שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וכו' ושפטו את העם משפט צדק וכו'. יש לרמז בזה ענין דרך הצדיקים המנהיגים הישרי'. כי עיקר ענין הדיינין הוא כמ"ש הוי דן אתכל אדם לכף זכות כדי לעורר רחמים וחסדי' על כל איש ואיש מבנ"י אף שהוא בשפל המדריגה אעפ"כ מחויב לדון אותו לכף זכות. בזה יש להבין הפסוק במלכים א' ג' פ' ס'. בתפלת שלמה המלך ע"ה שהתפלל ונתת לעבדך לב שומע לדעת לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה. לכאורה הוא תמוה מהו הרבותא בדבר המשפט בין איש לרעהו אשר בימי שלמה אין הכסף נחשב למאומה הלא הכסף הי' כאבנים בחוצות לרוב. אך האמת זה הי' כוונת שלמה שהי' מתפלל על דבר זה להיות לו לב שומע כזה לשפוט ולדון כל אדם לכף זכות. וידוע כי דרך הצדיקים להיות נבזים ושפלים תמיד בעיניהם ומביטי' על כל אורחותיהם ומאן דאיהו רב איהו זעיר ולא ינוחו ולא ישקוטו כאלו עומד עליהם שופט ושוטר. וז"ש צדיקים יצר טוב שופטן. אך כ"ז הוא על עצמם אבל את חבריהם הם דנין לכף זכות והמה גדולים בעיניהם אף שיודעי' שאינם מגיעי' לקרסוליהם. ואף לפי דרכם שהמה שפלי' בעיניהם ושונאי' את עצמם. מאי דסני לך לחברך לא תעביד. וכולם כאחד חשובי' ואהובי' בלבביהם להשפיע להם טובות וחסדי' . כמ"ש בר"ח בן דוסא שכל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין. פי' שהי' נבזה ושפל בעיניו גם קב חרובין די לו וגם זה איננו שוה לפי מעשיו והכל הוא בעיניו מתנת חנם. אבל על כל העולם הי' משפיע להם כל טוב. ולזה כל העול' ניזון בשביל חנינא בני כו'. וזה הרמז בפ' זו שופטי' ושוטרי' תתן לך בכל שעריך. כדרך הצדיקים שהם נבזים בעיניהם וכאלו שוטר ושופט הי' עומד עליה' ושופט א"ע לחובה תמיד באמרם כי אין בידם מעש להצטדק אך כל העם דנין לכף זכות כמ"ש ושפטו את העם משפט צדק. כי המה בעיניהם כצדיקי' גמורים אף כשאינם מגיעים לערכם. וז"ש להלן לא תכירו פנים במשפט. שיש כמה אנשים שאומרי' על זולתם כי הכרת פניהם ענתה בם והמה מביטי' בפניהם כי הם נבזי' בעיניהם. ולזה מזרז הכתוב לא תכירו פנים. אל תסתכלו בפניה' ח"ו לדון אותם לכף חובה. רק לדון אותם לכף זכות ועמך כולם צדיקים ולעורר רחמים וחסדים על כל העולם. אמן: Deuteronomy 16:18: This alludes to the path of tzaddikim and the path of good leaders. The main idea of judge is, as the Torah says, "[to] judge everyone favorably" in order to arouse G-d's mercy and kindness on every single Jew, even those of the lowest level--they, too, must be judged favorably. This will help us understand a verse from Kings, "you should give your servant a listening heart to know how to judge your people, to differentiate between good and evil, for who is able to judge your blamable people." The question [about this verse concerns the fact that during] the times of Shlomo HaMelech, there was lots of money; it was insignificant and as common as pebbles in the street. What is the novelty of this saying [since, during times of prosperity, there are fewer conflicts]? This was Shlomo HaMelech's intent: he should be able to judge every person favorably, as the way of tzaddik (they see themselves as lowly, and he who is great is small [great people think little of themselves]). They [tzaddikim] never rest, and it's as if they have a judge and policeman watching them as the Talmud says "tzaddikim are judged by their yotzer tov (good inclination)." However, their perspective is self-denigrating. Tzaddikim judge their friends favorably and are greater in their eyes, even though their friends don't reach their ankles [spiritually, their friends are at a much lower level]. This is despite the tzaddik's self-denigration; as the Talmud says "what is hateful to you don't do to others," which means [that one shouldn't project their self-hatred] and judge other people. All the Jewish people, as one, are important and beloved, and in their hearts [want] to do goodness and kindness. It says about Rabbi Hanina ben Dosa that "the whole world is nourished by Rabbi Hanina ben Dosa my son, and he only needs the nourishment of a small carrot." He [Rabbi Hanina ben Dosa] was so self-contempting that he thought that the small carrot was more than enough for him, and he wasn't even sure that the carrot was meant for him, and he saw it as gift of G-d. However, for the rest of the world, he'd give "all good"-- the tzaddik, seeing the earth favorably, was able to give the world goodness and kindness. This is the meaning of original verse: tzaddikim, who are disgraced in their own eyes (as if they have judges and police watching them) always judge themselves unfavorably and say that they don't have good deeds to justify themselves. However, they judge the people favorable and "they shall judge the people righteously [favorably]" because people, in the eyes of tzaddikim, are like perfect tzaddikim. This is the meaning of the Torah's admonition, "you must not show favor": [the literal interpretation of the verse asks not to judge a person's face and] there are some people that say they can [characterize and understand a person] by looking at their face, and one shouldn't do that. Rather, judge them [the Jewish people] favorably because all of the Jews are tzaddikim and bring mercy and kindness to the whole world, amen.
כי יפלא ממך דבר למשפט כו' וקמת ועלית אל המקום כו' ובאת אל הכהן אשר יהי' בימים ההם והגידו לך כו' ועשית על פי הדברים אשר יגידו לך מן המקום ההוא כו' למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. נקדים דברי הגמרא במס' ביצה מהו לסמוך בי"ט כו'. דלכאו' תמוה מאד דאז הי' בזמן שבהמ"ק הי' קיים למה לא שאלו לסנהדרין כמ"ש הכ' וקמת ועלית ולא הי' עוד ספק בהלכה. ורק אחר החורבן בימי הגמ' מצינו תיקו אבל בזמן הבי' מי איכא ספיקא. אולם יבואר הענין עפ"י מ"ש בגמ' אין הלכה כר"ש. מי לנו גדול כר"ש בן יוחאי ומדוע אין הלכה כמותו. אך האמת בזה כי לפי גודל מעלת רשב"י גבוה מאד לכן בעוה"ז בעת כזאת אינו באפשר שיהי' הנהגת העולם כמותו ולכן אין הלכה כר"ש אבל לעתיד כאשר יהי' מלאה הארץ דעה אזי באמת יהי' הלכה כמותו. וז"ש הליכות עולם אל תקרי הליכות אלא הלכות. שההלכה הוא לפי ההליכה של העולם לפי מדריגת ומעלת עוה"ז לכן עתה אין העול' ראוי להתנהג לסבול עוצם קדושתו של רשב"י. אך בדוד המע"ה מצינו בגמרא וה' עמו שהלכה כמותו. שהוא הי' בבחי' המלכות והי' בכחו להמשיך ההלכה לפי ערך הדור שהי' בעת ההיא. וז"ש בגמרא ר"מ ארוך בדורו הי'. מי קמל"ן שהי' גדול בקומה. אך הפי' שהי' בכחו להמשיך עולם הארוך והוא עולם שכולו חסד ארוך בדורו להשפיע החסדי' לאותו הדור. וז"ש ושבתי בבית ד' לאורך ימים. ר"ל שיהי' בכחו להמשיך אותו החסד ורחמים לעוה"ז לז' ימי הבנין. וזה הרמז הכתוב כאן למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. הוא עולם הארוך. על ממלכתו הוא ובניו כו'. פי' שימשיך עולם הארוך על ממלכתו לבחי' המלכות בעוה"ז. הוא רמז לעולם הנסתר כולו חסד כמ"ש ממקומו הוא יפן ברחמים. ובניו. הם הספירות למטה מחסד. כמ"ש וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם. חסדי אבות הם ג' הראשונות כמ"ש אי' חסדיך הראשוני'. והז' ספירות למטה הם נקראי' בני בניהם. וז"ש הוא ובניו בקרב ישראל להמשיך מעולם הארוך הוא ובניו בקרב ישראל לעוה"ז לכלל ישראל. ונחזור לתחלת הפרשה כי יפלא ממך. פל"א אלוף רמז לפלא העליון שהוא כולו רחמים וחסדי'. וקמת ועלית אל המקום זה ביהמ"ק. ובאת אל הכהן הוא הצדיק הדור אשר יהי' בכחו להמשיך החסדי' שיהי' לעתיד כמ"ש ביום ההוא יהי' ה' אחד וכו' והי' ה' למלך על כל הארץ. כי לעתיד יהי' שם הוי' כפול י"ה י"ה. כי בזמן הגלות הפירוד בשם הוי' אבל ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד. והצדיק אשר ביכולתו גם עתה להמשיך דבר זה כמ"ש אשר יהי' בימי' ההם מבחי' יהי' גם עתה בזמה"ז מעולם הארוך. לא תסור ימין ושמאל. פרש"י אפי' אומר לך על ימין שהוא שמאל. פי' לפרושו אם הוא ממשיך מעולם הארוך כנ"ל. אז אין כאן בחי' ימין ושמאל בחי' חס"ד וגבור"ה רק כולו ימין בחי' החסד כנ"ל. ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקו' ההוא. פי' כאשר בא אל מקום אשר הסנהדרין יושבים אזי ממילא הוגדלו ההלכה על בוריו מן המקו' ההוא. שהמקום גורם לכוון ההלכה לאמיתו. אף שזה אוסר וזה מתיר אלו ואלו דברי אלקי' חיים לפי הליכות עולם דאל"כ מהו רבותא של המקום ההוא שגם שם חולקי' בענין ההלכה זה אוסר וזה מתיר. אך מפני שהמקו' גורם שיהי' נאמר ההלכה על בוריו לפי הליכות עולם. אך כל זה בזמן שבהמ"ק ראשון הי' קיים. והאורים ותומים. והסנהדרין היו יושבים בלשכת הגזית. אך אז בעת שהיו מחולקי' על הסמיכ' בי"ט היו בזמן יוסי בן יועזר בבית שני שהיו חסרי' ה' דברים כמ"ש ואכבד"ה רמז שהי' חסר ה' דברי' בבית השני לכן לא הי' באפשרי להמשיך אותו העול' לכוון ההלכה על בוריו לפי הליכות עולם כפי הידוע שבזמן שלא היו הסנהדרין יושבים בלשכת הגזית לא הי' החולק נדון בדין זקן ממרא. [כדאיתא במס' סנהדרין דף י"ד ובסוטה דף מ"ה]. לפי שכח המקו' גורם לכוון ההלכה לאמיתו בלי שום חולק אפי' כי לפי שכלו והבנתו הי' צריך להיות ההלכה כפי דבריו כי איננו תלוי בשכל האנושי רק לפי הליכות עולם הנסתר מעין כל חי. לכן בזמן ההוא שהי' חסר ה' דברים לא הי' המקו' על מכונו. לכן היו יכולים לבא לידי ספק בענין ההלכה. לזאת שאלו מהו לסמוך כו':
א"י כי יפלא ממך דבר למשפט כו' וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו. יש לרמז בזה הענין גודל מעלת דבוק החכמים והצדיקים שבדור כי בכל ענין וענין כאשר האדם רוצה לגשת אל הקודש הן בתורה או בעבודה ובתשובה שלימה לנכון איננו באפשרי להשיג שום דבר בלתי דבוק הצדיקים אשר מפיהם אנו חיים וקדושת' עומדת לעד ולד"ד כמ"ש לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם (אמנם הנה ידוע גודל מעלת הצדיקים הגדולי' אשר עמדו לשרת בקודש להנהיג הדור כמו שידוע מהרב הקדוש מוהר"ר אלימלך זצלה"ה שפ"א הי' מתאכסן אצלו אחד מצדיקי הדור הרב הגאון הקדוש כו' והיו מסובים יחד על שולחנו ב' סעודות של שבת. אך בשלש סעודות הי' מצוה הרב מוהר"א ז"ל שיהי' כל אחד יושב לבדו עם אחוזת מרעים שלו והי' הרב מוהר"א מקדים לגמור השלש סעודות ואח"כ הי' הולך אל הרב הנ"ל תחת החלון לשמוע בקול דבריו. והי' אומר בזה הלשון אמת כי יש כמה צדיקים בדור אך כמוני איננו להיות כל מגמתו בלתי לה' לבדו למען כבודו ית"ש). וזה פי' הפ' והי' האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש אצל מחלקותו של קרח כל העדה כולם קדושי' ולזה הי' משיב להם משה להבינם מעלתו של אהרן הכהן. והי' האיש אשר יבחר ה' ר"ל שכל בחירתו הוא רק ה' למען כבודו ית"ש הוא הקדוש. רב לכם בני לוי. פי' אתם צריכין לרב כזה האמנם כי כל העדה כולם קדושי' עכ"ז הוא הקדוש. וזה הוא ג"כ פי' הפ' בפ' שלח. אם חפץ בנו ד' והביא אותנו כו'. ולכאורה הדבר תמוה שהי' אומר להם בלשון ספק אם חפץ בנו ובמה יועיל להשתיק בזה דברי המרגלים. רק הכי פירושו אם חפץ בנו ד'. שיהי' החפץ והרצון בנו באמת לאמיתו רק למען כבודו ית"ש אזי והביא אותנו כו' כי לא יאונה לצדיק כל און ובודאי נצליח בכל דרכינו. ונחזור לביאור הכתובי' כי יפלא ממך דבר למשפט. כמו שעינינו הרואות בכל איש הרוצה לגשת אל הקודש ותלאות הזמן פוגעי' בו והוא כמו הטובע במצולת ים ובכל כחו הוא משתדל לבקש הצלה לנפשו וזה העצה היעוצה וקמת ועלית אל המקו' אשר יבחר ד' אלקיך בו. פי' תלך אל הצדיק אשר יבחר כו'. פי' שכל בחירתו רק למען כבודו בלתי לד' לבדו. גם אז ה' אלקיך בו. שהשכינ' היא מתדבקת בצדיק הזה כידוע. וז"ש להלן שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו. פי' שכל בחירתו הוא רק ה' למען כבודו כנ"ל. ובאת אל הכהנים ואל הלוי' אשר יהי' בימים ההם. כדרך המבואר למע'כי לעתיד יהי' השם הוי' ב"פ י"ה י"ה. וגדול כח קדושת הצדיק להמשיך הקדוש' העתיד' לבא ב"ב גם בימים ההם לזמן הזה. וזהו מן המקום ההוא כמ"ש ממקומו הוא יפן ברחמים. הוא רומז לעולם הנסתר כמ"ש והוא הי' והוא הוה והוא יהי'. כי הצדיק אשר עתה דבוק בו ית"ש כמו שהבורא ית"ש עבר ועתיד והוה הכל אחד כמו כן הצדיק יכול להמשיך בחי' יהי' אשר הוא למעלה מן הזמן כמו דאיתא בזוה"ק עד דאתעבידת ברזא דאחד כגוונא דילי' והא אוקימנא דהוא אחד ושמו אחד. לפי הידוע. פי' הפסוק ביום ההוא יהי' ד' אחד ושמו אחד הם בנ"י שמות בני ישראל. וזה שפרש"י אפי' אומר לך על ימין שהוא שמאל ושמאל שהוא ימין אתה צריך לשמוע לו כידוע בחי' ימין ושמאל רומזי' על בחי' חסד וגבורה. ושם למעלה מן הזמן הכל בחי' חסד מעולם הארוך כידוע כיל"ח:
א"י כי יפלא כו'. יו"ד פל"א. שורש פלא הוא עתיקא סתימא טמירא כמבואר בזוה"ק פ' בלק. וכן הוא אל"ף רומז בנוצר חסד לאלפי' ואלוף בינה וצריך להמשיך ע"י היו"ד צי"ע. אך הצדיקים צריכין להיות בבחי' קטנה כמו שפי' רש"י ברמז במ"א הפלאה זו איני יודע מה הוא. פי' מי שאינו יודע בעצמו מה הוא חשוב זה יכול להמשיך מהפלא. וזה נאמן הקטן לומר מכאן יצא נחיל זה. פי' הקטן דוקא נאמן להמשיך ולהוציא נחיל הוא נח"ל ויו"ד הוא יסוד וזה שהדבר נבדל ומופרש ומכוסה ממך. וקמת ועלית עם המצות. דבקתי בעדותיך כמו בשבת יש עלי' בבחי' נשמה והוא שלום עליכם מלאכי השרת ברכוני לשלום בואכם לשלום:
א"י כי יפלא ממך דבר למשפט כו' דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ד'. הנ"ל עפ"י מ"ש לעיל בפ' ראה במאמר הגמרא ברכות אצל ר"י בן קסמא שנכנס להתפלל אל אחת מחורבות ירושלים ובא אליהו ושמר לו על הפתח. מהו לשון שמירה שהי' צריך לו. וגם מהו על הפתח לרמז בזה עפ"י דברי הרמב"ן ז"ל על פ' ועבדתם אתד' אלקיכם עבודה שבלב זהו תפלה. כי באמת היא עבודה גדולה להתפלל בלי שום מחשבה זרה. וזה שהי' ר"י בן קסמא נכנם להתפלל על החורבות ירושלים שיבנה מהרה בימינו. ובא אליהו ושמר לו על הפתח. פי' פתחי פיו שמר אותם שיצאו הדברי' בכוונה הרצוי' כמ"ש ד' שפתי תפתח. כמ"ש הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ד'. וזה הרמז בפ' זה כי יפלא ממך דבר כו' דברי ריבו' בשעריך הם המון המחשבות זרות המבלבלים את האדם בשעת התפלה. לזאת נתנה התורה עצה לזה וקמת ועלית אל המקום. פי' תיכף כשאדם עומד בבקר יהי' ראשית מחשבתו על גודל צער גלות השכינ'. וזהו וקמת ועלית אל המקום זה בהמ"ק שיבנה ב"ב אמן:
לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. הנ"ל לבאר דהנה כן יש הרבה בחי' בענין לימוד התורה שהוא בחי' מיימינים ומשמאילי' כמבו' בגמ'. והנה כמו שיש כמה מדריגות בענין לימוד התורה לשמה. יש שמגיע עד בחי' מלכות לבדה. ויש למעלה ממנו גם עד או"א. ויש עד בחי' אין ואריך ועתיק עד א"ם ב"ה. כל אחד לפי בחינת נשמתו וכוונתו. כן יש ג"כ הרבה בחי' בענין הלימוד שלא לשמה שהוא בחי' שמאל. יש שהוא לומד לקנטר ח"ו והוא מתועב. אכן יש ג"כ שהוא לומד בשביל שיקרא רבי וצדיק הדור הנה גם זהו שנוא לפניו ית"ש והוא מפיתוי היצר והנחש והייתם כאלהים והדיין נק' אלקים כנ"ל. ועד"ז אמה"כ לא תלמד לעשו' כתועבת הגוים ההם. שלא תלמד התורה לעשות ממנה כוונים וענינים שהם בחי' ע"ג ח"ו כמבואר כ"ז בחו"ה באריכות. רק תלמד ליראה את ד' זה הוא תכלית הלימוד. ואף הלומד לדעת ההלכות והגמרות מ"מ גם זה עדיין אינו לשמה. וע"ז אמרו חכז"ל לעולם ילמד אדם שלא לשמה מתוך שלא לשמה בא לשמה. פי' שילמוד תחל' לדעת ההלכות והגמרות שזהו עדיין שלא לשמה שאין זו היא לשמה שאמרו חכז"ל. אך הפי' לשמה הוא שאין כוונתו בלימודו לצורך עצמו כלל רק יכוון לשם יקבה"ו בלתי לד' לבדו ואין בו צד נגיע' לעצמו כלל. וז"פ כי נר מצוה ואור תורה קומה ד' למנוחתך שכל הכוונה לעורר נר מצוה ואור תורה קומה ד' למנוחתך לתיקון קומה שלמעלה. ולתיקון קשוטי כלה אל דודה. וז"פ ימינא ושמאלא וביניהו כלה בקישוטין אזלא לפי שיש בחינת ימינא ושמאלא בכוונת לימוד התורה לכן ביניהו כלה צריך לכוון לבנות קומת השכינ' בקישוטין אל תקרא בניך אלא בוניך. שזהו לשמה לשם ד' כנודע. הנה לכך הוא שאמה"כ בזה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. לפי שיש בחינת ימין ושמאל לכן אתה צריך שמירה מעולה ע"ז ולא תסור מדברי חכז"ל. והבן:
שום תשים עליך מלך אשר יבחר כו' מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא. יש לדקדק מ"ש מקרב אחיך למה לא נאמר מבני ישראל. עוד י"ל מה הי' הס"ד לתת עליך איש נכרי ח"ו נכרי ממש. אך הנ"ל עפ"י מ"ש ונשא אהרן את משפט בנ"י על לבו כו' היינו שבחי' צדיק הדור צריך להיות במדריגת אהרן שהי' מוסר נפשו על בנ"י והי' מקבל עליו כל מה שיבא ח"ו על בנ"י שום רעה הי' מוסר נפשו עליהם כדי להציל אותם מכל משפט ולבטל הדינין מהם. ולזאת הבטיחו שלא יאונה לו כל נזק ח"ו כמ"ש בבואו ובצאתו ולא ימות כמבואר במ"א. וכ"כ בפ' פנחס יפקוד ד' איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם היינו ג"כ שימסור נפשו עליהם. וכמ"ש יזכו לרב טוב כו' בביאת גואל לחיי עוה"ב. פי' שיהי' להם גואל כזה שמוכן למס"נ לבא לחיי עוה"ב. וכן אי' בס' תנא דבי אליהו מפני מה זכה משה כו' שכל ימיו הי' מתאנח על כבודן של ישראל כו' עי"ז זכה לגדולה כמ"ש ויגדל משה ויצא אל אחיו שכאו"א מבנ"י נדמה לו כאחיו ממש. וגם אהרן הי' בבחי' זו כמ"ש ולכל בני אהרן תהיו איש כאחיו. כי מדת הכהונ' הוא ג"כ בחי' החסד לעורר חסדים על בנ"י צריך להיות בבחי' זו שכאו"א מבנ"י יהי' לו כאחיו ממש באהבת ישראל ולמסור נפשו עליהם. וזש"א והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו. זהו גדולתו מה שיהי' כל אחד כאחיו בעיניו. וז"ש חכז"ל שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך. פי' יראתו מהעונש וגזירות רעות ח"ו רק עליך ולא ישים כל מגמתו עבור עצמו כלל. וז"פ שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו שכל בחי' בחירתו בלתי לה' לבדו כנ"ל. מקרב אחיך תשים עליך מלך רמוז על הרל שיהי' בלבו מס"נ עבור כלל ישראל. מקרב אחיך שמוכן להקריב א"ע עבור כלל ישראל במס"נ. מקרב אחיך. שיהי' כאו"א מבר'י נדמה לו כאחיו זהו הראוי להיות לך מלך. לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא. פי' מי שאינו בבחי' זו ואתה נכרי בעיניו וגם איננו במס"נ עבורך. וע"ז הבטיחה התורה כי לא יזיק לו כלל המס"נ הלזה. אדרבא למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. ועפ"ז מיושב הכתוב להלן נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך כו' וכ"כ הטיבו אשר דברו נביא אקים להם מקרב אחיך כמוך. הלא כתיב ולא קם נביא עוד כמשה ואיך כתיב כאן כמוך. אך הפי' באותו הבחי' במס"נ כמו שמשרע"ה הי' תמיד במס"נ עבור כלל ישראל. ולא שיהי' כמו מדריגת משה שלא קם כמוהו. רק בבחי' זו יהי' מנהיג הדור במס"נ ובאהבת ישראל כנ"ל:
וכתב לו את משנה התורה והית' עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ד' וכו'. יבואר עפ"י מ"ש בפ' גל עיני ואביטה נפלא"ות מתורתך נפ"ל או"ת כמ"ש זה ספר תולדות אדם כי כל אחד ואחד מבנ"י יש לו אות בתורה וזה ספר תולדות אדם. והתורה הוא כמו האילן והמצות הם הפירות. וששים רבוא אותיות שבתורה הם כנגד ששים רבוא נשמות מבנ"י. ואורייתא וקב"ה חד. וממילא כל הנשמות מבני ישראל המה כלולים בתורה ובאחדותו ית"ש כמ"ש ביום ההוא יהי' ד' אחד ושמו אחד. שמו אחד הם בנ"י אלה שמות בני ישראל. ועתה בזמן הגלות הוא פירוד בין הדבקים כמ"ש בהפרידו בני אדם ע"י הפגמים. אך לעתיד כאשר יתוקן הכל לנכון יהיו כל הנשמות כלולים באחדותו ית"ש ובקדושת התורה אשר כל הנשמות כלולי' בה נמצא ע"י עשיית המצוה כראוי מאיר חלק נשמתו בהתורה כמ"ש בר"מ שהי' כתוב בתורתו כתנות אור באלוף רומז למאיר יבא חלק נשמתו בהתורה הקדושה. וז"ש אשר קדשנו במצותיו פי' כשאנו עושים המצוה מאיר חלק נשמתנו בהתורה וממילא חוזר האור לקדש אותו ביתר שאת וא"כ התורה קשורה עמו בחלק נשמתו כנ"ל. וז"פ וכתב לו את משנה התורה הזאת. משנה אותיות נשמ"ה. כמ"ש ברוך שבחר בהם ובמשנתם. במשנת"ם בנשמת"ם כי ע"י הלימוד מאיר חלק נשמתו בתורה. וז"ש והיתה עמו שהתורה היא עמו כי הוא כלול בתורה על ידי חלק נשמתו אשר המצוה האיר חלק נשמתו באות שבתורה והתור' היא אור חוזר להאיר בו. וקרא בו כל ימי חייו. היינו שהתורה היא ממנו כמ"ש ואברהם זקן בא בימים שכל הימים היו ממנו כמ"ש ליראה את ד' כל הימי' לשון ראי' שיתראו יחד לפני ד' ע"י המצות שעשה. וכמ"ש ובכל יום ויום מרדכי מתהלך כו' שהי' הולך בכל יום במדריגה גבוה לעשות נ"ר להבורא ב"ה. וז"ש ליראה את ה' כו' לשון רואה אני את דברי אדמון שיהיו לרצון להראותם לפניו ית"ש. וז"ש כל ימי חייך להביא לימות המשיח להביאם אז לפני משיח ב"ב. וכל זה אם התורה יהי' עמו אז וקרא בו כל ימי חייו. וז"ש כל דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל כי כל הנשמות היו כלולים באחדותו ית"ש. לכן כל עבודת האדם בעוה"ז להיות חוזר לכלל הרצון הקדום. וזה ג"כ כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט. כי ע"י פרטיות המצות מאיר חלק נשמתו שהי' בכלל להאיר בתורה כנ"ל אי אתה דן אלא כעין הפרט. פי' כשהצדיק הוא במדריגה זו להאיר חלק נשמתו בתורה. אזי אי אתה דן אלא כעין הפרט. שיש בהצדיק כח לבטל הדינין ולעורר רחמים כמ"ש ותגזר אומר ויקם לך.
א"י וקרא בו כל ימי חייו למען. ילמד ליראה כו' לבלתי רום לבבו מאחיו כו'. פי' שהתורה היא לו לעזר שיהי' כן כל ימי חייו לבלתי סור מן המצוה כו' כי אם שנה ופירש קשה מכולם. אך התורה היא לו לעזר כל ימי תייו בבחי' ארון נושא את נושאיו. לבלתי רום לבבו מאחיו. הרמז בזה כשהצדיק הוא במדריגה גדולה לא ישכח מלוח לבבו צרכי בנ"א בעוה"ז המרובים ולא יעלים עינו מהם. כמ"ש דוד המע"ה זכרני ה' ברצון עמך. להזכירו בתפלתו הרצון וצרכי עמך. וז"ש בזוה"ק שאמרו תלמידי רשב"י ווי לן כד תסתלק מינן. פי' כאשר תסתלק ללכת בעולמות העליונים במדריגה העליונה אזי נהי' נשכחים מלוח לבך להשפיע לנו צרכי בני אדם. ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל. פי' שלא תלך השפע ח"ו לחיצוני'. למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו. כמבואר למעלה רומז לז"ס שירדו החסדים בקרב ישראל והבן:
וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה כו' . הנ"ל לבאר עפ"י מ"ש בגמרא פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה. דלכאורה תמוה מה זה פשפש ולא מצא הלא נראה לעין שלא למד. אכן יבואר עפ"י מ"ש והאר עינינו בתורתך. שהאדם צריך ללמוד באותו בחי' שיהי' כח בלימודו להורות לו דרך הישרה ולעורר לבבו להעלות על זכרונו לתקן כל פגם וחטאים אשר עשה מעודו כל ימי חייו. וז"ש אלה הדברים אשר דבר משה. דברים הם דברי תוכחה שיהי' כח בד"ת שלו להביאו לתוכחת מוסר. וז"ש בפרקיאבות כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה. ר"ל לדברי תוכחת מוסר. דאם אינו לומד לשמה הנה דרך היצה"ר לסמות עיניו לבל ידע דרך נכחה ודרכו ישר בעיניו. כמ"ש בפסוק ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי. כי עד"ז התפלל דוד המע"ה שהשי"ת יהי' בעזרו נגד היצה"ר המסמא את עיניו ונראה לו שעושה הכל בדרך מצוה ואינו מבין שהוא עבירה. ואני אראה בשונאי. במה שהיצה"ר מסיתו לעבירה ונראה בעיניו שדרך לא טובה הוא. זאת אוכל לראות בעצמי להנצל מתאוות היצה"ר. וזההי' ג"כ טעות השבטים במכירת יוסף נראה בעינוהם כי הוא מצוה. עד אשר באו לידי הניסיון במצרים ואמרו אבל אשמים אנחנו כו' כמבואר במ"א באריכות. וז"ש והאר עינינו בתורתך. שעל ידי לימוד התורה תאיר עיני לראות מה שפגמתי ועשיתי עד כה שלא כהוגן. אבל בלימוד שלא לשמה. הנה אי' ובוטל מדברי תורה. אף שהוא לומד בהתמדה הוא כמו שאינו כלל כמו בחמץ שהוא בעין ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי ואינו עושה פירות כלל. וזה שאמרו בגמ' יתלה בביטול תורה כמו שאינו כלל. ונחזור לביאור הכתוב וקרא בו כל ימי חייו. בשעה שהוא לומד וקורא בתורה יהיו כל ימי חייו עומדים נגד עיניו לראות מה שעשה שלא כהוגן כאשר כח התורה להורות לו תוכחת מוסר כמ"ש בזוה"ק ומודעת לי' חובי'. למען ילמד ליראה כו' שיהי' כח הלימוד להביאו לידי יראת שמים יותר אחר הלימוד מאשר הי' מקודם כמובא במ"א. וזה הענין הרמוז על ימי הרצון חודש אלול שנקרא תשובת השנה. שיהי' כח בהאדם להביא הרצון בהרהור תשובה לנכון לתקן מה שפגם בכל השנה. אכי"ר:
כי תקרב אל עיר להלחם עלי' וכו' ואכלת את שלל אויביך אשר נתן ה' אלהיך לך כן תעשה לכל הערים הרחוקים ממך מאד וכו' רק מערי העמים האלה לא תחיה כל נשמה כי החרם תחרימם וכו'. יל"ד בלשון הכתוב לא תחי' כל נשמה למה לא נאמר לא תחיה כל בשר או כלנפש מהו הלשון נשמה הלא הנשמה אינה נהרגת. גם למה לא נאמר כי הרג תהרג כל נפש כמו בשאר המקומות. והנה לבאר כל זה נקדים עוד מאמר הכ' לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים בדרך בצאתכם ממצרים. יש לשום לב מה החרי אף הגדול הזה אשר לא קדמו את ישראל בלחם ומים בצאתם ממצרים. וכי הי' חסר להם לישראל שום דבר בדרך הזה הלא לא היו צריכין דבר כי לחם ירד להם משמים ומים מצור הזיל למו גם מקנה רב היו להם בכל הדרך הזה גם כסף וזהב הרבה מאד ולמה להם לישראל להתגאל בלחם רוע לבב עמונים ומואבים הרשעים האלה ומה הי' חפץ בם. אמנם הנה כבר נתבאר בהאר"י ז"ל כי מאז חטא אדה"ר הנה נפלו ניצוצי הקדושה בין החיצונים ונתערבו בקליפות ומהם בדצמ"ח ועיקר העבדות של בנ"י להעלותם משם מתוך הקליפה. ועד"ז הי' כל מלחמת ישראל בשבעה אומות עובדי כוכבים הי' לבטל הקליפה ולהעלות מהם ני"ק לבא בקרב ישראל. אמנם אותן הניצוצות שנתערבו בהמאכלים הנה יותר קל הוא להעלותם ע"י האוכל אותם בקדושה. ויותר נתבררו מהקליפה הסובבת מאותן הניצוצות אשר המה מעורבים בתוך עמונים ומואבים האלה כי אלו עודם מסובכים ומשוקעים בתוך החיצונים עצמם אשר הטומאה גברה עליהם מאד לכן כאשר יתפרד הנשמה הקדושה מתוך שורש הקליפה ותצא מבין הרשעים לבא אל בחי' המאכל הנאכל אז קל מהרה תוכל לבא אל התיקון כנ"ל. והנה יש מהרשעים אשר רה"ק המעורבים ביניהם המה מקושרים ונדבקים עדיין בשורש הקליפה שלהם ואי אפשר להפרידם עדיין לכן הנה בעמונים ומואבים האלה אין מצוה לברר מהם אתה ניה"ק כי רבה טומאתם ודבקה קליפתם בהם הנה א"א להוציא הני"ק טהורה ופן תדבק מבחי' הרע בהקדושה לצאת עמה ויפגם את המעלה אותה לכן צריך שמירה ולברוח מהם. והנה זה הענין שנאמר בבני עשו אתה עובר היום בגבול אחיכם בני עשו ונשמרתם מאוד. פי' כי הניצוצות שבהם גדלה טומאתם מאד ואין עת עתה להעלותם. רק אותם הניצוצות שבאו בהמאכלים ויצאו מעט משורש הקליפה אותם תעלו. לכך אוכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם לצורך הבירור כנ"ל. וכן כתיב אצל יהושע וכלב שאמרו כי לחמנו הם סר צילם מעליהם אל תיראום. הנה כן הדבר אצל עמון ומואב שבחי' ניצוצי הקדושה שבהם עדיין אין גמר בישולם לצאת רק אם היו יוצאים מהם אל תוך המאכלים אז אח"כ בקל היו יכולים ליטהר וזהו שנאמר לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'. ר"ל עדיין אינם יכולין לידבק בהקדושה על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם. וזה הראי' כי עדיין הטומאה רבה בהם על הניה"ק לכן לא ידבקו בכם בקהל ה'. הנה זהו שאמר כאן כי תקרב אל עיר להלחם עלי' ואכלת את שלל אויביך פי' תוציא מהם הני"ק בבחי' מאכל כנ"ל. וזהו שלל רומז על הני"ק היוצאים כנודע. אפם כן תעשה לכל הערים הרחוקות. אך מער. שבעה העמים עובדי גלולים אשר סביבותיכם מהם לא תעשו באופן הזה ולא תכוונו בהריגתם לברר מהם ניה"ק כלל כי הם גדלה טומאתם מאוד כמבו' בזוה"ק אצל אליעזר כי הכנענים גדלה קליפתם מאד לכן אמה"כ עליהם לא תחיה כל נשמה. פי' לא תאמר להחיות ני"ק והנשמה של הקדושה המעורבת ביניהם למען החיות את הנשמה שלכם בשובם אל בני ישראל. וכ"נ לשון החיות כזה אצל יהושע וכלב חיו מן האנשים ההספי' ששב נשמת המרגלים אליהם וחיו מהם. אבל כאן נאמר להשמר מהם למען לא יחטיאו אתכם כמבואר לעיל והבן: