ואם יש לו תלמידים ולומד עמהם צריך ללמוד עמהם בנחת מלה במלה כל אחד כפי ערכו והשגתו ויראה להם פנים צהובות ולא יקפיד עליהם להתכעס על חוסר דעתם וקוצר הבנתם והשגתם כי לא כל הדעות שוות ואעפ"י שנראה לו כפי הראוי שהיה להם להבין בב' ובג' פעמים אפשר שלא השיגו דעתם לכך מפני קושי הענין או מפני הבנת שכלם באותה שעה שאין כל השעות שוות אלא ידבר להם בנחת בדברי רצוי ופיוס בראשונה עד שידע בודאי שהעכוב בא ממעוט השתדלותם ומתוך שאין משימין לב על הענין ומסיחין דעתם למקום אחר אז ודאי ראוי לכעוס עליהם אם הם קטנים בהכאה כל אחד כפי ערכו ואם הם גדולים לזרוק מרה בהם ולהכלימם ולביישם בדברים עד שיכינו לבם ודעתם על הענין. ואם שואלים ממנו דבר של קושי יתרץ להם בסבר פנים יפות וייטב בעיניו על שאלתם ויחדדם בענינים כדי שישאלו ויפתחו לבם בתורה ואם מעכב בידם מלשאול ואפילו יהיה דבר שאין בו טעם פעם אחרת יתקשה בעיניהם דבר של טעם וימנעו עצמם מלשאול וישאר בידם הדין או ההלכה בספק בלי טעם מספיק וידעו כצפצופי עופות אדרבא כשאין בהם שואל לשאול דבר כהלכה יתכעס בעיניהם איך לא עלה בדעתם הקושי הזה הנמצא בהלכה הזו וזו וזו ויראה להם דרך כדי שיפלו מעצמם בקושיא פעם אחרת כי כשאדם נופל בקושיא הוא קרוב להבין הענין כי הקושיא חצי תירוץ ובזה יעלו בלמודם ויצליחו הצלחה גדולה בע"ה:
ואחר הלימוד יאמר קדיש דרבנן והוא (דהוא עתיד וכו') ונקרא קדיש דאגדתא והוא אחד מהדברים שהעולם מתקיים עליהם כמו שאמרו בגמרא אסדרא דקדושה ואמן יהא שמיה רבא דאגדתא עלמא מתקיימא לכן צריך שיענו אמן יהא שמיה רבא בכוונה כי אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה וכשאומרים קדיש על הלומד ועונין אמן כראוי בכוונה עצומה ית' וית' מתקדש וכביכול מנענע בראשו ואומר אוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם ולזה צריך ליזהר הרבה שבזמן שפותחין ביתגדל יפנה לבו כל אחד מהחברים מכל עסקיו וחפציו ולא יוכיחנו באותו זמן כי זמן תורה לחוד וזמן תפלה וקדושה לחוד ועבירה היא בידו אם מבטל קדושת ה' על למודו אלא יתן לב לענות אמן יהא שמיה רבא בכוונה כדין וכשורה כי הוא שבח גדול ונורא ותלוי בו קדוש שמו הגדול וגאולתנו ואח"כ יפטר לשלום לביתו:
וכשמהלך בדרך ילך בכבוד ראש והכנעה ויקדים שלום לכל אדם ויהיה דבורו בנחת עם הבריות ויהיה קשה לכעוס ונוח לרצות ולא יקבל דברי לה"ר על חבירו בשום ענין עד שידע הדבר באמיתות הוא בעצמו ואפ"ה אם אפשר לדון אותו לכף זכות ידון אותו:
ולא יעלה לו משטמה בלבו וישקול הדברים כפי דעת חבירו לא כפי דעתו כי לא כל הדעות שוות כי אעפ"י שלדעתו אין לו כף זכות להכריע אפי' הכי לפי שכל חבירו וכפי השגתו ישקול ואולי ימצא כי אין בידו עון ואשמה כי בתמימות לבו עשה מה שעשה לא במרד ולא במעל וזה דבר גדול כדי שלא יבא אדם להתקוטט על דברי חבירו ולא על דברי אשתו בשקול הענין הזה וזהו פי' אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו ומקומו הוא ערך שכלו והשגתו כי כל אחד יש לו צד וענין בשכלו ויש בזה מה שאין בזה ולפי זה אין לדונו לכף חובה כפי שכלו אלא לכף זכות כפי שכל אחד הנוטה לאותו צד וצדקה יחשב לו ובמדה שאדם מודד בה מודדין לו: