מר דרור עין ר"מ ז"ל פ"א מה' כלי מקדש המור הוא דם מחיה כו' יע"ש ובהשגות הר"א ז"ל ובכ"מ שם ועמ"א א"ח רי"ו אות ג' אי' בתר מעיקרא או בתר השתא ולהר"א ז"ל מחיה טמאה כל היוצא מטמא טמא א"ל דפירשא הוא. והנה למ"ד דלית ביה רק חשש דם לחוד ובתר מעיקרא אזלינן י"ל לאכילה שריא ולהסתתחר אסור כי נותנין בתבשיל הוה דם שבשלו דרבנן וספק דרבנן לקולא משא"כ להסתחר קודם בישולו למ"ד אסור להסתחר מ"ה בדברים האוסרים עמ"ל פ"ח מה' מ"א ופי"ד מה' אבל מזמיי"א אי שרי להסתחר ביה ול"ד למ"ש מהריב"ל ספק דרבנן ע"י גלגול א"א בו ספק לקולא לכאן ועוד דכפי נראה ממ"ל שם משמע להר"מ ז"ל אומרים ספק דרבנן לקולא ע"י גלגול דלדידיה כל ספק מ"ה שריא רק מדרבנן וי"ל. ודע דם אם נשבע שלא יאכל ממנו רביעית חיילא שבועה עליה לכאורה מיגו דמהני אם בשלו וז"א דמ"מ מדרבנן אסור ואין שבועה חלה על דרבנן מלא תסור כבסי' רל"ט בי"ד והדברים ארוכים ובדרוש הארכי.
ששת ימים תעשה מלאכה כו' הר"מ ז"ל לא כתב הוספ"ת שבת אי הוה ד"ת או לאו והנה לשיטתיה כל ספק מ"ה שריא ביה"ש היה מותר מ"ה אי לאו משום תו"ש ודי בכך והא כתב דביה"ש אסור וא"צ להקדים יותר מביה"ש לדידיה. והנה הא דקיי"ל בי"ד ק"י ספק א' בגופו והב' ע"י תערובת לא הוה ספק ספיקא צ"ע אם הר"מ ז"ל מודה לזה וכן ספק ע"י גלגול כההוא דמהריב"ל הובא בש"ך י"ד ק"י אם יודה הר"מ ז"ל לזה כמו שיראה הרואה בפ"ח עמ"א במ"ל בדבר האסור באכילה שאסור להסתחר. ומהא דנתערבו באחרות ואחרות באחרות אסורין בביצה פ"ק בתו' שם להר"מ ז"ל י"ל ס"ס מותר מטעם דספק א' דרבנן ובב' ספיקות הקילו אף בכרת ואשם תלוי איקבע איסור' ובערלה אף להר"מ ז"ל ספיקו מ"ה אסור שכך נאמרה הלכתא בקדושין פ"ק ואף כלאי הכרם הוקש לערלה עתו' סו תמורה אלו הנשרפין ופני יהושע פסחים יע"ש יעיין בר"מ ז"ל פרק עשירי מה' מאכלות איסורות הי"א השוה ערלה וכ"ה בא"י ספק אסור משמע מ"ה עכ"מ שם ומש"ה אלף ספיקות לא מהני בערלה וכ"ה בא"י. ובח"ל אה"נ דצ"ע ועיין שבת קל"ג אין דנין ק"ו מהלכה פירש"י ז"ל כל י"ג מדות לא נתנו לדרוש כ"א בתורה שבכתב ולכאורה דווקא אין דנין ק"ו מהלכה לפי מ"ש הקרבן אהרן הטעם דאין עונשין מדין ק"ו דהיקש שכלי שמא יש פירכא ומחמירין מספק דספיקו לחומרא משא"כ הלכה למ"מ אף למ"ד ספק תורה מ"ה לחומרא הא הלמ"מ יש דיעות כו' ועיין בתורת השלמים בקו"ה ובטור י"ד רצ"ד ובט"ז שם ולר"מ ז"ל א"א לומר כן ופ"נ דיליף מק"ו דדחי לקולא הוא ואפשר הוה בכלל מאתים מנה. ולפ"ז ק"ו מהלכה בכלל מאתיים מנה ממ"כ מוכח דאין ילפינן. ותערובת הא' ג"כ דרבנן דמ"ה חד בתרי בטל ועי"ד ובפריי שם.
לא תשחט על חמץ דם זבחי ערש"י בחומש ופסחים פ"ק רבא אמר משמע דמ"ה לוקה בבל יראה מתחלת שבע והשוחט על החמץ עובר בל"ת ולוקה וגם אפילו יש לא' מבני החבורה וכ"מ ברש"י פסחים ד' א' וב"ק כ"ט וע"ש.
אגדה. לא תשחט דם זבחי על החמץ בע"ת צריך לסור מרע תחלה לאט לאט ולא יסגף עצמו מיד דא"כ יתגבר עליו היצה"ר וידיחנו כמ"ש הספרי מוסר זבחי אלהים רוח נשברה בתענית וסיגופים למעט חלב ודם ומותרת לא תשחט על בסמוך חמץ בעוד יצה"ר בתוכך דם זבחי המיוחד כ"א לאט לאט ועכ"פ לא ילין עד הבוקר לעוה"ב כי צריך לתקן הכל בכאן זבח חג שבירה הפסח כ"ו שאדם מלובש בחומר פוסח על שתי הסעיפים. ת"ח שעבר עבירה בלילה עוה"ז אל תהרהר אחר מטתו ביום וודאי עשה תשובה קודם מותו. ועיין במבקש ה' המנין כל דבר המנוי חשוב הוא ואע"פ שכל דבר המדוד ומנוי אין בו ברכה הקב"ה שולח ברכה צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה שה' נותן שפע וברכה במעשיהם ובס' המגיד הארכתי.