בפסוק ויבא יוסף דבתם רעה חשודים אמ"ה גזל ועריות ערא"ם ופרשת דרכים שם משמע בן פקועה מותר לב"נ ובמקום אחר נסתפקנו בו. ומפרכסת לב"נ למ"ד לא תאכלו על הדם ד"ת אסור לב"נ בעודה מפרכסת ול"ד לחלב טריפה דשם חלב הותר ולמ"ד דרבנן אף דלא תסור מ"ה מ"מ כבר הותר לב"נ ועיין פריי י"ד כ"ז וריב"ש. ומ"ש בפ"ד שעוברין לא תאלו על הדם יש לומר דהמתינו עד שמתה ואמ"ה יש בו. עריות י"ל או דב"נ בא על ערוה וכיון לקנותה אינהו סברי דלא קנה ומותרת להם ואיהו סבר דקנה עכו"ם עמ"ל בפ"ד דרך האתרים יע"ש. וב"נ שבא שלא כדרכה קשה מי איכא מידי וכ"ת לישראל אסור משום השחתת זרע למ"ד כן מ"מ בלא הוצאת זרע קשה והעראה אי קנה בב"נ עיין בירושלמי מזה וגזל קשה וכ"ת פחות מש"פ האמ"מ אסור לגזול כ"ש ד"ת ער"מ מזה ועיין סנהדרין נ"ט והרי גזל.
קשה איך הלך יוסף וידע ששונאים אותו וסכנת נפשות ועבר על מ"ע ול"ת כמ"ש הר"מ ז"ל בהל' רוצח ושמירת נפש פי"א יעקב לא ידע ומ"ע דכיבוד לא דחי אף לדרבנן כבסי' ר"מ בי"ד. ועסי' קנ"ז שם בשאר מצות אי אדם גדול הוא וכ"ש כשבא קידוש השם על ידו רשאי למסור עצמו ובדורו היו מזלזל מן קצתם בכיבוד אב מסר נפשו ומש"ה יוסף שטנו של עשיו כי כוחו במצות כיבוד יוסף מסר עצמו בס"נ במצות כיבוד. במ"א אחר כתבנו ספק א"א יהרוג וא"י ואי ספק פ"נ לקול כה"ג לא אמרינן עש"ך שם אות א' ועוד דספק אסור עכ"פ וצ"ע.
בהא דהשמר לך ושמור נפשך היינו אם שמירת הגוף הוא שהנפש ג"כ משומר טוב הא לא"ה כשיש חילול השם באדם גדול כבסי' קנ"ז כמ"ש באות ב' א"צ לשמור הגוף כיוצא בו וקראת לשבת ענג בתנאי לקדוש ה' מכובד ומה"ט מי שאין לו לאכול כלום בשבת ויש לו סוס להשכיר בתוספת שבת דהוה רק עשה לא אמרינן אתי עשה דקום ועשה ענג שבת ד"ת כמ"ש בצ"צ ודחי לעשה דשוא"ת שאין זה ענג כה"ג דומה לדרבנן שאין דוחה כיבוד שאין זה כבודו.
אגדה. בק"ש יעקב כו' עיין רמ"א הצדיק צריך שידע הטוב והרע מאת ה' לא כוחו ועצם ידיו כמ"ש איוב ג"ס הטוב נקבל ואת הרע כו' ה' נתן וה' לקח כי היא סברה הטוב ע"י פעולותיו וחריצותו וז"א. ובקהלת א' י"ח יוסף דעת יוסיף מכאוב יעקב ועשיו חלקו לפ"ז מי שיש לו קצת עוה"ב יש לו קצת עוה"ז מי שיש לו הכל שם אין לו כאן כלום ע"ד לא די להם מה שמתוקן כו' ועיין רמ"א שם יפה כי יש מצות עצמיות ויש מצות גדריים נשים כסף סוסים ושלמה התנצל סברתי מצות אלו רוב חכמתי א"כ סייג אדרבה רוב חכמתי רעיון רוח שבירת הנפש כמו ידעוך קדקוד וסביביו נשערה מאוד. דאל"כ בטלת שכר ועונש במצות לחכם ומש"ה כל הגדול יצרו גדול יותר חכם שיוכל לפתותו והבן.
בהפטורה ואיש ואביו ילכו אל הנערה ואנכי השמדתי האמורי כו' הוכיחם בעריות שא"ה היו גדורים אבימלך ופרעה ושכם נתחייבו הריגה על שפרץ גדר עולם ועל חטא כזה ראוי לאדם להתחרט מאיליו וא"צ נביא ואתם בשלוח נביא אליכם צויתם לא תנבאו. וערש"י פ' וישלח וכן לא יעשה במקומינו א"ה גדולרים מעריות קשה פנויה היתה וברא"ם ז"ל שם גזל כמ"ש הר"מ ז"ל פ"ט הי"ד מה' מלכים מ"מ שם ערוה קה. וי"ל ויענה שלא כדרכה ב"נ חייב מיתה ל"ד באשתו וצ"ע. ועכ"מ שם ה"ט דגונב נפ"ש ל"ד דיפ"ה גזל הוא קשה פשיטא דהכין הוא שהרי שכם לא גנבה כ"א גזלה ונתחייב הריגה. ואגב אבאר תהלים "א למנצח מזמו"ר כו' בבוא אליו נתן הנביא כאשר באו על בת ששבע על חטא אחר א"צ הודעה כי בוודאי מעצמו יתחרט משא"כ בת שבע ראויה אליו מששת ימי בראשית וגט כריתת לכך זימר במקום קינה שה' הודיע לו שחטא מחמת שהוא דוד. ואגב אפרש לך לבדך חטאתי בכתובת ט' פריך מפני מה לא אסרוה אונס הוה א"נ גט כריתות ולתי' ב' נאמר דלא הוה אונס ועמ"ל ה' סוטה אי הבועל ברצון י"ל ליתסר להבועל. ובמהרי"ן שרש קכ"ט כתב עבירות שבין אדם לחבירו אם אנס פנויה (ואצ"ל א"א) וברצון הוה בין אדם למקום הביאו א"ר ופר"ח א"ח תר"ו וז"ש ל"ך לבדך חטאתי ולא בין אדם לחבירו כי לא אונס הוה ומפני מה לא אסרוה הטעם כי גט גמור הוה ואין זה חטא רק לפי חשיבותי ולמען תצדק שלא יאמרו עבדא דנצח למריה ע"כ מחול לי.