשורה ולא נעצור חיל מעשו' כל הבא בידינו להפיק רצון שמים ואע"פ שזאת הברכה יש נמנעים מלברך אותה משום שלא מצאנוה בגמ' בסדר הברכות של שחרית והיא תקנת הגאונים זלה"ה להיות שראו תשות הכח שנתרבה בעולם וראו שיהי' יפה להם לברך זאת על הגמול הטוב שגומל עמנו בכל יום תמיד לחדש כחנו ורוחנו ולהחליף בנו כח לעשות מלאכתנו מלאכת שמים ולעבוד עבודתו אלא שאמרו האחרונים שאין כח ביד שום ב"ד אחר הגמ' לחדש שום נוסח ברכה לא קטנה ולא גדולה וכדי שלא להקל בברכות ראוי לחוש להם מכל מקום אין למחות ביד האומרה ולענות אמן אחריו ולכוין לצאת בה י"ח. ואזר אותנו בגבורה ואין גבורה אלא התורה שנתנה לנו מצד הגבורה כדכתיב אש דת והיא היא המחזקת אותנו בגלותינו ואלמלא היא לא נשאר לנו שריד ופליט וכח לעמוד בפני כל הצרות אשר עברו עלינו ועוברים בכל עת ובכל שעה והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם ועוזרנו להיות לנו שארית בארץ ועטר אותנו בתפארת היא עטרת המצות והחקים והמשפטים אשר בהם אנחנו עוטרים תפארת מכל מכחישי התורה היא מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי וזהו שאנו מברכין אחר ברכה זאת. שלא עשני ממכחישי התורה כי הבל המה מעשה תעתועים וכל מעשיהם בל יועילו אבל עשאנו מעמו ונחלתו והבדילנו לחלקו כענין שנא' כי חלק ה' עמו. וכן הוא משבח אליו שלא עשאנו עבד דלא מבעיא ממי שיצא מן הכלל ואין לו צד מה במצות אלא אפי' עבד אשר ישנו בכלל המצות שהאשה חייבת בהן לא שם חלקנו כהם שיש רשות אחרים עליהם ולא באו עדיין לכלל ישראל ולא מבעיא עבד שלא בא לכלל ישראל אלא אפי' אשה שהיא בכלל ישראל כיון שהיא פטורה מכמה מצות שרשות אחרים עליה ראוי לו לשבח על ככה וזו סדר אלו הברכות זו אחר זו וכוונתן הראויה להם ואע"פ שזו הכוונה לא כל אדם יכול לכוין בה כל יום ויום והלואי שיכוין הדברים כפשטן אפ"ה מזמן לזמן כמו בשבת ראוי לו לכוין באלו הדברים אשר ביארנו וטוב לו: ואח"כ מברך המעביר חבלי שינה מעיניו להודות לאל י"ו שהסיר תנומת מחשבותיו ורעיוניו שהיו לו בהיותו על מטתו והשכיל אותו שכל טוב להבין ולהשכיל תורתו ויתפלל לפניו שידביקהו ביצר טוב וילמד תורתו התמימה בענין שלא יבא דבר תקלה על ידו ולא יכשל בדבר עבירה ולא בדבר הלכה ולא יבא לידי נסיון וירחיק מעליו יצה"ר בענין שלא נעשה הרע בעיניו ויתננו לחן ולחסד בעיני כל רואנו כדי שלא יבא לא לידי קטטה ולא לידי קנאה ולא לידי שנאה עם שום בריה. ויגמלנו חסדים וטובים מחסדו הגדולה וטובו עם בריותיו. ברוך הגומל חסדים טובים יהי רצון מלפניך ה' או"א שתצילני היום ובכל יום ויום מעזות פנים מחמת עצמי שלא אעיז פני עם אחרים ואבא לידי תקלה ח"ו ומעזי פנים. שלא יעיזו פנים אחרים כנגדי ויבאו לידי תקלה ע"י ח"ו. והצילני מאדם רע ובליעל בעל מרמות ותחבולות שלא אוכל להנצל ממנו. ומאשה רעה שלא תעליל עלי עלילות ותאנות לבקש את נפשי. ולא יצה"ר ולא עין הרע ולא לשון הרע שכל אלו פגעים רעים וקשים ולא ינקה כל הפוגע בהם. מדין קשה שהדין עצמו שביני ובין חברי הוא קשה מצד עצמו ומטריח לב"ד שאינן יכולים לבררו כראוי. ומבע"ד קשה שאע"פ שהדין אינו קשה מצד עצמו הבע"ד הוא קשה עקש ופתלתול ולא ציית לדינא. בין שהוא בן ברית כמוני שהוא ישראל בין שאינו בן ברית שהוא גוי ואפשר לבא לידי חלול ה' ח"ו ואענש עליו. ומדינה של גיהנם לרבות כל צד עון ואשמה המחייב עליו דין גיהנם:
הכלל העולה מכל שאלתנו בכל בקר ובקר לבקש מאת אלהינו י"ו אל יתן למוט רגלינו מדרך הטוב והישר אלא שנוכל להפיק רצונו וחפצו כל ימינו על אדמתנו ולא יארע שום דבר תקלה על ידינו: ואח"כ אנו מברכין ברכת התורה וכבר ביארנו ענינה בסדר הבקר: ויאמר אחר ברכת התורה פ' ברכת כהנים להתחיל תחלת למודנו בדבר טוב ובברכה כדי שנתברך מהשי"ת בברכה שלימה שנוכל לעסוק בתורה כדין וכשורה בלי טרדה ובלי מחשבה:
ויתחיל הזמירות בנחת ובקול זמרה יותר מבימי החול ויתחיל בפ' העקדה מפני שאין לנו סמך על מה לסמוך אלא על זכות אבותינו הקדמונים והוא מקיים אותנו בגליותנו ומפני שענין העקיד' הי' גדול במאוד מאד בין מצד העוקד בין מצד הנעקד עד שהקב"ה הבטיח לישראל שביום הדין שישראל עומדי' בצער מפני המקטרגים והמבקשי' עלינו רעה שנזכור עקדת יצחק ובזה לא נפחד משום ענין ואפילו ענין העקידה אין צריך לזכור אלא שנתקע בשופר ומתוך אותו שופר יזכור לשופר של איל ומהאיל יזכור ליצחק ומיצחק הרי העקידה ומתמלא רחמים בזה על כל עם ישראל אין שטן ואין פגע רע שיוכל עם ישראל וא"כ ראוי הוא לזכור ענין העקידה כל יום ויום קודם שנסדר תפלתנו כדי שיתמלא עלינו רחמים אלהינו שבשמים ויקבל תפלתנו ותחנתנו בחמלה ובעל נפש לא יבטל אותה בשום ענין וגורם טובה גדולה לו ולכל ישראל וכתב הרשב"י זלה"ה בספר הזוהר וז"ל לא אית מאן דמבטל מותנא מן בני אנשא כקרבן דעקידת יצחק דכתיב ביה ויעקד את יצחק בנו אתקשר מדת הדין ואתעקד לעילא ולא הוה ליה רשו לקבלא לבית דין רברבא דאיהו גבורה ועקדת יצחק מעלייא לישראל לאדכרא ליה בכל יומא בגלותא דתגין עליהן מכל מערעין בישין וקלא נפיק ואמר אל תעש לו מאומה וזכות אבוהון יגן עליהון מערעין בישין עכ"ל: עוד טעם אחר לאומרו בכל יום מפני שבזכות העקידה נשבע ית' וית' לאברהם בי נשבעתי נאם ה' ויירש זרעך את שער שונאיו ואנו מבקשים מאת הקב"ה שיקבץ נפוצותינו מארבע כנפות הארץ ויפקדנו בפקודת ישועה ורחמים שלא ישלטו בנו שונאינו אלא שנשלט בהם ונקח מהם נקמתינו על כל הרע אשר הרעו לנו כי הוא קצף מעט והם עזרו לרעה: ואחר העקידה נתפלל לפני אלהינו שכמו שכבש אברהם רחמיו לעשות רצונו כן יכבשו רחמיו את כעסו ואל ידין אותנו כאשמתנו וכפרי מעללנו לפי שורת הדין אלא שיכנס לפנים משורת הדין להתנהג בחסד וברחמים גדולים בזכות אבותינו הקדושים וישב חרון אפו מעלינו ומעל ארצנו ומעל מקדשנו ויזכור לנו ההבטחה שהבטיחנו ע"י משה נאמן ביתו לזכור את ברית אבותינו כדכתיב וזכרתי את בריתי יעקב וכו' ואע"פ שיש אומרים שאף גם זו מן התוכחות אפ"ה דוק לאידך גיסא והיא נחמתנו הבטיחנו שיעש' עמנו למען שמו כמו שנא' ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם גם הבטיחנו שיקבץ נפוצותינו וישיב שבות גלותינו כמו שנא' ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה אם יהי' נדחך וכו' והבטיחנו להביאנו לארץ ישראל כמו שנא' והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך כו' וכתיב והביאותים אל הר קדשי וכו':
ויאמר ברייתא של אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב שכל אלו המצות ישראל הקדושים והרחמנים וגומלי חסדים זהירים בהם ומבקשים אנו מאת הקב"ה שבזכות אלו הדברים שמקיימין ישראל שיגאל אותנו מצרותינו ונקט אלו הדברים התנא משום שהם מעוטי הכמות ורבי האיכות שכל אדם בנקל יכול לעשות אותם ולא בא לשלול שאר המצות שכל מצוה שעושה האדם כראוי אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב אלא חדוש השמיענו באלו אע"פ שהם דבר נקל לעשות. עוד נ"ל טעם אחר שאפי' אלו שהם מצות תלויות בין אדם לחבירו ומצפה בהם לתשלום גמול והייתי אומר שאין שכרו כ"כ גדול מהשי"ת השמיענו שאפי' אלו הדברים אוכל פירותיהם והקרן קיים לו וכ"ש כשעושה המצוה לש"ש לבד שאינו מצפה בהם גמול של ב"ו עוד נראה טעם להפך לדקדק אלו דברים דמשמע שפוסל את אחרים מפני שאלו הדברים אדם עוסק בהם בכל אבריו כולם שאין אדם יכול לעשות מצוה מאלו בשלמות אם לא שיעסוק בה בכל גופו ואבריו משא"כ בשאר כל המצות שיכול האדם לשבת במקומו ולקיים המצות וא"כ ראוי לו לתת חלק לגוף שעסק בהם ויאכל פירותיהם בעוה"ז ויהנה גופו ואבריו ואע"פ שתמצא מצות אחרות זולת אלו שראוי' לעסוק בהם בכל אבריו אפ"ה בכלל גמ"ח הם: והתחיל בכבוד אב ואם מפני שהיא מצוה גדולה לשמים ולבריות מדרך השכל ומדרך המוסר והוא להיות לו לאדם השתדלות לכבד את אביו ואת אמו הן להאכילם הן להשקותם בכל אשר יצטרך כי אחר שהוציאו לאויר העולם וזולתו לא הי' לו קיום והעמדה א"כ נמצא שכל מה שעושה הוא וטורח ומצליח גרמא מאביו ואמו היא א"כ מידו הוא נותן לו וזו סברא נכונה להכריח האדם בהכרח להשתדל במצוה הזאת ובכל אופניה כראוי וכל המוסיף משובח הוא מצד יצה"ר אבל מחויב הוא מצד הדין והיושר ונמצא כבוד אב ואם גמ"ח מכמה צדדין גמ"ח לו לנפשו שמקיים מצות הש"י גמ"ח לקיים מצוה המביאו לחיי העוה"ז גמ"ח למי שגמל עמו חסד גדול עד שהעמידו על עמדו ואין ראוי להיות כפוי טובה גמ"ח לבריות ועושה צדקה עמהם ומפני היות הענין כ"כ גדול במאד מאד לא נכלל בכלל גמ"ח: וגמילות חסדים היא מצוה גדולה כמשז"ל גדולה גמ"ח מן הצדקה שזו בגופו וזו בממונו כו' והיא כוללת מצות הרבה: כלל הענין לעשות חסד עם כל בריה בין גדולה בין קטנה בין עשה עמו בין לא עשה עמו להציל עשוק מיד עושקו ולא להכשיל את העור להטות חבירו מדרך טובה לדרך רעה להשיא אותו עצה ההוגנת לו וכן כל כיוצא בזה: וביקור חולים אע"פ שהיא ג"כ גמ"ח אפ"ה היא ג"כ גדולת הערך כאחז"ל ביקור חולים אין לו שיעור והענין הוא כי גומל חסד עם הגוף ועם הנפש שלפעמים משיב נפשו של אותו חולה בטוב טעם ודעת אמריו ודבריו דברי פיוס ורצוי וחזוק לסומכו על ערש דוי ובעינינו אנו רואים הענין הזה כי לפעמים אדם נכנס לבקר את החולה ויושב עמו שעה או ב' ואומר החולה עצמו נחמתני נחמתני החזרת נשמתי בי ואנו רואין שהקל מעליו חליו וכן ארז"ל הנכנס לבקר את החולה נוטל א' מס' מחליו ואמרו דוקא בבן גילו הנה נראה בפי' שמשיב נפש החולה בבקרו אותו ואם הוא ענין גדול מגמ"ח אחר שהוא מ"ש למעלה: והכנסת אורחים ג"כ עם היות שנכנס בכלל גמ"ח היא מצוה גדולה וראויה להמנות בפני עצמה מפני שהמכניס אורחים בתוך ביתו וממציא להם מקום ומושב שישבו ויניחו מיגיעת הדרך וטרחו עושה עמו כמה טובות. הא' לנוח גופו ואבריו. והשני להמציא לו מה לאכול ולשתות שיחזור נפשו אליו. הג' שמונע ממנו בושה וכלימה בהיותו גר בארץ ללכת לחזור אחר בית ומושב שיוכל לשבת ואין מכיר אליו. הד' לעשות טובה עם מי שלא עשה עמו טובה ולא הכיר בו מעולם ומכניסו בביתו ומאכילו ומשקהו ועשה עמו כל הצריך אליו שכרו גדול כפול ומכופל שעושה הדבר לשם המצוה עצמה וראוי הוא לכל שכר בעולם. הה' אם מתנהג עמו כמו שהי' מתנהג א"א ע"ה עם האורחים לשאול להם מה ענינם ומה טיבם ולהמשיך אותם תחת כנפי השכינה כן ימשוך אותם בדברים לעבודת שמים הכל לפי מה שהוא אדם ונמצא מהנהו הנאת הגוף והנאת הנפש כמו המצוה של ביקור חולים או קרוב לה וכל א' יש לה ערך בפני עצמה: והשכמת בית הכנסת. זהו הענין עם היות שנראה שאינו מגמ"ח שאינו דבר בין אדם לחבירו אפי' הכי הוא גמילות חסדים כביכול עם הבורא ית' וית' להשכים בביתו בבקר ובערב וכיון שהשכינה בגלות בזמן הזה אין לה נחת רוח אלא בארבע אמות של תפלה וכל המשכים לבית הכנסת כאלו משכים לתת שלום לשכינה ולשאול בשלומה והיא מתנחמת ומשתעשעת עם האיש ההוא ושואל בשלומו כשאינו בא מן הראשונים כמשז"ל על פסוק מי בכם ירא ה' וכו' וכן הפליגו בספר הזוהר שכר המשכים לבא לבית הכנסת והביאו משל למלך שזמן בני המדינה לסעודה וכו'. א"כ ראוי הוא להמנות בפני עצמה השכמת בית הכנסת ואע"ג דשייכ' בצד מה בענין גמ"ח: והבאת שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו. ענין הבאת שלום הוא גדול במאד מאד והוא גמ"ח וגדול ממנו מפני שיש בו כמה ענינים מצורפים עמו הא' לקרב לב לישראל להיות א' ולא יהי' ביניהם חלוק לבבות והוא עיקר גדול שהעולם עומד עליו. הב' להסיר שנאת חנם מבין איש ובין רעהו וכ"ש מבין איש ואשתו ששנאת חנם גורם לכמה עבירות אחרים ואע"פ שלא יהי' השנאה בחנם אלא על דבר ראוי לשנאה מצד האחר ע"כ הוא שנאת חנם ולא ימנע מהם שנאת חנם עכ"פ והיא עבירה גדולה אשר בסבתה נחרב הבית בחורבן השני ועוד ידו נטויה בעונותינו כי לא נפסק מבינינו וכל הרודף שלום מסיר השנאה מכל וכל מביניהם ומקרב הלבבות להיותם א' הג' שמרים מכשול המשטמה מבין איש לרעהו ואפשר שבסבת המשטמה יבא הדבר לפועל וינקם איש מרעהו ויגרום היזק גדול נטירת איבה ונקמה ורודף השלום מונע כל זה. הד' לקרב התועלת שכשאדם יש לו מריבה עם חבירו ואצ"ל איש עם אשתו לא מבעיא שאינו מקרב לו התועלת אלא אדרבא אינו מסלק ההיזק מלפניו ועוצם עיניו מלפני עור לא תתן מכשול כי השנאה מקלקל' השורה אחר שנתיחדו בלב א' כל א' חוזר בו וחפץ בתועלת חבירו והנאתו יותר ממה שהי' קודם הקטטה ביניהם מחמת שנגע ה' בלבם וחזרו בהם חזרה גמורה להיות נפשם קשורה זו בזו וזו בזו והוא ענין קרוב לשכל האמתי הה' בין איש לאשתו היותם בלב א' ונפש א' להיות הזיווג העולה משניהם הגון וראוי ולא יתפרדו איש מעל אחיו בחלוק הלבבות ואותם הבנים נקראים בני שנואה ועליהם נאמר גם בלא דעת שאין דעתם א' שכל א' פונה אל מחשבתו נפש לא טוב הו' בין איש לאשתו המקרבם והעוש' שלום ביניהם כאלו עושה שלום עם השכינה ומעשה ידיו להתפאר כי לא נברא האדם כי אם לקיום המין ולתועלת העליונים ותחתונים ולא לתוהו בראה לשבת יצרה וכשיש קטטה בין איש לאשתו כביכול נתבטלה מחשבת י"ו וברכתו אשר ברך אותם כדכתיב ויברך אותם ויקרא את שמם אדם וכן הקב"ה מחל על כבודו ועל קדושת שמו הגדול וגזר להמח' על המים כדי לקרב השלוה בין איש לאשתו שלא יהי' ביניהם צד מה שנאה ומחשבה רעה כי זה כוונת הבריאה:
ות"ת כנגד כולם ענין הלמוד הוא גדול במאד מאד מפני שלומד התורה לומד כל הענינים וכל המצות בה קריאתו נחשבת לו לעשיה אחר שתופס כלל כל הענינים עוד יש בה ענינים רבים ממעשה בראשית ומעשי מרכבה הנהגת העולמות כולם ומתוך כך מכיר את בוראו י"ו ויודע מעלתו וגדולתו ידו החזקה וזרועו הנטויה וא"כ ראוי להניח כל המצות ולעסוק בה כי היש במדרגה גדולה מעשיית המצות ואע"פ שאנו אומרים כנגד כולם לא לבטל המצוה הבא לידו מן המצות אשר אמרנו ח"ו כי אין למוד התורה מספיק לביטול מצוה א' דא"כ המצות יתבטלו וכולם יעסקו בתורה ואין מרחם ואין מנחם חלילה לנו מלהאמין כי כבר אמרנו שיסוד ועמוד העולם הוא גמ"ח והשלום אלא הענין הוא שאע"פ שיש דברים גדולים בעשיי' המצות שהעושה אותם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעה"ב והם אלו שזכרנו לא מפני זה נתמעט למוד התורה מגודל השכר שיש לעסוק בה כי העוסק בתור' כזה וכזה יש לו בזה ובבא כי אין ערך לשום מצוה כנגדה לא בשכר ולא בעונש והעוסק בה יש לו שכר גדול על עסק תורתו כנגד השכר שיש לכל הענינים כולם והוא שלא בא לידו דבר מצוה ובטל אותה אלא שאינו חושש לעסק המצוה אחר עסק התורה אבל אם בא לידו מצוה ובטל אותה מפני עסק התורה לא על אותו עסק נאמר ות"ת כנגד כולם שהרי הוא עבר על המצוה הבאה לידו ומה תועלת לו בלמוד אחר שאינו מקיים לעשות עם היות שאמרו העוסק במצוה פטור מן המצוה ונראה שאפי' בא לידו פטור עליה היינו שהמצוה אינה מתבטלת מכל וכל שאם הוא אינה עושה אותה ומקיימה אחרים יקיימו אותה ובכן לא יחשב לו עונש על הענין ופטור עליו אבל אם בא לידו והוא מוכרח לעשות אותה או שאינו מוכרח אלא שלא תעשה המצוה כתקנה ע"י אחרים כעל ידו ודאי ראוי הוא לבטל למוד התורה ועסקה ולקיים המצוה ואח"כ יחזור ללמודו וז"ש ז"ל וחלקו בין המצוה שאפשר להעשות ע"י אחרים ובין המצוה שא"א להעשות ע"י אחרים ונ"ל שכל החלוק הזה יהי' על המצוה שאין בהם צד גמ"ח אבל המצות שיש בהם גמ"ח וכיוצא באלו שזכרנו למעלה מבטלין ת"ת לעשותן כי אלו מקיימין את העולם כולו כעסק התורה וכמעט יותר וכארז"ל מבטלין ת"ת להכנסת כלה מבטלין ת"ת להוצאת המת והשאר כיוצא בהן ומי שידקדק בזה יבין הענין כאשר הוא כי לא דבר רק הוא. ואח"כ יתחיל לסדר תפלתו ויאמר לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי והאומר בסתר לבד טועה כי למה נשנה הנוסח' הטובה והיפה משום דברי האומר מה חידוש הוא לו בגלוי פשיטא העיקר הוא שיהי' ירא בסתר במקום שאין שם רואה אותו שום נברא וזאת אינה קושיא כי אין כוונתינו להשמיע חדוש כי אם להודיע כיצד יתנהג אדם ירא שמים במעשיו שצריך לו להיות לעולם יראת שמים כנגד פניו בין בסתר בין בגלוי ואפי' הרוצה לדקדק ולומר בסתר כבגלוי טועה כי אין הכוונה אלא כמ"ש ואפי' שצד א' אין בו חדוש אין לחוש לזה דאגב חדא נקט תרתי וכן דרך תנא בכמה מקומות דוק ותשכח ומודה על האמת זה עיקר גדול ביראת ה' שלא ישנה אדם את דבורו על שום דבר בעולם וכן הוא מדת החסידים וזרע קדש שנא' שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב וכו' ובהיות האדם תוכו כברו לא במהרה הוא חוטא וזהו ענין ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו. שצריך שיהיו פיו ולבו שוין לטובה. וישכם ויאמר רבון העולמים כו' שתהי' תפלה זו מסודרת בפיו הן בכל בקר הן בכל שעה שצריך להתפלל לפניו י"ו ויקדים לתפלתו שלא על צדקתו ויושר מעשיו הוא מפיל תחינתו לפניו אלא על אלהותו למענו ית' יעשה ולא למענינו כענין שאמר דניאל ע"ה אדני שמעה כו' למענך אלהי והוא כענין שאמר מרע"ה ואתחנן שלא התפלל מצד מעשיו הטובים אלא מתנת חנם כי חנון ורחום הוא ובהקדמה הזאת אין מקום למקטרג על תפלתו שלא תעשה שאין תפלתו רק על חסד הש"י שדרכו להתחסד עם בריותיו בין ראוים בין שאינם ראוים כדכתיב וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו כדאי. מה אנו מה חיינו. הענין הוא להשפיל עצמנו לפני גדולתו ומעלתו י"ו לחזק הענין שאמרנו שאל ידין אותנו כאשמותינו ואל ימוד לנו כפעלנו כי ב"ו אנו ורוב מעשינו תוהו כי דרכנו לרדוף אחרי ההבל ולמרוד ולפשוע מחמת היצה"ר השולט עלינו כי מותר האדם מן הבהמה אין. מצד החומר ותאותיו וחמדותיו ולכן אין להאשימנו על מעשינו הרעים אלא להביט במעשה הטובה הנעשית על ידינו מחמת צד קדושה שיש בנו מן הנשמה הטהורה שנפחת באפינו (מה חסדנו מה צדקתנו מה ישועתנו) ענין מה ופירושו כמו דבר של הבל ואין בו ממש כלומר אין ממש בחסדנו ולא בצדקותנו ואין בנו מעשים שיועילו להושיע אותנו וכיון שכן. (מה כחנו מה גבורתנו). שנבטח בעצמינו ואפי' שיהי' בנו כח וגבורה (ומה נאמר לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו הלא כל הגבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו). ואע"פ שנא' שנבטח בחכמתנו ובתבונתנו ונדע להציל עצמנו אנו (חכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל כי רוב מעשינו תהו וימי חיינו הבל לפניך) כלומר הכל נגדך לאין כי במה נקדם פניך על כל הטוב והגמול שאתה גומל עמנו בכל עת ובכל שעה (ומותר האדם מן הבהמה אין). ומה בידנו לעשות כי נחשבנו כבהמה ואם יש בנו איזה מותר ותוספת על הבהמה היא מצד הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל ועתיד ליתן דין וחשבון לפני כסא כבודך וכמו שיש הפרש בין החומר והצורה לישראל עצמן כך יש הפרש בין א"ה לישראל כי כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו ונאמר הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו הן איים כדק יטול. אבל אנחנו אין אנו בגדר זה בעינך אלא אהבת אותנו ורצית בנו וקראת את אבינו ישראל וישורון לפיכך אנחנו חייבים להודות לך ולשבחך ולפארך ולרוממך כו' על כל הטובה אשר הטיבות עם אבותינו ועמנו. ולשבחך ולפארך על שבחרת בנו לחלק ונחלה. ונתן שיר ושבח והודאה לשמך הגדול בשיר וזמרה אשרנו מה טוב חלקנו וכו' אשרנו שאנו משכימים יש מי שאומר כשאנו משכימים ונ"ל שהוא טעות שעל כל ישראל נאמר שמשכימין בבקר ובערב בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ומיחדי' שמך בכל יום פעמים בבקר ובערב ואומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד מפני שיחוד ה' הוא העיקר הגדול שהכל תלוי בו אנו מתחילין קודם כל דבר ומשבחין אנחנו לו י"ו שיזכנו ליחד שמו כי כן צריך האדם בעל נפש לשבח לפאר לאדון הכל שנותן לו כח וחיל שיוכל לעבוד עבודתו ולקיים מצותיו כי מה האדם הדל והנבדל שיצא מידו דבר מה למצוא חן בעיני ממ"ה הקב"ה ובמה יקדם פניו על כל הטוב והגמול שגמל עמו מיום צאתו לאויר העולם ועד עמדו על דעתו והחושב בעצמו שהקב"ה חייב לו על טרחו ועל משאו בעה"ז ואע"פ שיעמול ביום ובלילה ויחי' אלף שנים פעמים לא מחכמה ורוח יתירא דאית ביה יעלה על לבו דבר זה בער הוא ולא מבין ואדרבא חייב הוא למי שזכהו לכל הטובה ההיא להפיק רצון יוצרו ולמצוא חן בעיניו להיות מן המשרתים העומדים לפניו אם הגיע לכך: ויאמר בשכמל"ו וכן ראוי אחר שיחד ה' בפסוק שמע ישראל ראוי לומר אחריו בשכמל"ו עוד ראוי כדי לעלות לשם יחוד כותיקין שאומרים שאם יתאחר הק"ש אחר הנץ החמה לפחות יהיה נמצא שכבר יחד ה' בשמע ישראל שהוא עיקר היחוד ועיקר הק"ש ואחריו בשכמל"ו והרי הוא כאלו קיים מצות ק"ש בעונתה הראוי' וראיתי מן המדקדקים שמשלימין פרשת ואהבת עד ובשערך וכוונתם לענין זה ואומר אתה הוא אחד קודם שבראת העולם וכו' ענין תיקון הוא כמו פירוש למלת אחד כי כשאדם אומר ה' אחד צריך לייחד יחוד גמור מכל פנה והיא שהש"י קודם שברא העולם היה א' יחיד בעולמו כמו ששנינו קודם שנברא העולם היה הוא ושמו א' ואפי' יעלה בדעתו של אדם לחשוב קודם שנברא העולם מה היה אע"פ שאין ראוי להסתכל בזה כמו ששנינו כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו שלא בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור וההסתכלות בזה היא כמו מה לפנים לפירוש אחד אפ"ה לא יהרהר יותר מדאי אלא היה הוא ושמו אחד ואין בנו כח בדעתנו לידע הענין כאשר הוא וכן בכל הסתכלות שיעלה על דעתו לפי שעה יחשוב בדעתו שאינו יכול להשיג הענין כאשר הוא בקוצר דעתו השפל והאפל כי גדולים ממנו בקשו על זה ולא הועילו אלא יהיה לבבינו שלם ותמים עם ה' אלהינו ועז"נ תמים תהי' עם ה' אלהיך מי שהוא מסתכל בזה ראוי לו שלא בא לעולם מפני שאע"פ שהסתכל בענינים אלו זמן רב לא יוכל להשיג דבר להפיס דעתו לקוצר תבונתו ואדרבא אפשר שיבא לידי הפסד מחשבותיו שיטרד מן העולם ועז"א טוב הי' לו שלא לבא לעולם כי הבא לעולם אינו בא אלא להשלים נפשו ולמלא חוקיו לעשות רצון יוצרו וזה ביאתו לעולם אפשר שיטרידנו מן העוה"ז ומן הבא ומה טוב ומה נעים הי' שלא היה בא ויצא לעולם ואפשר שאלו ד' ענינים הם הנזכרים כאן אתה הוא אחד קודם שבראת העולם ואתה הוא לאחר שבראת העולם אתה הוא אל בעוה"ז ואתה הוא אל בעוה"ב מה לפנים מה לאחור הוא ענין קודם שבראת ואחר שבראת מה למעלה ומה למטה בעוה"ז ובעולם הבא ואע"פ שיש פירוש אחר אפשר לכללו בכלל זה ומה ששנה בענינים והתחיל באחד וסיים באל הכל לפי הענין דכיון שקודם שנברא העולם היה א' ואחר שנברא העולם ובכלל זה אפילו אחר שישתלם הבריאה ויחזור העולם לתוהו ובוהו א"צ עוד לומר שהוא אחד בשמים והוא א' בארץ שהם הם הבריאה עצמה וכבר נשלל משום רבוי אבל צריך לשלול שאין כח לאל אחר או מלאך או שרף עמו בבריאת עוה"ז או בבא למעלה או למטה כי כל דבר שהוא למטה לפנינו אפשר לכנות אותו עה"ז שמורה באצבע וכל דבר הנסתר מעינינו ועתיד להיות נכנה אותו בדבר שהוא למעלה ממנו וע"כ הזכיר בעה"ז ובבא אתה אל ואתה אל חזר ואמר ואתה הוא ושנותיך לא יתמו לשלול שאין לו קץ ותכלית ואפילו אחר הבריאה ואחר היותה תוהו ובוהו הוא עצמו באחדותו וגבורתו וזש"ה המה יאבדו ואתה תעמוד וכולם כבגד יבלו וכו' ועכ"ז ואתה הוא ושנותיך לא יתמו והיא הכוונה שאמרנו קדש שמך בעולמך אחר שבידך הכל ואין עוד בלעדיך ואת כל אשר תחפוץ אין מי שיאמר לך מה תעשה ומה תפעל אנו מתפללים לפניך שתקדש שמך בעולמך שידעו כולם אלהותך ומלכותך ותודיע בעולם מעלת המקדשים שמך וגדולתם כמונו אשר אנו מקדשים שמך ביחודך בכל יום פעמים. ותרים ותגביה קרננו והושיענו בין צרינו וקמינו. ברוך המקדש שמו ברבים ואע"פ שהי' ראוי לחתום בברוך שם במקום הזה מצד הענין אין בידינו כח להקל בברכות ולברך ברכה אשר לא מצאנו אותה בגמרא לכן טוב שלא לחתום אלא יהי' כוונתו עם השם הנכבד והנורא ודי לו בזה אתה הוא ה' האלהים וכו' היא ענין תפלה כוללת על כל ישראל כמו שאומר קבץ נפוצות קויך מארבע כנפות הארץ אלא שמתחיל בענין יחוד שמו וגדולת מעלתו כדרך המתפלל שצריך לספר בשבחו של מקום תחלה ואח"כ יתפלל ועורך שאלתו כמו שמצינו במרע"ה אשר מי אל וכו' ואח"כ אעברה נא ואראה וענין התפלה הזאת במקום הזה משום שיחדנו שמו הגדול בכל צד וענין ואין עוד מבלעדיו בעליוני' ובתחתונים ולו היכולת והממשלה לעשות כרצונו ואין מי יאמר לו מה תעשה מתחננים אנו לפניו שיעשה עמנו ככל נפלאותיו לקבץ גליותינו ולקדש שמו ויכירו כל הגוים וידעו כל באי עולם כי אין עוד מלבדו להושיע אותנו מיד צרינו וקמינו. וענין תפלה זו התפלל חזקיהו מלך יהודה ע"ה על צרת סנחריב מלך אשור שנא' אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה עשית את השמים ואת הארץ הטה ה' אזנך ושמע וכו' וגמר הענין ואמר הושיענו נא מידו וידעו כל ממלכות הארץ כי אתה ה' אלהים לבדך על זו אנו מתפללין ומתחננים שיושיענו מידם וידעו כולם שמו הגדול כי אין עוד מלבדו: ויש מדקדקים שאין אומרים עליון לכל ממלכות הארץ מפני שאינו בפסוק אלא אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ. ונ"ל שאין לחוש שאנו מתפללים על דרך הפסוק אבל לא בלשונו ממש ואנו מוסיפין וגורעין ואין חשש בזה. אבינו שבשמים עשה עמנו חסד וכו' גמר התפלה מכח הבטחה שהבטיחנו ע"י צפניה החוזה. בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כו' בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ה': יהי רצון זו תפלה על המקדש ועל העבודה כלומר בזמן שהיה בהמ"ק קיים לא היינו צריכין לכל כך תפלות ותחנות מפני שבענין הקרבנות היו מתכפרים כל חטאתינו ועכשיו שבהמ"ק חרב בעונותינו צריך שתמחול לנו בשיח שפתותינו כמו שמפרש הענין יותר לפנים ומתחילין אנו לסדר תחלה פ' התמיד מפני שהוא קרבן כולל לכל ישראל והוא היה הנעשה קודם כל דבר:
וצ"ל פ' הזאת בשפה ברורה ובנעימה שתעלה לנו במקום קרבן וכולי האי ואולי ואחריה יאמר פרשת הקטרת וענין פטומו: ויש מקדימין לומר ענין הקטורת קודם התמיד ומביאין ראיה שהקטורת קודמת לאברים ואין ראיה כלל שעיקר התמיד הוא קבלת הדם וזריקת הדם וזריקתו קודם הקטורת והקטורת היתה נעשת כמפורש לעיל ולכן צריך להקדים התמיד לקטורת וכן נהגו לעולם:
ואחר קריאת ב' הענינים יאמר פסוק וערבה לה' להתחנן לפניו שיחזור הענין לכמו שהי' בקדמותו. ובשבת שמוסיפין אחר התמיד פסוקים של מוסף שבת שהם וביום השבת וכו' עם היות שהיה ראוי להקדים ענין הקטורת למוסף אין לחוש כל כך כיון שהם מחוברים לפרשה של מעלה אצל התמיד ראוי לקרוא אותה עמה ואח"כ ענין הקטורת. אבל המקדים לא יושג ואח"כ יאמר אביי היה מסדר וזה הסדר הביאה אותו הגמרא ביומא פ' אמר לו הממונה ותקנו לומר אותו במקום הזה כדי לסדר כל הדברים בקוצר ולהעלותה על שפתינו ולפי שהתמיד של שחר הוא עיקר הכל תקנו לומר פרשתו בפירוש ולא סמכו על הרמז שבקיצור גם מעשה הקטורת אע"פ שאנו מזכירין אותו ברמז בזה הסדר שאומר ודם התמיד קודם לקטורת וקטורת לאברים אפ"ה נהגו לומר הפ' של קטורת בפירוש ואפי' ענין פטימתו בלשון חכמים משום מעלת וגדולת ענין הקטורת כמ"ש למעלה וענין זה הסדר של אביי כבר בארתי אותו בפרט למעלה להבין כל דבר ודבר על מתכונתו. אחר זה נהגו לומר אנא בכח ויש סדורים שאין כתוב בהם אחר זה אלא רבון העולמים והדין עמהם מפני שאחר שסדרנו כל הסדר בקיצור בפינו ראוי להתפלל לפני הש"י שיהי' חשוב שיח שפתותינו תחת קרבנותינו ונשלמה פרים שפתינו ומקומו של אנא בכח היה ראוי לאומר' קודם שיאמר ברוך שאמר מפני שבנוסח זה יש מ"ב תיבות כנגד שם של מ"ב אותיות ובראש כל תיבה יש אות ממנו והם ז' שמות כל שם בן ו' תיבות וראוי לכוין בהם והם אלו (אב"ג ית"ץ קר"ע שט"ן נג"ד יכ"ש בט"ר צת"ג חק"ב טנ"ע יג"ל פז"ק שק"ו צי"ת) והוא שם היוצא מפסוק בראשית ברא אלהים ובכח זה השם נברא העולם וע"כ היה ראוי לומר זה השם בכוונה ובשכמל"ו ואחריו לעמוד ולומר ברוך שאמר והי' העולם או לעמוד בשניהם כאחד בשם ובברכה וכן אני נוהג ומי שתקן לומר אותו אחר זה הסדר של אביי נ"ל שהוא מפני שבסדר הזה לא נזכר מענין ברכת כהנים שהיו מברכין בשם המפורש וי"א שאותו שם המפורש שהיו מזכירין הי' שם בן מ"ב אותיות י"ו לכן ראוי לומר זה השם במקום הזה כדי לזכור אותו שם ברמז:
עוד טעם אחר שעונין אלו המ"ב תיבות הם לשון תפלה לאל ית' וית' יראה בעניינו ויפדנו מגלותינו ואין מקום יותר מוכן להתפלל בכוונה ובדאגה על ענין הגלות אלא אחר שזכרנו קיצור הענין שהי' נעשית בבית קדשנו ותפארתנו י"ר שיבנה ב"ה במהרה בימינו:
ואולי הכוונה היה על זה ועל זה ויש שנוהגים לומר אחר נוסח זה בשכמל"ו בלחש מפני קדושת ה' שרמוז בראשי תיבותיו וראוי הוא: ואח"כ יאמר רבון העולמים אתה צויתנו וכו' הענין הוא העלות על שפתינו עבודת ב"ה כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם ואם היה לנו זכות כך היה ראוי לנו לעשות ולקיים מצות אלהינו עלינו אלא שבעונותינו חרב המקדש ובטל התמיד ואי אפשר להיות כהן בעבודתו ולא לוי בדוכנו ולא ישראל במעמדו וכמעט מפני זה אנוסים אנחנו ואין בא עוד מידינו ואעפ"כ נשלם בשיח שפתותינו כמו שכתבת ע"י הושע נביאך ונשלמה פרים שפתינו לכן כיון שאנוסים אנחנו פטורים אנחנו מן הדין ואדרבא יר"מ שיהיה זה שיח שפתותינו חשוב ומקובל ומרוצה לפניך כאלו קיימנו מצותיך והקרבנו קרבן התמיד במועדו והיו כהני' בעבודתם ולוים בדוכנם ועמדנו על מעמדו ונאמר ושחט אותו על ירך המזבח צפונה וגו' ואע"פ שנראה שאין לפסוק הזה שייכות במקום הזה אפ"ה הוא ענין גדול לענין הקרבנות וכל האומר אותו בכוונה מתקבלת תפלתו כריח ניחוח ויש בפסוק הזה סוד גדול וכשאומר צפונה לפני ה' יכוין בו שהענין שהוא צפון לפני ה' והוא אפרו של יצחק שיזכור אותו בעת צרותינו ויענה אותנו ויושיענו:
עוד אפשר לומר טעם לענין כי זה הפ' נאמר על ענין העולה ובהיות כי עולת התמיד הוא העיקר שהוא קרבן על שם כל ישראל ועיקר העולה היא השחיטה והזריקה והם מוזכרים בפ' הזה הזכיר הפ'. ויעלה שיח שפתותינו תחת קרבנותינו. ונאמר זאת התורה לעולה וגו' הוא ענין כדי שנשלם שיח שפתותינו שכן כתיב זאת התורה לעולה למנחה כי העוסק בתורת עולה חשוב לו כאלו הקריב עולה והעוסק בתורת מנחה חשוב לו כאלו הקריב מנחה וכן בחטאת ובאשם ובזבח השלמים ויש מוסיפין כאן ב' פסוקים פסוק עורי צפון ובואי וגו' ובאתי לגני אחותי כלה וגו' מפני שהם על ענין הקרבנות וטוב לאמרם קודם פרק איזהו מקומן:
אח"כ יאמר איזהו מקומן של זבחים והוא פ' משנה מסודר על מקום הקרבנות כולם וצריך לכוין בכל ענין וענין קריאתו במקום הקרבתו לקיים ונשלמה פרים שפתינו ואם אינו מכוין לא הועיל במעשיו דכולי האי ואולי ובפרט כשאומר העולה קדש קדשים וכו' צריך לכוין בענין עולת התמיד שהיא במקום קרבן כל ישראל בבקר ובערב וכן עיקר תפלתינו שחרית ומנחה על ענין הזה במקום תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים. ויאמר ברייתא של ר' ישמעאל מתורת כהנים והטעם לאומרה מלבד שראוי לומר גמרא אחר משנה כדי לחברם כאחד יש טעם אחר משום שזאת הברייתא היא תחלת ת"כ ורובם על ענין הקרבנות ומשום שהרבה דברים יוצאים מי"ג מדות אלו ראוי להזכירם במקום הזה דשייכי נמי לענין הקרבנות ובהשלמת ענין זה נהגו לומר קדיש שכבר נשלם ענין הקרבנות ואחר קדיש יאמר הודו לה' קראו בשמו והיא שיר נחמד וראוי לאומרו בנחת בקול זמרה ותודה והוא שבח שמשבח השמש ליוצר בראשית י"ו בכל יום כשיוצא לזרוח לבריות ומשבח למקום שאין כמוהו באלהים וכה"א כי כל אלהי העמים אלילים וגו' והענין כי אע"פ שיש מי שעובד לשמש בצאתו ומקבל אותו עליו לאלוה אין השמש מקבל זה עליו חלילה כי הוא בעצמו מודה ומשבח שאין כה' אלהינו וכה"א הוא ה' אלהינו וגו' וכה"א וה' שמים עשה וכיון שהשמים שלו כ"ש צבא השמים ופשט הפסוק כי כל אלהי העמים אלילים יש לקצת עמים אלהות הרבה כל א' ממין א' זה דומם וזה צומח וזה ב"ח ומהם זה כוכב וזה גלגל זה שמש וזה ירח כולם אלילים כולם כלא חשיבין לא יש להם ערך של כולם לגבי אלהות ואפי' שרי מעלה שהאומות הנ"ל משועבדים תחת ממשלתם אין להם ערך לענין זה אבל הש"י אין ערך ודמיון לגדולתו אפי' כשלא נשיג אנחנו לערך פחיתתנו ערך מעלתו ממה שאנו יודעים והכל מודים שהוא שמים עשה ערך זה מספיק להיות' כל אלהי העמים הנ"ל אלילים ולכן משבח שם בן ד' אותיות שהוא מהוה כל ההויות כולם ויש לו בהם כח ורשות לשעבד אותם לממשלתו והוא משדד אותם בכל עת וזמן שירצה ואין מי יאמר לו מה תעשה כאשר ראינו בעינינו ושמענו באזנינו אבותינו ספרו לנו מהאותות והמופתים גדולים ונוראים אשר עשה במצרים לעינינו וכה"א אני ה' אם לצדיקים לשלם שכרם אם לרשעים להפרע כי בכח זה השם הגדול והקדוש עושה כרצונו בכל היצורים כולם עליונים ותחתונים. וזהו פי' וה' שמים עשה וזה השבח הוא אומר בדברי הימים שאמרו דוד ואסף והמשוררים כשהביאו הארון למקומו עד והלל לה' ואמרו אותו בתודה וקול זמרה בשיר ושבחה וכלי המשוררים וכן היה ראוי לאומרו בכל יום אלא בחול משום בטול מלאכה לא פשטה תקנתו אבל בשבת עוד היום נוהגים בכל ק"ק לומר אותו בשיר וזמרה מלה במלה ודבר כדאי והגון הוא והוסיפו עליו לומר רוממו ה' אלהינו וגו' רוממו וגו' והוא רחום וגו' ופסוקים אחרים אל נקמות וגו' הכל ענין תחנה ותפלה על הישועה ועל הגאולה שתחזור עטרה ליושנה ומלכות שמים בכל משלה וכל עולתה קפצה פיה ואומר מזמור ארוממך ה' וגו' והוא ג"כ על גאולתנו ועל פדות נפשנו שתהי' בבאכי"ר:
ואומר ה' מלך כדי להמליך מלכותו עלינו במהרה והיה ביום ההוא יהיה ה' למלך על כל הארץ וגו' שינקום נקמתו מעמלק ומכל זדים ועושי רשעה שהרעו לעשות עמנו אשר הוא קצף מעט והם עזרו לרעה ובכן יתגדל ויתקדש שם כבודו כדכתיב והתגדלתי והתקדשתי וכו' וכבוד ישראל הלחוצים עליו ההרוגים על קדוש שמו ובכן יהיה שמו מבורך מן העולם ועד העולם. ואומר מזמור השמים מספרים כבוד אל וכו' ומספר הזוהר נראה שאין לאמרו כ"א בשבת וי"ט והוא ענין מיוחס להם אבל בימי החול אין לאמרו וכן יש מקומות שנהגו שאין אומרים אותו ואומרים מזמור אחר במקומו: ואומר רננו צדיקים אחר מזמור זה ובפ' תרומה מהזוהר מפרש כל אלו המזמורים כלל ופרט זה אחר זה החפץ ימלא ידו בכל אותו הענינים שמפרש שם וחפץ ה' בידו יצליח ויזכה לידע אי זה דרך ישכון אור ואין כאן מקום להאריך ברוך שאמר כבר ביארנו קצת עניניו: