ויצא יעקב מבאר שבע כו'. סדרו לנו חכמינו לומר אמת ואמונה בלילה עשה"כ להגיד בבוקר חסדיך ואמונתך בלילות כי אף שחסדיו י"ת תמידים בכל עת ובכל שעה מ"מ בלילה אין נכרים כ"כ חסדו י"ת בהתגלות כמו ביום שמתגלים החסדים והאור ויצא אדם לפעלו ולכן אנו מבקשים שבעינו בבוקר חסדיך שיהי' לנו חסדים מגילים בחי' בוקר ולכן בלילה צריך להחזיק עצמו מאוד באמונתו י"ת אף שאין מתגלים כ"כ החסדים וכן בגלות הדומה ללילה ג"כ צריך להחזיק עצמו מאוד באמונה ולצפות לישועה ולהתפלל לו ית"ש שיושיעינו ויגאלינו ועיקר התפילה צריך שתהי בשבילו ית' שלא יהי' לו ח"ו צער וז"ש חלו נא פני אל, פני הוא לשון בעד אל ובשבילו י"ת ואז מתפלל כביכול ית"ש בעדינו ע"ד שאחז"ל מנין שהקב"ה מתפלל כמו שפי' בויעתר יצחק לה' כו' התפלל בשבילו ית"ש ויעתר לו ה' כו' והנה אחז"ל שמעש' יעקב הי' סימן לבניו ויצא יעקב ויצא מן בת ציון כל הדרה וגם מבאר שבע רשות השכינה בא"י וילך ארצה בחי' גלות וכן כי בא השמש וכן אומללה ילדה השבעה באה שמשה כו' שהגלות דומה ללילה שנסתלק האור הגדול התפשטות חסדיו ית"ש ובא חשכות לעולם וצריך להתפלל בשבילו ית"ש וז"ש ויפגע במקום שהפגיעה והתפילה הי' בשבילו ית"ש שנקרא מקום כאמרם ז"ל על שהוא ית"ש מקומו של עולם וגם הוי' גי' מקום יפ"י הפ"ה ופ"ו הפ"ה גי' מקום ואמרו ז"ל שכאן תיקן יעקב תפילת ערבית מורה על התפילה שאנו מתפללין בעת הגלות הדומה ללילה צריך שתהי' בשבילו ית"ש ויפגע במקום כו' וילן שם שהתחזק בבחי' אמונה בחי' לינת לילה כי בא השמש שנסתלק אור התפשטו, חסדיו ית"ש כנ"ל שהחסדים מתכסין ובא החשכות והגלות וצריך להחזיק באמונה כנ"ל וישכב מורה בחי' גלות אותיות וי"ש כ"ב אותיות התורה במקום ההיא גם בגלות לא תשכח מפינו ע"ד שאמרו ואין לנו שיור רק התורה הזאת והנה אף שצריך להתפלל על הגלות כנ"ל מ"מ צריך להתחזק בשמחה כי האב שמח ומתענג כשרואה שבנו שמח וכן אבינו שבשמים מתענג כביכול בשמחתינו וז"ש ויחלום לשון הדר חלים התחזק עצמו לבוא לשמחה ע"י שיודע והנה סולם מוצב ארצה כו' והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו שהכל תלוי באדם ואף שאנו עתה בבחי' נמוכה מוצב ארצה עכ"ז וראשו מגיע השמימה שהכל לטובתינו כי בונה ירושלים ה' לשון הוה שבונה ית"ש תמיד את ירושלים ע"י מעש"ט ומצות שאנו עושים ע"ד שפי' ובנה אותה בקרוב בימינו שע"י ימינו תבנה את ירושלים בכל יום ע"י מעשינו שבאותו יום נבנה קצת עד שתבנה ב"ב בנין עולם ע"י מעשינו בגלות והנה ה' נצב עליו שגם עתה י"ת ניצב עלינו לשמרינו מכל רע כמו שפי' מה שפי' התרגום ע"פ ה' ימלוך כו' ד' מלכותי' קאים כו' שהתרגום הוא נגד לשון הקודש כבחי' גלות נגד הגאולה ולכן פי' קאים שאף שאין חסדיו ית"ש כ"כ בהתגלות כמו בעת הגאולה מ"מ מלכותי' קאים תמיד נצב י"ת עלינו וכשיחשוב בענין זה מתחזק עי"ז ובא לשמחה ולכן אמר כאן והנה שהוא לשון שמחה כמו שאחז"ל ע"פ ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי שעי"ז אלו שאמר כאן בהם והנה יבוא לשמחה גם ירמוז בזה איך שאנו מבררין בגלות כל הנ"ק אף מכל בחי' הנמוכים מאוד וז"ש כאן על הענין זה והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו כי באמת השורש של רע הוא ג"כ טוב ומשורש בשורש אחד עם הטוב רק כיון שאח"כ נתפשט השורש לענפים אז נתפשט ענף אחד לצד אחר צד הרע ולעתיד יתוקן הכל ויוחזר הענף לשורשו הטוב ויתברר כל טוב שברע כמו שפי' ע"פ ושני לאומים ממעיך יפרדו כו' ועד"ז פי' וידו אוחזת בעקב עשו שידו וכחו של יעקב אוחזת בכל המדריגות אפי' בבחי' נמוכים מאוד בחי' עקב עשו גם משם מוציא הנ"ק ולכן נקרא יעקב גי' ב"פ אלקים עה"א כי בשם אלקים יש לס"א קצת אחיזה כביכול וזה עי"ז שכמו שהשם אלקים מורה על אלקותו ית"ש בחי' אלקים קדושים ומחמת שפירוש אלקים לשון אדנ' וממשלה גם השופטים נקראים אלקים ע"ד שגם הס"א נקראת אלקים אחרים ויש להם קצת יניקה ואחיזה כביכול בשם הזה וזה החיות שלהם היא הנ"ק שבתוכם שנותן להם חיות ויעקב גי' ב"פ אלקים על שמוציא כל הנ"ק אף מבחי' הנמוכים מאוד של הס"א בחי' אלקים אחרים וז"ש ויעקבינו זה פעמים שנלחם בו בשמו ב"פ יעקב והנה הס"א שהם אלקים אחרים שהשר הוא הס"מ אותיות סמל שבשמו מורה על בחי' כח הרע כי סמל פי' ע"ז אבל יש בשמו אות אלף זה מורה על כח הטוב הנ"ק שבשמו והאלף היא הראשית לאותיות זה מורה שהשורש הרע ג"כ טוב ולכן הטוב שבשמו היא האלף הראשית שראשיתו טוב וז"ש כאן והנה סולם מוצב ארצה סלם אותיות סמל אותיות אלו מוצב ארצה בבחי' נמוכה מאוד שבהם כח הרע אבל וראשו בחי' אות אלף הראשית מגיע השמימה להקדושה ולכן לעתיד יוחזר לקדושה ע"י בחי' הראשית שבו וז"ש ראשו של עשו מונח בעוטפי' דיצחק כי הראשית מהרע ג"כ טוב וכשיוחזר הכל לשורש יהי' הכל טוב וז"ש ואני אתנהלה לאטי לרגל כו' עד אשר אבוא אל אדוני שעירה שאז יקוים דבריך שאמרת נסעה ונלכה ביחד כי אז יוחזר הכל לטוב כנ"ל שיעקב גי' ב"פ אלקים שגם מבחי' אלקים אחרים מברר הטוב וז"ש והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו שהב"פ אלקים בחי' אלקים קדושים ובחי' זה לעומת זה בחי' אלקים אחרים נכללים בו בשמו על שלבסוף יעלה הכל גם ב"פ יעקב גי' השטן וז"ש ויעקבני זה פעמים ע"ד הנ"ל שביטל כח השטן ע"י ב"פ יעקב ועד"ז יובן מ"ש בכוונת והאכלתיך נחלת יעקב אביך לכווין ב' פעמים יעקב ע"ד הנ"ל:
ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו כו' כבר כתבנו לעיל שהי' יעקב כאן סימן לבנים שילכו בגלות הדומה ללילה שהחסדים נסתרים ואינם נגלים והנה יש בשם הוי' ב' בחי' הכאת האותיות דהיינו יש הוי' בהכאה גי' מקום הכאת כל אות לעצמו יפ"י הפ"ה ופ"ו הפ"ה וזהו מורה על ההתכסות והסתרת החסדים כי האורות שבכל אות נסתרים בתוכו כי ענין הכאה התנוצצות ובטישות האורות וכיון שכל האות מכה בה אותיותיו לעצמו ואינם מתגלים החסדים ואורות ולכן שם זה גי' מקום בחי' אי' מקום כבודו בחי' נסתר ויש עוד בחי' הכאה בשם הוי' הכאת ובטישות אות בחבירו דהייכו יפ"ה הפ"י ופ"ה הפ"ו ושם זה גי' ק"ס ובו נמתקים כל הדינים שכל אות משם הוי' מתחבר כ"א בחבירו כמ"ש במ"א ע"פ ויוריהו ה' עץ וימתקו המים וע"פ ודברתם אל הסלע כו' ויכהו פעמים ובשם זה מתגלים החסדים והאורות שבכל אות ע"י שבוטש ומתחבר בחבירו והנה האותיות שקודם אותיות יעקב הם טסצ"א גי' ק"ס כמנין שם הנ"ל וז"ש ויקח מאבני המקום האותיות נקראים אבנים כמ"ש בס"י ולקח אותיות הוי' בהכאה כל אות לעצמו שגי' מקום בחי' חסדים נסתרים כנ"ל וישם מראשותיו פעל שיהי' הכאת כל אות בחבירו שגי' ק"ס מנין אותיות שהם מראשותיו אותיות הקודמים הקודמות לשמו ששם זה ממתיק כל הדינים ומורה התגלות החסדים כנ"ל ועד"ז ג"כ הפי' אכן יש ה' במקום שיש הד' בהכאה גי' מקום כאן בחי' הכאה כל אות לעצמו ופעל שיהי' הכאת כל אות בחבירו כנ"ל:
א"י ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו ע"ד הנ"ל שראה הגלות כנ"ל שז"ש וילן שם כי בא השמש והי' רואה מיעוט האור ורצה להמשיך האור מעולם עליון כנ"ל שיעקב הי' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כי שמו יעקב יו"ד עקב ואח"כ שמו ישראל לי ראש כנ"ל ויעקב גי' ב"פ אלקים עה"א וז"ש והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו ולכן רצה להמשיך חסד ה' מעולם ועד עולם חסד אל כל היום שהחסדים נשפעים משם אל שבמילוי עה"כ גי' מקום וכבר פי' במ"א ע"פ אל ה' ויאר לנו שבהתחברות ב' שמות בא אור וממתיק הדינים משם אלקים שגי' לנו כי שם הוי' מרמז על בחי' העולם שהוא מורה על התהוות כל הויות ולכן כשממשיכין להתחברותו חסדים משם אל אז בא אור והמתקת הדין והנה אותיות שקודם אותיות יעקב גי' ק"ס שהיא שם הוי' בהכאה וז"ש ויקח מאבני המקום גי' המילוי של שם אל עה"כ וישם מראשותיו אותיות שהם ראשית לשמו והמשיך גם לגלות אל ה' ויאר לנו כנ"ל:
ויחלום והנה סולם מוצב ארצה כו' נקדים תחילה פסוק קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה ויש לדקדק תיבת קולי לכאורה מיותר רק הל"ל אני אל ה' אקרא ויענני ונ"ל ע"ד שאחז"ל קול מעורר הכוונה י"ל כי יאמר האדם איך אתפלל לפני המקום ב"ה ואני מלא עוונות לא יאמר כן כי הבטיחני הבורא ב"ה ברוב רחמיו אם יהי' נדחך בקצה השמים משם יקבצך וע"ז מרמז אותיות קול כי אות הקו"ף נמשך למטה מכל האותיות כי רגל הקו"ף למטה מגבול האות ותחת האות מה שאינו נמצא בשום אות כן כי הקו"ף היא מן התיבה של שקר אשר בזה נדחו אותיות קר שלא נברא בהם העולם כמבואר בזוה"ק ובאמת באם שיטיל א' בין שי"ן ורי"ש הם צירוף ראש וכשהאות קוף ביניהם הצירוף שקר ואעפ"כ היא אות מאותיות התוה"ק מכ"ב אתווין שמראה הבורא ב"ה איך הוא פושט יד לקבל בתשובה והשתלשל אות אחד עד למטה בארץ להראות טובו וחסדו שיאמר אדם שגם שם ידו ב"ה תנחני לבוא לתשובה עליונה עד יוד שבראש הלמ"ד להתפלל תמיד לה' בקול גדול כמו ששמעתי מאדמו"ר מוהר"ר א"מ זצ"ל בעהמ"ח ספר נועם אלימלך וכבר צווח אנא השם שצריך אדם לצעוק אנא השם מכבר דהיינו באריכות עד שישמע קולו שיהי' ריח ניחוח לה' והיינו במקום שבע"ת עומדים כו' כי המה עולים עד היוד מן הלמד רק קרוא בגרון זהו ע"י שבמלת קול שדרך שית עוזקאין בקנה עולים עד הר ה' למעלה שמרמז על היוד שלמעלה בלמד שמשם נשפע לו העזר לשוב מעבירות שאדם דש בעקביו בעומק הגוף ששם אחיזת הס"א כקוף בפני אדם כאשר יבואר עוד בעזהי"ת ועל שדוד הי' כל ימיו בתשובה אמר קולי אל ה' אקרא כו' ויענני מהר קדשו מהיו"ד שעל הלמ"ד וזהו סולם בקריאתו עם הו' גי' קול מוצב בתחתיות ארץ של הקוף וראשו מגיע הוא היוד שעל הלמד כי היוד הוא בשמים ע"ד כי ביה ה' צור עולמים עוה"ז בה' ועוה"ב ביוד שהשמים היא יוד שעל הלמד ויעקב הי' בדרך זה וממנו נלמד דרך הזה כי נקרא יעקב מלשון עקב ונקרא ישראל מלשון לי ראש שהוא היוד העמוד מעקב עד ראש כמו סולם הנ"ל וז"ש אכן יש ה' במקום הזה גם בעומק קוף שגי' מקום וז"ש דה"מ ע"ה גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי כי אפי' למקום עומק מאוד נשפע קדושתו ית"ש וז"ש רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודיך:
עי"ל בהקדים דברי רז"ל אדם אתם אתם קרוים אדם ואין אומות העולם קרוין אדם להבין זאת כי אנחנו עם ב"י צריכים תמיד להשגיח על מעשינו שיהיו רצוים לפני הבורא ב"ה ובמה הם רצוים בראותו ב"ה שאנו מתדמים אליו כביכול מה הוא רחום כן אתה רחום מה הוא חנון כו' ובזה אנו דביקים בו כביכול ולזה קרא הבורא ב"ה יציר כפיו בשם אדם לשון וביד הנביאים אדמה שיהי' כביכול דומה למדותיו ית"ש וע"ז מרמז דברי תורתינו הקדושה נעשה אדם בצלמינו כדמותינו שרצון הבורא ב"ה שישראל יהי' בצלמו ודמותו להיות רחום וחנון ולגמול חסד עם כל ברי' ולזה הבורא ב"ה האציל וברא ויצר ועשה כל העולמות שיתדמה אליו ויהי' מרכבה אל ית"ש ונשתלשל כל המדריגות בדרך עילה ועלול ומסיבה לסיבה עד אדם דעשי' עד שנזכה שלישראל יאמר מה פעל אל כמ"ש הקב"ה ליעקב אע"ה אני אל בעליונים ואתה אל בתחתונים וע"ז גזרה חכמתו ית' להאיר כבודו ב"ה על שמו ית' בשם הוי' ב"ה לרמוז לנו על דברינו כנ"ל כי יוד מילוא' כמספר עצמותה וכן ה' מילוא"ה ג"כ ה' וכן ו' מילואה ג"כ ו' הנרגשים במבטא לרמז לנו בזה ברוך שנתן מכבודו ב"ה על יראיו שבכל אות יש לו בדומה לו כביכול רומז על אחדותו ית"ש עם בנ"י והמילוי הוא הנאצל מאתו ית"ש וז"ש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו כידוע שהאותיות נקראו אבנים ושם הוי' ב"ה נקרא מקום והטעם כי בהכאה כל אות לעצמו יפ"י הפ"ה ופ"ו הפ"ה גי' מקום כי מילוי יו"ד הוא ג"כ יו"ד לזאת נחשב יפ"י וכן כל אות ובזה הוא ית' מקומו של עולם שמתפשטין ענפי קדושתו ית' לכל העולם ושלשה פעמים מקום כתיב בפסוק ויפגע במקום כו' מרמז שהתפלל לבחי' ג' שמות הוי' שכ"א גי' מקום ע"ד שכתבנו ביצחק שהתפלל לנוכח אשתו שנוכח גי' ג"פ הוי' ורמוז במ"ש כי בא השמש שמש ר"ת "שלשה "שמות "מקום רומז לג' הויות כנ"ל שכ"א גי' מקום עה"א המילוי כנ"ל וזהו ויקח מאבני המקום דהיינו אותיות המילוי וישם מראשותיו לקשר כל ענפי השם בראשיתו וליחדם באחדות גמור וישכב במקום ההוא דהיינו "יש כ"ב אותיות התורה במקום ההוא כידוע שמילוי ומילוי מלואיו דהוי' הם עד שנתגלגל בכל כ"ב אותיות שבהם נברא העולם וכולם הם ענפי קדושתו י"ת המתפשטין מלמעלה עד למטה בארץ וז"ש אכן יש ה' במקום הזה שאינו מובן לכאורה וכי יש מקום אחד פנוי מני' אך הפי' שבמקום הזה עוה"ז יש ג"כ אותיות השם מגיע השמימה שהוא השם בעצמו כאשר ראה סולם מוצב ארצה מלואי השם וראשו היינו ראשית אותיות הם השם מגיע השמימה שהוא השם בעצמו וז"ש ויקח האבן אשר שם מראשותיו ופירשו רז"ל בלשון חכמים מרפא שמכל האבנים נעשה אבן אחת ע"ד הנ"ל שיחדם יחוד גמור שיהי' אחרית כראשית אותיות המילואים כראשיתם ונעשו אבן אחת ע"ד הנ"ל כשיחדם יחוד גמור שיהי' אחרית כראשית וטוב אחרית דבר מראשיתו שהוא משפיע על כל העולם ומילואו דהיינו הנבראים הממלאים את העולם והם המילואים הם ענפי הקדושה המתפשטין מאתו ית"ש וז"ש מלאה הארץ קניניך שהמילוי בארץ קניניך וז"ש ויאהב גם את רחל מלאה כמו מלאה הארץ שהאשה לבעל כמו מילוי להאות אע"פ שאינם אחד בתואר הם אחד במבטא ור"ת מלאה "הרי "את "מקודשת "לי והבן זה. ולזה אנו מצפין ומיחלין שנהי' במהרה אחודים ודבוקים בשמו י"ת ולהתדמות אליו במדותיו ית"ש ואנחנו עם בני אברהם יצחק ויעקב הנחילו לנו מדה זו כי הם הי' המרכבה עליונה מחמת שהשוו מדותיהם כנ"ל ולזה נתן להם הקב"ה אותיות שוה דהיינו שנתן לאברהם הה' וליצחק השי"ן שנק' ישחק וליעקוב הואו' שנק' יעקוב בוא"ו לרמז בזה שהאבות הן המרכבה וזהו אתם קרוים אדם במה שנתדמים לבוראינו כביכול אבל לא כן האוה"ע אך את זה לעומת זה עשה אלקים שהס"א הנקראת ס"מ יש לו ג"כ מילוי האותיות כמספר האותיות עצמם דהיינו סמך עולה מילואה ג"כ סמך וכן המילוי מם עולה ג"כ מ' וזה ענפי הס"א המתפשטים עמנו וכשח"ו אדם מישראל נכשל בעבירה יש לו ח"ו דביקות בס"א ר"ל וזהו פי' הפ' אדם כי יקריב מכם קרבן לה' כי אנחנו צריכים להביא הכל אל הקדושה ובזה השב בתשובה הוא מוציא יקר מזולל לאשר שהכל בא ראשיתו מן הקדושה וצריך לחזור למקומו אל הקדושה וזהו הי' בחי' קרבן שהי' מקריב הניצוץ הקדוש שהי' תחת יד הס"א אשר בו הכח העבירה דעבר ועתה בתשובתו מוציא הנ"ק ומקריב אותו לה' וזהו אדם כי יקריב מכם שהוא אותיות המילואים מן ס"מ שהי' לו אחיזה ח"ו בס"א כנ"ל קרבן לה' שיקריב הניצוץ לה' העולה מדברינו שהבורא ב"ה רצונו להשתוות אליו כביכול להיפך הס"א המפתה האדם להתדמות ולאחוז בענפים המתדמים לו ח"ו זהו שראה יעקב אע"ה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כי במלת סולם נרמז אותיות ס"מ כנ"ל והלמד מפרידם שלא יתאחזו וידוע כי הלמ"ד נחשבת כ"ו כפי צורתה ל זהו הסולם מוצב ארצה דהיינו האותיות המילואים מתפשטים ארצה וראשו מגיע השמימה כי ראשו של הס"א הוא בקדושה ע"ד ראשו דעשו מונח בעטפי' דיצחק ועיין בשל"ה באריכות מזה הדרש אבל באומות קם ומנו בלעם שם מבואר באריכות ההשתלשלות הנ"ל העולה מדברינו שצריך האדם לדבק עצמו בעולמות העליונים דהיינו מחשבתו בעול' המחשבה ודיבורו בעולם הדיבור ועשיתו בעשי' ולהאמין שהוא צלם ודמות לעולם עליון כאשר בארנו נעשה אדם בצלמינו כדמותינו ולא זו בלבד אלא שצריך להאמין שכל העולם כולו ומילואו הם צל ודמיון לעילא מיני' וצריך לקשר כל דבר בשורשו למשל ששמעתי בילדותי סגולה מפי האומרים שמי שרוצה שלא ליתן עין הרע לתינוק יסתכל למעלה ולדעתי אפשר אמר זאת איזה צדיק בחכמתו כי עין הרע בא מזה כשאדם רואה איזו דבר נאה או איזה גדולה בממון או בבנים או בגבורה או בכל מעלה והוא מתמי' מאוד על מעלתו של זה אע"פ שמתמי' באהבה זה לזה אעפ"כ גורם רעה בזה שמתמי' שהוא מפריד הדבר משורשו כי אלו הי' הרואה חכם ודבוק בהשם י"ת לא הי' מתמי' כלל כי מה שייך לתמוה על מדת תפארתו של הקב"ה כי זה שהוא רואה הוא לתפארת ה' או דמיון לחכמתו י"ת מה שהאציל בצלמו ודמותו רק צריך לישא למרום עיניו ובזה מקשר הדבר לשורשו וזה עין טובה ולא עין הרע ולזה הקפיד הקב"ה על שרה אמנו על שאמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה והי' דבר פלא בעיני' אך ואדוני זקן באומרה שאדוני המרמז לדין זקן שנתמלא רחמים ונעשה זקן מלא רחמים על זה הקפיד ד' באומרו למה זה צחקה שרה לאמר כו' ואני זקנתי היפלא מה' דבר אינו צריך לתמוה רק בעת שרצונו י"ת להתפשט ענפי הקדושה נתרבה פרי שוה לו ית"ש וכל מה שברא בעליונים ככה בתחתונים בדמותו ובצלמו וצריך להודות ולהלל לה' על כל הטובה שמתפשט בעוה"ז כמו שמצינו אמהותינו רחל ולאה שהודו לה' ולא תמהו כלל ואלה הם דברי רז"ל במתק לשונם במד' ילמדינו ויזכור אלקים את רחל ילמדינו רבינו הרואה אדם נאה איך צריך לברך אומר ברוך שככה לו בעולמו הן הן הדברים הנ"ל שצריך להודות שעשה דמיון וככה בעולם דהיינו בעוה"ז עשה ככה תפארת מעולם העליון וזה ראה יעקב אע"ה סולם מוצב ארצה כו' ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו כדברי רז"ל שאמרו זו צורה שאנו רואים למעלה בכסא כבודו זו צורה שאנו רואים בירידתינו למטה כנ"ל שככה עשה בעולמו וכ"ז הנחילו לנו אבותינו להתדמות ולהשתוות ולהיות הכל מרכבה לעליונים באותיות שוה שניתוסף להם בשמם כנ"ל וזה דברי חז"ל במתק לשונם במד' וזה שער השמים אמר הקב"ה עתיד שער זה להפתח לצדיקים כיוצא בך פי' כיון שאמר יעקב אע"ה זה שער השמים שבזה אדם משער ומדמה הכל כידוע מלת שער ע"ד נודע בשערים בעלה ור"ת וזה שער השמים אותיות שוה עתיד שער זה לפתוח לצדיקים כיוצא בך שידמו למדתך ויאמרו ברוך שככה לו בעולמו וזהו ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה וזהו ימלוך "ה "לעולם "אלהיך "ציון וכו' ר"ת אצלי ועת לקצר ד' יכפר ויסלח לנו על כל דברינו:
בפסיקתא ע"פ וירא ויאמר כו' אמרו ז"ל שנתיירא אמר אולי נמצא בי איזה חטא ועון שלא נגלה עלי בלשון אנכי כמו שנגלה לאבותינו לאברהם אמר אנכי מגן לך ליצחק אנכי האל אלקי אביך ועלי נגלה בלשון אני ולא באנכי כיון שראה הקב"ה שמצטער ע"ז נגלה עליו ג"כ בלשון אנכי ואמר לו והנה אנכי עמך כי אמרו ז"ל נמלך הקב"ה בנשמותיהן של צדיקים לברוא העולם הענין שעלה לפניו התענוג והשעשועים שיקבל מצדיקים ע"ד שאמרו ז"ל ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים וזהו כמו שהאב אע"פ שהוא מפרנס את בנו לוקח לעצמו תענוג ושעשועי שמחה מתענוג בנו ולשם שמחה זו ברא את העולם וכשאנו עובדים אותו י"ת עד"ז שכביכול י"ת יקבל תענוג מאת מעשינו אז אנו בבחי' אשת חיל עטרת בעלה ע"ד שאחז"ל תפילין דמרי עלמא כתיב בהו ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ כו' נמצא שזה התענוג שמקבל כביכול מעמו ישראל שהם גוי אחד בארץ הם לתפילין על ראשו י"ת והתפילין הם למעלה מראש כמו עטרת וזהו בחי' אשת חיל עטרת בעלה והנה תיבות אנכי כתיב בספרים אותיות אני כ' זה מורה על בחי' תענוג הקדוש הזה שמדת אני בחי' כנס"י נעשה בחי' כתר לראשו ית"ש והכ' מורה על כתר וז"ש אני לדודי ועלי תשוקתו כי כתיב בס' אוצר הכבוד שעל כתרו י"ת כתיב עמי ישראל לי וז"ש ועלי ר"ת "עמי "ישראל "לי הכתוב על כתרו ית"ש זה הוא תשוקתו י"ת לברוא העולם כנ"ל שעלה לפניו י"ת זה התענוג:
א"י ועלי תשוקתו ע"ד ועל ראשי שכינת אל וז"ש ועלי תשוקתו פי' השכינה שעלי השכינה שי"ת משתוקק לה ונקראת תשוקתו כביכול ולכן נגלה י"ת לאבות בלשון אנכי להורות שעבודתם לתענוג לפניו י"ת ונעשה בחי' אני בחי' כנס"י נקראת אשת חיל עטרת בעלה בחי' כתר גם כי האבות הם המרכבה וכסא לו י"ת ואנכי גי' כסא וזה הי' צער אבינו יעקב שלא נגלה עליו עדיין בלשון אנכי מורה שעדיין אינו בבחינה הנבחרת שמודה תיבות אנכי על קבלת תענו"ג י"ת שיהי' בחי' אני מחבר ועולה לבחי' כתר ושיהי' הוא כסא לכבודו י"ת ולכן אח"כ נגלה עליו בלשון אנכי וכן בדוד שהי' בחי' רגל רביעי שבמרכבה אמר לו נתן הנביא כה אמר ה' אנכי משחתיך למלך על ישראל ואנכי הצלתיך מיד שאול וע"ז אנו מתפללין ובנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין כו' שדוד נגלה עליו ג"כ באנכי על שהוא רגל רביעי שבמרכבה להעלות בחי' אות ה' שתהי' בבחי' אשת חיל וז"ש אם אין אני לי מי לי כשאני מעלה את כל החיות שלו ית"ש ויודע אני בעצמי שאני אין ואפס מצדי רק שרצונו י"ת מקיים אותנו אז מתעלה בבחי' מי לי מי יקרא ית' על שהכל שואלין אי' מקום כבודו ומצאתי אני לעצמי כשבחי' אני אינו מתחברת לבחי' אין אז מה אני שאין אני נחשב לכלום כי צריך להתחברות לבחי' אין את בחי' אני.
וי"ל עוד כי יעקב סוד התורה הנכללה בי' דברות קע"ב תיבות המתחילין באנוכי והי' מצער על שלא נגלה עליו בלשון אנוכי להראות לו קבלת התורה בהתגלות ששמו מורה ע"ז אף שדרשו ז"ל סולם זה סיני שראה ענין קבלת התורה אבל לא בהתגלות ולכן אח"כ נגלה עליו ית' באנכי. ואלקי אביכם אמש אמר אלי כו' ויוכח אמש כו' אותיות אמש נקראים בס"י שלש אמות שהם אוי"ר מי"ם א"ש שהם ראשית הבריאה ולכן אמר י"ת ללבן שביקש לעקור את הכל אמר לו אמש אותיות אלו שלא הניחו לאבד את אבינו יעקב ח"ו כי הוא תכלית הבריאה שבאותיות אמש.
(לקוטים)
ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו כו' ואמרו ז"ל שמכל אבנים נעש' אבן אחת הענין ע"ד הפ' מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית שאלקינו ית"ש מלא כל העולמות אבי"ע ודצח"מ כולם חיים וקיימים מנ"ק של אור א"ס ב"ה המחי' אותם ומקיימם תמיד והמעשים רבים כולם מתאחדים לאחד כמ"ש כולם בחכמה עשית שבכולם רק חיות קדוש מחכמתו העליונה שגזרה חכמתו י"ת לברוא דבר זה להטיב לנבראי' ולהעיר ע"י כל דבר ודבר אלקותו ית' והמשכיל יכול למצוא בכל דבר ודבר רמיזא דחכמתא וידע שכל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים כולם חיים וקיימים רק מהניצוץ קדוש מאור א"ס ב"ה שבכל דבר וכל פרטי הנמצאים שרואה כולם הם כענבים התלוים באתכלא בשם הוי' ב"ה המהווה ומקיימם וכשיודע האדם כן ומבין ליקח לו מכל דבר רמיזא דחכמתא ע"י דביקותו לאור החכמה השופע עליו תמיד עי"ז מעלם לשורש שורשם וכן עשה אבינו יעקב ע"ה אחר שנתקדש שהי' י"ד שנה בבית שם ועבר ועסק בתוה"ק העלה הכל לנקודה עליונה וז"ש ויפגע במקום מקום גי' שם הוי' בהכאת כל אות לעצמו שם חיבר מחשבתו לקשר הכל לו ית"ש וז"ש ויקח מאבני המקום פרטי הנבראים התלוים בשם הוי' וישם מראשותיו העלה אותם לנקודה עליונה חכמתו ית' שכולם בחכמה עשה וכתיב ראשית חכמה והיא היוד נקודה עליונה וז"ש שמכל האבנים נעשה אבן א' וז"ש וישכב במקום ההוא שפי' בזוה"ק ויש כ"ב אותיות התורה שכל הנברא מצרופי אותיות התורה העלה הכל לשם הוי' כידוע שכל הרל"א שערים מכ"ב אותיות כולם נארגים על שם הוי' ב"ה ולכן הראו לו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שמעלין הכל כל אותיות התורה לחבר לשם הוי' ב"ה וכל הנברא מצרופי אותיות התורה הכל להעלות כנ"ל.
יעקב ראה עצמו מושכב בסוף הסולם וראה שיש כמה מדריגות לעלות עד ראש הסולם שראשו מגיע השמימה אמר אין זה כו' פי' עדיין לא עבדתי את השי"ת כראוי וזה רק שער השמים.