יזהר בתפלתו כראוי וכשיגיע לאמת ממצרים גאלתנו יאמר אותו מלה במלה ובכוונה ראויה שאלו לא הוציא את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו כו' וברוך הפודה והמציל אשר הפליא חסדו עמנו למענו ולמען ברית אבותינו וכן כשיאמר ההלל יכוין בו כראוי ויאמר אותו מלה במלה בשמחה וטוב לבב על הנסים ונפלאות שעשה עמנו ועם אבותינו בימים ההם הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו: ומוציאין ס"ת וקורין בענין היום וכבר תקנו הקדמונים ענין מיוחד לכל יום והסימן משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא והענין מובן לכל כפי מה שנהגו וכבר כתבתי כי אין לאדם לשוח שום שיחה בעולם ואפי' בד"ת בזמן קריאת התורה אלא לבו ועיניו אל ס"ת וענין הספרים ב' הוא פ' המפטיר והוא ענין הקרבן וכל הימים שוים בקרבנות וכן כתיב בכל יום והקרבתם אשה שהמוסף של כל היום שוה בהם ויתפלל תפלת מוסף בכוונה שיחשב תפלת מוסף של צבור במקום קרבן מוסף בזמן הבית וכן אנו מזכירים הפ' בס"ת לרמוז ענין זה ובתפלה אנו אומרים כמו שכתבת עלינו בתורתך וגו' כי כל העוסק בתורת הקרבנות יחשב לו כאלו הקריב אותם כשנותן את לבו עליהם כל שכן תפלת הצבור כשהוא בכוונה: אחר שיצא מב"ה ילך להקביל פני רבותיו או גדולים ממנו בחכמה והוא מעניינא דיומא ובפרט רגל כזה שצריך לשמוח כל אחד עם חבירו ולהקביל פניו וכן ראינו כי פשט המנהג ומנהג של ישראל תורה היא וכן ראו חז"ל להוכיח מענין השונמית אשר כתיב שם מדוע את הולכת אליו היום כו' מכלל כו' ואלישע גדול הדור הי' וה"ה בזמננו לגדולי הדור והוציאו ענין הרגל מן הפסוק אע"פ שאינו נזכר כן משום דכתיב לא חדש ולא שבת ואלו הי' שבת הנזכר בפסוק שבת בראשית הוה לי' למימר לא שבת ולא חדש אלא שבת הנזכר הוא רגל כי גם הרגל נקרא שבת דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת והוא יו"ט הא' של פסח ולא למדו כן מענין החדש כי אפשר כי חדש הנזכר בפסוק אינו לענין הקבלה כ"א לענין ידיעת קביעא דירחא ואינו ר"ח ממש אלא קרוב לו: עוד אפשר לומר דעם היות כי החדש הנזכר הוא חדש ממש ומדבר לענין הקבלה אפ"ה אין להוכיח משם ר"ח כי דוקא לאלישע שהי' אדם גדול ראוי להקביל פניו כפני שכינה בכל חדש משא"כ לכל אדם ותפשת מועט תפשת רגל לבד ובזה החילוק אע"פ שנא' ששבת הנזכר בפסוק הוא שבת בראשית אין להוכיח ממנו לכל אדם אבל רגל נילף ממנו לענין רבו ונילף מינה כי ל"מ אם רבו בעיר שחייב להקביל פניו אלא אפי' הוא בעיר אחרת והוא יכול ללכת שם ילך ויקבל פניו כמו שמצינו בשונמית ולא יהי' באופן שימנע ממנו שמחת הרגל שעל כיוצא בזה הי' משבח ר"א את העצלנים ברגל. גם ילך לבקר חולים ולנחם אבלים ולשמש חתנים כי גמ"ח אין לה שיעור וכל הרודף אחריה מאריך ימים והוא אהוב ונחמד למטה: ויבא לביתו ויסעוד ויהי' לו שולחן ערוך ומוכן במאכלים טובים ומיני מגדים כל א' כפי כחו והשגתו ויגלה שמחת לבו לכל להיות שמח שמחה של מצוה וישמח עמו העניים והאומללים כי זאת היא השמחה האמיתית ויאריך על שולחנו מתוך שמחת לבבו משבח ומודה לאדון הכל הטוב והמטיב אשר הטיב עמנו וגמלנו כל טוב ויעסוק בד"ת ובעניינא דיומא כי דבר בעתו מה טוב כמו שאמרו חז"ל ויברך על מזונו מלה במלה בכוונה ומה טוב לרדוף אחר ג' ולברך על הכוס מלא יין ולכוין בו כראוי כי לא כל הימים שוים יש מהם רב האיכות והמעלה וכבר סדרנו בו הסדר שיהי' לאדם ביו"ט או בשבת: