במס' שבת דף כ"א. אמר ר' זירא אמר ר' מתנא אמר רב שמנים ופתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה בין בחול בין בשבת. נקדים לפרש פסוק בתהלים קמ"ו השומר אמת לעולם עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים ד' מתיר אסורים כו' ד' אוהב צדיקים ד' שומר את גרים. נראה לבאר עפ"י מ"ש הבעש"ט זלה"ה בפי' הפ' רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף. כי הוא טעם בדבר למה נברא האדם בבחי' זו להיותו נצרך למאכל ומשתה הלא הש"י הי' יכול לברוא האדם באופן שלא יהי' צריך למאכל ומשתה ואעפ"כ חיו יחיה. ומתרץ הכתוב נפשם בהם תתעטף כי נמצאו ניה"ק המפוזרים בהמאכלים וע"י אכילת הצדיק בקדושה הוא מעלה אותם וזה נפשם בהם תתעטף הם דמעת העשוקים כמבואר במ"א והם המצפים שיבוא המאכל לאדם האוכל בקדושה כדי להעלותם. וזה הענין מ"ש קיים אברהם אבינו אפי' עירובי תבשילין. פי' התערובות ניצוצי הקדושה אשר בתוך התבשילין הי' א"א מקיים אותם להעלותם לשרשם הקדושה. וז"ש השומר אמת לעולם. אמ"ת אותיות את"ם. אתם קרוים אדם. לרמז על תיקון אדה"ר כמ"ש אשר יעשה אותם האד"ם וחי בהם כי זה הענין מתגלגל ויורד עד ביאת הגואל ב"ב שאז יוגמר התיקון בקומה שלימה מראשו ועד רגליו. כמ"ש ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים. וז"ש להלן. עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים. וזה המשפט ותיקון דמעות העשוקים ע"י מה שנותן לחם לרעבים. ובזה מתיר אסורים הם הני"ק להוציאם בכושרות. ועוד דרך במעלות הצדיקים. אשר בכוחם הגדול יכולים ג"כ להעלות נשמות ישראל אשר עודם בחיים חיותם בשפל המדריגה לא יכלו לקום. הקב"ה ברחמיו נותן אהבה בלב הצדיקים לרחם על נפשות האומללים להופיע עליהם ולהאירם מתוך האופל והחושך. וז"פ ד' אוהב צדיקים נותן אהבה בלב הצדיקים ד' שומר את גרים כדרך שאמרו אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים כאשר הורו להם דרכי התשובה להכניסם תחת כנפי השכינה זה ג"כ בחי' גרים:
ובזה י"ל פי' הפסוק בפ' זו וישב יעקב בארץ מגורי אביו. פי' שגם יעקב הי' זה בכוחו להביא גיורים לעולם לתקן עולם במלכות שדי לקבל עול מלכותו ית"ש. מגורי אביו בחי' אב"א. ובזה יבואר הענין שהתחלנו. א"ר זירא כו' פתילות ושמנים. פי' הנשמות שהם בתכלית השפלות. שמן רומז לנשמה שמן ה'. שאין מדליקין בהם בשבת להיות להם התעוררת הקדושה גם בשבת. מדליקין בהם בחנוכה בין בחול בין בשבת להיות להם תוספות קדושה להאיר נשמתם. כי החכמים שהיו בדור ההוא הי' כחם יפה להמשיך בקדושתם על ימי חנוכה שיהי' כן תמיד להופיע ולהאיר נשמות בנ"י מתוך החשיכה ע"י הדלקת נר חנוכה. (ונר ר"ת "נשמה "רוח. וכמ"ש בזוהר הקדוש כד אנת תסתלק מנהון אשתארו כלהו כגופא בלא נשמתא). ולזה אמרו מצותה למטה מעשרה. רמז על נשמות הנמוכים ושפלים גם המה יאירו. אך לא למטה מג' כי הם כלבוד דמי. וזה ג"כ הענין שאמרו בגמ' מדליקין מנר לנר נר ד' נשמת אדם. ויכול להיות לו הדלקה להאיר נשמתו ע"י נשמת הצדיק הדבוק אליו. וזה ג"כ מ"ש מצותה עד שתכלה רגל מן השוק. שיהי' התיקון לאדה"ר בקומה שלימה עד הרגל ב"ב אמן:
(בפ' מקץ) ויאמר להם שלום לכם אל תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון כו'. יל"ד במה שאמר להם דברים הללו אשר באמת הוא השיב להם צרורות כספיהם באמתחותם ולמה אמר כזאת אלהי אביכם נתן לכם מטמון. הנראה לרמז בדברים הללו עפ"י מ"ש דורשי ד' זרע אברהם אוהבו. כי כל התעוררות אשר האדם מתעורר לדבר מצוה והם דורשי ד'. הוא מחמת זרע אברהם אוהבו. כי הוא הי' הראשון אשר התחיל להזריע בלבבות הישרים לעבוד הבורא ב"ה בבחי' אור זרוע לצדיק ז"ש קיים אברהם אבינו כל התורה כולה. כי כל מה שהי' עושה הי' הכל עושה בבחי' זו לדורות הבאים אחריו בחי' זריעה להצמיח בלבבות בנ"י הרצון לעשות ג"כ המצוה הזאת. וז"ש למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו כו' לשון צוותא והתחברות עם בניו אחריו. גם הוא לשון מצוה. למען הביא ד' על אברהם את אשר דבר עליו. פי' כל כוונת הבריאה הי' רק למענו כמ"ש בהברא"ם באברהם וזה שאומרים כפילות הדברים אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם כו'. אבותינו הוא לשון רצון כמ"ש ולא אבה כו' כי האבות המשיכו הרצון על דורות הבאים לקבל אלהותו ית"ש. וז"ש כאן שלום לכם אל תיראו. כאשר כבר בארנו כי ענין מכירת יוסף הוא מרמז על שמירת הברית ונוהג בכל אדם. כי אם האדם פוגם בזה יורד השפע להחיצונים כמבואר בזוה"ק. וז"ש וזכרת כי עבד היית במצרים. פי' הזכרות וההשפעות הי' במצרים. וזה הרמז ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. לכן עתה כאשר יצא יוסף חפשי והי' עם השבטים יחד. רמז להם בזה שלום לכם. הוא מדת הצי"ע נקרא שלום. לכן אל תיראו. אלהיכם ואלהי אביכם הוא הרצון הטוב בכם במטמון בלבביכם. כי אפי' כשאדם הולך בשוק ועוסק בעניני עולם הזה צפון וטמון בלבבו יראת שמים. וכאשר הוא רוצה להתעורר בעבודת הבורא מתעורר בו הכח והרצון אשר המשיך אברהם אבינו ע"ה כנ"ל. ובזה יש לרמז ענין חנוכה. מ"ש בגמ' והיכן צונו שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך והיכן עולה בגימט' צ"א יחוד הוי' אדנ"י. גם חנוכה עם הכולל עולה צ'. כאשר כבר בארנו כי בחנוכה מתגלה אור הגנוז מששת ימי בראשית אשר גנזו לצדיקים לע"ל. וכמו ששמש האור הגנוז הזה ל"ו שעות כן אנו מדליקין ל"ו נרות בחנוכה. ומ"ש גנזו לצדיקים לע"ל היינו הצדיקים שבאותו דור המשיכו האור הזה וקדשה לשעתה וקדשה לע"ל. וז"ש והיכן צונו. שאל אביך ויגדך. שאלה ההדרה בעיני'. זקניך ויאמרו לך רמז לעולם הזקן כמ"ש ואברהם זקן בא בימים כי המשיך עולם הזקנה לימי הבנין לעורר רחמים וחסדים. וזה זקניך ויאמרו לך ימשיכו שפע ברכה ורחמים וחיים מעתה ועד עולם אמן:
אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ד' לאורך ימים. הנ"ל לרמז בזה כי שני תיבות טו"ב חס"ד עולה גימ' צ' עם הכולל. וגם תיבת חנוכה עולה צ' עה"כ. הענין בזה כי ימי חנוכה גדול מעלתם בזה להיות לעזר ולמסעד לאדם הרוצה לגשת אל התורה והעבודה. וז"פ אך טו"ב וחס"ד ירדפוני כל ימי חיי לעשות רצונו ית"ש ושבתי בבית ד' לאורך ימים:
עוד יש לרמז בזה חנוכה עולה גימ' צ'. כי בהם הכח לעורר בחי' צי"ע זה יוסף בחי' יסוד ולזה אנו קורים תמיד הפרשיו' הללו בימי חנוכה לעורר מדתו כי הוא העומד בניסיון כמ"ש ד' צדיק יבחן:
ויאסור אותו לעיניהם. הרמז בזה במעלות שמירת אות ברית קודש העיקר הוא ע"י שמירת העינים כמ"ש הקדשה היא בעינים. פי' הקדושה היא בעינים. וזה ויאסר אות"ו אב"ק לעיניהם. ע"י שמירת עינים:
לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו. הנ"ל עפ"י דברי הזוהר הקדוש פ' תרומה דף קל"ו ע"ב ר' המנונא סבא כד הוה סליק מנהרא במעלי שבתא הוה יתיב רגעא חדא וזקיף עינוהי והוה חדי והוה אמר דהוה יתיב למחמי חדוה דמלאכי עלאה אילין סלקין ואילין נחתין ובכל מעלי שבתא יתיב בר נש בעולם הנשמות. לפי הידוע כי בכל עש"ק הנשמות יש להם עלי' למעלה ועי"ז יורדים נשמות יתירות בשבת לעולם הזה. ובזה בארנו בגמ' מ"ש ר' זירא אמר ר' מתנא אמר רב שמנים ופתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה בין בחול בין בשבת לרמז בזה על הנשמות הנדחים כמבואר במ"א שמנים רמז לנשמה ופתילות רומז לגוף. השמנים ופתילות שאין מדליקין בהם בשבת שלא הי' להם עלי' בשבת כידוע שיש כמה פגמים שהאדם ח"ו פוגם אשר עי"ז נדחה כמה וכמה זמנים מלעלות למקום שרשו. על כל זאת גדול כח שבת וחנוכה להיות עלי' גם לנשמות הנדחים לחוץ. וזה הפי' לעושה אורים גדולים הם האורות הנ"ל שבת וחנוכה. השבת נקרא אור כמ"ש מנוחה ושמחה אור ליהודים. ובחנוכה נתעורר אור הגנוז מזי"ב לכן שניהם יחד נקראים אורים גדולים. כי לעולם חסדו. זה חסד עליון לכל העולם לבל ידח ממנו נדח ולהעלותם למקור מחצבם. אמנם כל זה רמזו לנו להבין גודל כח הצדיק הדור כי הוא צנור להוריד ההשפעות ועל ידו יהיו כל התיקונים הנ"ל כאשר שמענו מעשה שהי' בימי הבעש"ט ז"ל שבא אליו גלגול מאדם גדול אחד שהי' בימי האר"י ז"ל ומאותו הזמן כמה מאות שנה הי' מצפה עד אשר בא הבעש"ט לתקן נשמתו. ולא השיגה ידו להיות זוכה לבא לצדיקי הדור שהיו לפניו כי לא הניחוהו עד זמן הבעש"ט ז"ל. ולהבין הדבר מה זה הדבר תולה ברצון הצדיק הלא ד' ברחמיו בידו להוציא אסורים חפשי ולמה הי' צריך להתמהמה עד כה שיכמרו רחמי הצדיק עליו. אכן מראשית בריאת העולם כן עלה ברצונו ית"ש להיות צדיק מושל כו' כמ"ש חנון ורחום וצדיק. והצי"ע הוא האמצעי אשר על ידו יבא הישועה לתקן שרשו למעלה. וז"פ אמרו לצדיק כי טוב. הצדיק נקרא טוב. וזה טוב שם משמן הטוב. מחמת שהצדיק הוא המיחד השם לכן בידו לתקן הנשמה שמן הטוב שמ"ן ה': "To the One who makes great lights, God's love endures forever" (Ps. 136:4) [We can understand] the verse according to what is written in the Zohar (Zohar 2:136b) "R. Hamnuna the Elder, when the morning star would come out throughout Shabbat, he would sit for a moment and raise his eyes, and was happy, and would say that he was sitting under the sight of the joy of the superior angels. They go out and they rest, and throughout Shabbat a person sits in the world of souls." according to what is known, in every Erev Shabbat Kodesh the souls have an ascent, and through this the extra souls come down, on Shabbat, to this world. And through this we explained what is written in the Gemarah in the name of Rabbi Zeira, that Rabbi Matana said, that Rav said: the fats and the wicks that our sages talked about, which we to not light the candles of Shabbat, we do light with them the candles of Chanukah, whether on Shabbat [of Chanukah] whether the rest of the week. And this is a hint regarding the souls that are distant, as it is explained in other places the fats are symbolic of the soul, the wicks are symbolic of the body. The fats and wicks which are not kindled for Shabbat are due to the fact that there are some defects on humans, God forbid, defects that make them distant, every so often, from ascending the place of their soul-root. And this is the strength of the Shabbat and Chanukah that are an ascent even for souls that are distant, and [feel] outside. And this is the explanation of "Maker of great lights" - those are the lights of Shabbat and Chanukah. Shabbat is called light as we say "a rest and a gladness, light for the Jews" (zemirah of Shabbat). And on Chanukah the hidden light of the seven days of Creation is aroused and this is why, together, they are called "great lights." "Because God's love endures forever" (Ps. 136:1) - this is the Higher Love to all the world, without any dismissal of any sort, and to rise them to the source of their quarrying [creation]. Despite all this, they hinted so we could understand the greatness of the Tzaddik of the generation, that he is a conduit to pull down the Flows and all the above mentioned Fixings are done through his hand, as it was when we heard the deed that occurred in the times of the Besht z"l. A reincarnation of a certain great man, from the times of the Ari z"l, came to him and from that time [of the Ariz"l] onward he was waiting for hundreds of years until the Besht came and fixed his soul. And he was not able to merit to go to the righteous of his generation because he was not set in front of them, until the time of the Besht z"l. And to understand - why is this thing dependent upon the will of the tzadik? Isn't God, in God's compassion, able to free the bound? Why did he need to wait until the compassion of the tzadik was aroused (?) towards him? Indeed, from the beginning of creation it arose in the Will of the Blessed Name that a tzadik would govern etc as it is written "gracious compassionate and righteous" (Psalms 112:4) (Shemot Rabbah 15:20). And the Tzadik that is the basis of the world, he is the middleman through whose hands the salvation that fixes [the other person's] soul root above. And this is the verse "say of the tzadik, he is good" (Isaiah 3:10) - the righteous is called good. And this is "a good name is better than fragrant oil [shemen]" (Eccl. 7:1) - because the tzadik unifies the Name and therefore it is in his hand to fix a soul [neshamah], a good oil [shemen] - that comes [shemin] from God. [שמ"ן ה' and נשמה share the same letters]
ובזה יש לרמז בפסוקים הללו בפ' וישב. ויתנהו אל בית הסהר מקום אשר אסורי המלך אסורים ויהי שם בבית הסהר. עפ"י מ"ש כבר שכל הפרשה זאת רומזת על ימי הגלות המר הזה כמ"ש ולא נחלו על שבר יוסף. כי הוא בחי' צי"ע יסוד צדיק וכל ההשפעות הולכים על ידו גם בזמן הגלות הרמוז לבית הסהר. כמבואר במ"א ג' שמות יש לחמה. שמש. חרס. חמה. וללבנה ג"כ ג' שמות ירח. סהרא. לבנה. לכן בזמן גלות מצרים הוכרח יוסף להיות במצרים לעשות דרך סלולה למען יוכלו בנ"י לסבול עול הגלות ערוות הארץ. והי' צריך לבא לניסיון הגדול הזה למען יוכל להעלות עמו גם כל הנשמות הנדחים כנ"ל וז"פ מקום אשר אסירי המלך אסורים הם הנשמות הנדחים בבור אין מים רק נחשים ועקרבים יש בו רמז על הפגם הידוע ועל ידי בחי' הצי"ע יכול להיות גם להם עלי'. וז"ש להלן ויתן אותם במשמר כו' אל בית הסהר אשר יוסף אסור שם. פי' שהי' יוסף אסור עמהם בקשר אמיץ ועי"ז הי' ביכולתו להוציא אסירים בכושרות. וז"ש ג"כ ויתן שר בית הסהר ביד יוסף את כל האסירים אשר בבית הסהר. וכל זה מחמת כי הצי"ע הוא משומרי הברי"ק. כמ"ש להלן וגם פה לא עשיתי מאומה. פי' שלא פגם כלל מתאוות עובדי כוכבים לכן שמו אותי בבור. להעלות משם כל הנשמות הנדחים להיות להם עלי' ע"י הצי"ע.
במס' שבת דף כ"א ע"ב. א"ר זירא אמר רב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה בין בחול בין בשבת. הנ"ל עפ"י מה שבארנו בזמירות ליל שבת שמחים לשמרו ולערוב ערובו. לרמז בזה עפ"י מה שמצינו בכל ששת ימי בראשית כתיב ויהי ערב ויהי בקר אבל בשבת לא כתיב כלל ויהי ערב. מפני שהוא כולו אור. כי האור הראשון שנגנז לצדיקים לע"ל האור הזה נתגלה ביום שבת וגם הלילה כיום יאיר כמ"ש ולכל בנ"י הי' אור במושבות"ם רמוז בו אותיות שב"ת וז"ש זה היום עשה ד' שהוא כולו יום כמו דכתי' והי' לעת ערב יהי' אור. וזה הענין ג"כ ולערוב ערובו לשון ערב הוא ג"כ אור. עירו"ב ערב י"ו. י"ו הם המשפיעים בהשם הוי"ה ב"ה וממשיכים האור ומסלקים הערב. וגם בחנוכה כתיב קבעו שמונת ימי חנוכה שיהי' בקביעות יום כמ"ש גנזו לצדיקים לע"ל שבכל דור ודור ולהם לילה כיום יאיר אבל הרשעים בחשך ידמו. והאור הזה שופע בנ"ח כי החכמים שהיו באותו הדור נתנו הכח בימים האלו מעוצם קדושתם והמשיכו כח בנרות הללו שאנו מדליקין מאור הגנוז מזי"ב בבחי' אור זרוע לצדיק. כמ"ש בתורתו של ר"מ הי' כתוב כתנות אור באל"ף כאשר שמו מוכיח עליו ר' מאיר בחי' אור כמ"ש כל הלומד תורה לשמה כו'. וזה דכתיב לעושה אורים גדולים. הם האורות שנתגלו בליל שבת ובלילות חנוכה כולם כיום יאירו. ובכח סגולת המצות האלו ממשיכים חסד בעולם כי לעולם חסדו. וכבר בארנו כי השבת הוא התיקון למכירת יוסף כמ"ש בזוהר הקדוש וזכרת כי עבד היית במצרים. וגם חנוכה הוא תיקון לענין הזה לכן קורים תמיד בשבתות של חנוכה פ' וישב ופ' מקץ מענין מכירת יוסף. לרמז בזה כי בזמן הגלות כל קיום בנ"י הוא בזכות יוסף הצדיק כמ"ש כי אתי יאכלו האנשים בצהרים. והאמנם כי כאשר נמכר יוסף למצרים הלכו שמה ג"כ כל ההשפעות כמ"ש וגמליהם נושאים כו' הולכים להוריד מצרימה אך כאשר יצא יוסף חפשי הוציא משם כל ההשפעות וכל ני"ק שנפלו. וז"ש וירא יעקב כי יש שבר במצרים. רב עוד יוסף בני חי. ר"ל שהעלה ר"ב ני"ק שנפלו שמה. ועי"ז נתעורר אור הגנוז בבחי' אור זרוע לצדיק. וזה שאמרו פתילות ושמנים כו' מדליקין בהם בחנוכה להעלות כל הנשמות הנדחים ע"י פגם אב"ק כאשר בארנו במ"א כי חנוכה הוא ג"כ תיקון לפגם הנ"ל. ובזה י"ל בפלוגתא ב"ש וב"ה. בש"א פוחת והולך נגד ימים הנכנסים וב"ה ס"ל מוסיף והולך כנגד ימים היוצאים. מר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי. ימים היוצאים הם הימים אשר האדם פגם בהם ויצאו מן הגבול הקדושה. וימים הנכנסים להכניס אותם אל הקדושה ע"י תיקון אב"ק הצי"ע מביא אותם אל גבול הקדושה וכולם כאחד יהיו טובים וישרים. וז"ש במשנה תורה אשר ד' אלהיך נותן לך כל הימים. כי זה מתת אלהים הוא כאשר חוזר בתשובה לתקן את אשר פגם גם כל הימים שעברו בהבל וריק כולם יכנסו בגבול הקדושה כנ"ל:
מעין עולם הבא יום שבת מנוחה כל המתענגים בה יזכו לרוב שמחה. הרמז בזה גודל מעלת הצדיק יס"ע המרומז בז' ספירות בתיבת כי כל בשמים וארץ ותרגום דאחיד בשמיא ובארעא. כי בגודל כח קדושתו יכול לעורר רחמים מעולם העליון הנסתר מכל. וזה הענין מ"ש ויכלכל יוסף ב' פעמים כל. השפעות קדושה וטהרה. ושפע ברכה והצלחה. כאשר בארנו בענין הלולב הגבוה במינו רומז לבחי' צי"ע. ואי' במשנה והיכן היו מנענעים. שהי' מנענע ומעורר החסדים גדולים וז"פ כל המתענגים בה בה'. כי הם העושים היחוד האמיתי ותענוג להבורא ב"ה ועי"ז יזכו לרב שמחה. לר"ב עולה בגימ' ד' צרופי הוי' ב"ה ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן נגד ד' עולמות אבי"ע. וז"ש לרב תרבו נחלתו. להמשיך חסדים מנחל העליון נח"ל ר"ת "נוצר "חסד "לאלפים. גם ר"ת "להדליק "נר "חנוכה כמבואר במ"א:
איתא בגמרא יעקב תיקן תפלת ערבית לכן סיום הברכה מעריב ערבים. הנראה לבאר הענין עפ"י מ"ש בגמ' ישראל ערבים זה בזה. כי יש ב' בחינות צדיקים. הא' המעיין על כל דרכיו שיהיו במישור וכל עמלו בתורה ועבודה ואיננו שם על לבו להשגיח על בני דורו להתערב עמהם. לא זה בחר ד' כי רבים העמיקו סרה והיו לדראון עולם. אולם דרך הישרה שיבור האדם לקיים מצות ואהבת לרעך כמוך גם בענין עבודת הבורא ואיש רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק ונתחזק. גם על הפחותים מערכו ישים עין השגחתו לבל ידח מהם נדח. וזה הדבר נוהג בבנ"י עד ביאת הגואל ב"ב. וזה הרמז בפי' הפ' לא תבואו לראות פני בלתי אם אחיכם הקטן אתכם. וזה ענין הערבות הראשון הי' יעקב אבינו בדורו שזכה להעמיד י"ב שבטים שבטי י"ה כולם ברורים כי בדורות הקודמים היו ישמעאל ועשו ולא הי' האבות הקדושים עמהם בערבות. רק מיעקב אבינו ע"ה שהיתה מטתו שלימה. ולזאת כאשר בא יהודה לאביו ואמר לו אנכי אערבנו כו' שמע יעקב לקולו ושלח את בנימין על ידו ולדברי ראובן לא הטה אזנו כו' כי ענין הערבות יהודה ובנימין רומז על זמן הגלות הארוך הזה אשר אנחנו פה כולנו מבני בניהם אשר הגלה נבוכדנצר בימי הבית הראשון ב' שבטים האלו יהודה ובנימין יחד. ולהבין הדבר מפני מה דוקא ב' השבטים האלו יחד הרמז כי יהודה רמז לספירת המלכות ובנימין רמז לספירת יסו"ד. וכבר בארנו בפ' ותעמוד מלדת רומז לאות ד' המפסקת בשם הוי' בתיבת יהודה. ועי"ז עמדה לאה בתפלתה על הדל"ת שלא תהא מפסקת ויהי' היחוד בשלימות בשם הוי'. ולולי ספירת המלכות שהיא עמנו בזמן הגלות לא הי' ח"ו לנו שום תקומה מכובד הגלות. לכן גם אם בנ"י בשפל המדרגה לא תסור מאתנו. וז"פ מלכותך מלכות כל עולמים. בכל הנהגת העולם לא תסור מאתנו להיות היחוד בספי' יסו"מ יהודה ובנימין. וז"ש יהודה כי עבדך ערב את הנער כו' כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי כו' וחטאתי לאבי כל הימים רמז על הנ"ל כי זהו עיקר העבדות בחי' הערבות אף אם הקטנים מערכו אל יעזוב אותם. וז"ש הטיבה ד' לטובים ולישרים בלבותם. הצדיק נקרא טוב כמ"ש אמרו לצדיק כי טוב. רמז לבחי' צדיק שהוא במדרגה הזאת המשגיח אל דורו כמ"ש ולישרים בלבותם חקוקים בלבביהם להגן עליהם. וז"ש ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו. וכזה י"ל בפ' על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. זה עיקר דרכי החסידות שישים כל מגמתו עבור כלל ישראל הן במילי דעלמא. או במילי דשמיא הכל בבחי' הערבות. והרמז בזה על זאת יתפלל כל חסיד כו' שטף מים רבים הם החסדים. אליו לא יגיעו. פי' איננו משגיח לקבל השפע עבורו רק לכלל ישראל. כמ"ש בר"ח בן דוסא כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין כו'. לכן הוא הי' צנור ההשפעות מכלל ישראל:
הנרות הללו אנו מדליקין כו' ע"י כהניך הקדושים כו' הנרות הללו קדש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד. עיין בס' קדושת לוי שהקשה על כפילות הלשון של נרות הללו. ומה שהפסיק באמצע בשבח הכהנים כנ"ל. אך הנ"ל כי זה שנכתב שנית הנרות הללו קודש הם הוא מוסב על נרות ונשמות הכהנים כי נר ד' נשמת אדם ובמה שאמר למעלה ע"י כהניך הקדושים עליהם אמר הנרות הללו קודש הם כי כן עיקר קדושת החנוכה ע"י הכהנים ולכן כמו שהנרות הללו קדש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד להגיע מהם שפע וקדושה כן ק"ו שהנרות והאורות הכהנים והצדיקים קדש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם רק לראותם לבד להגיע מהם יראה עלאה ע"י הראי' בהם כמ"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך. פי' על ידך יגיע להם היראה כי הראי' בהצדיקים הקדושים הללו מועלת ליראת שמים ובלי השתמש בשום ענין כנ"ל:
(במלכים ב ד׳:א׳) ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע וכו'. ויאמר אלי' אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לך בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן ויאמר לכי שאלי לך כלים כו' מאת כל שכניכי כלים רקים אל תמעיטי ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך וכו' ושלמי את נשייכי ואת ובניך תחיי בנותר. הנראה לרמז בפסוקים הללו על ענין חנוכה. ונקדים מ"ש בפ' וכל אשר יש לו נתן בידו הרמז למדת צדיק יסו"ד עולם שנקרא כל לכן בחי' יש נתן בידו. חכמה נקרא יש בחי' פתח כמ"ש פיה פתחה בחכמה. וז"ש כי בו זקונים הוא ותרגומו בר חכים הוא לי'. וכל הנהגת העולם הוא ביד הצי"ע. וכאשר בהמ"ק הי' קיים שם הי' מקור השפע לבני ישראל בחי' צי"ע שנקרא כל. וזה שאמרה אין לשפחתך כ"ל בבי"ת. כי עתה שנחרב הבית חסר מאתנו בחי' השפע מבהמ"ק. כי אם אסוך שמן רמז לנר חנוכה שגם הוא מקור השפע כמ"ש באורך נראה אור. כפי מה שבארנו במ"א שנ"ח הוא תיקון למדת היסו"ד. ונקדים מ"ש בס' מעיל צדקה סי' קל"ה מענין עובדיה שהביא בשם התוספתא. מאתן ושתין וחמשא זימנין צווחא איתת עובדי' בהאי גוונא ולא הוה משגח ולא הוה ידעה מה למעבד עד דאזלא לבי קברא וצווחת דחלא דה' דחלא דה' ואשתמע לה קלא מבי קברא מאי הדין דחלא דה' דקבעת ארבע איקרי דחלא דה' אברהם ויוסף ואיוב ועובדי'. אותיבא לא בעינן אלא האי דאיקרי דחלא דה' לחדא וכו' ואמר זילי לגבי אלישע בפורתא דמשחא דאשתאר לגבך ולברכינך בי' די אנא אטמרתי' למאה נביאי וזנתינהו במערתא בלחמא ומיא לא אטפון בוצינא דמשחא מינייהו לא ביממא ולא בלילי'. הנראה מזה גודל מעלת הצדיק המשפיע אשר הברכות מסורים בידו. ומעורר החסדים מעולם החכמה בחי' שמן כמבואר במ"א. וז"ש אלישע לכי שאלי כלים מן החוץ. שהוא בחי' מהדרין לתקן שבירת הכלים כיל"ח. מכל שכניכי רמז לשכינה הקדושה כמ"ש במגלת רות ותקראנה לו השכנות שם ע"ש. כלים רקים אל תמעיטי. ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך. ענין סגירת הדלת הוא לבל תלך השפע חוצה כי בזמן הגלות השפע יורד לחיצונים ח"ו. ותעמוד מלדת אותיות דל"ת דלותי ולי יהושיע. וז"ש ואת הדלת סגרו. למנוע השפע מסט"א רק להמשיך השפע לבנ"י. כמ"ש וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך לבל יבוזו זרים. ושלמי את נשייכי. לשון שלום בבית רמז ליחוד דו"נ כאשר תעשה היחוד קוב"ה ושכינתי' ואת ובניכי תחיי בנותר. רמז לנ"ח ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים. מה שיהי' לע"ל. שלח אורך ואמתך המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך וכו' אורך הוא נ"ח שמתעורר אור הגנוז. ליהודים היתה אורה ושמחה. כי האור הזה מביא שמחה לעולם כמ"ש אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. הבקר אור והאנשים שלחו. וז"ש המה ינחוני. נרמז בו אותיות נח ר"ת "נר "חנוכה. יביאוני אל הר קדשך שנזכה לגאולה ב"ב. וז"ש ואח"כ באו בניך כו' שירד השפע רק לבנ"י. וקבעום בהלל והודאה לשמך הגדול. שיהי' כן קביעא וקיימא לע"ל כנ"ל כמ"ש במ"א בשם הרמב"ן ז"ל כי לזה הי' תכלית כוונת הבריאה כדי להודות כו':
(בהפטרת שבת חנוכה זכריה ב׳:ט״ז) ונחל ד' את יהודה חלקו על אדמת הקדש ובחר עוד בירושלים. כבר בארנו עפ"י דברי האריז"ל כי ע"י הדלקת נ"ח מתעורר שם נח"ל ברמז בר"ת "להדליק "נר "חנוכה וזה ג"כ הרמז בפ' הזה ונחל ד' את יהודה חלקו ובחר עוד בירושלים שיהי' כח במצות נ"ח לעתיד ב"ב. וזה שרמזו חכז"ל בגמ' נר חנוכה איש וביתו איש וביתו רמז לבנין בהמ"ק במהרה בימינו: