בפסוק לאמו ולאביו כו' בשו"ת הרשב"א ז"ל סימן כ"ז בשם ר"י הצרפתי ז"ל עמ"ש בתורה כהנים אמו וודאית אף אביו וודאי אביו חזקה מנין ת"ל ולאביו והקשה ממ"נ ותי' לא' שבאו עדים והעידו שהוא כהן ואח"כ בא א' ומתנהג עמו כאביו כו' והרשב"א ז"ל הקשה יע"ש שהאריך והנה המעיין שם יראה להר"י צרפתי ז"ל. אביו ודאי שידוע שאמו אשתו ורוב בעילות אחר הבעל הוה וודאי ואביו חזקה הוא בנוהג רק עמו כאביו דהוה רק חזקה אבל הרשב"א ז"ל לא הונח לו בזה כי בנוהג עמו כאביו הוה ג"כ חזקה מחמת רובא כמו שיראה הרואה בתה"ד סימן ר"ז דהא דסוקלין ושורפין על החזקה בבאה מכח רוב שאינה פוסקת כתבתי לעיל מזה ולכך מפרש אה"נ דאביו וודאי כלומר שא"א במציאות אביו ודאי רק חזקה ומש"ה אמרו ז"ל ואמר לאביו ומה אביו חזקה כ"ש אמו וודאית שלא יצויר אביו וודאי אבל בקרבן אהרן יראה שמפרש להר"י צרפתי אביו וודאי חבושן בבית האסורים ושע"ז הקשה הרשב"א ז"ל דאין אפוטרופס לעריות יע"ש ובס' ג"ו בפתיחה כתבנו בההוא דתורת כהנים דמת לו קרוב בע"פ דמטמאין אותו וליכא ממ"נ. ודע דת"כ רב אליבא דר"ע חברו כמ"ש הקרבן אהרן במדות אהרן ובתוס' חולין י"א ב' ד"ה ליחוש משמע לר"ע חייש למיעוטא אף בלא אפשר א"כ איצטריך לאביו חזקה מחמת רובא כאמור ודע עוד בא"א תרי ותרי לענין מיתה לא אמרינן אוקי אחזקה כה"ג כ"א בחזקה מחמת רובא ומטעם ושפטו העדה וחזקה יליף מהלמ"מ או מנגע דווקא לענין טומאה לא לדיני נפשות ונ"מ בזה"ז לפסול לעדות כתבתי מזה פ' תזריע מצורע יע"ש.
והוא אשה בבתוליה יקח. הוריות י"ב ב' ובת"כ ג"כ דרשו הוא ולא המלך ולא נזיר יע"ש. וי"ל אמאי לא דרשו הוא מצווה ולא היא והיקשא דר"י אמר רב דווקא בעונשין עיין יבמות צ"ד ב' ומיהו היא עוברת אלפני עור עיין רמב"ן ז"ל ביבמות צ"ד ב'. ונ"מ חלל מחייבי עשה י"ל זרעו נוצר בעבירה מחולל היא לא עשתה עבירה מאיסורי כהונה לא נתחללה בהאי גוונא. ועיין פרק עשירי מה' ט"ז הלכה זיי"ן מצורע בימי חלוטו מותר בתשמיש המטה ובכ"מ שם וי"ל מדאמר בהוריות מהו באלמנה משמע אם מותר באלמנה כפירש"י לא דנ"מ ללקות עליו א"כ מבואר דבימי חלוטו מותר בתשמיש המטה. עיין רא"ם ז"ל מ"ש רש"י ז"ל חללה נולדה מפסולי כהונה דאי נתחללה בלא"ה היה בעולה וי"ל ללאו ועיין בצידה לדרך ויבמות נ"ט א"כ. ולר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה למה לי והוא אשה בבתוליה יקח י"ל פלגש מודה ר"א דלית עשה למ"ד מותר בפלגש הדיוט. או קידושי טעות.
ואשה גרושה מאישה לרבות חלוצה מדרבנן וקרא אסמכתא עיין תוס' ריש אלו הן הלוקין ואם חייב בעבירה א' מלקות ד"ת ומכות מרדות נפטר במלקות ד"ת עמ"ל פי"ז מהא"ב ה"ז ובתוס' מכות י"ג א' ד"ה גרושה וי"ל שאני התם דמוי"ו רבויא דרבנן אסמכתא כעין תורה שאין לוקה על לאו שבכללות תרתי משא"כ כשהם איסורים חלוקים זונה חללה עם חלוצה וכדומה י"ל דלקי תרתי ונ"מ לפסולי עדות מדרבנן בזה"ז דכתבנו במ"א שאין פסול מדרבנן כ"א ביש מכות מרדות וכ"נ מדברי הר"מ ז"ל פ"י מהל' עדות א"כ בשגג בלאו ד"ת ומיהו ז"א כיון דאין לוקה ד"ת לוקה וודאי מדרבנן. ויש נ"מ לענין ממון דרבנן אם מכות מרדות דרבנן גם ז"א. ודע ספק חלוצה אין מוציאין מידו ולכתחלה לא ישא עיין אה"ע סימן וי"ו בח"מ אי לכתחלה לא והיינו דאין עושין ספק דרבנן לכתחלה וה"ה בנים באישות הוה דיעבד ובזנות הוה לכתחלה ע"ש סימן ז' בח"מ כ"ז ובמ"ל פי"ז מהא"ב ה"ז הקשה ולמ"ש י"ל כן. ומשמע אף ע"ג דאסמכוה אקרא ואסמכתא חשובה היא אפ"ה הקילו בספיקן ובמ"א כתבנו מזה. וע"י יבום בנפלה ספק חלוצה לפניו י"ל במקום שנהגו ליבם מייבם אותה אף א"ת בוודאי חלוצה אי שניות אין מייבם דגזרו ביאה א' אטו ביאה שניה היינו במר ביאה וקרוב' היא כחדא חשיב להו כה"ג שרי דהוה דיעבד וספק דרבנן לקולא ואי"ה במ"א יבואר עוד.
אגדה. וכל מלאכה לא תעשו כי יום כפורים הוא עיין בפירוש הגדה אברבנאל הגעלת כלים שטיפה בצונן הגעלה ליבון שבירה דומה לבע"ת מ"ע. ושב מוחלין מיד ל"ת תשובה ויוה"כ מכפר כרת ומיתת ב"ד יסורים חילול השם מיתה וז"ש בני ציון היקרים המסולאים בפז כי טבע הפז אם מונח כמה שנים באר בהעברה בעלמא יסיר החלודה כי לא נכנס אל הנכיותו איכה נחשבו לנבלי חרש כלי חרס אשר ליבון לא מהני ויראה שססים מעשה ידי יוצר כי היוצר הוא שצורפן בכבשן אבל כלי אדמה שיבשו בחמה אין מקבלין טומאה כלל וגם מהני להם הגעלה. שכר מצוה שיזדמן לו עוד מצוה ושכר עבירה מזוהם בנפש רחוק מקדושה יזדמן לו עוד עבירה ח"ו. שכר מצוה בהאי עלמא ליכא משל למלך במלחמה מטבע לא טובה. לבעל מלחמה פשוט כופל שכירתו במלחמה במטבע ההוא ובביתו לא כן משא"כ לשר צבא שם נפשו בכפו מבמלחמה אין נותן לו כ"א כדי חיותו ומשלם שכרו בביתו בעת שלום במטבע טובה כן יארע לצדיק ולרשע בעוה"ז משא"כ שכר מצוה שיזדמן לו עוד מצוה משל למלך אמר לחייט אם תתפור לי בגד ברצוני זה שכרך אתן לך עוד לתפור כן זה בוודאי זה שייך רק בהאי עלמא עולם עשיה.