בהגיע שעת מנחה ילך בזריזות לבית הכנסת להתפלל עם הציבור ברוב עם הדרת מלך ומשום הדרת התורה שצריכין להוציא ספר תורה ואין כבוד להוציא בעם מעט כמו שהוא בעם מרובה ומלבד כבוד התורה עצמה חיוב האנשים לשמוע אותה אחר שנתקן תקנה זו להוציא ס"ת ברבים לשמוע ד"ת אין שום אדם רשאי להפטר ממנה בין גדול בין קטן כי ה' הוא היודע מי הוא הקטן ומי הוא הגדול:
ויאמר סדרא דקדושא דובא לציון והטעם שאומרים אותה במנחה ולא בתפלת שחרית הוא מפני שכיון שבתפלת שחרית ניתוסף בו תפלת מוסף הרי יש בו תוספת קדושה מעולה שהיא כתר יתנו לך וכו' והניחו מקום לתפלת המנחה שיהי' לה תוספת קדושה ותקנו לומר בה ובא לציון וכן בימים טובים מטעם זה וא"ת בר"ח ג"כ שיש תוספת קדושת מוסף למה לא תקנו קדושה במנחה. אינו דומה זה לזה דקדושת שבתות ויו"ט יש להם יתרון ותוספת מעלה על ר"ח הרבה ועל כן ראוי למנוע הקדושה מתפלת שחרית ולאומרה בתפלת מנחה ובהיות שאין העם עסוקים במלאכה וכולם באים לב"ה אין גרעון בזה שאם לא יאמרו אותה בשחרית יאמרו אותה בין הערבים ויש כבוד ליום בזה אבל בר"ח שאין נמנעים העם ממלאכה והלואי שיתקבצו העם לתפלת שחרית ומוסף כ"ש שלא יתקבצו למנחה ואם ימנעו מלומר אותה בבקר הרי הפסידו שלא אמרו אותה ולא הועילו כלום שלא יתקבצו לערב לכן הניחו הדבר כמו שהי' וא"ת יאמרו אותה בבקר ובערב ולא יפסידו דבר א"כ נמצא כבוד ר"ח גדול משבת וי"ט ועוד שאין ראוי לומר אותה אלא פעם א' ביום ואפי' ביוה"כ שאנו מתפללין תפלת נעילה יש מקומות שאין אומרים אלא אשרי וקדיש ואין אומרים סדרא דקדושה אחר שאמרו אותה בתפלת המנחה ויש ענינים בה ליחיד ולצבור כל דבר שהוא תרגום היחיד אומר אותו וכל שהוא לה"ק שליח צבור אומרו וסימנך ב' מקרא וא' תרגום והיחיד האומר אותה צריך שיאמר הפסוקים שהם בלה"ק בנגון כקורא הפסוק עצמו:
ויוציאו ס"ת ויקראו בו ג' אנשים מפ' השבוע הבאה ואע"פ שהשבוע לא באה עדיין תקנו לקרות בפ' הבאה כדי להקדים ולהודיע לעם ענין הפרשה ויעסוק כל א' בה כפי דרכו ואחר חזרת ס"ת למקומו יתפללו תפלת מנחה ויאמר אתה אחד וכו' וכבר פירשתי למעלה ענינו ויחזור ש"צ התפלה ואח"כ יאמר צדקתך ג"פ בג' פסוקים. הא' צדקתך כהררי אל וכו' והב' וצדקתך אלהים עד מרום וכו' והג' צדקתך צדק לעולם ואלו ג' פסוקים הם כענין צדוק הדן בלשון נקי על שמתו ג' ראשי ישראל בשעת מנחה בשבת והעיקר שנתקן על פטירת מרע"ה. הא' צדקתך כהררי אל רמז על יוסף הע"ה שהי' זכותו גדול והפליג צדקתו כהררי אל עם אחיו ועם כל בית אביו כדכתיב ויכלכל יוסף וכו' ופטירתו מן העולם עשה רושם לכל בית ישראל לכן אנו מצדיקים עלינו את הדין ואומרים צדקתך כהררי אל כלומר צדקת צדוק תמימות דרכיך עם כל בני העולם אפי' עם האנשים אשר הם בעיני העולם כהררי אל עכ"ז אתה מבקש מהם משפטיך כמו הקטן שבאנשים שאין אתה נושא פנים וצדיק וישר אתה אל אמונה ואין עול וענין תהום רבה כמו השפלה גדולה השפל שבאנשים. אדם ובהמה תושיע ה'. כלו' כמו שלענין הדין אין אתה נושא פנים בענין כך לענין התשועה אתה משוה את כולם כא' גדול עם קטן וזהו אדם שהוא החשוב עם הבהמה שהיא קטן הערך תושיע ה'. הפסוק הב' על מרע"ה והוא צדקתך אלהים עד מרום כלו' צדקת דיניך ומשפטיך היום אפי' עם גדול הבריות אשר עלה לפניך מרום וישב שם מ' יום לומד בתורה ובזה הענין גדולה עשית להכיר אלהותך שכל העולם יאמרו אלהים מי כמוך. כי כל העולם כאין נגדך כגדול כקטן אתה משוה אותם ואין אתה נושא פנים ובכן ייראוך הכל ויאמרו אין קדוש כה' ומפני שפטירת מרע"ה עשה רושם לכל ישראל אנו מצדיקין עלינו את הדין. הג' על דהע"ה אנו אומרים צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת. להיות שדהע"ה עשה משפט וצדקה לכל עמו אנו אומרים להקב"ה צדקתך כלומר צדוק משפטיך הוא כולל לכל אפי' עם מי שהוא צדק לעולם כדהע"ה שהי' עושה צדקה ומשפט עם הכל ותורתך אמת. כלו' מה שכתוב בתורתך אמת כי אתה תמים בדרכיך ואין אתה נושא פנים. ואם אדם הטיב דרכיו בעה"ז אתה משלם לו לעה"ב אבל לא אתה עובר זה מפני זה וזה שנכתב בתורה הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו'. אל אמונ' לשלם לכל א' מעשהו ואין עול כלו' אינו מנכה העול מפני המעשה הטוב אלא שישתלם מן האדם מזה ומשלם לו שכרו משלם שאין רצונו לעשות עול ולנכות לו שכרו ומשום ששלשתן אלו עשו רושם בפטירתן כאשר זכרנו ראוי לכל ישראל להעלות אותם על לב בשעה הזאת ולהצדיק דין שמים עלינו. וראוי לבעל נפש להאנח עליהם בשעה הזאת ואע"פ שהוא שבת שקשה סילוקן של צדיקים לפני הקב"ה מאד וכה"א יקר בעיני ה' המותה לחסידיו ולא לחנם תקנו לומר אלו הג' פ' על צדוק הדין אלא כדי להראות צער ואנחה כל א' בעצמו וראיה לדבר שבימים שהם של שמחה תקנו שלא לומר אותם כדי שלא להצטער בענין:
גם אחז"ל שאין לקבוע ללמוד אחר תפלת מנחה בשבת משום חכם שמת מבטלין בית מדרשו וכ"ש אב החכמה אב הנבואה מרע"ה שמת שראוי להתאנח על ככה ואפי' בשבת אלא שלא יראה הענין לבני ביתו אלא בינו לבין עצמו:
ויש מי שאוסר לקבוע סעודה אחר המנחה בשבת מטעם זה אלא שלא נהגו כן מפני כבוד השבת והחכם עיניו בראשו שאע"פ שיקבע סעודה אחר המנחה שיהיה לבו נכנע וימנע מעט מאכילתו מפני זה: