כל העושה ב"ו מלאכה יומת לא תבערו אש בכל מושבותיכם בו קאי איום זכר דשבת נקיבהו ואשבתון תו"ש לא קאי דלית ביה כ"א עשה עמ"ש בפ' יתרו. ובריש יבמות עשה דדחי ל"ת הבערת בת כהן לכאורה דלמא קרא אתא לתו"ש דעשה אפ"ה אין מיתת ב"ד דקום ועשה דוחה לעשה דשו' את להר"מ ז"ל א"ש דביה"ש מ"ה מותר ותו"ש בעשה לביה"ש שקאי לא להקדים קודם ביה"ש. וביה"ש ספק יום ולילה בלא"ה אין דנין ביה"ש דשמא לילה הוא עיין סנהדרין ל"ה א' לקטליה לאורתא נגד השמש אמר קרא וער"מ ה' סנהדרין פי"א. ורציחה אינה דוחה י"ט ער"מ ה' סנהדרין ובסנהדרין ל"ו א' ובתוס' שם וי"ל לדידן דלא קיי"ל כר"ט ומיפרך ק"ו אמרינן דיו א"כ מושבות דרציחה אין דוחה שבת דליכא ק"ו כמ"ש התוס' יבמות זיי"ן א' ד"ה ומה וע"כ לתו"ש אתא והיינו קוד' ביה"ש דביה"ש בלא"ה ספיקו מ"ה לחומרא וקודם ביה"ש שיעור מה עת"ו ביצה דאף עשה אין דוחה וכ"ש י"ט עשה ול"ת דלא דחיא משא"כ להר"מ ז"ל עכ"פ קודם ביה"ש לית ליה תו"ש וא"כ למה לי מושבות דאין מיתת ב"ד דוחה שבת כדאמרן ומש"ה לשיטתיה מוכח שפיר דגזירת הכתוב דאין עונשין שום עונש בשבת אף שאין בו חילול שבת ועמ"א א"ח של"ט אות ב' ופריי שם וער"מ בפתיחה לה"ש שלא לענוש בשבת וע"כ אף בלא חילול דאל"כ אין למנות חלקי המצונ למצוה בפ"ע וא"ש לשיטתיה וכדכתיבנא.
איש ואשה אל יעשו מלאכה כו' שבת צ"ז ב' הוצאה גופא היכא כתיבא ורבינו האי ז"ל גורס מנלן עלח"מ פ"ח חשבת ובחה"ר. והנה בשו"ת ח"צ ז"ל סימן פ"ז חקר אי ח"ש אסור בשבת ד"ת או לאו וערש"י שבת ע"ה א' ומי מותר לבשל ח"ש פירש"י ז"ל בהדיא דמ"ה אסור ומ"מ עקירה בלא הנחה מפרש רש"י ז"ל בריש שבת דהוה דרבנן יע"ש ברש"י ולכאורה משמע בעשותה למעט זה עוקר וזה מניח מחטאת הא איסור תורה יש עשו"ת ח"ז ז"ל בזה בשנים שעשו מלאכה. ושתים שהן ארבע היינו דאין בו חייב חטאת ופריך הוצאה היכא כתיבא וודאי אסור הוא דהוה מלאכה במשכן אלא שאין חשובה ולא חשיבא לא קרי אב ואמאי קרי אב ומשני דכתיבא הוה אב ופריך ממאי בשבת דא"א דא"כ למה הוצרך להכריז ממילא לא יעשו מוצאה דמלאכה הוא וע"כ בחול וכיון דבחול דוחק הוא לומר דמלאכה קאי אהוצאה אלא כפשטיה אל יעשו עוד להביא למלאכת הקודש ומשני גמר העברה מיוה"כ ופשטיה דמלאכה האי אהוצאה ועוד דאל"כ למה לי ג"ש א"כ קשה למה הוצרך להכריז דבלא"ה ידעו שהוצאה מלאכה וע"כ שהיו עושין הגזבר עומד בחוץ ובע"ה היה מוציא זה עוקר וזה מניח וטעו שזה מותר והכריז שגם זה אסור עכ"פ מ"ה ולפ"ז אף בכרמלית אסור זה עוקר וזה מניח. משא"כ לגירסא מנלן דחייב כלל דמלאכה גרועה היא ומשני ויצו משה כו' דלמא בחול ומשני וא"כ אין מוכח דזה עוקר וזה מניח מ"ה אסור ונ"מ בכרמלית באפשר וזו הנ"מ בין ב' גירסאות והבן זה.
אגדה. לא תבערו בכל מושבותיכם קהלת זיי"ן טוב לשמוע גערת חכם עיין רמ"א ובדרוש הארכתיי בשבת ראוי להקהיל קהלות וללמוד תורה בישיבה ויקהל משה עיין בצ"ל ולא מבעיא ישיבה ע"ה בגנים מגונה מאוד כמו שהאריך רמ"א ז"ל בא עבירות וכעס ומכאובת אפילו בבית המדרש בישיבה של מצוה שבחול מותר לכעוס לזרוק מרה בתלמידים בשבת לא. כי כל אלהי העמים אלילים וה' שמים עשה ולא כתיב שמים וארץ כי אפיקורסים האומרים עולם קדמון אומרים איך הארץ תלויה באמע י"א שהשמים מקרבין אותה ומושכין מכל צד וי"א שהשמים מרחקין ושונאים אותה ונשארת באמצע ולפי שטותם ע"כ שמים נבראו תחלה ובאמת י"א ארץ נברא תחלה והיתה תלויה במאמר פיו יתברך וז"ש וה' שמים עשה הנברא קודם וכ"ש ארץ כי הוא יתברך ברא הכל וז"ש כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ.