וענין הקטרת הוא ענין גדול לבטל כל נגע וכל פגע רע. כמו שהביא הזוהר פרשת ויקרא שהוא משבר הקליפות ומונע ממנו יצה"ר וז"ל (כל מאן דאסתכל וקרי בעובדי דקטר' בכל יומא ישתזיב מכל מלין דחרשייא ומכל פגעין בישין ומהרהורא בישא וממותנא ולא יתזק כל ההוא יומא ובלבד דיכוין ביה) הנה בדבר נקל יכול אדם להנצל מכמה ענינים גדולים סוף סוף יהיה קורא אותו בכוונה ובדעת שלמה. עוד שם וז"ל (א"ר שמעון אי בני נשא הוו ידעין כמה עילאה איהו עובדא דקטרת קמי קב"ה הוו נטלי כל מלה ומלה מניה והוו סלקי ליה עטרה לרישא וכתרא דדהבא ומאן דאישתעי ביה בעי לאסתכלא בעובדא דקטרת יכוין ביה בכל יומא ואית ליה חולקא בהאי עלמא ובעלמא דאתי ויסתלק מותנא מניה ומכל עלמא וישתזיב מכל דינין דהאי עלמא מסטרין בישין ומדינא דגיהנם דמלכו אחרא) ע"כ:
החושש עליו ועל נפשו ראוי להשתדל בכל עוז בענין הזה ולכתוב כל ענין הקטרת בקלף כשר בכתיבת אשורית ולקרות אותו פעם אחד בבקר ובערב בכוונה גדולה. ואני ערב. ואח"כ יאמר אביי הוה מסדר סדר מערכה שהוא סדר המערכה בקצור. ומפני שהוא בקצור גדול ואין אדם מבין בו כל מה שרוצה. ראיתי לכתוב כאן סדר עבודת היום מתחלה ועד סוף בביאור ובקצור והוא על דעת הרמב"ם זלה"ה בספר עבודה בהלכות תמידין ומוספין: סמוך לעלות השחר בא הממונה על הפייסות הקיש על שער בית המוקד ופותחין לו פתח קטן והוא הפשפש שבשער הגדול ונכנס לעזר' ואחיו הכהני' אחריו ונחלקו לשתי כתות ואבוקות של אור בידם אלו מכאן דרך ימין ואלו מכאן דרך שמאל הגיעו אלו ואלו למקום לשכה עושה חביתין ואלו ואלו אומרים הכל שלום. והעמידו את עושה חביתין שיעשה חביתין ומנחת חביתין הוא מנחת כהן גדול אשר מקריב אותה בכל יום מחציתה בבקר ומחציתה בערב. וזה מעשה החביתין לוקח עשרון סולת וחוצהו בחצי עשרון שבמקדש ולוקח שלשה לוגין שמן שהם י"ב רביעית לי"ב חלות רביעית לכל חלה. ובולל הסולת ברותחין ולש מכל חצי עשרון ו' חלות וא' וא' היו נעשות ואופה החלה מעט ואח"כ קולה אותה במחבת בשאר השמן שנשאר מן הרביעית ואינו מבשל אותה הרבה שנאמ' תופיני אפוי נא ולדעת הרמב"ם זלה"ה היה חולק כל חלה לב' וב' לד' ולדעת הראב"ד זלה"ה לא היה חולק כלל אלא ו' מקריב בבקר וו' בין הערבים ומקריב חצי קומץ לבונה עם מחציתה בבקר וחצי קומץ עם מחציתה בין הערבים וכל הב' חצאים כליל לאישים: כל הכהנים שבעזרה טבלו ולבשו בגדי כהונה ע"י המלביש ובאו ועמדו בלשכת הגזית וממונה הפייסות עמהם לפייס פייס א' וזהו ענין הפייס עמדו כולם בהיקף והממונה נוטל מצנפת שבראש א' מהם ומחזירה לו מיד כדי להראות שמשם כוונתו להתחיל למנות המנין שיסכימו ק' או ר' והממונה אומר להם הצביעו והם מוציאין אצבעות לכל א' אצבע א' והחולה ב' חוץ מן הגודל שאין מוציאין אותו שלא יבואו לרמות מפני שיש הרחק מן הגודל לאצבע ויטעה הממונה שהם של ב' ואינם אלא של א' שעשה כן כדי שישלים בו המנין והוא הוציאו אחר האצבע ואותו שהשלים המנין בו זוכה לעבודה א' והוא תורם תרומת הדשן מעל המזבח ואח"כ מפיסין פייס ב' וי"ג זוכין בו על הסדר של השלמת המנין וקודם שיתרום תרומת הדשן טובל שנית ולובש בגדי כהונה פחותים מאותם של שמוש ואח"כ מקדש ידיו ורגליו מן הכיור קודם שיגע בכלי שרת ולוקח מחתה של כסף והיא נתונה במערבה של כבש במקצוע ועולה לראש המזבח ומפנה את הגחלי' הילך והילך וחותה מן המאוכלות הפנימיות ויורד למטה לארץ והופך פניו לצפון והולך למזרח הכבש כמו עשר אמות וצובר את הגחלים על הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים מקום שנותנים מוראת העוף. אחר שירד רצו אחיו הכהנים לקדש ידיהם ורגליהם ונוטלין המגריפות והצינורות ועולין לראש המזבח. וכל אברים ופדרים שלא נתאכלו בלילה מחזירים אותן לצדדי המזבח ואם אין הצדדין מחזיקן סודרין אותו בכבש כנגד הסובב ואח"כ גורפין הדשן ומעלין אותו ערימה על גבי המזבח והיא נקראת תפוח ולהראב"ד תפוח היא טבלה מרובעת כשנים ועשרים אמות של שנים ועשרים אמות בגובה אמה והוא המשלמת עשר אמות של המזבח ומהדשן של מזבח גורפין אותה בפסכתר והוא כלי נחושת מחזיק חמש עשרה סאין ומורידין אותו למטה וכל הרוצה להוציאו חוץ לעיר אל שפך הדשן מוציאו חוץ מבעל מום ומניחין אותו בנחת במקום שאין הרוח נושבת בחזקה. אח"כ מי שזכה בתרומת הדשן מסדר מערכה גדולה של אש לצד מזרח המזבח גזרים על גבי גזרים וריוח ביניה' וראשי הגזרי' הפנימיים נוגעים באפר שבתפוח ואח"כ מסדר מערכה שניה של אש ובורר לה עצי תאנה יפים ומסדר מכנגד קרן מערבית דרומית משוכה מן הקרן כלפי צפון ארבעה אמות. ובה היו כמו חמשה סאין גחלים ובשבת כמו שמנה סאין. מפני שמקטירין עליה שני בזיכי לבונה של לחם הפנים אח"כ עולה שני גזירי עצים רבועים ארכן אמה ורחבן אמה מניחן על המערכה גדולה כדי להרבות האש. אח"כ נכנסין ללשכת הכלים ומוציאים כל כלי השרת הצריכין לאותו יום ומשקין את התמיד בכוס של זהב. מי שזכה בפייס הב' ראשון מושכו לבית המטבחים והולכים אחריו הכהנים הצריכין לו. ושוהין שם עד שיפתחו שער ההיכל הגדול ובשעה שפותחין אותו שוחטין את התמיד הזוכה ראשון והשני מקבל הדם. והשלישי והרביעי נכנסין להיכל. השלישי לדשן את המזבח והרביעי לדשן את המנורה ובשעת שחיטת התמיד מדשן את המזבח וכיצד עושה נוטל כלי זהב מחזיק קביים וחצי וטני שמו. מניחו בארץ וחופן בידו האפר והפחם שעל גבי המזבח ונותנו לתוכו. ואח"כ מכבד את השאר לתוכו ומניחו שם ויוצא. זה שקבל את הדם זורקו שתי זריקות באלכסון מחצי המזבח ולמטה כדין עולת הבהמה. שתי מתנות שהן ד' בקרן מזרחית צפונית ובקרן מערבית דרומית. ושירי הדם היה שופך על יסוד הדרומי. אחר זריקת הדם הדשן את המנורה ומטיב את הנרות. הרביעי שבהיכל כל נר שכבה מסיר הפתילה והשמן שבתוכו ומקנחו: ונותן לתוך כלי שהכניס בידו וכוז שמו. ומשים פתילות אחרות לתוכן. ושמן חצי לוג לכל נר. ומדליקן זה מזה בלא אמצעי שמושך הפתילה עד שמדליקה ומחזירה למקומה. וכל הפתילות שאסור להדליק בהן בשבת אסור להדליק בהם במקדש. וי"א שאין הדלקת נרות בבקר אלא מתקן הנרות הדולקות ומטיבן שידליקו היטב. והכבוי מתקנו שיהא מוכן להדלקת הערב. וכן פי' רבינו עובדיה זלה"ה. ונר מערבי שכבה להרמב"ם זלה"ה אין מדליקין אותו אלא ממזבח החיצון ולהראב"ד זלה"ה כל היכא דאפשר מניה וביה עדיף. ומטיב הנרות להם לצד מערב. ומניח את הכוז על מעלה שניה ויוצא: ואלו שבבית המטבחים מפשיטין העולה ומנתחין אותה. כיצד סדר הנתוח נוקב הרגל של ימין ותולה הבהמה בו ומפשיט עד שהוא מגיע לחזה. חתך את הראש ונותנו למי שזכה בו. וחותך את הכרעים נותנן לאחד ומשלים ההפשט וקורע הלב ומוציא את דמו וחותך הידים ונותנן לאחר. וב' בצים עמהם. ואח"כ קורע את הבהמה עד שמגלה המעים. ונוטל את הפדר ונותנו על בית שחיטתו הראש מלמעלה. ונוטל הקרבים ונותנן לאחר והולך ומדיחן במים אבל לא ביין ולא בשאר משקין וכל המימות כשרין. ואין מדיחין אותן פחות מג' פעמים על שלחנות של שיש שבין העמודים והכרס מדיחין אותה בבית המדיחין כל צרכה. נטל הסכין והפריש הריאה מן הכבד. ואינו מזיז הכבד ממקומו ונוקב הראיה ונותנה לאחר. ומניח ב' צלעות רכות מלמעלה ויורד וחותך דופן הימנית סמוך לשדרה עד שמגיע לב' צלעות רכות מלמטה ונותנה לאחר והכבד תלויה בה בא לו לגרה מניח בה ב' צלעות מכאן ושתים מכאן וחותכה עם השדרה כלה והטחול תלוי בה ונותנה לאחר והאליה ואצבע הכבד וב' כליות עמו ונוטל רגל שמאלי ונותנו לאחר: ואלו המעלין אברים לכבש חמישי של פייס מעלה הראש בימינו חוטמו כלפי זרועו וקרניו בין אצבעותיו ובית השחיטה למעלה והפדר נתון עליה ורגל של ימין בשמאלו ובין עורן לחוץ. הששי הסמוך לו למעלה שתי ידים של ימין בימינו ושל שמאל בשמאלו ובית עורן לחוץ. הז' מעלה העוקץ בימינו והאליה מדולדל בין אצבעותיו ואצבע הכבד וב' הכליות עמו והרגל של שמאל בשמאלו ובית עורו לחוץ. הח' מעלה החזה בימינו והגרה בשמאלו וצלעותיו בין אצבעותיו. הט' מעלה דופן של ימין בימינו ושל שמאל בשמאלו ובית עורן לחוץ. הי' מעלה הקרבים הנתונים בבזך והכרעים עליהם. הי"א מעלה סלת הנסכים. הי"ב מעלה החביתין. הי"ג מעלה היין לנסכים: כל אלה נותנים האברים מחצי כבש ולמטה לצד מערב ושל מוספים לצד מזרח ושל ראש חדש בין קרן לקרן במקום הלוך רגלי הכהני' ומולחים האברים שם בכבש וזורקין מלח על גבי הכבש ואפילו בשבת כדי שלא יחליקו: אחר שעלו האברים לכבש מתכנסין הכהנים כלם ללשכת הגזית והממונה אומר להם ברכו ברכה אחת ופותחין אהבת עולם:
וקורין עשרת הדברות וק"ש ואמת ויציב ורצה ושים שלום. ובשבת מוסיפין ברכה אחת משמר היוצא למשמר הנכנס. וזו היא מי ששכן את שמו בבית הזה הוא ישכן ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות אחר כך מפיסין פייס שלישי: ואומר הממונה לכל הבית אב מי שלא זכה בקטרת כל ימיו יבא ויפיס אח"כ מפיסין פייס רביעי חדשים עם ישנים מי מעלה אברים מן הכבש למזבח מי שזכה בקטרת נטל כלי של קטורת גדוש. וכסוי היה לו ובזך היה שמו ונותנו מלא לתוך כף אחר ומכסה הכף בבגד קטן ואוחזו בידו. ונכנס עמו אחר הסמוך לו בפייס. ולוקח מחתה של אש של כסף ועולה בה לראש המזבח ופינה את הגחלים הילך והילך. וחותה מן הגחלים המאוכלות במערכה שניה. ויורד ומערן לתוך מחתה של זהב ואם נתפזרו מן הגחלים כקב או פחות. מכבדן לאמת המים העוברת בעזרה. ובשבת כופה עליהן פסכתר והוא כלי גדול של נחושת ואם נתפזרו יותר מקב חוזר וחותה. ומקדים לפניהם הדשן את המזבח ונוטל הטני שהניח שם ומשתחוה ויוצא. וזה שבידו המחתה צובר את הגחלים על גבי המזבח ומרדדן בשולי המחתה ומשתחוה ויוצא וזו שבידו הכף נוטל הבזך מתוך הכף. ונותנו לאוהבו או קרובו ורואה אם נתפזר מן הקטרת מעט בכף. אוהבו או קרובו נותנו לתוך חפניו עם הקטרת שבבזך ומשתחוה ויוצא. ואומר למקטיר הזהר שלא תתחיל מלפניך שלא תכוה. משליך הקטרת על האש בנחת כמי שמרקד ולא היה המקטיר מקטיר עד שאומר לו הממונה הקטר ואם היה כ"ג א"ל אישי כ"ג הקטר ומקטיר ומשתחוה ויוצא אח"כ נכנס מי שזכה בדישון המנורה ומטיב ב' נרות המזרחיות ונוטל הכוז שהניח שם ומשתחוה ויוצא אחר כך עומדים המקטיר והמדשן על מעלות האולם עם אחיו הכהנים וכשהגיעו לבין האולם ולמזבח נטל אחד מן המגרפה וזרקה שם והיה לה קול גדול וכל כהן השומע את קולה יודע שאחיו הכהנים נכנסין להשתחוות והוא רץ ובא וכן בן לוי יודע שאחיו הלוים נכנסין לדבר בשיר והוא רץ ובא וראש המעמד היה מעמיד הטמאים בשער המזרח שידעו הכל שעדיין לא הביאו כפרתן אח"כ מעלין האברים מן הכבש למזבח מי שזכה בהן אח"כ מתחילין אלו שעל מעלות האולם ומברכין ברכת כהנים ברכה א' בשם המפורש והוא שם בן ד' ככתבו ומשמת שמעון הצדיק פסקו מלהזכירו:
ואחר גמר הג' פסוקים עונים כל העם ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. ומגביהין ידיהם למעל' מראשיה' חוץ מכ"ג שאינו מגביה ידיו למעל' מן הציץ משום קדושת ה' החקוק בו. אח"כ מעלין היין לנסכין ג' לוגין לכבש וד' לאיל וו' לפר ואין נותנין אותו על האש אלא מגביה ידו על הספל שהי' בקרן מערבי' דרומית. והיה לו נקב מלמטה ויוצק עליו. ומשם יורד לשיתין והוא מקום עמוק עמוק תחת המזבח. ולהרמב"ם זלה"ה היה יוצק חוץ מן המזבח למעלה מחצי המזבח על יסוד מערבית דרומית ומשם יורד לשיתין:
וכשהיו נותנין היין למנסך ב' כהנים עומדים על שלחן החלבים. וב' חצוצרות בידם והסגן עומד בקרן מערבית דרומית של מזבח. והסודרין בידו כדי להניף בהם כשמנסך. והם תקעו והריעו ותקעו ובאו ועמדו אצל ממונה על הצלצל. והוא המעמיד המשוררים על כלי השיר א' בימינו וא' בשמאלו:
שחה המנסך לנסך והניף הסגן בסודרין והקיש זה בצלצל והם מיני ניגון. ותקעו אלו בחצוצרות ודברו הלוים בשיר. הגיעו לפרק א' תקעו והריעו ותקעו. הגיעו לפרק ב' כן ג"כ וכן לפרק ג'. ט' תקיעות לג' פרקים. ואחר תקיעת כל פרק היו משתחוין כל העם שבעזרה וכן היו תוקעין ומשתחוים בתמיד של בין הערבים וכשפותחין שערי העזרה היו תוקעין תקיעה תרועה תקיעה הרי כ"א תקיעות בכל יום: השיר שהיו הלוים אומרים בכל יום. ביום א' היו אומרים לה' הארץ ומלואה. ועושין ממנו ג' פרקים והם ט' תקיעות וט' השתחוואות. וכן בערב בתמיד של בין הערבים. בב' היו אומרים גדול ה' ומהולל מאד ועושין ממנו ג' פרקים. וכן בג' אלהים נצב כו'. ובד' אל נקמות כו'. ובה' הרנינו כו'. ובו' ה' מלך. בשבת מזמור שיר ליום השבת. ג' פרקים בכל א' בבקר ובערב. ביום השבת שירת הים בג' פרקים. ובמוסף בשבת שירת האזינו פרק א' מהזי"ו ל"ך וחוזרין חלילה. ואותו פרק עושין ממנו ט' תקיעות וט' השתחוואות. מוסף ר"ח הרנינו. ואם חל ביום ה' אומר הסירותי מסבל שכמו ובמנחה הבו לה' בני אלים. חל ר"ח בשבת דוחה שירת ר"ח לשירת שבת לפרסם שהוא ר"ח (ונ"ל שהיא ברכי נפשי את ה') ובשבת מקטירין ב' בזיכי לבונה בזמן המוסף קודם ניסוך היין. וביום א' של פסח ויום עצרת וח' ימים של חג גומרין את ההלל בג' פרקים. סדר בין הערבים שחיטת התמיד וכל עניניו כתמיד של שחר ולפי שהארכתי בסדר זה להרחיב הענין אכתוב אותו בקוצר להקל על הקורא: הזוכה בפייס א' טובל ולובש בגדי הרקמה ומקדש ידיו ורגליו ולוקח מחתה של כסף וחותה מן המאוכלות שבמערכה גדולה ונותנה במזרח הכבש בי' אמות רחוק מן שפולי הכבש לצד צפון ברצפה סמוך ג' טפחים לכבש ומסדר מערכה גדולה לצד מזרח ושנייה לצד מערב ומעלה בי' גזרין למערכה גדולה ומוציאין כלי שרת ומשקין התמיד מים הזוכה בפייס ראשון א' שוחט התמיד בשעת פתיחת שער ההיכל והב' הסמוך לו מקבל הדם והג' והד' נכנסין להיכל השלישי מדשן את המזבח בשעת שחיטה והרביעי מדשן את המנורה ומטיב חמש נרות לצד מערב אחר זריקת הדם מעלין את האברים לכבש מחציו ולמטה לצד מערב ושל מוספין לצד מזרח ושל ר"ח בין קרן לקרן ומולחין האברים ומתכנסין בלשכת הגזית ואומרים אהבת עולם ועשרת הדברות וקריאת שמע אמת ויציב ורצה ושים שלום ומפיסין לקטרת ופייס רביעי להעלות האברים למזבח ומקטיר מנה בכל יום פרס בשחרית ופרס בין הערבים על מזבח הזהב ומטיב שתי נרות מזרחיות ומעלין האברים למזבח ומברכין ברכת כהנים ואח"כ מעלין סולת למנחה ומקטירין החביתים ומעלין היין לנסך ודברו הלוים בשיר ומנגנים בניגון על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה כסדר הבוקר כן סדר בין הערבים ואומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתזכנו לבנין מקדשנו ונקריב לפנך קרבנות חובתינו במהרה בימינו אכי"ר ואומר (שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון) וגומר המזמור: