זכור את יום השבת לקדשו נשים בק"ה ד"ת את יום י"ל רבות תו"ש והר"מ ז"ל שלא הזכיר תו"ש י"ל לשיטתיה דספק מדרבנן אסור ותו"ש ביה"ש לרבות אתא וכבר זכר תו"ש כל ביה"ש. ואי אשה מצווה על שביתת בהמתה דהוה מ"ע שהז"ג כתבתי במ"א ופריי לא"ח כתבנו מזה.
פ' ק"ש ע' פר"ח א"ח נ"ח אי רק פסוק ראשון ד"ת או פרשה א' או ב' פרשיות אבל פ' ציצית דרבנן ועיין מ"א נ"ח אות זיי"ן הקשה אמ"ש הכ"מ ספ"א מק"ש דמ"ה זמנה כל היום אמאי הוה מ"ע שהז"ג והנה בב"י סי' ע' כתב בשם אהל מועד דהא דפטירי מק"ש הא פסוק ראשון חייבות ובש"ע כתב ונכון ללמדם ובאהל מועד משמע דחיובא הוא וי"ל דנפקא ליה מקושיא ההוא דאמאי הוה מ"ע שהז"ג אבל אם נאמר דפטירי מק"ש היינו ב' פרשיות הא פסוק ראשון אין בכלל וחייבות מה"ט דלאו מ"ע שהז"ג דזמנה כל היום וכל הלילה מ"ה משא"כ שאר ק"ש הוה רק מדרבנן ומדרבנן הוה מ"ע שהז"ג דומיא דהלל דנשים פטירי מה"ט ע' תוס' ורש"י ברכות פ' מי שמתו יע"ש ומ"מ כולם כתבו דב' פרשיות הוה ד"ת גם בש"ע סי' ע' כתב רק ונכון דמדינא פטורי היינו דק"ש מ"ה מצות שהז"ג א"כ ראוי ונכון להקדים זמן ק"ש ולא לאחר בפרט בימי הקיץ שהיום מאיר בשחרית והעולם ישינים וכבר כתבתי בזה במ"א.
לא תתחתן בם כי יסיר את בנך מאחרי כו' עיין בפרשת דרכים דרך מצותיך פ' אחרי בשם הרא"ה ז"ל סיק ר"ט בשפחה כנענית לאו דלא תתחתן ובהר"מ ז"ל פ"ב מהא"ב הלכה י"ג דאין בש"כ לאו זה כ"א איסור דרבנן ובאמת צ"ע דכי יסיר דהא בכלל מצות הוא כאשה ובת גר תושב שקיבל שלא לעבוד עכו"ם נמי צ"ע אי הוה בכלל לאו זה ועיין באה"ע סי' כ"ו וסי' י"ו וב"ש שם אות ו' יע"ש ואפשר בעבד ושפחה יש איסור לאו בשפחה עכ"פ שיסיר את בנך מאחרי ה' מזרע קדוש ולקרא עבדים כמ"ש הר"מ ז"ל ומש"ה יכולים ממזרים לטהר שזרעו בלא"ה אין קדוש ומובדל מזרע ישראל מותר בשפחה. ועיין פרק שלישי מהלכות עבדים ובמ"ל האריך שם אי איסור השפחה מ"ה או לאו ועיין במ"מ פ"א מהלכות אישות ה"ד שי"ל איסור ביאת זנות בעשה עכ"פ מ"ה כי יקח איש אשה ובעלה דווקא ע"י קידושין לא בזנות ופילגש י"א שאסורה להדיוט וודאי אסור השפחה מ"ה ביאת זנות ועיין באה"ע סי' כ"ו ומ"ש הר"מ ז"ל בהלכות איסורי ביאה ולא גזרו חכמים בדבר זה משמע לכאורה דאי ביאת השפחה לבן חורין הוה מ"ה הוה לחז"ל לגזור בעבד אטו בן חורין משא"כ אי איסור שפחה מדרבנן ל"ג וע' ט"ז י"ד קי"ז דבר המותר מ"ה בפירוש אין כח ביד חז"ל לאסור כ"ש זה שהותרו בפירוש וכופהו על זה ועיין פ"ח מהל' מאכלות איסורות במ"ש הר"מ ז"ל שהרי היתר הכתוב חלב ובמ"ל שם דסובר הר"מ ז"ל איסור סחורה מ"ה בדברים האסורים באכילה מ"ה. ולומר אסור עשה לא עשו סייג הנה מצינו שעשו סייג בעשה ק"ש והדומה כ"ש עשה לעבור בקום ועשה. ושפחה חרופה י"ל חציה בת חורין תפסי בה קידושין בצד מה לית ביה לאו דלא יהיה קדש לדעת המתרגם ומש"ה בש"ח לא לקי הבועל. גם נסתפקנו במ"א לאו דקדשה מבנות ישראל דל"ש בעכו"ם ואף בשפחה לדעת הר"מ ז"ל אי בגיורת ממעטינן נמי וע' תוס' עירכין ג' ומנחות מ"ג ובהל' נערה ובתולה היתה מחייבי לאוין. והעראה באיסור קדשה י"ל הטעם ומלאה הארץ זמה ואין אשה מתעברת בהעראה והבא על עכו"ם בפני עשרה מישראל משמע אף בהעראה קנאים פוגעין בו.
אגדה. ואתחנן תפלה בלחש לא כאותן המגביהים קולם בתפילה בי"ט ור"ח ושבת ועיין א"ח ומנהג בורת הוא. מתנת חנם מי שאין לו משלו כלום היינו שיש לו הרבה ואין תולה בעצמו זה מתנת חנם מנ"מ כל העובד ה' שלא לקבל פרס ה' נותן לו צרכי עוה"ז בחנם והקרן קיימת לעוה"ב משא"כ לקבל פרס אוכל עולמו בעוה"ז ואף לקבל פרס שיהיה בן עוה"ב מ"מ טוב יותר שלא לקבל פרס אז שכרו כפול ומכופל. והנה הל"ת יראה לשמור מפני יראת העונש טוב לגבר על יצה"ר ולהשמר מזה ומ"ע טוב לעבוד רק מאהבה שלא לקבל פרס כי יראת העונש אין כ"כ מועיל בעשין שאין בו עונש כ"כ צריך לעבוד מאהבה בעשין ול"ת מיראה. וז"ש וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות ככל אשר צונו ה' כי ישב ולא עבר עבירה כאלו עשה מצוה אם המחשבה שלא לעשות שצונו ה' אבל אם אומר אי אפשר בבשר חזיר א"כ מעשה לית ומחשבה ליתא ואין מקבל שכר על הל"ת בשלמא עשה אעפ"י שאומר מחשבה כי טוב ונאה לאכול מצה וכדומה ועושה מצות קצת ליוהרא מ"מ יש שכר מעשה משא"כ בל"ת וז"ש אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' הליכה בעשין וודאי טוב יותר שיהא המחשבה ג"כ לשם שמים וממילא מי שעובד כן אף לא פעלו עולה כבדרכיו הלכו וז"ש וצדקה תהיה לנ"ו הגוף כי נשמור שייך בל"ת היכא יצויר שהגוף יתוקן ע"י זה כי הרשב"ש ז"ל כתב המניעה לנפש ועשיה לגוף אמר יצויר המניעה לגוף ויהיה חשוב כעשיה לעשות אם נזהרים מל"ת ככל רצונו ה' לא שיאמר אי אפשי בבשר חזיר במתים חפשי כיון שמת נעשה חפשי אבל מקיימין שם מצות עפ"י הסוד רוחניים וז"ש וצדקה כו' לעשות לפני ה' בעוה"ב והבן.
בהפטורה. ישעיה מ"ם קול קורא במדב"ר כו' כל גיא ינשא והר וגבעה ישפלו עיין פ"ד דרך הקודש להרשב"א ז"ל קרקע עולם נאסר ולע"ל נבנה בית המקדש על הר סיני ותבור וכרמל ובטל הוא הר המוריה חד בתרי אף בקרקע ושפיר יבואו מתי מדבר אל נחלה זו לא יבואו הא לעתיד יבואו ועיין פ"ד והבן זה.