אז ישיר משה דרשו חז"ל שר לא נאמר אלא ישיר לעתיד עוד אמרו ז"ל שעתה הי' שירה חדשה כנוקבא שחוזרת ויולדות אבל לעתיד יהי' שיר חדש כו' והענין כי מי שמכוון עבור הנאת עצמו הוא בבחי' נוקבא שמקבלת ולכן אז שאמרו שירה חדשה לא הי' עדיין גאולה שלימה אבל לעתיד יאמרו רק עבורו ית' ולמענו הגם שהקב"ה מתאוו' לתפילתן של צדיקים ובוחר בשירה וזמרה של עבדיו עכ"ז א"צ להביא אותן לשירה כזו עוד ולהצילו בנס כדי שיאמר שירה כי אפי' שאינו להצילו מצרתו רק שראה פלאי השי"ת על כל דבר אומר שירה כיון שאין כוונתו בשירה רק בענין שמכיר כבודו ית' בשביל זה אומר שירה משא"כ מי שכוונתו בשירתו שאומר עבור נס הצלת עצמו כנוקב' המקבלת עי"ז בא עוד לצרה ח"ו כדי שיאמר עוד שירה בהצלתו עוד יש חילוק שמי שאין כוונתו עבור עצמו הגם שעדיין לא ניצול מצריו אומר ג"כ שירה בהבטחתו שבוודאי יעשה ית' למען שמו ויעשה כדי שיתגדל כבודו ואומר שירה גם קודם ראותו הנס משא"כ כשהוא כנוקבא כנ"ל שכוונתו עבור עצמו אינו יכול לומר שירה עד אחר הצלתו ונעש' נס כי מקודם אינו בטוח בעצמו שיהי' לו נס שמא יגרום החטא ח"ו כיון שאמונתו בנס הוא עבור האדם וז"ש שבים הי' שירה חדשה כיון שלא אמרו השירה רק אחר הצלתם כמ"ש וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה כו' והי' שירה חדשה כנ"ל שזה מורה שהיו בחי' נוקבא ועי"ז באו עוד לצרה וגלות כנ"ל אבל לעתיד יהי' בבחי' זכר שיר חדש וכתב בשל"ה שאז יאמרו שירה קודם עשיות הנס וכן כוונתינו בשירה עתה על גאולה של עתיד ע"ד שר לא נאמר אלא ישיר לעתיד ולכן אחר שביעי של פסח שקורין בתורה השירה שאמרו על הנס של יצמ"צ שהי' אז עושין אח"כ אחרון של פסח ומרמזי' בהשירה ע"ד הנ"ל על הנס שלעתיד ולכן מפטירין עוד היום בנוב ושם כתיב כל הענין מגאולה העתידה להיות ב"ב נחזור לפי' השירה ע"ד שאנו אומרים על לעתיד כוונתינו על כבודו ית' וז"ש אז גי' ח' רומז להנ"ל שביום אחרון של פסח יום הח' מרמזים על הגאולה העתידה להיות כנ"ל ולכן כתיב ישיר ולא שר כי אז גי' ח' מרמז על גאולה העתידה להיות ב"ב שיבואו למדה שמינית מדת בינה עלמא דחירות וז"ש ישיר את השירה הזאת לה' שלעתיד יאמרו רק עבור ה' וכבודו שיתגלה כבודו וז"ש ויאמרו לאמר אשירה לה' שלעתיד יאמרו רק עבור כבוד שמו כן נאמר ב"ב אמן:
והכה את נחל מצרים לשבעה נחלים ז"פ נחל גי' התורה כי אז יהי' לעתיד כמ"ש תורה חדשה מאתי תצא והחילוק בין יצמ"צ ובין לעתיד יהי' כי עתה הי' וירד ה' אל הר סיני שהוריד ית' הקדושה למטה והרגשנו הקדושה למטה וכן ועברתי באמ"צ כו' ולעתיד יהי' להיפוך שיגבי' ית' אותנו למדריגות מדת חכמה ובינה ונהי' בבחי' ומשה עלה אל האלקים כן נהי' כולנו ב"ב וז"ש והי' אור הלבנה כו' כאור שבעתים המאיר לז' המדות וז"פ חמה גי' ש"ע עה"כ מורה על ש"ע נהורין ולכן בפסח כתיב את יום השביעי עצרת ובסוכות יום שמיני עצרת כי עצרת גי' כתר חכמה בינה כמ"ש בס' מעשי רוקח ובפסח משתלשל הקדוש' מלמעלה עד מדה שביעית שכונסת הכל ובסוכות שהוא לאחר חג השבועות שהוא אחר קבלתינו כבר התורה מורה שמיני עצרת על בחינה שלעתיד שכל המדות יתעלו לשרשם למדת בינה שהוא שמינית ואנו נעלה שם כמו שהי' בבריאה ישראל עלו במחשבה וזה ענין ז' נחלים נחל ר"ת "נוצר "חסד "לאלפי' וחסד גי' חכמה עה"כ שכל המדות יתעלו לשם: צריך להחזיר מענינו של שטר בשיטה אחרונה ולכן קורין כל הבכור ביום השמיני והוא נגד מכת בכורות שהי' בלילה ראשונה:
יו"ט האחרון של פסח מורה על התחברו' ישראל שאין מחמירים כ"כ ואין א' מחמיר יותר מחבירו ויכול כ"א לאכול עם חבירו אז מורה מה פעלנו באכילת מצה שבאנו להתחברות והי' ראוי לקרות אז המצ' מצת מצוה שהוא לשון התחברות אך הוא ע"ד נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן.
(לקוטים)
כרפס אמרו ז"ל סמ"ך פרך כי הסמ"ך מפריך ומשבר הדינין מאות נו"ן כמ"ש חז"ל חזר וסמכה ברוה"ק ואמר סומך ה' לכל הנופלי':
כרפס גי' ש"ס גי' י"ב צירופי הוי' עה"א ועי"ז ממתיק ק"ך צירופי אלקים גי' ש"ס וגי' ד"פ מלך וד"פ מים שמורה חסד שנשפע החסד בכל הד' עולמות אבי"ע ומתפשט מלכותו ית"ש ועיין מ"ש על ענין מצה מיכל' דמהמנותא:
ענין ב' טבולין כי טיבול צריך לצרף לו את דבר שמטבילין בו וכן בחי' רוח מחובר לנפש וכן לנשמה וע"ז מורין ב' טבולין.
הא לחמא עניא כו' כי שעת אכילה שעת מלחמה ולכן נקרא לחם לשון מלחמה ועתה הא לחמא המלחמה בעניות שא"א לנצח המלחמה בשלימות עד שיערה עלינו רוח ממרום ובמצרים הי' ג"כ לחמא עניא אבל כל דכפין מי שרעב לשמוע דבר ה' ויתי ויכול זה מותר לו לאכול כמ"ש לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי שכשהולך בדרך הקדושה והתורה מותר לו לאכול ואמר אח"כ לשנה הבאה בארעא דישראל ונוכל לטהר ולקדש עצמינו.
לחם עניא גי' יצחק רמז לגבורות ואוכלין זה בליל פסח שהוא רחמים גדולים כי כן צריך האדם להיות צהלתו בפניו ואבלו בלבו ואף ביו"ט זמן חירות שהוא בשמח' גדולה אוכלין אז מצה בלא מלח ותבלין וכן מרור רומז לגבורות ושותין יין שרומז לגבורו' ושותין ד' כוסות יין ד"פ יין גי' מנצפ"ך שמרמזין על הגבורות הכל מורה כנ"ל להיות מעורב בהמדות ועד"ז מורה ג"כ ענין יחץ להיות ממוצע בעצמו לא להיות טוב הרבה ע"ד אל תצדק הרבה ועד"ז הגם שענוה טובה מאד אם היצה"ר מראה לו מאד שפלותו לבטלו עי"ז מעבודת ה' ית' צריך להגביה עצמו ע"ד ויגבה לבו בדרכי ה'.
כל דכפין ייתי עליו כל הטובות ויכול ויהי' לו מה לאכול שיהי' לו פרנסה בריוח כל דצריך דברים הצריכים ייתי עליו ויהי' לו ואע"פ שאינו כדאי לז"א ויפסח וידלג לאדם כמו במצרים שאף שלא הי' ראוים כתיב ופסחתי עליכם כו'.
מה נשתנה הלילה הזה כו' פי' שזאת הלילה נקראת בלשון זכר כמ"ש הוא הלילה הזה והתירוץ לזה שעתה הנוקבא ג"כ נכללת בבחי' דכר ונעשה ג"כ משפיע ע"ד שכ' בזוה"ק על ענין נער ונערה שבתורה וז"ש ג"כ והי' מספרים ביצמ"צ כל אותו הלילה אמר ג"כ אותו לשון זכר זהו הי' ספורם איך הלילה גדולה כ"כ שנעשית בבחי' דכר וז"ש למען תזכור כו' כל ימי חייך הלילות שגם הלילות יהי' בבחי' זכר: א' שעשו יחוד בין אותו דכר ובין לילה נוקבא:
וי"ל ג"כ מ"ש כל אותו הלילה ול"א כל אותו לילה רק כי ה' דלי"ת הוית וכשנעשה ו' בתוך ד' נעשה ה' וזהו תוספת ה' דהלילה וזהו הי' סיפורם איך הו' מדות יצאו מגלות ונעשית ה' ע"י יחוד ד"ו פרצופין עד שתלמידיהם הרגישו היחוד הגדול ואמרו הגיע זמן ק"ש של שחרית הבוקר אור לבחי' זאת הגיעו בספורם להאיר כל החשכות:
ביד חזקה ובזרוע נטוי' שנגלה עלינו בקומה שלימה:
והיו מספרים ביצמ"צ כי ה' חכמים אלו הי' בחי' ה' חסדים והי' ע"י סיפור יצמ"צ יכולין לעשות יחוד של אותו לשון זכר והלילה לשון נקיבה כמ"ש לעיל וי"ל כל אותו הלילה גם בגלות עד שהגיעו למדריגות שחרית בחי' בוקר אור:
א"י והי' מספרים לשון ספר בין ב' המדינות כן הם חברו ב' אורות ע"ד הצדיק דכתיב בי' כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא ובארעא וכל כך הי' מיחדים עד שבאו תלמידיהם מרוב תשוקתם למסור נר"נ שלהם ואמרו הגיע זמן ק"ש מסירות נפש:
א"י שהם הי' מספרים ביצמ"צ כל אותו הלילה מהחשכות הגדול שהי' במצרים ותלמידיהם אמרו לספר בבחי' בוקר שהאיר לנו ית"ש מהחשכות:
ולא זכיתי שתאמר יצמ"צ בלילות כי הי' עניו ואמר א"א לצאת מהיצה"ר ולעשות יחוד בהחשכות ודרש בן זומא למען תזכור לשון יחוד ימי חייך הימים כשאדם בגדלות השכל כל ימי חייך הלילות אף כשאינו בגדלות השכל:
מה העדות לשון רחמים והחוקים והמשפטים מדה"ד שמלך במשפט יעמיד ארץ ואנו מספרים גם לרעות שעשה ית"ש למצרים די לנו לספר שעשה לנו טובות לא מה שעשה לצרינו:
החכם שואל מאי התכלית מעשיות מצות אלו ומשיבין אין מפטירין כו' אפיקומן נוטריקון אפיק מן שלא יהי' צריך עוד למיין נוקבין זהו גורמין ע"י אכילת הפסח:
א"י אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שאפי' אותיות מ"ן שהם הגבורות היותר קשות בין אותיות מנצפ"ך א"צ להוציאם כי נמתקו עתה:
ברוך המקום כו' כנגד ד' בנים דברה תורה כו' שצריך ליתן לו ית"ש שבח אפי' על בריאות הרשע כדי שיהי' יתרון אור מן החושך כמ"ש ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב כו':
ושאינו יודע לשאול ואין לו שכל להכיר גודל הנס והחסד את פתח לו כו' ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי שי"ת אמר למעני למעני אעשה כי ית"ש נקרא זה כמ"ש זה אלי ואנווהו וכן דרשו ז"ל וזהו חסד גדול לאין שיעור שאפי' מי שא"י יכיר גודל חסד זה. גם את פתח לו תפתח לו פתח השגה בחי' נקודת פתח שיש בעולם העליון הזה שמרמז עליו נקודת פתח קצת השגה משא"כ בבחי' נקודת קמץ שהוא לשון קמיצה וצמצום ששם בהעולם העליון שקמץ מרמז עליו אין שום השגה וטלה גי' דם גי' רבוע אהי' בחי' נקודת קמץ ונתנו זה על הפתח נקודת פתח כי החכמה מאין תמצא:
יכול מראש חודש מיום שנתחדש ונברא האדם כו' יכול מבעוד יום מיום הראשון של הבריאה כו' מצוה ומרור כשהללו אומרים יברא והללו אומרים אל יברא משם ממשיכין:
א"י יכול מר"ח שידמה לאדם שיתחיל מחדש לעבוד בוראו ת"ל ביום ההוא לשון נסתר שידע שעדיין נסתר ממנו הבהירות יכול מבעוד יום לשון צירוף שהוא יצרף א"ע להבהירו' ת"ל כו' מצה ומרור רומז לבירור נ"ק:
א"י יכול מר"ח שלא יאמר האדם אעבוד בוראי כשיהי' לי לב חדש ולב טהור ברא כו' ת"ל ביום ההוא תיכף יכול מבעוד יום שעכ"פ אינו עושה בחשכות שאינו עושה עבירות ת"ל כו' בשעה שמצה ומרור רומז למצוה ועבירה עכ"ז אינו רשאי לבטל מלהיות עבד לו ית"ש:
בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך בעבור אותיות בערוב ע"ד שכתבנו במ"א שלכן נק' ערב שבת על שמעורב בו קדושת שבת וכן כאן הסיפור יצמ"צ בעת תערובות מצה ומרור רומזים לבהירות וחשכות ע"י סיפור יצמ"צ אל ה' ויאר לנו:
ואולך אותו בכל ארץ כנען לזרוע הנ"ק שבאברהם שיתרבו ויעשה פירות וישראל יקחו אותם ולבן הי' לו אחיזה גדולה בהראשית ויעקב ידע זה והכניס עצמו בסכנה גדולה ועצומה בשביל כנס"י להסיר מצאן לבן כל אשר יש בו איזה נקודה מורה על נ"ק וז"ש ג"כ לגור בארץ באנו לשון מורא מהשית"ש ועי"ז יכול לברר נ"ק כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך שאין שם נ"ק וז"ש ג"כ ועבדום וענו אותם כו' וע"י העינוי יוציאו הנ"ק כמ"ש האר"י ז"ל ע"פ עת אשר שליט האדם באדם לרע לו ואח"כ וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי להוציא מהם נ"ק ובזה מתורץ תיבת וגם שלכאורה מיותר והי' לו לומר והגוי כו' רק הפי' שע"י ב' אלו יתבררו הנ"ק ולז"א ועבדים כו' ויהי' בירור נ"ק וז"ש ואח"כ יצאו ברכוש גדול מהנ"ק ואחרי מופלג מורה על גאולה העתידה דן אנכי במה שיקבלו אנכי ה' אלקיך אף שאז הי' עדיין הללו עע"ז והללו כו': הגיע זמן ק"ש של שחרית לשון שחוור ושליט שעשה אותנו שליטים: אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו ועיקר הכוונה לכלותינו לכלה שלנו היא השכינה הקדושה: מלמד שלא ירד להשתקע פי' שלא הוריד מחשבתו בבחי' של מצרים שבזה הי' נשאר שם שקוע ח"ו רק הי' כוונתו לברר נ"ק ולא שכח רגע אחד ממש שלא ירד למצרים להיות שקוע ח"ו וגם עתה בהגלות צריך שלא ישכח אפי' רגע אחת ממש בהגירות שלנו ולא להיות בבחי' שקוע ח"ו:
רבבה כצמח השדה שהמזל מכה ואומר לו גדל כמו השמש שמכה על איזה דבר וכן בישראל כשנגלה להם השורש מנשמתם ותרבי ותגדלי וזהו ענין שבת הגדול שנגלה להם הקדושה ונתגדלו: ותבואו בעדי עדיים מלשון בטחו בה' עדי עד: אני הוא ולא אחר ע"ד מי שמספר מעשה באריכות ואח"כ אומר קיצור הדבר: הנה יד ה' הוי' במקנך כו' כי הוי' הוא ג"כ צירוף שם הוי' הרי ב' שמות הוי' גי' שם הוי' במילוי שגי' ב"ן גי' בהמה ונתגבר הקדושה דשם ב"ן גי' בהמה והרגה בהמה דקליפה: ולא יכלו להתמהמה שכ"כ כביכול הגיע רחמנותו י"ת שלא הי' לו סבלנות להיות בניו שם עוד רגע ולהתמהמה נוטריקין משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים: וי"ל עוד ולא יכלו להתמהמה לתקן עוד מה א' רק תקנו ג"פ מה גי' מצה ולכן החכם והרשע והתם שואלין בלשון מה ולא השאינו יודע לשאול לא אמר בו לשון מה ובמן כתיב שקראו את שמו מן כי לא ידעו מה הוא וקשה ע"כ הי' לקרות שמו מה כיון שלא ידעו שמו רק ע"ד הנ"ל שזהו לא ידעו לקרותו מה ומצה גי' ג"פ מה נגד ג' שבטים בכל דגל כי בכל דגל הי' בחי' שם מה וי"ב פעמים מה עה"כ גי' ישראל ולכן נתאוו לדגלים להקרא בשם ישראל כי שמות בני ישראל ר"ת גי' י"ב צרופי הוי' נגד י"ב שערים ושער הי"ג כוללם: וגם צדה לא עשו להם והעוגות שהוציאו לא לשם צדה רק לשם מצות מצוה: וימררו את חייהם החיות שלהם בעבודה קשה עבודת השי"ת הי' אצלם בקושי בחומר ובלבנים רומז לגוף ונשמה שגם בעבודת השי"ת היתה גופניות.
תשעה מי יודע כו' להבין הלא זה הכל יודעין רק להבין באמת למה יש ט' ירחי לידה רק ממדת חכמה שהוא הראשית עד בחי' התגלות יש ט' מדות ורק אנו יודעים ומבינים זה לא אוה"ע ושמונה ימי מילה מורה על מדה שמינית לעילא בחי' בינה כי בחכמה עדיין אין שום התגלות:
עשרה דבריא נגד יוד מאמרות שנברא בהם העולם ואמרו ז"ל בראשית נמי מאמר הוא רק סתום מאוד כן מאמר אנכי ה' אלקיך סתום מכל סתום אלקותו י"ת ולית מחשבה תפיסה בי'.
אחד עשר מי יודע הענין כי בקדושה יש עשר כתרין דקדושה ובקליפה יש י"א כתרין דמסאבותא וכתב בכוונת ע"פ תביאימו כו' לכוין להוציא מהקליפה הי"א כתרין ונגד זה י"א כוכביא ורק אנו יודעין זה:
ואתא חוטרא כו' חוטרא גי' דרך גי' יב"ק א' הוי' אלקים וא' הג' שמות כידוע ובאלו השמות הכה לכלבא ואתא נורא אש הגבורות ושרף לחוטרא ביטל הטובות מאלו השמות ואתא מיא מימי החסדים כו' ואתא תורא פני שור משמאל כו' ואתא שוחט יחזקאל הפכו לכרוב אותיות ברוך (וכמדומה שכ"ז אמר בשם הרב הק' מלאנצהוט).
במדרש שאמר י"ת לישראל במצרים בני מה אתם עושים בכאן ואמרו אתה גזרת עלינו ת"ל שנה כו' הפי' כי העבדות לו י"ת בגלות הוא בבחינה נמוכה מאוד גם אמרו ז"ל כל הדר בח"ל דומה כמו שאין לו אלקי וז"ש מה אתם עושים בכאן איזה עבדות שיהי' חשוב והשיבו אתה גזרת עלינו ובזה שאנו בגלות כמו שהי' רצונך שגזרת עלינו ת"ל שנה ואנו מקבלין עלינו זה באהבה שאם רצונך כך גם אנו רוצין זהו העבדות.
במדרש ישראל קוראין להקב"ה אב ואומר י"ת להם והלא בני יצחק ויעקב אתם ואומרים לא המוליד נקרא אב אלא המגדל כי מצינו בספרים שמשה המשיך הדעת לישראל כי הי' צריך להמשיך רחמים על ישראל וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו לכן המשיך להם הדעת ועי"ז המשיך להם מי"ג מדה"ר גי' אבי ר"ת "יצחק "בן "אברהם הממתיקין הגבורות. וז"ש שי"ת אומר לישראל והלא בני אברהם י"ו אתם כי המשיכו לנו ממקורות עליונות שנקרא אבי כמו שפי' בפ' וארא אל האבות ומשיבין ישראל כו' אלא המגדל שמגדל מדת אברהם יצחק ויעקב שהם מקורות עליונות.
וה' הולך אבל הי' בעמוד ענן לא בבהירות כמו שיהי' לעתיד עכ"ז גם אז כל שבט הלך לפניו צירוף הוי' שלו לפניו.
ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם הפלוסופים חקרו כמה חקירות שא"א שיהי' שום בריאה שלא יהי' בה בחי' אור וחשך עיניהם מראות שכיון שקודם הבריאה הי' חשך על פני תהום והבריאה ע"י ויאמר אלקים יהי אור נמצא שכל הבריאה רק ע"י אור ולכן ביצמ"צ שהי' דוגמת בריא' העולם הי' לכל בנ"י אור וכן בבריאות עולם יקוו המים וכאן באו בים:
ה' ילחם לכם לכאורה הי' לו לומר בשבא תחת הלמ"ד רק שהכתוב אומר לשון נפעל כי כביכול מלאך אלקים הי' לוקח החיצים ובלסטראות ואמר מוטב שיכנס החץ בי ולא בבני ישראל.
ואתם תחרישון לשון חרישה שהיא הכנה לזרוע כן בזאת השתיקה הי' הכנה שישמעו מהשי"ת וז"ש נעשה הכנה ונשמע וז"ש עושה דברו כדי להיות הכנה וחרישה לשמוע בקול דברו.
הנה כל ענין של קי"ס הי' השתלשלות מה שהי' בתחילת הבריאה הללו אומרים יברא והללו אומרים אל יברא כן הי' גם כן בשעת קריאת י"ס מליצים טובים עלינו ויש מלאכים שהיו אומרים הללו עע"ז והללו כו' וכמו שהי' מים התחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא ורפש בהון ית"ש וחלק מים התחתונים מהעליונים כן כאן העליונים עלו למעלה ונצבו כמו נד והתחתונים נעשו כגשר לעבור עליהם:
וישאו בנ"י את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם להבין הול"ל רודף אחריהם רק כי הצדיקים הי' עיקר כוונתם במה שרצו שיהיו נגאלים על גלות השכינה ועל נשמתם חלק אלקי יעקב שראו שא"א להם במצרים להתקדש ולטהר שלא יהי' להם תאוו' גשמיות ושאר תאוות רעות במצרים ויצאו בשמחה רבה ואח"כ נשאו עיני שכלם והנה מצרים שמורה על תאוות רעות נוסע אחריהם שלא נפטרו עדיין מזה ויצעקו כו' ואח"כ כתיב ויושע כו' וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ולא תלוי הגדול' בעצמ' ועי"ז באו ליראה ואמונה וכמ"ש ויראו העם העם כו' ויאמינו כו'. (חסר ההתחלה). כי יש בכם ימין ושמאל וצריך לקדשם ולטהרם ולירדם לאלופו של עולם י"ת וע"ז מרמז אז "אלף "זיין ואז יכולין לשיר את השירה וליחד ולחבר הזאת לה' זאת בחי' נוקבא ליחדה להוי'. ויאמרו לאמר שכל המלאכים והעולמות ג"כ יאמרו שירה גם ויאמרו לאמר לדורות השירה הזאת.
כי גאה גאה שי"ת התלבש בי"ג מדה"ר וכתיב בזוה"ק די"ג מכילין דרחמי אינון גיאות ה' שאינו חושש להמקטריגים ואומר וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו כדאי ואין מי שימחה בידו ועיין בדרושים דר"ה.
סוס ורוכבו רמה בים יש להבין בשלמא מה שאנו מספרים בקי"ס בנס הגדול ובהצלתינו ניחא אבל למה לנו להאריך באבידת שונאינו רק כי זה יועיל לכל איש מישראל כי אז טבעו בים כל כוחות הס"א והמחשבות הרעות וז"ש כי ידעת כי הזידו עליהם שהכניסו מחשבות רעות בלבות בנ"י כי זדו לשון מחשבה ותעש לך שם כו' שם משמות הקדושים לבטל ועי"ז נעשו אח"כ זכיות וז"ש וזדים טבעת אלו המחשבות נעשו כמו טבעת עגול שהסוף נעוץ בהראש והראש בסוף שהסוף מתחיל ועולה לראשית כן אז נעשו ג"כ בע"ת שגדולים מצדיקים כי הענין כמו טבעת עגול שמסוף כל דרגין יכול להיות ראש כן עד"ז יכול להיות מעבירות זכיות וז"ש וזדים טבעת עשית אותם כטבעת עגול ועיין בכוונת ע"פ לא בגבורת הסוס יחפץ.
ומבחר שלישיו טבעו בים סוף ולא עלו לשפת הים כי הם בחי' ג"ר דקליפה ולשפת הים עלו רק השש מאות רכב בחור שהי' בידו בשאילה משרי אוה"ע כי הי' אז מולך בכיפה וזה דוגמא לכשחותכין לא' את ראשו שאין לו עוד כח בגוף כי כוונתם הי' להגביר כח הס"א ולקח מבחר שלישיו ושש מאות רכב בחור משרי אוה"ע והוא עליהם ורצה להגביר עשר כתרין דמסאבותא והגם שגם סיסרא עשה כן ולקח תשע מאות רכב ברזל אין עושין מזה נס כ"כ הגם שג"כ רצה להגביר כח הס"א ע"ד הנ"ל אבל כבר הי' חלושים הס"א כיון שכבר נחתך הראש שלהם כאן וז"ש ומבחר שלישיו טבעו בים סוף תהומות יכסומו ולא עלו לשפת הים רק הו' מאות.
וברוח אפיך נערמו מים תרגום חכימו מיא הענין כי הים לא רצה להבקע לפני משה כי הים בחי' גבורה ולא רצה שיוושעו ישראל רק כל מימות שבעולם נבקעו ג"כ שרומזים לחסדים מים מתוקים והם רצו להבקע וז"ש לגוזר י"ס לגזרים גוזר גי' גבורה וחצה י"ת אותו ונעשה ב"פ מספר חק רומז לחוקים שאנו שומרים בלא טעם כן י"ת מושיע אותנו ג"כ בחוקה בלא טעם וחלקי הים אמרו שירה וב"פ שירה גי' אלף למ"ד מורה על חסדים חסד אל כי גם מי ים סוף שהם דינים נעשו חסדים ע"י שנמשך ממדת חכמה שהיא אות יו"ד לכל ה"ט ספירות התחתונות ממנה ונעשו חסדים כי מים גי' ט' יודי"ן וזהו חכימו מיא שעלו לחכמה ונעשו שם בחי' אין כי החכמה מאין.
נשפת ברוחך כמ"ש במ"א ע"פ ורוח הקדים שקודם הבריאה רוח אלקים מרחפת ועי"ז כסמו ים ע"ד חז"ל שחזר דוד וסמך ברוה"ק לאות נו"ן ואמרו סומך ה' לכל הנופלים כן כסמו אותיות סמך וים גי' נון נעשה לה סמיכה:
כחוט השני שפתותיך הדיבור ומדברך נאווה ע"ד ויפתוהו בפיהם כו'.
במדרש אני חבצלת השרון חבוי' היתה בצלו של ים ובסיני. הענין שאע"פ שישראל היו אז במדריגות עליונות הי' הכל בהחבא והסתר רק לעתיד יתגלה מלכותו עלינו וחבצלת גי' תק"ל גי' י"פ גן סדרים דאורייתא שכ"א כלול מיו"ד מאמרות שנברא בהם העולם ויתגלו לעתיד ב"ב.
במדרש לבבתני כו' לב אחד הי' לכם ונתתם לי לבבות כי כתיב זאת קומתך דמתה לתמר שאין לה אלא לב אחד כן ישראל רק להם לב אחד לאביהם שבשמים וז"ש ע"י שאין לכם אלא לב אחד כנ"ל נתתם לי שני לבבות אחד לימין בחי' חסד ואחד לשמאל גבורה שאהי' נוקם ג"כ בשונאיהם ע"ד כי גבר עלינו חסדו וכן משוך חסדיך ליודעיך אל קנא ונוקם:
(כמדומה שהוא ג"כ ללקוטים)
אל תראוני שאני שחרחורת שזפתני השמש כי כתב בספרים שהאדם ידמה נגד עיניו שרואה השם הוי' באש שחורה ע"ג אש לבנה וכן התורת ניתנה אש שחורה ע"ג אש לבנה להבין זה כי הנה כתב בס' שבנקודות יו"ד נכללים כל החכמות אף שהוא רק נקודה שחורה רק שבחוץ מראה עצמה כך נקודה שחורה נגד שרי האוה"ע אבל לבני היכלא ורחימו דילי' פותחת גנזאי מחכמות שאין שיעור וערך להם כמ"ש במ"א על סימן שנתנו לנו הזי"ו ל"ך על שירת האזינו כי אותיות הזיו אין בפיהם לבנינות באמצע כמו בשאר האותיות וכן האדם צריך להיות אצלו תמיד בבחי' שחרית ובחי' נקודה שחורה ולהתפלל אליו י"ת כי שחור עה"כ גי' תפילה אף שבאמת יהי' לבו מלא מכל החכמות ועכ"ז יהי' לבו נכנע ונשבר תמיד ולרמז זה ניתנה התוה"ק אש שחורה ע"ג אש לבנה שהשחור הוא ע"ג וסביב ומקיף ללבן שבפנים לבן ובחוץ השחור לרמז הנ"ל ולכן האזינו השמים ותשמע הארץ אמרי פי ר"ת גי' כ"ב נגד אותיות התורה כנ"ל שפרשה זו סימנה הזי"ו ל"ך שבאמת אף שלכאורה נראה בה בפי' הפשוט פורענות נכללה בה כל הטובות רק שמכוסים נגד המקטריגים שלא יקטרגו וז"ש הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי שהטובות מכוסים וז"ש שידמה את השם הוי' נגד עיניו אש שחורה ע"ג אש לבינה על רמז הנ"ל והנה ביוהכ"פ שישראל מרבים בתפילה והם מתוודים עוונותיהם אנו אומרים לשרי אומות אף שאנו מרבין בתפילה ומתוודין כאילו אנו מלאין עוונות זהו לנגדו י"ת שהקב"ה במלאכיו ישים תהלה כו' אבל לנגד שרי האומות אנו אומרים אל תראוני שאני שחרחורת שתסברו שבאמת אנכי שחור' כי כמו שהמביט בהשמש עיניו כהות ובאמת אין לומר לו חסרון בעיניו שבאמת הוא שלם בעיניו רק שמגודל אור בהירות השמש שמכה עליו עיניו כהות אבל באמת עיניו יפות כן אנו לנגדו י"ת מחמת שא"א לזכות בעיניו שהוא אל גדול עליון ונורא מי יצדק לפניו בדין אנו מתוודין מאוד לפניו אבל לאוה"ע ושריהם אומרים אל תראוני שאני שחרחורת כי לנגד האוה"ע אין בהם גם אחד שיהי' טוב כפחות שבפחותים שבנו וז"ש שחורה אני לנגדו י"ת כנקודה שחורה אבל באמת ונאווה. הנך יפה רעיתי כו' וז"ש אל תראוני שאני באמת שחרחורת רק שזפתני השמש שמכה עלי בהירות השמש הוא משל לבהירות אורו י"ת ולזה מחזיק אני עצמי כנקודה שחורה מחמת גודל האור שלו י"ת כמשל המביט בשמש הנ"ל שעיניו כהות ולא מחמת חסרון כן אני באמת ונאווה כנ"ל.
פ"א כתיב ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלקיך ופעם א' כתיב שבעת ימים תאכל מצות הענין ע"ד שכתב בשם רבינו ש"ט שלא מצינו בכל התורה אצל משרע"ה שאכל רק השלילה מצינו לחם לא אכל ומצינו וישבו אהרן וזקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה כו' רק שמשה אכל אכילה רוחניות כזו שא"א לכתוב בהתוה"ק שהיא בעוה"ז שאכל כי לא אכל אכילה גשמיות שבעוה"ז רק רוחני מאוד ומאוד והנה ענין אלף השביעי יהי' עד"ז בענין שאע"פ שנחשב לשבעת ימי הבנין שבעת אלפים שנה יהי' רוחני מאוד ולכן פ"א כתיב שבעת ימים תאכל מצות ופ"א מרמזת התורה שרק ששת ימים שרומזים לו' אלפים שנה תאכלו ויום השביעי מרמז לאלף השביעי עצרת לה' אלקיך שתהיו עצורים ומכונסים עם אלקים כמו שדרשו ז"ל על חג שמיני עצרת עצרו עמי עוד יום אחד.
נכון כסאך מאז ישראל נכונים לכסא לו י"ת משעה שאמרו אז ישיר.
ה' ילחם לכם ע"ד שרצה בלעם לומר ברגע שהקב"ה כועס בה כלם וי"ת הפכו לתיבת מלך כמ"ש בתוס' בפרק קמא דע"ז כן כאן הי' מקטריגים גדולים והפך י"ת תי' כלם לתיבת מלך וז"ש ג"כ התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום שיעשה מכלם לכם.
ויבאו בנ"י בתוך הים ביבשה שיבש גי' י"ב צירופי הוי' שנמשך שם י"ג מדה"ר והי"ג כולל הי"ב וישב הים לפנות בוקר לאיתנו ותקפו:
במדרש בעוה"ז אמרתם פ"א זה אלי ואנוהו ולעתיד תאמרו ב"פ הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו כו' הפי' כי זה גי' י"ב מורה לי"ב צירופי הוי' וב"פ זה מורה ג"כ על צרופי אדני שיתעלו לבחי' הוי' ויתקיים "אל "ישוב "דך "נכלם ר"ת אדני והצדיקים עושים מנכלם נמלך שממליכין אותו ית' כי כן הצדיקים יכולים לעשות צירופים כרצונם וזה פי' ותגזר אומר ויקם לך ולכאורה תיבת אומר מיותר רק הפי' ע"ד הנ"ל שע"י אמירתו פועל צרופים אחרים:
בליל פסח הזיווג יותר מכל השנה שהוא בצנעה מחמת החיצונים והס"א כידוע אבל ליל פסח ליל המשומר ובא מן המזיקים וס"א ע"ד והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אוותה ויעש ומתיחד עם כנ"י ולכן כתב האר"י ז"ל "אלה "מועדי "ה' ר"ת אמי "אותם "במועדם ר"ת אב מורה כנ"ל:
במעי אמו התינוק ראשו בין ברכיו משפלו' ועכ"ז בהלו נרו עלי ראשי עד"ז הי' במצרים.
בפסח מקריבין שעורים מאכל בהמה לרמוז שמתחלה ילמוד אדם שלא לשמה ואח"כ יבוא לשמה.
המצות שאנו אוכלין בפסח הם סגולה לנו שנתחזק באמונה ובסוכות בחי' מקיפין ע"ד שנותנין תחבושת וסמים לרפאות מבחוץ ובפסח אוכל מצות דוגמת רפואה בפנים.
יום ראשון של פסח נקרא שבת כמו קודם הבריאה שהי' ביום א' אח"כ וממחרת השבת השביעית כמו אחר הבריאה והוא בחי' ב' שבתות שארז"ל ונ"ל כמו ביום ו' של הבריאה נכנס אדה"ר במי גיחון כן ישראל נכנסו ביום הששי אחר שבת שהוא יום ראשון דפסח לים:
לעתיד שתהי' הגאולה העתידה ב"ב עיקר ויצמ"צ טפל אז נכיר גודל הניסים של יצמ"צ שיצמ"צ הי' שיהי' יכול להיות אח"כ גאולה העתידה ב"ב.
ערב רב גי' דעת ומשה הי' מקור הדעת לכן קיבלם וביצמ"צ כתיב למען דעת ולמען תדע שהי' מאיר בחי' חכמה ביצמ"צ.
וארא אל כו' פי' רש"י וארא אל האבות הם המקורות עליונות שנקראו אבות שבאמת המשיכו מג' הויות אך ושמי ה' לא נודעתי להם בפרסום רק נתגלה ביצמ"צ: רבוע אהי' גי' דם ודם נעכר ונעשה חלב ולכן אומרים בדמיך חיי אצל התינוק שיהי' לאמו חלב להניק ודם נעכר ונעשה חלב גי' מ"ם סתומה דלמרבה המשרה שהיא בחי' העדר הקודם להוי' כי המ"ם סתום מכל צד כמו טל שיורד אף שאין רואין שיורד ניכר תועלתו כן בפסח מתגלין י"ג מדה"ר ג"פ י"ג שהמשיכו ג' אבות גי' טל ואף שאין טעם להטבתו ית"ש מטיב אע"פ שאינו כדאי כו'.