פסחים ב"ב והרי ג"ה כו' כשהותרה נבילה חלבה וגידה הותרה כו' חלב למה מזכיר דמקרא מפורש יעשה למלאכה וי"ל לר"ע לקמן כ"ג ב' לכל לטהרה לקודש דלהיתר ל"צ דכשהותרה מ"ש דמזכיר חלב אבל רש"י ז"ל פירש לפיכך שרי בהנאה משמע דאל"ה היה חלב אסור בהנאה וי"ל דה"א יעשה למלאכה לצורך גבוה שיהא מותר בהנאה למכור לצורך גבוה ולכל שאין מטמא. ורבי יוסי הגלילי לקמן סובר כשהורה נבילה חלבה לא הותרה לשיטתיה בחולין ק"א דקל על חמור לא חייל בכולל עיין תוס' יבמות ל"ג ב' ד"ה אמר ר"י וא"כ אין חלב בכלל לא תאכלו נבילה ולא בכלל היתר וקשה דחלב כרת כו' ה"ה נבילה על ג"ה סובר ר"י הגלילי שם דלא חל דג"כ קל על חמור והיינו ג"ה חייב בכל שהו בריה ונבילה בעינן כזית וי"ל אה"נ מסיק לקמן ק"ו מחלב. אבל לדידן חייל קל על חמור ממש דאל"כ אימא ג"ה אסור בהנאה ונבילה לא חייל עליה ולא בכלל היתר אלא כדאמרן ורבי יוסי הגלילי הוא דסובר קל על חמור אין חל בכולל.
הא דקיי"ל ג"ה שרי בהנאה אף דקיי"ל אין בג"ה בנ"ט וכבר הוקשה להם ז"ל זה. והנה הר"מ ז"ל פסק ג"ה נבילה חייב שתים דאחשביה רחמנא לאכילת ג"ה ומנלן זה וי"ל דחכמים סברי בחולין ק' בסיני אמר ונכתב במקומו לידע מאיזה טעם נאסר מה נ"מ אי ידעינן זה וי"ל כמ"ש התוס' חולין צ"א ד"ה קדשים ול"ת דאין ג"ה חל מחיים על בשר מהחי משעת יצירה וג"ה אח"כ קמ"ל דחייל וגזירת הכתוב הוא ואי ג"ה אסור בהנאה הוה מוסיף כפרש"י חולין ק"א ור"מ ז"ל בכריתות אקדשיה כו' א"צ קרא משא"כ ר"ש לית ליה מוסיף שפיר צריך קרא כדאמרן ומש"ה סובר ג"ה אסור בהנאה ור"ש נמי סובר בסיני נאמר בחולין ק"ב דדריש מי שגידו אסור ובשרו מותר.
עם לבן גרת"י ותרי"ג שמרתי וב' אחיות גיירם כקטן שנולד. ובישראל מטעם ערבות וכאיש אחד חבירים שייך שכ"א מקיים תרי"ג מצות כמ"ש המפרשים ז"ל משא"כ יעקב לבדו איך קיים ולמד תורה כאלו קיימם הקול יעקב אין ידי עשיו כו' וזה רמז לו שאין מתירא ממנו עיין בצידה לדרך. בענין ערבות כתבנו דיש להסתפק אי נשים בכלל הערבות נ"מ בקידוש היום אי כבר יצאה אין מוציא אנשים דל"ש ערבות גבה ואע"פ שיצא מוציא מטעם ערבות הוא. ובהא דברכות ב' נשים בבהמ"ז ד"ת למאי נ"מ להוציא אחרים היינו אי אין מחוייבות ל"ש ערבות גבה ואין מוכח משם ועיין ברא"ש בקדושין ובפריי בא"ח. הא דאמר שם נ"מ להוציא ולא ספק אם בירכה כמ"ש א"א הרב ז"ל י"ל דאמר נ"מ לדינא דמספק אין מוציאה לאנשים משא"כ ספק אם בירכה ואין מברכת דהוה ספק ספיקא שמא בירכה ושמא דרבנן וכו' שספק א' מדרבנן די כבסי' ק"י בי"ד יע"ש.
אגדה. וישלח יעקב מלאכים כו' התרעמו עליו שיכניע עצמו לעשיו וכבר נתברך יעקב מיצחק בהסכמת ה' אמר תירץ לפני"ו עשיו ראוי לגדולה מטעם אחיו הוא וראוי לירושה ונטל עוה"ז לסוף ירש יעקב ידו אוחזת בעקב עשיו ארצה בה"א בסופה בעוה"ב ירש יעקב הכל אימתי שדה אדם עתה ציון שדה תחרש בהפוך הוא אז יהיה הכל ליעקב שור וחמור שור יוסף וחמור יששכר קטרוגו של עשיו יש לי רב עיין רמ"א יפה ויעקב השיב יש לי כ"ל כי עשיו אמר די לי ברוב לא הכל ויעקב אמר אני מסתפק במיעוט והרוב כל אצלי והמתנה שאני נותן לך אין חסרון לי כמ"ש בפ"ד עזים מאתים כו' להחזיר לו הפירי פירות וכמ"ש בס' שבט מישראל תהלים ומשנאינו שסו למו יפה יע"ש. ולע"ל חנני אלהים מדה"ד ויהיה לי כל עוה"ז ועוה"ב כי עתה אם צדיק רוצה לישב בשלוה מדה"ד מקטרג לא דיין כו' כמ"ש פ' וישב משא"כ לע"ל ע"ד שכתב רמ"א תהלים ס"ז אלהים יחננו אז יאר סלה שאין קטרוג.
הא דאין רכ"ג נכנס ביוה"כ לפנים בזהב אין קטיגור ה"ה עתה ביוה"כ ולוי אע"פ שאין לו חלק בעגל מ"מ ערב בעד ישראל ונשים אע"פ שאין רצו ליתן לעגל גם עזרה מיוחד ול"ש ליותי לאנצוי אפ"ה ראוי שלא להזכיר עון זה ביוה"כ עיין שו"ת שביעקב ח"א י"ד סימן ס"ד שלא לפתוח הקבר באשה שנקברה עם נזמי זהב לנשים ל"ש אין קטיגורי ע"ש.
בפסוק אל תראי כי גם זה ל"ך בן מה מהני לה והיא מתה אלא יראה שמא בן דלא מעלי הוא מחר שנתקשה בלידה ויש תבלין לזה מ"ש בסוף תולדת אם יעקב ועשיו רש"י ורמ"א שם הלך אחר אחי האם יצא עשיו מש"כ לכן לא היה לו בנים יע"ש והנה כשהלך יעקב מלבן נתברך בבנים ואפשר הריון רחל אח"כ היה נתירא השיבו גם ז"ה ל"ך מתיחס ע"ד אשר ילדה ל"ו שרה יצחק.
בהפטרה מחמס אחיך יעקב לכאורה ששלח אליפז אחריו ונטל ממנו ממונו ושלוחו כמותו אף דאין שליח לדבר עבירה זה בישראל הא בעכו"ם יש ועוד דקודם מתן תורה ממ"נ אי לא יצאו מכלל ב"נ אין עשה כיבוד למ"ד מז' מצות הוא דוחה לל"ת גזל ואי יצאו כתיב אני ה' כולכם כו' וערש"י ריש יבמות ל"ת חמור מלקות וי"ל קום ועשה ופריי א"ח ישראל ומר דל"ש דברי מי שומעין יש שלד"ע ומיהו בעכו"ם אין שליחות כלל. ועתו' ספ"ק דקדושין מכאן יליף דמחשבה רעה מצטרף למעשה בעכו"ם יע"ש.