שאלה. מי שאכל חתיכה שעד אחד העיד עליה שהיא חלב והוא אין מכחישו שנמצא הוחזק האיסור עפ"י ע"א ומלקא עליה דע"א נאמן באיסורין עיין ה' שגגות פ"ח ובשאר דוכתי ואחר שאכל באו שנים והכחישו לע"א שנמצא מגלי מלתא למפרע דהתירא אכל דמ"ה לית ביה מלקות אי מפסל עכ"פ מדרבנן. ופשיטנא לה מהדא דתנן במסכת נזיר פ"ד מ"ג אשה שותה יין והפר בעלה ולא ידע"ה ר"י אומר תספוק מכות מרדות וע' תוס' שם דף כ"א ב' ד"ה לעולם וכ"ג א' ומ"ל פי"ב הח"י מה' נדרים דמחולקין להר"מ ז"ל תספוג מ"מ ולתוס' הלכה כת"ק דאין לוקה מ"מ והנה פסולי עדות דרבנן כתבנו בס' ש"ה דעיקר כל דתיקון כעין של תורה וחייבי מלקות מ"ה רשע הוא והיה אם בן הכות הרשע ה"ה מכות מרדות לרבנן פסול מדרבנן כמו שיראה הרואה בפרק עשירי מה' עדות הלכה ג' היה החיוב שבה מדבריהם פסול מדרבנן וכתבנו שהאוכל חמץ בשעה ה' בי"ד בניסן אין פסול מדרבנן עלח"מ פ"א מחו"מ ה"ט דאין לוקה מ"מ ואי"ה בכלל מכות מרדות בס' שושנת העמקים אבאר זה ובפתיחה לא"ח כתבנו מזה. וברש"י במשנה להוכיחה שלא תהא מזידה ובתוס' כ"א ב' שנתכוונה לאיסור וי"ל דכל מ"מ שלא עשתה עבירה דרבנן כ"א למגדר מלתא לא מפסל מדרבנן ולתוס' ור"מ ז"ל נמי הכוונה להוכיחה וע' רש"י כ"א ב' ד"ה לעולם דס"ד דתספוג דנתכוונה לאיסורא לכאורה מדלא פרש לאפוקי מדר"י דתספוג מ"מ שלא תהא מזידה היינו דסובר דת"ק לא פליג אר"י וסד"א בסיפא דתספוג מ"ה הואיל והיא נתכוונה וסברה שנזירה ושותה יין קמ"ל כו' וא"כ לכאורה פסקינן כרש"י ור"מ ז"ל רבים לגבי תוס' ופסול מדרבנן וי"ל דאדרבה לתוס' כשר דקיי"ל כת"ק ולרש"י להוכיחה לא עברה דרבנן ומה בכך שלוקה מ"מ למגדר עבירה מדרבנן שלוקה מ"מ אז פסול ותרתי בעינן ולהר"מ ז"ל דכתב ומכין מ"מ שנתכוונה לאיסור אף א"ת דמקרי עבר עבירה דרבנן מ"מ התוס' ורש"י רבים לגבי וכשר יצ"ע.
קשיא לי במה דאמרו בנזיר כ"א ב' הביאותיו באות א' צריכא למימר דאשה ששתה יין דלוקה והא התוס' בגיטין ל"ג א' ד"ה ואפקינהו הקשו נזיר איך לוקה התראת ספק דלמא ישאל על נזירותו אלא מוקמינן אחזקה ובט"ז י"ד שכ"ג אות ב' הקשה דהתראה לאו התראה דוודאי ישאל על נזירותו שלא לקה וע"ש ובמהרש"א ז"ל ותי' כי הספק שמא ימציא פתח דאל"ה לא מהני חרטה מחמת יראת העונש ולפ"ז למ"ד התראת ספק שמיה התראה לק"מ קושית התוס' וא"כ מה פריך פשיטא הא ממשנה נזיר שהיה שותה יין י"ל דלוקה דהתראת ספק שמיה התראה משא"כ אשה שבעלה מיפר לה וא"צ פתח חרטה כלל אימא דלא תלקי כלל דלאו התראה כלל דוודאי תשאל מבעלה וגם עלה בעצמו יתיר לה ול"ש גם תירץ מהרש"א ז"ל יע"ש אפ"ה לוקה דמוקמינן אחזקה דהשתא הואיל וקיבלה התראה לוקה וצ"ע.
אגדה. כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בה ופושעים יכשלו בם בנזיר א' אכל אכילה גסה אשה הפרם וה' יסלח לה יע"ש עין בפ"ד בשם הר"ן ז"ל והנה כל ל"ת בנקל הוא שוא"ת שלא לעבור כי אין לך מלאכה ועבודה חמורה כמי שרוצה לירש גיהנם גנב בנפשו נואף אם יתפסו כמה בושה ותפיסה וכדומה כמ"ש רמ"א ז"ל. משא"כ לירש ג"ע ועשין ג"כ לא הטריח ה' אותנו והלומד כל ימיו תורה ומתכוין כל מצוה שתבוא לידו יקימנו זאת תורת העולה כו' ובזה יכולין כל ישראל לקיים תרי"ג מצות בשלימות כמ"ש במ"א וז"ש ישרים דרכי ה' ל"ת ועשה ובשביל זה פושעים יכשלו בם בשביל זה שאין להם תירוץ לומר העמסת עלינו עול קשה שאינו כן. ואמרו ז"ל א' אכל לשם אכילה גסה הא אכל כך אע"פ שלא נתכוין לשם מצות פסח אף למ"ד מצות צריכות כוונה יצא הואיל ונהנה עב"י א"ח הלכות פסח כפאוהו לאכול מצה יע"ש משא"כ אכילה גסה דפטור ביוה"כ לא יצא במ"ע או כיון שלא לצאת בה לא יצא אע"ג דנהנה ובפריי לא"ח כתבנו מזה.
פירשנו בס' המגיד פסוק בתהלים גל מעלי חרפה ובוז כי עדותיך נצרתי גם ישבו שרים כו' כי הפסול לעדות ועושה מצות שהם עדות לישראל ולה' כמ"ש ג' מעידין זע"ז הקב"ה ושבת וישראל ותפילין הם אות ועדות ראוי להתלוצץ עליו מה לך כי פסול לעדות אתה. ודוד המלך עליו השלום בחטא בת שבע גט כריתות היה כותב לאשתו כל היוצא למלחמה ובסוף נהרג א"כ למפרע אין חטא אבל שונאי דוד אמרו מכל מקום בשעת מעשה לא ידע שיהרג אוריה ונתכוין לאסורא ויש לו חיוב מכות מרדות מדרבנן כמ"ש באות א' כאשה שנדרה בנזיר והיו מתלוצצים עליו על ששומר שבת וכל היום בתפילין ביקש גל מעלי חרפה ובוז כאשר עדותיך נצרתי גם ישבו שרים הסנהדרין ולדעתם חיוב מכות מרדות יש עכ"ז עבדיך ישיח בחקיך והבן.
בהפטורה קודש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו עיין פ"ד דרך מצפה כתרומה מיתה ותשלומין יע"ש. כלל גלות ישראל יפה מאוד ניכוי עונות אמרו רז"ל צדיקים אינן ג"י בצרה כמ"ש במרדכי וכדומה גם אינן בשלוה זמן רב ושבע ילין בל יפקד אז ח"ו רע וישמן ישורון ויבעט מלת שבע מורה על רבוי והכתי שבע על חטאתיכם. ורמז במשוך היובל המה יעלו בהר יוכל לשון דרור וחירות כשימשוך היובל והחופש לבני אדם אז ישכח את ה' ויאמר כחי ועוצם ידי ויש להם עליה ח"ו בטומאה ויצה"ר תפתה אותם הנקרא הר לע"ל נדמה כהר ועליה ירידה ח"ו ע"כ כל אדם לא יבעט ביסורין כי פורע חוב מעט מעט ואשרי מי שסובלן ואין מהרהר כלום ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן.