אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל ויהי בארבעים שנה כו' דבר משה אל בנ"י ככל אשר צוה ה' אותו אליהם. יש להתבונן טעם כפל הדברים אחרי שכבר נאמר אלה הדברים אשר דבר משה ומה זה שנאמר עוד ויהי בארבעים שנה דבר משה כו'. אך הנ"ל כי הורה לנו בזה על מעלת הלימוד תורה לשמה אשר אחז"ל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה רצונם ז"ל בזה כי בענין תורה לשמה יש דברים הרבה אשר האדם העוסק לשמה צריך לשום אל לבו לכוון לדברים הרבים האלה ובהם יזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו כל הימים. וז"ש זוכה לדברים הרבה. והנה לבאר זה אשר הלומד תורה לשמה צריך ראשונה לכוון בלימודו ליחדא שמא דקב"ה ושכינתיה לאוקמי שכינתא מעפרא לבל יהי' פירוד בין הדבקים כמש"א ולמלשינים אל תהי תקוה תי"ק ו"ה תי"ק לו"הרק ותקוה טובה לדורשיך. וכמ"ש איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתי' כי כן אמרו חכז"ל גט בידה "ומשיחה" בידו ר"ת וס"ת ו"ה משיח באמצע. ולכך הלומד לשמה צריך לכוון ליחד זו"נ ולהביא משיחנו ב"ב. עוד מכוונת הלימוד לשמה הוא ע"ד שסדרו חז"ל אנשי כה"ג בסדר אהבה רבה שהוא ברכת התורה ונאמר שם ותן בלבנו להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד כו'. ויש להתבונן בפי' ללמוד וללמד וכי על זה ישים האדם כל מגמתו שיזכה ללמד ולהיות נקרא בשם רב וכדומה. אך הנ"ל בכוונת דבריהם ז"ל כי האדם צריך לכוון בכל המצות ומעש"ט שעושה הוא רק להכלל בשם כל ישראל ר"ל להתפלל ולצפות שיזכו כל ישראל לעסוק בתורה ומצות לשמה שיהי' נ"ר להבורא ב"ה מכל העבדות ותורה ומצות שלהם וז"פ לשם יחוד קב"ה בשם כל ישראל שיעשו גם הם כמוהו וכמו שאנו מתפללים וינוחו בו כל ישראל מקדשי שמך וכמהו הרבה תפלות. וזה ות"ת כנגד כולם ר"ל שצריך ללמוד תורה כנגד כולם שילמדו כולם כאחד וכמו שהתפלל אליהו זכור לטוב אבי שבשמים יהי לך קורת רוח מטמך בנ"י וכו' וז"ש ותן בלבנו בינה ללמוד וללמד שיהי' כח בלימודנו לעורר גם את הרבים ללמוד לשם ה' כמוני. וז"ש חכז"ל במשנה מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות כי הצדיק כזה אשר כוונתו רק לזכות הרבים שיעבדו את הש"י באמת מספיקין בידו ובכח התורה שיכול לעורר הרבים לתורה ולתפלה לרצון לפני הש"י וזהו ללמד לאחרים כנ"ל. וז"פ כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה ר"ל שגם אחרים רבים ילמדו על ידי ההתעוררות אשר הביא בלבבם ללמוד ג"כ לשמה. וזהו שכל העולם כולו כדאי הוא לו כי הוא הנותן כח לעשות חיל בתורה. וזהו משמח את המקו' משמח את הבריות בעסקם בתורה שהיא משמחת הלב. וזהו שרוח הבריות נוחה ממנו ר"ל הבריות יש להם נייחא בתורה על ידו כנ"ל ורוח המקו' נוח' הימנו שיש לקב"ה נ"ר הימנו. וז"ש פי' מאמרם ז"ל בענין הפלוגת' תלמוד גדול או מעשה גדול עד שנענו כולם ואמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה. אכן כדברינו ניחא כי רצונם לומר שהתלמוד גדול בעת שמביא בלבם הערה האלקות לעסוק בתורה כנ"ל. וז"פ ותן בלבנו בינה ללמוד וללמד לשמור ולעשות שיעשו כל ישראל עמנו. עוד מכוונת התורה לשמה ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך ר"ל שיהי' עסק לימודנו לזכות בכל יום למדריגה יותר באהבה וביראה כמ"ש למען תלמד ליראה. והאדם צריך להיות בבחי' הולך בכל יום ביראה ובאהבה. עוד מכוונת התורה לשמה ורחמיך ה' אלהינו וחסדיך אל יעזבונו. ר"ל להמשיך חסדים ורחמים בעולם. עוד מכוונת הלימוד מהר והבא עלינו ברכה ושלום וכו' ושבור עול הגלות מעל צווארינו הוא בחי' הלימוד התורה של ר"ע כמובא בספרים ע"ש. עוד מענין לימוד תורה לשמה וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול והוא בחי' התקרבות שלעתיד בחי' העבדו' שאין להם סוף כמ"ש קריבו לי חזו חילי והוא באמת ובאהבה להודות לך. והבן. והנה משרע"ה בהיותו שלם בכל בחי' וכוונת עסק התורה גבוה מעל גבוה הנה במדת טובו וענוותנותו לא רצה להחזיק לעצמו כל דבר ככל הסודות התורה והיחודים והכוונות רק הכל מסר לבנ"י וכמ"ש חכז"ל משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ולא נאמר ונתנה ליהושע רק ומסרה כשליח שמוסר דבר שנשתלח לבעליו אבל אלו נאמר ונתנה ליהושע הי' משמעש נתן דבר משלו. רק באמת משרע"ה לא רצה וחפץ על ידה שום מעלה ולא זכות רק להאיר עיני ישראל עמו וכמ"ש ישמח משה במתנת חלקו ר"ל עיקר השמחה הי' למשרע"ה כשנתן לישראל גם את חלקו שבתורה ושיעבדו את ה' בתורה באמת ובתמים. והנה זה שאמה"כ אלה הדברים אשר דבר משה ר"ל אלה הם הראוים להיות דברים והם נקראי' הדברים הידועים בשם. ואמר הטעם כי הם דברי תורה אשר דבר משה אל כל ישראל הוא הי' מתכוון להיות דברו אל כל ישראל כולם להיות כולם כאחד מדברים אלה הדברים לשמה כמוהו כי באהבתו את בנ"י הי' נכנם בלב כל איש ואיש בדברים האלה להחזיקם ולעורר לבבם ברוח ה' כמוהו. וזה שאמר הכתוב עוד דבר משה אל ישראל ככל אשר צוה אותו אלהים ר"ל לא אלה הדברים לבד הוא שדבר משה בבחי' הנעלה הזאת כי גם את כל אשר צוה ה' אותו מסר אליהם הוא גם בדברו אליהם התורה והמצות התכוון להיותם כולם כאחד זוכים להקים את כל התורה הזאת לבל יפול מהם דבר חלילה וכמו שבארנו הפי' בשם כל ישראל. וזהו כל אשר צוה ה' אותו מסר והתכוון רק אליהם כנ"ל:
א"י אלה הדברים כו' דבר משה אל בנ"י ככל אשר צוה ה' אותו אליהם. הנה יש להעיר ולשום לב על ענין הזה שבאה בתורה כמה פעמים להודיע לנו כי משרע"ה דבר אל בנ"י כל הדברים אשר צוה ה' אותו וכי בלתי זאת לא נדע כי משרע"ה לא חסר מכל מצות ה' כחוט השערה להודיע את הכל לישראל כללותיהן ופרטותיהן ודקדוקיהן וא"כ מה ספר לנו בזה כי דבר משה אל בנ"י ככל אשר צוה ה' אותו כאומר שלא חסר לעצמו דבר. וכן למעלה נאמר ויאמר משה אל בנ"י ככל אשר צוה ה' את משה. וכן בהרבה מקומות בכתוב ומה משמיענו בזה. אכן יבואר בשנקדים דבריהם ז"ל בגמ' עירובין דנ"ד. א"ר אסי מאי דכתיב כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתותיך אימתי ד"ת נעים כי תשמר'בבטנך ואימתי תשמרם בבטנך בזמן שיכונו יחד על שפתותיך ע"כ. הנה דבריהם ז"ל בזה אינם מובנים ומהו ענין יחום ד"ת אל בטנך. אמנם הנה כבר נתבאר כי סדר בריאת העולם וקיומו ואור העליון המאיר בו הוא דרך השתלשלות העולמות העליונים וצמצומים רבים זה אחר זה דרך עילה ועלול וירידת המדריגות עד עולם העשי' הזה הגשמי. והנה אמנם בהשפעה הבא מאור א"ם ב"ה הגם שלמעלה היא רוחנית זכה וטהורה ובהירה דקה מן הדקה בכ"ז בעברה דרך העולמות למטה ממדה למדה דרך הצנורות הנה מקבל בכל עולם הבחי' של העולם שעובר בו עד שנתעבה מעט מעט עד עולם העשי' הזה שנעשה ממנו דבר גשמי ממש לחם או מזון או שאר דבר טוב לקיום עוה"ז עד שברוב ההמשכות והתפעלות יתהוה ממנו בהבדלה גם דבר טמא ופסולת סיגים ר"ל כנודע. וזה מבואר אעפ"י שאצילת האור מלמעלה הוא טהור וקדוש אין לערוך אליו שום דבר גשמי או פסול חליל'. מ"מ ע"י ריבוי ההמשכות והתמורות במעבר צמצומי העולמות ישתנה מהותו לקבל בחי' העולם העובר על ידו להיות כמהו עד בואו לעוה"ז כנ"ל. והנה מבשרי אחזה כו' הלא המאכל מהסולת המנוקה בכל נקיון וטהרה עכ"פ כשיאכלנו האדם ויתעכל במעיו הנה מהמזון הזה יתהוה פסולת הרבה ופרש הנאמר כי בשעת אכילתו אז אכל הזוהמא והפרש הזה. הלא ראינו מקודם שהי' המאכל הזה יפה ומנוקה מכל פרש וזוהמא. אך הוא הדבר שע"י שנתעכל המזון במעיו וע"י רבוי התמורות והבדלות שעובר המאכל במעיים נתברר המאכל ונעשה המותרות והפרש הזה. והנה זה הדבר מבואר בזוה"ק כי גם המלאכים היורדים לעוה"ז ישתנו לראות בלבוש עוה"ז אשר עוברים בו. וזה הי' ענין המן לחם מן השמים היורד מהאור העליון מעתיקא סתימא שכל העולמו' נזונין בו והוא לחם שמלאכי השרת נזונין ממנו כאשר ירד לעוה"ז אגליד ואשתני זיוויה ומה גם איש לפי אכלו לקטו שהי' נשתנה לפי בחי' הלוקטו לזה נתגשם יותר ולזה מעט שלכך במשרע"ה נאמר לחם אבירים אכל איש זה משה. דקשה וכי משה לבד אכל המן הלא כל ישראל אכלוהו. אך הכוונה כי באותו בחי' רוחניות שאכל משה את המן הי' בחי' של מלאכים שלא נתגשם אצלו יותר מאצל המלאכים לענין זה הי' רק משה לבדו כי הוא הי' יכול לזה כמו שנזון ק"כ יום בין מלאכי מרומים בשמים ולא כל זולתו. והנה כי כן גם בחי' האור תורה והשכל העליון הנשפע אל האדם בעוה"ז הנה גם בחי'האור הזה צריך לירד דרך כל המדות והעולמות בהשתלשלו' המדריגות להשפיע לאדם כאו"א חלקובתורה כמ"ש. אמנם כי הלא האדם עצמו הוא כלי המקבל השכל האלקי הזה הנה הוא ג"כ צריך להיות כלי טהור תוכו כברו בקדושה אז הנה לא ישתנה להמיר האור הרוחני אשר בקרבו והשוכן בתוכו כי אם בלאו הכי הנה גם בקרב האדם הגשמי יצטרך האור להתגשם יותר כמו שהי' אצל המן כמו המשל דלעיל ואז כאשר יתגשם בקרב האדם גם לימודו ודבורו אשר יצאו מפיו הנה יהפך טעמם ואין רוח בם כי נתגשמו בסיבת האדם ונפגמו. כאשר כן הי' אחרי חטא אדה"ר נשתנה התורה מבחי' כתנות אור לכתנות עור וזהו על ידי הפגם נתגשם יותר כנ"ל. אבל לא כן האיש הקדוש אשר רוח ה' נוססה בו הנה האור השכל אשר נשפע עליו לא ישתנה מקדושתו ורוחניותו וכאשר באו הדברים העליונים בקדושה ובטהרה אליו כן יצאו מפיו חיים וקיימים לפני ה' תמיד. כי לכל או"א מבנ"י יש לו חלק בהתורה כמ"ש ותן חלקנו בתורתך ומצות התורה היא ללמוד וללמד חיים הם למוצאיהם בפה ואם האדם הוא קדוש בעצמו הנה התורה העוברת בתוכו תצא מפיו כולה טהורה כמו שניתנה אליו ואם לא ישתנו הדברים בפיו ובקרבו לדברים אחרים גשמיים כנ"ל כמ"ש למעלה. והנה ע"ז הוא שנאמר ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו וכן אמרו קדוש שרוי בתוך מעיו וזה ותורתך בתוך מעי כלומר שהאור התורה והקדושה הוא בתוך מעיו בקדושתו ורוחניותו כמו שניתן לו משמים ולא נשתנה בסיבתו לד"א כנ"ל וכמבואר ענין הזה באוה"ח פ' בלק בפ' וישם ה' דבר בפי בלעם ר"ל שם איזה דבר מפסיק ומחיצה בפי בלעם בינו לבין הדבור שיצא מפיו לבל יפגם בעברו דרך מבוי הטנופת הזה לצאת כלו טהור כנ"ל ע"ש. וע"ז אנו מבקשים ונהי' אנחנו וצאצאינו וכו' לומדי תורתך לשמה ר"ל שנהי' טהורי' כ"כ עד שמוצא שפתינו יהי' בקדושה שלא יפגם האור התורה בקרבנו ונהי' לומדים לאחרים תורה לשמה כמו שנתבאר כי בזה יהי' הדברים חיים למוצאיהם וז"פ והערב נא כו' לשון תערובות שיתערב דברי ה' בהתורה שבפינו וגם יצא מפינו בקדושה כמו שניתן לנו כנ"ל. וזהו הענין המבואר בדברי רז"ל כשהיו עוסקים בתור' היו הדברים שמחים כנתינתן מסיני. פי' שיצאו הדברים מפיהם באותו בחי' הקדושה והרוחניו' כמו מאז שניתנו בסירי. וזהו והיו הדברים האלה כו' על לבבך פי' שיהי' בקרבך על לבבך בבחינת הקדושה והמס"נ של אחד. ואהבת. אז אח"כ יצאו מפיך לאור ושננתם לבניך אלו התלמידים בקדושה ההיא כנ"ל. וזהו שאמרו כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אם הרב דומה למלאך ה' תורה יבקשו מפיהו ואם לאו אל בקשו מפיהו. פי' אם שפתי כהן ישמרו דעת העליון הניתן לו משמים בקדושה ואם הוא דומה למלאך ה' שלא נשתנ' אצלו האור הרוחני אז תורה יבקשו מפיהו ואם לאו שאינו בבחי' הקדושה הזאת הנה בלי ספק נשתנו אצלו הדברים ונתגשמו בסיבתו כנ"ל לכך אל יבקשו מפיהו כי לא כן דבר ה'. והנה זה הוא ענין שבח משרע"ה שהתנבא בבחי' זה הדבר כלומר כי דבר ה' הי' בפיו ממש בלי שום שנוי ושכינה מדברת מתוך גרונו שהי' כולו קודש לה' וכשהי' משה מדבר הי' נחשב כאלו כביכול הש"י מדבר בבחי' העליונה שכתוב בו פה אל פה אדבר בו. והבן. וז"ש ישמח משה במתנת חלקו ר"ל כאשר משרע"ה הי' בצנור הרוחני ההוא שכל דברי הש"י עברו על ידו בלי שום מניעה והשתנות מצידו הנה ישמח משה במתנת חלקו שנתן כל חלקו משלם בכל התורה ומצות ולא נפגם בסיבתו לחסר מהם כחוט השערה כל הימים אשר למד את ישראל הי' בבחי' הגדולה הזאת שכל האורות העליוני' עברו עלידו בלי שום עכוב והשתנות חלילה. וזהו כי עבד נאמן קראת לו בחי' נאמן הוא שלא נשאר אצלו כלום כמו צנור ומעבר טהור ונקי להתלבש בו דבר ה' כביכול כנ"ל. והנה זהו שאמר ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה'. ר"ל שלמדתי אתכם באותו בחי' אשר צוני ה' בלי שום שינוי כנ"ל. ומעתה נכון הוא מ"ש חכז"ל בפתיחתנו כי נעים כי תשמר' בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך. שהכוונה בפסוק הוא כי תחלה צריך לשמור הד"ת בבטנך ואח"כ יכונו יחדיו על שפתיך ולזה מפרש ר' אסי אימתי דברי תורה נעים כי תשמרם בבטנך ר"ל שיהי' בבחי' קדוש שרוי בתוך מעיו ואור הנשפע האלקי הניתן לך ישתמר בבטנך שלא ישתנה ויפגם חלילה להתגשם בסיבתך כמו בחי' המאכל שנתבאר לעיל רק והיו הדברים האלה בקדושה וטהרה בתוכך כמ"ש אז יכונו יחד על שפתיך יהיו מוצאיהם על שפתיך ג"כ בקדושה ויחו"ד שזהו יכונו יחו"ד על שפתיך ואימתי תשמרם בבטנך בזמן שיכונו יחד על שפתיך ר"ל שפתיך יהיו שמורים מכל דבר רע כי גם הפה הוא כלי שרת כשלומד תורה צריך שמירה מכל טומאה אז ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך כנ"ל. והנה זהו שהעידה התורה על משרע"ה שהי' כלי מעבר הקדושה תמיד כמ"ש ויאמר משה אל בנ"י ככל אשר צוה ה' את משה כלומר שלא נתעכב בסיבתו כנ"ל. וזה הפי' בכ"מ בתורה וידבר ה' אל משה לאמר. שתיכף כשדיבר ה' אליו הי' לאמר יכול הי'לשלח הדבור לזולתו בלי שום מניע'. וז"ש כאן דבר משה אל בנ"י ככל אשר צוה ה' אותו אליהם שלא נשתנה ולא נחסר רק דבר אליהם כל הדברים בלי חסרון כנ"ל. והבן:
א"י אלה הדברים אשר דבר משה. כתב באוה"ח הוא ע"ד שאמרו ז"ל בגמרא ודברת בם ולא בדברים בטלים והודיע הכתוב כי אך אלה היו הדברי' אשר דבר משרע"ה כל ימיו מעצמו לבד הדברים אשר צוה ה'. ודברים האלה ידועים כי הם דברי תורה ע"ש. ויש להפליא הלא משרע"ה בן שמונים שנה הי' קודם שקבל התורה ומלך בכוש ימים רבים ואיך כל ימיו לא דבר רק ד"ת. אך הנה זה הוא ענין סוד ליראי ה' ולחושבי שמו אעפ"י שעוסקים ומדברים בדברי עוה"ז מ"מ מחשבתם קשורהודבוק' בהש"י ב"ה כל הימים וכל דבריהם בקדושה וכמו שידענו מזה מדברי איש האלקי הבעש"ט זי"ע שדיבר עם תלמידיו ספורי מעשיות מעניני עוה"ז והמה דברים גבוהים ברום עולם. וזה הוא המבואר בגמרא אמרו עליו על רב שלא שח שיחה בטילה כל ימיו איך אפשר זה אך לפי הנ"ל ניחא. והנה מ"ש בנמ' אמרו עליו על רב. הלשון אמרו עליו מוכח שרק אחרים אמרו עליו השבת הזה ולא הוא בעצמו כי לא נכון להשתבח בעצמו אף בכאלה. וכן מצינו חמשה תלמידי' הי' לו לר"י בן זכאי הוא הי' מונה שבחם הול"ל והי' מונה שבחם. אך הדיוק הוא הי' מונה שבחם אבל הם בעצמם לא ידעו להם שום מעלה או שבח. יהללך זר ולא פיך:
א"י אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל. יל"ד שינוי הלשון אל כל ישראל ולא נאמר אל כל בנ"י כמו בכל התורה. אכן הנה רש"י ז"ל פי' לכך כנסם כולם כל מי שיש לו תשובה ישוב. יש להבין מהו התשובה שיש להם להשיב על דבריו הטובים. אך הנראה ברמז הזה דהנה ענין אלה הדברים אשר דבר משה אל בנ"י לא לאותו הדור לבד דבר כי גם לכל הדורות וכל הנשמות העתידים להיות עד ימות המשיח והלאה. וכל ספר משנה התורה הזאת הוא מלא נביאות ועתידות לכל העתיד לבא לעולם כמו שאמר לבסוף לא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזה כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פם עמנו היום. ועתה הנה בדור האחרון הזה בעקבות משיחא הנה העיקר הכל תלוי בתשובה כמ"ש בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה'אלהיך כו' ושב את שבותך ורחמך וקבצך מכל העמים כו'. וכן אמה"כ אם תבעיון בעיו שובו אתיושזה קאי על הגלות שאמר שומר מה מליל מה יהי' מאורך הגלות ואמר הכתוב שובו אתיו בתשובה. והנה זה שאמה"כ בזה אלה הדברים אשר דבר משה על העתיד לבא בהגאולה בעת שכל ישראל יחד כאחד עומד לפני ה' שאז לא יקראו בני ישראל רק בשם ישראל יכנה. וז"ש כל מי שיש לו תשובה ישיב ר"ל כי בדור האחרון העיקר תלוי בתשובה לשוב אל ה' ושב וקבצך מכל העמים:
א"י אלה הדברים. אלה הם דברים קדושים שיצאו מפי משה ועי"כ דבר אל בל ישראל. ר"ל שהי' מתקן את בחי' הדבור של כל ישראל. כי כן הצי"ע אשר כל דברו אמת ובקדושה הוא המתקן בחינת הדבור של כל הדור והוא הנקרא דבר אחד לדור. וכן נא' והנה לא מת לכל בנ"י דבר ר"ל אף בחי' דבור אחד לא נפגם. וכן נאמר ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר כנ"ל. והבן:
א"י אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן כו'. הנראה לרמז בזה דרך התוכחה מי שבא להוכיח את בנ"י צריך להיות נשמר מאד לבל יקטרג ח"ו עליהם בדבריו להזכיר עונם רק אחרי ראותו כי נמחק עונם ונתקן ולא נשאר רושם כלל. וזה הרמז אלה הדברים כו' בעבר הירדן. הירד"ן יר"ד דין פי' שכבר עברו וחלפו הדינין מהם ונמחק העון אזי הוכיח אותם ולא מקודם שהי' אז רושם החטא מנע א"ע מלהוכיחם לבל יהי' עליהם שום קטרוג כלל. וז"ש הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. פי' מפני שכבר נמחל:
(מכתי"ק)
אחרי הכותו את סיחון כו' הואיל משה באר את התורה הזאת. כתי' מגיד דבריו ליעקב כו' לא עשה כן לכל גוי. מהו לא עשה כן הול"ל לא הגיד כן לכל גוי. אך בשעת מתן תורה כל העולם היו דוממים וכל האומות נתבטלו ממציאותם עד אחר מתן תורה שבאו אצל בלעם כו'. הושיענו ה' אלהינו וקבצנו והצילנו מן הגוים להודות לשם קדשך וכו' כי אי אפשר להודות להשם כל זמן שעובדי כוכבים ישנם בעולם כו'. כידוע מספרי המקובלים. והם הם המעכבים ומבלבלים המחשבה בכל בנ"י שלא יצאו הדיבורים לשם שמים רק בתערובות הרהורי העולם ולזה נכתב בתורה אז ישיר משה וכו' ולא מקודם שנעשו על הנסים שהי' במצרים רק אז היו עדיין המצרים קיימים ולא היו יכולים לומר שירה על נכון ולזאת הי' כוונת הקב"ה לשוב למצרים לפני בעל צפון כדי שיאבדו כל מצרים שהם היו משרשן. אך אחר שמתו כל מצרים ואחר שראו ישראל את מצרים מת על שפת הים ונתחברו כל הניצוצות שבהם וחזרו לישראל. אז ישיר משה וכו'. וכן אמרו ישראל שירה עלהבאר אחרי שמת האמורי וכן דבורה אחרי מיתת סיסרא וחיילותיו. וכן דוד ביום הציל ה' אותו מכף כו' ורב שירות של דוד אחרי הישועות מן העכו"ם. ולזה נאמר ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר על זאת שבחו אהובים. ולזה אמרו בני בבל איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר. בהיותם בגלות בין העכו"ם א"א לומר שירה מחמת הניצוצות של בני ישראל אשר נתפזרו בין העובדי כוכבים ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם . ולזה אנו אומרים הושיענו כו' וקבצנו מן הגוים להודות לשם קדשך כו'. הבו לה' משפחות עמים. היינו העלאת. הניצוצות מהרשעים והיינו שאו מנחה ובואו לפניו השתחוו לה' בהדרת קודש. היינו שנחזור הקדושה למקומה. וזה הוא הדרת קודש. והי' אשר תותירו מהם כו'. והבן. במהרה יקוים בנו ויקבץ נדחינו וברחמיו יושיענו. אמן:
ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה. הפרשה זאת נקרא תמיד בין המצרים בשבת חזון. והיא מרמזת לנו כי ה' אלהינו דבר אלינו בחורב אף שבהמ"ק הוא חרב בעוה"ר אעפ"כ רב לכם שבת הוא שבת. כי האמנם כל המועדים הם לפי הזמנים כמ"ש מקדש ישראל והזמני' והי' לנו מצות עליית הרגל והבאת הקרבנות ובזמן הזה אין לנו דבר אבל שבת היא קביעא וקיימא גם בזמה"ז וז"ש ז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה. ר"ל אף שבהמ"ק נגנז אך השבת קיים לעולם. גם י"ל ה' אלהינו דבר אלינו בחורב רב לכם שבת בהר הזה. טפ"י מה דאיתא בגמ' בדברי ר"י בן בתירא שדרש ד"ת אינם מקבלים טומאה. ופרשנו לעיל מפני שר"י בן בתירא הי' דר בחוץ לארץ וגזרו שם טומאה שמונים שנה קודם החורבן והוא הי' טוסק שם בתורה הוצרך לדרוש בזה שד"ת אינם מקבלים טומאה. והטעם כי באורייתא ברא קב"ה עלמא ואיך יהי' לנו קיום בחו"ל אם לא ע"י עסק התורה (וכאשר גזרו שם כו' בלתי זאת הם בחו"ל ואיך יהי' שם קיום בלתי עסק התורה). וזה גם כן הרמז ה' אלהינו דבר אלינו בחורב. ר"ל הדברי תורה הם אלינו גם בזמן החורבן כמ"ש כי לא תשכח מפי זרעו. לכן קדושת התורה היא תמיד עמנו וד"ת אינם מקבלים שום דבר חול כנ"ל. וזה הכח הוא ע"י קדושת שבת שהיא קביעא וקיימא גם בזמה"ז השכינה שורה בישראל ביום השבת כמ"ש בפי' הגמ' יכול יהי' בנין בהמ"ק דוחה שבת ת"ל אך את שבתותי כו'. וז"פ הכתוב רב לכם שב"ת בהר הזה. השבת היא הרבי שלכם וכח התורה עמנו גם בזמה"ז בחוץ לארץ:
זאת חוקת התורה ותרגום אונקלום דא גזירת אורייתא. פי' שע"י התורה יחתוך ויגזור כח הטומאה גם בזמן הגלות. וז"ש בגמ' שגזרו טומאה על ארץ עובדי כוכבים פ' שנה קודם החורבן כדי לחתוך ולבטל כל הגזירות. ולזה מצינו כי כל הגזירו' שגזרו חכז"ל הי' הכל אחר החורבן כנ"ל: רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי כו'. הנ"ל לפרש עפמ"ש בס' קדושת לוי בפ' זכור את אשר עשה לך עמלק כו' היינו היצה"ר הוא עמלק היושב בתוך גופך ושוכן במפתחי הלב והוא היצר והוא השטן וכו' והי' בהניח לך כו' תמחה את זכר עמלק כו' לא תשכח. ר"ל כשתגמור לבער היצה"ר אז תבין איך שנואים הרשעים כמש"א דוד תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי. היינו אחר שמגרש היצה"ר אז חמתו בוערת בקרבו על הרשעים ארורים ורצונו לכלותם מן העולם. עכ"ד. ובזה יובן הפסוק הזה רב לכם שבת בהר הזה ר"ל שכבר באת' להר סיני לקבל התורה מפי הגבורה ומעתה כבר זכיתם למדה זו לשנוא העוברי רצונו. פנו וסעו לכם. לכו לפנות ולכלות הרשעים עד תומם:
ואקח מכם ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועי' ואתן אותם ראשים עליכם כו'. פרש"י ז"ל אנשים חכמים וידועי' אבל נבונים לא מצאתי זו אחת מז' מדות שאמר יתרו למשה ולא מצא כו' ע"ש. יש להעיר ולשום לב מהו שבח המדה הזאת של נבוני' שבקש משרע"ה ולא מצא. הלא בחי' נבון הוא שמבין דבר מתוך דבר וכי זה קשה הי' למצוא בדור המדבר שהיו דור דעה ולומדים מפי משרע"ה כל התורה כולה בע"פ. אך הנה אמנם זהו הדרך העולה לה' במדת אוהביו הצדיקים העובדים לפניו לנסותם בכל עת ולבחון את טוב לבבם כמ"ש ה' צדיק יבחן. והבחי'והנסיון הוא לפעמי' ע"י שמעלה אותם ומנשאם למעלה ראש במדריגות העליונות בעבודת' לה' גבוה מעל גבוה ואעפ"כ המה ישמרו את חוקם בשפל ערכם ובענוות רוחם. לא יתנשאו ולא יגבהו ואינם מתזיקי' טובה לעצמם. ובעיניהם אינם נחשבי' לכלום וכמ"ש דהמע"ה נטיתי לבי לעשות חוקיך לעול' עקב. ר"ל אע"פ שנטיתי לבי לעשו' חקיך ולקיים מצותי אעפ"כ לעול'עקב. לעולם אני בעיני בבחי' עקב ושפל המדריגה. והנה בחי' הנסיון על אופן הזה הוא שמצינו בתור' ובמעלת הצדיקים בכל דור ודור. כמו שנודע המעשה מהבעש"ט זי"ע שפעם אחד הפציר מאד באחד מגדולי תלמידיו הוא הרב הקדוש הצדיק ר' מיכלי ז"ל אשר בני העיר מאחת הערים החשובות הפצירו מאד מהבעש"ט על ככה לומר לו לקבל הרבנות ולא רצה בשום אופן עד שכעס עליו הבעש"ט ואמר לו אם לא תשמע לדברי אלה הנה תדע כי אבדת עולמך בזה ובבא. והשיב לו אף אם יהי' נאבד ח"ו משני עולמי' מ"מ לא אקבל שררות הרבנות עלי אשר לא נכון לי. אז ענהו הבעש"ט בשמחה ברוך אתה לה' וברוך טעמך זכאי חולקך בג"ע כאשר לא התנשא רוחך ולבך על כל דברי אלה כי אנכי אך לנסותך באתי לדעת את אשר בלבבך להטיבך באחריתך. והנה זה הדבר שמצינו בתורה בנסיונות של א"א ע"ה שעלה מעלה מעלה עד שלבסוף כתיב. והאלהים נסה את אברה' שלא הי' צריך עוד שום נסיון כ"א מה שנשאר לו ע"י הקב"ה בעצמו כביכול. והנה זה דרך הנסיון שמצינו בתורה אצל משרע"ה בסנה שכביכול הקב"ה הי'מפתה אותו שבעה ימים לילך בשליחות לגאול את ישראל והי' מגלה לו כל סוד שמותיו ית"ש כנודע והעלהו מעלה מעלה במדריגות העליונות ואמר לו אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם. ואעפ"כ לא רצה לקבל עליו ובכל פעם אמר לו תירוץ אחר. וזה הי' מגודל ענוה של משרע"ה שהוא שיער בעצמו שאינו ראוי לכל זה. ויירא מאד מפני בחי' הנסיון הרל כי חשב כל זה הוא רק לנסותו אם יגבה לבבו ע"ז כנ"ל. האמנם כי אצל משרע"ה בסנה הי' רצון הקב"ה באמת שיהי' הוא הגואל אבל משה רבינו לא האמין בעצמו שהוא יהי' ראוי לכל זה מגודל הענוה שהיתה בו כמ"ש והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמ' וכמ"ש בפ' מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא כו' וכן אמר הן בנ"י לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כו'. יען כי סבר בעצמו שאין בו יראת שמים ולא יהיו דבריו נשמעים עד אחר ששם האותות בידו שוב אמר לא איש דברים אנכי כי כבד פה וכבד לשון אנכי. ר"ל כי אני לא אוכל בשום פנים לומר כי אנכי הוא גואלכם והרבי שלכם כי אינני ראוי לכך כנ"ל עד שידע הקב"ה את טוב לבבו בשפלות רוחו כי גם אחרי שהבטיח לו אנכי אהי' עם פיך לא יוכל להוציא הדברים האלה מפיו הקדוש לומר אל ישראל אני הוא גואלכם והמנהיג שלכם הנה צירף לו את אהרן ואמר לו הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר . הוא וכו'. ר"ל הנה הוא יאמר בשמך אל ישראל כי גואל אתה ואתה הוא הרב שלהם. וז"ש ודבר הוא לך אל העם והוא יהי' לך לפה ואתה תהי' לו לאלהים. ר"ל הוא יהי' לך לפה לומר לישראל שישמעו לקולך כי אתה הרבי שלהם ואתה תהי' לו לאיש אלהים כנ"ל. וכ"ז הי' מסרב בשליחות כי לא הי' יכול להוציא הדברים האלה מפיו הקדוש וגם אח"כ כשהלך וישב אל יתר חותנו אמר לו סתם. אלכה ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים. ולא אמר לו שום תנועה כי הולך הוא לגאלם ולא גלה לו מהמראה הגדול שראה כי לא הי' יכול להוציא דברי גדולות מפיו הקדוש להתפאר בעצמו על ככה. והנה אח"כ כשבאו אל בני ישראל כן נאמר שם וידבר אהרן את כל הדברים האלה אשר דבר ה' אל משה אבל משה לא דבר כלום מפני גודל הענוה שלא מצא עדיין לבו לדבר בראש העם וליקח עטרה עליהם רק אל פרעה דברו שניהם כמ"ש ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה ולבסוף גם ע"ז התלונן משה למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני. ר"ל בוודאי אני החייב בדבר שלא שמע פרעה אלי כי אינני ראוי לשליחות גדול כזה. ולמה זה שלחתני טוב הי' לך לשלוח איש אחר טוב ממני הי' פרעה שומע לו. וכן אמר הן בנ"י לא שמעו לי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים. ר"ל בוודאי החסרון בי כי שפתי עדיין ערלים ולא מהלו בקדושה לכך אינני ראוי לשמוע לי כ"ז הי' טענת משה רבינו ע"ה מפני גודל הענוה והשפלות שהיתה בו כי לא האמין בעצמו שראוי לכל אלה. נחזור לענינינו הנה כן הקב"ה מתהלך בנסיונות עם עבדיו הצדיקים על בחי' הנעלה הזאת. וכן הוא ע"ד זה מה שאמר לו הקב"ה למשה ועתה הניחה לי ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול הנה אח"כ השיב לו ואם אין מחני נא כו'כי ירא מפני הנסיון כי בודאי לא יטוש ה' את עמו אך למען נסות אותו בא אלהים אם יתפלל עליהם כנ"ל. ואם הי' משה חלילה מסכים לזה היו ח"ו נאבדים כולם עמו עפ"י דברו. וכן מצינו ענין נסיון הגדול אצל חנני' מישאל ועזרי' כשרצו להשליכם לכבשן האש באו לישאל ליחזקאל הנביא אם ינצלו ואמר להם לאו ואח"כ כשהלכו ממנו אמר לו הקב"ה כי יצילם כמבואר בזוה"ק כו'. ועיין בפנים בפר' קרח ח"א. והנה על בחי' הנסיון הזה הוא שהוכיח משרע"ה את ישראל באמרו ואקח מכם את ראשי שבטיכם אנשים חכמי' וידועי'כו' אבל נבונים לא מצאתי ר"ל זה דבר גנאי לכם שמיד קבלתם עליכם והי' לכם להבין דבר מתוך הדבר שאמרתי לכם שתהיו ראשים הי' לכם להבין מזה שלא תחפצו להיות בשררה על ישראל. וזה שאמר אבל נבונים לא מצאתי שלא הבנתם את דברי לעמוד בנסיון למאן בתחלה בשררה כמו המעש' מהבעש"ט כנ"ל:
והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו. עיין פרש"י. ונראה לרמז ע"ד שאמרו במד"ר שהלך ירמיה בשעת גזירות החורבן על קברי האבות להשתטח שם ואמרו לו שילך למשרע"ה שהוא המוציא אותם ממצרים והוא יעמוד בפרץ לבקש ולהתחנן על רוע הגזירה. וזה הרמז בדבר זה והדבר אשר יקשה מכם ר"ל אשר יקשה מכם ומכחכם שלא תוכלו עוד לסבול עול הגלות ר"ל. תקריבון אלי ושמעתיו. שתבואו אלי ואשמע רצונכם להתפלל בעדכם. וק"ל: