בפסוק עולת שבת בשבתו שבת כ"ד וכ"ה נותר אין שורפין בי"ט אמר אביי כו' ורבא כו' ורבי אשי אמר י"ט עשה ול"ת כו' ויש לשאול מילה שלא בזמנה דאין דוחה י"ט משמע משום דעשה ול"ת כרב אשי ואשה כשרה למול עי"ד רס"ד תמול עשה לגבי דידה ליכא עשה ובתוס' קידושין ל"ד ד"ה מעקה כתבו בשמן שריפה דאלים הלאו הואיל ויש עשה עמו י"ל דתרומה טמאה י"א מדרבנן שריפה ל"ש לייתי עשה ולדחי ל"ת ונותר אין מ"ע בנשים דהז"ג עיין פני יהושע שם ושבת כ"ד ב' בתוס' ד"ה לפי יע"ש והר"מ ז"ל בפתיחה להלכות תרומת לא מנה מ"ע לשרוף תרומה טמאה. ופי"ב כתב להדליק טמאה וספק תרומה כו' עיין פסחים ט"ו ובכורת ל"ג א' בשתי תרומות הכתוב מדבר טהורה ותלויה יע"ש לר"א לכאורה דווקא לר"א דסבר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי דספק מ"ה לחומרא א"ש דיצויר תלויה מ"ה בספק ואמרי תורה עביד לה שימור ולר"י בשתי תרומת טהורה וטמאה ותלויה מ"ה לא יצויר ספק כלל דספק מ"ה שריא למיכל אמנם ז"א דלא יצויר ספק תרומה טמאה כ"א בב' חביות ברה"י אמת טהורה וא' טמאה דנגע בא' מהן כמ"ש בתוס' שם והר"ש והרע"ב פ"ח דתרומת וכה"ג מודה הר"מ ז"ל דספק מ"ה אסור דאיתחזק איסורא כמו אשם תלוי חתיכה א' מב' חתיכות ובמקום אחר פירשנו עוד ואין מקומו כאן.
וביום השבת כו' בא"ח סי' רפ"א בשבת מאחרים להתפלל אבל מ"מ ראוי שלא לעבור זמן ק"ש רביע היום וזמן תפלה שהוא שליש היום ד' שעות כמבואר בסי' פ"ט ועמ"א סימן רפ"א. ובשבת י"א תפלה מ"ה בשבתות וי"ט הוה תפלה מ"ה ולהר"מ ז"ל בכל יום מ"ע להתפלל עיין בר"מ ז"ל הלכות תפלה. והנה בברכות כ"א אמר ר' אלעזר אמר ספק התפלל אין חוזר ומתפלל ספק קרא ק"ש חוזר וקורא משמע דמשום דק"ש ד"ת ותפלה דרבנן עפר"ח א"ח נ"ח אבל א"ל תפלה ג"כ ד"ת אלא ק"ש ספק תורה לחומרא משא"כ תפלה שמא כבר התפלל וספק לא תשא ד"ת כבסי' רט"ו במ"א אות ו' להר"מ ז"ל הוה ד"ת י"ל דבהמ"ז תוכיח דחוזר ומברך דכל שיש ספק תורה לא הוה ברכה לבטלה וי"ל תרווייהו דרבנן ק"ש ותפלה וק"ש מה בכך שחוזר וקורא כקורא בתורה ובקל יכול לתקן אף ספק דרבנן לחומרא משא"כ תפלה כאמור. ולהר"מ ז"ל תפלה ד"ת וספק התפלל היינו שכבר התפלל פעם אחת דשאר דרבנן והא דלא מפליג בתפלה גופא ל"ש שלא יהיה לו וודאי בכל הג' תפלות או אשמעינן דק"ש ד"ת. ולהר"מ ז"ל אם ספק לו אם התפלל כל מעל"ע וביה"ש עומד בספק מחויב להתפלל ולמ"ד דרבנן א"צ להתפלל ער"ן בלולב בי"ט א' ביה"ש נוטל ובשאר הימים לא נוטל וצ"ע יטול בלא ברכה וספק דרבנן כל שיכול לתקן בקל מתקנינן ואי"ה יבואר עוד.
אגדה. פנחס בן אהרן אלעזר כו' בדי"ן שיטול שכרו. שמעתי פירוש ואוסיף נופך משלי כי מת"ן שכרן של מצות לע"ל ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא אע"פ שלכתחלה מיד בצאת הפועל וקודם לו ראוי שיטול שכרו אלא שמתנה הוא מי הקדימני ואשלם כו' משא"כ המזכה רבים זה אין מחויב כל כך ודי שיפקיע א"ע בזה אפשר יש שכר מצוה בהאי עלמא ונ"מ לחסיד הוא הוספת שמתחסד עם אחרים ומביאן לחיי עוה"ב כו' ויש עוד טעם דשמא יתחרט אח"כ ותוהא על הראשונות וצדקת הצדיק לא יזכר ביום רשעו ולית ליה שכר כלל בעוה"ז משא"כ כל המזכה את הרבים אין חטא בא לידו ופנחס זיכה את הרבים א"כ אין חטא בא לידו וגם נעשה מלאך רוחניי יכול לקבל שפע הטוב גם בעוה"ז ול"ש כל הטעמים וז"ש השיב חמתי כו' זיכה רבים בדי"ן שיטול שכרו בעוה"ז. ויש לעיין כל המזכה רבים אין חטא בא לידו היינו שוגג רגלי חסידיו ישמור הא מזיד אפשר בא לידו דאל"כ בטלת בחירה ולית ליה שכר לו חיה יחיה אלף שנים אבל רש"י במס' אבות מפרש שלא יהיה הוא בגיהנם ותלמידו בג"ע משמע מזיד נמי אין בא לידו דשוגג ל"ש גיהנם וכ"ת הא סם המות כרוך בעבירה כמ"ש רמ"א ז"ל ממנו תאכל ממנו תמות בעץ הדעת ומה לי שוגג או מזיד י"ל אנן הכי קאמרינן כשהוא מזיד מעורר כח הטומאה ושורה על מוחו עון ומזוהם נפשו משא"כ שוגג ובחקירות אי"ה אבאר עוד. ושכר י"ל אעשין דיש בחירה שלא לעשות והבן זה א"נ אמחשבה טובה בל"ת וז"ש דוד המלך ע"ה אשרי תמימי דרך כו' בכל לב אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו כי זיכה רבים אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו אפשר מפשע אף מאהבה שוגג ואח"כ הוכיחם שנית ועשו שנית תשובה וחטאים אליך ישובו זכיות כדוד המלך ע"ה וחטאתי נגדי תמיד היה מתאנח ובוכה וא"כ לדידיה בטלה הבחירה כי רגלי חסידיו ישמור ולמה יטול שכר על שלא עבר על ל"ת משא"כ על המחשבה טהורה שהיה אומר אפשי בבשר חזיר מאוד ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי והרהור טוב הקב"ה מצטרף למעשה ול"ד הרהור הוא בגיהנם וא"כ אשרי נוצרי בכל לב מחשבה טובה ואז אף לא פעלו עולה כבדרכיו הלכו.
כאלה תעשו ליום בפתח רמז כל מעשיו ליום השביעי לעוה"ב וביום השביעי כל מלאכת עבודה שעבד עושה לאדון ע"מ לקבל שכר קצוניי לא תעשו אבל מצות עפ"י הסוד ות"ת יקיימו שם ושכר מצוה מצוה ועטרותיהם בראשיהם ובהאי עלמא שכר מצוה בזה ליכא רק שכר חיצוניי.